פסקי דין על סוניה מינצר | פסקי דין על אדוארד קופמן

10195-09/18 רתק     17/09/2018




רתק 10195-09/18 סוניה מינצר נ' אדוארד קופמן








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רת"ק 10195-09-18 מינצר נ' קופמן






לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקש
ת:

סוניה מינצר


נגד


המשיב
:

אדוארד קופמן




החלטה

1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' הרשמת הבכירה ויג'דאן חליחל) מיום 18.8.18 בת"ק 63736-03-17, ולפיו התקבלה תביעת התובעת - המבקשת נגד
המשיב, אך רק בחלקה.

2.
עסקינן בתביעה קטנה שהוגשה על סך 15,000 ₪. עניינה של התביעה בהזמנת חדר שינה שכלל מיטה, מזרונים וקומודה באורך של 2.4 מטר, גובה 1.2 מטר ועומק 50 ס"מ (הזמנה מס' 15106 - צורפה כנספח לכתב התביעה) בסך כולל של 26,500 ₪ ובנוסף הובלה והרכבה בסך 1,300 ₪.

בהזמנה צוין כי:
"המחיר הוא עד קומה שניה ללא מעלית, על כל קומה נוספת תחול תוספת של 50 ₪ לפריט
במידה ויש צורך במנוף, עלות המנוף תחול על הלקוח".

בכתב התביעה נטען
כי נציג המכירות מטעם המשיב שכנע לרכוש קומודה במקום ארון והיא הגיעה עם תוכניות הדירה. הריהוט שהוזמן הגיע ביום 2.2.17 אך הקומודה לא נכנסה לחדר השינה דרך המסדרון, ולכן, ביקשה לבטל את העסקה, אך המשיב סירב.
עוד נטען כי הוזמנו מזרונים מסוג "פוקט ויסקו" אך סופקו מזרונים אחרים וחרף התחייבות בכתב
להחלפתם, טרם סופקו.
בכתב ההגנה
נטען כי הקומודה הוזמנה במידות מיוחדות לפי דרישת המבקשת. בביצוע האספקה התברר לצוות המובילים כי הואיל והקומודה גדולה, לא ניתן לבצע את ההובלה לבית הלקוח ויש צורך בשימוש במנוף מיוחד לשם הכנסתה.
מקובל בענף הריהוט כי עלויות הובלה והרכבה הן על כתפי המזמין – המבקשת ואף צוין הדבר בהזמנה. המשיב יצר קשר עם מובילים שונים באמצעות מנוף וההצעה הזולה ביותר הייתה בסכום של 2,000 ₪. המשיב כמחווה של רצון טוב הציע לשאת במחצית העלות, אך המבקשת סירבה. אף להצעת המשיב לשאת בכל עלויות ההובלה סירבה המבקשת תוך שהעבירה מכתב שאין בו ממש מועד הבית של הבניין, שכן ניתן היה לבצע את ההובלה מבלי לפגוע בחזית הבניין.
הובהר כי באשר למזרונים הוסכם כי הם יוחלפו לשביעות רצונה, כך שהמחלוקת היא בעניין הקומודה בלבד.


3.
בדיון שהתקיים בבימ"ש קמא ביום 15.8.18 העידו המבקשת והמשיב.


4.
פסק דינו של בימ"ש קמא מיום 18.8.18:


באשר לקומודה:

עפ"י תקנה 2 (1) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"ה – 2010 (להלן: "תקנות ביטול עסקה")
עומדת לצרכן זכות לביטול עסקה, בין היתר לגבי ריהוט, תוך 14 ימים מיום שיקבל את הריהוט, ובלבד שהמוצר לא נפגם ולא נעשה בו שימוש.
נקבע כי אין מחלוקת כי מיד עם
אספקת השידה התובעת סירבה לקבל אותה בשל מידותיה כך שמדובר בדרישה לביטול עסקה והודעה ניתנה במועד.
עם זאת, במקרה דנן, חל החריג בתקנה 6 (א) (2) לתקנות ביטול עסקה לפיו:
" זכות הביטול כאמור בתקנות אלה לא תחול לגבי –
...
(2) טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות;".

