פסקי דין על משה חסידה | פסקי דין על רשות האכיפה והגבייה

55612-07/17 תק     02/09/2018




תק 55612-07/17 משה חסידה נ' רשות האכיפה והגבייה








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 55612-07-17 חסידה נ' בתי המשפט/לשכות ההוצאה לפועל


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
אביגיל ון-קרפלד


תובע

משה חסידה


נגד


נתבעת

רשות האכיפה והגבייה








פסק דין


לפני תביעה לפיצויים בסכום של 20,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת מכח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע)
ומכח פקודת הנזיקין בטענה שהמידע שהועבר על ידי הנתבעת לחברת
bdi
הועבר בניגוד לחוק שירות נתוני אשראי התשס"ב -2002 (להלן – חוק נתוני אשראי) ולתקנות שירות נתוני אשראי, התשס"ד -2004 (להלן – תקנות נתוני אשראי). כן מבוקש להורות לנתבעת למחוק את הרישום השלילי.

אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות
ביום 28.1.13 נפתח על ידי בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן – הזוכה), כנגד התובע תיק הוצאה לפועל מסוג תביעה לסכום קצוב שמספרו 24-00149-13-8. סכום התביעה עמד על 4,734.08 ₪ שהוא סכום קרן בגין יתרת חובה בחשבון הבנק של התובע.
ביום 26.2.13 נמסרה אזהרה לידי התובע עליה נרשם שהתובע סירב לחתום (נספח א' בכתב התביעה).
ביום 3.3.13 עודכן במערכת ההוצאה לפועל שנמסרה לתובע אזהרה בהמצאה מלאה (נספח ג' בכתב ההגנה)
ביום 9.5.13 הועבר מידע ממערכת ההוצאה לפועל לחברת
bdi
לגבי תיק ההוצאה לפועל של התובע (נספח ח' בכתב ההגנה).
ביום 8.1.14 הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, על ידי אבי התובע, בקשה בכתב לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. לבקשה צורף תדפיס רשימת תיקים לחייב בו מופיע התיק מושא התביעה (נספח ו' בכתב ההגנה).
ביום 4.2.14 נמסר על ידי שליח הדואר זימון לחקירת יכולת שנשלח מרשם ההוצאה לפועל. על גבי הזימון צוין שההזמנה נמסרה לידי חיה חסידה ופרטי תיק ההוצאה לפועל פורטו על גבי האישור (נספח ז' בכתב ההגנה).
ביום 25.8.15, כשנתיים וחצי לאחר פתיחת התיק ולאחר שננקטו כנגד התובע הליכי גבייה שונים, הוגשה בקשת ב"כ התובע, עו"ד יניב אידל, לסגירת תיק ההוצאה לפועל (נספח ד' בכתב ההגנה).
ביום 30.8.15 נסגר תיק ההוצאה לפועל לבקשת התובע.
בבקשה נטען, שבתיק אין אישור מסירה מלבד טופס שלא אומת בפני
עו"ד ושלא ידע על תיק ההוצאה לפועל (נספח ה' בכתב ההגנה). הבקשה הועברה לממונה על העברות נתוני אשראי אצל הנתבעת (להלן – הממונה).
ביום 23.7.17 נדחתה הבקשה על ידי הממונה בנימוק שהעברת המידע בוצעה כחוק, וכי סטטוס מסירת האזהרה בתיק הינו מסירה מלאה. עוד נכתב שהשגות לגבי מסירת האזהרה יש לפנות לביהמ"ש ושהסמכות להורות על מחיקת המידע או שינויו בהתאם להוראות החוק או

פסק דין
.
כנגד התובע נפתחו בסך הכל 9 תיקי הוצאה לפועל אצל הנתבעת. 7 תיקים נפתחו בטרם נפתח התיק מושא דיוננו והמידע לגביהם הועבר לחברת
bdi
עוד קודם להעברת המידע בתיק מושא הדיון (ת/2).

