פסקי דין על משה חברוני | פסקי דין על קופת חולים מאוחדת | פסקי דין על יהודה עליאש | פסקי דין על ג.פ. - אפיקי שיווק ואח' |

27577-07/17 א     17/08/2018




א 27577-07/17 משה חברוני נ' קופת חולים מאוחדת, יהודה עליאש, ג.פ. - אפיקי שיווק בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 27577-07-17 מאוחדת א"ת 5849-99 ואח' נ' עליאש ואח'







מספר בקשה:42
לפני
כבוד השופטת
מיכל עמית - אניסמן


המבקש:

משה חברוני


נגד


המשיבה:

קופת חולים מאוחדת


המשיבים הפורמאליים:
1. יהודה עליאש
2. ג.פ. - אפיקי שיווק בע"מ
3. כנרת גיא רון
4. אברהם סיבוני
5. אור יצחק בע"מ
6. מסיבי קידום בריאות בע"מ
7. אור שלמה שיווק והפצה בע"מ
8. יניב אילוז
9. נחמן ארוש
10. עוזי סלנט
11. יורי גיא-רון




החלטה

לפני בקשת המבקש, הוא הנתבע 8 בתובענה דנן, להורות על צירופם של הגורמים הבאים (להלן: "בעלי הדין הנוספים") כנתבעים בתובענה, בהתאם להוראות תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"):
חברת אלחיאת להשקעות בע"מ (להלן: "אלחיאת").
ד"ר באסם אבו עסב (להלן: "ד"ר באסם").
ד"ר ניהאד אבו עסב (להלן: "ד"ר ניהאד").
מר שמואל מועלם (להלן: "מר מועלם").
רקע עובדתי וטענות הצדדים:
ביום 12.7.2017 הגישה המשיבה את התובענה דנן, במסגרתה טענה, כי המבקש והמשיבים הפורמאליים 1-9 הוציאו מקופתה, שלא כדין, עשרות מיליוני שקלים שהינם כספים ציבוריים.
לטענת המשיבה, כפי שבאה לידי ביטוי במסגרת תביעתה, המשיב הפורמאלי 1 התקשר עם המשיבים הפורמאליים 2-7 ו-8-9 ויחד ביצעו פעולות שיווק בשם המשיבה, שהינן פעולות אסורות בהתאם להוראות תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (פרסום, שיווק וקידום מכירות), התשנ"ח-1998 (להלן: "תקנות השיווק"). נוכח פעולות אלה קיבלו המשיבים הפורמאליים תשלום מעבר לזה המותר למשיבה להוציא בגין פעולות שיווק, בהתאם לתקנות השיווק. לטענת המשיבה, המשיבים הפורמאליים הסתירו ממנה את מעשיהם ודיווחו על התשלומים בגין שיווק, ככאלה שהועברו בגין פעולות שיווק מותרות.
עוד טענה המשיבה במסגרת תביעתה, כי המבקש והמשיב הפורמאלי 1, שהיו נושאי משרה בכירים במשיבה, התקשרו עם קופת חולים ממזרח ירושלים (להלן: "קופת החולים"), תוך שנקבע כי המשיבה תעביר לקופת החולים תשלום עבור כל מטופל שיעבור להיות מבוטח אצל המשיבה, אף זאת באופן לא חוקי ותוך דיווחים שקריים בגין הכספים שהועברו לקופת החולים. לטענת המשיבה, זה היה הרקע להקמתה של אלחיאת, אשר נוסדה לצורך ההתקשרות בין המשיבה לקופת החולים.
המבקש (וכן נתבעים נוספים בתובענה) הגישו בקשות לסילוק התובענה על הסף.
בהחלטה מיום 25.10.2017 ניתנה למבקש ארכה להגשת הודעת צד ג' עד לאחר הכרעה בבקשות שעמדו בפני
בית המשפט לסילוק התובענה על הסף.
בהחלטה מיום 27.6.2018 נקבע כי הטענות שהעלו הצדדים במסגרת בקשותיהם לסילוק התביעה על הסף מצריכות בירור עובדתי ואין לדון בהן כטענות סף. עוד נקבע במסגרת החלטה זו, כי המבקש יגיש הודעת צד ג' מטעמו תוך 30 יום, כאשר ימי הפגרה לא יבואו במניין הימים.
ביום 16.7.2018 הגיש המבקש את בקשתו להורות על צירוף נתבעים, היא הבקשה שלפני.
לטענת המבקש
, מעיון בכתב התביעה נדמה ששמם של אלחיאת, ד"ר באסם וד"ר ניהאד נשמט ממנו בשגגה, שכן לפי הנטען בכתב התביעה, אלחיאת היא שרימתה את המשיבה וקיבלה שלא כדין את הכספים נשוא התובענה, עילת התובענה מופנית כלפי אלחיאת והסעד המבוקש הוא הכספים ששולמו לה, אלא שבאופן תמוה ובלתי נתפס, התובעת נמנעה מלתבוע את הגורם המרכזי בפרשה, אלחיאת, בעליה- ד"ר באסם, ומי שהחזיק במניותיה עת קבלת התשלומים- ד"ר ניהאד, כפי שנטען על ידי המבקש כבר במסגרת כתב ההגנה שהגיש.
