פסקי דין על שי כהן | פסקי דין על פנחס כהן | פסקי דין על רחל דנגורי ואח' | פסקי דין על ר.ת.דיסקברי טיול עולמי בע"מ

26552-11/17 תק     12/08/2018




תק 26552-11/17 שי כהן, פנחס כהן, רחל דנגורי ואח' נ' ר.ת.דיסקברי טיול עולמי בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 26552-11-17 כהן ואח'
נ' ר.ת. דיסקברי טיול עולמי בע"מ
ואח'



לפני
כבוד השופטת חנה קלוגמן


התובעים:

1.שי כהן
, ת.ז. 027922871

2.פנחס כהן
, ת.ז. 063825533

3.רחל דנגורי, ת.ז. 022299119

4.מרדכי כהן, ת.ז. 023646334

5.שני כהן, ת.ז. 034381962


נגד


הנתבעת
:

ר.ת. דיסקברי טיול עולמי בע"מ
, ח.פ. 514052125


פסק דין


בפני
י שתי תביעות שהתנהלו בפועל במשותף, האחת בתיק זה שמספרו 26552-11-17 והשנייה בתיק שמספרו 4425-10-17 (להלן: "שתי התביעות" או "שני התיקים"). שתי התביעות עוסקות בטיול מאורגן למרוקו אשר אורגן ע"י הנתבעת, שהינה חברת תיירות, אשר בין היתר מארגנת טיולים מאורגנים ברחבי העולם.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד המוביל האווירי – חברת "איבריה ישראל". התביעה הוגשה עקב עיכוב של שישה ימים במסירת הכבודה ובגין הנזק ועוגמת-הנפש שנגרמו לתובעים מכך שהיו ללא חפציהם במשך שישה ימים מעשרת ימי הטיול במרוקו.

הנתבעת טענה שפעלה כמיטב יכולתה לפתרון הבעיה, והיא הייתה זו שבסופו של דבר גרמה למסירת הכבודה לתובעים. צד ג' טען אף הוא שפעל כמקובל, אך קיבל על עצמו אחריות ושילם פיצוי, בהתאם למקובל,לתובעים באופן ישיר.

בסופו של דיון ארוך וממצה בשני התיקים ולאחר שלמעשה התובעים בשני התיקים הגיעו לפשרה ישירה עם המוביל האווירי (חברת "איבריה"), נותרה בפני
י השאלה האם לנתבעת קיימת אחריות לגבי מסירת הכבודה, מעבר לאחריות שקיבל על עצמו המוביל האווירי. אם התשובה לשאלה זו תהיה חיובית יהיה עליי לבדוק האם הנתבעת זכאית לשיפוי מהמוביל האווירי.

רקע כללי:
התובעים השתתפו בטיול מאורגן למרוקו בין התאריכים 10.05.17 עד 22.05.17 (להלן: "הטיול"), אשר אורגן על ידי הנתבעת. הטיסה למרוקו לא הייתה טיסה ישירה, אלא התובעים טסו למדריד ומשם בטיסת המשך למרקש – מרוקו. כאשר הגיעו התובעים למרקש התברר שהמזוודות לא הגיעו לשדה התעופה
במרקש. טיסת ההמשך למרקש יצאה ממדריד שעה לאחר הנחיתה של הטיסה מישראל למדריד ובפועל הנוסעים הספיקו להגיע לטיסת ההמשך, אך המזוודות נותרו במדריד. התובעים הגיעו למרקש ללא מזוודות והחלו בטיול בהתאם לתוכנית המקורית. הובטח להם שהמזוודות יגיעו למחרת לבית המלון בו אמורים היה לשהות. אולם למחרת, המזוודות לא הגיעו, והדבר חזר על עצמו גם בימים הבאים.

יצוין, כי המזוודות אמנם הגיעו לשדה התעופה במרקש, אך לא המשיכו משם לבית המלון בו שהו התובעים. ביום השישי לטיול הודיעו חברי הקבוצה, והתובעים בתוכם, כי לא ימשיכו בטיול ללא המזוודות, והם עומדים על כך שיחזרו לשדה התעופה במרקש לקבלת המזוודות. בשלב זה נמצא פתרון להעברת המזוודות, וביום זה קיבלו חברי הקבוצה, והתובעים בתוכם, את המזוודות איתם יצאו מהארץ שישה ימים קודם לכן.

