פסקי דין על חברת אסטרה להובלות בע"מ | פסקי דין על טלאל אלעוברה

54099-02/14 תאמ     22/08/2018




תאמ 54099-02/14 חברת אסטרה להובלות בע"מ נ' טלאל אלעוברה








בית משפט השלום בבאר שבע



תא"מ 54099-02-14 חברת אסטרה להובלות בע"מ
נ' אלעוברה




תיק חיצוני:



בפני

כב' הרשם הבכיר אורי הדר


התובעת

חברת אסטרה להובלות בע"מ


נגד


הנתבע

טלאל אלעוברה




פסק דין


לפניי תביעתה של התובעת להשבת סך של 18,000 ₪ אשר הועברו לנתבע במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח על ידו כנגדה וכן לתשלום סך של 12,000
₪ בקשר עם ההוצאות שנגרמו לה, והכל כפי שנטען בכתב התביעה.

דין התובענה להתקבל בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה

1.
התובעת הינה חברה בע"מ והיא זו שכנגדה נפתח תיק הוצאה לפועל שמספרו 14-0847500-7 (להלן: "תיק ההוצל"פ").
2.
הנתבע הינו עורך דין במקצועו והוא זה שפתח, לטענתו, את תיק ההוצאה לפועל בשם מרשו, מר אכרם אליאזגי (להלן: "הלקוח").
3.
בכתב התביעה טענה התובעת כי השיק מכוחו נפתח תיק ההוצל"פ, שיק 0010014 זמן פרעון 25.03.2000 על סך 8,000 ₪ (להלן:"השיק")
, הוא שיק שנגנב על ידי מאן דהוא ממשרדי התובעת.
4.
התובעת פרטה בכתב התביעה את השתלשלות הארועים ביחס לתיק ההוצאה לפועל טענה כי בעקבות בקשתה לחייב את הנתבע להשיב את הכספים שנגבו במסגרת תיק ההוצאה לפועל ניתנה החלטה המחייבת את הזוכה להשיב את הכספים לתובעת. התובעת טענה כי "הזוכה אינו קיים כלל והשם הומצא על ידי הנתבע וזאת על מנת שיוכל להגיש את ההמחאה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל".

