פסקי דין על מרים ברוורמן | פסקי דין על אידן יסודות | פסקי דין על אביב בן עמי |

28590-04/18 תק     20/08/2018




תק 28590-04/18 מרים ברוורמן נ' אידן יסודות בע"מ, אביב בן עמי








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 28590-04-18 ברוורמן נ' אידן יסודות בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
חוי טוקר

התובעת:
מרים ברוורמן

, ת.ז. 1060391


נגד

הנתבעים:
1.אידן יסודות בע"מ

, ח.פ. 5654473

2.אביב בן עמי

, ת.ז. 037666369




פסק דין


1.
תביעת התובעת לחיוב הנתבעים בסך 12,000 ₪ וזאת בגין הצורך לשכור דירה למשך 3 חודשים, במהלכם בוצעו על-ידי הנתבעים עבודות בנייה בבניין בו מתגוררת התובעת במסגרת פרויקט תמ"א 38.
2.
התובעת מתגוררת ברחוב בית וגן 37 בירושלים. לטענת התובעת, החל מחודש אוקטובר 2017 התבצעו בבניין בו היא מתגוררת (להלן: "הבניין") עבודות תמ"א 38. עם תחילת העבודה נאלץ הקבלן לפגוע במדרגות הכניסה לבניין כדי להכניס דחפור לחצר, וזאת מבלי להכין מדרגות חלופיות. בסוף כל יום עבודה המדרגות תוקנו בצורה ארעית וחוזר חלילה. לטענת התובעת, עקב מצבה הבריאותי וגילה המתקדם היא חשה בסכנה בכל עליה וירידה במדרגות.
3.
לפיכך, ולאור התחייבות שקיבלה התובעת מהיזם ולפיה אם היא תחוש בבעיית נגישות לביתה היא תהא זכאית לדיור חלופי, פנתה התובעת ליזם ולאחר שנתקלה בסירוב מצדו, היא שכרה דירה למשך 3 חודשים, מנובמבר 2017, מתוך הנחה שעד למועד זה הבעיה תיפתר. ואכן, בסוף חודש פברואר 2018 הותקנו מדרגות חדשות והתובעת חזרה לביתה.
4.
לפיכך, תובעת התובעת לחייב את הנתבעים בהחזר שכר הדירה בסך 12,000 ₪ (4,000 ₪ לחודש).
5.
התובעת סומכת את תביעתה על נספח להסכם התמ"א שנחתם ביום 3.11.13 בינה לבין היזם הקודם של הפרויקט, חברת האלונים ירושלים בע"מ (צורף לכתב התביעה ולכתב ההגנה; להלן: "הנספח להסכם").
6.
סעיף 1 לנספח להסכם קובע כי:
"החל מתחילת ביצוע העבודות בבניין בשלב בו ירגישו "בעלי הדירה" כי נוצרה להם בעיית נגישות חמורה ביותר הנובעת ממצב בריאותו של מי מבעלי הדירה רשאים הם לפנות ליזם בין במישרין ובין באמצעות ב"כ עורך דין שאול אטיאס ובין באמצעות אחרים, לקבלת דיור חלופי לימים ראשון עד שישי באותו שבוע".
7.
הנתבעת 1 הינה היזם של פרויקט תמ"א 38 בבניין והנתבע 2 הינו עובד החברה. כבר כאן יצוין כי הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון. הנתבעת 1 הודיעה במעמד הדיון כי היא לא עומדת על התייצבותו לדיון.
8.
לטענת הנתבעת 1 תלונותיה של התובעת בדבר הקושי בנגישות לבניין נבדקו בו ביום על-ידי יועץ הבטיחות בפרויקט מטעם הדיירים וכן מפקח הדיירים והמחדלים הוסרו באופן מיידי על-ידי הנתבעת 1 באופן בו ככל והיתה בעיית נגישות לדירת התובעת, הרי שהיא הוסרה מיידית.
9.
