פסקי דין על סימון חיימוב | פסקי דין על ביה"ס אורט | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח | פסקי דין על עיריית כרמיאל |

59636-05/13 א     25/09/2018




א 59636-05/13 סימון חיימוב נ' ביה"ס אורט, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, עיריית כרמיאל








בית משפט השלום בקריות



ת"א 59636-05-13 חיימוב נ' ביה"ס אורט
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
לובנה שלאעטה חלאילה


תובע

סימון חיימוב


נגד


נתבעים
/צדד ד'

1.ביה"ס אורט

2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ


נגד

צד ג'
עיריית כרמיאל





פסק דין


התביעה


1.
תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, בהיותו קטין בן 17, עקב פציעה שאירעה בחצר בית הספר.

התובע, יליד שנת 1990, נחבל בברך שמאל במהלך שיעור חינוך גופני, ביום 23.9.2007. השיעור נערך בבית ספר אורט כרמים-כרמיאל, המנוהל על-ידי הנתבעת 1 (להלן "בית הספר"). לטענת התובע, הפציעה נגרמה לאחר שנפל, עקב היתקלות במכסה בור שהיה במגרש. בכתב התביעה ובתצהיר נסיבות, מחודש 12.13, טען התובע כי מדובר בבור ביוב, אך במסגרת תצהיר עדות ראשית טען לבור שנועד להצבת עמודים לרשת משחק כדורעף.

2.
התובע הגיש את התביעה נגד בית הספר ונגד המבטחת שלו בזמנים הרלוונטיים לתאונה, הנתבעת 2. הנתבעים הגישו מצדם הודעת צד ג' נגד עיריית כרמיאל
, הבעלים של מבנה בית הספר ומגרשי הספורט הצמודים אליו. עיריית כרמיאל
שלחה הודעת צד ד' לנתבעים.

3.
לתביעה צורפה חוות דעת רפואית לפיה שיעור נכותו הצמיתה של התובע עקב התאונה עומד על 28%. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת רפואית, לפיה שיעור הנכות עומד על 5%.
מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר בצלאל פסקין, קבע גם הוא כי שיעור הנכות הצמיתה כתוצאה מהתאונה עומד על 5%. לפי חוה"ד, לתובע נכות בשיעור של 10% בשל הגבלה בברך, מחציתה בגין פציעות קודמות, ורק 5% ניתן לשייך לתאונה נשוא התביעה.

4.
הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות התאונה, בשאלת האחריות לאירועה ובשאלת הנזק.

טענות הצדדים


5.
התובע טען בתביעתו כי נחבל במהלך שיעור ספורט שנערך ביום 23.9.2007 בבית הספר, לאחר שנתקל במכסה בור שלא נסגר באופן תקין (להלן: "התאונה").

בכתב התביעה הגדיר התובע את המכסה כמכסה של בור ביוב, אם כי בתצהיר העדות הראשית טען כי מכסה הבור שבו נתקל הוא מכסה של בור שנועד להצבת עמודים המשמשים למתיחת רשת במהלך משחק כדורעף. כאשר המגרש אינו משמש למשחק כדורעף אמורים הבורות להיות מכוסים במכסה.

6.
התובע טוען כי בית הספר אחראי באופן מלא לפציעה ולנזק, מכיוון שהותיר מכסה בולט ולא יציב במגרש שבו שיחקו תלמידי בית הספר ובכך הפר את חובת הזהירות שלו, הפרה שהביאה להתרחשות התאונה.

7.
הנתבעים לא הכחישו את עצם התרחשות התאונה במהלך שיעור חינוך גופני. עם זאת, טענו כי התאונה אירעה תוך כדי פעילות ספורטיבית שגרתית, ותוך מימוש הסיכון הטבעי הכרוך בפעילות כזו, ללא כל קשר למצב המגרש, לבור כלשהו או למכסה הבור. לטענתם, לא היה כל פגם במגרש במועד התאונה ולא היתה כל התרשלות מצד בית הספר. עפ"י הנטען, לפני כל שימוש של המורה לחינוך גופני במגרש הספורט, המורה עורך סיור לבדיקת המגרש ומוודא כי אין מפגעים וכי כל הבורות מכוסים היטב. בורות אלה מכוסים במכסה ממתכת, אשר מונח באופן מדויק על הבור ובדריכה
על המכסה הוא לא מתרומם, לא אם מרימים אותו פיזית במכוון.