הצדדים
:
התובעים הינם חברי משפחה אחת (אב וארבעת ילדיו), אשר ביקשו לצאת לטיול שורשים במרוקו (להלן: "התובעים").

הנתבעת הינה חברת תיירות, העוסקת בין היתר בארגון טיולים לחו"ל, והיא זו שארגנה את הטיול הנדון ואף מדריך מטעמה הדריך את הטיול במרוקו (להלן: "הנתבעת").

צד ג' – הינה המוביל האווירי, אשר היה אחראי להטסת התובעים מהארץ למרקש, עם חניית ביניים במדריד (להלן: "צד ג'" או "המוביל האווירי" או "איבריה").

תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות התובעים:
לטענת התובעים, מטרת הטיול למרוקו הייתה להתחקות אחר שורשי המשפחה והתובעים השקיעו זמן ומחשבה רבים בתכנון הטיול לפרטי פרטים.

ביום 10.05.17 התכנסו חברי הקבוצה המאורגנת, קבוצה בת 17 אנשים, כולל התובעים (להלן: "הקבוצה" או "חברי הקבוצה") לקראת היציאה לטיול. המדריך מטעם הנתבעת, יוסי בר ניב (להלן: "המדריך"), פגש את חברי הקבוצה, בדק את מסמכי הזיהוי ונתן להם הוראות כיצד להתנהל, בעוד היה עליהם לעלות על טיסת המשך במדריד, עד לנחיתה במרקש.

במועד העלייה למטוס הונחו התובעים ע"י איבריה שלא להעלות למטוס את תיקיהם הקטנים (
hand bags
) בהם שמו התובעים חפצים אישיים כגון: תרופות , משקפיים וכו', אלא להעלותם לבטן המטוס.

ביום 10.05.17 נחתו במרקש ולהפתעתם גילו, כי כל הכבודה שנמסרה להובלה בבטן המטוס (לרבות חפצים אישיים) כלל לא הגיעו למרקש. נמסר להם, כי המזוודות נותרו במדריד ויגיעו ביום למחרת, דהיינו ביום 11.05.17, וכי המוביל האווירי מטפל בהעברת המזוודות למרקש.

המדריך הבהיר לחברי הקבוצה, כי הטיול יימשך כמתוכנן, וכי המזוודות יגיעו למחרת למלון בקזבלנקה. בדרך לקזבלנקה נאלצו התובעים לעצור במרכז קניות ולרכוש ציוד בסיסי שיספיק להם עד קבלת המזוודות (העתקי חשבוניות צורפו כנספח 1 לתביעה). אולם, המזוודות לא הגיעו ביום 11.05.17 כפי שהובטח.

בהמשך וביום 12.05.17 הודיע המדריך לתובעים, כי הטיול יימשך כמתוכנן והבטיח, כי המזוודות יגיעו באותו הערב למלון בטנג'יר, אולם הדבר לא קרה. התובעים שוב נאלצו ללכת ולרכוש בגדים נוספים, כלי רחצה וכד' (קבלות צורפו לכתב התביעה).

כך היה גם ביום 13.05.17, כאשר המדריך הבטיח, כי המזוודות יגיעו למלון בעיר שפשוואן, הבטחה שגם היא לא קוימה.

ביום 14.05.17 הבטיח המדריך, כי המזוודות יגיעו למלון בעיר פס, וגם זה לא קרה. כל אותה עת חזרו והדגישו התובעים, כי האב, התובע 2, הנו בן 75 ונזקק לתרופות על בסיס יומי וכי העיכוב במסירת הכבודה מסכן את בריאותו.