אף צירופו של מר מועלם, שהיה חבר דירקטוריון במשיבה, נדרש, לטענת המבקש, בהינתן הודיותיו במסגרת ההליך הפלילי המתנהל כנגד המבקש וחלק מהמשיבים הפורמאליים, לפיהן היה מודע לעובדות הרלוונטיות, המובאות בכתב התביעה, מודעות היוצרת חיץ אשר קוטע כל קשר סיבתי בין המבקש לבין כל נזק לו טוענת המשיבה במסגרת תביעתה.
לטענת המבקש, אי צירופם של בעלי הדין הנוספים כנתבעים מנוגד לחובת המשיבה לפעול להקטנת נזקיה, שכן היא ממאנת, מסיבות לא ברורות, לדרוש את השבת הכספים ממי שקיבל אותם שלא כדין, לשיטתה.
לטענת המבקש, קיים הכרח בצירופם של בעלי הדין הנוספים כנתבעים על מנת שיתאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה, וככל שלא יצורפו ייתכן שלא יתאפשר מימוש פסק הדין בתובענה, שכן פסק הדין לא יהווה מעשה בית דין כלפי בעלי הדין הנוספים.
כמו כן, טוען המבקש, קיים הכרח בצירופם של בעלי הדין הנוספים, בשל האפשרות שייקבעו במסגרת ההליך דנן קביעות נורמטיביות שעשויות לפגוע בזכויותיהם, מבלי שיתאפשר להם להתגונן.
עוד טוען המבקש, כי בהיעדר צירופם של אלחיאת, ד"ר באסם וד"ר ניהאד, ומסירת גרסה מלאה מטעמם, לא יתאפשר בירור יעיל ושלם של המחלוקות בין המבקש לבין המשיבה, ולא ניתן להסתפק בהעדתם בלבד בשלב מאוחר יותר, שכן הדבר יציב אותם במצב בלתי אפשרי, בו ייאלצו להתמודד עם אינטרסים סותרים, נוכח העובדה שהם עדיין קשורים ביחסים מסחריים עם המשיבה. לטענת המבקש, רק צירופם כנתבעים יבטיח כי ייקחו חלק בהליך המשפטי באופן מלא והוגן, תוך מסירת גרסה אחת קוהרנטית ותוך חיובם לנקוט עמדה ברורה. רק כך יתאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.
המבקש מוסיף וטוען, כי בהיעדר צירופם של בעלי הדין הנוספים כנתבעים ומסירת גרסה מלאה מטעמם, לא ניתן יהיה לנהל הליכים מקדמיים עמם, והמבקש, כמו גם יתר הנתבעים, לא יוכלו להעלות טענות הגנה ו/או טענות מקדמיות אחרות בהתבסס על גרסתם.
לטענת המבקש, הגשת הודעות צד ג' לא יסייע לפתור את הקשיים הנובעים מאי צירופם של בעלי הדין הנוספים כנתבעים. כך, טוען המבקש, מאחר שהודעת צד ג' מהווה הליך עצמאי בין שולח ההודעה למקבלה, ייתכן שהיא בכלל לא תידון לגופה במסגרת התובענה דנן, שכן ייתכן שיועלו על ידי צדדים ג' טענות מקדמיות כגון, התיישנות, היעדר יריבות וכיו"ב.
כמו כן, מאחר שהודעת צד ג' יפה רק למערכת היחסים שבין שולח ההודעה למקבלה, היא לא תתרום להכרעה יעילה של כל המחלוקות והפלוגתות נשוא התובענה, בין כל בעלי הדין. מקבלי ההודעה אינם חייבים להתגונן מפני התובענה לגופה, והם רשאים להסתפק בהעלאת טענות במישור החבות שבינם לבין המבקש, מבלי למסור גרסה לגבי הטענות שהעלתה התובעת נגדם. משכך, אין הכרח שתוכרע או תידון במסגרת פסק הדין השאלה האם הם פעלו במרמה ושלא כדין כלפי התובעת ואין הכרח שייקבעו ממצאים עובדתיים בעניין זה.
בנוסף, אף אם יצורפו בעלי הדין הנוספים כצדדי ג', טוען המבקש, אם בפסק הדין לא ייקבעו ממצאים פוזיטיביים כלפיהם בקשר עם המעשים והפעולות נשוא התובענה, פסק הדין לא ייצור כלפיהם מעשה בית דין. משכך, צירוף בעלי הדין הנוספים כצדדי ג' ולא כנתבעים לא יבטיח שבית המשפט יוכל לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה, לרבות לגבי מעורבותם ומעמדם של בעלי הדין הנוספים.
לסיום, טוען המבקש, מאחר שמן הדין לצרף את בעלי הדין הנוספים כנתבעים, לא ראוי כי הוא יהיה זה שיישא בעלויות ניהול הליך הודעת צד ג', תשלום אגרה, הוצאות וכיו"ב.
מנגד, טוענת המשיבה
