פסקי דין על שרה נחמה קנר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

16885-10/16 בל     12/09/2018




בל 16885-10/16 שרה נחמה קנר נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 16885-10-16
ב"ל 7272-11-16



12 ספטמבר 2018

לפני
:

כב' השופט
כאמל אבו קאעוד
–
סגן נשיא

ה
תובעת
שרה נחמה קנר


ע"י ב"כ: עו"ד נאוה אילון
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ: עו"ד הלנה מארק



פסק דין


1.
בפני
י
תביעתה של התובעת כנגד המוסד לביטוח לאומי
לתשלום הפרשי דמי לידה על יסוד הטענה כי דמי הלידה ששולמה לה חושבו שלא על פי שכרה הנכון.

העובדות המוסכמות[1]

2.
התובעת, ילדה במז"ט ביום 14.1.16.

3.
התובעת עבדה בעמותת "בני יהודה ליבו חפץ" (להלן: "העמותה"), החל מחודש 7.2015.

4.
דמי הלידה חושבו בהתאם לשכרה של התובעת בחודשים 7.2015, 8.2015 ו-9.2015.

5.
שכרה של התובעת מתחילת עבודתה עמד על 30 ₪ לשעה ועלה ל-65 ₪ לשעה ברבעון הסמוך ללידה – 10.2015, 11.2015 ו- 12.2015.

השאלה במחלוקת[2]

6.
מה היה השכר הנכון לצורך חישוב דמי הלידה שהגיעו לתובעת.

טענות התובעת

7.
לטענת התובעת, עם תחילת עבודתה בעמותה סוכם בינה לבין גב' פנינה פרידמן (להלן: "גב' פרידמן"), מנהלת בעמותה, כי שכרה של התובעת יעמוד על 30 ₪ לשעה בתוספת עמלות, וכי השכר יעלה בהמשך.

8.
כעבור 3 חודשים, נוסף נספח להסכם על פיו, התובעת קודמה לאחראית משמרת ומנהלת פרויקטים בשכר שעתי של 65 ₪, בתוספת עמלות.

9.
לטענת התובעת, עד העלאת שכרה עבדה 7 שעות ביום וממועד ההעלאה עבדה 8.5 שעות ליום.

10.
בתפקידה החדש, התובעת הייתה גם אחראית פרויקט "קופות צדקה", פרויקט "מטה לחם"
ופרויקט "הוצאת ספרים".

11.
לאחר שובה מחופשת לידה, הועסקה כמנהלת משרד, תפקיד שבוצע קודם לכן על ידי פנינה, בשכר גלובלי של 6,700 ₪ לחודש.

טענות הנתבע

12.
עליית השכר איננה מוסברת בעליית שעות עבודה או בהסבר סביר אחר.

13.
ההכנסה הרלוונטית לצרכי חישוב גובה דמי הלידה, היא הכנסתה האמתית של התובעת מעבודתה, דהיינו שכרה לפני ההעלאה הלא מוסברת.

14.
התובעת לא הוחלפה בעבודתה בתקופת חופשת הלידה.

דיון והכרעה

15.
בסעיפים 54-53 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה–1995 (להלן: "החוק") נקבע כי דמי הלידה משולמים בשיעור שכר העבודה הרגיל של המבוטחת (בכפוף לסכום המרבי הקבוע) על פי חלוקת סך ההכנסות ברבע השנה שקדמה ליום הקובע (יום הלידה) בתשעים.

16.
לעניין חשיבות קביעת שכר העבודה האמתי נפסק בבית הדין הארצי לעבודה[3]

, כדלקמן:

"מחד, דרוש שהגמלה, הבאה להחליף הכנסה שפסקה, תתבסס על השכר שקיבל המבוטח למעשה. מאידך, כדי למנוע ניצול לרעה של הוראות החוק, על פקיד התביעות לברר את נכונותו של השכר והאם הוא לא מושתת על נתונים בלתי נכונים".

17.
בתי הדין לעבודה פסקו שכאשר שכר המבוטחת הועלה בצורה ניכרת בתקופת ההיריון, מבלי שהיקף העבודה או מהות התפקיד השתנה, רשאי פקיד התביעות לבחון אם חלק מהתשלום למבוטחת הוא "שכר רגיל" או תשלום פיקטיבי[4]

.


18.
מעבר לכך אף נקבעה חזקה כי כאשר מועלה שכרה של אישה הרה חודשים ספורים לפני הלידה משמע שהמטרה היא לקבל דמי לידה גבוהים שלא כדין[5]

.

19.
על התובעת הטוענת לגמלה בשיעור מסוים הנטל להוכיח מהו השכר שצריך לשמש בסיס לחישוב הגמלה[6]

.

