פסקי דין על מאיר בלגזאל | פסקי דין על אתגר ספרים (2007) | פסקי דין על דרור מאיר צחקו |

24403-05/17 תק     17/09/2018




תק 24403-05/17 מאיר בלגזאל נ' אתגר ספרים (2007) בע"מ, דרור מאיר צחקו








בית משפט לתביעות קטנות בעכו



ת"ק 24403-05-17 בלגזאל נ' אתגר ספרים (2007) בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
זהבה (קאודרס) בנר


תובע

מאיר בלגזאל


נגד


נתבעים

1.אתגר ספרים (2007) בע"מ

2.דרור מאיר צחקו




פסק דין


בפני
תביעה להורות על ביטול עסקה לפי סעיף 14(א)(1) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, ולחיוב הנתבעת
להשבת סך של 4,844 ₪ ששולם עבור תוכנות לימוד ותקליטורים, ולתשלום סך של 3,000 ₪ בגין הוצאות, בזבוז זמן, ועגמת הנפש על החזקת המחאות התובע ברמאות.

א. הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי
1.
נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

2.
"נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

3.
במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני
בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

4.
נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).

5.
השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

6.
פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפני
ו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

7.
ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

ב. העובדות

8.
הנתבעת הינה חברה המשווקת פרוייקט לימוד
להכנה לבגרות במקצועות שונים. לכיתות ו – יב, עד לרמה של 5 יחידות לימוד.
חומר הלימוד הוא בהתאם לתוכניות הלימוד של משרד החינוך. הבנוסף לתוכנות הלימוד, יש מערכת תרגול של
חברת "תרבות לעם" הכותבת גם ספרי לימוד למתמטיקה לחטיבת הביניים. התרגול הוא אינטרנטי, בנוסף לתקליטורים.

9.
ביום 7/8/16
הצדדים הסכימו בניהם לטלפונית לפגישה עם נציג הנתבעת ביום 12/8/16, בביתו של התובע.
מטעם הנתבעת הגיע לפגישה נתבע 2, והוא שעשה את העסקה עם התובע (להלן – דרור).
לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, במהלך הפגישה רכש התובע פרוייקט לימוד בשבעה מקצועות לימוד + תרגול: מתמטיקה, אנגלית, לשון, פיזיקה, אזרחות, היסטוריה ותנ"ך. במסגרת רכישת פרוייקט הלימוד קיבל התובע ערכה של 13 תקליטורים הכוללים הסברים, מצגות, הקראת החומר הנלמד וסרטוני הדגמה
וקוד כניסה לאתר "תרגול" המאפשר לו לתרגל בכל המקצועות. התובע קיבל בונוס נוסף – תקליטור תנ"ך עם פירושים לכל התנ"ך.
לציין כי בדיון העיד
דרור כי עלות של כל מקצוע היא 1,980 ₪ והתובע רכש שלושה מקצועות בעלות כוללת של 5,940 ₪.

10.
הצדדים חלוקים ביחס לתשלום ששולם. לגרסת התובע הוא שילם 2,000 ₪ במזומן, ואילו לגרסת הנתבעת התובע שילם 1,200 ₪ במזומן. בנוסף, ועל כך הצדדים אינם חלוקים,
נתן התובע
5 המחאות על סך של 948 כל אחת, כאשר פרעון כל המחאה הוא אחת לחודשיים, לחודשים: 9/16, 11/16, 1/17, 3/17, 5/17. בהתאם למחלוקת זו, לטענת התובע הוא שילם סה"כ סך של 6,740 ₪, ואילו לטענת הנתבעת התובע שילם סה"כ סך של 5,940 ₪.
לאחר מספר חודשים, התקשר התובע לנתבעת ודרש קבלה. לנוכח המחלוקת בין הצדדים על הסכום ששולם,
ומספר הגורמים המעורבים בעסקה, מלבד "המרכז ללימודים להצליח בגדול", החליט התובע כי מדובר בעסקת רוכלות ברמאות, ועל כן הוא ביטל את ההמחאה שפירעונה חל בחודש 1/17.
הנתבעת העבירה
את ההמחאה שחוללה לטיפול באמצעות עו"ד. לאחר שהתובע קיבל מכתב מעו"ד הוא שילם את ההמחאה במזומן.
הנתבעת לא דרשה מהתובע דמי טיפול בגביה בשל ביטול ההמחאה.
לציין כי לנוכח בקשת התובע , הנתבעת שלחה לו העתק קבלה מיום 12/8/16, על סך של 1,200 ₪ במזומן, ו- 5 המחאות על סך של 948 ₪ כל אחת.

