פסקי דין על סאמי אל עשי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

27447-10/15 בל     26/07/2018




בל 27447-10/15 סאמי אל עשי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ב"ל 27447-10-15


26 יולי 2018
לפני:
כב' השופטת שרה מאירי
– אב"ד
נציג
ציבור (עובדים)
גב' דבורה פינקלשטיין
נציג ציבור (מעסיקים)
מר יוסף רובינשטיין
התובע
:

סאמי אל עשי
ע"י ב"כ עו"ד אלון צ'יצ'יאן




-

הנתבע
:

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ
עו"ד רועי הררי


החלטה
א.
הרקע
1.
ביום 1.11.16 מונה בהסכמה המומחה (נוירולוג, ד"ר א. קרני) והועברו אליו העובדות המוסכמות כדלקמן:


"א.
התובע יליד 1980.

ב.
התובע עבד כמכונאי בחברת תחבורה אחזקות בע"מ.
ג.
ביום 6.2.15 בעת שפירק התובע באמצעות מפתח בורג של בוכנת ברקס שהיה בלתי נגיש (היה מרוחק פנימה) נאלץ למשוך בחוזקה למעלה עד אשר הרגיש כאב חד בצוואר ובכתף שמאל.
ד.
הנתבע הכיר באירוע מיום 6.2.15 כתאונת עבודה בפגיעה: "חבלה בכתף שמאל עם הקרנה ליד שמאל".


כמו כן, הועברו אליו המסמכים הרפואיים הבאים:

א.
תיק קופת חולים.
ב.
מסמכים רפואיים שצורפו 15.10.15 .

2.
בחוות דעתו שהוגשה ביום 1.12.16 קבע המומחה, לאחר שסרק המסמכים הרפואיים שבפני
ו, כי בפרק "דיון" ציין:

"ממצאי ה-
emg
– אינם בהכרח מצביעים על פגיעה משמעותית ולכשעצמן הינם שכיחים במקרים ללא פגיעה משמעותית, בדיקת

ct
ע"ש אינה מראה על פגיעה משמעותית אשר עלול לגרום לפגיעה נוירולוגית. בדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה. נראה לכן כי אין מדובר בפגיעה נוירולוגית אלא אורתופדית בלבד. כמו כן מתיאור הפעילות של התובע הרי סוג הפעילות בו עסק אינו מהווה סיכון או מנגנון לפגיעת ע"ש צווארי..."


ובפרק "סיכום" קבע:

"מדובר בבלטי דיסק קלים. ממצא זה הינו שכיח וסביר ביותר שהיה קיים גם לפני האירוע ב-6.2.2015, כמו כן מנגנון התנועה שתואר אינו מתאים להוות סיבה להופעת בלטי דיסק צווארי, כך שאינני מוצא קשר סיבתי בין התאונה והליקוי."

3.
ביום 4.4.17 הגיש התובע בקשה להצגת שאלות הבהרה ולאחר שנתקבלה תגובת הנתבע ותשובת התובע (לה הוסיף נימוקיו) ניתנה ביום 28.8.17 החלטתנו הדוחה הבקשה תוך הנמקה פרטנית לכל שאלה שנדחתה.

ביחס לשאלה 2 – נתאפשר לתובע להציג תעודה שטען לה (אותה כאמור לא צרף, גם לא לבקשה לשאלות הבהרה).

משצורפה תעודת ד"ר פרי מ-21.8.16 הועברה למומחה (לנוחיותו עם החלטת המינוי והמסמכים הרפואיים) ביום 4.9.17.

4.
ביום 19.9.17 הגיש התובע בר"ע על החלטתנו מ-28.8.17. באותו יום ניתנה בבר"ע החלטת כבוד השופטת ס. דוידוב-מוטולה המציעה כי תוצגנה למומחה השאלות הבאות:

"א.
רצ"ב חוות דעתה של ד"ר לאה פרי מיום
21.8.16.

