פסקי דין על יפה רות בן חיים | פסקי דין על עיריית רמת גן

32882-03/18 עא     07/10/2018




עא 32882-03/18 יפה רות בן חיים נ' עיריית רמת גן








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 32882-03-18 בן חיים נ' עיריית רמת גן




לפני
כבוד השופטת
שרה דותן


מערער
ת

יפה רות בן חיים


נגד

משיבה
עיריית רמת גן




פסק דין



ערעור על

פסק דין
(החלטה) של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו וכב' השופטת א' גזית) בתא"ק 1812-01-14 מיום 29.01.2018 לפיו נדחתה בקשת רשות להגן שהוגשה על ידי המערערת.

הרקע העובדתי

המשיבה, עיריית רמת גן
הגישה נגד המערערת כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום 45,363 ₪ בגין חובות ארנונה המגיעים לה כרשות מקומית לתקופה שמיום 01.01.2007 עד 31.12.2008.

הליך זה נוהל בהמשך ובמקביל להליך קודם בין הצדדים, תא"ק 6121-03-10 של בית משפט השלום בת"א (להלן: "התביעה הראשונה").

בתאריך 06.10.2015 ניתן על ידי כב' השופטת ע' רביד

פסק דין
בתביעה הראשונה אשר גם עניינה היה חובות ארנונה אותם חבה המערערת למשיבה (להלן: "פסק הדין הראשון").

על פי האמור בפסק הדין הצדדים היו חלוקים ביחס לזהות המחזיק בקרקע, לסיווגו של השטח: תעשיה או חקלאות, ושטחו.

לאחר שמיעת הראיות בתיק הכריעה כב' השופטת ע' רביד בכל המחלוקות בין הצדדים וקבעה על סמך עדויות אותן מצאה מהימנות כי המערערת מחזיקה בשטח של 388 מ"ר (עמ' 10 לפסק הדין). יצויין שהמערערת טענה כי השטח המבונה שהוחזק על ידה היה 337.5 מ"ר.

עוד נקבע בפסק הדין בתביעה הראשונה כי יש לסווג את פעילות המערערת במבנה כתעשיה ולא כחקלאות.

התביעה הראשונה הוגשה גם נגד אדם בשם סמי שעשוע אשר ביחס אליו נטען כי הוא חב בארנונה עקב החזקתו בחלק מן הנכס.

התביעה נגד סמי שעשוע נדחתה מאחר שהמשיבה לא הוכיחה כי נשלחה לו דרישת תשלום במועדים הרלבנטיים.

עוד עולה מפסק הדין כי לא נטען בשום שלב שסמי שעשוע מחזיק בשטח המבנה בו מנהלת המערערת את עסקה.

לאחר שהוכרעו המחלוקות בתביעה הראשונה הגישה המשיבה כתב תביעה מתוקן בהתאם לממצאים שנקבעו על ידי כב' השופטת רביד בהתייחס לשטח הנכס וסיווגו.
למרות שעל פסק הדין הראשון לא הוגש ערעור, חזרה המערערת על חלק מטענותיה בבקשת הרשות להגן נגד התביעה מושא הערעור. בבקשה נטען כי התביעה התיישנה, שיהוי, חוסר סמכות להגשת התביעה על ידי העיריה (שהינה חליפתה של המועצה המקומית אפעל), מניעות בהעדר אישור לפיצול סעדים, חוסר תום לב, קנוניה עקב מחיקתו של סמי שעשוע מהתביעה השניה.

המערערת שבה והעלתה בבקשתה טענות לעניין היותה המחזיקה בנכס וטענה כי היא החזיקה חלק מן הנכס בשטח 332 מ"ר וכי המושכר מהווה חלק ממבנה בשטח כולל של 1296 מ"ר וכי סמי שעשוע השכיר לה חלק משטח המבנה.

פסק דינו של בית משפט השלום

בתאריך 22.03.2016 ניתנה על ידי כב' השופטת גזית החלטה לפיה פסק הדין הראשון מהווה השתק פלוגתא בכל הנוגע לשטח הנכס ולסיווגו.
כמו כן, נידונה הטענה לפיה התביעה הוגשה בחוסר סמכות ונדחתה בהסתמך על צו אכרזת העיריות (שינוי תחום עיריית רמת גן
) התשס"ח-2008 סעיף 2(א) הקובע:

"עיריית רמת גן
תהא חליפתה של המועצה האזורית אפעל לגבי השטח שבתחום השיפוט של המועצה האזורית אפעל ערב תחילתו של צו המועצות המקומיות... ולעניין ארנונות, אגרות, היטלים, דמי השתתפות ותשלומי חובה אחרים שהטילה המועצה המקומית אפעל וטרם נגבו".

בהחלטה בבקשה לגופה נדחו טענות ההתיישנות והשיהוי.
עוד נקבע כי התביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר מכיוון שדי בראשית ראיה בתביעה המוגשת על ידי רשות מקומית בגין חוב בארנונה.
בהתייחס לטענת הקנוניה נקבע כי מדובר בטענה סתמית וכללית, שנטענה ללא פירוט כנדרש.
בהסתמך על ההכרעה בפסק הדין הראשון המתייחסת לשטח המוחזק על ידי המערערת וסיווגו נדחתה בקשת הרשות להגן.

הערעור

המערערת מלינה על כך שבית המשפט דחה את הטענה לפיה ויתורה של המשיבה על חקירת המצהיר מטעם המערערת מהווה הודאת בעל דין באמיתות תוכנו.

עוד נטען כי בפסק הדין הראשון דחתה כב' השופטת רביד את ראיות המשיבה ולפיכך יש לקבל את הטענה לפיה העיריה נהגה כלפי המערערת שלא כדין.