טענות התובע
בתצהיר שהוגש לנתבעת על ידי הזוכה נרשם שביום 26.2.13 הגיע אדם בשם אלרון מיכאל לביתו של התובע שסרב לחתום על אישור המסירה (להלן – התצהיר). התצהיר אינו חתום ואינו מאומת על ידי עורך דין (נספח א' בכתב התביעה). הנתבעת שגתה כשרשמה בתיק "מסירה מלאה", כשהעבירה נתונים לחברת
bdi
, וכשסירבה למחוק את ההתראה השלילית שנרשמה לחובת התובע.
המידע בתיק ההוצאה לפועל הועבר לחברת
bdi
בהתאם לתקנה 7 לתקנות נתוני אשראי, התשס"ד -2004, לאחר שכביכול נמסרה אזהרה והתובע לא שילם בתוך 60 יום החוב, אך לא הומצאה לתובע כל אזהרה כדין. העברת המידע על ידי הנתבעת באופן רשלני מהווה לשון הרע המקימה לתובע עילה לפיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7(א) לחוק איסור לשון הרע.
בקשת התובע לקבל הלוואה בבנק נדחתה בשל הרישום השלילי שנעשה על ידי הנתבעת. כאשר רצה לשכור דירה המשכיר ראה וסרב להשכיר לו. מדובר במקרה של מידע שלילי שאינו מתוקן מזה זמן רב המזכה בפיצוי המינימלי שנקבע בפסיקה בסך של 20,000 ₪ כשסכום זה כולל עוגמת נפש, נזקים בגין אי קבלת אשראי או בקבלתו בריבית סיכונים גבוהה יותר, ומדחיית משכיר הדירה. יש לפסוק פיצוי הגם שלתובע היו הערות שליליות אחרות מאחר וכל רישום שלילי נוסף פוגע בתדמית מבקש האשראי.
בהתאם לנוהל הנתבעת מחודש 1/13 על זוכה המבקש להגיש אישור מסירה לצרף תצהיר לאימות העובדות. הנוהל אמנם ניתן בהקשר של תיקי

פסק דין
אך נראה שאין הבדל בעניין זה בדבר מהות התיק. המחוקק לא הבחין בעניין אופן המצאת האזהרה בין תיקי

פסק דין
לתיקי שטרות או תובענה לסכום קצוב. מכאן שהנתבעת פעלה אף בניגוד להנחיותיה שלה.
גם בהעדר נוהל אין ראיה לכך שתוכן המידע המופיע באישור המסירה הינו אמת. המסירה לא בוצעה על ידי פקיד דואר ניטראלי. לא יעלה על הדעת שהנתבעת תסתמך על מאן דהו שמסר הצהרה בכתב שאינה מאומתת כדין כאשר המוסר אינו אובייקטיבי. אסור היה לנתבעת לקבל מהזוכה מסמך שאינו מאומת כדין ועל בסיסו לציין במחשביה כי בוצעה מסירה מלאה.