, כי הבקשה הוגשה תוך שיהוי ניכר, ודי בכך כדי להביא לדחייתה על הסף. כך, טוענת המשיבה, כי כבר בכתב ההגנה מטעמו, שהוגש ביום 22.11.2017, לפני למעלה מחצי שנה, טען המבקש כי על המשיבה להפנות את טענותיה אל מי שקיבל את הכספים, לרבות אלחיאת, בעליה ומנהליה, ואולם בחר להגיש הבקשה דנן רק כעת, כשנה לאחר הגשת התביעה וכחצי שנה לאחר הגשת כתב ההגנה מטעמו.
במהלך התקופה שחלפה מאז הגשת התביעה הגישו הצדדים כתבי טענות, לרבות הודעות צד ג' ו-ד' וכתבי הגנה במסגרתן, וכן בקשות לסילוק על הסף. כעת מצויים הצדדים בעיצומם של ההליכים המקדמיים. ככל שיצורפו בשלב זה נתבעים נוספים, יהיה על המשיבה לתקן את כתב תביעתה, הנתבעים יידרשו להגיש כתבי הגנה מתוקנים ובהתאם היא תידרש להגיש כתב תשובה מתוקן, ולאחר מכן יחלו ההליכים המקדמיים מחדש, גם מול הנתבעים החדשים. מובן כי הליכים אלה יגרמו לעיכוב משמעותי ובלתי מוצדק בבירור התביעה. לטענת המשיבה, המבקש לא הסביר מדוע השתהה בהגשת בקשתו, וממילא לא הציג הצדקה לשיהוי כה ניכר.
לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי בניגוד לטענות המבקש, טענותיה במסגרת התובענה, אינן כי רומתה על ידי אלחיאת וקיבלה ממנה כספים שלא כדין, אלא כי המבקש ויתר הנתבעים פעלו להוצאת כספים מקופתה, תוך הסתרת מעשיהם והטעיית המשיבה. כתב התביעה מדבר בעד עצמו ומייחס את האחריות לנזקי המשיבה לנתבעים בתביעה, וביניהם המבקש.
עוד טוענת המשיבה, כי אמנם תקנה 24 לתקנות מעניקה לבית המשפט שיקול דעת רחב בהחלטה האם להורות על צירוף בעל דין להליך משפטי, אך על פי ההלכה הפסוקה על בית המשפט להפעיל סמכות זו במתינות ובריסון. הדבר נכון במיוחד כאשר הבקשה מתייחסת לצירוף של נתבע נוסף, אשר התובע אינו מעוניין לתבוע.
לטענת המשיבה, מובן כי תובע רשאי לבחור את מי הוא מעוניין לתבוע, ובכך עשויים להנחותו שיקולים שונים. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הכלל הוא כי התובע בוחר בנתבע, ואין לכפות עליו לתבוע אדם שממנו אינו חפץ לדרוש סעד. משכך, הרי שבקשה במסגרתה עותר נתבע לצירופו של נתבע נוסף תתקבל אך במקרים נדירים ביותר.
המשיבה מוסיפה וטוענת, כי בפסיקה נקבע לא אחת, כי כאשר קיימת אפשרות ראויה יותר מצירופו של נתבע נוסף חרף ההתנגדות של התובע, יש לבחור באפשרות זאת ולא לכפות על התובע יריבות עם מי שהוא אינו מעוניין לתבוע. בענייננו, עומדת למבקש האפשרות לשלוח לבעלי הדין שהינם נדרשים לטענתו, הודעת צד ג'. המבקש אף מודע היטב לאפשרות זו, ומשכך ביקש להאריך את המועד להגשת הודעת צד ג' עד להכרעה בבקשה לסילוק על הסף.
שעה שטענתו העיקרית של המבקש הינה כי בעלי הדין הנוספים הם שנושאים באחריות לנזקי המשיבה, וככל שתתקבל התביעה הם יהיו אלה שיצטרכו לפצותה, ולא המבקש, הרי שהודעת צד ג' היא בדיוק ההליך שעליו לנקוט, שכן ידוע כי הודעת צד ג' הינה "תביעתו של הנתבע כנגד צד שלישי, כדי להעביר אליו את האחריות, כולה או מקצתה, בגין התביעה שהגיש התובע נגד הנתבע".
לטענת המשיבה, הודעת צד ג' מאפשרת לבית המשפט להכריע במחלוקת ביעילות ובשלמות, הצד השלישי רשאי להשמיע במסגרת ההליך את טענותיו, ומנגד הליך זה אינו כופה על התובע יריבות עם מי שהוא אינו חפץ לתבוע. משכך, טוענת המשיבה, "דרך המלך" שעומדת לנתבע שסבור שאדם אחר הוא שאחראי לנזקי התובע היא הגשת הודעת צד ג' נגד אותו אדם, ולא עתירה לצרפו כנתבע נוסף.
באשר לטענת המבקש, לפיה ייתכן כי הודעת צד ג' שיגיש לא תידון לגופה במסגרת תובענה, טוענת המשיבה, כי מדובר בטענה חסרת יסוד, שכן תקנה 222 לתקנות מסמיכה את בית המשפט להחליט באיזה אופן יידונו הודעות לצדדים שלישיים, וככל שהמבקש סבור כי יש לדון בהודעות אלו ביחד עם הדיון בתובענה עצמה, באפשרותו להציג טענותיו בעניין זה בפני
