פסקי דין על אלחנן ושדי | פסקי דין על מוריה חברה לפיתוח ירושלים | פסקי דין על י.ד.ברזאני |

24629-04/18 תק     20/08/2018




תק 24629-04/18 אלחנן ושדי נ' מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ, י.ד.ברזאני בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 24629-04-18 ושדי נ' מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ

ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
חוי טוקר


ה
תובע
:

אלחנן ושדי

, ת.ז. 313155525


נגד


הנתבע
ות:

1.מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ
, ח.פ. 511124778

2.י. ד. ברזאני בע"מ

, ח.פ. 511602138




פסק דין


1.
תביעת התובע לחיוב הנתבעות בתשלום סך של 24,000 ₪ בתוספת עלות אגרת בית המשפט, בעקבות אירוע תאונת דרכים מיום 26.2.18.
2.
בבסיס תביעת התובע עומדת הטענה כי ביום 26.2.18 בסביבות השעה 08:30 הוא פנה שמאלה מרחוב יגאל ידין לכביש הכניסה לשכונת רמת שלמה בירושלים. התובע נסע בכביש, בעלייה, במהירות סבירה של כ- 40-45 קמ"ש, כאשר מזג האוויר היה גשום וחורפי. בעיקול הכביש ימינה, סמוך לאתר הבניה של הנתבעות, איבד התובע את השליטה על רכבו, הרכב החליק על בוץ וחצץ שהציפו את הכביש בקטע זה וברח שמאלה לנתיב הנגדי, עלה על המדרכה ופגע בעמוד בצד הכביש. לטענת התובע, עיסת הבוץ והחצץ בקטע זה של הכביש, נוצרה כתוצאה מכניסתם ויציאתם השוטפת של משאיות כבדות לאתר הבניה והיא הגיעה מגלגלי המשאיות.
3.
מוסיף התובע וטוען כי מדובר במקום מסוכן אשר היו בו הרבה תאונות והוגשו מספר רב של תלונות לגבי זה. התובע טוען, כי לאחר אירוע התאונה מושא תובענה זו, פגע בו רכב מאחור כאשר התובע היה בעצירה מוחלטת. לטענת התובע, נהגת הרכב הפוגע יצאה ואמרה לו כי לחצה על הברקסים אך היא לא השתלטה על הרכב (במעמד הדיון שהתקיים ביום 15.8.18 הושמע החלק הרלוונטי מהקלטת שיחה בין התובע לאותה נהגת). בכך יש כדי לחזק, לטענת התובע, את העובדה כי ביצוע העבודות בכביש יצר מצב מסוכן הגורם לתאונות במקום.
4.
הנתבעת 1 הינה חברה לפיתוח, והנתבעת 2 הינה קבלן מבצע של הנתבעת 1.
5.
הנתבעת 1 טוענת כי מאחר והיא לא ביצעה את עבודות הבנייה באתר בפועל אין להטיל עליה כל אחריות בגין קרות התאונה.
6.
לטענת הנתבעות, התובע לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין העבודות באתר לבין התאונה שאירעה. מכל מקום, לתובע אשם תורם של 100%, כיוון שככל שהיה נוהג בזהירות ניתן היה למנוע את התאונה. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שבמקום מוצבים תמרורים המורים על ביצוע עבודות במקום ומגבילים את מהירות הנסיעה המותרת ל- 40 קמ"ש. לטענת הנתבעות התובע בעצמו מודה כי נהג במהירות של כ- 40-45 קמ"ש, והעובדה שרכבו של התובע הושבת מלמדת על כך שהתובע נסע במהירות גבוהה, שכן, נזק כזה לרכבו לא יכול היה להיגרם במהירות נסיעה הנמוכה מ- 40 קמ"ש. מוסיפות הנתבעות וטוענות כי ניתן למצוא חיזוק לאשמו של התובע בכך שהתובע נסע בעלייה, היינו, שהיה עליו ליסוע במהירות גבוהה במיוחד על-מנת שהרכב ייפגע בעלייה.