התובעת טענה כי הנתבע הוא זה שקיבל בפועל את הכספים במסגרת תיק ההוצאה לפועל בסך של 18,000 ₪ והוא ממשיך להחזיק בהם עד היום. התובעת עתרה לחייב את הנתבע עצמו להשיב את הכספים וכן עתרה לתשלום הוצאותיה בקשר עם ההליכים שננקטו במסגרת תיק ההוצאה לפועל וההליכים שהתקיימו לאחר שניתנה לתובעת רשות להתגונן בסך כולל של 12,000 ₪. סך התביעה הינו איפוא 30,000 ₪.
5.
הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי הזוכה מסר לו את השיק לשם הגשתו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ועל פי בקשה זו פתח הנתבע את תיק ההוצל"פ. הנתבע טען כי במסגרת הליכים שננקטו כדין במסגרת תיק ההוצאה לפועל עוקלו כספים אצל צדדים שלישיים וכספים אלו הועברו לחשבונו.
6.
אין מחלוקת ביחס לעובדות הנוגעות להליכים שהתקיימו אך הנתבע הדגיש כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 11.06.2012 ומיום 03.07.2012 בתיק 38156-07-11 (להלן: "התיק הקודם") המציא את פרטיו המזהים של הזוכה.
הנתבע הכחיש כמובן כי ידע או יכול היה לדעת שהשיק הינו גנוב לטענתה של התובעת. לגופו של ענין טען הנתבע כי יש לסלק את התובענה וטען כי אינו צד להליכים בין התובעת לבין הזוכה ואין יריבות בינו לבין התובעת. הנתבע טען לקיום מעשה בית דין והשתק פלוגתא וכי עניין זה מהווה טעם נוסף לדחיית התובענה על הסף.
7.
בדיון הראשון שהתקיים טען הנתבע כי קיבל לידיו במסגרת תיק ההוצל"פ סך של 16,396 ₪ וכי לא נותרו בידיו כספים שכן סך של 11,696 ₪ קוזז מחשבון הפיקדונות הרלוונטי לזוכה (להלן: "חשבון הפיקדונות") בקשר עם שכר טרחתו ואילו היתרה בסך של 4,700 ₪ הועברה לזוכה. בדיון הגיש הנתבע אסמכתאות ביחס לקיזוזים שבוצעו וכן הגיש דף חשבון המעיד על פירעון שיק בסך של 4,700 ₪ שנמשך מחשבונו. הצדדים הגיעו להסכמות דיוניות לפיהן במידה והנתבע ימציא ראיה שתעיד כי השיק שנמשך מחשבונו של הנתבע לטובת הזוכה נפרע ע"י הזוכה התובענה תידחה ללא צו להוצאות אך במידה ולא תומצא ראיה כאמור ההליכים יימשכו כסדרם.
8.
לאחר הדיון הודיע ב"כ התובעת, שלימים שוחרר מייצוג התובעת, כי מאחר ואין מדובר בהמחאה שלא ניתן להעבירה לא ניתן לשלול את האפשרות כי "הנתבע יכול היה להעביר את ההמחאה לצד ג' לצורך פירעונה" ועל כן ביקשה להמשיך בהליכים כסדרם. קבעתי את התיק לישיבת תזכורת אולם לבקשת הצדדים זו בוטלה והתיק נקבע לשמיעת הראיות.
9.
התובעת הגישה בקשה למתן צו ביחס לכניסות ויציאות של הזוכה, שהוא תושב עזה כנטען, לתחומי מדינת ישראל. ניתן צו כמבוקש.
10.
כמו כן הגישה התובעת בקשה למתן צו המופנה לבנק הפועלים בע"מ, הבנק בו מתנהל חשבונו של הנתבע, ובו הוא מתבקש להודיע באיזה חשבון הוצגה לפרעון ההמחאה שנמשכה מחשבון הנתבע לטובת הזוכה. הנתבע התנגד למתן צו כפי שהתבקש וטען כי מאחר ובגב השיק יש שתי חתימות, האחת של הזוכה שהוא הנפרע באותה המחאה והשניה של צד שלישי שאליו הסב הזוכה את ההמחאה, ברור שמי שהציג את ההמחאה לפרעון הינו צד שלישי ואין איפוא חשיבות בבירור זהותו של אותו צד שלישי ודי בכך שהזוכה חתם חתימת היסב כדי לקבוע כי הוא קיבל את סכום השיק מהנתבע. חרף ההתנגדות נעתרתי לבקשה כאמור בהחלטה מיום 16.07.2015.
11.
הנתבע מצידו הגיש בקשה לזמן את מר סמיח אלרומילי לעדות מטעמו וציין בהודעה מאוחרת כי עד זה הוא זה שקיבל מהנתבע את ההמחאה לפקודת הזוכה והעבירה לזוכה. נעתרתי לבקשה.
12.
במועד שנקבע לשמיעת הראיות לא התייצבו נציג התובעת ובא כוחה. נכון הוא כי יום לפני הדיון הוגשה בקשה לדחייתו אך הבקשה נדחתה ובנסיבות אלו הנתבע היה צריך לדאוג להתייצבות העד מטעמו ולא עשה כן. בשל אי התייצבות התובעת ובא כוחה חייבתי את התובעת בהוצאות וקבעתי דיון נוסף.
13.
קודם לדיון הגיש הנתבע בקשה לחילוט ההוצאות שנפסקו לטובתו מתוך הערבון. נעתרתי לבקשה ולאחר מכן הגיש הנתבע בקשה להשלמת הערבון. קבעתי כי הבקשה תידון בדיון. בדיון טענו הצדדים לעניין זה והתובעת ביקשה גם להגיש מסמך של מנהלת תיאום וקישור עזה לגבי יציאותיו של הנתבע לתחומי מדינת ישראל. המסמך הנושא תאריך 13.03.2016 סומן ת/6 אך בשל התנגדותו של הנתבע להגשת המסמך הוריתי על הזמנתה של מי שערכה את המסמך לדיון שנקבע. נעתרתי לבקשה להשלמת הערבון ודחיתי את בקשת התובעת לקיים באותו מועד
את הדיון קבעתי מועד להפקדת יתרת הערבון וכן דיון לשמיעת הראיות.
14.
בדיון שנקבע לשמיעת הראיות העלה הנתבע טענה ביחס לסמכותו של נציג התובעת, מר דוד חננאל, לייצג את התובעת בדיון והתנגד לקיום הדיון. בקשתו של הנתבע נדחתה מטעמים של תום לב דיוני תוך שצוין שלא היתה מניעה להגיש בקשה קודם לכן וקבעתי כי הדיון יתקיים כמתוכנן. נציג התובעת החל להחקר בחקירה נגדית אך לאחר חקירה קצרה ביקש הפסקה על מנת לקבל מסמך בפקס שיאשר שהוא היה מנהלה של התובעת במועדים הרלוונטיים לתובענה. לאחר הפסקה
שניתנה לתובעת
ביקש נציג התובעת לדחות הדיון וביקש להמציא אישור ממפקדת התיאם והקישור לפיו תושבי עזה מעל