11.
לאחר מכן התובע שלח מיילים רבים לנתבעת, ואף הגיע בעצמו לביתו של דרור ולביתו של חמותו. בנוסף פנה התובע גם למשטרה. בסופו של יום ביטל התובע את שתי ההמחאות הנותרות. לטענת הנתבעת, היא העבירה המחאה אחת שחוללה להוצל"פ. הבעלים של חב' אתגר, מר מצליח,
אמר בדיון כי את ההמחאה השניה טרם הגיש להוצל"פ,
בגין התביעה שבנדון.

ג.
טענות הצדדים
12.
לטענת התובע מדובר בעסקת רוכלות שנעשתה ברמאות. לדבריו, לא ניתנה לו קבלה ולא נערך עימו כל הסכם. לטענתו, כבר בעת הפגישה בה רכש מהנתבעת את ערכות הלימוד, ביקש חשבונית
ודרור השיב לו כי הוא עושה לו הנחה ולכן אין צורך בקבלה. משלא קיבל חשבונית ו/או קבלה, פנה לברר למי שילם עבור העיסקה.
לדבריו ההמחאות יועדו ל"מרכז ללימודים להצליח בגדול", אולם כשברר בבנק מיהו הגורם שפדה את ההמחאות התברר כי מי שפדה את ההמחאות הוא "אתגר ספרים בע"מ". על כן, לטענתו, מי שמחזיק את המחאותיו מחזיק בהן ללא הסכמתו.
לטענת התובע, דרור טען שהוא סוכן עצמאי של חברת תרבות לעם, וההמחאות ניתנו עבור "מרכז ללימודים להצליח בגדול". מי שהחזיק את ההמחאות שהוא נתן היא "רגב מדיה", ומי שפדה אותן הוא "אתגר ספרים".
מכל מקום, לטענתו,
כאשר פנה ל"אתגר ספרם בע"מ" נענה על ידי הפקידה כי הקבלה נשלחה לו בדואר. התובע ביקש קבלה חדשה , ונענה לדבריו שיקבל קבלה חדשה. לדבריו הפקידה איתה שוחח טענה ששילם במזומן סך של 2,900 ₪ ונתן שלוש המחאות על סך של 1,000 ₪ כל אחת. על כן הוא הסיק שכל העיסקה לא תקינה והחליט לבטל את ההמחאות. לטענתו הקבלה שהוצאה לו לאחר בקשתו הינה קבלה מזוייפת. לטענת התובע, השיחות שהקליט עם דרור והפקידה מוכיחות את טענותיו.
עוד טוען התובע כי האתרים שקיבל – קיבל ברמאות, כי בשם משתמש שלו יש משתמשים רבים נוספים. נוסף לכך לאתר "בריינפופ" ניתן לו שם משתמש וסיסמה של בית ספר ארלוזורוב בקרית חיים.
לטענתו הוא לא השתמש כלל בערכה של התקליטורים, והנתבעת יכולה לשלח מי מטעמה לקחתם חזרה.
לטענת התובע, סעיף 14(א)(1) לחוק הגנת הצרכן, קובע כי צרכן רשאי לבטל עסקת רוכלות בלי צורך בהנמקה, וללא דמי ביטול ובלבד שיעשה כן בתוך המועדים הקבועים בחוק, או ממועד קבלת ההסכם בכתב – המאוחר מבין השניים. לטענתו, משלא קיבל כלל הסכם, הוא רשאי לבטל את העיסקה בכל עת. בנוסף טוען התובע כי הוא לא פנה מיד כי בתחילה לא ידע מיהו הגורם הנכון לפנות, מאחר שלא קיבל קבלה. בדיון טען התובע כי
בסמוך למועד הרכישה היו חגים, ולאחר מכן לקח לו זמן לברר למי עליו לפנות לנוכח כך שלא קיבל קבלה.

