פסקי דין על נחום רחמים

4020/05 פ     16/10/2005




פ 4020/05 מדינת ישראל נ' נחום רחמים




1
בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
פ 004020/05
בפני
:
כב' השופט י. אלרון

תאריך:
16/10/2005
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
- נ ג ד -
נחום רחמים
ת"ז 058327826

הנאשם
גזר דין

הנאשם הורשע, על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן, בעבירות בניגוד לסעיפים 333+335(א1), 380+382ג לחוק העונשין התשל"ז – 1977, קרי, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות.

על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם הינו בן זוגה של המתלוננת, אשר התגורר יחד עימה כ-9 חודשים עובר לאירוע נשוא כתב האישום.

ביום 26.01.05, בעקבות וויכוח עם המתלוננת, החל הנאשם להכותה בידיו וברגליו בראשה, פניה וגופה. חרף צעקותיה כי יחדל ממעשיו, המשיך להכותה ולא הפסיק עד אשר חברתה ששהתה אותה עת בבית, איימה עליו בסכין מטבח.

כתוצאה מן החבלות נגרמו למתלוננת שטפי דם בפני
ה, בקרקפת חבלה בחזה ימין תחתון ושבר באפה.

לאחר הרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, נתבקשתי, על ידי בא כוחו, לדחות את ישיבת הטיעונים לעונש על מנת לאפשר את מיצוי ההליך הטיפולי בו החל הנאשם, בקהילה טיפולית "משמר החיים", וכן לצורך קבלת תסקיר בעניינו.
בתסקיר מיום 05.07.05, ציינה קצינת המבחן את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם, ובין היתר, את עובדת היותו מכור לסמים, את הסתבכויותיו בפלילים בעבר אשר כתוצאה מהן, אף ריצה עונשי מאסר בפועל.

כמו כן, את העובדה כי הופנה לשירות המבחן לראשונה, ב- 1984, ומאז, עבר ניסיונות גמילה שונים, אולם ללא הצלחה, וזאת כתוצאה ממה שהוגדר בתסקיר כ"דלות כוחותיו וקשיו לגייס אנרגיה ומוטיבציה לממש לאורך זמן את רצונו המוצהר לחיות אורח חיים שונה מזה שניהל".

לאור האמור, ולנוכח השינוי המתואר בהשוואה לקשייו של הנאשם עד אותו שלב להירתם לטיפול גמילתי באופן מסודר ועקבי, המליץ שירות המבחן לנכון, לבחון את מצב התקדמותו וייצובו של הנאשם לאורך פרק זמן של חמישה חודשים אשר בסופם יוגש תסקיר משלים.

בישיבת בית המשפט מיום 12.07.05, נעתרתי לבקשת הדחייה שהוגשה על ידי שירות המבחן, תוך שקבעתי את המשך הדיון בתיק זה, ליום 06.11.05, ואולם בעקבות הודעת שירות המבחן על עזיבתו את הקהילה הטיפולית על דעת עצמו, הקדמתי הדיון.

ביום 11.08.05, דווחתי על ידי קצינת המבחן, על השעיית הנאשם מהקהילה הטיפולית, בגין אלימות מילולית. ועל כי בתום שבועיים אמורה להתכנס וועדה בקהילה לדון באפשרות חזרתו של הנאשם. הנאשם כך צוין, הונחה ע"י שירות המבחן למסור בשירות בדיקת שתן וכן הוזמן לשיחה.

ביום 29.08.05, נתקבלה בקשה נוספת משירות המבחן להקדמת הדיון, לאור העובדה כי עזב הנאשם על דעת עצמו את המסגרת הקהילתית וכי פנה אל השירות לעזרה למציאת עבודה, מתן בדיקות שתן, ונתבקש "לחשוב בשנית לגבי האפשרות לחזור ולהיות מטופל במסגרת הקהילה".