20.
מכאן, נטל ההוכחה להוכיח כי שכרה של התובעת כמפורט בתלושי המשכורת הוא השכר הרגיל שיעמוד בבסיס חישוב גמלתה, מונח על כתפיה.

21.
לאחר שעיינתי בכל המסמכים הרלוונטיים, שמעתי את העדויות, וקראתי את סיכומי הצדדים מצאתי כי לא הורם הנטל הרובץ על התובעת ואפרט.

22.
נתחיל מהעובדות הפשוטות שאינן שנויות במחלוקת, לפיהן:


א.
לאחר 3 חודשי עבודה בלבד ובמשך התקופה הרלוונטית לחישוב השכר לתשלום דמי לידה כאמור בסעיף 53 לחוק בלבד – הרבעון עובר ללידה - עלה שכרה של התובעת באופן פתאומי וחד מ-5,400 ₪ לחודש ל- 13,371 ₪.

ב.
ברבעון עובר ללידה, שכרה של התובעת עלה משמעותית על שכרה של המנהלת שלה – שעמד על 6,700 ₪[7]

.

ג.
זאת ועוד, עובדה היא כי לאחר שובה מחופשת הלידה, התובעת קיבלה את תפקידה של המנהלת שלה, שכרה ירד משמעותית ועמד על גובה שכרה של גב' פרידמן (6,700 ₪) מבלי שלתובעת לא היו טענות כנגד מעסיקתה על פגיעה בתנאי עבודתה בניגוד לסעיף 9א' לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954
למרות טענתה כי "לא שילמו לה מה שהיא שווה"[8]

.

ד.
ברבעון עובר ללידה, עת שכרה של התובעת הועבר לחשבונה בבנק, הועברו ממנו אלפי שקלים לצדדי ג'. התובעת ובעלה שניהל את החשבון לא מסרו פרטים מלאים על זהותם של צדדי ג' שאליהם הועברו הכספים ואסמכתאות למטרות ההעברה.

23.
התובעת לא שכנעה את בית הדין כי ההעלאה החדה בשכרה הייתה אוטנטית, ומסרה שלל גרסאות שלא עלו בקנה אחד. כך, כבר בתצהיר עדותה הראשית מסרה התובעת גרסה בלתי אחידה, לפיה מחד גיסא, היא קודמה לתפקיד אחראית משמרת ומנהלת פרויקטים ועבדה יותר שעות בשכר שעתי יותר גבוה
[9]
ובהמשך טענה כי פרויקט "קופות צדקה" הצריך ממנה עבודה קשה ומכאן השכר הגבוה[10]

. מאידך גיסא, טענה התובעת בהמשך התצהיר כי העלאת השכר באה "אך ורק" נוכח היקף גיוס הכספים הגדול על ידה[11]

ובלשונה:

"18. שוב אסביר. עצם קבלת הפרויקטים הללו היווה בעצם התהליך לצורך העלאת שכר, שבפועל נעשה אך ורק כי התפוקה והסכומים שגייסתי עבור המעסיקה היו גבוהים מאוד." [חוסר הבהירות במקור, ההדגשות הוספו – כ.א.ק].

24.
מסירת שלל גרסאות בתצהיר עדותה הראשית של התובעת הינו ניסיון חסר תום לסמא את עיני בית הדין מלראות את התמונה האמתית לאשורה ובבחינת "שלח את לחמך על פני המים", בתקווה כי אחת הטענות תתקבל.

25.
חוסר העקביות בגרסתה של התובעת נמשך אף בעדותה. כך, בניגוד לנספח להסכם העבודה[12]

היא העידה כי תפקיד אחראית המשמרת לא היה קשור להעלאת השכר[13]

, והיא קשרה קשר ישיר בין הטיפול שלה בפרויקטים להעלאת השכר:

"עשיתי עקוב אחרי לטלפון והגיעו אליי טלפונים גם בשעות מאוחרות. העלו לי את השכר השעתי ובתמורה לזה אני לקחתי על עצמי את כל הפרוייקט בכל שעות היום[14]

." [ההדגשות הוספו – כ.א.ק].
...
"זה היה לנהל מלמעלה, טלפונים אני לא ביצעתי אבל הייתי מוודא שמבצעים אותם ואני הייתי מכניסה את הנתונים למחשב זה היה יותר תפקיד ניהולי אבל זה היה סוג של השתעבדות של העבודה בתמורה להעלאה בשכר[15]

." [ההדגשות הוספו – כ.א.ק].