13.
לטענת הנתבעת יש לדחות על הסף את התביעה כנגד נתבע 2, הואיל ואין שום התקשרות חוזית בינו לבין התובע ואין כל יריבות בניהם.
לטענתה, יש לדחות את התביעה
גם כנגד נתבעת
1 משעל פי החוק, אין אפשרות לבטל עסקה לאחר הזמן הקבוע בחוק. לטענתה, סעיף 4ג(ד)(2) לחוק מחריג מפורשות מוצרים שניתנים לשכפול והעתקה.
לגופה של תביעה טוענת
הנתבעת כי התובע רכש ערכות בעלות של 5,940 ₪ ששולמו באמצעות המחאה על סך של 1,200 ₪ במזומן ו-5 המחאות דחויות על סך של 948 ₪ כל אחת, כמפורט לעיל.
מר דרור העיד בדיון כי
במועד הרכישה הוא העניק לתובע מספר הטבות שאינן כלולות בעסקה ונתן לו קוד מנהל באתר אשר באמצעותו אפשר להגיע לתוכנת פסיכומטרי, וקוד של הבן שלו שלא קשור כלל לעבודה, משראה שלתובע ילדים קטנים.

לטענת הנתבעת, התובע קיבל קבלה. לטענת הנתבעת רק לאחר מספר חודשים, בחודש 2/17 פנה
אליה התובע לראשונה, וטען שלא קיבל קבלה וחשבונית, ולכן החליט לבטל את ההמחאה שזמן פירעונה חל בחודש 1/17. לטענתה, לאחר שהיא פנתה אליו בעניין ההמחאה שבוטלה, התובע בא ושילם את סכום ההמחאה, והיא לפנים משורת הדין, לא גבתה ממנו דמי טיפול בגביה.
לטענת הנתבעת, בעת שהתובע בא לשלם את ההמחאה שביטל, הוא טען שדרור נתן לו קוד מנהל. מר מצליח פתח לו במקום קוד אישי שלו לאתר.
מר מצליח ביקש מהתובע שההמחאות הנוספות יכובדו. לטענתה, לאחר מכן החלה מסכת הטרדות מטורפת. התובע שלח מספר רב של הודעות
sms
לדרור ולמצליח וגם למייל של מצליח. בנוסף, פנה התובע למשטרה והמשטרה פנתה לדרור. לטענת דרור אף המשטרה טענה שהתובע מטריד אותה. התובע גם הגיע לביתו של דרור ביום ששי ולביתה של חמותו. לטענתו, הוא ניסה להבהיר לתובע כי הוא רק נציג הנתבעת ואין ביכולתו לטפל בעסקה עצמה, אולם ללא הואיל.

באשר לביטול העסקה טוענת הנתבעת כי התובע פנה לראשונה רק לאחר חצי שנה ולא תוך 14 יום כנדרש בחוק. יתרה מזאת, טוענת הנתבעת. אם התובע
פתח והשתמש בערכה, הוא אינו יכול לבטל
את העסקה גם תוך 14 יום. לטענתה, אין לקבל את טענות התובע, לפיה הוא לא הצליח לאתר בזמן את הנתבעת. לתובע היה את מספר הטלפון של דרור עם כל הפרטים. עוד מיום ביצוע העסקה. זאת ועוד, טוענת הנתבעת. כאשר החלה מסכת ההטרדות של התובע הוא ידע להגיע לכולם.
בהתייחס לתמלול הקלטות שצרף התובע, טוענת הנתבעת כי התמלול ערוך ואינו מהימן.

לטענת הנתבעת, יש לחייב את התובע לשלם את ההמחאות שביטל ובתשלום הוצאות
לדוגמא לנתבעת 1, בגין ההטרדות והזמן היקר שבוזבז בשל התובע.