בפני
ה נוספת של קצינת המבחן מיום 05.09.05, ציינה הגב' מודיאנו, כי עפ"י העו"סית שרכזה את הטיפול בנאשם ב"משמר לחיים", בעת שהותו של האחרון בקהילה טרם עזב על דעת עצמו, ניכר היה שאין לו מוטיבציה גבוהה לשינוי דרך חייו, וכי מבחינת הצוות הטיפולי לא הצליח הנאשם לעבוד על דפוסי מחשבתו והתנהגותו, כפי שהדבר התבטא מסגנון התנהלותו כולל המניפולציות הרבות בהן הרבה לנקוט. עפ"י דברי העובדת הסוציאלית, שהותו בקהילה נבעה רק בשל ההזדמנות שקיבל מבית המשפט ובהקשר גזר הדין.
עוד ציינה הגב' מודיאנו, כי בתקופה שחלפה מעת שהנאשם עזב את הקהילה, ניסה זה לתפעל את השירות והתאמץ במגוון דרכים לנסות ו"לערוך תמרונים", כהגדרתה, שיקדמו אותו בכיווניו. וכי ההתרשמות הכללית הנה, כי הנאשם מחפש קיצורי דרך בעודו בפועל מחוסר דרך של ממש, ואינו מאפשר לעצמו להיכנס לתהליך טיפול משמעותי.

במצב זה, ציינה הגב' מודיאנו, הפרגנוזה לשינוי ולשיקום הינה בעייתית למדי. לדעתה, רק אופציה של השלמת מסלול טיפולי- שיקומי בקהילה טיפולית ארוכת טווח המוכרת ע"י משרדי הרווחה והבריאות, תפתח אולי בפני
הנאשם אפשרות לשינוי, בעוד כל מסלול חלקי אחר יהיה בגדר שימור מצבו הנוכחי לרבות דפוסי מניפולטיביות באשר לנסיונותיו להימלט מענישה ללא שינוי משמעותי.

בדיון שנערך ביום 25.09.05, ביקש ב"כ הנאשם עריכת תסקיר משלים בעניינו של הנאשם, ושמירת התאריך המקורי – 06.11.05, כמועד הטיעונים לעונש, תוך שהוא מפנה לעובדה שהנאשם נמצא כיום בטיפול היחידה לנפגעי סמים בעיריית חיפה, מגיע לשיחות פרטניות ונותן שתן פעמיים בשבוע.

ב"כ המאשימה מנגד, סירבה לדחייה המבוקשת לאור עמדת שירות המבחן.

בתום הדיון במועד הנ"ל, דחיתי את הדיון ליום 06.10.05, וציינתי כדלקמן:

"והיה ושירות המבחן ימצא לנכון ליתן התייחסות כלשהי באשר לתהליך בו מצוי הנאשם היום (במסגרת היחידה לנפגעי סמים של עיריית חיפה), יעשה כן".

קצינת המבחן- הגב' מודיאנו בפני
ה מיום 27.09.05, ציינה כי היא חוזרת על עמדת השירות בדבר המסלול הרלוונטי עבור הנאשם, קרי, טיפול ארוך אינטנסיבי ומקיף במסגרת קהילה טיפולית לטיפול ושיקום נפגעי סמים. לדבריה, טיפולים אחרים יתכן ויהיו רלוונטיים רק בשלבים שלאחר סיום התהליך המקיף האמור.
לאור האמור לעיל, החלטתי שלא לדחות יותר את ישיבת הטיעונים לעונש.

בפרק הראיות לעונש, הגישה ב"כ המאשימה את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, הכוללים28 הרשעות, עבירות משנת 1980 ועד היום, ביניהם: תקיפה, התפרצות, גניבה, סחר בסמים, נשיאת נשק שלא כדין, תקיפת שוטר, חבלה כשהעבריין מזויין ועוד, בגינם ריצה הנאשם מאסרים ממושכים בפועל.

מטעם הנאשם, העידה המתלוננת (חברתו). לטענתה, יחסיה עם הנאשם נמשכים כ- 7 שנים, וזו הפעם הראשונה שהיה אירוע מסוג זה, ונימקה זאת על רקע היותם משתמשים בסמים, דבר שהיווה, לדעתה, את הגורם להתפרצות כלפיה.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש, טענה בחומרה רבה, הפנתה לעברו הפלילי העשיר של הנאשם ואל המסכת העובדתית נשוא כתב אישום זה וכן לתוצאות אלימותו כלפי המתלוננת, תוך שהיא מפנה לצילומי החבלות (ט/2) ולתיעוד הרפואי שכלל איבחון שבר באפה (ט/3).