בית המשפט, לאחר שיגיש הודעות לצדדי ג'.
עוד טוענת המשיבה, כי גם האפשרות שבעלי הדין הנוספים יעלו במסגרת הגנתם טענות סף אינה יכולה לסייע למבקש, שכן הדבר צפוי לקרות גם אם יצורפו כנתבעים. אין בהקשר זה כל עדיפות לצירופם כנתבעים על פני הגשת הודעות צד ג' כנגדם.
לטענת המשיבה, טענת המבקש ביחס לאי קיומו של מעשה בית דין כלפי בעלי הדין הנוספים אינה מובנת. המשיבה אינה מבקשת ליצור מעשה בית דין כלפי בעלי הדין הנוספים, שכן היא אינה מעוניינת לתבוע מהם סעד כלשהו. מעשה בית דין אף אינו דרוש למבקש עצמו, שכן אם יגיש הודעות צד ג' הן תתבררנה על ידי בית המשפט לאור ההכרעה בתביעת המשיבה.
לשיטתה של המשיבה, אף אין לקבל את טענת המבקש, לפיה אי צירופם של בעלי הדין הנוספים כנתבעים תפגע בזכויותיהם, וככל שיהיו להם טענות כלשהן, הן בוודאי יעלו אותן בעצמם. ממילא, בפסיקה נקבע כי גם הגשת הודעת צד ג' מאפשר לצדדים השלישיים להשמיע במסגרת בירור התביעה העיקרית את כל טענותיהם.
עוד טוענת המשיבה, כי ככל שסבור המבקש כי בעלי הדין הנוספים יכולים לתרום לבירור המחלוקת המתבררת במסגרת התביעה, הוא רשאי לזמנם כעדים בהליך, ואין כל צורך בצירופם כנתבעים. באשר לטענת המבקש ל"אינטרסים סותרים" של בעלי הדין הנוספים, אשר יקשו עליהם ליתן גרסה אמיתית למעשיהם, טוענת המשיבה כי מדובר בטענה מופרכת במיוחד, שכן מובן כי צירפום כנתבעים לא יגביר, בלשון המעטה, את הסיכוי לקבל מהם "גרסה אמיתית וקוהרנטית למעשיהם".
לטענת המשיבה, מדובר בניסיון פסול של המבקש לחמוק מהחובה לשלם אגרת בית משפט בגין הגשת הודעות לצדדים שלישיים, ואין כל טעם לאפשר לו לחמוק מתשלום האגרה על ידי נקיטת תעלול דיוני של עתירה לצירוף נתבעים.
במסגרת תגובתו לתשובת המשיבה, טוען המבקש
, כי אין בתשובת המשיבה התייחסות לשאלה מדוע מסרבת היא לתבוע את מי שלטענתה רימו אותה וקיבלו ממנה כספים שלא כדין, או את מר מועלם, מנכ"ל המשיבה, אשר הודה כי היה מודע לאותן עובדות אשר לטענת המשיבה הוסתרו ממנה. לטענת המבקש, הדבר מוכיח כי בענייננו, מדובר במקרה מתאים בו יש להורות על צירוף בעלי הדין הנוספים כנתבעים.
לטענת המבקש, אין מדובר בנסיבות המתאימות להגשת הודעות צד ג', שכן על התובעת היה מלכתחילה להגיש את תביעתה בראש ובראשונה כנגד אלחיאת, אשר אליה מופנות רוב טענותיה, והסעד המבוקש, אלא שהיא מצפה שהמבקש ישמש "פקיד גבייה" עבורה וישיב לה את הכספים שאלחיאת הוציאה ממנה במרמה לטענתה.
באשר לטענת השיהוי, טוען המבקש, כי על פי לשונה של תקנה 24, ניתן להגיש בקשה לצירוף נתבעים "בכל שלב משלבי הדיון", ומשכך לא ניתן לטעון כנגדו כי השתהה בהגשת הבקשה. בנוסף, רק ביום 27.6.18 ניתנה החלטת בית המשפט, לפיה אין לדון בטענות שהעלו המבקש ונתבעים נוספים לסילוק התביעה כטענות סף. כל עוד לא הוכרעו הבקשות לסילוק על הסף, לא היה מקום להגיש את הבקשה דנן, ואף מטעם זה לא ניתן לטעון כי המבקש השתהה בהגשת הבקשה. זאת ועוד, לטענת המבקש, המשיבה כבר נתנה הסכמתה להארכת מועד להגשת בקשה להוספת נתבעים, במסגרת בקשה שהגיש המבקש כבר ביום 24.9.17, במסגרתה ביקש להאריך המועדים להגשת בקשות מקדמיות עד לאחר ההכרעה בבקשה שהגיש לסילוק התובענה על הסף. בנסיבות אלה, טוען המבקשת, אין המשיבה יכולה לטעון לשיהוי מצידו.
בנוסף, לטענת המבקש, לא צפוי להיגרם עיכוב משמעותי בבירור התובענה ככל שתתקבל הבקשה, שעה שההליך מצוי בתחילת דרכו, טרם התקיים קדם משפט ראשון בתיק וטרם הושלמו ההליכים המקדמיים. קדם משפט בתיק קבוע רק ליום 23.1.2019. אף בשל טעם זה יש לדחות את טענת השיהוי.

