פסקי דין על חברת סלימאן ראדי מקלדה (1994) | פסקי דין על על ידי ב"כ עו"ד רמי חלבי ואח' | פסקי דין על צ'יץ' אחזקות בע"מ

49771-07/18 רעא     13/08/2018




רעא 49771-07/18 חברת סלימאן ראדי מקלדה (1994) בע"מ, על ידי ב"כ עו"ד רמי חלבי ואח' נ' צ'יץ' אחזקות בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 49771-07-18 חברת סלימאן ראדי מקלדה (1994) בע"מ
נ' צ'יץ' אחזקות בע"מ
13 אוגוסט 2018


בפני



כב' השופט יגאל גריל
, שופט בכיר

המבקשת
:
חברת סלימאן ראדי מקלדה (1994) בע"מ

על ידי ב"כ עו"ד רמי חלבי ואח'


נגד

המשיבה
:
צ'יץ' אחזקות בע"מ
על ידי ב"כ עו"ד גב' בת-שבע היינס




החלטה


א.
בפני
י בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכיר
ה הדס שכטר-ישראלי), מיום 09.07.18, בת"ת 34982-06-17, לפיה דחה בית משפט קמא את בקשתה של המבקשת לאיחוד דיון, לפי תקנה 520 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כך שהדיון
שבת"ת 34982-06-17 יתקיים במאוחד עם תא"מ 63019-05-18, דהיינו, במאוחד עם תביעתה של המבקשת כנגד המשיבה, שהוגשה ביום 29.05.18.

ב.
הנסיבות הצריכות לעניין בתמצית אלה.

המשיבה הגישה כנגד המבקשת תובענה בסכום קצוב על סך 8,273 ₪ בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, ובה נטען, כי המבקשת, שהייתה לקוחה של המשיבה, רכשה ממנה 56 מטרים של מעקות בטיחות מפלסטיק בסך 11,760 ₪ בתוספת מע"מ, ובנוסף השתמשה המבקשת במשך חודשיים במעקות בטיחות אחרים אותם שכרה מהמשיבה בסך 4,500 ₪.

במפגש מיום 31.03.16, הושג הסכם בין הצדדים, לפיו תשלם המבקשת למשיבה סכום בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. המבקשת מסרה למשיבה שיק בסך 9,360 ₪ לפירעון ביום 30.04.16, והתחייבה לשלם את יתרת הסכום בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ (דהיינו 8,190 ₪) ליום 30.05.16, ואולם יתרה זו לא שולמה. מכאן התובענה בסכום קצוב שהוגשה על ידי המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל.

המבקשת הגישה התנגדות והמחלוקת עברה לדיון בבית משפט השלום בחיפה בת"ת
34982-06-17.

ג.
ביום 29.05.18, הגישה המבקשת תובענה בסדר דין מהיר ב-תא"מ 63019-05-18 כנגד המשיבה בגין שירותים שבוצעו על ידי המשיבה עבור המבקשת בפרויקט קיבוץ שפיים.
לטענת המבקשת, היא שילמה כספים למשיבה לפי הכמויות להן טענה המשיבה, ובהתאם לחשבוניות מס שהנפיקה המשיבה בסכום כולל של 58,307 ₪.

טוענת המבקשת בכתב התביעה, שביום 31.03.16, ולאחר שהמשיבה פנתה אליה בטענה שהמבקשת נותרה חייבת לה סכום של 16,260 ₪, נערך בין הצדדים הסכם (לאחר שהחוב הנטען הועמד על 15,000 ₪) ובמסגרתו מסרה המבקשת למשיבה שיק על סך 7,000 ₪ שנפרע. מכאן שהמבקשת נותרה חייבת למשיבה סכום של 9,360 ₪ כולל מע"מ. לגרסתה של המבקשת, סוכם, כי סכום זה ישולם לאחר ביצוע בדיקת כמויות על ידי מודד מוסמך מטעם המבקשת.

מוסיפה המבקשת בתביעתה, כי סכומים אלה הינם בהתאם למצג שהציגה המשיבה. במעמד החתימה על ההסכם מיום 31.03.16, לא ידעה המבקשת האם נכון המצג, אם לאו, ולכן, כך נטען, היה ברור לצדדים שזכות המבקשת לבדוק את הנתונים שהציגה המשיבה באשר לכמויות שהיא סיפקה למבקשת, לטענתה, באתר העבודה בשפיים.