עוד טוענת הנתבעת 1 כי הדיירים בפרויקט מלווים הן במפקח בנייה והן ביועץ נגישות וזאת מיום תחילת הפרויקט וכי עד ליום זה ביצעה הנתבעת 1 את מלוא הדרישות אשר הובאו על-ידי בעלי המקצוע מטעם הדיירים על מנת לאפשר גישה נוחה ובטוחה לבניין. התובעת קיבלה את אישור יועץ הבטיחות וכן את כל דוחות הפיקוח מטעם יועץ הנגישות מתחילת ביצוע הפרויקט עד ליום זה. על אף הצגת הדוחות ואישור יועץ הנגישות בחרה התובעת לעזוב את דריתה ולשכור דירה חלופית וזאת ללא הסכמת היזם לתשלום שכ"ד לדירה חלופית.
10.
למצער טוענת הנתבעת 1 כי גם אם היתה בעיית נגישות, דבר המוכחש על-ידי הנתבעת 1, לכל היותר היה מגיע לתובעת דיור חלופי לימים בהם קיימת בעיית נגישות (ימי ראשון עד שישי (לא כולל)) ובוודאי לא לתקופה ארוכת טווח.
11.
לבסוף טוענת הנתבעת 1 כי התמונות שצורפו לכתב התביעה מציגות צד אחד בלבד של הבניין ולא את הכניסה הראשית לבניין אשר משם לא היתה כלל בעיית נגישות לבניין.
12.
להשלמת התמונה אציין, כי במעמד הדיון טען נציג הנתבעת 1 כי בהסכם שנחתם בין הנתבעת 1 לדיירים קיימת תניית בוררות. הסכם זה לא הוגש. מכל מקום, במהלך הדיון הודיע נציג הנתבעת 1 כי ככל והדיון בעניין התובענה שבכותרת מסתכם בדיון שהתקיים היום ובחומר שהונח לפני בית המשפט, לא תעמוד הנתבעת 1 על תניית הבוררות.
13.
עוד אציין כאן כי התובעת הגישה במעמד הדיון היום תצהיר מטעם מר הילדסהיימר המתגורר בבניין (ת/1). התצהיר הוגש ללא שמר הילדסהיימר הובא לעדות, וזאת לטענת התובעת, מאחר והמצהיר לא יכול היה להתייצב לדיון שנקבע להיום. נציג הנתבעת 1 התנגד תחילה להגשת התצהיר וטען כי ככל שהתצהיר יוגש הוא עומד על חקירת המצהיר. לאחר שבית המשפט הבהיר לצדדים כי לצורך חקירת המצהיר יהיה צורך בקביעת דיון נוסף, הודיע נציג הנתבעת 1 כי לא יעמוד על חקירת המצהיר אך הוא עמד על טענתו כי מדובר בעד שאינו אובייקטיבי מאחר והוא דייר בבניין, וככל שייקבעו קביעות המחייבות את הנתבעת 1, ייתכן והן תקמנה עילת תביעה גם כלפי למצהיר. לפיכך, עתר נציג הנתבעת 1 לכך שבית המשפט יתן את המשקל המתאים לתצהיר, בין היתר, לנוכח העובדה כי התצהיר הוגש רק במעמד הדיון ללא שהעד הובא לדיון.
14.
מכאן לדיון בתובענה.
15.
במעמד הדיון התובעת הבהירה כי טענותיה באשר לקושי בנגישות נוגעות למדרגות הכניסה לבניין. מדובר במדרגות היורדות לבניין. התובעת מתגוררת בקומת הקרקע בבניין (ר' פרו' עמ' 2 ש' 4-5, 8-10) ובסך הכל בבניין מתגוררים עשרה דיירים (ר' פרו' עמ' 3 ש' 4-5). לטענת התובעת מדובר ב- 15 מדרגות (ר' פרו' עמ' 2 ש' 6-7), לטענת נציג הנתבעת 1 מדובר בפחות (פרו' עמ' 4 ש' 3).
16.
נציג הנתבעת 1 העיד כי
הנתבעת 1 מבצעת את הבניין בתמ"א 38/1. מדובר בתהליך בנייה שנעשה כאשר הדיירים גרים בבנין והם מקבלים את התוספות שלהם. נציג הנתבעת 1 הבהיר כי בבניין בתמ"א נוצרים רעש ואי נוחות, מדובר בדברים שידועים מראש לדיירים ומעוגנים בהסכם. הוסיף נציג הנתבעת 1 וציין כי בכל תהליך הבנייה המדרגות אינן מפורקות אף פעם ולא היה מצב שהגישה לבניין עם המדרגות הייתה סגורה ליותר מחצי שעה. לצורך הכנסת כלים כבדים לחצר הבניין שמים על המדרגות כף אחת או