פסקי דין על רפאל בן עזרי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

9692-03/17 בל     03/09/2018




בל 9692-03/17 רפאל בן עזרי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 9692-03-17

03 ספטמבר 2018

לפני
:

כב' השופטת
שרה ברוינר ישרזדה
–
סגנית נשיא

המערער
רפאל בן עזרי


ע"י ב"כ: עו"ד בן יוסף
-

ה
משיב

המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ: עו"ד מושונוב



פסק דין


זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.1.2017
שקבעה למערער 12.5% נכות (להלן: ההחלטה , הוועדה)

רקע נדרש
1.
המערער, כבן 73, נפגע בתאונת עבודה
בחודש נובמבר 1993 (להלן: התאונה).
2.
בעקבות כך נקבעו לו 10% נכות לצמיתות בשל פגיעה בברך שמאל.
3.
המערער עבר 4 ניתוחים שהאחרון בהם ביום 22.2.16 לתיקון קרע במניסקוס המדיאלי.
4.
על רקע זה הגיש המערער ב1.6.18 תביעה לקביעת נכות מחדש .
5.
ועדה מדרג ראשון קבעה כי אין החמרה במצבו.
6.
הועדה דנה בערר שהגיש על החלטת ועדה מדרג ראשון , בדקה אותו
ובקבלה את הערר קבעה:
30.11.15mri
קרע

מאסיבי

מורכב

קרן

אחורית

וגוף

מיניסקוס

מדיאלי

שינויים

ניווניים

קשים

ברצועה

צולבת

מוקדי

שחיקה___

בסחוס

המדיאלי

עם

בצקת

גרמית

מפושטת
.

מכתב

ד
"
ר

חיימסקי
3.3.16
שבוע

לאחר

ארטרוסקופיה

אין

נפיחות

אין

נוזל

טווח

תנועות

תקין
.
דו
"
ח

ארטרוסקופיה

מ
22.2.16-
קבע

מיניסקוס

מדיאלי

mfc-cn

מניסקטומיה תת מלאה. בבדיקה
-
גנו

רום

בשתי

הברכיים
.
נפיחות

גבולית

ללא

חום

אודם

או

נוזל
.
טווחי

תנועה

יישור

חסר כ
3-
מעלות
.
כיפוף

מגיע

ל
90-
מעלות

מציין

כאב
.
מימין

כוויצה

כיפופית

כ
10-
מעלות

כיפוף

דומה

לשמאל
.
נפיחות

מימין

יותר

מאשר

בשמאל
.
יציבות

הברך

שמורה

בכל

הכיוונים

כולל

מגרה
,
לחמן
,
סטרס

וארוס

ולגוס

pc
לא

ניתן

לבצע

עקב כוויצה

כיפופית

בעמידה
.
אין

התמוטטות

הברך

תחת

משקל

הגוף
.
שחיקה

פטלו

פמורלית

שלילי
.
הליכה

בצליעה

מופגנת

שלעיתים

בולטת

פחות

וחוסר

שיתוף

פעולה

לאורך

כל

הבדיקה
.
מבחני מקמורי

שלילי

אפשרות

לבדיקה

מוגבלת

עקב

חוסר

יישור

סופי
.
רגישות

סדק

פרקי

ליטרלי

היקפי

הירכיים (12

ס
"
מ

מעל

גובה

הפיקות
(
47 ס"מ דו"צ.
התובע

נפגע

בברכו

השמאלית

עם

קרע

במיניסקוס

לאחר

הפגיעה

מידת

פעילות

ירדה

משמעותית לדבריו

ומתאר

החמרה

ב
2016-
בהקשר

לכך
.
הסבירות

שללא

אירוע

חבלתי

ומאמצים

ההחמרה

תהיה

קשורה

למינסקטומיה

קטנה

אך קיימת
.
מבחינת

המיניסקוס

הנכות

שיש

מתאימה

גם

למצב

הנוכחי

ומבחינת

הנזק

המיניסקאלי

אין החמרה
.
לגבי

ההחמרה

הכללית

במצב

הברך

רובה

קונסטיציונלית

ולא

ניתן

לשלול

כי

מעוטה

מהחמרה

של מצב

לאחר

מניסקטומיה
.
התוספת של נכות לברך היא 10% לפי סעיף 35(1)ב מעבר לנכות הקיימת. מתוכה רבע
על חשבון הנכות המוכרת והמניסקטומיה והשינויים בעקבותיה לפי סעיף 35(1)א-ב , דהיינו 2.5%.
לגבי