עם סיום העבודות בפרויקט קיבוץ שפיים, ערכה המבקשת תכנית
as made

על ידי מודד מוסמך מטעמה, וזאת על פי דרישת הפיקוח מטעם הפרויקט.

טוענת המבקשת בתביעתה שב-תא"מ 63019-05-18, שעקב הבדיקה התגלה לה שהכמויות שטענה להן המשיבה אינן נכונות, והתגלה פער משמעותי בין הכמויות הנטענות על ידי המשיבה, ואשר בגינן כבר שולם למשיבה, לבין השירותים שסופקו בפועל בשטח הפרויקט.

לטענת המבקשת בתביעתה זו, שילמה היא למשיבה את הסכום של 58,307 ₪, לפי דרישת המשיבה בהתאם לחשבוניות המס, שלגרסת המבקשת כללו כמויות ותשלומים שלא כדין. עוד טוענת המבקשת, שהפיקוח מטעם מזמין העבודה (קיבוץ שפיים) אישר למשיבה בגין העבודות סכום של 25,247 ₪ בלבד. מכאן שהמבקשת, לטענתה, שילמה למשיבה סכום של 33,060 ₪ ביתר. סכום זה נדרשת המשיבה להחזיר למבקשת במסגרת תא"מ 63019-05-18, בתוספת ריבית והצמדה, וכן טוענת המבקשת, שהתנהלותה של המשיבה גרמה לה נזקים בסך 10,000 ₪, ולפיכך הסכום הכולל של תביעת המבקשת 46,582 ₪.

ד.
לאחר הגשת תביעתה הנ"ל, הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה לאיחוד הדיון (לפי תקנה 520 של תקנות סדר הדין האזרחי) בין ת"ת 34982-06-17 (תביעת המשיבה) לבין תא"מ 63019-05-18 (תביעת המבקשת).

לטענת המבקשת בבקשתה לאיחוד דיון, מדובר בשני תיקים שעניינם חובות שהצדדים טוענים האחד כלפי משנהו המבוססים על אותה התקשרות למתן שירותים, והמסכת העובדתית מצדיקה בירור התיקים במאוחד ובפני
מותב אחד לצורך ייעול הדיון.

ה.
בתגובתה בפני
בית משפט קמא ביחס לבקשה לאיחוד דיון, הביעה המשיבה את התנגדותה בציינה, שאין יסוד לטענת המשיבה כאילו עוסקים שני התיקים בחובות המבוססים על אותה התקשרות ועל אותה מסכת עובדתית. המשיבה הדגישה בתגובתה, שהתביעה שהיא הגישה ב-ת"ת 34982-06-17 עניינה חוב כספי של המבקשת כלפיה לפי ההסכם מיום 31.03.16, בגין רכישת מעקות בטיחות מפלסטיק וכן שכירות למשך חודשיים של שימוש במעקות בטיחות אחרים.

בהתייחס לטענות ההגנה שהעלתה המבקשת, בהתנגדותה לתביעה שב-ת"ת 34982-06-17, ואשר בה התייחסה המבקשת לבדיקת כמויות שנערכה כחמישה חודשים אחרי ההסכם מיום 31.03.16, ומספר שנים לאחר סיום העבודות בפרויקטים אחרים, הפנתה המשיבה לדבריו של כבוד הרשם הבכיר
ניר זיתוני, בפרוטוקול מיום 02.01.18, שם נכתב, כי טענות ההגנה של המבקשת לוקות בהיעדר פירוט וגובלות בהגנת בדים במידה המצדיקה התניית קבלת ההתנגדות בהפקדת קרן סכום התביעה בקופת בית המשפט.

עוד ציינה המשיבה בתגובתה לבית משפט קמא בבקשה לאיחוד דיון, כי תביעת המבקשת ב-תא"מ 63019-05-18 מפרטת חשבוניות בין התאריכים 12.02.13 עד 30.09.15 שאותן שילמה המבקשת למשיבה. תביעה זו הוגשה, כך נטען, בשיהוי ניכר של שש שנים לאחר שהמבקשת שילמה את החשבוניות הנ"ל, ובתביעה מועלות טענות שונות שאותן מכחישה המשיבה.