שתיים של חול, מורידים את הכלי (למשל, טרקטור) ומיד לאחר ההורדה מנוקות המדרגות. מדובר בתהליך של כרבע שעה – חצי שעה. לפעמים המדרגה האחרונה נשברת ואז מבצעים תיקון זמני, אך לא היה מצב שלא היה ניתן לעלות ולרדת במדרגות, וכל התהליך מלווה על-ידי יועץ בטיחות. עוד ציין נציג הנתבעת 1 כי הדיירים האחרים גרו בבניין במהלך התקופה, וכולם עלו וירדו במהלך הבנייה, כולל משפחות עם ילדים ועגלות (ר' פרו' עמ' 3 ש' 27-35, וכן עמ' 4 ש' 1-6; פרו' עמ' 4 ש' 8-12, 20-22).
17.
התובעת צירפה לכתב התביעה תמונות, אשר תומכות בעיקרן בעדותו של נציג הנתבעת 1. בכל התמונות נראות המדרגות כשהן מפונות מחול וניתן לעשות בהן שימוש. בפיסקה 7 לתצהירו של מר הילדסהיימר מטעם התובעת (ת/1) מצוין כי ברוב הזמן מתחילת עבודות החפירה בבניין ועד ליציקת מדרגות הבטון הקבועות, במשך כ- 4 חודשים, הכניסה לבניין היתה כפי המשתקף בתמונות.
18.
המסקנה המתבקשת הינה, כי התובעת לא הוכיחה כי התקיים התנאי שבסעיף 1 לנספח להסכם לפיו הדיור החלוף יינתן אם תיווצר "בעיית נגישות חמורה ביותר". מהתמונות שצירפה התובעת לכתב התביעה, התומכות, כאמור, בעדות נציג הנתבעת 1, ונתמכות אף בתצהיר הילדסהיימר שהוגש על-ידי התובעת, עולה כי לכל היותר נוצרה לדיירים אי נוחות בגישה לבניין, אך לא הוכח כי מדובר ב"בעיית נגישות חמורה" שהינה מעבר לאי הנוחות האינהרנטית לבניין שבו מבוצעות עבודות בנייה. מעבר לכך, התובעת לא צירפה את ההסכם שנחתם עם הדיירים, אלא רק את הנספח להסכם המתייחס לתניית הדיור החלוף שנחתם עמה. היינו, שלא הוכח לפניי כי אי הנוחות שנוצרה אינה אי הנוחות האינהרנטית לעבודות הבנייה, ואשר הדיירים לא היו מודעים לקיומם מראש.
19.
לכך אוסיף כי התובעת הודתה בעדותה כי תניית הדיור החלוף התייחסה למצב בו אין מדרגות (ר' פרו' עמ' 2 ש' 28-29). כאמור, לא הוכח כי בשלב כלשהו, לא היו מדרגות.
20.
בעניין זה אציין כי נציג הנתבעת 1 טען כי מתחילת העבודה התובעת חיפשה דרך לצאת מהדירה בגלל הרעש שהפריע לה והיא באה אל נציג הנתבעת בטענה זו כמה פעמים, וזה השיב לה כי אין לו פתרון (פרו' עמ' 3 ש' 32-35). התובעת אישרה את הדברים ואישרה כי הפנייה לנציג הנתבעת 1 היתה עוד לפני תחילת העבודה במדרגות. לטענתה היא המשיכה לגור בבניין עוד חודש וחצי עד שלא יכלה לעלות ולרדת. התובעת הוסיפה כי חזרה כל יום לאתר הבנייה והרעש היה אימים, כלשונה (פרו' עמ' 3 ש' 22-25).
21.
זאת ועוד, אף אם הייתי מגיעה למסקנה כי בבניין נתגלתה "בעיית נגישות חמורה ביותר" לא היה בכך כדי להביא לקבלת התביעה. סעיף 1 לנספח להסכם אינו קובע כי בכל מקרה של בעיית נגישות חמורה ביותר יספק היזם לתובעת דיור חלוף. הסעיף מתנה את הדיור החלוף בכך שבעיית הנגישות החמורה ביותר תנבע "ממצב בריאותו של מי מבעלי הדירה".
22.
נציג הנתבעת 1 עימת את התובעת עם הטענה כי הנספח להסכם משנת 2013 נכרת בינה לבין היזם הקודם לאור העובדה כי בעלה ז"ל היה חולה. לכך השיבה התובעת כי בעלה לא היה חולה, אך הוא התנייד בקושי וכי היתה לו בעיה ברגליים, אבל הוא הלך, הוא לא יכל לעלות מדרגות (ר' פרו' עמ' 3 ש' 14-16).