8.
עוד טענו הנתבעים כי גם אם היתה התרשלות כלשהי מצד ביה"ס, יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור שלא יפחת מ- 60%, בשל גילו, ואי הפעלת שיקול דעת מצדו בזמן המשחק.

9.
הנתבעים טענו בהודעת צד ג' כנגד עיריית כרמיאל
כי, גם אם היתה התרשלות כלשהי, הרי שהיא של העירייה היות והיא האחראית להסרת המפגע, להסדרת המגרש ולתקינותו, בהיותה הבעלים שלו. על כן, ככל שיימצא כי היה מפגע או פגם כלשהו במגרש, העירייה היא הנושאת באחריות לתיקונם.

10.
העירייה בתורה טענה כי הנתבע 1 הוא המחזיק במקרקעי בית הספר, והוא המפקח על הפעילות המתבצעת בו. לעירייה לא נמסרה כל הודעה על קיומו של מפגע כלשהו בבית הספר או במגרש והיא לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת על קיומו של מפגע.

לתצהיר העדות שהוגש מטעם העירייה, של מנהל מחלקת הנכסים בעירייה, צורפו עותקים מהסכמים בין רשת אורט לבין העירייה אשר לפיהם, כך לטענת העירייה, רשות אורט היתה במועד התאונה האחראית הבלעדית על ניהול, תפעול ואחזקת בית הספר, לרבות כל המבנים, המגרשים והציוד שבו .

11.
לעניין הנזק - התובע לא ביקש לחקור את המומחה מטעם בית המשפט, ובסיכומיו הסתמך על קביעתו לפיה נותרה אצלו דרגת נכות צמיתה בשיעור של 5% בעקבות התאונה.

התובע
העריך
את נזקיו בסכום של 273,725 ₪, הכוללים פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 105,000 ₪, פיצוי עבור הפסד השתכרות בעבר בסכום של
12,000 ₪ שחושב לפי 5% מתוך שכר חודשי של כ-7000 ₪, הפסד השתכרות בעתיד בסכום של 100,225 ₪ שחושב לפי הפסד חודשי של 350 ₪, הפסד פנסיה בסכום של
41,500 ₪, פיצוי עבור הוצאות, לרבות הוצאות בגין חוות דעת בסכום של 10,000 ₪ ועזרת צד ג' בסכום של 5,000
₪.

12.
הנתבעים טענו מנגד כי לנכות הרפואית הנמוכה של התובע אין ולא תהיה השפעה על כושר תפקודו או השתכרותו. התובע לא פירט ולא צירף ראיות בדבר השתכרותו לאחר התאונה והדבר מעיד על כך שכושר השתכרותו לא נפגע. הוא המשיך ללימודים אקדמיים לאחר שהשלים שירות צבאי ויש להניח כי הוא עובד ויעבוד במקצוע שאותו למד.

הנתבעים הציעו לפסוק לתובע

פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 15,000 ₪, פיצוי בגין הפסדי שכר, כולל הפסד פנסיה, בסכום של
20,000 ₪ ופיצוי בגין עזרת צד ג' והוצאות בסכום של 1,000 ₪.
מסכומים אלה נטען כי יש להפחית אשם תורם של התובע בשיעור של 60%.


נסיבות התאונה – עדויות הצדדים


13.
עיקר העדויות והחקירה נסובו על נסיבות התאונה עצמה: כיצד התרחשה, מצב המגרש בזמן התרחשותה והאם יש קשר בין התאונה לבין מצב המגרש ולפתח הבור?

14.
מטעמו של התובע העידו התובע עצמו ושני חבריו לכתה, שהשתתפו בשיעור החינוך-הגופני שבו אירעה התאונה. התובע צירף לתצהיר שהגיש, תמונות שצילם במגרש, תמונות ישנות שצולמו במהלך השנה שלאחר התאונה (עמ' 7, שורות 6-4; 20-17 לפרוט') ותמונות חדשות יותר שצולמו ככל הנראה לאחר שהמגרש שופץ (עמ' 9, שורות 4-3).
בהקשר זה יצוין כי מר יואב קוסן, מנהל בית הספר, הצהיר ביום 13.2.2017 כי המגרש שופץ כשלוש שנים קודם לכן.

