פסקי דין על חוסיין עלי מוחמדי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4143/04 בל     26/09/2005




בל 4143/04 חוסיין עלי מוחמדי נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 004143/04
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
26/09/05

כב' השופטת עדנה קוטן

בפני
:

נציגי ציבור: מר עמינדב ארגוב (מעבידים) ומר שאול אלבז (עובדים)

התובע
חוסיין עלי מוחמדי
- נ ג ד -

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
פסק דין
1. במכתבו מיום 21.10.04 הודיע המל"ל לתובע על דחיית תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 6/2004 בגין שימוש ברכב (סובארו) מס' רישוי 2104685 (להלן:"הרכב") .
במכתב נוסף , מיום 24.10.2004 הוסיף והודיע המל"ל לתובע , כי בגין התקופה בה שולמה לו הגמלה שלא כדין, חב התובע למל"ל סך של 10,092 ₪ וכי עליו להחזיר סכום זה.
בתביעתו דנן מערער התובע על החלטותיו הנ"ל של המל"ל.

2. בכתב תביעתו הודה התובע כי עשה שימוש ברכב , אך עמד על כך , כי הרכב אינו בבעלותו אלא בבעלות אחיו , מר מוחמדי ג'מאל (להלן: "האח") וכי הוא (התובע) משתמש ברכב "רק במידת הצורך המחייבת אותי לנסוע בו , כי הוא לא שייך לי ולא פנוי למטרה להסיע אותי כל הזמן".
התובע הוסיף : "אני אינני מודע על חוק כזה שאוסר על רושם במחלקת הבטחת הכנסה שימוש ברכב...".
התובע לא פירט בתביעתו איזו היא "מידת הצורך המחייבת" אותו להשתמש ברכב.

3. העיד בפני
נו התובע בלבד. שני הצדדים הציגו ראיות בכתב.
להלן העובדות הרלבנטיות כעולה מעדות התובע ומראיות הצדדים ככל שהוצגו בפני
נו:
4. אחיו של התובע , הוא רווק , המתגורר עם ההורים בדירה, הנמצאת בשכנות לבית מגוריו של התובע.

5. לאח שני כלי רכב הרשומים על שמו , שניהם מסוג סובארו , האחד - שנת ייצור 1985- הוא הרכב בו נוהג התובע והשני -שנת ייצור 1990 (ראה רישומי משרד הרישוי - נ/8).
לא למותר יהא לציין , כי התובע אישר עובדה זאת רק לאחר שהוצג בפני
ו רישום משרד הרישוי המעיד על כך, כי אחיו הוא הבעלים של שני כלי הרכב.
בהודעה שנמסרה על ידו לחוקר המל"ל , בטרם נדחתה התביעה והגם שהתובע נשאל לעניין זה טען , כי "אינו יודע" אם לאחיו שני כלי רכב.
עת התבקש להתייחס לדברים בביה"ד , השיב : " כאשר החוקר חקר אותי לא הייתי מודע לזה , כי זה רכב חדש, מדובר בסובארו 1990" (???)

6. התובע אף לא ידע להסביר, בחקירתו הנגדית, מדוע לאחיו יש צורך בשני כלי רכב, בהיותו רווק המתגורר עם הוריו "הזקנים" (כך בלשונו) ונוכח עדותו, כי להורים אין רשיון נהיגה.

7. באשר לשימוש ברכב, גם בביה"ד חזר והעיד התובע, סתמית וכללית : " נהגתי ברכב למידת הצורך".
עת נדרש להבהיר ולפרט , הוסיף: "כלומר, לקחתי את בתי לבדיקות בבי"ח בנהריה...אני נאלץ לקחת את רכב של אחי על מנת להביא את בתי לבי"ח".
עת התבקש להציג תימוכין , הציג התובע סיכומי אשפוז מביה"ח המעידים על כך , כי בתו אושפזה בביה"ח 3 פעמים, במועדים דלקמן:
13.5.02 - 15.5.02 (ת/3), 22.4.04 - 25.4.04 (ת/2), 12.5.04 - 16.5.04 .

8. דא עקא, שהתובע צולם ע"י חוקר המל"ל , עת עשה שימוש ברכב , בשלושה מועדים שונים והם : 10.5.04, 18.5.04 ו- 23.5.04 (במועד אחרון זה היתה הילדה כבר מאושפזת בביה"ח ומן הסתם לא היה צורך "להביאה" לאשפוז) .
בתאריך 10.5.04 - הרכב גם צולם חונה בחניית ביתו של התובע (נ/1).
התובע זיהה עצמו כמו גם את הרכב - בכל התמונות הנ"ל (נ/2 - נ/6), שהוצגו בפני
ו בביה"ד ועת ניתנה לו ההזדמנות להבהיר פשר השימוש ברכב במועדים בהם צולם, כל שענה: "צילמו אותי נוהג ברכב רק בתוך הכפר".

