פסקי דין על סמיר מוסא סיאם | פסקי דין על מוחמד עיד סיאם | פסקי דין על סמיר מחמוד סיאם | פסקי דין על מחמוד מוסא סיאם |

11715-06/18 רעא     13/09/2018




רעא 11715-06/18 סמיר מוסא סיאם, מוחמד עיד סיאם נ' סמיר מחמוד סיאם, מחמוד מוסא סיאם








2


בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

בפני
כבוד השופט אריה רומנוב

רע"א 11715-06-18





בעניין:
1
.
סמיר מוסא סיאם

2
.
מוחמד עיד סיאם



ה
מבקשים


נגד




1. סמיר מחמוד סיאם

2. מחמוד מוסא סיאם



ה
משיבים




ב"כ המבקשים: עו"ד חוסאם סיאם



החלטה

1.
לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטתו מיום 2.4.18 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת יעל ייטב) שניתנה בת"א 22390-10-16.

2.
המבקשים והמשיבים הינם שכנים המתגוררים באותו בניין, ויש ביניהם קשרי משפחה. ראשיתו של ההליך שהתנהל בבית משפט השלום הוא בבקשה למתן צו מניעה שהגישו המבקשים. במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט ליתן צו האוסר על המשיבים לעשות כל שינוי ברכוש המשותף של הבניין וכן אוסר על כריתת עצי הזית רבי שנים המצויים ברכוש המשותף. המבקשים טענו כי המשיבים מעוניינים לכרות את העצים על מנת להרחיב את דירתם שלא כדין. ביום הגשת הבקשה (19.10.16) ניתן צו ארעי ונקבע דיון במעמד הצדדים. בדיון שהתקיים ביום 27.10.16 הצדדים הגיעו בהמלצת בית המשפט להסכמה שניתן לה תוקף של

פסק דין
. הסכמת הצדדים הייתה "כי יינתן צו הדדי להימנע מלעשות כל פעולה הדרושה היתר ברכוש המשותף, מבלי לקבל את ההיתר או הרישיון הדרוש לכך, לפי הוראות החוק...".

3.
בחלוף פחות מחודשיים מממועד מתן החלטה זו, ביום 18.12.16, הגישו המבקשים "בקשה דחופה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט". המבקשים טענו כי המשיבים כרתו 5 עצי זית בחלק המערבי של הרכוש המשותף של הבניין, וזאת בניגוד להסדר בין הצדדים שקיבל תוקף של

פסק דין
. על כן, ביקשו המבקשים כי בית המשפט יטיל על המשיבים סנקציות לפי פקודת בזיון בית המשפט. בתשובתם המשיבים לא הכחישו כי כרתו את העצים, ואולם נטען על ידם כי הם לא הפרו את ההסדר בין הצדדים. לטענתם, כיוון שיש בידם רישיון לכריתת העצים הם היו רשאים לכרות את העצים על פי ההסדר. המבקשים בתגובה הטילו ספק באותנטיות ובחוקיות של הרישיון שהוצג.

4.
לאחר קיומו של דיון במעמד הצדדים קיבל בית המשפט את בקשת המבקשים. בהחלטה מיום 19.9.17 קבע בית משפט קמא כי תנאי הרישיון שהוצג על ידי המשיבים לא נתמלאו. בית המשפט קבע, בין היתר, כי נכתב על גבי הרישיון כי תנאי לרישיון הוא הצגת אישור רפואי, ומשלא הוצג אישור רפואי כאמור, הרישיון אינו תקף וכריתת העצים מהווה הפרה של פסק הדין. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט כי
המשיבים יתקנו את ההפרה על ידי שתילת עצי זית בוגרים שגילם למעלה מ-30 שנים, במקום בו היו שתולים עצי הזית שנכרתו.

5.
בהמשך, ובתגובה לבקשת המבקשים להבהרת ההחלטה, ביקשו המשיבים כי בית המשפט ישנה את החלטתו מיום 19.9.17. המשיבים טענו כי בית המשפט נפל לכלל טעות באשר לתנאי הרישיון שניתן לכריתת העצים, מקום שהסיק כי נדרשת הצגתו של אישור רפואי לצד הרישיון. המשיבים תמכו את בקשתם במכתב מאגרונום מעיריית ירושלים שהבהיר כי הרישיון ניתן למשיבים לאחר שהוצג על ידם אישור רפואי המצביע על אלרגיה לעצי זית של בת ביתם של המשיבים.