7.
באשר לנזק טוענות הנתבעות כי התובע לא נתן להן את האפשרות לבדוק את מצב הרכב לאחר התאונה, וזאת על-מנת שניתן יהיה לבדוק האם היה קיים נזק לרכב עובר לקרות התאונה. לטענת הנתבעות, מבדיקתן את העמוד בו לכאורה פגע התובע עולה כי לא נגרם נזק לעמוד, דבר המעורר ספקות בגרסת התובע. מכל מקום, טוענות הנתבעות כי ראשי הנזק לא הוכחו.
8.
מטעם התובע העיד מר אשר שקד (להלן: "שקד"). שקד הינו עד אובייקטיבי, אשר אין בינו לבין התובע כל היכרות והוא העיד כי נקלע למקום במקרה. שקד העיד כי הוא מורה לנהיגה למעלה מ- 30 שנים בירושלים. שקד היה בשיעור נהיגה ונסע בעלייה מאחורי התובע (פרו' עמ' 3 ש' 7). לטענת שקד, התובע נסע במהירות סבירה של כ- 40 קמ"ש. הוסיף שקד והעיד כי בזמן התאונה הכביש היה בוצי
"שילוב של בוץ וחצץ זה כמו לנסוע על כדורי ברד"
(פרו' עמ' 2 ש' 19). לטענת שקד, הוא נוסע בכביש זה כמעט כל יום ומשאיות יוצאות ונכנסות שם וכנראה נהיה בוץ. שקד העיד כי הוא רואה כיצד עפים מן המשאיות בוץ וחצץ וכל הכביש הופך לעיסה בוצית מסוכנת. לטענתו
"זה דבר שידועה שם כולם מכירים את הבעיה הזאת"
(פרו' עמ' 2 ש' 21). שקד הוסיף כי הוא נקלע למקום במקרה ואינו מכיר את התובע ואינו מעיד מטעם אף צד. לטענתו, הוא ראה שהפגיעה היתה לא קלה וניגש להושיט עזרה לתובע והשאיר את הפרטים (ר' פרו' עמ' 2 ש' 13-25).
9.
בסיום עדותו ציין שקד
"
אני רוצה להוסיף, אני לא מבין במתמטיקה של כל העניין. אני באתי לפה לומר את האמת. אני לא מכיר אותו, השם ברזני מוכר בכל ירושלים. כל מה שראיתי רציתי לומר את מה שראיתי ואין לי שום ספק שהבוץ הזה, כי אני הרגשתי בגלגלים שלי, כמורה נהיגה אני יודע שהנושא הזה היה בטיפול ויש סכנה בנושא הזה וזה לא תוקן. היה גשם שוטף הבוץ עם החצץ ביחד זה שילוב ממש לא טוב גם אני חשתי בזה"
(פרו' עמ' 3 ש' 18-22).
10.
בנקודה זו אציין, כי התובע עמד בנטל להוכיח כי הסיבה לתאונה היתה אבנים וחצץ שהיו על הכביש, שמקורם בעבודות בנייה המבוצעות באזור. במענה לטענת הנתבעות כי התמונות שצורפו לכתב התביעה אינן ברורות יצוין כי במעמד הדיון הוצגו התמונות באמצעות מכשיר הנייד של התובע. נציג הנתבעת 2 עימת את התובע עם הטענה כי בתמונות לא ניתן להבחין בבוץ וחצץ על הכביש, והתובע אישר זאת (ר' פרו' עמ' 5 ש' 26-29).
11.
אוסיף ואציין כי מטבע הדברים קיומם של בוץ וחצץ על הכביש לא בהכרח ישתקף בתמונה, ובמיוחד שאין מדובר בתמונה שצולמה מקרוב לכביש. די לי בעדותם של התובע ומר שקד, ואין בעובדה כי לא ניתן לראות את הבוץ והחצץ בתמונות כדי להפחית ממשקל עדותם.
12.