ובמשך התובעת חזרה בה גם מהטענה הזו, והיא קשרה את העלאת השכר, להיקף גיוס הכספים:

"רוב היום היה טלפונים והפרויקט היה תוספת לתפקיד שלי בעקבות העלאה בשכר אבל רוב השכר הגיע לי בגלל שהתרמתי המון[16]

".[ההדגשות הוספו – כ.א.ק].

26.
זאת ועוד, בנספח להסכם העבודה, סוכם לכאורה בין הצדדים כי שכרה של התובעת יעמוד על 65 ₪ לשעה, בתוספת עמלות כמפורט בהסכם המקורי מיום 1.7.15. למרות זאת, בעדותה טענה התובעת כי השכר השעתי שסוכם כלל בתוכו את העמלות[17]

, כלומר בניגוד לטענותיה המצוטטות לעיל היא ניתקה את הקשר בין שכרה הגבוה לעמלות.

27.
בהמשך עדותה עת הופנתה התובעת לתלושי המשכורת של הרבעון האחרון עובר ללידה, ולעמלות המפורטות בהם, היא לא ידעה למסור תשובה נהירה לקיומן של העמלות, מסרה גרסה לא ברורה על קיומן של עמלות "כלליות" ועמלות "גיוס כספים", מבלי להצביע על המקור ההסכמי לעמלות אלה בתפקידה החדש מבלי להבהיר מה החלוקה ביניהם ולבסוף כשב"כ המוסד הקשתה עליה בשאלות, היא לא ידעה להסביר וטענה כי אינה זוכרת
[18]
.

28.
מכאן, התובעת לא ידעה להצביע על המקור להעלאת שכרה, גרסאותיה השתנו תוך כדי תנועה, הן סתרו עצמן ועמדו בניגוד למסמכים בכתב שהוצגו (הנספח להסכם העבודה ולתלושי השכר).

29.
זאת ועוד, הממונים על עבודתה של התובעת בעמותה, לקו ב'שכחה' על דוכן העדים, והתקשו למסור גרסה חד משמעית וקוהרנטית שתעלה בקנה אחד עם טענות התובעת. כך, גב' פרידמן דאגה להתחיל את עדותה בטענה כי יש לה בעיית ריכוז וזיכרון[19]

, שלא נתמכה במסמכים רפואיים ומר יהודה אריה כהן, יו"ר העמותה (להלן: "מר כהן") לא ידע למסור פרטים בסיסיים על העסקתה של התובעת.

30.
גב' פרידמן לא זכרה מי יזם את העלאת שכרה של התובעת
[20]
, היא לא ידעה להסביר כיצד חושבו העמלות ששולמו לתובעת[21]

, לא ידעה להסביר כיצד שכרה של התובעת עלה ב- 250%[22]

ברבעון עובר הלידה, לא ידעה להסביר את התלושים של התובעת[23]

, ולא את אופן חישוב העמלות המפורטות בהם[24]

.

31.
עם זאת, גב' פרידמן העידה על היקף האחריות שלה בעבודה, ובלשונה:

"... אני עשיתי הכל. גם ניהלתי משרד, עבודות מזכירות, הנהלת חשבונות, אחראית פרויקטים, המון דברים. הפקדות בבנק. כל ההתנהלות של העמותה[25]

."


32.
אמנם גב' פרידמן טענה בעדותה כי התובעת החליפה אותה ובכך ניסתה להאדיר את היקף סמכויותיה, אולם בעדותה בפני
החוקר היא מסרה שהתובעת החליפה אותה רק עת גב' פרידמן הייתה חולה[26]

.

33.
יוטעם עוד כי גב' פרידמן האדירה את התובעת גם בפני
החוקר. כך למשל, למרות שהתובעת בת 25[27]

בלבד, גב' פרידמן טענה בפני
החוקר כי היו לה 10 שנות ניסיון בתחום[28]

– דהיינו מילדות.

34.
מהיקף העבודה של גב' פרידמן ובשים לב כי הייתה המנהלת הממונה על התובעת והאחרונה הייתה כפופה לה, ובהתחשב כי שכרה של גב' פרידמן עמד על 6,700 ₪ לחודש בלבד, לא הוכח בפני
י כי לתובעת היו סמכויות רחבות יותר מגב' פנינה וכי היה בסיס לכאורה לתשלום שכר הגבוה משל הממונה עליה במאות אחוזים.

35.
מר כהן, שהעיד כי שילם את שכרה של התובעת[29]

, לא זכר מה היה גובה שכרה[30]

ובכלל זה מה גובה שכרן של הטלפניות שהעסיק[31]

, הוא העריך כי שכרן עמד על גובה שכר המינימום[32]

ואח"כ סייג את תשובתו[33]

, הוא לא ידע להגיד בדיוק כמה תרומות הכניסה העמותה[34]

, לא זכר אם היה מעורב בהעלאת שכרה של התובעת ברבעון הסמוך ללידה[35]

ומי יזם את ההעלאה[36]

והוא לא זכר אם היו העלאות שכר נוספות באותה תקופה[37]

.