גיל 50 (בהמשך טען נציג התובעת כי הגיל הנכון הוא 60) יכולים להכנס ללא אישור העבודה. נציג התובעת ציין כי החובה להעיד את הזוכה מוטלת על הנתבע ולא עליו. נציג התובעת טען כי מבדיקה שערך הזוכה אינו גר בעזה . הצעתי לצדדים לקיים דיון בפגרה אך הנתבע סירב. איפשרתי לתובעת להגיש מסמכים וקבעתי את המשך הדיון לשמיעת הראיות.
15.
קודם לדיון הודיע הנתבע כי הוא מוותר על העדתה של מי שערכה את המסמך ת/6. הנתבע הגיש בקשות לדחיית התביעה עקב אי קיום החלטת בית המשפט בנוגע לצירוף אישורים המעידים כי מר חננאל מוסמך לנהל את ההליך. בסופו של יום הגישה התובעת תדפיס רשם החברות מיום 31.10.2016 ולפיו מר חננאל הינו הדירקטור היחיד אצל התובעת.
16.
בשעה טובה הגיע יום שמיעת הראיות. בדיון נחקרו נציג התובעת והנתבע ובתום הדיון ביקשו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב והם אכן הגישו סיכומים. הנתבע לא הביא לעדות את מר אלרומילי מטעמו והתובעת מצדה לא הציגה מסמך ביחס לחשבון אליו נפרעה ההמחאה שניתנה ע"י הנתבע לזוכה וזאת חרף העובדה כי ניתן צו כפי שביקשה התובעת.
17.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת היריבות שבין התובעת לבין הנתבע, לשאלת זכותו של נציג התובעת לנהל את ההליך, לקיומו של מעשה בית דין ולשאלה האם אכן הזוכה אכן קיים או שמא מדובר בלקוח שהנתבע המציא כפי שטענה התובעת.
18.
במהלך הדיונים ובסיכומיהם טענו הצדדים באריכות לעניין הסיבה לגניבת השיק כנטען, לסיבת חילולו ולמסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ אך עניינים אלו אינם דרושים להכרעה בענייננו ולא נתייחס אליהם.
דיון והכרעה
זכותו של נציג התובעת לנהל את ההליך
19.
כפי שעלה ממוצג נ/1 שהוא תדפיס רשם החברות הנכון ליום 27.06.2015 מי שהיה רשום כדירקטור אצל התובעת הינו מר בן שושן ישראל. נציג התובעת התייחס לעניין זה בחקירתו וטען כי מר בן שושן הלווה בשעתו כספים לתובעת וכערובה הופקדו לו מניות וכן ביקש מר בן שושן להירשם כדירקטור וכבעל שליטה אך לימים "הוחזר לו הכסף והוא השיב את המניות חזרה וגם הגשנו בקשה לרשם החברות על הפסקת כהונתו כדירקטור...אני אתקן את העניין". אין במוצג נ/1 שום עדות לכך כי יש למר בן שושן מניות אצל התובעת אך עניין זה אינו רלוונטי עוד בנסיבות בהן הרישום אכן תוקן ובהתאם לנסח רישום החברה שהגישה התובעת רשום מר חננאל כדירקטור היחיד של התובעת.
20.
מר חננאל מחזיק 61% מהון המניות הרגילות המונפק של התובעת ודומני כי עובדה זו בצירוף העובדה כי הוא הדירקטור היחיד של החברה והעובדה כי הוא ניהל את כל ההליכים עד כה די כדי לקבוע כי הוא זכאי לנהל גם את ההליך הנוכחי.
21.
יתירה מזו, טענה זו של הנתבע הועלתה באיחור ניכר ומעולם לא נטענה בהליכים הקודמים שהתקיימו בתיק ההוצל"פ ובתיק הקודם וגם עובדה זו תומכת במסקנה כי גם הנתבע עצמו, ולכל הפחות הזוכה שהנתבע פעל מכוחו, לא חלק על זכות של מר חננאל לנהל בעבור התובעת את ההליכים הנוגעים לתיק ההוצל"פ שהוא הבסיס למחלוקת בין הצדדים.
22.
סיכומו של דבר, טענתו של הנתבע כי מר חננאל אינו מוסמך לנהל את ההליך נדחית.
השתלשלות האירועים בתיק ההוצל"פ ובתיק הקודם שנפתח בעקבות מתן הרשות להתגונן
23.
השתלשלות האירועים הכרונולוגית היא רלוונטית להבנת המחלוקת בין הצדדים ולדיון בשאלת קיומו של מעשה בית דין ונפרטה אפוא עתה:
א. ביום 10.07.2000 נפתח תיק ההוצאה לפועל בקשר עם השיק.
ב. ביום 16.06.2005 הגיש מר חננאל תלונה למשטרת ישראל שעניינה גניבת שיקים.
ג. ביום 16.02.2011 הגישה התובעת בקשה לסגירת תיק הוצל"פ וטענה כי לצורך סגירת התובעת ברשם החברות יש להסיר את העננה הרובצת עליה עקב קיומם של תיקי הוצאה לפועל. התובעת טענה כי לא בוצעה מסירה כדין ולא מובן מאין צמח החוב ומאין הגיע השיק לזוכה. אין כל טענה ביחס לזיוף או גניבת השיק אם כי התובעת ציינה כי אינה נכנסת לגוף הענין.
ד. ביום 06.04.2011 הגישה התובעת בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע השיק. בתצהיר התומך בהתנגדות נטען גם לעניין מסירת האזהרה. באשר לשיק עצמו נטען בס' 4 לתצהיר כי מדובר בהמחאה גנובה אך לעומת זאת בס' 11 לתצהיר נטען כי ממשרדי התובעת "נגנבו המחאות וככל הנראה אחת מהן הנה ההמחאה שבנדון". בתצהיר יש התייחסות לתלונה שהוגשה למשטרת ישראל ונטען כי "התנגדותה של החייבת התקבלה" אך לא ראיתי מה פירוש הדבר ולא נמסר כל מידע ביחס למה שעלה בגורל התלונה.
ה. ביום 03.05.2011 הגישה התובעת תגובה לבקשת התובעת לסגירת תיק ההוצל"פ.
ו. ביום 21.07.2011 הועברה ההתנגדות לדיון בבית המשפט.
ז. ביום 31.12.2011 קיזז הנתבע מחשבון הפיקדונות הרלוונטי סך כולל של 10,943 ₪ בגין שכר טרחה והוצאות (מוצגים ת/2 ו- ת/4).
ח. ביום 08.02.2012 נפרע מחשבונו של הנתבע השיק שבו נרשם הזוכה כנפרע. אין מחלוקת כי בגב השיק האמור יש שתי חתימות. הנתבע טען כי אחת מהן הינה של הזוכה והשנייה של אדם אחר.