מוסיפה המשיבה, שבעוד שתביעת המבקשת ב-תא"מ 63019-05-18 עוסקת בחשבוניות ישנות ששילמה המבקשת למשיבה לפני כשש שנים, הרי התביעה של המשיבה ב-ת"ת 34982-06-17 עניינה בהסכם מיום 31.03.16, אותו הפרה המבקשת (לפי טענת המשיבה), בנוגע לשני פריטים אחרים שאינם קשורים לחשבוניות שב-תא"מ 63019-05-18.

ו.
המבקשת השיבה בבית משפט קמא על תגובתה של המשיבה, חזרה על בקשתה לאיחוד דיון, והוסיפה, כי טענת המשיבה לפיה תביעתה על סך 8,190 ₪, בהסתמך על ההסכם מיום 31.03.16 (בעניין רכישת מעקות מפלסטיק ושכירות מעקות למשך חודשיים) אינה נכונה, הואיל ובהתנגדות שהגישה המבקשת כנגד תביעתה זו של המשיבה הוסבר, שלאחר עריכת ההסכם, ועקב בדיקת הכמויות על ידי מודד מוסמך מטעמה, התגלה, לטענת המבקשת, שכמויות העבודה להן טוענת המשיבה אינן נכונות וקיים פער משמעותי בין הכמויות להן טוענת המשיבה לבין הכמויות שהמשיבה סיפקה בפועל, והדבר מחייב בדיקה ובירור ביחס לכל הכמויות שבמחלוקת בין הצדדים.

בהתייחס לטענת המשיבה לפיה התובענה ב-תא"מ 63019-05-18 הוגשה בשיהוי, טוענת המבקשת, שעילת התביעה נולדה למעשה בשנת 2016, או בסמוך לכך, ולמעשה גם ההסכם מיום 31.03.16 מתייחס להתחשבנויות קודמות מן השנים 2013-2015. המבקשת מפנה להחלטת כבוד הרשם הבכיר
ניר זיתוני מיום 02.01.18, בה צוין, בין היתר, שהרושם הוא שאין המדובר בעסקה אחת וכי שני הצדדים, ובמיוחד המבקשת, מתארים התנהלות עסקית שנמשכה במשך מספר שנים וכללה מספר עסקאות. ההסכם מיום 31.03.16 אמור היה להסדיר באופן סופי וממצה את טענות המשיבה.

לטענת המבקשת, השאלות העובדתיות והמשפטיות העומדות ותלויות בשני התיקים זהות, ולכן נכון וראוי לאחד את שני התיקים, כך שאלה יידונו בפני
אותו גורם שיפוטי, וההכרעה בשני התיקים יחדיו תביא לסיום המחלוקות שבין הצדדים.




ז.
בהחלטתה מיום 09.07.18, דחתה כבוד הרשמת הבכיר
ה את בקשתה של המבקשת וציינה:

"הגם שהצדדים בשני ההליכים זהים, הרי שלאור כך שנראה לכאורה כי המחלוקת בבסיס שני ההליכים מתייחסת למערך חוזי/הסכמי שונה ולמועדים שונים, וכן בשים לב לשלב השונה בו מצויים ההליכים (התיק דלעיל שבכותרת נקבע לישיבת הוכחות בעוד בהליך האחר טרם הוגש כתב הגנה), אני דוחה את הבקשה לאיחוד התיקים".

בהמשך ההחלטה, אִפשרה כבוד הרשמת הבכיר
ה למבקשת להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה עד 05.08.18.

ח.
בבקשת רשות הערעור המונחת בפני
י, חוזרת המבקשת וטוענת, כי בשני התיקים קיימת זהות מוחלטת בין הצדדים ובסיס כתבי הטענות של שני התיקים הוא בסיס דומה, דהיינו, שירותים שבוצעו על ידי המשיבה עבור המבקשת בפרויקט קיבוץ שפיים. הבסיס החוזי נשוא שני תיקים, כך נטען, דומה ומדובר בפרשה אחת המתייחסת לאותה התקשרות בגין אותן עבודות, באותו פרויקט, ובאותה תקופת זמן. מכאן, כך לטענת המבקשת, מוצדק בירור התיקים במאוחד, וזאת כדי לייעל את הדיון ולחסוך בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים.

באשר להחלטת בית משפט קמא, לפיה המחלוקת בבסיס שני ההליכים מתייחסת למערך חוזי/הסכמי שונה ולמועדים שונים, טוענת המבקשת, כי בכך שגה בית משפט קמא, הואיל ואין הפרדה בין שני התיקים, ומדובר על אותה מערכת יחסים, אותה התקשרות, ואותה מסכת עובדתית אשר בבסיסה מתן שירותים על ידי המשיבה למבקשת. מדובר באותו פרויקט, באותן עבודות, באותו פרק זמן, ובעקבות עבודה זו נוצרו מחלוקות בין הצדדים, אשר הולידו את שתי התובענות.