ד.
דיון
14.
בדיון שהתקיים ביום 5/7/18, נכח התובע, מר מצליח – מנהל נתבעת 1, ומר דרור – נציג הנתבעת שביצע את העסקה עם התובע.
בדיון פרשו נציגי הנתבעת את השתלשלות העניינים בהרחבה, כמפורט לעיל.
התובע בדיון טען שדרור הציג את עצמו כסוכן עצמאי שמנפיק קבלות משלו. לטענתו בדיון דרור נתן לו שם משתמש שאינם שייכים לדרור : "אתגר 2", והוא סבר כי אתגר הוא שם המשפחה של דרור. התובע חזר על טענתו שלקח לו זמן רב, כחודש וחצי, לאתר את החברה, היות ובאינטרנט יש הרבה חברות "תרבות לעם".
כאשר נשאל מדוע לא ביטל תוך 14 יום, השיב כי העסקה נערכה בזמן של חגים, חודשים 8 ו-9 והוא לא שם לב. ההמחאה הראשונה ירדה רק בחודש 10/16 והוא לא ידע למי ההמחאה מיועדת. רק לאחר שברר בבנק הפועלים התברר לו שההמחאות מיועדות לאתגר ספרים שכלל אינו מוכר לו.
בית המשפט הורה לצדדים להגיש סיכומים , והורה לנתבעת לכלול בסיכומיה את תגובתה לעניין הצורך בקיומו של הסכם בכתב על פי תקנות הגנת הצרכן (עריכת חוזה בכתב ופרטים שרוכל חייב למסור לצרכן), התשס"ח-2008, (להלן- תקנות עריכת חוזה).
התובע צרף לסיכומיו
תמליל של הקלטה של 3 שיחות
בצרוף תצהיר של מנהלת חברת איגמי – החברה המתמללת.
הנתבעת הגישה סיכומים והתובע הגיש תגובה לסיכומי הנתבעת בה טען שוב כי הוא יכול להשיב לנתבעת את ערכת הדיסקים, שלא נעשה בה כל שימוש.
הנתבעת הגישה השלמה לסיכומיה בה טענה כי השיחות המוקלטות ערוכות. התובע הגיש גם הוא תגובה נוספת בה טען כי לאורך הליך הוא טען שיש בידו הקלטה של השיחות.

ה.
הכרעה
15.
תחילה נדון בשאלה האם התובע היה רשאי לבטל את העסקה במועד שהודיע על ביטולה?

סעיף 8 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, (להלן - חוק הגנת הצרכן), מגדיר עסקת רוכלות:
"רוכלות" - הצעת עסקה לצרכן מאת עוסק, או מי מטעמו, שבא שלא לפי הזמנה למקום מגוריו, שירותו הצבאי, עבודתו, לימודיו או לקרבתם, וכן לכל מקום שאינו בית עסק של העוסק או של מי מטעמו (להלן - מקום הצרכן), או פניה יזומה של עוסק לצרכן בכל דרך שהיא, שבעקבותיה הגיע העוסק, או מי מטעמו, למקום הצרכן כדי לקשור עסקה."

מצליח העיד כי הם פונים
טלפונית באופן אקראי ללקוחות מתוך מאגר שמות, ומנסים לעניין את הלקוחות. אם הלקוח מעוניין מתאמים פגישה בבית הלקוח להציג לו במחשב את המערכת והתרגול.
כל זאת נעשה גם בעניינו של התובע.
משכך, מדובר בעסקת רוכלות.

16.
באשר לעסקת רוכלות קובע
סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן:
14"(א)
בעסקה ברוכלות רשאי הצרכן לבטל את ההסכם –
(1)
במכר - מיום עשיית ההסכם עד ארבעה-עשר ימים מיום מסירת הנכס או מיום קבלת הפרטים שנקבעו בתקנות לפי סעיף קטן (ד), לפי המאוחר מבניהם;
(2)
בשירות, תוך ארבעה-עשר ימים מיום עשיית ההסכם או מיום קבלת הפרטים שנקבעו בתקנות לפי סעיף קטן (ד), לפי המאוחר, כמפורט להלן: בעסקה מתמשכת – בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לאו, ובעסקה שאינה עסקה מתמשכת, אם טרם הוחל במתן השירות."