משכך, הודיעו התובעים, כי כלו כל הקיצין, וכי הם מסרבים להמשיך בטיול עד לקבלת המזוודות. המדריך הודיע לנציגי הנתבעת בארץ ולפתע נמצאה דרך להוביל את המזוודות לתובעים, כך שבשעות הערב של אותו היום הגיעו המזוודות לבעליהם.

לטענת התובעים, משך כל התקופה האמורה, מיום 10.05.17 ועד יום 15.05.17, התעלמה הנתבעת מפניות התובעים אליה באופן גורף, כך שהקשר היחיד שהיה בין הצדדים התבצע בלית ברירה באמצעות המדריך.

לטענתם, הנתבעת במעשיה ובמחדליה גרמה לעוגמת נפש של ממש לתובעים, אשר במשך חמישה ימים הבטיחה הבטחות שווא לגבי מועד קבלת המזוודות. התנהלות הנתבעת מול התובעים היא זו שמנעה מהם לכלכל צעדיהם בהתאם למועד הגעת המזוודות, כך שהם לא נהנו מהחוויה במשך כמעט מחצית הטיול.

בדיעבד הסתבר לתובעים, לטענתם, כי המוביל האווירי אמנם איתר את מזוודותיהם כבר ביום 11.05.17 (למחרת יום הטיסה שיצאה מישראל), אלא שהנתבעת נמנעה במכוון לדאוג להובלת המזוודות ממרקש למלון בו שוהים התובעים, עד אשר ביום 15.05.17, כאשר "השביתו" התובעים את הטיול נמצאה לפתע "האבדה". משך כל אותו זמן נאלצו התובעים להסתדר ללא ציוד, תרופות, כלי רחצה וביגוד, כאשר האפשרות להצטייד בציוד חליפי במרוקו היא מצומצמת. נוסף על כך, לאחר הבטחות הכזב של המדריך כאילו המזוודות כבר מגיעות, ההצטיידות היומית הייתה מצומצמת.

בסופו של יום, המוביל האווירי הוא שנשא בהוצאה בגין הובלת המזוודות אל התובעים.

לאחר קבלת הכבודה התברר, כי חלק מהמזוודות ניזוקו וכי חסרים פריטים יקרי ערך. בהתאם להנחיות המדריך, לא הביאו התובעים אישור משטרה בדבר החפצים החסרים, הואיל והסתמכו על המדריך מטעם הנתבעת, אשר ערך רשימה של הפריטים שחסרו או ניזוקו, תוך שהודיע, כי הנתבעת תדאג לקבל פיצוי על כך מהמוביל האווירי.

על כן, נמנע מהתובעים לקבל פיצוי מלא בגין הנזק למזוודות והפריטים החסרים, הואיל ולא הונחו ע"י הנתבעת להגיש תלונה באופן מידי, ולכן איחרו את המועד לכך. נזקי התובעים מסתכמים בסך של 2,230 ₪ (פירוט הנזקים וקבלות צורפו לכתב התביעה. עוד ציינו התובעים שלא ניתן היה לקבל קבלה בגין חלק מהקניות שערכו בשווקים).

בכל הנוגע להוצאות התובעים בגין הרכישות אותן נאלצו לבצע במרוקו, הרי שאלה הסתכמו בסך של 4,974 ₪ (העתקי קבלות צורפו לתביעה), בעוד שהמוביל האווירי פיצה אותם בסך של 2,190 ₪ בלבד (פירוט ההחזרים צורף לכתב התביעה), ולכן הנזק הנו בסך של 2,784 ₪.

התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת ולפסוק להם פיצוי בסך כולל של 17,671.5 ₪ (זאת בהתאם לכתב התשובה- הוא כתב הטענות האחרון שהוגש מטעם התובעים. בכתב התביעה מבקשים התובעים סך של 19,861.5 ₪). סכום זה כולל עוגמת נפש אותה העמידו התובעים על סך של 12,627.50 ₪ (בהתאם לכתב התביעה). בנוסף, התובעים מבקשים החזר הוצאות משפט בסך של 1,287 ₪.