המבקשת מציינת, כי בתובענה שהגישה המשיבה, נטען, כי המבקשת חבה לה 8,190 ₪ בהסתמך על הסכם מיום 31.03.16. בהתנגדות שהגישה המבקשת ביחס לאותה תביעה, נטען, כי לאחר עריכת ההסכם הנ"ל ועקב בדיקת כמויות על ידי מודד מוסמך מטעמה, לצורך הגשת חשבון לאישור המפקח על הפרויקט, התברר (לגרסת המבקשת) שכמויות העבודה להן טוענת המשיבה אינן נכונות וקיים פער משמעותי בין הכמויות להן טוענת המשיבה לבין הכמויות שהמשיבה סיפקה בפועל, ולכן, כך לגרסת המבקשת, לא רק שהחוב שנטען ב-ת"ת
34982-06-17 אינו קיים, אלא התברר, לטעמה של המבקשת, שהיא שילמה ביתר למשיבה בגין מוצרים שכלל לא סופקו על ידה לשטח העבודות, ולכן המשיבה היא זו שחייבת כספים למבקשת.

עוד טוענת המבקשת, שבניגוד להחלטת בית משפט קמא, מצויים שני התיקים עדיין בשלבים התחלתיים, גם אם נכון הוא שבתביעה שהגישה המשיבה כבר נקבע מועד להגשת תצהירים. לטעמה של המבקשת, השארת ההחלטה על כנה משמעותה ששני שופטים ידונו בשני תיקים שאינם מצריכים פיצול אלא איחוד כדי לחסוך בזמן שיפוטי ולמנוע התדיינות כפולה.

ט.
בתשובתה לבקשת רשות הערעור, טוענת המשיבה, שלא נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא, הואיל ולמעט זהות הצדדים בשתי התביעות, אין המדובר באותן עילות ואף לא באותה התקשרות ואין יסוד לטענות המבקשת. תביעת המשיבה ב-ת"ת 34982-06-17 עניינה חוב כספי של המבקשת לפי ההסכם מיום 31.03.16, שאותו הפרה המבקשת, ובהתייחס לשני פריטים בלבד (רכישת מעקות בטיחות מפלסטיק ושכירות במשך חודשיים של שימוש במעקות בטיחות אחרים).

טענות ההגנה של המבקשת בהתנגדותה לתביעת המשיבה, דהיינו, שמדובר בבדיקת כמויות חמישה חודשים לאחר הסכם הפשרה, ומספר שנים לאחר סיום העבודות בפרויקטים אחרים, נדונו בדיון שהתקיים בפני
כבוד הרשם הבכיר
ניר זיתוני ביום 02.01.18, ובו נחקר נציג המבקשת על תצהירו. בתום הדיון קבע כבוד הרשם הבכיר
ניר זיתוני, שטענות המבקשת לוקות בהיעדר פירוט וגובלות בהגנת בדים במידה המצדיקה התניית קבלת ההתנגדות בהפקדת קרן סכום התביעה בקופת בית המשפט.

מוסיפה המשיבה, שתביעתה של המבקשת ב-תא"מ 63019-05-18 מפרטת חשבוניות בין התאריכים 12.02.13 עד 30.09.15, ששילמה המבקשת למשיבה, ותביעתה של המבקשת מוגשת בשיהוי ניכר ובלתי סביר שש שנים לאחר שהמבקשת שילמה למשיבה את החשבוניות הנ"ל (בגין פרויקטים אחרים), וטוענת לתשלומים ביתר (טענות המוכחשות על ידי המשיבה).

מוסיפה המשיבה, שבתביעתה כבר נקבע דיון להוכחות, היא הגישה תצהירי עדות ראשית, ואין המדובר אלא בתביעה על בסיס ההסכם מיום 31.03.16 בקשר לשני פריטים ספציפיים וללא קשר לחשבוניות שפורטו בתביעתה של המבקשת.

כמו-כן טוענת המשיבה, כי אין זה נכון ששני התיקים נמצאים בשלבים התחלתיים, שהרי בתביעה שהגישה המשיבה ב-ת"ת 34982-06-17 הגישה המשיבה את תצהירי העדות הראשית מטעמה עוד ביום 13.04.18, קבוע דיון לשמיעת ההוכחות ליום 05.11.18, ועל המבקשת היה להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה עד 03.06.18.