ט. ביום 11.06.2012 התקיים דיון בבקשה להארכת מועד ובהתנגדות שהוגשה. בדיון שב נציג התובעת על הטענה כי החתימה על השיק אינה שלו וכי גם החותמת אינה מוכרת ולתובעת יש חותמת בעברית. הנתבע הסכים להארכת המועד ולמתן רשות להתגונן והתחייב להמציא את פרטי הזוכה כפי שדרש נציג התובעת.
י. ביום 10.07.2012 הגיש הנתבע לתיק בימ"ש את פרטיו של הזוכה וציין כי כתובתו היא באזור התעשיה ארז.
יא. מאוחר יותר הגיש הנתבע שתי בקשות להארכת מועד להגשת תצהיר עדות ראשית ומבוקשו ניתן לו.
יב. ביום 28.03.2013 הגיש הנתבע בקשה להפסקת התובענה ובה ציין כי נבצר מהתובע להחכנס לישראל "בהיותו תושב יו"ש". התובעת הגישה התנגדות לבקשה וטענה כי מדובר בתובע ערטילאי שהומצא על ידי הנתבע ולפיכך הפסקת התובענה מהווה קרש הצלה עבור הנתבע וזה "יסייע בידו להיחלץ מן המבוך שהכניס עצמו אליו בתביעתו הסתמית".
יג. ביום 29.04.2013 הורה בית המשפט על הפסקת התובענה וקבע את התנאים לחידושה. התובענה לא חודשה.
יד. התובעת הגישה בקשה לסגירת תיק הוצלפ וביקשה לחייב את הזוכה ואת הנתבע, ודוקו הנתבע באופן אישי, להשיב לה את הכספים שנגבו במסגרת תיק ההוצל"פ. בבקשה זו ציין ב"כ התובעת דאז כי הזוכה הינו "אזרח השטחים שלא עלה בידיו להיכנס ארצה וסביר להניח כי הכספים עדיין מוחזקים בידי המשיב 2". הבקשה נשלחה לתגובת הזוכה.
טו. הזוכה והנתבע הגישו תגובה לבקשה. הנתבע טען בתגובה לחוסר יריבות וכן טען כי הכספים שנגבו כדין במסגרת הליכי ההוצאה לפועל "שוחררו לידי הזוכה". בהקשר זה יצוין כי האמור בס' 17 א' לסיכומי התובעת אינו מדויק אפוא.
טז. בהחלטה מיום 21.11.2013 קבעה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה כי תיק ההוצאה לפועל ייסגר וכי על הזוכה להשיב לתובעת את הסך של 17,004 ₪ בתוך 30 יום. החלטה אינה קובעת כי החיוב להשיב הכספים מוטל גם על הנתבע, להבדיל מהזוכה.
יז. ביום 31.12.2013 קיזז הנתבע מחשבון הפקדונות של הזוכה סך נוסף של 753 ₪.
יח. ביום 22.12.2013 הגישה התובעת בקשה לתקן את ההחלטה מיום 21.11.2013 כך שייקבע שהנתבע, שהוא בא כח הזוכה, הוא זה שישיב את הכספים.
יט. בהחלטה שניתנה ביום 03.01.2014 קבעה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה כי הבקשה נדחית וכי אין מקום להיעתר לבקשת התובעת ונקבע כי במידה והזוכה לא ישיב את הכספים ששולמו לו ישירות או באמצעות בא כוחו פתוחה הדרך בפני
התובעת לפתוח תיק ראש ההוצאה לפועל בו היא תהיה הזוכה.
קיומו של הזוכה
24.
כאמור, התובעת טענה כי הנתבע המציא את הזוכה וכי בפועל אין זוכה כזה והתיק הוא תיק של הנתבע בעצמו. בס' 5 לתצהירו של נציג התובעת שתומך בהתנגדות נטען כי הבקשה לסגירת התיק הוגשה מבלי להיכנס למהות העניין. צודקת התובעת כי בבקשה לסגירת התיק צוין כי הבקשה הינה מבלי להיכנס לגוף העניין אך דבר זה בכל זאת אינו מסביר את אותה התעלמות מטענה כה מהותית לפיה אין, הלכה למעשה, זוכה אמיתי בתיק. טענה זו לא
נטענה בהזדמנות הראשונה אך למען הזהירות אתייחס אליה לגופו של עניין.
25.
הנתבע מסר לבית המשפט בתיק הקודם את פרטיו של הזוכה ולא הייתה כל מניעה כי התובעת תברר אם הזוכה האמור אכן קיים. ואכן כפי שעולה מאישור המת"ק מיום 13.03.2016, מוצג ת/6, אין ספק כי קיים אדם בשם אכרם אליאזגי שמספר הזהות שלו תואם את הפרטים שמסר הנתבע לתיק בית המשפט בהליך הקודם.
26.
בדיון שבו החלה חקירתו הנגדית של נציג התובעת, ציין נציג התובעת כי "הלקוח של הנתבע הוא בן 63, הוא לא נמצא בעזה, אמרו לי שהוא עזב את עזה..." דברים אלו מעידים על פניהם כי לא רק שקיים אדם בשם אקראם אליאזגי אלא גם כי התובעת בעצמה יודעת כי מדובר בלקוח של הנתבע. בחקירתו נשאל הנתבע לגבי פרטיו של הזוכה והוא שב על הטענה כי שמו אכרם אליאזגי וכי הוא ניהל את העסק באזור התעשייה ארז. אין חולק כי בבקשה לביצוע השיק מספר הזיהוי של הזוכה נכתב "9999" והכתובת "בניין רסקו חדר 240". לנוכח דבריו של הנתבע כי הזוכה מתגורר בעזה ברור כי הכתובת אינה נכונה ויש להניח אפוא כי מדובר בכתובת של הנתבע עצמו. בכך אין שום פסול. מכל מקום, אין בסיס לטענה שנטענה בס' 5 לסיכומי התובעת לפיה כתובת בישראל יוצרת מצג כאילו מדובר בתושבי ישראל. ראשית, גם למי שאינו תושב ישראל מותר לפתוח תיק הוצל"פ ושנית, כתובת בישראל אינה מחייבת כי מי שמתגורר בכתובת הוא בעל מעמד קבע כלשהוא.
27.
הנתבע נשאל מדוע לא ציין בבקשת הביצוע את מספר הזיהוי המדויק של הזוכה והוא השיב כי בשעתו לא הייתה חובה לציין את מספר הזהות של הזוכה. תשובה זו לא נסתרה ולא הובאה כל עדות או ראיה אחרת לכך שבמועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל הייתה חובה לרשום את מספר הזיהוי המלא של הזוכה והראיה היא כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בפועל ואין על כך חולק. טענת התובעת בס' 8 לסיכומיה לא הוכחה והיא נדחית.
28.