15.
התובע העיד כי נפל בזמן משחק כדורגל, כאשר רגלו נתקלה במכסה בולט, בזמן בעיטה בכדור או בריצה. מדובר במכסה של בור, שנועד לשמש להצבת מוט להחזקת רשת של משחק כדור-עף. לטענת התובע, מכסה הבור היה בולט מפני הקרקע ולא יציב, כך שדריכה עליו בזווית מסוימת מביאה לכך שהמכסה משנה מעט את מיקומו ובולט מעל משטח המגרש. לטענתו, הנפילה נגרמה בגלל שנתקל במכסה הבור.

16.
התובע לא זכר את הנפילה עצמה, אך זכר שהוא רץ עם הכדור בסמוך להתרחשות התאונה.
הוא נשאל בחקירתו הנגדית, אם הכדור היה אצלו עת נפל והשיב "כן, כידררתי. באיזה שהוא מצב, מקרה, אחרי שמסרתי או שהכדור היה אצלי, או רחוק ממני, אני לא יכול לזכור דבר כזה, נתקלתי במכסה ועפתי קדימה והדבר האחרון שאני זוכר שאני צורח מכאבים ולא יכול להזיז את הרגל, זה כמו בלוק" (עמ' 9, שורות 14-5).

התובע נשאל "יכול להיות שבדיוק בעטת בכדור" והשיב בחיוב. הוא נשאל שוב אם ייתכן שהתאונה קרתה כשבעט בכדור והשיב "יכול להיות אבל זה קרה מהמכסה".

17.
חבריו של התובע שהעידו מטעמו לא ראו את רגע הנפילה, אלא הבחינו בתובע לאחר שנפל.

מתן ניימן העיד כי התובע נפל "ליד מכסה הבור". הוא לא זכר אם התובע כדרר את הכדור או רץ לבדו, ולא זכר את רגע הנפילה, או מה היתה הסיבה לנפילה (עמ' 17, שורות 26-10). ניימן לא זיהה גם את התמונות שצילם התובע מן המגרש (עמ' 19, שורות 10-6) ולא זכר שהיה קיים מכסה כלשהו לבור בזמן התאונה, אלא שפתח השוחה בלט באופן מסוים מעל המשטח (עמ' 19, שורות 28-4; עמ' 20, שורות 26-15). כלומר, לדבריו, הבעיה היתה לאו דווקא בתזוזה של מכסה הבור, והוא לא בטוח כלל שביום התאונה היה מונח מכסה כלשהו על פתח הבור.

לפי תיאורו של ניימן, הבליטה באזור היתה קיימת בלי קשר למכסה, אלא מעצם קיומו של הבור ושל גליל המתכת שהקיף אותו, ואשר בלט מעל גובה משטח הכדורגל. בתצהיר העדות שלו, התייחס ניימן דווקא למכסה הבור וטען כי "המכסה של השוחה היה עם כותרת ברזל אשר בלט משטחו של המגרש ובנוסף היה מתנדנד כשדורכים עליו"!

18.
ניימן העיד כי לא שמע מהתובע סמוך להתרחשות מה היתה הסיבה לתאונה (עמ' 17, שורה 33 – עמ' 18 שורה 3; עמ' 18 שורות 24-20); הוא נשאל אם התובע סיפר לו, בשלב כלשהו, מה גרם לנפילתו והשיב "לא שזכור לי". הוא נשאל שוב אם התובע לא אמר לו למה הוא נפל והשיב "לא זכור לי. אני גם לא שאלתי".

19.
עודד פרידר, החבר השני, גם הוא לא זוכר שראה את התאונה עצמה, אך זוכר שראה את התובע שוכב סמוך למכסה:
"את רגע התאונה לא זוכר אם ראיתי או לא. אני זוכר שראיתי אותו שוכב....". הוא נשאל, כיצד הוא יודע ממה התובע נפל והשיב " אני באתי לתת עדות. מה זה איך אני יודע. אני סומך על המילה שלו. אני ראיתי אותו על הרצפה נופל והוא היה ליד הבור הזה. את רגע הפגיעה לא ראיתי. הוא אומר שהוא נתקע ליד הבור הזה". (עמ' 22, שורות 19-1; עמ' 24, שורות 18-4).