23.
יובהר כי תניית הדיור החלוף שבנספח להסכם הינה תנייה ספציפית שנכרתה מול התובעת ובעלה ז"ל, ואינה קיימת במערכת ההסכמית עם יתר הדיירים (ר' עדות נציג הנתבעת 1 בפרו' עמ' 4 ש' 35-36).
24.
עניין זה מקבל חיזוק בתצהירו של מר הילדסהיימר מטעם התובעת בו צוין כי תניית הדיור החלוף שבנספח להסכם באה לעולם לאחר שבמהלך ההתקשרות עם היזם הקודם עלה עניין הנגישות של משפחת ברוורמן (התובעת ובעלה ז"ל). לטענת מר הילדסהיימר, עקב המצב הרפואי העניין נדון בנפרד מעבר לסעיף הכללי בהסכם הראשי שנחתם בין הצדדים המתייחס לקושי בנגישות (ר' ת/1).
25.
היינו, שברור כי כוונת הצדדים לא היתה כי היזם יספק לתובעת ובעלה ז"ל דיור חלוף בכל מקרה של בעיית נגישות חמורה ביותר, אלא רק ככל שאותה בעיה תנבע ממצב בריאותו של מי מבעלי הדירה. חיזוק לכך ניתן למצוא בכך שתנייה זו של דיור חלוף לא הוסכמה עם מי מיתר תשעת דיירי הבניין, בהן דיירת נוספת שהינה מבוגרת (ר' פרו' עמ' 3 ש' 17-21).
26.
התובעת הינה בת 79 (ר' פרו' עמ' 3 ש' 10-11), ולטענתה יש לה בעיות בריאות. לשם תמיכת טענתה צירפה התובעת אישור רפואי. האישור הרפואי הינו כללי, מפורטת בו רשימת "בעיות פעילות" ורשימת "תרופות קבועות". אין באישור הרפואי כל התייחסות לקשר הסיבתי בין המצב הרפואי לקושי בנגישות. לכך אוסיף ואציין כי כל הבעיות הפעילות שפורטו באישור הרפואי נושאות תאריך המוקדם לנספח להסכם משנת 2013. היינו, שבעת החתימה על הנספח להסכם היתה התובעת מודעת למצבה הבריאותי, ועל אף זאת הסכימה כי הדיור החלוף יסופק רק במצב של "בעיית נגישות חמורה ביותר" שתנבע מן המצב הבריאותי. כלומר, התובעת היתה מודעת לכך כי גם במקרה בו תהיה בעיית נגישות, ואף אם זו תהיה חמורה, אך לא חמורה ביותר וככל שזו לא תנבע מן המצב הבריאותי, היא לא תזכה לדיור חלוף.
27.
במכלול האמור, דין התובענה להידחות, הן מפני שלא הוכח כי נוצרה "בעיית נגישות חמורה ביותר" והן מפני שלא הוכח כי בעיית הנגישות (כטענת התובעת, אשר לא הוכחה, כאמור) נבעה ממצבה הבריאותי.
28.
לאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לדון בטענתה החלופית של הנתבעת 1 כי בכל מקרה תניית הדיור החלוף מתייחסת למתן דיור חלוף לימי ראשון עד שישי באותו שבוע ולא לתקופה של שלושה חודשים, וכי הנתבעת עשתה דין לעצמה ושכרה את הדירה ללא תיאום מראש עם היזם. כמו כן, לא מצאתי לדון בטענת הנתבעת 1 אשר הועלתה במהלך הדיון ולפיה הנספח להסכם התייחס לבעלה ז"ל של הנתבעת ונכרת על רקע מצבו הרפואי במעמד החתימה על ההסכם ולא התכוון לחול על הנתבעת.
29.
סוף דבר, התביעה נדחית
.
30.
בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום,
ט' אלול תשע"ח, 20 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 28590-04/18 מרים ברוורמן נ' אידן יסודות בע"מ, אביב בן עמי (פורסם ב-ֽ 20/08/2018)