9. עת התבקש להסביר פשר "הצורך" לנהוג ברכב בכפר טען התובע , כי הוא אוסף תרומות למסגד שבכפר וכי כל אימת שתורמים מתקשרים ומבקשים לתרום, הוא נוהג אליהם ברכב - לצורך קבלת התרומה.
בחקירתו הנגדית הודה התובע , כי הוא גם נוהג ברכב למסגד על מנת להתפלל, כן נוהג הוא ברכב לחבריו בכפר וגם לשירות התעסוקה נהג בו , הגם לדבריו - לשירות התעסוקה הגיע פעם אחת בלבד ברכב.

10. עיון בהודעתו לחוקר מעלה , כי בפני
ו העיד התובע , כי הוא הולך כל יום למסגד להתפלל. יחד עם זאת , עת נשאל ע"י החוקר האם הוא נוהג ברכב למסגד השיב :"פעם בחודש ...".

11. מנגד, בביה"ד הדגיש כי הוא עושה שימוש ברכב מאחר ו : "אני לא יכול ללכת ברגל כי יש לי פלטינות ברגל".
לתימוכין הציג אישורים רפואיים - ת/4 .
עיון בת/4 מעלה, כי מדובר בתיעוד רפואי מן השנים 1993, 1994, ו - 2000 .
לא הוצג כל תיעוד לתקופה הרלבנטית ואילו בת/4 - כל שנרשם , כי התובע סובל מכאבי גב תחתון ושינויים ניווניים וכי לאחר תאונת דרכים בה היה מעורב, מסתמא, ב 1993 - הוא מתהלך, הגם בצליעה קלה ואף אושר לו לחזור לעבודתו עוד ב 8/1994.
לא הוצגו כל תימוכין לטענתו הנוספת של התובע , כי הוא עדיין מטופל ברגלו, הגם שאף לדבריו - הטיפול מסתכם בביקור במרפאה פעם בחודשיים בלבד (ראה עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול).
אף לא הוצג תיעוד לתמיכה בטענה, כי אינו יכול ללכת.

12. עוד אישר התובע (ראה הודעתו לחוקר) , כי הרכב אכן חונה בחניית ביתו הגם שלחוקר הוצגו הדברים דלקמן: "...(הרכב חונה) בבית של האח שלי שזה מעל הבית שלי, אבל אחי ג'מאל לא גר שם בינתיים , הוא רק בונה שם עכשיו, הוא ישן אצל הורים שלי ...".
משמע, בסיכומו של דבר הודה התובע , כי הרכב אכן חונה בקביעות בחניית הבית בו מתגורר הוא עצמו ובשלב זה - הוא בלבד.
עוד אישר התובע בפני
החוקר , כי מאז שהרכב נרכש ע"י האח - שנתיים בטרם המועד בו נחקר - משתמש בו התובע , הגם , כדבריו, "במידת הצורך" (עליה עמדנו לעיל).

13. למען שלמות התמונה נוסיף , כי בהודעתו לחוקר שנגבתה כאמור ב 30.6.04 מסר התובע , בתשובה לשאלה : "כמה פעמים בחודשים האחרונים השתמשת ברכב הסובארו ולאיזה צרכים?" השיב:
"פעם או פעמיים ...היה לי פעם אחת ביקור עם הבת שלי בביה"ח בנהריה ופעם שנייה נסעתי עם הרכב ללשכת התעסוקה".
עת ניתנה לתובע ההזדמנות להגיב לטענת החוקר , כי בידיו ממצאים לשימוש ברכב העולה על פעם או פעמיים השיב התובע: "אני כופר בזה" (ראה עמ' 3 להודעה המודפסת).
(???)

14. לא נסתרה גרסת התובע בפני
חוקר המל"ל , כי אין הוא נושא בהוצאות אחזקת הרכב, בהן נושא אחיו בלבד.

דיון והכרעה
15. בסעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה , התשמ"א - 1980 נקבע:
"לעניין חוק זה רואים , בכפוף להוראות סעיף קטן (ג) רכב כנכס אשר מופקת ממנו הכנסה חודשית שסכומה אינו נמוך מסכום הגמלה שהיתה משתלמת לתובע לולא הוראות סעיף קטן זה".
בפסיקה נקבע , כי שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגמלה.
השימוש ברכב מצביע על כך שלמשתמש די אמצעים כספיים כדי להתפרנס בכבוד.
עמד על כך כב' הנשיא אדלר עוד בפסק דינו בדב"ע 6/98 - 04 קדור מרזוק נגד המל"ל (פורסם בפד"ע לג' 385):
"אף אנו בדעה , כי חוק הבטחת הכנסה מיועד להבטיח הכנסה מינימלית למי שאינו עובד או אין לו הכנסה ממקור אחר.
למבוטח המשתמש ברכב ישנן הוצאות על החזקתו בסכום הקרוב לסכום הגמלה.
השימוש ברכב אינו נחוץ להבטיח קיום מינימלי בכבוד...".