רק ביום 31.05.18 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד לחודש ימים לצורך הגשת תצהיריה בכל הנוגע לתביעת המשיבה. ביום 28.06.18 הגישה המבקשת בקשה שנייה להארכת מועד להגשת תצהיריה, בנימוק שהיא הגישה בקשה לאיחוד הדיון בשתי התביעות, וכדי למנוע הגשה כפולה של תצהירי עדות ראשית.

עוד מציינת המשיבה, שתביעתה של המבקשת ב-תא"מ 63019-05-18 הוגשה ביום 29.05.18, כלומר יומיים לפני בקשתה הראשונה של המבקשת להארכת מועד, מבלי שהמבקשת ציינה זאת בבקשתה הראשונה.

לטענת בא כוח המשיבה, תביעתה של המבקשת ב-ת"ת 34982-06-17 טרם הומצאה לידי המשיבה, או לידי בא כוח המשיבה, ודבר קיומה נודע לבא כוח המשיבה רק מן הבקשה לאיחוד דיון.
עוד מציינת המשיבה, שביחס לבקשה השנייה להארכת מועד, קבעה כבוד הרשמת הבכיר
ה, שעל המבקשת להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמה עד 05.08.18, ואולם המבקשת לא הגישה את תצהיריה למרות שתי הארכות שניתנו לה, ובמקום זאת הגישה ביום 05.08.18 הודעה לבית המשפט שבה עדכנה על הגשת בקשת רשות הערעור.

מכל מקום, כך מציינת המשיבה, הטיעון של המבקשת כאילו טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית ב-ת"ת 34982-06-17, או כאילו מצוי התיק בשלבים התחלתיים, איננו נכון, ומכיוון שהמשיבה סבורה כי התביעה עוסקת במסכת עובדתית שונה ונפרדת, בהתייחס לפרויקטים שונים, ובתאריכי חוב שונים, אין הצדקה לאיחוד הדיון בשתי התביעות, מה גם שתביעת המשיבה מצויה בשלבים מתקדמים של הדיון, כשתצהירי עדות ראשית של המשיבה כבר הוגשו ונקבע התאריך לדיון ההוכחות, בעוד שהתביעה שהגישה המבקשת מצויה בשלבים התחלתיים, התביעה טרם הומצאה למשיבה וממילא טרם הוגש כתב הגנה.

י.
לאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות שב-ת"ת 34982-06-17 (על נספחיהם) ולכתב התביעה
שב-תא"מ 63019-05-18, לרבות החלטת כבוד הרשם הבכיר
ניר זיתוני מיום 02.01.18
ב-ת"ת 34982-06-17, בקשתה של המבקשת ב-ת"ת 34982-06-17 לאיחוד דיון, תגובת המשיבה, תשובת המבקשת לתגובת המשיבה, החלטת בית משפט קמא מיום 09.07.18, טיעוני המבקשת בבקשת רשות הערעור ותגובת המשיבה, מסקנתי היא שיש לדחות את בקשת רשות הערעור.

י"א.
נראה שאכן תביעתה של המשיבה ב-ת"ת 34982-06-17 המתבססת על ההסכם שנעשה בין הצדדים ביום 31.03.16, מתמקדת בשני פריטים בלבד, דהיינו, רכישת מעקות מפלסטיק, ושכירות על פני חודשיים של מעקות בטיחות אחרים במסגרת הפרויקט שבקיבוץ שפיים.

לעומת זאת, התביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה מתייחסת לשורה של חשבוניות החל מפברואר 2013 עד ספטמבר 2015, כשלטענת המבקשת, ולפי בדיקה שנערכה, היא שילמה סכומים ביתר, הואיל ולטענתה הכמויות שסיפקה המשיבה פחותות מאלה שנטענו על ידי המשיבה, ולכן סבורה המבקשת שהיא זכאית לקבל החזר.