תמצית טענות הנתבעת:
לטענת הנתבעת, יש למחוק את התביעה בשל היעדר עילה מכוח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

עניינה של התביעה עיכוב בקבלת המזוודות לתובעים, אשר הנתבעת איננה אחראית כלל לעיכוב כזה או אחר בקבלת המזוודות והתביעה הייתה צריכה להיות מופנית אל המוביל האווירי, איבריה, לה האחריות הבלעדית לעיכוב מסירת המזוודות.

לטענתה, זכאות נוסע לפיצוי כספי בגין נזק שנגרם עקב אי קבלת כבודה או איחור במסירתה מוסדר באמנת מונטריאול (מפנה לת"ק (קריות) 19615-06-17 נועם ביתן נ' אוקראין אינטרנשיונל).

לטענתה, האחריות לנזק בגין איחור הגעת הכבודה מוטל על המוביל האווירי בלבד. על כן, יש לדחות את התביעה מחמת היעדר עילה.

כמו כן, לטענתה, עיון בתקנון החברה בסעיף "תנאים כלליים- טיסות וטיולים" וכן תחת כותרת "הגבלות ואחריות" מפרט בהרחבה את כל המידע הנדרש בדבר עיכוב או נזק בכבודה. כך גם נכתב שם: "אובדן או נזק למטען ותכולתו בטיסה או בהליכים השונים בנמלי התעופה, אינם בכל מקרה באחריות ר.ת. דיסקברי".

כלומר, מלכתחילה טענות התובעים בדבר עיכוב בקבלת המזוודות צריך היה להיות מופנה ע"פ התקנון והסכמות הצדדים למוביל האווירי ולא לנתבעת.

הנתבעת מוסיפה, כי חרף עיכוב המזוודות מסלול הטיול בוצע כמתוכנן והתובעים ביקרו בכל האתרים ואף מעבר לכך.

על כן, לטענתה, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר עילה ולחייב את התובעים בהוצאות המשפט של הנתבעת.

דיון והכרעה:
לאחר עיון בכתבי הטענות ונספחיהם וכן לאחר שמיעת העדים בדיון שהתקיים בפני
י, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה. טעמיי יובהרו להלן:

אכן צודקת הנתבעת, כי האחריות על הכבודה היא של המוביל האווירי.

סעיפים 2

ו-
3

ל
חוק התובלה האווירית

, התש"ם- 1980 (להלן: "חוק התובלה האווירית") קובעים בבירור, כי על תובלה אווירית יחולו כללים ייחודים וספציפיים בנוגע לתובלה בין לאומית אווירית. הכללים נקבעו באמנת וורשה ולאחר מכן באמנת מונטריאול אשר נכנסה לתוקף בישראל בשנת 2011 (להלן: "אמנת מונטריאול").

סעיף 10

ל
חוק התובלה האווירית

קובע, כי עילות התביעה המוקנות לנוסע כנגד המוביל האווירי, מוגבלות לעילות מכוח האמנה בלבד, ועילות אלו יבואו במקום כל עילה על פי דין אחר.

בהתאם לסעיף 19 לאמנת מונטריאול, החלה בענייננו, המוביל האווירי נושא באחריות לכל נזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה
או טובין.

סעיף 20 לאמנת מונטריאול מסייג אחריות המוביל האווירי לנזק , ככל שמוכח כי המוביל האווירי , שליחיו וסוכניו, נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא הייתה בידיהם כל אפשרות לנקוט
בהם.

ממקבץ סעיפי החקיקה והכללים הנ"ל ניתן ללמוד, כי במקרה של תובלה אווירית ההסדר החקיקתי הרלבנטי הינו האמנות הבינלאומיות ולא דין אחר.

יתרה מכך, ובהתאם לאמנת מונטריאול, כאמור, האחריות לנזק שנגרם בגין איחור לכבודה מוטל על המוביל האווירי בלבד, ולא ניתן לייחס באופן ישיר, לכל גורם אחר, אחריות לנזק שנגרם לנוסע.

במקרה הנדון, המוביל האווירי לא כפר באחריותו ושילם פיצויים לחלק מהנוסעים עוד לפני הדיון בבית המשפט, ובמסגרת ההליך שבפני
י הגיע המוביל האווירי להסכמות עם כל התובעים בשני התיקים.