20.
עת
נתבקש העד, בחקירתו הנגדית, לומר לביהמ"ש "משהו על המכסה של הבורות האלה" אמר "אני זוכר את הבליטה של הבור הזה, זו שכבת ברזל דקה, כמו גבשושית כזו שקצת בלטה"
(עמ' 23, שורות 9-3) והסביר כי מדובר במפגע. הוא נשאל מדוע אם כך הוא מספר לביהמ"ש בתצהיר העדות על בעיה במכסה ובתשובה לכך שאל:
"איזה מכסה ?". ב"כ הנתבעת הפנה את העד לתצהירו, בו נכתב כי "המכסה של השוחה היה עם כותרת ברזל אשר בלט משטחו של המגרש ובנוסף היה מתנדנד כשדורכים עליו" אז הוסיף העד "אני זוכר את הבליטה הזו. היא היתה מכוסה במכסה. אני חושב שהבעיה שהיתה שם זו הבליטה והמכסה שם זז. זה גם הוספתי בתצהיר אצל עורך הדין. כי זכרתי שהמכסה זז".

21.
מטעם הנתבעים העידו מר אופיר מרג'י, מורה לחינוך גופני, ומר יואב קוטן, מנהל בית הספר.

מרג'י העיד כי לפני כל שימוש במגרש הספורט הוא בודק את תקינות המגרש, וגם את תקינות המכסה של בורות עמודי הכדורעף (עמ'
26 שורה 28 – עמ' 29 שורה 3). הוא נשאל, כיצד בודקים שהמכסה בסדר והסביר, "גם ויזואלית וגם בודקים שהמכסה יושב כמו שצריך, בודקים או עם הרגל או עם היד... כשאתה מסתכל על זה, אתה רואה אם המכסה לא יושב כמו שצריך, אתה רואה את זה בעיניים. אתה דורך עליו והוא נכנס".

קוטן העיד כי מזה שמונה שנים הוא משמש כמנהל בית הספר (עמ' 31, שורות 25-24, עמ' 32, שורות 14-11) וכי במועד התרחשות התאונה לא היה המנהל של בית הספר, אם כי המנהל הפדגוגי (עמ' 32, שורות 23-15). הוע העיד כי לפני פתיחת שנת הלימודים, העירייה עורכת בדיקת בטיחות בשטח בית הספר ונותנת אישור לפתיחת שנת הלימודים. לדבריו, העירייה לא פנתה לבית הספר בקשר למפגע או ליקוי כלשהו בקשר למכסה הבור הנטען.

לעניין המכסה, הוא העיד כי בדרך כלל המכסה סגור; אם יש שיעור של כדורעף, שזה מצב לא שגרתי,
מרכיבים את העמודים בבורות המיועדים ולשם כך מוציאים את המכסה. לשאלה, איך מחזיקים את המכסה, הוא השיב "יש התאמה. מספיק להניח את המכסה. הוא נעצר לבד. הוא לא זז ולא יוצא".

22.
מטעם העירייה הוגש, כאמור לעיל, תצהיר של מנהל מחלקת הנכסים בעירייה, לפיו עפ"י ההסכמים בין הצדדים, רשות אורט הינה האחראית הבלעדית על ניהול ותפעול ביה"ס.

דיון והכרעה

23.
המחלוקת
העיקרית בין הצדדים בעניין האחריות לתאונה קשורה לנסיבות התאונה עצמן. אין די בכך שהתובע נפל במהלך משחק כדורגל שנערך במסגרת ביה"ס, שכן מי שמשתתף במשחק עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות.

על התובע להוכיח אפוא כי התאונה אירעה, כפי שטען, עקב היתקלות במכסה הבור, את חובת הזהירות המוטלת על ביה"ס בכגון דא וכי בית הספר הפר את החובה, הפרה שגרמה לנזק.

24.
לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי ולאחר שעיינתי במלוא התיעוד שהוגש ובחנתי את כלל הראיות, אני סבורה כי התובע לא עמד בנטל המוטל על שכמו להוכחת נסיבות אירוע התאונה כפי שאלה נטענו על ידו. עדותו של התובע לעניין נסיבות התאונה, להבדיל מהעדות לעניין עצם אירועה, הינה עדות יחידה של בעל דין שלא זכתה לתימוכין ו/או חיזוק. עדותם של חבריו לכיתה תמכו בעדותו כי הוא נפל במהלך השיעור, אם כי עובדה זו אינה שנויה במחלוקת והיא אף מוסכמת על הנתבעת. חבריו לא ראו את רגע הנפילה ולא יכלו להעיד על סיבתה מתוך ידיעה אישית. הם גם לא יכלו להעיד ששמעו ממנו לאחר התאונה כי מעד בשל היתקלות במכסה או בבור כלשהו.