האם חוות הדעת האמורה עמדה בפני
ך טרם מתן חוות דעתך המקורית? האם נכון שד"ר פרי אבחנה נזק נוירולוגי? האם נכון שממצא זה תואם את הפגיעה הצווארית המודגמת בבדיקה ה -

emg
?
ב.
בחוות דעתך הסתמכת על בדיקתה של ד"ר נטליה איזיקוביץ'. האם ניתן לדעת כיצד נערכה הבדיקה האמורה והאם נערכה באמצעות סיבי סאמס ויינשטיין? ככל שלא נערכה בדרך זו – האם יתכן שהיא פחות מדוייקת? האם נכון שבדיקת
emg
היא בדיקת עזר שנועדה לסייע לאיתור נזק ניורולוגי כאשר הבדיקה הקלינית אינה מספיקה?
ג.
האם נכון שהתובע התלונן על פגיעה נוירולוגית בפני
רופאיו בקופת החולים לאחר התאונה?
ד.
בפסקה "דיון" כתבת "סביר מאד שמדובר בממצאים אקראים שהיו גם לפני האירוע ...". על מה אתה מבסס את הקביעה האמורה? האם נכון כי במסמכיו הרפואיים של התובע אין זכר לפתלוגיה בצוואר עובר לתאונה? אם התשובה חיובית – אנא אזכר את המסמך הרלבנטי.
ה.
האם יש שינוי בחוות דעתך לאור כל האמור לעיל וחוות דעתה של ד"ר פרי? אכן פרט ונמק את תשובתך".

5.
לאחר שנתקבלו עמדות הצדדים הוחלט (בהליך הבר"ע) כי יודיעו הצדדים לבי"ד זה כי המומחה לא יתן חוות דעתו. משלא כך נעשה, בין לבין התקבלו בביה"ד תשובותיו של המומחה (16.1.18) כדלקמן:

"לאחר קריאה של התעודה הרפואית של ד"ר פרי האורתופד, ברצוני לציין כי איננו חלוקים על ממצאי ה-
ct
עמוד שדרה צווארי וגם לא על ממצאי
emg
. השאלה העיקרית היא באם ממצאים אלו קשורים לתאונה בעבודה וכן באם יש בצד הממצאים הללו פגיעה נויורולוגית קלינית.


משהתרשמתי מתיאור התאונה אני סבור כי אין היא היתה יכולה לגרום לפגיעת עמוד שדרה, היות ואין מדובר בחבלה או טלטול קשה של הצוואר אלא משיכה של היד/זרוע/כתף שמאל. אכן נמצא קרע בגיד של שריר השכמה – סופרה ספינטוס. אינני מבין כיצד עמוד השדרה היה יכול להפגע בתאונה שארעה במנגנון שתואר? אין התאמה בין מנגנון הפגיעה לכך שיגרמו בלטי דיסק. מתוארים בלטי דיסק ב -3 גבהים של ע"ש הצווארי – שלפי מידתם המתוארת הם לא צפויים לגרום לנכות נוירולוגית. אכן הנויורולוגית ד"ר נטליה איזיקוביץ' לא מצאה פגיעה נוירולוגית בבדיקתה מיום 13.6.2016. ראוי לציין כי בלטי דיסק שכאלה הינם בד"כ תוצאה של "שחיקה" מתמשכת לאורך זמן עקב פעילות חוליות הצוואר ולא מאירוע חריף חד פעמי – כך שגם משום כך אין זה סביר שהפגיעה המתוארת גרמה להם.

לאור הנ"ל (המנגנון ואופי הממצא) ציינתי כי סביר יותר שבלטי הדיסק לא אירעו עקב התאונה האמורה אלא היו קיימים גם לפני התאונה. הפגיעה בעבודה לכן הינו קרע הגיד האמור כאשר בבדיקה הנוירולוגית לא נמצאה פגיעה נוירולוגית. לפיכך
אינני
מוצא
מקום לשנות את חוות דעתי מ -28
נובמבר 2016. "


6.
ביום 28.3.18 בדיון במעמד הצדדים, ניתנה החלטת כבוד השופטת ס. דוידוב מוטולה כדלקמן :

"משהסתבר כי אין עוד טעם מעשי לדון בבר"ע נוכח מתן תשובותיו של המומחה, ומשהסתבר שאין אפשרות לקדם היום את הדיון בדרך אחרת, בקשת רשות הערעור נמחקת בהסכמת המבקש.
כאמור לעיל, המבקש יגיש לבית הדין האזורי תוך 15 יום מהיום בקשה מעודכנת להגשת שאלות הבהרה למומחה, שתכלול גם את השאלות הקודמות שביקש להפנות (בהתאמה) וגם שאלות חדשות המתייחסות לתשובותיו העדכניות של המומחה.
בית הדין האזורי יתבקש לתת החלטתו תוך לקיחה בחשבון של הצעת בית דין זה מיום 19.9.17 שהמשיב הסכים למרביתה (תגובת המוסד מיום 5.11.17).
בכל עניין אחר, על הצדדים לפנות לבית הדין האזורי."