נותרה בעינה השאלה האם לנתבעת, כמארגנת הטיול, קיימת אחריות נוספת על זו של המוביל האווירי. לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר עיון בכתבי הטענות הגעתי למסקנה, כי התשובה לשאלה זו היא חיובית.

ראשית, אפנה לפן הנורמטיבי ולאחריו איישם את הוראות החקיקה והפסיקה על המקרה דנן.

טיול מאורגן- המסגרת הנורמטיבית:
לענייננו יפים דבריו של כב' השופט מ'. תדמור
במסגרת
ת"ק (ת"א) 13183-10-15

סמאג'א ואח'
נ' ר.ת.
דיסקברי טיול עולמי בע"מ



[פורסם בנבו]
(30/07/16):

"בעת הכרעה בתביעה של נוסע כנגד גורם המוכר והמנהל טיול מאורגן, יש - על פי הדין - ליתן את הדעת לשני עקרונות מנחים:

א.
עיקרון ראשון
:
בטיול מאורגן – לאור ריבוי השירותים וההסתמכות על ספקים שונים במדינות זרות, עלולים להתרחש שיבושים ותקלות. שיבושים, תקלות ושינויים מהותיים עשויים להעמיד לנוסעים עילה לפיצוי. עם זאת, אין להטיל על מארגן הטיול אחריות בגין שיבושים ותקלות שעשויים להתרחש בטיול מאורגן ושאין בהם כדי לשנות מאופי הטיול ורמתו, או בגין שיבושים המהווים זוטות
.

טיול מאורגן מתנהל במדינה זרה, לעיתים במספר מדינות. השירות כולל טיסות, הסדרת אשרות, שירותי לינה, מזון, הסעות, הסדרת כניסה לאתרים, תשלום לספקי שירות שונים, תיאומים רבים, התאמת מסלול הטיול לתנאי מזג אוויר וכיו"ב.

הנחת המוצא הינה שבטיול מאורגן כאמור – לאור ריבוי השירותים וההסתמכות על ספקים שונים במדינות זרות – עשויים לחול שיבושים ותקלות, והמארגן עשוי לערוך שינויים בתוכנית, בלוח הזמנים ובשירותים.

כאמור, שיבושים, תקלות ושינויים מהותיים עשויים להעמיד לנוסעים עילה לפיצוי. עם זאת, אין להטיל על מארגן הטיול אחריות בגין תקלות או שיבושים, שעשויים להתרחש בטיול מאורגן ושלא היה בהם כדי לשנות מאופי הטיול ורמתו או בגין תקלות או שיבושים המהווים זוטות [
סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש

], המוחל על מערכת היחסים החוזית מכוח עקרון תום הלב
שבסעיף 39

לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-
1793); סעיף 4 לתזכיר חוק דיני ממונות לפיו "לא תוגש תובענה בשל מעשה קל ערך שאדם סביר לא היה מלין עליו";
ח"א (י-ם) 804/07

דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה


[פורסם בנבו]
(13.10.2009), סעיף 38 לפסק הדין, עמ' 32]. לא כל אי-נעימות מהווה עילה לפסיקת פיצויים. הבחינה האם מדובר בתקלה או שיבוש שאין בהם כדי לשנות מאופי הטיול ורמתו או המהווים זוטות תיבחן לפי אמות מידה אובייקטיביות.

ב.
עיקרון שני
:

נוסע זכאי לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין נזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים. מחד גיסא, במסגרת קביעת שיעור הפיצוי יש להביא בחשבון את הסבירות שיתרחשו שיבושים ותקלות, וכן - את העובדה, שלבד משירות נתון שהשתבש, סיפק מארגן הטיול שירותים רבים נוספים בעלויות משמעותיות. מאידך גיסא, בעסקאות שעניינן שירותי הנאה (להבדיל מעסקאות מסחריות) מרכיב הנזק שאינו ממוני עשוי להיות משמעותי.