טענות הנתבעת
דין התביעה להידחות שכן ההמצאה של האזהרה לחייב הייתה המצאה מלאה וכדין, והנתבעת מסרה את המידע על פי דין. התובע סרב לחתום וזאת כעולה מספח המסירה. תקנה 12(ד) לתקנות ההוצאה לפועל דורשת להמציא אישור מסירה ללשכת ההוצאה לפועל לאחר ביצוע מסירה של האזהרה. בהתאם לעדכון פעלה הנתבעת לשינוי סטטוס המסירה בתיק למסירה מלאה כמקובל.
אין חובה בדין לצרף תצהיר לאישור המסירה. סעיף 7(ב)(1) לחוק ההוצאה לפועל קובע, כי המצאת האזהרה לחייב תהא בדרך שממצאים כתבי בית דין לפי תקנות סדר הדין. בתקנות סדר הדין אין חובת צירוף תצהיר לאישור המסירה ואילו סעיף 7(ד) לחוק ההוצאה לפועל קובע, שחייב שסירב לקבל אזהרה או לחתום על אישור המסירה רואים אותו כמי שהומצאה לו אזהרה בהמצאה מלאה. הערת פקיד הדואר או המוסר בדבר הסירוב תהווה ראיה לאמיתותה.
על פי תקנה 7(ב)(3) לתקנות נתוני אשראי הנתבעת מחויבת להעמיד לרשות חברת נתוני האשראי נתונים על תיק ההוצאה לפועל לאחר שעברו שישים ימים לפחות ממועד המצאת האזהרה לחייב. מאחר ועודכנה מסירה מלאה ביום 3.3.13 נשלח המידע לחברת נתוני האשראי ביום
9.5.13, מעל שישים ימים לאחר המצאת האזהרה לחייב.
התובע ידע עוד הרבה לפני יום 19.7.17, המועד בו הגיש בקשה למחיקת הערה שלילית, שנפתח נגדו התיק מושא הדיון בהוצאה לפועל. כבר ביום 8.1.14 הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, על ידי אבי התובע, בקשה בכתב לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. לבקשה צורף תדפיס רשימת תיקים לחייב בו מופיע התיק מושא התביעה (נספח ו' בכתב ההגנה). תדפיס רשימת תיקים לחייב נמסר על פי נהלי ההוצאה לפועל אך ורק לחייב עצמו או בייפוי כח כאשר החייב עצמו חייב להיות נוכח בלשכת ההוצאה לפועל, ובמקרים חריגים שאינם חלים במקרה זה על פי הרשאתו. המסקנה היא כי התובע ידע על התיק מושא הדיון עוד במהלך שנת 2013. אילו לא הייתה מוזנת מסירה בתיק, הרי שבמסגרת קבלת תדפיס תיקים לחייב, שנמסר בעת ביקור החייב בלשכה, הייתה מערכת ההוצאה לפועל מחתימה את החייב בעת ביקורו בלשכה על אזהרה.
ביום 4.2.14 נמסר בביתו של החייב, על ידי שליח הדואר, זימון לחקירת יכולת שנשלח מרשם ההוצאה לפועל. על גבי הזימון צוין שההזמנה נמסרה לידי הנמען ופרטי תיק ההוצאה לפועל מפורטים. גם מסירה זו מקימה חזקה לפיה התובע ידע על קיומו של תיק ההוצאה לפועל מושא הדיון (נספח ז' בכתב ההגנה).
ביום 30.8.15 נסגר תיק ההוצאה לפועל לבקשת התובע. התובע אינו מפרט מדוע נסגר התיק אך מעיון בו עולה, כי התקבל תקבול, כך שסביר להניח כי התיק נסגר בשל הסדר בין הזוכה לתובע.
התובע לא גילה את עובדת היותו חייב בתיקי הוצאה לפועל נוספים. כנגד התובע נפתחו בסך הכל 9 תיקים, 7 מהם נפתחו בטרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל מושא הדיון והמידע בגינן הועבר עוד קודם להעברת המידע בתיק מושא הדיון. גם לאחר העברת המידע לחברת
bdi
התקבל מידע שלילי נוסף בגין תיק הוצאה לפועל נוסף שנפתח כנגד התובע לאחר פתיחת התיק מושא הדיון דנן (נספח ח' בכתב ההגנה). לאור האמור, טענת התובע שבשל תיק ההוצאה לפועל מושא התביעה הוא סורב לקבלת הלוואה וסורב לשכור דירה היא מופרכת מעיקרה. אין התובע יכול לקשור את נזקיו לתיק זה כשבאותה העת מוזנות כנגדו הערות שליליות בתיקים אחרים שמסירת המידע בעניינם אינה מוטלת בספק (דוח תיקים לחייב נספח ח' בכתב ההגנה).
בנוסף, בהתאם לסעיף 22(1) לחוק נתוני אשראי, הערה שלילית שנרשמת בחברת נתוני אשראי בשל מידע שמתקבל מלשכת ההוצאה לפועל מתיישנת לאחר חמש שנים מיום פתיחת התיק, ללא רלבנטיות לתאריך סגירת התיק.
התובע לא פעל בהתאם לתשובת הממונה ולא הגיש בקשה לבירור טענותיו בעניין תיקון המידע לבית המשפט המוסמך.
לטובת הנתבעת חלות ההגנות שבחוק איסור לשון הרע בסעיפים 13(5), 13(9) ו-13(10).
במקרה דנן דיני השיהוי, שמקורם בדיני היושר, ימנעו את היזקקותו של בית המשפט לתובענה או בקשה כאשר נעשה שימוש לא הולם בזכות התביעה ואירעה פגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבעת שלא להיתבע עד כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי.

בקשה לביטול

פסק דין
התובע לא התייצב במועד לדיון וניתן כנגדו

פסק דין
בהעדר. ביום 24.1.18 הגיש בקשה לביטול פסק הדין ונקבע דיון.

בבקשה לביטול

פסק דין
אישר התובע שהיו לו מספר תיקי הוצאה לפועל שבגינם דווחו הערות שליליות ש"חסמו" אותו מפני הבנקים. עם זאת, בשנים האחרונות פעל התובע לסגור את כל תיקי ההוצאה לפועל וגם ההערות השליליות נמחקו עקב התיישנות של 5 שנים. מאז אפריל 2017 התובע נקי מבחינת הערות שליליות או עיקולים וכו' (סעיף 13 בבקשה לביטול