הנתבע נשאל בחקירתו לגבי ייפוי הכוח שבו רשום כי מוסך אכרם הוא זה שמסמיך את הנתבע לטפל בעניינים המשפטיים. ייפוי הכוח נעדר מספר זיהוי או חותמת כלשהי של המוסך אך הוא נושא חתימה בתחתיתו. הנתבע הסביר בחקירתו כי מוסך אכרם הוא שם העסק ולא היה צורך להגיש ייפוי כוח הנושא מספר זיהוי. תשובתו זו של הנתבע לא נסתרה והיא מהימנה עלי לחלוטין. הנתבע אמנם העיד כי הוא מניח שהזוכה הוא זה שחתם על ייפוי הכוח והשימוש במונח "מניח" תמיד מעורר ספקות, אולם בהתחשב בכך כי ייפוי הכוח נחתם לשיטתו של הנתבע לפני שנים רבות, אין לייחס לחובת הנתבע את אותו היעדר זיכרון.
29.
הנתבע העיד בחקירתו כי הספרות "19" בייפוי הכוח מסמלות את תחילת השנה וכי צריך להשלים את הפרטים המלאים. אין ספק כי ייפוי הכוח אינו נושא תאריך, אך דומני כי עניין זה הוא שולי יחסית למחלוקת. הנתבע מסר פרטים מספיקים אודות עיסוקו של הזוכה וציין כי הוא ניהל מוסך לתיקון משאיות באזור התעשייה ארז וכי הגיע אליו בעקבות המלצות מלקוחות אחרים ועדותו זו מהימנה עלי לחלוטין.
30.
בחקירתו נשאל הנתבע האם הזוכה היה במשרדו לצורך חתימה על ייפוי הכוח. הנתבע השיב כי "הלקוח היה אצלי במשרד. אני לא זוכר אם זה היה לגבי ייפוי הכוח". תשובה זו היא כמובן אפשרית והעובדה כי באישור המת"ק מוצג ת/6 צוין תאריך של 20.07.2002 אינה מאיינת אותה.
הנתבע לא טען ביחס לתאריך מסוים שבו חתם הנתבע על ייפוי כוח וגם אם נניח כי ייפוי הכוח נחתם לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל וגם אם נניח כי זה ייפוי הכוח שהוגש לתיק ההוצל"פ הרי שאישור המת"ק אינו קובע את פרק הזמן או התקופה שאליו הוא מתייחס. האישור מציין כי ביום 20.7.2002 יש יציאה מישראל. לנוכח השעה והמינוח "מישראל" סביר יותר לומר כי כיוון היציאה הוא אכן מישראל לתוך רצועת עזה ולא מרצועת עזה לתוך ישראל. ברור אפוא כי במועד קודם לכך יצא הזוכה מרצועת עזה לישראל ובכל זאת תאריך הכניסה לישראל לא צוין באישור. עובדה זו תומכת באפשרות כי האישור אינו משקף את כל הנתונים ביחס לכניסות ויציאות בין רצועת עזה וישראל כפי שעולה מסעיף 2 לאישור.
לפיכך, לא ניתן לשלול אפשרות כי במועד כלשהו לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל נפגשו הנתבע והזוכה במקום כלשהו והזוכה מסר לנתבע את השיק המקורי שהוגש לביצוע ואשר מצוי עד היום אצל הנתבע כפי שהוצג בדיון וכן חתם על ייפוי כוח.
מעבר לכך, לא שוכנעתי כי במידה והמפגש יתקיים באזור התעשייה ארז חייב הדבר את יציאתו של הזוכה מרצועת עזה לישראל.
31.
הנתבע נשאל בחקירתו מדוע כתב בבקשה להפסקת התובענה כי הנתבע הוא תושב יו"ש ולא תושב עזה והוא השיב כי "כאשר כתבתי שהוא תושב יו"ש התכוונתי שהוא תושב השטחים הכבושים כולל רצועת עזה, אולי טעיתי בניסוח". הסבר זה אפשרי והוא נשמע סבירה ועדותו של הנתבע בעניין זה מהימנה עלי לחלוטין.
32.
כפי שצוין לעיל הבקשה להחזרת הכספים מתייחסת לזוכה ולנתבע. העובדה כי התובעת ביקשה את השבת הכספים גם מהזוכה עצמו וכן מהאמור בסעיף 5 לבקשה מעוררים ספק של ממש ביחס לטענתה של התובעת כי מדובר בזוכה שאינו קיים בפועל.
33.
יתירה מזו, אני מתקשה להעלות על הדעת מצב שבו הנתבע, עורך דין במקצועו האמון על שמירת החוק, רשם באופן פיקטיבי שם של זוכה והרחיק עד כדי גביית כספים מלקוח שאינו קיים ומסירת שיק ללקוח שאינו קיים. הנתבע אמנם לא העיד את מר אלרומילי מטעמו, אשר לטענתו הוא זה שקיבל לידיו את השיק לפקודת הזוכה ומסר אותו לזוכה, אולם דבר זה כשלעצמו אינו מסייע בידי התובעת להוכיח את תביעתה.
34.
סיכומו של דבר, סבורני שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבע המציא את הזוכה וכי הנתבע הוא למעשה הזוכה בתיק ההוצאה לפועל. בנסיבות אלו המסקנה היא כל כל פעולותיו של הנתבע בתיק ההוצל"פ ובתיק הקודם בוצעו כשלוחו של הזוכה.
35.
בשולי הדברים אציין כי טענתה של התובעת בס' 18 לסיכומיה נדחית. לא די בהעלאת הטענה כי מדובר בלקוח פיקטיבי כדי להעביר את הנטל אל כתפי הנתבע. ראשית, התובעת צריכה להניח תשתית ראייתית כלשהיא לטענה זו ואז יש מקום לבחון את טענותיו של הנתבע בעניין זה. בענייננו, התובעת לא הניחה תשתית מספקת לעניין זה ובכל מקרה ההסברים שנתן הנתבע הם סבירים ומספקים בנסיבות העניין ובהתחשב בחלוף הזמן שמאז האירועים הרלוונטיים.
36.
ועוד, אין שום מקום להחלת ס' 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) כפי שטענה התובעת בס' 24 לסיכומיה שכן ברור כי התובעת יכולה הייתה לדעת מי הזוכה אם הייתה מבקשת לדעת. והיא אכן ביקשה בדיון שהתקיים בתיק הקודם והנתבע מסר את הפרטים.
מעשה בית דין והשתק פלוגתא
37.
בתביעה שלפנינו מבקשת התובעת לא רק את הוצאותיה בגין ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים אלא גם את השבת הכספים שנגבו בתיק ההוצל"פ. בצדק טען הנתבע בכתב ההגנה כי עניין זה הוכרע וכי קיים מעשה בית דין.
38.