על פי הדין, זכאי הנוסע לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין נזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים, כאמור
בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970

(להלן – "חוק התרופות"), כל זאת - בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ו"בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". בעסקאות שעניינן שירותי הנאה (להבדיל מעסקאות מסחריות) מרכיב הנזק שאינו ממוני עשוי להיות משמעותי; לעיתים, עשוי הנזק הלא ממוני להיות גבוה משיעור הנזק הממוני או אף משיעור העסקה. כל עניין נבחן לגופם של דברים ובהתאם לנסיבותיו, כאשר מנגד מוטלת על הנוסע – הנפגע – החובה לפעול להקטנת נזקיו, כאמור בהוראת
סעיף 14

לחוק התרופות [ראו
ת"א (מחוזי ת"א) 1286/08

אביגזר מאיר ו-367 נוספים נ' כספי הפלגות קרוז בע"מ


[פורסם בנבו]
(17.5.2011) (סעיף 27 לפסק הדין; ראו האסמכתאות המובאות שם)].

בוודאי שלא ניתן להטיל על מארגן הטיול אחריות או חבות, מקום בו מדובר בשיבושים ותקלות, שלא ניתן היה לצפות או למנוע את התרחשותן. במסגרת זאת, כלולים גם אירועים שהם בבחינת "כוח עליון" - ביחס למפת הציפיות של הצדדים ...
".

על רקע דברים אלה יש לבחון את המקרה שבפני
נו.

מן הכלל אל הפרט:
לאחר עיון בכתבי הטענות ונספחיהם ולאחר שמיעת הצדדים בדיון שנערך בפני
י הגעתי למסקנה, כי לנתבעת, כמארגנת הטיול, קיימת אחריות גם על נושא הכבודה במקרה דנן, והדבר נכון במיוחד לאחר היום השני, הוא היום שבו הגיעה הכבודה לשדה התעופה במרקש. הגעתי למסקנה, כי הייתה טעות בשיקול הדעת של הנתבעת בטיפול בבעיה שנוצרה, וזאת מעבר לחבות של המוביל האווירי.

יש לבחון את המקרה דנן לאור העקרונות שהועלו בפסיקה לעיל.

לעניין העיקרון הראשון- שיבושים ותקלות שעשויים להתרחש בטיול מאורגן ושאין בהם כדי לשנות מאופי הטיול ורמתו, או בגין שיבושים המהווים זוטות- השלכה לענייננו: מצאתי, כי במקרה דנן מדובר היה בתקלה ששינתה לחלוטין את אופי הטיול ואיכותו, שעה שהתובעים נאלצו משך חמישה ימים להיות בלי חפציהם האישיים, בלי הביגוד וכד' שהביאו מהבית. חמור מכך- מצאתי את דברי האב, כי היה זקוק לתרופות, ונאלץ להתמודד בלעדיהם משך מס' ימים, כאמינים.

כך גם העצירות במרכזי הקניות היו בעייתיים מאחר שהמסלול לא כלל מעבר במרכזי קניות כמו קניונים, אלא בעיקר שווקים, אשר לא סיפקו מענה מספק לתובעים.

לעניין זה העיד המדריך כך:

"ש.
האם כשעצרנו לעשות קניות הקניונים היו פתוחים בקזבלנקה?

ת.
לא.

ש.
בטנג'יר היה פתוח?

ת.
לא היה פתוח בלילה, וקנינו בבוקר.

ש.
הטיול התנהל לפי התכנית ואת רוב הקניות רק בשווקים, ולא בקניונים מוסדרים?
ת.
נכון, המסלול בנוי כך שאין קניונים בדרך, ואילצתי את הנהג והמדריך המקומי לעבור לקניונים כדי שנוכל להצטייד בדברים בסיסיים, מי שהמשיך וקנה בשוווקים הייתה בעיה, אמרתי צריך לשמור את הקבלות, הקבלה היא כזו שהיא לא קופה רושמת. אני מניח שהייתה בעיה".

(פרוטוקול עמ' 5 ש' 28-32 ועמ' 6 ש' 1-4).