פסק דין
). הדבר היחיד שהפריע לתובע היה תיק ההוצאה לפועל מושא תביעה זו. מכאן שמובן הדבר מדוע התובע לא פעל למחוק את ההערה השלילית כל השנים.
התובע אינו תובע בגין נזקיו מלפני 2017 (סעיף 13 בבקשה מיום 24.1.18 וע' 3 ש' 27-29). טענתו היא כי מאז 2017 הוא חסום מפני הבנקים והנתבעת מסרבת למחוק את המידע השלילי שדווח עליו בניגוד לדין.
ניתן היה עוד לעבור בסלחנות על הטעות שקרתה למזכירות בעת שעדכנה סטטוס מסירה מלאה בתיק שבעקבותיה שודרה הערה שלילית. אך לא ניתן לעבור לסדר היום עת הנתבעת דבקה בטעותה ובטענתה כי היה אישור מסירה כדין בהעדר תצהיר חתום ומאושר.
באשר לטענה על ידיעת התובע על חקירת יכולת ב-4.2.14, אישור המסירה חתום על ידי חיה. אין זה שמו של התובע והוא לא התגורר באותה עת בכתובת בה בוצעה המסירה. באשר לידיעת אביו, התובע לא התגורר עם אביו ולא היה בקשר עימו.
לפי החוק המידע צריך להיות נכון במועד העברתו לבעל הרישיון. ככל שהנתבעת הייתה סבורה כי המידע נהפך לנכון במועד מאוחר יותר היה עליה לדווח אז. משלא דיווחה אין לה אלא להלין על עצמה ואין להכשיר את השרץ באופן רטרואקטיבי.
בידי התובע ראיות כי הנתבעת מחקה מידע כאשר התברר כי בשגגה דווח תיק ההוצאה לפועל בטרם חלפו 60 יום ואין כאן מקום להאריך.
הטענה כי חלה ההגנה שבסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע שגויה מיסודה. החוק מקים הגנה רק כאשר הרשות חייבת לדווח. אין זה המקרה. לו היה אישור מסירה הייתה חובת דיווח. כאן המחלוקת היא האם היה אישור מסירה וכפועל יוצא ממנו חובת דיווח. לטענת התובע לא היה בידי הנתבע אישור מסירה ולכן אסור היה לה לדווח.

תיקי התובע בלשכת ההוצאה לפועל
לשם שלמות התמונה מובאים כל תיקי התובע בלשכת ההוצאה לפועל:
מספר סידורי
מספר תיק
תאריך פתיחה
תאריך דיווח
מחיקה 5
שנים ממועד פתיחת התיק
כטענת התובע
מחיקה 5 שנים ממועד הדיווח כטענת הנתבעת
1.
03-10125-10-1
18-02-2010

18-02-2015

2.
03-30851-10-3
19-07-2010
23-02-2011
19-07-2015
23-3-2016
3.
03-39403-10-7
03-11-2010
06-04-2011
03-11-2016
06-04-2016
4.
03-14620-11-2
01-05-2011

01-05-2016

5.
01-63397-11-7
17-05-2011
10-08-2011
17-05-2015
10-08-2016
6.
22-02267-12-2
23-04-2012
26-07-2012
23-04-2017
26-07-2017
7.
01-76641-12-2
29-08-2012
05-12-2012
29-08-2017
05-12-2017
8.
24-00149-13-8
28-01-2013
09-05-2013
28-01-2018
09-05-2018
9.
507001-07-15
08-07-2015
07-10-2015
08-07-2020
07-10-2020

העדר תצהיר מוסר מאומת כדין
בהתאם לסעיף 81א1(ה) לחוק ההוצאה לפועל, הוראות סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל בדבר המצאת אזהרה יחולו על תביעה על סכום קצוב. בהתאם לסעיף 7(ג) לחוק הוצאה לפועל לא יימסר מידע לפי סעיף 7ב(א2) ו-7ב(א3) אלא אם התייצב החייב לפני רשם ההוצאה לפועל, או שהומצאה לו אזהרה בדרך של המצאה מלאה.

אין מחלוקת שבמקרה דנן תצהיר המוסר לא אושר בפני
עו"ד. מנגד מעיון בטופס עצמו נסתרת טענת התובע שהתצהיר לא נחתם על ידי המוסר. חתימת המוסר מתנוססת על גבי התצהיר שלא אושר בפני
עו"ד. טענת הנתבעת היא שהדין אינו מחייב בתצהיר מוסר. מנגד, התובע לא הפנה למקור חוקי המחייב תצהיר מוסר וביהמ"ש לא מצא כזה אף שהשקיע זמן לא מבוטל בחיפושים.

הטענה שלנתבעת היה אסור לקבל מהזוכה מסמך שאינו מאומת כדין ועל בסיסו לציין במערכותיה שבוצעה מסירה מלאה אינה פשוטה. זאת בפרט כאשר הוראות הדין מאפשרות את מה שעשתה הנתבעת. במקרה דנן הוגש אישור מסירה הממלא אחר הוראות סעיף 7(ד) לחוק ההוצאה לפועל הקובע שניתן לראות בסירוב לחתום כאזהרה בהמצאה מלאה. בנסיבות אלה, קשה לקבל את טענת התובע שמעולם לא היה בידי הנתבעת מסמך הנחזה להיות אישור מסירה העומד בדרישות החוק (סעיף 6 בכתב התביעה) או שהנתבעת לא היתה רשאית לעדכן מסירה מלאה במערכותיה.