25.
אשר לגרסתו של התובע – יצוין תחילה כי המועד הראשון שבו הועלתה טענת התובע אודות מכסה רופף במגרש שגרם לתאונה, הוא במועד הגשת התביעה, כמעט שש שנים לאחר התאונה. התובע לא סיפר לחבריו סמוך לתאונה כי המכסה הבולט היה הגורם לנפילתו, והעדים מטעמו לא העידו כי ראו את התאונה או כי הם יודעים מה הסיבה לאירועה.

התובע לא ציין בפני
המטפלים והרופאים שטיפלו בו לאחר התאונה כי נתקל במכסה או בבור כלשהו במגרש ואין בכל התיעוד הרפואי שניתן התייחסות למפגע כזה או אחר במגרש או אף היתקלות בדבר במהלך המשחק. כל אשר צוין היה פציעה במהלך שיעור ספורט בביה"ס.

כך בגיליון חדר המיון מיום התאונה נכתב "נחבל בבי"ס בכדורגל בברך שמאל" (נספח א' לכתב התביעה). בתיעוד ביקור רופא ילדים מיום 11.10.2007 נכתב "נחבל בברך שמאל בזמן שיעור ספורט", ובאופן דומה, בתיעוד ביקור אצל רופא אורטופד מיום 15.10.2007 נכתב "נפל ב-23.09.2007 במגרש כדורגל בזמן שיעור ספורט בביה"ס" (נספח ד' לכתב התביעה).

גם במכתב שכתב התובע בכתב ידו לבית הספר, עם חזרתו ללימודים לאחר התאונה, הוא לא ציין דבר על תנאי המגרש. במכתב קצר שכתב
נכתב רק כי "בתאריך 23 ספטמבר נפלתי בשיעור ספורט ונסעתי באופן עצמי לבית חולים נהריה" (מוצג נ/6; עמ' 13, שורות 27-15). הוא גם לא הציג את התמונות שצילם לגורם כלשהו בבית הספר, בסמוך לתאונה, או לאחר שצילם אותן, כשנה לאחר התאונה לטענתו (עמ' 7, שורות 28-17).

26.
חשוב מכך, תנאי המגרש, קיומו של בור או של מכסה בור שבו נתקל התובע או אף קיומו של מפגע אחר, לא הוזכרו בפני
ה בכתב של בא כוחו של התובע לבית הספר, כשנה לאחר התאונה.

במכתב שנשלח מטעמו של ב"כ התובע לבית הספר ב-15.6.2008
(נ/8), אין כל התייחסות למצב המגרש ו/או לקשר בין מצב המגרש לבין התאונה. כל שנאמר בנוגע לנסיבות התאונה במכתב הוא: "ביום 23/9/07 בשעה 8:20 ו/או בסמוך לכך נפגע מרשי קשות תוך כדי שיעור ספורט בבית הספר אורט כרמים – כרמיאל".

אף אם נניח כי מטרת המכתב היתה הסדרת הפנייה אל המבטחת בביטוח תאונות אישיות, דומה כי עדיין היה ב"כ התובע מציין, גם אם באופן כללי, את דבר קיומו של מפגע, אילו הדבר נמסר לו ע"י התובע.

27.
אותה תהייה עולה גם מעיון בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע משנת 2008, שכן כידוע מומחים רפואיים נוהגים להביא בחוות הדעת, את נסיבות אירוע התאונה ומנגנון הפציעה, מפיהם של הנבדקים, והעובדה כי בחוות דעת המומחה מטעמו של התובע מיום 24.11.2008
נכתב כי התובע "נפגע, לדבריו, בברך שמאל, בזמן משחק כדורגל בביה"ס בו למד ב-23.9.07", אך לא נאמר דבר בנוגע לתנאי המגרש, להיתקלות במכסה או תיאור דומה תמוה למדי.