נכויות

זמניות

הוועדה

מציינת

כי

ע
"
פ

מסמך

של

ד
"
ר

חיימסקי

כבר

ב
3.3.16-
מצבו

היה

סופי
.
כמו

כן

לא

ניתן

לקבוע

נכות

לפני

מועד

הגשת

התביעה

להחמרה
.
אינו

עובד

מזה

זמן

רב

ללא

קשר

להחמרה
.

המחלוקת
7.
אליבא דמערער: מצבו קשה מאשר נקבע ע"י הוועדה והעובדה שעבר ניתוחים רבים מחייבת מסקנה זו; היה על הוועדה ליחס את מלוא ההחמרה שנגרמה לו לתאונה ולא רק 2.5% הימנה. לא היה בסמכות הוועדה לקבוע כי ההחמרה נגרמה בשלבים מאוחרים יותר בשל תחלואה טבעית; היה על הוועדה לקבוע למערער נכות זמנית לתקופת הניתוח וההחלמה ממנו. לענין זה סבור המערער כי הוועדה הסתמכה באופן שאינו נכון
על סכומו של ד"ר חיימסקי, זה האחרון המליץ על פיזיותרפיה ומכאן בהכרח כי נכון למועד האישור מצבו של המערער עדין לא היה תקין; היה על הוועדה להפעיל תקנה 15. נוכח כל אלה מבקש
המערער כי עניינו יושב לוועדה בהרכב אחר.
8.
לטעמו של
המשיב , אין בסיס לטיעון כי מצב המערער קשה משנקבע ע"י הוועדה, הדבר לא נסמך במאומה; אשר לנכות הזמנית- כפי שהסבירה הוועדה, ד"ר חיימסקי קבע כי מצבו סופי כבר ב3.3.16. הוועדה אינה יכולה לקבוע נכות זמנית למועדים שקדמו למועד ההחמרה; הקביעה כי חלק מההחמרה במצב אינו קשור לתאונה הוא מתפקיד הוועדה ולא מהווה חריגה מסמכות; המערער לא הציג ראשית ראיה לכך שהפסיק עבודתו כתוצאה מהפגיעה בברך.
9.
בסכומיהם הרחיבו הצדדים טיעוניהם.

דיון והכרעה
לענין הנכות הזמנית:
10.
כעולה מן המסמכים שצרף המשיב לסכומיו, התביעה להחמרה נחתמה ביום 24.5.16 והוגשה למשיב ביום 1.6.16- שני התאריכים הם בחלוף למעלה מ90 יום מיום הניתוח מכוחו נטענת ההחמרה. לא הומצא לתיק, וזאת על אף שהמערער מודע לטענות המשיב, אסמכתא לכך שהמערער שוחרר מביה"ח במועד שהוא פחות מ90 יום מאז הנתוח. בנסיבות אלה יש ממש בטענת המשיב לפיה נוכח הוראות תקנה 37א לתקנות הביטוח הלאומי(קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ) התשט"ז -1956, לא ניתן היה לקבוע נכות זמנית או אחרת ביחס לתקופה שקדמה למועד הגשת התביעה לקביעת הנכות מחדש עקב ההחמרה במצב.
11.
נוכח העובדה כי התביעה הוגשה ימים ספורים לאחר חלוף 90 הימים, מוצאת אני מקום להוסיף כי גם לגופו
של ענין לא מצאתי כי נפל פגם בקביעת הועדה אשר התייחסה ספציפית למכתבו של ד"ר חיימסקי. ד"ר חיימסקי ציין בבדיקתו כי לא נותרו נפיחות או נוזל בברך וכי טווח התנועות תקין. המלצתו של הרופא לפיזיותרפיה היא לשם "חיזוק שרירים" .
הוועדה היתה ערה לממצאיו של ד"ר חיימובסקי והתיחסה אליהם. המערער מבקש להמיר שקול דעתו הרפואי בשקול דעתה של הוועדה לענין זה. לא זו בלבד שבית הדין לא יתערב בקביעות רפואיות, אלא שלגופו של ענין ונוכח הגדרת מטרת הפיזיותרפיה , אין המערער יכול לקרוא לתוך מכתבו של ד"ר חימובסקי כל נכות ולו זמנית שהרופא עצמו לא מצא מקום לתאר.