במקרה דנן, אף שאין מחלוקת שאין בנמצא תצהיר מאומת כדין, הוצג מסמך נלווה התומך במסירה שניתן להסתמך עליו. אני קובעת שהמוסר אכן ביצע את המסירה של האזהרה לתובע ביום 26.2.13 כפי הרשום בטופס מסירת האזהרה. אני קובעת שהדבר נתמך במסמך הנלווה המאמת זאת, גם אם אינו עולה כדי תצהיר מאומת כדין.

עסקינן בהליך בתביעות קטנות, וסעיף 62(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד -1984 קובע במפורש שבית המשפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף אם לא הייתה קבילה בבית משפט אחר ואף אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר. כמו כן, בכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודק ומהירה.
ברע"א 292/93 אריה סרבוז ומאיר שמש נ' ע. אופק בע"מ פ"ד מח(3) 177 הכיר ביהמ"ש העליון בדיני ראיות "מרוככים" בבית משפט לתביעות קטנות.

טענת התובע שטופס המסירה של האזהרה אינו מציין עבור איזה תיק סירב התובע לקבל אינה מדויקת. בטופס המסירה מופיע מספר תיק ההוצאה לפועל 24-00149-13-8 (נספח ב' בכתב ההגנה). גם טענת התובע שלא ניתן לייחס את התצהיר/המסמך הנלווה לטופס המסירה של האזהרה אינה מדויקת. הפרטים בשני המסמכים זהים: תאריך המסירה, שם המוסר, ת.ז. של המוסר, מקום המסירה. אני קובעת כי המסמך הנלווה שכותרתו "המצאת אזהרה לחייב" מתייחס לטופס המסירה גם אם אינו תצהיר מאושר כדין.

נתתי משקל לכך שהתובע נמנע במכוון מלפרט את המועד המדויק שבו נודע לו על תיק ההוצאה לפועל מושא דיוננו או המועד שבו נודע לו על המידע השלילי שהועבר. יש לזקוף עניין זה לחובתו בפרט כשבסיכומי התשובה טען שהסיבה שביקש את מחיקת המידע רק ב- 2017 היא שעד אז היה מעוקל בבנקים בגין תיקי הוצל"פ נוספים (סעיף 5), טענה שאינה מתיישבת עם טענתו הקודמת שלא ביקש את מחיקת המידע כי לא ידע על התיק (בקשה למחיקת הערה שלילית מיום 19.7.17). במקום אחר הודה התובע במפורש שידע על ההערה השלילית כל השנים והסביר שלא פעל למחיקתה שכן היו לו תיקי הוצאה לפועל אחרים והערות שליליות נוספות (בבקשה לביטול

פסק דין
מיום 24.1.18 סעיף 13). אני קובעת שהתובע ידע על המידע השלילי לכל אורך הדרך ולא פעל למחיקתו בשל קיומם של תיקים אחרים והערות שליליות אחרות.

זאת ועוד, טענת התובע שלא התגורר בכתובת בה בוצעה המסירה של האזהרה לא הוכחה ולו לכאורה. לא נטען למקום מגורים חלופי של התובע, לא הוצג צילום ספח ת.ז. עם כתובת מגוריו או אישור מרשם אוכלוסין לגבי מקום מגוריו בתקופה הרלבנטית. דהיינו, לא נסתר האמור בטופס המסירה של האזהרה ובמסמך הנלווה. אוסיף שבבקשה לפתיחת חשבון בבנק דיסקונט צוינה כתובת למשלוח דואר, אותה הכתובת בה בוצעה המסירה של האזהרה. גם אישור המסירה בתיק מאוחר יותר מ 2015 בוצעה מסירה לידי התובע עצמו באותה הכתובת (ראה מסמך מיום 21.8.18). סיכומו של דבר, התובע לא סתר ולו לכאורה את אישור המסירה או את המסמך הנלווה שנחתם אך לא אומת. כל אלה נזקפים לחובתו של התובע.

לא נעלם מעיני שנציגת הנתבעת אישרה בדיון קיומו של נוהל אישור מסירה מ- 2016 לפיו, חרף העדר דרישה חוקית הנתבעת דורשת תצהיר המצאה אזהרה לחייב לסדר התקין (ע' 4 ש' 10-12). עוד אישרה נציגת הנתבעת שתמיד הייתה דרישה לתצהיר מוסר עוד לפני הנוהל וזו הייתה הפרקטיקה הנוהגת. העניין היה מוסדר בהנחיות של הנהלת בתי המשפט לפני שרשות האכיפה התפצלה ממנה (ע' 4 ש' 29-31; ע' 5 ש' 1-3). אמנם על הנתבעת היה להפעיל את אותה הפרקטיקה גם במקרה דנן, אך כמפורט לעיל קבעתי שבמקרה דנן בוצעה מסירה של האזהרה לידי התובע על ידי המוסר. בנסיבות אלה ומשלא שולם החוב בתוך 60 יום הייתה הנתבעת רשאית לעדכן את המסירה במערכותיה ולהעביר את המידע כפי שעשתה.