7.
ביום 2.5.18 ומשלא הגיש התובע דבר, חרף ההחלטה הנ"ל מיום 28.3.18, ניתנה החלטה המורה על סיכומי התובע.


8.
ביום 7.5.18, הגיש התובע שתי בקשות:

הראשונה בה עתר כדלקמן:
"א.
לקבוע את התיק לדיון הוכחות קצר בשאלת נסיבות התאונה והתסמינים שהופיעו לאחריה, בסופו יסכמו הצדים בעל פה.
ב.
ככל שתתקבלנה טענות התובע, להורות למומחה הנכבד להתייחס לנסיבות התאונה המעודכנות.
ג.
להאריך את המועד להגשת שאלות הבהרה עד לקבלת התייחסותו של המומחה הנכבד.
ד.
לעכב את צו הסיכומים שניתן בתיק, עד לאחר קבלת החלטה בבקשה זו."



והשנייה – "הודעה על הגשת מוצג וידאו כנספח לבקשה" (הראשונה).

בהחלטה שניתנה בבקשה הראשונה (7.5.18) ציינו שלא אצה הדרך לתובע לפעול כמתחייב מפסיקת ביה"ד הארצי והורינו כי תבוצע מסירה אישית מיידית, כך שתוגש עמדת הנתבע בתוך ימים ספורים.
בהחלטה שניתנה בבקשה השנייה הורינו כי "הנספח" לה יוצא מהתיק, כשלא ברור הבסיס המשפטי להתנהלותו של התובע.

9.
מנמק התובע בקשותיו בכך שאין ספק כי יש ממצא נוירולוגי, כשאין חולק כי בעת ביצוע פעולתו חש כאב חד בצוואר, תוך שהפנה לעובדה ג' בהחלטת המינוי.

אלא
שלא כתוב בהחלטת המינוי "ולא עלה בעת עריכת העובדות המוסכמות" כי "הבורג המרוחק" גרם לכך שהשתמש בצווארו כמשקל נגד וכשמשך את היד "לכיוונו (לא למעלה) כפי שנטען בטעות, הפעיל לחץ חזק על הצוואר, בדיוק כפי שמופיע בסרטון המצ"ב".

על עצמת המשיכה ניתן ללמוד מהקרע שנגרם בגיד היד. טוען עוד התובע כי עלה לארץ בשנת 2000, לא למד עברית, השתלב בחברה תוך כדי השנים ובשל קשיי השפה הסביר את מנגנון הפגיעה באופן חסר, תוך שהצביע על כאבים בצוואר אך השתמש במילה "כתף – בטעות". גם לב"כ התקשה להסביר הנסיבות, עד שנדרש לערוך הדמיה בסרטון.
ניתן לראות בסרטון כי "הופעל על הצוואר לחץ חזק תוך סיבוב לצד ימין מאחור".
"מכאן שישנן נסיבות חיוניות הדרושות להבנת מנגנון הפגיעה ... על חוליות הצוואר."
משכך, ביקש לקיים "דיון הוכחות קצר ולהתיר הבאת ראיות, שברובן נמצאות כבר בתיק ותומכות במנגנון הפגיעה".

10.
בתגובתו (מ-15.5.18) התנגד הנתבע לבקשות התובע, תוך שביקש לדחותן על הסף או לגופא, כדלקמן: המומחה מונה בהסכמה וכך אף נקבעו העובדות שהוצגו בפני
המומחה. התובע מנוע משנותן בדרך כלשהי. בבקשתו, שומט התובע הבסיס להסכמה ועצם המינוי.

התובע לא ביקש לשנות העובדות לא עת שמונה המומחה, לא לאחר קבלת חוות דעתו, לא בעת שהגיש בקשתו לשאלות הבהרה, לא בבר"ע שהגיש, לא במהלך הדיון בבר"ע ולא לאחר החלטה בבר"ע.

התובע, חרף אינספור הזדדמנויות, "המתין שנתיים שלמות" עד לבקשתו. גם מחמת שיהוי יש לדחות בקשתו.

לגופא, אין מקום "למקצה שיפורים" לאחר שהוברר לתובע שחווה"ד אינה נוחה לו.