לאחר מחיקת התובענה בתיק הקודם הגישה התובעת בקשה להחזרת הכספים. הנתבע צוין גם הוא כמשיב בבקשה והסעד המנוסח בקשה הוא כי מבוקש להורות למשיבים שניהם להחזיר לידי המבקשת, התובעת שלפנינו, את כל הכספים אשר נגבו בתיק ההוצאה לפועל.
39.
בס' 4 לבקשה מבקשת התובעת באופן מפורש לחייב את הנתבע "באופן אישי להחזרת כספים שכן כספים אלו שנגבו במסגרת ההוצל"פ הועברו לידיו". אף שבהחלטה מיום 24.10.2013 התבקשה תשובתו של הזוכה בלבד הוגשה התשובה ומטעמו של הזוכה ומטעמו של הנתבע עצמו. בתגובה טען הנתבע כי הוא משמש אך ורק כבא כוחו של הזוכה ואין בינו לבין התובעת יריבות כלשהי.
40.
בהחלטה מיום 21.11.2013 חויב הזוכה, ורק הוא, להשיב לתובעת את הסך של 17,004 ₪ שנגבה בתיק ההוצאה לפועל. החלטה זו ברורה דיה ואינה נזקקת לפרשנות. התובעת לא ערערה על ההחלטה וזו הפכה חלוטה.
41.
חרף האמור, מסתבר כי התובעת לא השלימה עם ההחלטה וביקשה את תיקונה "בכדי להדגיש לב"כ הזוכה כי עליו להשיב הכספים". הבקשה עצמה לא הוגשה כחלק מראיות הצדדים, אולם תוכנה נלמד מההחלטה שניתנה ביום 03.01.2014. בהחלטה שניתנה באותו יום נדחתה
הבקשה ושוב קיימת התייחסות לזוכה בלבד להבדיל מבא כוחו שהוא הנתבע בתיק שלפנינו. גם על החלטה זו לא הגישה התובעת ערעור וגם החלטה זו הפכה חלוטה.
42.
בחקירתו נשאל נציג התובעת מדוע לא הגישה התובעת ערעור על ההחלטה שדחתה את הבקשה לחייב את הנתבע באופן אישי להשיב את הכספים שנגבו. נציג התובעת השיב כי "אחרי שהגשתי בקשה, טענתי שהוא השתמש עם זוכה שלא קיים. ראש ההוצאה לפועל כתבה בהחלטה שאני אתבע אותך בתביעה אזרחית וכך עשיתי". לא מצאתי שום יסוד לטענה זו. ההחלטה מיום 21.11.2013 היא ברורה דיה והיא מציינת באופן מפורש כי על הזוכה, ולא על בא כוחו הנתבע, להשיב את הכספים לתובעת. התובעת כאמור הגישה בקשה לתיקון ההחלטה אך גם בהחלטה שניתנה ביום 03.01.2014, שדחתה את הבקשה, אין שום קביעה כי התובעת זכאית להגיש תביעה אזרחית כנגד הנתבע ואין שום המלצה כזו. ההחלטה מציינת באופן ברור וחד משמעי כי במידה והזוכה לא ישיב את הכספים ששולמו לו ישירות או באמצעות הנתבע בתוך המועד שנקבע בהחלטה מיום 21.11.2013 "פתוחה הדרך לפני החייבת לפתוח תיק הוצאה לפועל בו תהא הזוכה".
בכל מקרה תשובה זו אינה נותנת מענה לשאלה מדוע לא הוגש ערעור וממילא שהעובדה כי לא הוגש ערעור היא עובדה מוגמרת והיא זו שהופכת את שתי ההחלטות האמורות לחלוטות.
43.
המסקנה היא אפוא כי אותה מחלוקת בין הצדדים התייחסה גם לשאלת היריבות שבין התובעת לבין הנתבע באופן אישי ומחלוקת זו הוכרעה בבקשתה של התובעת נדחתה. בנסיבות אלו מתקיים מעשה בית דין ביחס לחיובו האישי של הנתבע בהשבת הכספים שנגבו בתיק ההוצל"פ עד ליום מתן ההחלטה מיום 21.11.2013.
44.
עם זאת, מאחר ולאחר שניתנה ההחלטה מיום 21.11.2013 קיזז הנתבע סכום נוסף של 753 ₪ שהיה ברשותו מתייחס אותו מעשה בית דין רק למצב הדברים שהיה ביום 21.11.2013. לפיכך, בנסיבות בהן לאחר תאריך זה חל שינוי נסיבות נתייחס גם למחלוקת שבין הצדדים ביחס לקיזוז הנוסף.
ההתחשבנות הכספית בנוגע לכספים שנגבו במסגרת תיק ההוצל"פ
45.
כפי שעולה מהראיות שהגיש הנתבע בדיון הראשון וכן מהשיק שנמשך מחשבונו של הנתבע לפקודת הזוכה עולים הנתונים הבאים:
א. ביום 31.12.2011 קיזז הנתבע מחשבון הפיקדונות סך כולל 10,943 ₪ בגין שכר טרחה והוצאות (מוצגים ת/2 ו- ת/4).
ב. ביום 08.02.2012 נפרע מחשבונו של הנתבע שיק מספר 0010648 זמן פירעון 8.2.2012 על סך 4,700 ₪. השיק הינו לפקודת הזוכה.
השיק הינו סחיר אך משורטט עליו קרוס ואכן גב השיק מעיד כי השיק סוחר וכי הוא הוצג לפירעון באמצעות חשבון בנק. דף החשבון שהגיש הנתבע מוצג ת/1 מעיד כי השיק נפרע. דף החשבון מתייחס לתאריכים 07 עד 15 לפברואר 2012 ואין תיעוד כי השיק חולל או הוחזר. בנסיבות אלה לא יכול להיות ספק כי השיק נפרע.
ג. ביום 31.12.2013 קיזז הנתבע מחשבון הפיקדונות סך של 753 ₪ בגין שכר טרחה (מוצג ת/3).
הגורם שאליו נפרע השיק
46.
צודקת התובעת בטענתה כי העובדה שהשיק נפרע מחשבונו של הנתבע אינה מעידה על זהות מי שאליו נפרע השיק בסופו של יום. טענה זו בהחלט עשויה היתה להיות טענה רלוונטית ובצדק הגישה התובעת בקשה למתן צו בעניין זה.
47.
חרף העובדה כי ניתן צו כפי שביקשה התובעת, אגב חרף התנגדותו של הנתבע, לא הגישה התובעת כל נתון מבנק הפועלים ביחס לגורם שאליו נפרע השיק ולא ביקשה להעיד את הזוכה על מנת לשלול את הנחת העבודה הנחזית מהשיק ולפיה הזוכה הסב את השיק לצד שלישי. אף שגישה למידע האמור יש גם לנתבע אין שום הצדקה לזקוף לחובת הנתבע את העובדה כי הוא לא פעל להצגת המידע.
הנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובעת. התובעת עצמה ביקשה את הצו והיא עצמה סברה כי מדובר בנתון רלוונטי. הנתבע אינו חייב לסייע לתובעת להוכיח את התביעה וברי כי התובעת לא יכולה הייתה להניח כי הנתבע יסייע בידה
.
48.