מעבר לנדרש וגם אם תאמר שלא בוצעה מסירה לידי התובע של האזהרה ביום 26.2.13, שוכנעתי שביום 8.1.14. הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, על ידי אבי התובע, בקשה בכתב לעיכוב הליכי הוצאה לפועל בידיעת התובע. לבקשה צורף תדפיס רשימת תיקים לחייב בו מופיע התיק מושא התביעה (נספח ו' בכתב ההגנה). לא נסתרה טענת הנתבעת שתדפיס רשימת תיקים לחייב נמסר על פי נהלי ההוצאה לפועל אך ורק לחייב עצמו או בייפוי כח כאשר החייב עצמו חייב להיות נוכח בלשכת ההוצאה לפועל, ובמקרים חריגים שאינם חלים במקרה זה על פי הרשאתו. התובע לא הכחיש את טענות הנתבעת שידע על הליכי ההוצאה לפועל ביום 8.1.14, זאת להבדיל מטענתו שלא היה בקשר עם אביו. המסקנה היא כי התובע ידע על התיק מושא הדיון עוד במהלך שנת 2013 ולכל המאוחר ביום 8.1.14.

כמו כן, ביום 4.2.14 נמסר על ידי שליח הדואר, זימון לחקירת יכולת שנשלח מרשם ההוצאה לפועל. על גבי הזימון צוין שההזמנה נמסרה לידי הנמען ופרטי תיק ההוצאה לפועל מפורטים. הדבר מקים חזקה לפיה התובע ידע על קיומו של תיק ההוצאה לפועל מושא הדיון (נספח ז' בכתב ההגנה). הטענה של התובע שהוא אינו "חיה" שחתמה על אישור המסירה אין בה די. התובע לא טען שאינו מכיר את חיה ואינו קשור אליה בשום דרך. כאמור לעיל, מקום מגוריו של התובע בזמנים הרלבנטיים למסירת ההזמנה לחקירת יכולת נותר עלום.

מעבר לכל האמור, מעת שהתובע סגר או הביא לסגירת התיק מושא דיוננו ביום 30.8.15 הרי שברור שידע על ההליך לפחות מאז. אמנם כלל הידיעה הוא החריג, אך אני סבורה שהמקרה דנן מתאים לקבוע אותו. גם אם הייתי קובעת אחרת –ולא קבעתי – נראה שהיה מקום לדחות את התביעה מטעמים נוספים כפי שיפורטו להלן.

אי מיצוי הליכים
המידע הועבר על ידי הנתבעת ביום 9.5.13 ממערכת ההוצאה לפועל לחברת
bdi
. הבקשה למחיקת המידע הוגשה ביום 19.7.17, דהיינו, למעלה מ- 4 שנים לאחר שהועבר המידע ולמרות שהתובע ידע על התיק כבר מיום 26.2.13. כאמור לעיל, התובע טען שהוא ביקש את מחיקת המידע רק ב- 2017 מהטעם שעד אז היה מעוקל בבנקים בגין תיקי הוצאה לפועל נוספים (סעיף 5 בסיכומי התשובה). כאמור לעיל, התובע לא פעל כל השנים למחיקת המידע שכן היו לו תיקי הוצאה לפועל אחרים והערות שליליות נוספות (בבקשה לביטול

פסק דין
מיום 24.1.18 סעיף 13).

למרות שהמידע השלילי הועבר בתיק מושא הדיון ביום 9.5.13, ולמרות שהתובע טען שהוא זכאי לפיצוי גם שעה שהיו לו הערות שליליות אחרות מאחר וכל רישום שלילי נוסף פוגע בתדמית מבקש האשראי (סעיף 17 בכתב התביעה), בדיון זנח טענה זו וצמצם את התקופה שלגביה דרש פיצוי. התובע טען רק לנזקים שנגרמו לו משנת 2017 ואילך בלבד כי עד אז ממילא הייתה לו בעיה לקבל אשראי והיה ממילא "שרוף" (ע' 3 ש' 23-29; ע' 5 ש' 11). כיוון שלתובע הייתה הערה קודמת מתיק מס' 01-76641-12-2 עד ליום 29.8.17 (5 שנים ממועד פתיחת התיק כטענת התובע), המסקנה היא שהתובע יכול לדרוש פיצוי בגין חודשים 9-12/17 וחודש 1/18. כחמישה חודשים בלבד.