11.
בתשובתו (מ-28.5.18) טען התובע כי תנאי לקיום שיהוי הוא קיומו של נזק בגין השיהוי, כשהנתבע לא הצביע על כזה; אין מדובר ב"מקצה שיפורים" אלא בחקר האמת, שהרי "עולה מתשובת המומחה שדרושים לו הסברים על מנגנון הפגיעה"; הנתבע לא מעלה כל טעם מהותי מדוע לא להציג בפני
המומחה את "העובדות המלאות".

12.
ולהכרעתנו -



א.
קשה להבין התנהלות התובע:
התביעה לביה"ד הוגשה לאחר שהנתבע הכיר ביום 18.5.15 בפגיעת התובע בכתף שמאל, בפ"ע מ-6.2.15.
לתביעה לביה"ד צורפה פניית ב"כ התובע לסניף הנתבע מ-13.7.15 בה ביקש להכיר בפגיעה בצוואר כקשורה בפ"ע שהוכרה. בעותק מכתבו יש תזכורת מ-27.8.15 לנתבע בה ביקש לא לזמן התובע לוועדה רפואית אליה זומן.
במסגרת התביעה לביה"ד לא הוגשה הודעה על פגיעה בעבודה או התביעה לנכות מעבודה שהגיש התובע.
ממילא, אין לדעת מה נטען בהן.

בטרם התקיים דיון מוקדם בפני
כבוד השופטת ע. איצקוביץ הגישו הצדדים ב-18.5.16 רשימת עובדות - מוסכמות שתובאנה בפני
מומחה שימונה, כשסוכם על מינוי נוירולוג.
בהתאם להסכמת הצדדים, מונה כאמור המומחה, בנובמבר 2016.

הפניית הנתבע לעיתויי פעולותיו השונות של התובע, אכן מעלה יותר מתמיהה, משיש בטענות התובע
על פניו, משום פגיעה באופן ניהול ההליך הנכון, בהליך המתנהל מזה כ-3 שנים ובלא שהתובע פעל כדבעי (ולו לטענתו) ומראשית!

ב.
אין חולק באשר לממצא שנקבע ע"י המומחה.
אין חולק, איפוא, כי "בחישוב קיצו לאחור" מנסה עתה התובע לשנות את טענותיו העובדתיות ואת תיאוריו שלו לארוע העובדתי, כך שיסביר "מנגנון הפגיעה", לפגימה, שנקבע כי סובל הוא ממנה.

האמנם "נשכח" מהתובע כי כבר לפני 3 שנים טען כי בפ"ע שהוכרה נפגע גם בצוואר?!, והרי אין "חדש" בקביעת המומחה (לשיטת התובע), שהרי לולא סבר כי נפגע בצווארו – ודאי לא היה טוען כך במכתב ב"כ ולא היה פותח בהליך דנא.

משל למה דומה התנהלותו בהליך – כל מבוטח הסבור שנפגע בעבודתו יטען למערכת עובדות, ביה"ד ימנה מומחה רפואי (לאחר שמיעת הראיות או בהסכמה), המומחה יקבע פגימה מסויימת, אך יקבע ומכח מומחיותו כי הפגימה אינה קשורה סיבתית לעובדות שהוצגו/ אינה מתאימה/ אינה יכולה להגרם במנגנון העובדתי שתואר למנגנון הפגיעה שתואר – או אז, ישנה המבוטח את העובדות שהוא טוען להם – ויבקש לקיים דיון מחדש בעובדות, יצרף ראיות שנוצרו לאחר קביעות המומחה, בבחינת "ראייה חדשה" וכו'...
בכל הכבוד, סבורים אנו שאין לכך מקום, וזה בדיוק המבוקש כאן, בעת זו.
אין להסכין עם התנהלות כאמור, המבקשת לשנות מהיסוד הליך משפטי כלשהו, ובענייננו, גם הליך שהתנהל בפני
הנתבע, עוד טרם הפנייה לביה"ד.
ונזכיר – לביה"ד נתונה הסמכות לדון אך בהליך שהוגש לנתבע.

עולה איפוא כי אגב שאלות הבהרה, בשלב השני
– מבקש התובע עתה "לדלג" על השלב העובדתי, לשנות מהיסוד ואף "לדלג" בכך, על סמכותו של פקיד התביעות – שהרי טוען הוא ל"פגיעה" עובדתית אחרת מזו שטען לה בתביעתו לנתבע !