כמו כן, נציג הנתבעת 2 עימת את התובע עם הטענה כי במקום היתה מדרכה בגובה של כ- 14-15 ס"מ. עיקר טענת הנתבעת 2 לגבי המדרכה הינה כי העובדה שהרכב לא נעצר במדרכה אלא עלה עליה עד שפגע בעמוד, מעידה על המהירות בה נסע התובע ונהיגתו הרשלנית.
13.
לא מצאתי להכריע בשאלה האם במקום היתה מדרכה או לא, שכן, אף אם אלך לגישה ולפיה בקטע זה של הכביש היתה מדרכה בגובה 15 ס"מ, הרי שלנוכח העולה מעדותו של שקד ולפיה התובע נסע במהירות סבירה של כ- 40 קמ"ש אין בכך כדי להעלות או להוריד.
14.
טענת הנתבעות ולפיה העמוד בו פגע התובע נבדק על-ידן וכי לא נגרם לו כל נזק, נסתרה מעדותו של שקד (פרו' עמ' 2 ש' 33), וכן מתמונות שהציג התובע במעמד הדיון המלמדות על כך כי העמוד הוחלף, ועל כך ניתן היה ללמוד מאבני המדרכה שמסביב לעמוד.
15.
נותרה אם כן טענת הנתבעות כי התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין התאונה לבין העבודות המבוצעות על-ידי הנתבעת 2. לטענתן במקום בונים כ- 1,000 יחידות דיור ובמקום מספר רב של אתרי בניה. לטענת הנתבעת 2 הכניסה לאתר שלה מצוי בתחילת הכביש ולא בהמשכו במקום שבו אירעה התאונה. מכל מקום, טוענת הנתבעת 2 כי היא מבצעת את המחלף הרלוונטי באמצעות קבלני משנה ועם משאיות שאינן שלה. הנתבעת 2 הלינה על כך כי התובע תבע אותה מכיוון שהיא חברה מוכרת ובהיותה "כיס עמוק" ללא שהוכח כל קשר ישיר בינה לבין קרות התאונה.
16.
בעניין השאלה הכיצד ידע התובע לקשור בין אירוע התאונה לבין הנתבעות ציין התובע
"על ברזני רואים העובדים כל העובדים עם אפודות. שזה חברת מוריה זה ידוע. את מי ששאלתי מי הקבלן של המקום של כל האתר בנייה. ביררתי. התחלתי מאפס"
(פרו' עמ' 4 ש' 16-17). בהמשך ציין התובע:
"לכמה זה מחולק לכמה אתרי בניה? יש שם אתר בניה ענק של כמה כיוונים. אתה מבין מבפני
ם שזה מחולק. אני בתור בן אדם שעובר שם. אני ילד כמו שאתה רואה, אני לא מבין יותר מידי. אמרו לי שזה מוריה והקבלן שמבצע זה ברזני"
(פרו' עמ' 4 ש' 19-21)
.
17.
אם כן, עולה מעדותו של התובע, כי תביעתו את הנתבעות לא היתה כלאחר יד ובוודאי שלא משום שסבר שהנתבעות הינן חברות גדולות ומוכרות, בבחינת היותן "כיס עמוק". שוכנעתי כי התובע עשה כל שביכולתו על-מנת לברר מי מהחברות מבצעת את עבודות הבנייה באזור התאונה. לעומת התובע, אשר היה צריך להתאמץ כדי לבצע בירורים אלה, מידע זה בדבר החברות שמבצעות את עבודות הבנייה באזור התאונה מצוי דווקא בידיעת הנתבעות, ואף ככל שאינו מצוי בידיעתן גילויו של המידע בוודאי קל יותר ונגיש יותר לנתבעות מאשר לתובע.
18.
חרף האמור, לא מצאו הנתבעות לציין מי מהחברות מבצעות את עבודות הבנייה באזור התאונה, וזאת יש לזקוף לחובתן. בהקשר זה אציין כי גם טענת הנתבעות ולפיה לנתבעת 2 אין משאיות שפועלות באתר, אלא המשאיות פועלות באמצעות קבלני משנה נטענה בכלליות, ומכל מקום, מעת שהנתבעות הינן החברות שאחראיות על הפיתוח והבנייה באתר, אין בעובדה כי חלק מן העבודות מבוצעות באמצעות קבלני משנה, כדי לפתור אותן מאחריות.
19.