י"ב.
בהקשר זה אפנה לדבריו של כבוד הרשם הבכיר
נרי זיתוני בהחלטתו מיום 02.01.18,
פסקה 5: "מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה אומר כי על פי החומר המצוי בתיק, מתקבל הרושם שלא מדובר בעסקה אחת. שני הצדדים, ובפרט הנתבעת, מתארים התנהלות עסקית שנמשכה במשך מספר שנים וכללה מספר עסקאות. ההסכם מיום 31.03.16, אמור היה להסדיר באופן סופי וממצה את טענות התובעת בכל הנוגע לחובות עבר שלא שולמו בגין מכירה והשכרה של מעקות כמפורט בגוף ההסכם. לכן, על פני הדברים, טענות הקיזוז שהועלו ביחס לכמויות של עבודה ופריטים שבוצעו במהלך השנים 2013-2015 אינן מתייחסות לאותה עסקה ולכן טענת הקיזוז לגביהן, צריכה לכלול חיוב קצוב..." (ההדגשה שלי – י. ג.).

י"ג.
אינני סבור כי נפלה שגגה בהחלטתה של כבוד הרשמת הבכיר
ה הדס שכטר-ישראלי בציינה כי: "נראה לכאורה כי המחלוקת בבסיס שני ההליכים מתייחסת למערך חוזי/הסכמי שונה ולמועדים שונים...".

על כל אלה יש כמובן להוסיף את השלב הדיוני השונה שבו מצויים שני ההליכים. ב-ת"ת 34982-06-17 כבר הוגשו תצהירי המשיבה, תצהירי המבקשת אמורים להיות מוגשים (עד כֹה ניתנו שתי אורכות) וכבר קבוע מועד לשמיעת ההוכחות (05.11.18).

לעומת זאת, ב-תא"מ 63019-05-18 אף לא הוגשה עדיין הגנתה של המשיבה (ולפי הנטען בתגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור, התביעה אף טרם הומצאה לה).

י"ד.
אוסיף, שאכן יש חשיבות רבה לחיסכון בזמן שיפוטי ולחיסכון בזמנם ובמשאביהם של הצדדים, ולכן יש בדרך כלל לשקול בחיוב בקשה לאיחוד דיון בשתי תובענות ככל שמדובר באותה מסכת עובדתית. איחוד כזה יש בו כדי לחסוך בהגשת כפל טיעונים, וכן חיסכון בשמיעת עדויות ועוד.

יחד עם זאת יש מקרים, ונראה לי כי זה המקרה שבפני
נו, שבו איחוד הדיון עלול לגרום להארכה מיותרת של התדיינות שאותה נראה, לכאורה, כי ניתן לסיים בתוך פרק זמן קצר. במסגרת השיקולים עליהם יש ליתן את הדעת ראוי גם להביא בחשבון את השלב הדיוני שבו מצוי כל אחד מן התיקים, וכפי שכבר הצבעתי על כך לעיל התובענה שב-ת"ת 34982-06-17 קבועה כבר לשמיעת ההוכחות ואין הצדקה ליתן עתה החלטה שעלולה להביא להתמשכות הדיון בהליך זה ללא הצדקה.

ט"ו.
למעלה מן הדרוש אציין, שאם לדעת המבקשת מדובר בהתחשבנות הנובעת מאותו פרויקט ובגין אותה מסכת עובדתית, אין זה ברור, ומכל מקום המבקשת אף לא הסבירה, מדוע תביעתה הוגשה רק ביום 29.05.18, בעוד שתביעת המשיבה כנגדה בעניין מעקות הפלסטיק והבטיחות הוגשה כ-11 חודשים קודם לכן (ביוני 2017), ומדוע לא היה באפשרות המבקשת להגיש את תביעתה בסמוך לאחר שהוגשה תביעת המשיבה?

ט"ז.
על יסוד כל האמור, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

הוצאות המשפט בגין בקשת רשות הערעור יובאו בחשבון על ידי בית משפט קמא בתום ההתדיינות ב-ת"ת 34982-06-17.

מזכירות בית המשפט
תחזיר לבא כוח המבקשת עבור המבקשת את הפיקדון שהופקד עבור בקשת רשות הערעור (אלא אם הוטל עליו עיקול).

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל:
1.
ב"כ המבקשת, עו"ד רמי חלבי, דלית אל כרמל
2.
ב"כ המשיבה, עו"ד גב' בת-שבע היינס
, רח' ששת הימים 42, כפר סבא.

ניתנה היום,
ב' אלול תשע"ח, 13 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.









רעא בית משפט מחוזי 49771-07/18 חברת סלימאן ראדי מקלדה (1994) בע"מ, על ידי ב"כ עו"ד רמי חלבי ואח' נ' צ'יץ' אחזקות בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/08/2018)