28.
זאת ועוד, חבריו של התובע לא שמעו ממנו סמוך לתאונה על נסיבות אירועה, ולא קיבלו הסבר ממנו על מה שאירע. ההסבר על הקשר בין המכסה הרופף לבין הנפילה לא נמסר להם על-ידי התובע בסמוך לתאונה (עמ' 18, שורות 24-20; עמ' 23, שורות 27-24). עדויותיהם של החברים על נסיבות התאונה מעידות רק על המיקום שבו אירעה הנפילה, אך לא על נסיבות התאונה עצמן וכפי שאמר עד התביעה פרידר: "חוץ ממנו אף אחד לא ידע איך הוא נפל" (עמ' 24, שורה 7).

29.
התובע עצמו לא זיהה באופן מדויק את הבור שלטענתו גרם לנפילה, והגדיר אותו בכתב התביעה ובתצהיר הנסיבות מחודש 12.13, כ"מכסה של בור ביוב". רק מאוחר יותר תיקן את הצהרתו וטען שמדובר במכסה של בור שוחה להצבת עמודים לרשת כדורעף. הדבר אינו עומד בקנה אחד עם עדותו כי המצב הבעייתי של המגרש, כולל לעניין אותו בור, היה ידוע, שכן אם מצב המגרש היה ידוע, היה מצופה מן התובע לדעת כי מדובר בבורות שנועדו למשחק כדורעף ולא במכסה של בור ביוב.

30.
משהגענו לכאן אציין כי התובע סבל עוד לפני התאונה מכאבים ובעיות בברכיים. הוא נשאל בחקירתו הנגדית, אם קרה לו פעם בעבר שבעט בכדור והיתה לו בעיה ברגל שמאל בגלל הבעיטה והשיב בחיוב והוסיף כי היו לו כאבים בברכיים, גם ברגל שמאל וגם ברגל ימין, מכך שבעט בכדור.
הוא נשאל, אם היו לו בעיות בברך שמאל, בגלל בעיטה בכדור והשיב "כן. יש לי בעיות בשתי הברכיים. אני ספורטאי מגיל צעיר, יש לי בעיות בברכיים והיו לי תאונות ספורט..." (עמ' 9, שורות 11-23).

התיעוד שהוגש מלמד כי בתאריך 22.2.2007, כחצי שנה לפני התאונה נשוא התביעה, בזמן משחק כדורגל נתפסה ברך שמאל וסבל מכאבים חזקים בה. האירוע מתועד במסמך רפואי מיום 27.2.2007 וכן בדו"ח טיפול פיזיותרפיה, מיום 29.4.2007 בו נכתב בו: "לפני כ-3 חודשים במהלך משחק כדורגל "נתפסה" הברך -> כאב חזק. לאחר מנוחה של חודש חזר לפעילות רגילה אך סובל מכאבים תמידים. נכון להיום: כאבים בהליכה, קושי בכיפוף מלא (מלווה בכאבים) + כאבים ביישור מלא. לא מסוגל להשתתף בשיעורי התעמלות בבית הספר" (מוצג נ/4).

31.
בנסיבות אלה, בשים לב לעיתוי שבו הועלתה גרסתו של התובע לעניין ההיתקלות במכסה הבור, לאור הבעייתיות בגרסה שהועלתה, העובדה כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין והעבר הרפואי שיש לתובע שיכול להסביר את הפציעה, גם ללא קשר להימצאות מפגע כלשהו במגרש, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ואין לי אלא להורות על דחיית התביעה.

משזו המסקנה אליה הגעתי, איני רואה טעם לדון בשאלת הנזק .

32.
אני מורה אפוא על דחיית התביעה, וכפועל יוצא מכך על דחיית ההודעות לצד ג' ולצדדים הרביעיים.

בשים לב לדחיית התביעה בשל חוסר עמידה בנטל, לאור ההוצאות ששולמו בגין חוות דעת רפואיות
(הנתבעים הגישו חו"ד מטעמם ושלושת הצדדים נשאו בשכרו של המומחה מטעם ביהמ"ש בחלקים שווים)
ולאחר שלקחתי בחשבון כי הצדדים הרביעיים הינם שולחי ההודעה לצד ג', אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 12,000 ₪ ואת הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪.

אין צו להוצאות בהודעה לצדדים הרביעיים.




המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום,
ט"ז תשרי תשע"ט, 25 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 59636-05/13 סימון חיימוב נ' ביה"ס אורט, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, עיריית כרמיאל (פורסם ב-ֽ 25/09/2018)