על כן, עתרה ב"כ המאשימה למצות עימו את הדין, ולאור הרשעותיו הרבות שלא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות, יש להשית עליו עונש מאסר ממושך בפועל מאסר על תנאי מרתיע וכן קנס למתלוננת.

מנגד טען ב"כ הנאשם, וציין את עובדת הודאת הנאשם בפתח משפטו, חיסכון הזמן השפוטי. ובאשר לחבלות שנגרמו למתלוננת, טען כי פציעתה היתה "יחסית קלה", כהגדרתו, ולא נותרה לה נכות כלשהי.

גם הסניגור בטיעוניו לעונש, טען כי, הרקע למעשה היה שימוש הנאשם והמתלוננת בסמים קשים, כאשר מאז ועד היום, עבר הנאשם כברת דרך ארוכה בניסיונו להיגמל מסמים, וכי שהה ב"משמר לחיים" כ-4 חודשים, ורק בשל לחץ וקשיים, החליט לעזוב.

עוד הפנה ב"כ הנאשם למסמך מהיחידה לטיפול בנפגעי סמים בעיריית חיפה (ס/1), ממנו עולה כי הנאשם פנה ליחידה ולאחר ראיון הוחלט כי ועדת איבחון תתכנס בעניינו ותגבש דרכי טיפול בעניינו.

ב"כ הנאשם ביקש להתחשב במאמצי הנאשם להשתקם, וביקש לגלות הבנה לעובדת היותו נרקומן, וטען כי שליחתו למאסר בפועל תפגע בהליך הטיפולי במסגרת היחידה לנפגעי סמים.

הנאשם טען בפני
י כי לאחר שנים של שימוש בסמים, זו הפעם הראשונה שהינו נקי מסמים, וכי הוא מבקש לפתוח דף חדש בחייו.

התלבטתי באשר לעונש שמן הראוי לגזור על הנאשם.

לחובתו של הנאשם שבפני
י נזקפו 28 הרשעות קודמות, כמתואר לעיל, וחרף עונשי המאסר בפועל אותם ריצה, נדמה כי, אין אימת הדין עליו. הנאשם המשיך פעם אחר פעם לרמוס את החוק ברגל גסה וכך גם ניתן לראות את הסתבכותו נשוא תיק זה בה תקף בצורה קשה ביותר את זוגתו לחיים.

כפי שניתן ללמוד מהמסכת העובדתית בה הודה הנאשם, הרי, היכה ללא רחם את זוגתו בכל חלקי גופה, וחרף צעקותיה כי יחוס עליה, לא הרפה ממנה, המשיך כאחוז תזזית להכותה בידיו וברגליו תוך שהוא גורם לה שטפי דם ושבר באפה, ונדמה כי אילמלא הסכין המאיימת שהונפה כנגדו על ידי חברת המתלוננת ששהתה במקום, במטרה לעוצרו ממעשיו, קשה לדעת כיצד היה מסתיים מקרה זה.

באשר לחומרה שיש לראות בעבירות אלימות המופנות כלפי בנות זוג, לעניין זה אפנה אל דברי כב' הנשיא מ.שמגר (כתוארו דאז) בע.פ 1594/91 :

"עלינו לנסות ולהחדיר לתודעתו של העבריין-בכוח את סלידתה של החברה ממעשי השתוללות והתפרעות כלפי נשים ... שתמצא ביטוייה בתגובה החריפה שתבוא בעקבותיהם".
(- מדינת ישראל
נ' עזרא . פ"ד מו(1), 729 ,עמ' 732-733.)

וכן לדברי כבוד השופט ש. לוין בע"פ 1351/92:

"עדים אנו לתופעה חברתית חמורה החוזרת ונחשפת באולמות בתי המשפט שוב ושוב. מתוך תחושת שתלטנות יש בחברתנו אבות לילדים ובעלים לנשותיהם, שנוהגים... בעריצות, באלימות ובהתעללות שאין הדעת סובלתם...
בית המשפט במדיניות הענישה המיושמת על ידו יכול לתרום לעקירת התופעה רק על דרך ענישה מכאיבה, מרתיעה ומרסנת".
(- מדינת ישראל
נ' פלוני . פ"ד מו(3), 631 ,עמ' 634-635.)