36.
עם זאת, מר כהן העיד כי הכיר את בעלה של התובעת[38]

ולא שלל את האפשרות כי הוא שוחח עמו בקשר להעלאה[39]

, בניגוד לגרסתה של התובעת שהצהירה כי לא היה לה כל קשר אישי עם מעסיקתה או מי מטעמה[40]

.

37.
זאת ועוד, העיד מר כהן כי העלאה שכר סבירה לעובדת העמותה המשתכרת כ- 5,000 ₪ היא העלאה של עד 30% משכרה[41]

, קרי עד 1,500 ₪ ולפיכך, ההעלאה בשיעור 250% היא בלתי סבירה ולא ניתן לה הסבר המניח את הדעת.

38.
הקשר בין בעלה של התובעת למר כהן; ההעלאה החדה בשכרה של התובעת שלא ניתן לה הסבר המניח את הדעת; זמניות ההעלאה שעמדה בתוקף ברבעון עובר ללידה בלבד; שכרה של התובעת שעלה על שכרם של עובדים אחרים בעמותה לרבות על שכרה של המנהלת הממונה עליה; ההעברות מחשבונה לצדדי ג' שלא ניתן להם הסבר המניח את הדעת; כל אלה הכבידו על נטל הראיה, והתובעת לא עמדה "בכובד המשקל".

סוף דבר

39.
נוכח כל האמור לעיל ומשלא הורם נטל ההוכחה הרובץ על כתפי התובעת, התביעה נדחית.

40.
בנסיבות העניין, ולא בלי היסוס, אין צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלתו.


ניתן היום, ג' תשרי תשע"ט, (12 ספטמבר 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.



[1]
פרוטוקול מיום 6.3.2017.
[2]
שם.
[3]

דב"ע נב/140- 0 אודט ברכה
- המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כד 523.
[4]

ראו דב"ע נא/6-0 דורית שוורץ - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כג 202 וכן דב"ע מא/0-115 המוסד לביטוח לאומי
- שולמית פיקהולץ פד"ע יד 46 (להלן: "ענין פיקהולץ").

[5]

עב"ל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי
– יוסף צבי גרוסקופף, פד"ע לד 97.
[6]

ראו ענין פיקהולץ.
[7]
פרוטוקול עמ' 12, שורות 17-18.
[8]
שם, עמ' 12, שורות 15-16.
[9]
תצהיר עדותה הראשית – סעיף 10.
[10]
שם - סעיף 14.
[11]
שם – סעיף 18.
[12]
מצורף לתצהיר עדותה הראשית של התובעת.
[13]
פרוטוקול עמ' 9, שורה 14.
[14]
שם, עמ' 6, שורות 1-5.
[15]
שם, עמ' 7, שורות 8-10.
[16]
שם, עמ' 7, שורות 14-15.
[17]
שם, עמ' 9, שורות 18-20.
[18]
שם, עמ' 11, שורות 11-22.
[19]
שם, עמ' 13, שורות 27-28.
[20]
שם, עמ' 14, שורות 7-9.
[21]
שם, עמ' 14, שורות 18-32, עמ' 15, ,שורות 1-20.
[22]
שם, עמ' 15, שורות 25-28.
[23]
שם, עמ' 16, שורות 1-3.
[24]
שם, עמ' 16, שורות 4-5.
[25]
שם, עמ' 15, שורות 22-23.
[26]
נ/5, עמ' 4, שורות 22-23.
[27]
סעיף 2 לתצהירה.
[28]
נ/5, עמ' 5, שורה 2.
[29]
פרוטוקול עמ' 20, שורות 17-18.
[30]
שם, עמ' 20, שורות 19-20.
[31]
שם, עמ' 21, שורות 2-3.
[32]
שם, עמ' 21, שורה 3.
[33]
שם, עמ' 21, שורות 3-6.
[34]
שם, עמ' 21, שורות 7-8.
[35]
שם, עמ' 22, שורות 2-4.
[36]
שם, עמ' 22, שורות 9-10.
[37]
שם, עמ' 22, שורות 19-20.
[38]
שם, עמ' 20, שורה 27.

[39]
שם, עמ' 22, שורות 9-12.
[40]
סעיף 5 לתצהיר.
[41]
שם, שורות 27-28.







בל בית דין אזורי לעבודה 16885-10/16 שרה נחמה קנר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 12/09/2018)