6.
לאחר שניתנה למבקשים ההזדמנות להתייחס לטענות המשיבים, ביטל בית המשפט את החלטתו מיום 19.9.17. בהחלטה מיום 2.4.18 נכתב כי "בשים לב למסמך החדש שהוצג... מצאתי כי אין
מקום להחלטה שניתנה ביום 19.9.17. לכל היותר קיימת בין הצדדים מחלוקת כנה באשר לפרשנות הסכם הפשרה ביניהם, וכפי שנפסק, ראוי כי מחלוקת כנה תתברר בגדרה של תובענה אזרחית רגילה, ולא בהליך של ביזיון בית המשפט, שהוא הליך ייחודי".

7.
החלטה זו עומדת במוקד הבקשה שלפניי.

טענות המבקשים

8.
המבקשים טוענים כי שגא בית המשפט בכך שהורה על ביטול ההחלטה מיום 19.9.17. המבקשים עומדים על גרסתם כי יש להטיל ספק בחוקיות הרישיון שהוצג, ובאם בכלל מדובר ברישיון שניתן ביחס לבית בו מתגוררים הצדדים. לטענת המבקשים, גם מקום שהוצג אישור רפואי שתומך במתן הרישיון והבהרה מטעם פקיד בעירייה, אין בכך כדי לרפא את הפגמים האחרים ברישיון שהוצג ושבאו לידי ביטוי בסעיפים 14-18 להחלטת בית המשפט: העובדה כי הכתובת על הרישיון אינה מציינת את הכתובת של הבית אלא את שם השכונה בלבד; קביעות בית המשפט בדבר חוסר תום לב מצד המשיבים במסירת גרסה בדיון כי אין בכוונתם לכרות את עצי הזית; העובדה שהגרסה בדבר קיומה של אלרגיה הדורשת את הכריתה באה לעולם רק בשלב בו הוגשה בקשת המבקשים לפי פקודת בזיון בית המשפט. המבקשים טוענים כי די בממצאים אלה של בית משפט קמא כדי להצדיק את מתן הסעד לפי פקודת בזיון בית המשפט, ועל כן יש להותיר את
ההחלטה מיום 19.9.17 על כנה.

9.
טענה נוספת שמעלים המבקשים היא, כי על הבית חל התקנון המצוי של בתים משותפים הקבוע בחוק המקרקעין. במצב דברים זה, נדרשת הסכמת רוב בעלי הזכויות בבית לעצם הגשת הבקשה לרישיון; וכן, גם אם הרישיון ניתן כדין, עדיין מתחייבת קבלת הסכמת כל הדיירים בבניין לביצוע הכריתה. תנאים אלה אינם מתקיימים, כיוון שהמבקשים הם בעלי הזכויות הרוב בבניין, והם לא נתנו את הסכמתם לכריתת העצים.

10.
לכך מוסיפים המבקשים טענות דיוניות בדבר ההליך. נטען כי בית המשפט שגה מקום שביטל את החלטתו שקיבלה את טענות המבקשים כשהמשיבים עצמם ביקשו בשלב זה רק לקיים דיון במעמד הצדדים ולא התבקש "עיון מחדש" בפועל; שהמסמכים עליהם נסמכת ההחלטה הוגשו לבית המשפט ללא רשות ותחת התנגדות המבקשים; וכי בקשת המשיבים על בסיסה ביטל בית המשפט את החלטתו לא נתמכה בתצהיר. כן נטען כי ההסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של

פסק דין
הוא הסכם בן שורה אחת, שלא ניתן לומר ביחס אליו כי פרשנותו מעוררת מחלוקת כנה שמחייבת בירור עובדתי במסגרת תובענה אחרת.