סעיף 14 ו לחוק הגנת הצרכן מסייג את האפשרות לבטל את העסקה בתוך התקופה שנקבעה ומגדיר את התנאים לביטול עסקה:
"(א)
בעסקה לרכישת טובין, סוגי טובין, שירותים או סוגי שירותים, שקבע השר, רשאי צרכן לבטל את הסכם הרכישה בתוך תקופה שקבע השר, ובלבד שאם העסקה היא לרכישת טובין והצרכן קיבל את הטובין שרכש –
(1)
הוא יחזיר אותם לעוסק;
(2)
הטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש.
(ב)
השר יקבע הוראות לצורך ביצוע הוראות סעיף קטן (א), ובכלל זה לענין החזרת התמורה ששילם הצרכן בעבור הטובין או השירותים, לרבות אופן וסוג ההחזר הכספי, וכן נסיבות שבהן –
(1)
הזכות לבטל את העסקה תחול, לא תחול או תוגבל;
(2)
יהיה רשאי העוסק לנכות מסכום ההחזר הכספי דמי ביטול, בשיעור שיקבע.

(ג)
תקנות לפי סעיף זה יותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת."

מכח סעיף זה וסעיף 37 לחוק הגנת הצרכן הותקנו תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010.
תקנה 6 לתקנות אלה, שכותרתה: "הגבלת זכות הביטול"
קובעת חריג ,לאפשרות לבטל עסקה:
"זכות הביטול כאמור בתקנות אלה לא תחול לגבי
-
....................
(8)טובין הניתנים להחלטה, לשעתוק או לשכפול, שהצרכן פתח את אריזתם המקורית;"

אין ספק כי גם דיסקים וגם תוכנות מחשב נכנסים לגדר דבר הניתן לשעתוק או לשכפול ממחשב למחשב, במיוחד משניתן לתובע קוד אישי לצורך הפעלתה.
באשר לתוכנות - הסברה נותנת, כפי שגם נכתב ב

פסק דין
נוסף, כי יש לראות בעצם התקנתה של התוכנה במחשב התובע, כפתיחת אריזתה של התוכנה ותחילת שימוש בה.
התובע לא טען שלא השתמש כלל בתוכנה. רק לגבי הדיסקים טען שהם נשארו סגורים באריזתם. באשר לתוכנה, אדרבה, התובע כאשר הגיע לשלם את ההמחאה הראשונה שביטל, לנוכח טענותיו, קיבל קוד אישי לתוכנה.
כפועל יוצא מכך, אין כל אפשרות לבטל את העסקה בכל הנוגע להתקנת תוכנות במחשב התובע.

17.
יחד עם זאת העסקה שבוצעה עם התובע כללה, כאמור, לא רק תוכנה אלא גם ערכת דיסקים, שהם, כאמור לעיל, חומר הלימוד.
מר מצליח אמר בדיון כי מדובר בחומר עזר ללימוד לכיתות ז'-יב, וכי החומר מגיע בתקליטורים או בדיסק און קי של מחשב. בנוסף לחומר עזר ללימוד, יש מערכת תרגול של חברת "תרבות לעם".
גם בסיכומיה טענה הנתבעת כי יש מוצר שנמכר וחיבור לאתר תרגול.
באשר לדיסקים – התובע טען כי הוא לא פתח את הערכה והערכה סגורה כפי שנקנתה. התובע הציע במהלך ניהול התביעה מספר פעמים להחזיר את הערכה, כנגד ביטול העסקה. טענה זו של התובע לא נסתרה. הנתבעת לא הגיבה להצעת התובע.
לנוכח כך,
ההגבלה על
הזכות לביטול
עסקה שנקבעה בתקנה 6(א)(8) לעיל, לא חלה בענייננו על הדיסקים.

18.
כמובא לעיל,
סעיף 14 (א)(1) לחוק הגנת הצרכן קובע כי בעסקת רוכלות רשאי הצרכן לבטל את ההסכם "במכר - מיום עשיית ההסכם עד ארבעה-עשר ימים מיום מסירת הנכס או מיום קבלת הפרטים שנקבעו בתקנות לפי סעיף קטן (ד), לפי המאוחר מבניהם;"

בתקנות הגנת הצרכן (עריכת חוזה בכתב ופרטים שרוכל חייב למסור לצרכן), התשס"ח-2008,
(להלן – תקנות עריכת חוזה בכתב),
פורטו הפרטים אותם מוטל על העוסק לפרט לצרכן.
סעיף 1 לתקנות אלה קובע את החובה לערוך הסכם בכתב:
"1. בעסקה ברוכלות יספק העוסק לצרכן, במועד עשיית העסקה, חוזה בכתב, בשפה שבה נעשתה העסקה, שבו ימסור את הפרטים האמורים בתקנה 2.
2.