בנסיבות העניין, אני קובעת כי התובע עמד בנטל להוכיח כי התאונה נגרמה בעקבות הבוץ והחצץ שהיו על הכביש שמקורם בעבודות הבנייה המבוצעות באזור התאונה. התובע הוכיח כי עשה כל שביכולתו לברר מיהן החברות שמבצעות את עבודות הבנייה באזור, וכי מהבירורים שערך עלה כי אלה הן הנתבעות. הנתבעות, לעומתו, טענו טענה כללית כי העבודות באזור התאונה אינן מבוצעות על-ידן ולא פירטו טענתן זו, ולכן אני קובעת כי הנתבעות לא הצליחו לסתור את טענת התובע כי העבודות באזור התאונה בוצעו על-ידי הנתבעות.
20.
מובן כי אין באמור כדי לשלול מן הנתבעות את זכותן לתבוע שיפוי מאת צד ג', ככל שהן סבורות שקמה להן זכות כזו.
21.
באשר לנזק הנתבע, התובע תמך את כתב התביעה בחוות דעת שמאית אליה צורפו תמונות וכן צורף מחירון לוי יצחק. למסקנת השמאי, אחוז הנזק הגולמי של הרכב מסתכם בשיעור של 140.5% כולל מע"מ. לפיכך, ומאחר ושווי הרכב הוערך על-ידי השמאי בסך של 22,620 ₪ (ערך רכב
מחירון בגובה 29,000 ₪ ממנו בוצעה הפחתה של 22% מחמת היות הרכב ליסינג לשעבר), נקבע כי היקף הנזקים עולה על 60% משווי הרכב ולפיכך הוכרז עליו כ"אובדן מוחלט". משווי הרכב הופחת שווי השרידים בסך 2,000 ₪, ובסיכומו של דבר הועמד סכום הפיצוי על-ידי השמאי על גובה 20,620 ₪.
22.
באשר לטענת הנתבעות כי התובע לא נתן להן לבדוק את מצב הרכב לאחר האירוע הנטען, הרי שלא הוכח כי הנתבעות פנו לתובע בדרישה כאמור וסורבו על-ידו. מכל מקום, אף אם הייתי קובעת כי נגרם לנתבעות נזק ראייתי כלשהו המצדיק הפחתה כלשהי מגובה הנזקים כפי שנקבע על-ידי השמאי מטעם התובע, הרי שלנוכח שווי הנזקים אל מול שווי הרכב, לא היה בכך כדי לשנות ממסקנת השמאי מטעם התובע כי היקף הנזקים עולה על 60% משווי הרכב ולפיכך הוא יוכרז כעל "אובדן מוחלט".
23.
במכלול האמור, אני קובעת כי הנתבעות חבות בתשלום מלוא הנזק שנגרם לתובע מן התאונה, בסך 21,970 ₪ (שווי הרכב ושכר טרחת השמאי) ועוד 2,000 ₪ פיצוי עבור הוצאות ועגמת נפש, ובכלל זה אגרת התביעה והוצאות העד מטעם התובע שהושתו בהחלטה מיום 15.8.18 על התובע. בהערכת שווי הפיצוי בגין הוצאות ועגמת נפש נתתי דעתי לתיאור התובע, שהינו כבן 24, בדבר המאמצים שעשה על-מנת להגיע לחקר האמת.
24.
מאחר והנתבעות ביקשו כי ככל שתיקבע אחריות כלשהי על הנתבעת 1 היא תושת על הנתבעת 2 וזאת לאור מערכת יחסים הסכמית ביניהם (ר' פרו' עמ' 4 ש' 3-9) לא מצאתי לדון בחלוקת האחריות בין השתיים, בהיות הנתבעת 1 חברה לפיתוח והנתבעת 2 הקבלן המבצע.
25.
סופו של יום, תשלם הנתבעת 2 לתובע סך של 23,970 ₪, וזאת בתוך 21 יום מהיום.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום,
ט' אלול תשע"ח, 20 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 24629-04/18 אלחנן ושדי נ' מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ, י.ד.ברזאני בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/08/2018)