לאור האמור לעיל, ובעקר מאחר שמדובר בעסקה שעניינה "שירותי הנאה", הרי ברי כי להיאלץ להסתדר בלי מזוודות וחפצים אישיים משך חמישה ימים, מוריד מאיכות ורמת הטיול, ובוודאי שאין מדובר בשיבוש או תקלה המהווים זוטות.

לעניין העיקרון השני- בעסקאות שעניינן שירותי הנאה (להבדיל מעסקאות מסחריות) מרכיב הנזק שאינו ממוני עשוי להיות משמעותי; לעיתים, עשוי הנזק הלא ממוני להיות גבוה משיעור הנזק הממוני או אף משיעור העסקה. כל עניין נבחן לגופם של דברים ובהתאם לנסיבותיו, כאשר מנגד מוטלת על הנוסע – הנפגע – החובה לפעול להקטנת נזקיו. השלכה לענייננו: כאמור לעיל, במקרה דנן מדובר בעסקה שעניינה שירותי הנאה- טיול מאורגן- ולכן אך טבעי הוא, כי במקרה כמו זה שבפני
י נגרם נזק שאינו ממוני, כלומר עוגמת נפש ואובדן הנאה במשך כמחצית הטיול.

כך גם מצאתי, כי התובעים פעלו להקטנת נזקיהם שעה שהציעו למדריך שהם בעצמם ייסעו להוציא את המזוודות משדה התעופה במרקש, אולם נתקלו בהתנגדות מצד הנתבעת (פרוטוקול עמ' 6 ש' 5-7).

כמו כן, במקרה דנן לא מדובר היה ב"כוח עליון", אשר אינו בשליטת הנתבעת. ראיה לכך היא העובדה שלאחר שהתקוממה הקבוצה על אי הגעת המזוודות, לפתע הנתבעת התאמצה וגרמה לכך שהמזוודות ישוחררו משדה-התעופה במרקש ויגיעו לידי בעליהם.

כמובהר לעיל, המזוודות הגיעו למרקש ביום שלמחרת ולאחר שהתברר שלא ניתן להוציאם משדה-התעופה, היה על הנתבעת למצוא פתרון מהיר יותר ,מאשר לזה שנמצא לאחר חמישה ימים. לא מובן לי מדוע פתרון זה לא יושם כבר ביום השני לשהיית הקבוצה במרוקו.

גרסת הנתבעת, כי המשטרה המקומית סירבה לשחרר את הכבודה מנמל התעופה במרקש (פרוטוקול עמ' 4 ש' 9-10), אין בה צידוק לעיכוב של חמישה ימים, במיוחד לאחר שהתברר, כי באורח פלא כאשר התובעים ושאר חברי הקבוצה התרעמו (לאחר 5 ימים מתחילת הטיול) אודות האיחור בטיפול בכבודה, הדבר הסתדר ובאותו הערב כבר קיבלו לידיהם את המזוודות- טענה זו לא נסתרה.

כך גם עדויות המדריך מטעם הנתבעת, כי מדובר בקבוצה "שקטה" ש"לא עושה בעיות" (ראו פרוטוקול עמ' 7 שורות 20-21), יש בהן לחזק את המסקנה, כי היה זה נוח לנתבעת כי מדובר בקבוצה שקטה שלא מתלוננת הרבה על חוסר הנוחות שנגרם לה, ולכן השהתה את הטיפול בכבודה, וזאת עד הרגע שהקבוצה התחילה להתרעם, או אז נמצא פתרון והכבודה השתחררה משדה- התעופה.

אני מקבלת את טענות התובעים, כי הנתבעת "משכה זמן" וכי מדובר בהבטחות שווא מצד הנתבעת, כאשר המדריך מטעמה הונחה לומר לקבוצה מדי יום, כי המזוודות תגענה בקרוב, מה שבפועל לא קרה, והתובעים נאלצו להתבדות יום אחר יום, עד הגעת הכבודה לידיהם ביום 15.05.17.

כך העיד המדריך:

"ש.
כל יום ממך קיבלנו תשובה במהלך היום שהמזוודות יהיו בסוף היום באמצע היום?