בעסקה ברוכלות חייב העוסק למסור לצרכן פרטים אלה:
(1)
שם העוסק, מספר הזהות שלו וכתובת העוסק בארץ ובחוץ לארץ; היה העוסק תאגיד, גם את סוג התאגיד, מספר זהותו ומקום רישומו;
(2)
התכונות העיקריות של הנכס או השירות;
(3)
מחירו הכולל של הנכס או השירות ותנאי התשלום;
(4)
אם הנכס או השירות אינם ניתנים במועד עשיית העסקה – מועד מסירת הנכס או מתן השירות;
(5)
פרטים בדבר האחריות לנכס או לשירות;
(6)
פרטים בדבר זכות הצרכן לבטל את החוזה בהתאם להוראות סעיף 14(א) לחוק;
(7)
בעסקה באשראי, אם סכום העסקה עולה על 200 שקלים חדשים – את המחיר במזומן ואת המחיר באשראי לרבות שיעור הריבית על פי חישוב שנתי, וכן פרטים בדבר הצמדה ודרך חישובה, כאמור בתקנות 2 ו-5 לתקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות), התשמ"ג-1983.
(ב)
הפרטים האמורים בתקנת משנה (א) יופיעו בחוזה בסמוך זה לזה בהבלטה מיוחדת ובאותיות ברורות וקריאות."
(ההדגשות הוספו. ז.ב.).

אין חולק בין הצדדים כי לא נעשה הסכם בכתב , כנדרש בתקנות, ואף לא נמסר לתובע בכתב
פרטים
לזכותו לבטל את העסקה.
הנתבעת, בסיכומיה, טענה כי נאמר לתובע שאין אפשרות לבטל את העסקה לאחר שנעשה שימוש במערכת. אולם הנתבעת לא הוכיחה דבריה אלה, ואף אם היתה מוכיחה, אמירה זו אינה עומדת בדרישת החוק והתקנות. הנתבעת, על אף שנדרשה להתייחס לעניין החובה לערוך חוזה בכתב, לא התייחסה כלל לעניין זה.
זאת ועוד. רואה אני לנכון להדגיש את התנהלות הנתבעת במהלכה של העסקה שבנידון.
הוכח להנחת דעתי כי דרור, אכן שכנע
את התובע לערוך עסקה ללא מתן קבלה. מתמליל שיחה 3 שצרף התובע לסיכומיו, שיחה שהתקיימה בעקבות דרישתו של התובע לקבל קבלה על מה ששילם,
דרור אומר לתובע כי הוא לא עומד במה שהם
סיכמו בניהם. בהמשך השיחה דרור אומר במפורש:
"יש אקט מכירתי כדי שאתה תקנה בעצם, שאתה תרשום את הילדים, אז אני כאילו אומר בלי חשבונית, בלי קבלה, לפנים משורת הדין ועושה לך מין איזה הנחה מסויימת
וקוועץ' ואתה עובד מדינה אם אני לא טועה, כדי שאתה תרגיש, איך אומרים, טוב, שעשו לך עסקה טובה, אבל חשבונית ברגע שמגיעה עסקה למשרד יוצאת בכל מקרה קבלה, תקבל קבלה, אין בעיה, העתק של הקבלה יותר נכון, כי קבלה אני מניח שנשלחה, אולי שמה בדואר אצלך, הילדים לקחו, אני לא יודע מה."