העובדה כי המידע האמור לא הוצג פועלת לחובת התובעת ולא לחובת הנתבע ואינה מאפשרת לקבל את הספקות שהעלתה התובעת בעניין זה. ובכלל, ספקות יש לפתור. בפרט שעה שניתן לפתור. וכאשר אלו אינן נפתרות הרי שהן אינן טובות יותר או פחות מהגרסה של הצד שכנגד וספקות תמיד פועלים לחובת התובע שעליו מוטל הנטל להוכיח את התביעה.
49.
טענת התובעת בס' 17 טו' לסיכומיה לא הוכחה והיא נדחית. יובהר כי גם טענה זו ניתן היה להוכיח באמצעות הצו שביקשה התובעת מבנק הפועלים.
50.
התוצאה של האמור הינה כי הנחת העבודה ולפיה הזוכה הוא שהסב את השיק לצד שלישי לא נסתרה ובמצב דברים כזה צודק הנתבע בטענתו כי די בכך כדי לקבוע כי הזוכה קיבל את סכום השיק. השיק נחזה להיות לפקודתו של הנתבע ובנסיבות אלה לא נסתרה הטענה כי אחת החתימות בגב השיק היא חתימתו של הנתבע. הזוכה כמובן להסב את השיק לכל אדם. עניין זה תומך בטענה כי ניתנה לזוכה תמורה בגין השיק. עולה איפה כי התובעת לא סתרה את הטענה שהעלה הנתבע ולפיה השיק נפרע ויש לראות בכך תשלום לטובת הנתבע.
הקיזוז מיום 31.12.2013 והכספים הנוספים שהתקבלו לאחר ה- 22.12.2012
51.
הבקשה להחזרת הכספים שהגישה התובעת אינה מציינת את הסכום שנגבה נכון למועד הגשת הבקשה. עם זאת, מההחלטה שניתנה ביום 24.10.2013 עולה כי הסכום שנגבה ולגביו התבקשה תגובת הזוכה הינו סך של 17,004 ₪ וזאת "על יסוד דף החשבון בתיק ההוצאה לפועל".
52.
בדיון הראשון ציין הנתבע כי הוא קיבל לידיו במסגרת תיק ההוצאה לפועל סך של 16,396 ₪. נתון זה עולה גם מכרטסת הפקדונות הנושא תאריך 22.12.2012, מוצג ת/5. בנסיבות שבהן ההחלטה מיום 24.10.2013 מאוחרת לכרטסת הפקדונות ולא הוצגה כרטסת פקדונות לאחר אותה החלטה אין מנוס מקביעה כי הסכום שנגבה במסגרת תיק ההוצל"פ עד למועד ההחלטה הוא סך של 17,004 ₪.
53.
עולה אפוא כי לאחר שקיבל לידיו הנתבע סך של 16,396 ₪ הוא קיבל סך נוסף של 608 ₪. בנסיבות שבהן הנתבע שימש כבא כוחו של הזוכה ועל יסוד אותן תשלומים שבוצעו לחשבונו קודם לכן ניתן להניח ברמת סבירות גבוהה כי אותו סכום נוסף הועבר גם הוא לחשבונו של הנתבע.
54.
כרטסת הפקדונות ת/5 מעידה על איפוס חשבון הפיקדונות אולם אם נביא בחשבון את שלוש התנועות הכספיות שבוצעו עד ליום 22.12.2012 ולגביהן, ולגביהן בלבד, הציג הנתבע ראיות הרי שאלה מסתכמות בסך של 15,643 ₪. הפער בין הסכום שקיבל לידיו הנתבע עד לאותו מועד קרי סך של 16,396 ₪ לבין הסכום של 15,643 ₪ הוא 753 ₪.
מובן כי כרטסת הפיקדונות מיום 22.12.2012 אינה יכולה להתייחס לאותו קיזוז שביצע הנתבע ביום 31.12.2013. לא הוצגו ראיות ביחס לקיזוז סכום של 16,396 ₪ עד ליום 22.12.2012. אין בחומר הראיות כדי לקבוע כי הנתונים המופיעים בכרטסת הפיקדונות הוזנו לאחר ה- 22.12.2012 ואין גם צורך בהכרעה לעניין זה.
55.
ההתאמה בין הפער שצויין לעיל לבין הקיזוז האחרון שבוצע ביום 31.12.2013 מחייבת את המסקנה המסתברת הינה כי הקיזוז בסך של 753 ₪ מתייחס ליתרת הפיקדון שהייתה בידי הנתבע ביום 22.12.2012.
56.
פעולה זו בוצעה לאחר שניתנה החלטה מפורשת ביום 21.11.2013 ולפיה נסגר תיק ההוצאה לפועל ועל הזוכה להשיב את הסכומים שנגבו בסך כולל של 17,004 ₪ לידי התובעת. אף שבהחלטה נדחתה הבקשה לחיובו האישי של הנתבע עצמו להשבת הכספים הרי שלנוכח ההחלטה האמורה היה על הנתבע להימנע מקיזוז הכספים במועד המאוחר להחלטה והיה עליו, בתור בא כוחו של הזוכה ולא בתור חיוב אישי, להשיבם לתובעת.
57.
ההחלטה מיום 21.11.2013 קבעה כי התובעת זכאית להשבת הכספים שנגבו עד לאותו מועד. החלטה זו שעליה נסמך הנתבע כמי שאינה יוצרת חיוב אישי מחייבת אותו גם ביחס לחובה להשיב את אותו סכום שהוא טרם העביר או קיזז מהזוכה עד לאותו מועד. מרגע שניתנה ההחלטה הכספים שנגבו שייכים לתובעת. החלטה זו הפכה חלוטה לא רק בהקשר של היעדר חיוב אישי של הנתבע אלא גם בהקשר של זכות התובעת בכספים. הסכום האמור נגבה אמנם בתיק ההוצל"פ קודם להחלטה אולם קיזוזו לאחר מתן ההחלטה נוגד את זכויותיה של התובעת בכספים.
58.
באשר לסכום של 608 ₪ שנגבה לאחר ה – 22.12.2012 הרי שאם נניח כי גם סכום זה הופקד לחשבונו של הנתבע גם לגביו המסקנה הינה כי על הנתבע להשיב את הסכום לתובעת וזאת לא בתור חיוב אישי של הנתבע אלא מכוח העובדה כי הנתבע, ולא הוצגו ראיות לסתור לעניין זה, מחזיק בסכום האמור. העובדות, לפי הראיות שהוצגו, הן ברורות: הנתבע קיבל לידיו סך של 17,004 ₪. הנתבע נתן לזוכה שיק ע"ס 4,700 ₪ וקיזז לטובת עצמו סך של 11,696 ₪. היתרה מצויה בידי הנתבע ואותה, בנוסף לסכום של 753 ₪ שקוזז לאחר ההחלטה מיום 21.11.2013, על הנתבע להשיב לתובעת וכך אני מורה.
59.
יודגש כי טענות התובעת בסיכומיה אודות מרמה, הטעיה, התרשלות ועשיית עושר ולא במשפט נדחות חרף התוצאה. כתב התביעה שהגישה התובעת, ודוקו לא לבדה אלא שעה שהייתה מיוצגת, ייחס לנתבע "התנהלות" שגרמה נזק. זו ההגדרה בס' 17 לכתב התביעה ואין בלתה. אין כל טענה מפורשת לכל אותן עילות שפירט בא כוחה החדש של התובעת בסיכומים וברי כי סיכומים אינם המקום להעלות בו טענות שזכרן לא בא בכתב התביעה.