דיון והכרעה
11.
לאחר שעיינתי בבקשה, החלטתי לדחות אותה ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים.
12.
אני מוכן לצאת מנקודת הנחה, מבלי להכריע בדבר, שיש יסוד לטענות המבקשים בדבר קשיים דיוניים מסוימים בקשר להליך מושא הבקשה, לאמור: כי המשיבים לא הגישו לבית משפט השלום בקשה פורמאלית כי יעיין מחדש בהחלטתו (הגם שנראה שעשו זאת); כי פניית המשיבים לבית המשפט והצגת הראיה החדשה היו בבחינת "מקצה שיפורים" אסור; והעיקר – כי בית המשפט לא היה מוסמך לשנות את ההחלטה שנתן ביום 19.9.17 שכן "בית המשפט קמא קם מכיסאו והחלטתו הפכה להיות חלוטה" (סעיף 48 לבקשה).
13.
ואולם, חרף נכונותי לקבל את טענות המבקשים בעניינים אלה, מצאתי כי יש לדחות את בקשתם למתן רשות לערער. זאת, מבלי להתעלם מתיאור הדברים מנקודת מבטם של המבקשים בדבר התנהלות המשיבים, כפי שהמבקשים היטיבו לתאר הן בפני
משפט השלום והן במסגרת ההליך שלפניי.
14.
הטעם העיקרי למסקנה אליה הגעתי הוא, שהתמונה העדכנית שהייתה מונחת לפני בית משפט השלום – וזו התמונה שמונחת עתה לפניי – היא, שיש קושי בקביעה שעמדה ביסוד החלטתו הקודמת של בית המשפט, כי "פסק הדין הופר, שכן בהעדר אישור רפואי המהווה תנאי לכריתת העצים על פי הרישיון, קיים צו מניעה האוסר את ביצוע העבודה". התמונה הראייתית העדכנית מצביעה, לכאורה, על כך, שהרישיון אותו הציגו המשיבים לבית משפט השלום כבר בשלב הראשון ניתן להם לאחר שהם הציגו לנותן הרישיון מסמך רפואי, וזאת, לכאורה, בשונה מקביעתו של בית המשפט. לאחר שמידע זה הובא לפני בית המשפט, גם אם באיחור, הוא סבר שלא יהא ראוי להותיר על כנה החלטה שאפשר שהיא מוטעית, ותחת לעשות כן הוא ביטל את החלטתו הקודמת והפנה את המבקשים לנקוט בהליך המתאים בגדרו ניתן יהיה לברר, ולעומק, את כל העניינים הטעונים בירור בקשר לפרשה זו.
15.
משמעות קבלת בקשת המבקשים היא, שבית משפט זה יחזיר על כנה החלטה שאפשר שהוא מוטעית ובכך ינציח מצב משפטי שגוי. ונזכיר, כי מדובר בהליך שהוא מעין פלילי. ועוד נזכיר, כי בית משפט השלום לא נעל את הדלת בפני
המבקשים, אלא קבע כי הטענות שלהם צריכות להתברר במסגרת אחרת.
16.
בהקשר זה יש להפנות לדברי ב"כ המשיבים בפני
בית משפט השלום, כי "המשיבים כבר הכינו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, כדי להשיג על החלטת מותב נכבד זה, אולם משבחר לו ב"כ המבקשים להשיג על החלטת בית המשפט בפני
מותב זה, הרי מבהירים בזאת המשיבים, כי יש להורות על קביעת התיק לדיון, ובסופו של יום להורות על דחיית בקשת המבקשים כלל ועיקר, לרבות הבקשה האחרונה" (סעיף 9 ל"תגובה מטעם המשיבים בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ואף בקשה לשם קיבעת התיק לדיון"). אעיר, כי הגם שתגובת המשיבים לא נוסחה כבקשה לעיון מחדש, נראה כי הלכה למעשה זו משמעות הבקשה.
17.
בית משפט השלום סבר כי מוטב שהמחלוקת בין הצדדים תתברר במסגרת הליך אזרחי שיינקט על ידי המבקשים ולא במסגרת דיון לפי פקודת ביזיון בית המשפט. לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה זו. דומה, כי המחלוקת בין הצדדים אינה מתמצית רק בשאל
ות עובדתיות "טכניות", שכן הטענה העיקרית שמועלית על ידי המבקשים היא, שהרישיון ניתן למשיבים על יסוד מצג שווא שהוצג על ידם לרשות בדבר אלרגיה לעצי זית ממנה סובלת אחת מבנות משפחת המשיבים. טענה זו מחייבת בירור של ממש. בנוסף, נראה שיש צורך לקיים בירור ביחס לטענת המבקשים כי הסכם הפשרה אליו הצדדים הגיעו חייב את המשיבים להצטייד בהסכמות בעלי הדירות, כקבוע בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.
18.
סוף דבר
. מהטעמים אותם מניתי החלטתי לדחות את הבקשה. הואיל ולא נתבקשה תשובת המשיבים, איני מחייב את המבקשים בהוצאות משפט.
19.
הפיקדון שהפקידו המבקשים יוּשב להם על ידי המזכירות
.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ט, 13 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 11715-06/18 סמיר מוסא סיאם, מוחמד עיד סיאם נ' סמיר מחמוד סיאם, מחמוד מוסא סיאם (פורסם ב-ֽ 13/09/2018)