סעיף 31(א) לחוק נתוני אשראי מורה שלקוח הסבור כי מידע לגביו הנמצא במאגר המידע של בעל רישיון שירות נתוני אשראי לא היה, בעת העברתו לבעל הרישיון נכון, שלם, ברור או מעודכן, רשאי לפנות לבעל הרישיון בבקשה למחקו, להשלימו או לתקנו, או להוסיף לגביו הערה. סעיף 32 לחוק נתוני אשראי מורה שלקוח הרואה עצמו נפגע ממעשה או ממחדל של בעל רישיון לפי סעיף 31, רשאי לערער על כך בתוך 45 ימים לבית משפט השלום.

המחוקק היה מודע לכך שקיימת אפשרות שהמידע השלילי שעבר שגוי או לא היה אמור לעבור מסיבה זו או אחרת. לכן נקבעה פרוצדורה בחוק נתוני אשראי לפיה ניתן לבקש את הסרתו או תיקונו. התובע לא פנה במשך למעלה מ- 4 שנים ובנסיבות אלה לא ניתן לראות את התובע כמי שעשה את שניתן על מנת להסיר את המידע השלילי.

מקום שהמחוקק קבע דרך להשיג את המידע אין התובע יכול ללכת בדרך אחרת. בכך יש כדי לסכל את הוראות המחוקק שקבע הליכים מיוחדים להשיג על מידע שלילי. ראה בעניין זה בדרך של היקש ע"א 367/85 מדינת ישראל נ' קיטאי פ"ד מא (3) 398.

התובע פנה לחברת
bdi

רק ביום 19.7.17 וטען שלא ידע על תיק ההוצאה לפועל, טענה שדחיתי כמפורט לעיל. התובע לא פעל בהתאם להוראות חוק נתוני אשראי במועד, לא ערער לבימ"ש שלום בתוך 45 ימים וגם לא פעל בהתאם להוראות הממונה על העברת נתוני אשראי בתשובתו, וגם מטעמים אלה יש לדחות את התביעה.

לאור האמור איני מוצאת צורך להידרש לטענת השיהוי שהעלתה הנתבעת.

מידע שלילי מתיקים אחרים
כאמור, התובע צמצם את תביעתו לנזק שנגרם לו לדבריו בשנת 2017 ואילך. התובע לא הוכיח את טענתו שמאז אפריל 2017 הוא נקי מהערות שליליות (סעיף 13 בקשה לביטול

פסק דין
). לא הוגש דוח אשראי לשנת 2017.

מעבר לנדרש אתייחס למחלוקת בין הצדדים לגבי המועד שממנו מונים את 5 השנים למחיקת המידע השלילי.

לא נעלם מעיני שהנתבעת שינתה חזית מכתב ההגנה בסוגיית מניין 5 השנים למחיקת מידע שלילי. עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות, אני מעדיפה את הפרשנות של הנתבעת בהודעתה מיום 28.8.18 בנושא זה, אם כי איני קובעת מסמרות בעניין. נראה שהמידע השלילי אמור להימחק 5 שנים ממועד העברת הדיווח לבעל הרשיון. פרשנות זו מתיישבת עם לשון סעיף 22 לחוק נתוני אשראי הקובע כי "בעל רישיון שירות נתוני אשראי לא ימסור דו"ח אשראי הכולל נתוני אשראי .... הקודמים למועד מסירת הדו"ח ביותר מחמש שנים", וכן עם תקנה 43(א) לתקנות נתוני אשראי שבו התייחסות לכך שבעל הרישיון יפרט את נתוני האשראי בדוח האשראי
ואת "המועד שבו קיבל את הנתון ממקור המידע" [ההדגשות הוספו – א.ו.ק].

דהיינו, טענת התובע שמאז 4/17 היה נקי מהערות אינה נטולת ספקות. מניית 5 השנים ממועד הדיווח הרי שתיק 22-02267-12-2 היה אמור להימחק ביום 26.7.17. התביעה הוגשה ביום 24.7.17 והיא יכולה להתייחס לנזקים ממועד זה ואילך בלבד. לפיכך, אין רלבנטיות לכך שלתובע לא היו רישומים שליליים מ- 30.1.18 (סעיף 3 בסיכומי התשובה של התובע והמסמך שצורף). יתכן שכך הדבר, אך כיוון שהתביעה הוגשה ביום 24.7.17 היא יכולה להתייחס לנזק שארע רק לפני מועד הגשת התביעה. כל זאת מבלי להתייחס לקושי נוסף הנובע מכך שתיק מס' 507001-07-15 הועבר למאגר של חברת
bdi

ביום 8.7.15. המשמעות היא שגם אם הייתי מקבלת את כל טענות התובע כולן – ולא קיבלתי אותן – לא היה בכך כדי להועיל.