הנזקים להם טענה התובעת
60.
בכתב התביעה טענה התובעת כי היא "מעמידה את ההוצאות אשר נגרמו לה לצורך הגשת הבקשות והוכחת טענותיה בסך של 12,000 ₪...". נניח כמובן כי הכוונה להוצאות שנגרמו בקשר עם ההליכים המשפטיים הקודמים שננקטו ולא עם ההליך שלפנינו.
61.
דין הטענה להידחות משלושה טעמים: האחד, טענה לחיוב בהוצאות בגין הליכים משפטיים קודמים היה צורך להעלות במסגרת ההליכים הקודמים, השני, הוצאות אינן עניין של הערכה. הן עניין עובדתי ולא הוצגו כל ראיות ביחס להוצאות שהוצאו בפועל והשלישי, טענות אלו אמורות היו להיות מופנות כלפי הזוכה ולא כלפי הנתבע אשר ביצע עבודתו כבא כוחו של הזוכה.
62.
ואכן, בס' 8 לתגובת התובעת לבקשה להפסקת התובענה לא ביקשה התובעת רק לדחות את הבקשה אלא גם ביקשה לחייב את הזוכה בהוצאות. בהחלטתו מיום 29.04.2013 התייחס בית המשפט בתיק הקודם לעניין ההוצאות וקבע את שקבע. גם החלטה זו הפכה חלוטה ובוודאי שאין שום אפשרות, או הצדקה, לשנותה כיום. היסטוריה, להבדיל מהווה או עתיד, אינה ניתנת לשינוי. היא בוודאי ניתנת לפרשנות אולם ההחלטה מיום 29.04.2013 אינה זקוקה לפרשנות.
63.
ובאשר לבקשה להחזרת הכספים שהוגשה במסגרת תיק ההוצל"פ הרי שבבקשה זו כלל לא ביקשה התובעת לחייב את הזוכה והנתבע בהוצאות. ואם אז לא ביקשה התובעת בוודאי שאין מקום לבקש זאת עתה.
64.
בסיכומיה עתרה התובעת לחייב את הנתבע גם בהוצאות בהן חויבה במסגרת הדיון בהתנגדות. טענה זו נדחית לא רק מאחר וגם היא מהווה הרחבת חזית אסורה שכן הטענה לא נטענה בכתב התביעה אלא גם מהטעם שההחלטה קבעה כי ההוצאות מותנות בהוצאות והתובעת לא הוכיחה כי שילמה אותן ובכל מקרה ההחלטה הפכה חלוטה ותובענה חדשה אינה המקום להשיג על אותה החלטה ולנסות לשנותה.
סיכומו של דבר
65.
לנוכח כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבע להשיב לתובעת סך כולל של 1,361 ₪. הסכום יושב לידי התובעת עד ליום 01.10.2018 בכפוף לתשלום המחצית השנייה של האגרה ע"י התובעת. הסכום יושב בערכו כיום.
66.
לנוכח התוצאה ובהתחשב בכך כי שאר התובענה נדחתה לא מצאתי לחייב את הנתבע בהוצאותיה של התובעת ומנגד לא מצאתי לחייב את התובעת בהוצאותיו של הנתבע מעבר לסכומים שבהם חויבה התובעת עד כה.
67.
עד ליום 10.09.2018 תדאג התובעת לתשלום המחצית השנייה של האגרה.
ניתן היום, י"א אלול תשע"ח, 22 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 54099-02/14 חברת אסטרה להובלות בע"מ נ' טלאל אלעוברה (פורסם ב-ֽ 22/08/2018)