ת.
נכון. "
(פרוטוקול עמ' 6 ש' 13-14).

לאור הדברים האמורים לעיל, מצאתי, כי התנהלות הנתבעת בעניין עיכוב קבלת הכבודה לידי התובעים, גרמה לעוגמת נפש לתובעים. כעת יש לאמוד את גובה הנזק.

גובה הנזק- עוגמת נפש:
בנסיבות המקרה דנן, מצאתי, כי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים בשל עיכוב בן חמישה ימים בהגעת המזוודות לידיהם, ובשים לב כי במהלך הטיול נרכשו דברים בסיסיים, וכי מדובר במשפחה בת חמישה אנשים, על הנתבעת לפצות את התובעים בסכום כולל של 6,000 ₪.

הרכיבים האחרים המבוקשים:
התובעים מבקשים, בנוסף לרכיב בגין עוגמת נפש, לפסוק להם מאת הנתבעת גם החזר על קניות במרוקו בסך 2,784 ₪ (כהשלמה למה שקיבלו כפיצוי מהמוביל האווירי) וכן סך של 2,230 ₪ כהחזר על נזקים במזוודות וחסרים בציוד.

אין בידי לקבל טענה זו ואני דוחה אותה. לעניין החזר הוצאות על קניות, הרי שהתובעים קיבלו פיצוי מאיבריה (צד ג') וכך גם לגבי החזר על נזקים במזוודות וחסרים בציוד. הצדדים הגיעו לפשרה באופן ישיר עם צד ג', כאמור לעיל. הן הרכישות של הביגוד, כלי הרחצה וכד' שנאלצו התובעים לרכוש- הם באחריות המוביל האווירי והן הנזקים למזוודות והפריטים החסרים במזוודות הם באחריות המוביל האווירי. על כן, ומאחר שהתובעים הגיעו לידי הסדר כספי באופן ישיר מול המוביל האווירי בגין ראשי נזק אלה, הרי שיש לדחות רכיבי נזק אלה.

שיפוי:
כעת נשאלת השאלה האם הנתבעת זכאית לשיפוי מאת המוביל האווירי בגין פסיקת הפיצויים לעיל. התשובה לשאלה זו היא שלילית. לא מצאתי בנסיבות המקרה דנן, כי יש לשפות את הנתבעת בגין הפיצויים שנפסקו לתובעים. המוביל האווירי הגיע לידי פשרה ושילם לתובעים פיצוי, כאמור לעיל.

מצאתי, כי במקרה דנן העיכוב שחל במסירת הכבודה לידי התובעים, לאחר שהמזוודות כבר הגיעו ביום השני, כלומר ביום 11.05.17, לשדה-התעופה במרקש, נבע רק משיקול-דעת שגוי של הנתבעת, שעה שבראש מעייניה היה להמשיך את הטיול כמתוכנן, מבלי לגלות כל גמישות כלפי צרכיהם של התובעים. נושא זה בדבר דחיפות סיום מסלול הטיול כמתוכנן שב ועלה הן בכתב ההגנה של הנתבעת והן בדברים שנאמרו מפי נציגיה בדיון שנערך בפני
י (פרוטוקול עמ' 9 ש' 5-6 וכן ראו סעיף 27 בכתב ההגנה).

לאור האמור לעיל, לא מצאתי, כי יש לשפות את הנתבעת בגין הפיצוי כפי שנפסק לעיל.

סוף דבר:
לאור האמור לעיל, מצאתי, כי הנתבעת גרמה במחדליה לעוגמת נפש אצל התובעים, ולכן על הנתבעת לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש בסכום כולל של 6,000 ₪, בנוסף לפיצוי שקבלו מצד ג'. לעניין הוצאות משפט- על הנתבעת לשלם לתובעים בנוסף סך של 500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

על

פסק דין
בבית משפט לתביעות קטנות ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
א' אלול תשע"ח, 12 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 26552-11/17 שי כהן, פנחס כהן, רחל דנגורי ואח' נ' ר.ת.דיסקברי טיול עולמי בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/08/2018)