הנתבעת טענה כי תמליל השיחות ערוך. אין בידי לקבל טענה זו. לתמליל השיחות צורף תצהיר, מאושר על ידי עו"ד של המתמללת שהינה מנהלת בחברת איגמי.
הנה כי כן, דרור מעיד במפורש כי הציע לתובע לעשות עסקה ללא חשבונית וללא קבלה, וככל הנראה לכך כוונו דבריו כשאמר שהתובע לא עומד במה שסיכמו בניהם, בעצם דרישתו לקבל קבלה.
עוד עולה מתמלול השיחות
כי התנהלות הנתבעת אינה כשורה גם באופן השיווק של מוצריה. מתמלול השיחה הראשונה שצרף התובע לסיכומיו עולה כי הנתבעת מציגה את התוכנות שלה כנערכות בשיתוף עם משרד החינוך, כפי שטען התובע. כאשר נשאל על כך מר מצליח בדיון השיב כי "המערכת בנויה על פי תוכניות של משרד החינוך והתרבות ומתעדכנת מדי פעם."
אמירה זו, דהיינו, שהתוכנות נערכות בשיתוף עם משרד החינוך, כאשר בפועל אין זה כך, הינה הטעיית הצרכן.
כמו כן יש לציין כי
גם בעניין עלות העיסקה, הנתבעת לא היתה עקבית. פעם טענה הנתבעת כי העלות שהוצעה לתובע היא עלות של עובד מדינה בהנחה, ואילו דרור אמר בדיון שזו העלות ,ולא ציין כי מדובר במחיר בהנחה. במייל מיום 7/2/17 כתב מר מצליח לתובע שהם מתמחרים את כלל הפרוייקט בסך של 5,940 ₪, ללא ציון שמדובר בהנחה.
בנוסף מתמלול שיחה 2 שצרף התובע לסיכומיו, הפקידה עצמה מודה כי יש בלגן עם התשלום של התובע ולא ברור כמה שילם במזומן, כמה המחאות נתן ועל איזה סך.

העולה מהאמור לעיל הוא שהתנהלות הנתבעת, לא רק שאינה עומדת בדרישת החוק והתקנות, אלא אף אינה תקינה על פי נורמות של יושר והגינות בסיסיות. יש בהתנהלותה הטעייה של הצרכן וחוסר בהירות, עד כדי בלבול,
ביחס לעלויות. בפרט כך, שמדובר בעסקות רוכלות הנעשות ביוזמת הנתבעת.

להשלמת התמונה נציין, כי אף התובע,
בדרכו לבקש וללחוץ על החזר כספי, הטריד את נציגי הנתבעת באופן חריג, הן בכמות הפניות לנתבעת והן בסגנון דיבורו, והפרעות קשות לחיי הנציג ומשפחתו,
בהגיעו לביתם של דרור וחמותו ביום ששי. אין לי אלא להדגיש כי התנהגות זו של התובע הינה חמורה ביותר ושלא כדין.

לסיכום:

בכל הנוגע לדיסקים, משהנתבעת לא מסרה לתובע חוזה בכתב הכולל את הפרטים המפורטים בתקנה 2, התובע רשאי לבטל את העסקה , ולהחזיר את הדיסקים לנתבעת.

19.
תוצאת הדיון בתביעה שבנדון היא שיש לחלק את העסקה בין התוכנות לדיסקים.

התובע לא יכול לבטל את חלק העסקה המתייחס לתוכנות התרגול במחשב, אולם יכול לבטל את חלק העסקה המתייחס לדיסקים.
אין בידי בית המשפט הנתונים לאמוד שיעור כל חלק בעסקה.
לפיכך התוצאה הנכונה בעיני בנסיבות תביעה זו היא שהתובע ישיב לנתבעת את ערכת הדיסקים, והנתבעת תשיב לתובע את שתי ההמחאות הנותרות.

אשר על כן, אני מורה לנתבעת לבטל מיידית את התיק שפתחה בהוצל"פ למימוש ההמחאה.
אני מורה לתובע לצלם את הערכה הסגורה של הדיסקים, ולאחר מכן לשלח אותה לנתבעת בדואר רשום, בצרוף לצילום הערכה הסגורה.
תוך 14
יום מיום קבלת ערכת הדיסקים מהתובע, הנתבעת תשלח לתובע בדואר רשום את שתי ההמחאות שנותרו.

התביעה נגד נתבע 2 נדחית, ללא צו להוצאות.

באשר להוצאות, על אף שהתובע זכה בחלק מתביעתו, לנוכח התנהלותו הבלתי ראויה ובבלתי תקינה, בלשון המעטה, איני פוסקת הוצאות לטובתו.

ניתן היום,
ח' תשרי תשע"ט, 17 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 24403-05/17 מאיר בלגזאל נ' אתגר ספרים (2007) בע"מ, דרור מאיר צחקו (פורסם ב-ֽ 17/09/2018)