המסגרת הנורמטיבית
תקנה 24 לתקנות קובעת, כי:
"
24.

בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה."

כבר בע"א 543/59 מדינת ישראל ואח' נ' קיסלוג (שפיגלמן) ואח', פ"ד יד 1165 (1960) קבע בית המשפט העליון, כי הכלל הוא כי התובע בוחר בנתבע, ואין לכפות עליו לתבוע אדם שממנו אינו חפץ לדרוש סעד.
ברע"א 2228/15 ג'י.טי.אס. פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ ואח'
(פורסם בנבו, 9.7.2015) (להלן: "עניין נתיבים"), נקבע כי בגדרי תקנה 24 ישנן מספר חלופות שבהן ניתן לצרף אדם לתובענה. בין היתר, מקנה תקנה 24 סמכות לבית המשפט להורות על צירוף אדם לתובענה מקום בו נוכחותו דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. "הפסיקה הכירה בהיותו של אדם בעל דין "דרוש" במצבים שונים, כגון כאשר אי אפשר ליתן פתרון שלם ויעיל לתובענה, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהווה מעשה בית דין גם כלפיו. מקרה אחר בו הוכרה נחיצותו של אדם הוא מקום בו עשויה זכותו להיפגע אלמלא הצירוף, וזאת מבלי שניתנה לאותו אדם אפשרות לטעון את טענותיו לפני בית המשפט" (ראו עניין נתיבים, פסקה 22 והאסמכתאות שם).
עוד קבע בית המשפט העליון בעניין נתיבים, כי אמנם הסמכות המוקנית לבית המשפט מכח תקנה 24 הינה רחבה, אך היא עודנה בעלת גבולות עליהם יש להקפיד. אחד הדגשים שנתנה הפסיקה בעניין זה הוא כי יש לוודא שהצירוף נדרש בשל הפלוגתאות העולות מן התביעה כפי שהוגשה, ולא הפלוגתאות בתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה. לעניין זה יש לבחון בקפדנות את הפלוגתאות והעילות שבחר התובע להעלות בכתב התביעה שהגיש- אלו הן הפלוגתאות שיש להכריע בהן "ביעילות ובשלמות", ואלו בלבד. העובדה כי צד שלישי מחזיק במידע או זווית ראיה חיונית לבירור התובענה, אינה הופכת אותו מיניה וביה לבעל דין דרוש, אלא יתכן וניתן להסתפק בהעדתו על ידי מי מבעלי הדין הקיימים (שם, בפסקה 23).
בדומה, קבע בית המשפט העליון ברע"א 1949/16 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' רחמים ואח' (פורסם בנבו, 7.4.2016), כי: "שיקול הדעת שניתן לבית המשפט להחליט האם אמנם מהווה אדם בעל דין "דרוש", הוא שיקול דעת רחב אשר יש הצדקה להפעילו במקרים מסוימים, ובעיקר במצבים שבהם עלול הצד השלישי להיפגע עקב מתן