התובע היה "שרוף" עד 5.12.17 וכפיש הוא בעצמו מודה לא יכול היה לפתוח חשבון בנק לא בגלל הדיווח ל-
bdi
אלא בגלל היותו חייב מוגבל באמצעים (ע' 5 ש' 11-12). התובע מלין על הרישום השגוי והנזק מסוף שנת 2017 ועד 2/18 (ע' 5 ש' 24), והדבר אינו ניתן במסגרת תביעה זו כפי שהוסבר לעיל.

לתובע היו תיקים נוספים מלפני ואחרי התיק מושא דיוננו. כאמור לא הוכח אילו נתונים הופיעו בדוח אשראי בשנת 2017. התיקים הנוספים גררו דיווח של מידע שלילי עליו לחברת
bdi
. לא ניתן לומר שלתובע היה שם טוב שעה שעד ליום7.10.2010 דווח מידע שלילי נגדו (מועד בו אמור להימחק המידע השלילי בתיק מספר 507001-07-15).

אני מוצאת להדגיש שהגעתי לתוצאה שדין התביעה להדחות אף ללא ההנמקה לגבי הפרשנות לגבי המועד שממנו יש למנות את 5 השנים למחיקת הרישום השלילי.

עוולת רשלנות ופגיעה בפרטיות
לשלמות הדיון אציין שלעניין לשון הרע נקבע הסדר מיוחד הכולל גם הגדרה של העוולה וגם הגנות המיוחדות לה, ולכן אין מקום לעקוף הסדר זה באמצעות תביעה מכוחן של עוולות המסגרת כגון רשלנות.
כך נקבע בפסיקה
וזו אף עמדת המלומדים בספרות לעניין עוולות מיוחדות ולעניין לשון הרע (אורי
שנהר, דיני לשון הרע
(1997), עמ' 174). באשר לטענה בדבר פגיעה בפרטיות (
בבקשה לביטול

פסק דין
מיום 24.1.18)
, עשויים להיות מקרים שבהם פרסום לשון הרע יהווה גם פגיעה בפרטיות. אולם דומה שלא יכולה להיות מחלוקת כי אין בפרסום הנדון, דבר וחצי דבר המתייחס אל צנעת חייו של התובע או אל פרטיותו, העומדים בתכלית חוק הגנת הפרטיות.

גובה הפיצוי
כאמור לעיל אני סבורה שיש מקום לדחות את התביעה ולכן אין מקום לפסוק פיצוי. אוסיף שהתובע הפנה לפסקי דין שונים. פסקי הדין הללו שונים מהותית מהתיק שלפני. במרבית, אם לא כל התיקים, היה מדובר על אנשי עסקים ששילמו את החוב בטרם חלפו 60 הימים, שלא היו להם תיקי הוצל"פ נוספים, ונקבע שהייתה פגיעה בעסקם ומשלח ידם.

כן נקבע שהמידע שהועבר היה שגוי כי החוב שולם. בחלק מהמקרים, אם לא בכולם, נקבע שהייתה הפרה של חוק נתוני אשראי בעוד שבמקרה דנן לא קבעתי שהייתה הפרה כזו. במקרה אחד הפיצוי נפסק גם על אי העברת מידע חיובי. מקרה אחר מעלה כי העברת המידע השלילי נבעה מנקמנות של הבנק או עובדיו בלקוח לאחר שזכה בסכום כסף גדול בתביעה שהגיש. באחד המקרים נפסק פיצוי כנגד הנתבעת שהייתה גוף עסקי העושה רווחים מפרסומיה והפיצוי נפסק בגין פרסום שלילי כאשר לא נעשו בדיקות בסיסיות לבדוק את אמיתות המידע שלא כמו במקרה דנן שאין מחלוקת לגבי אמיתות המידע והחוב. מעבר לכך מדובר בפסיקות של בתי המשפט לתביעות קטנות ובימ"ש שלום שאינם מחייבים או מנחים מותב זה. כך שגם אם הייתי מקבלת את התביעה – ולא ראיתי לעשות כן בנסיבותיה – הפסיקה אליה הפנה התובע אינה ממין העניין.

אפשר היה להוסיף עוד כהנה וכהנה אך נראה לי שדי באמור.

סוף דבר – התביעה נדחית.

רק מתוך התחשבות בתובע איני עושה צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בירושלים ניתן להגיש בתוך 15 יום.

ניתן היום,
כ"ב אלול תשע"ח, 02 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 55612-07/17 משה חסידה נ' רשות האכיפה והגבייה (פורסם ב-ֽ 02/09/2018)