לענין הנכות הצמיתה
12.
אין צורך להכביר מלים על כך שבית הדין נעדר הכלים והסמכות להתערב בקביעות רפואיות של הוועדה.
בכלל זה שיעור הנכות שנקבעה ואף שיעור הנכות שיוחס להחמרה כתוצאה מן התאונה, אינם מן הנושאים בהם יתערב בית הדין.
13.
אשר לטענה כי הוועדה לא היתה מוסמכת לייחס חלק מן ההחמרה למקור שאינו התאונה- אין עמדתי כעמדת המערער. ר' לענין זה סיכום ההלכה במ. גולדברג עוקדן הבטחון הסוציאלי, כרך 1 בעמ' 1.294:

"לוועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע, על פי ממצאיה היא, אם אמנם הוחמרה פגיעתו של הנכה לעומת המצב כעולה ממצאי הוועדה הקודמת. לא זו בלבד שהוועדה, היא ורק היא מוסמכת לקבוע שהיתה החמרה בפגימה, אלא שעליה לקבוע גם, אם ההחמרה היא "תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות
"

(ההדגשה אינה במקור) . אם כן, חובתה של הוועדה לבחון האם ההחמרה עצמה קשורה כולה או חלקה לפגימה שהוכרה אם לאו. כך עשתה בענין דנן.
14.
לא זו אף זו, כאשר נטען לפגימה
חדשה
(ורק אז) על הוועדה לבחון קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגימה החדשה (זאת בהבדל מטענה להחמרה בפגימה קיימת). בעניינו
האישור הרפואי של ד"ר גודקין מציין
"יש לראות בניתוח נוסף פגימה חדשה".
מכאן שגם בחינת עצם קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לפגימה החדשה נדרשה.
15.
לגופה של קביעת הוועדה- הוועדה בדקה את המערער ואף מצאה ממצאים פחות טובים משמצא ד"ר חימובסקי והתיחסה אליהם. לא ברור אם כן
מדוע מלין
המערער על פעולתה .
16.
גם הטענה שבסכומי המערער בקשר לעשיית שמוש בסעיף "סל" לא ברורה .
הועדה מסבירה מדוע במסגרת הסעיף היעודי אין מקום לשנות את שעור הנכות הקודם וכלשונה: "
מבחינת

המיניסקוס

הנכות

שיש

מתאימה

גם

למצב

הנוכחי

ומבחינת

הנזק

המיניסקאלי

אין החמרה
" (סעיף הנכות המקורי לא פורט במסמכים שלפני אך דומה כי היה 48(2)(ז)). עם זאת היא מוסיפה ובוחנת את מצבה הכללי של הברך ומייחסת חלק ממנו לתאונה. על כן הוכרה נכות לפי סעיף הסל. ניתן אם כן לראות כי הועדה בחנה את כלל האספקטים הרלבנטיים , ניתן לעמוד אחר הלך מחשבתה
ולא נמצא כי נפל חוסר סבירות או פגם
משפטי אחר בו.
17.
לענין הטענה שהועלתה לראשונה בסכומים לפיה הציון של הוועדה בדבר חוסר שיתוף פעולה מקורו בכך שהתובע מתקשה בשמיעה, מקובלות טענות המשיב.
18.
אשר להפעלת תקנה 15- יש ממש בטענת המשיב- בפני
הועדה טען המערער כי כבר מ 1996 מוגבל בפעילותו ולא צוינו על ידו וע"י ב"כ כל נתונים אחרים בענין זה. הוועדה קבעה
כי אינו עובד מזה זמן רב ללא קשר לתאונה והמערער לבד מטענה בסתמא לא הביא כל נתון אחר. משכך אין מקום להתערב בקביעות הוועדה בענין זה.

אשר על כן , דין הערעור להדחות .
אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.



ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ח, (03 ספטמבר 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 9692-03/17 רפאל בן עזרי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 03/09/2018)