פסק דין
, מבלי שזכה לומר את דברו בבית המשפט... אף על פי כן, השימוש בפועל שנעשה בתקנה זו איננו נרחב, ובית המשפט נוהג בריסון בהפעילו את הסמכות האמורה. כמו כן, ועל אף שאין בתקנה הבחנה בין תובע לנתבע, עמדה הפסיקה על כך שקיימת חשיבות למיהות בעל הדין המצורף. ככל שההחלטה על צירוף בעל דין איננה חזון נפרץ, על אחת כמה וכמה נכון הדבר, מקום שבו מדובר בצירוף נתבע".
אף בתי המשפט המחוזיים קבעו קביעות דומות. כך למשל, בע"א (ת"א) 2489/07 רובוגרופ ט.א.ק. בע"מ ואח'
נ' פוריה מערכות (1989) בע"מ (פורסם בנבו, 8.8.2007) נקבע, כי: "הפסיקה הבחינה בין בקשת תובע לצרף נתבע נוסף לבין בקשת נתבע לצרף נתבע נוסף בניגוד לדעת התובע, כאשר בנוגע למקרה השני נקבע כי:- "אך במקרים נדירים ביותר יצורף בעל דין כנתבע, שלא על פי רצונו של התובע, שהרי הלה זכאי לקבוע עם מי רצונו להתדיין ולמי יהיה עליו לחוב בהוצאות בתום ההליך, אם תביעתו לא תתקבל... (בר"ע (מחוזי י-ם) 3250/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 97 (4) 559 (1997); בש"א (מחוזי י-ם) 6355/01 אברהם רייכמן נ' יפה שיינפלד, תק-מח 2001(2) 15132 (2001))".
לעניין היחס בין צירוף נתבעים לבין הגשת הודעות צד ג', נקבע בפסיקה, כי: "הכלל הוא שאין לכפות על התובע נתבע אותו אין הוא מבקש כלל לתבוע. טענת נתבע כי אין הוא הנתבע הנכון וכי אין הוא אחראי כלל או אחראי יחידי לנזקי התובע אינה עילה לחייב את התובע בצירוף נתבע נוסף. התובע, כמובן, מסתכן באפשרות שתביעתו תידחה מחמת שתבע נתבע שאינו נכון. ואולם אין לכפות עליו צירוף נתבע בניגוד לרצונו. אין גם מקום לצירוף נתבע בניגוד לרצון תובע רק כדי שניתן יהיה מאוחר יותר להסדיר שיפוי בין נתבעים. לשם מטרות אלו קיים הסעד של הודעה לצדדי ג'. בדרך זו יכול הנתבע הסבור כי אין הוא הנתבע הנכון או שאחרים אחראיים לנזק הנתבע לצרף את אותם צדדים. בדרך זו אין הוא כופה על התובע לתבוע נתבע בניגוד לרצונו ובד בבד מביא הוא אל אולם בית המשפט את אותו הצד שלדעתו נחוץ הוא לשם הכרעה "ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" (כאמור בתקנה 24 הנ"ל)." [ראו: בש"א (חי') 3571/04 עיריית חיפה נ' עצמון ואח' (פורסם בנבו, 22.6.2004) (להלן: "עניין עיריית חיפה")].

דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כמו גם את הוראות החוק והפסיקה הנוהגת, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
ראשית אציין, כי אין בידי לקבל את טענת המשיבה, לפיה הבקשה הוגשה תוך שיהוי ניכר ומשכך יש להורות על דחייתה. על פי לשון תקנה 24 לתקנות, הרי שבקשה להורות צירוף נתבעים יכולה להיות מוגשת "בכל שלב משלבי הדיון". זאת ועוד, מקובלת עלי טענת המבקש, לפיה אך ביום 27.6.2018 ניתנה החלטה בבקשות לסילוק התביעה על הסף, שעמדו בפני
המשפט, וכל עוד בקשות אלו לא הוכרעו, לא היה מקום להגיש את הבקשה דנן, לצירוף נתבעים. הבקשה דנן הוגשה בסמוך למתן ההחלטה מיום 27.6.18. בנוסף, מקובלת עלי טענת המבקש, לפיה התובענה מצויה בשלב מקדמי, קדם משפט ראשון קבוע אך לחודש ינואר 2019, וטרם הושלמו ההליכים המקדמיים. לפיכך, איני סבורה כי ניתן לומר כי הוגשה תוך שיהוי ניכר, ויש לדחותה על הסף.
לגופו של עניין, מעיון בכתב התביעה עולה, כי המשיבה מעלה במסגרתו שתי פרשות שונות. הראשונה נוגעת להוצאות השיווק שלטענתה הוצאו על ידי מי מהנתבעים מקופתה, בניגוד לתקנות המגבילות את היקף הוצאותיהן של קופות החולים בארץ בגין שיווק. הפרשה השנייה, הוגדרה על ידי המשיבה כ"פרשת אלחיאת", והיא עוסקת בטענות המשיבה לתשלום שהועבר לקופת החולים מקופת המשיבה, בגין העברת מבוטחים למשיבה. בעלי הדין הנוספים, אותם מבקש המבקש לצרף כנתבעים, קשורים אך לפרשה השנייה.
טענות המשיבה בעניין זה, כפי שבאות לידי ביטוי במסגרת כתב התביעה, הינן, כי המבקש והמשיב הפורמאלי 1 הם שסיכמו על העברת התשלום לקופת החולים (שנרכשה על ידי אלחיאת), והם שנקטו בצעדים שונים ומגוונים על מנת להסתיר זאת מהנהלת המשיבה. במסגרת כתב התביעה טוענת המשיבה, כי המבקש הוא שהיה בעל תפקיד בה, הוא שהוציא כספים מקופתה שלא כדין וגרם לה להפר את הוראות הדין החלות עליה והוא שהפר את חובותיו כלפיה, חובות שחלו עליו בהיותו נושא משרה במשיבה. כלומר, עילות התביעה, כפי שעולות מכתב התביעה, נוגעות למבקש (וליתר הנתבעים) ולא לבעלי הדין הנוספים. אמנם הסעד הנוגע להשבת התשלומים שהוצאו מקופת המשיבה, שהינו אך סעד אחד מבין הסעדים הרבים הנתבעים במסגרת התובענה דנן, עשוי להיות קשור אף לבעלי הדין הנוספים, אך אין בכך די כדי להורות על צירופם כנתבעים בתובענה, שעה שלעניין זה ניתן להסתפק בהגשת הודעות צד ג', כפי שעוד יובהר להלן.
כאמור לעיל, בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, כי הפלוגתאות העולות מן התביעה כפי שהוגשה, הן הפלוגתאות שעל בית המשפט לבחון בבואו להכריע בשאלה האם יש מקום לצרף בעל דין לתובענה. בענייננו, הפלוגתאות שמעלה המשיבה במסגרת התובענה אינן נוגעות לבעלי הדין הנוספים, ולפיכך אין בידי לקבוע כי צירופם נדרש לשם הכרעה "ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".
כאמור, על אף ששיקול הדעת המוקנה לבית המשפט מכח תקנה 24 לתקנות הוא שיקול דעת רחב, בפסיקה המובאת לעיל נקבע, כי יש להפעיל שיקול דעת זה בריסון, בפרט מקום בו מבקש הצירוף הוא הנתבע בתובענה, אשר מבקש לצרף נתבע נוסף, אותו לא ביקש התובע לתבוע. איני סבורה כי המקרה שבפני
הינו מקרה חריג המצריך סטייה מהלכה זו.
אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה ככל שלא יצורפו בעלי הדין הנוספים כנתבעים בתובענה, ייתכן שלא יתאפשר מימוש פסק הדין, שכן פסק הדין לא יהווה מעשה בית דין כלפיהם, שעה שפלוגתאות עובדתיות שיוכרעו על ידי בית המשפט, כגון טענות בדבר מרמה ונטילת כספים שלא כדין, לא יחייבו אותם. כאמור, טענות המשיבה במסגרת תביעתה אינן מופנות כלפי בעלי הדין הנוספים, אלא כלפי המבקש ויתר הנתבעים, ומכאן שאין כל נפקות להעדרו של מעשה בי דין כלפי בעלי הדין הנוספים.