עוד נטען כי לא היה מקום לקבל את עמדת המשיבה לפיה טענותיה כנגד בקשת הרשות להגן והתצהיר הן טענות משפטיות.
המערערת שבה וטענה לעניין סמכותה של העיריה להגיש את התביעה וכן טענה כי התביעה התיישנה. בדיון שלפני שב והדגיש בא כוח המערערת את טענת ההתיישנות וטען כי אין לראות בפסק הדין הראשון השתק פלוגתא.

דיון והכרעה

ויתור על חקירת המצהיר

אין אני סבורה כי ויתור על חקירת מצהיר בבקשת רשות להגן משמעותה הודאה בתוכן התצהיר בעל דין רשאי להצביע על חוסר פירוט מספיק, אמירות סתמיות כמו גם על מניעות מהעלאתן מחדש של טענות שנדונו והוכרעו בהליך קודם כפי שנהגה המשיבה.

עוד אציין כי אין בויתור על חקירה כאשר התצהיר סתמי ואינו כולל עובדות מהותיות משום הסכמה להשלמת החסר.
כפי שמציין המלומד א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, בעמ' 771):
"אם לדעתו, (של ב"כ התובעת ש.ד.) תצהירו של הנתבע אני מגלה עילת הגנה, ספק אם יש טעם לחקור את הנתבע על תצהירו, שכן דווקא בחקירה זו עלול הנתבע להשלים את הגנתו ולרפא פגמים שנפלו בבקשתו... הימנעותו של התובע ממימוש זכותו לחקור, אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו... הרי באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר שאז יש לבחון אם יש באמור בו כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה".

השתק פלוגתא

משחזרה המערערת בבקשתה ובתצהיר התומך בה על טענות אשר לגביהן נקבעו ממצאים בפסק הדין הראשון בדין קבעה כב' השופטת גזית כי סוגיית השטח המוחזק על ידי המערערת וסיווגו הוכרעו.
הטענה לפיה העובדה שהממצאים נקבעו שלא בהסתמך על ראיות המשיבה ותוך דחיית האמור בהן אינה גורעת מהקביעה הסופית לפיה המערערת מחזיקה בשטח של 388 מ"ר בו היא עושה שימוש לתעשיה (יקב).
בדיון שלפני טען ב"כ המערערת כי אין לראות בקביעה לפיה המערערת מחזיקה בשטח של 388 מ"ר פלוגתא שהוכרעה מאחר שהסכמתו ניתנה במסגרת מו"מ לפשרה.
עיון בפסה"ד הראשון מעלה כי כב' השופטת רביד קבעה ממצא זה בהסתמך על עדותו של עו"ד אביטל בא כוחה בעבר של המשיבה אשר העיד מטעם הנתבעת שם (עמ' 11 לפסק הדין).

אם ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המערערת הוא הסכים לקבל את עמדת עו"ד אביטל בהתייחס לשטח במסגרת מו"מ לפשרה. מעבר לעובדה שעו"ד אביטל העיד על המדידה עצמה ואין במו"מ שנוהל ולא הגיע לכלל מימוש כדי להוביל למסקנה לפיה אין מדובר בממצא עובדתי המהווה השתק פלוגתא.

קנוניה

עיון בפסק הדין הראשון מעלה כי לא היתה מחלוקת בין המערערת לעיריה בדבר החזקתה בשטח המבונה וכי המחלוקת התייחסה לשטח אותו היא מחזיקה. העובדה שסמי שעשוע הינו הבעלים של השטח כולו אין בה כדי להטיל עליו חובת תשלום ארנונה עבור שטח המוחזק על ידי המערערת.

עיון בפסק הדין הראשון מלמד כי לא עלה בידי העיריה להוכיח שנשלחו למר שעשוע דרישת תשלום ומשכך נדחתה התביעה נגדו.

אין באמור לעיל כדי להשפיע על התביעה נגד המערערת והעובדה שבעקבות דחיית התביעה הראשונה נגד סמי שעשוע הוא נמחק מהתביעה השניה אינה מצביעה על קנוניה.

התיישנות – שיהוי

התביעה מתייחסת לחבות לתשלום ארנונה לגבי התקופה שבין 1.1.07 עד 31.12.08.

סעיף 10(ב) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"תקופה קצובה במספר חודשים או שנים לאחר אירוע פלוני תסתיים בחודש האחרון ביום שמספרו בחודש כמספר יום האירוע, ואם היה החודש חסר אותו יום – ביום האחרון של החודש"
.

מאחר שהתביעה הוגשה בתאריך 1.1.14 המסקנה המתבקשת היא שהוגשה בתוך מועד ההתיישנות.

בהתייחס לטענת השיהוי, בדיון שלפני אישר ב"כ המערערת כי לא חל שינוי בשטח המוחזק על ידה ומכיוון שבמקביל להגשת התביעה שלפני נוהלה התביעה הראשונה שהתייחסה למחלוקות זהות לא הובהר במה ניזוקה המערערת מהגשתה של התביעה במועד בו הוגשה.

לאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות את הערעור.

יחד עם זאת יצוין כי לנוכח הטעות שנפלה בפסיקתא על המשיבה להגיש לבית משפט השלום פסיקתא מתוקנת בטרם ניתן יהיה לבצע את פסק הדין.

המערערת תשלם שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

העירבון שהופקד על ידי המערערת יועבר למשיבה באמצעות בא כוחה.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
כ"ח תשרי תשע"ט, 07 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.













עא בית משפט מחוזי 32882-03/18 יפה רות בן חיים נ' עיריית רמת גן (פורסם ב-ֽ 07/10/2018)