נקבע כי המשיב עמד בנטל להוכחת החריג זה ובימ"ש קמא קיבל את טענתו כי עסקינן בשידה שיוצרה המיוחד עבור המבקשת במידה מיוחדת עפ"י בקשתה.
כמו כן נקבע כי המשיב מילא את תנאי ההזמנה וסיפק למבקשת את השידה לפי דרישותיה ולא חלה עליו אחריות בעניין העדר אפשרות הכנסת השידה לחדר השינה.
נקבע כי האחריות בעניין זה חלה על התובעת והיה עליה לבדוק עניין זה טרם הקנייה.
הנימוקים למסקנות דלעיל פורטו בהחלטת בימ"ש קמא:
א.
המבקשת העידה בדיון כי הזמינה חדר שינה וחיפשה שידה מיוחדת וכי המזנון הוזמן לפי מידות מיוחדות. העידה כי בעת ההזמנה הביאה תוכניות של הבית והראתה אותן, לא נעשו מדידות בבית ולא השאירה את התוכניות
אצל המשיב.
ב.
מדברי המבקשת עולה כי השידה הוזמנה עבורה באופן ייחודי, היא קיבלה העתק של ההזמנה בה מפורטים כל הפרטים בעניין ההובלה ומידות השידה וצוין במפורש כי הובלה רגילה והרכבה מחייבת תוספת תשלום ובמידה וההובלה באמצעות מנוף העלות חלה על הלקוח.
נקבע כי אין מקום לקבל את טענת המבקשת לפיה היה על המשיב לשים לב לתכנית התכנונית של הבית אם המבקשת לא הסבה את תשומת ליבו לעניין זה ולברר אם ניתן להרכיב את השידה בחדר השינה.
ג.
עדות המשיב הייתה אמינה ועקבית. העיד כי ניסה ככל יכולתו לפתור את המצב ולפנים משורת הדין הציע להשתתף בעלות ההובלה למרות שלפי ההזמנה אינו חייב. לדבריו, הוא בעל חנות שמייצרת ריהוט לפי בקשת הלקוח ועל הלקוח לעדכן כאשר קיימת בעיית לוגיסטיקה. הוסיף כי לא ניתן לפרק את השידה והדגיש כי מדובר בהזמנה מיוחדת שייצר עבור המבקשת.

באשר למזרונים
:

נקבע כי אין מחלוקת כי לאחר הגשת התביעה המזרונים הוחלפו כפי שהמבקשת דרשה,
כפוף לטענותיה בדבר חלוף הזמן מיום ההזמנה עד אספקת המזרונים ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה.
בימ"ש קמא מצא כי המבקשת זכאית לפיצוי עבור הטרדתה ונזקיה הבלתי ממוניים בסך של 1,000 ₪.






5.
בבקשת רשות ערעור טוענת המבקשת כי בימ"ש קמא שגה בקביעתו כי לא חלה על המשיב אחריות באשר לאי אפשרות להכניס את הקומודה לחדר השינה וכי המבקשת הייתה אמורה לבדוק עניין זה טרם הקניה.
המבקשת טוענת כי היא עשתה כל מה שאדם סביר יכול היה לעשות כדי להבטיח כי לא יהיו תקלות בהכנסת הקומודה לחדר השינה. נטען כי עמדת בימ"ש קמא אינה ברורה נוכח תחום העיסוק של המשיב בתכנון וייצור ריהוט.
עוד טוענת המבקשת כי שגה בימ"ש קמא בקבלו את עמדת המשיב כי ניסה בכל כוחו לפתור את הסיטואציה ואף הציע להשתתף בעלות הובלת מנוף, שעה שהמערערת ניסתה למצוא פתרון לבעיה ואף קיבלה אישור והסכמת ועד הבית להובלה עם מנוף, תוך שהמשיב יפקיד שיק בטחון להבטחת תשלום עבור כל נזק שייגרם לבניין עקב פעולת ההובלה, אך המשיב סירב לכך.


6.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה, וזאת מהנימוקים כדלקמן:


7.
ההלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15
צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל
(20.5.15)).
ראה גם רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' נתנאל מור (9.8.18) סעיף 6.



עינינינו אינו נכנס לגדר חריגים אלו.

מסקנות בימ"ש קמא תחומות לגדר המחלוקת שבין הצדדים ולא מצאתי כי נגרם עיוות דין למבקשת או כי פסק הדין הוא בעל חשיבות למקרים אחרים הנדונים בבימ"ש לתביעות קטנות ואף לא מצאתי טעות ממשית המצריכה התערבות.



8.
כפי שקבע בימ"ש קמא, עסקינן במוצר ריהוט שיוצר במיוחד עבור המבקשת במידות מיוחדות, וגם אני שוכנעתי כי המשיב עמד בנטל השכנוע להוכחת קיומו של החריג בתקנה 6 (א) (2) לתקנות ביטול עסקה.

מקובלת עלי המסקנה של בימ"ש קמא לפיה האחריות בעניין העדר אפשרות להכניס את השידה לחדר השינה חלה על המבקשת מהנימוקים שפורטו בפסה"ד ואין צורך לחזור עליהם.
מסקנה זו מתיישבת עם השכל הישר והגיונם של דברים ועולה מהשתלשלות העניינים ולא מצאתי כל טעם המצדיק התערבות בה.


9.
בימ"ש קמא מתייחס באופן מפורש לעדותו של המשיב לפיה ניסה ככל יכולתו לפתור את הסיטואציה ולפנים משורת הדין הציעה להשתתף בעלות ההובלה באמצעות מנוף, למרות שאינו חייב לעשות כן לפי ההזמנה ונקבע כי מדובר בעדות אמינה ועקבית.

מדובר במסקנה עובדתית המבוססת על עדות המשיב שהובאה בפני
בימ"ש קמא ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כגון דא (ראה: 5667/17 שמש נ' רכבוך, סעיף 5 להחלטת כב' הש' מ' מזוז (15.8.17)).


10.
לסיכום:

א.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות ובקשת רשות הערעור נדחית.

ב.
משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ג.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.


ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ט, 17 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 10195-09/18 סוניה מינצר נ' אדוארד קופמן (פורסם ב-ֽ 17/09/2018)