ג.
יתר על כן, סבור התובע כי בהצגת "סרטון" שהוכן בשלב זה – "התגבר" על הקושי שבעמדתו-התנהלותו.
אין הוא מגישו, משום מה, בלווית תצהיר, אינו מבהיר מתי נערך ואף לא מדוע מצא בעת זו לבקש לשנות העובדות שהסכים להן (ולמצער ל"השפעת" האמור על החלטת הנתבע, על החלטות ביה"ד, על משך הזמן וההבט הראייתי לשינוי גרסתו ...).
ראוי להזכיר כי אין רשאי צד, גם לא מבוטח בהליך שכנגד המל"ל, "לפעול כרצונו" בהליך משפטי.

אין לשכוח עוד כי ביה"ד זה נדרש לפעול עפ"י החלטות שניתנו בבר"ע והנה, התובע, בבקשותיו, חורג מהסמכות שהותוותה כאמור, מההוראות שניתנו בביה"ד הארצי.

ד.
יש לציין כי התובע משנה טעמיו: הן בכיוון פעולתו, כטענתו (טעה); הן בהוסיפו טענת "שימוש בצוואר כמשקל נגד" למשיכת היד; והן בטענה כי "הפעיל לחץ חזק על הצוואר" (ולא רק טענת "לחץ" שאף הוא חדש). יצויין עוד כי בהנמקתו, הוסיף (ס' 9) כי הפעלת הלחץ החזק היתה תוך סיבוב לצד ימין ולאחור (נניח, כי כוונתו: של היד).

ה.
משעסקינן בשינוי מוחלט של התשתית העובדתית ומשההליך הוחזר למותב זה ע"מ להכריע בבקשת התובע להצגת שאלות הבהרה למומחה – אין לנו אלא לדחות הבקשה דנא (על 2 עתירותיה), הן משמנוגדת היא להחלטת ביה"ד הארצי וכך אף לגופא, הן דיונית, הן לאור עיתוייה והן מהותית, משאין בפני
נו כמתחייב לתשתית עובדתית חדשה ומשלא בפני
נו נדרש התובע לשנות העובדות בתאור הפגיעה (משכאלה כאמור לא נטענו בפני
פקיד התביעות).

ו.
נציגי הציבור מבקשים להוסיף: כמי המביע עמדה שאינה משפטית, ואיננו אמון על ההוראות הספציפיות של החוק, נדמה הדבר בעינינו כמי המבקש להנות מפֵּרות מחדליו-הוא.
לא הנתבע ולא ביה"ד "אחראי" לכך שהתובע טען לעובדות ועכשיו טוען הוא כי טען כך בטעות /בחוסר הבנה /בקשיי שפה / באופן חסר.
התובע מיוצג מראשית ההליך וחזקה על בא כוחו, לו סבר שקיים קושי בהסבר/ בהבנה – נקל היה לו להעזר במתורגמן עוד טרם הגשת התביעה למל"ל ולביה"ד וכשהתביעה לביה"ד הוגשה "חודשים מעט", לאחר שארעה הפגיעה הנטענת.
נכון ציין הנתבע כי בכל השלבים המשפטיים (עליהם למדנו מעיון בהליך כולו) לא טען התובע לעובדות אחרות מאלה שהוסכמו. ובהקשר זה נוסיף "הנזק" שלא נטען ע"י הנתבע (כטענת התובע) כה ברור הוא אף לנו שאיננו משפטנים, הן מהותית והן דיונית, לכל הצדדים בהליך, שנדמה כי אין צורך לפרטו.

ז.
בנסיבות – ניתנת לתובע שהות קצרה בת 7 ימים,כולל, להגיש בקשתו, כמתחייב מהחלטת ביה"ד הארצי,
או סיכומיו, כמתחייב מהחלטתנו.


לא יוגש כאמור – תדחה התביעה ללא התראה נוספת.


ניתנה היום, י"ד אב תשע"ח,
(
26 יולי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.





נציגת ציבור עובדים,
גב' דבורה פינקלשטיין

שרה מאירי
, שופטת -
אב"ד

נציג ציבור מעסיקים, מר יוסף רובינשטיין

נחתם ע"י נ.צ. ביום26.7.18.
קלדנית:שני נעמן/א.כ.







בל בית דין אזורי לעבודה 27447-10/15 סאמי אל עשי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 26/07/2018)