למרות האמור לעיל, הלכה היא מלפני בית המשפט, כי ענישה היא עניין אינדיווידואלי ועל פי הלכה זו, עליי לבחון את עניינו של הנאשם שבפני
י.

בע.פ. 5106/99, נאמר:

"ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזר-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול הדעת הרחב שמוענק לשופטים ;בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואלים העומדים בפני
הם".
(אבו ניג'מה נ. מדינת ישראל
פד"י נד(1), 350 בעמ' 354).

אני סבור כי בנסיבות העניין, לאור חומרת המעשים בהם הורשע הנאשם, הרי נסיבותיו האישיות לקולא כנטען מפי בא כוחו, נדחות למול האינטרס הציבורי המחייב ענישה מרתיעה וזאת במיוחד לאור נפיצותן ושכיחותן של עבירות האלימות לאחרונה, והסכנה הגלומה לחיי אדם, כפי שקרה לא אחת במהלך ביצוע עבירות אלה.

אין בפני
נו עניין רק בהרתעת הנאשם שבפני
נו, אלא גם בהרתעת אחרים ולעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת ט. שטרסברג כהן בע.פ. 4782/95:

"מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות".
(מ"י נ. אילון, פד"י מג(3), 1 בעמ' 8 מול האות א').

בטיעוניהם לעונש, הגישו באי כח הצדדים פסיקה. בעוד שב"כ המאשימה הגישה פסיקה מחמירה, ובעוד ב"כ הנאשם הגיש פסקיה מקלה וסביר להניח כי ניתן להגיש פסקי דין לכאן ולכאן.

יחד עם זאת יאמר, כי פסקי הדין שהוגשו על ידי ב"כ המאשימה, נסיבותיהן שונות וחמורות הרבה יותר, ואינן מתאימות לעניינינו.

איני מתעלם ממכלול טיעוניו של ב"כ הנאשם והנאשם עצמו אשר טען כי הינו נקי מסמים. ואולם, אני סבור כי לנוכח האלימות הקשה אשר הפגין הנאשם כלפי המתלוננת שיקולי ההרתעה הן כלפי הנאשם והן כלפי האחרים הנוהגים כדוגמאתו, יבואו לידי ביטוי גם אם לא במיצוי הדין עימו, אלא, בענישה אשר יהא בה כדי לבטא את חומרת מעשיו.

אין בעובדת היותו אחד הטוען כי נגמל מסמים וכי הינו נקי היום כדי למנוע מבית המשפט מלהטיל עליו עונש מאסר בפועל.

יודגש כי, בית המשפט הלך לקראתו בעצם שחרורו ממעצר והפנייתו להליך טיפולי שיקומי במסגרת קהילה טיפולית ובסיוע שירות המבחן, אולם, עיננו הרואות, הנאשם לא אחז בידו המושטת של בית המשפט לסייע בידו, ועל דעת עצמו, עזב את הקהילה ולא שעה להמלצות שירות המבחן בעניינו על מנת לסייע בידו לשקם עצמו.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הן לקולא והן לחומרה, אני מחליט לגזור על הנאשם 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשים בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע.

אני ממליץ בפני
שירות בתי הסוהר לשבץ את הנאשם באגף נקי מסמים.

לצורך מניין תקופת המאסר, תימנה תקופת שהייתו במעצר מיום 27.01.05 ועד 10.03.05.

אני מחליט להימנע מלהטיל עליו קנס כספי כלשהו, וזאת, בהתחשב ממצבו מחשש שמא הנטל הכספי יפול בסופו של דבר על הוריו.

הנאשם יתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, מדור פלילי, ביום 30.10.05 בשעה 08.30 לצורך תחילת ריצוי עונשו.

לשם הסר ספק, תנאי שחרורו בערובה כולל הערבויות שהופקדו יוותרו בעינם עד לתחילת ריצוי עונשו.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום י"ג בתשרי, תשס"ו (16 באוקטובר 2005) במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.

יוסף אלרון, שופט
אתי עטיאס








פ בית משפט מחוזי 4020/05 מדינת ישראל נ' נחום רחמים (פורסם ב-ֽ 16/10/2005)