16. בעב"ל 1010/04 המל"ל נגד זהבה עמר (טרם פורסם) חזר כב' הנשיא על הדברים והוסיף:
"...יודגש , כי האמור עד כה יפה גם מקום בו המבוטח אינו משתתף בהוצאות החזקת הרכב או המשתתף רק בהוצאות התדלוק. זאת , על שום שיש לראות במבוטח שכזה כאילו ניתן לו ע"י בעל הרכב , סכום שווי הרכב וכן סכום שווי השימוש ברכב , לרבות אגרת הרישוי השנתית , הוצאות הביטוח והוצאות התיקונים והטיפולים ששיעורם , למצער, כשיעור הגמלה. לשום אחרת , אדם הסמוך על שולחן זולתו אינו זכאי להבטחת הכנסה".

17. כב' הנשיא הוסיף ופירט בפס"ד עמר הנ"ל, את המבחנים , אשר לאורם תיבחן מידת השימוש ברכב.
בין השאר קבע, כי עת הרכב עומד ליד ביתו של המבוטח , עת המבוטח עושה מאמצים להסתיר את השימוש ברכב ו - עת קיימת עדות על נהיגה ברכב לפחות פעמיים תוך פרק זמן קצר - כל אלה מהווים מבחנים מסייעים בשאלה הנ"ל.

18. יישום החוק וההלכה הפסוקה בענייננו מביא למסקנה , כי בדין שלל המל"ל את זכאות התובע לגמלה בגין שימוש ברכב , בתקופה הרלבנטית.
כאמור, התובע הודה למעשה בעשיית שימוש ברכב הסובארו של אחיו.
הוכח, כי בבעלות האח שני כלי רכב, הגם שהוא רווק ומתגורר עם ההורים - שאינם נוהגים.
התובע לא ידע ליתן הסבר מדוע לאח צורך בשני כלי רכב , האח עצמו לא העיד וממילא לא ניתנה הבהרה מפיו.
מנגד, התובע אישר כי הרכב חונה בקביעות בחניית ביתו.
הרכב היה איפוא, זמין לשימושו הבלעדי של התובע בלא הגבלה .
התובע צולם כשהוא נוהג ברכב ב - 3 מועדים שונים בפרק זמן קצר של 14 ימים סה"כ.
גרסתו, כי השתמש ברכב על מנת להביא את בתו לביה"ח - הופרכה, נוכח המועדים בהם צולם נוהג ברכב מחד ולאור המועדים בהם הובאה בתו לביה"ח כעולה מן התיעוד הרפואי - מנגד.
לא הוכחה טענתו , כי אינו מסוגל ללכת מפאת מצבו הרפואי.
התובע עצמו אישר , כי עשה שימוש ברכב גם על מנת להגיע למסגד לתפילתו היומית, גם על מנת לאסוף תרומות למסגד וגם על מנת להגיע לשירות התעסוקה.
הן בהודעתו לחוקר, הן בכתב תביעתו ואף בעדותו בביה"ד - ניסה התובע למזער את השימוש התדיר שעשה ברכב.
טענתו בכתב התביעה , כי לא ידע כביכול, כי שימוש ברכב שולל זכאות לגמלה - מדברת אף היא בעד עצמה ובמצטבר לעובדות כמפורט לעיל, תומכת במסקנה בדבר השימוש התדיר שעשה התובע ברכב, בבחינת שימוש קבוע.

19. בנסיבות אלו , נוכח ההלכה הפסוקה על המבחנים שנקבעו בה, שוכנענו וכך אנו קובעים , כי התובע הוא בגדר מי שהשתמש ברכב באופן קבוע בתקופה הרלבנטית, כי בדין נשללה הימנו הגמלה ובדין קבע המל"ל , כי על התובע להחזיר את הגמלה אשר שולמה לו שלא כדין בתקופה הרלבנטית .

20. לסיכום , התביעה נדחית.
כמקובל בתביעות בתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

21. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי בירושלים ,תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד.

ניתן היום כ"ב באלול, תשס"ה (26 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

עדנה קוטן
- שופטת

שאול אלבז
נציג עובדים

עמינדב ארגוב
נציג מעבידים

004143/04בל 710 אורלי








בל בית דין אזורי לעבודה 4143/04 חוסיין עלי מוחמדי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 26/09/2005)