בדומה, אף אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה אי צירופם של בעלי הדין הנוספים כנתבעים עלול לפגוע בזכויותיהם להשמיע את הגנתם, שעה שייתכן שבמסגרת התובענה עשויות להיקבע קביעות נורמטיביות הנוגעות להם. ראשית, טענה זו סותרת את טענתו הקודמת של המבקש, לפיה אין בקביעות שייקבעו במסגרת התובענה כדי לחייב את בעלי הדין הנוספים, ככל שלא יצורפו כנתבעים. שנית, לעניין זה מקובלת עלי טענת המשיבה, לפיה אין זו טענה שעל המבקש להעלות, וככל שיסברו בעלי הדין הנוספים כי ניהול ההליך דנן פוגע בזכויותיהם יוכלו להעלות טענותיהם בעצמם.
מהפסיקה המובאת לעיל עולה, כי מקום בו באפשרות נתבע להגיש הודעת צד ג', יש להעדיף זאת על פני צירופו של נתבע שהתובע לא ביקש לתבוע. כך, נקבע בעניין עיריית חיפה הנ"ל, כי טענת נתבע כי אין הוא הנתבע הנכון וכי אין הוא אחראי כלל או אחראי יחידי לנזקי התובע
אינה עילה לחייב את התובע בצירוף נתבע נוסף, ולמטרה זו קיים הסעד של הודעת צד ג'. דברים אלה יפים לענייננו. המבקש טוען כי אין הוא אחראי לנזקי המשיבה, ולכל הפחות כי יש להטיל האחריות גם על בעלי הדין הנוספים. משכך, דומה כי ככל שסבור הוא כי בעלי הדין הנוספים צריכים לקחת חלק בהליך דנן, עליו לפעול בדרך של הגשת הודעות צד ג', חלף הבקשה לצירופם כנתבעים, אשר יש בה כדי לכפות על המשיבה לתבוע נתבעים אותם לא ביקשה לתבוע, בניגוד לכלל שנקבע בפסיקה.
על ידי הגשת הודעות צד ג' לבעלי הדין הנוספים תבוא על פתרונה אף טענתו של המבקש, לפיה יש לאפשר לו וליתר בעלי הדין לנהל הליכים מקדמיים עם בעלי הדין הנוספים.
אין בידי לקבל אף את טענת המבקש, לפיה הודעת צד ג' הינה הליך בפני
עצמו, וייתכן שלא תידון במסגרת בירור התובענה דנן, ומשכך יש להעדיף את צירופם של בעלי הדין הנוספים כנתבעים. בהתאם להוראות תקנה 222 לתקנות, השאלה האם לדון בהודעת צד ג' ביחד עם התובענה העיקרית, או לאחר ההכרעה בה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. ככל שיסבור המבקש כי יש לדון בהודעות שישלח לצדדי ג' ביחד עם בירור התובענה העיקרית, יוכל להעלות טענותיו בפני
בית משפט.
זאת ועוד, ככל שאין ברצונו של המבקש לשלוח הודעות צד ג' לבעלי הדין הנוספים, אך בכל זאת סבור הוא כי יש בידיעתם פרטים שעשויים לסייע לבית המשפט להכריע בתובענה ובפלוגתאות העולות במסגרתה, רשאי הוא לזמנם למתן עדות. אין בידי לקבל את טענת המבקש בהקשר זה, כי זימונם למתן עדות יקשה לקבל מהם גרסה אמיתית, שכן הם יימצאו בניגוד עניינים שעה שמחד ברצונם לשמור על יחסיהם הכלכליים עם המשיבה, ומאידך יבקשו הם להימנע מהשבת הכספים הנתבעים במסגרת התובענה. ראשית, חובתו החוקית של כל אדם המזומן למתן עדות, הינה להעיד אמת. שנית, איני סבורה כי הבעיה לה טוען המבקש, בדבר ניגוד האינטרסים האמור תבוא על פתרונה דווקא בדרך של צירוף בעלי הדין הנוספים כנתבעים, בשונה מזימונם לעדות, ולא מצאתי מענה לכך בבקשתו או בתגובתו.
לבסוף, סבורתני כי ככל שסבור המבקש כי בעלי הדין הנוספים צריכים לקחת חלק בתובענה, הוא זה שצריך לשאת באגרת המשפט הכרוכה בהגשת הודעת צד ג', שעה שכאמור לעיל, וכפי שעולה מפסיקת בתי המשפט, בנסיבות העניין, יש להעדיף הגשת הודעת צד ג' על פני צירוף נתבעים, שעה שהמשיבה בחרה שלא לתבוע את בעלי הדין הנוספים, והמבקש טוען כי יש לצרפם אך בשל טענתו כי אין הוא אחראי לנזקי התובעת הנטענים, ובוודאי לא למלוא הנזקים הנטענים.

סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 שח.
ככל שבכוונת המשיב להגיש הודעת צד ג', יעשה כן בהתאם למועד שנקבע בהחלטתי מיום 27.6.2018.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"ח, 17 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 27577-07/17 משה חברוני נ' קופת חולים מאוחדת, יהודה עליאש, ג.פ. - אפיקי שיווק בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 17/08/2018)