פסקי דין על ספא טמיש | פסקי דין על עומר ברגוטי | פסקי דין על משרד הפנים

35846-05/16 עתמ     05/10/2018




עתמ 35846-05/16 ספא טמיש, עומר ברגוטי נ' משרד הפנים








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 35846-05-16 טמיש ואח' נ' משרד הפנים




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כב' הנשיא רון שפירא


עותרים

1
.
ספא טמיש

2
.
עומר ברגוטי


נגד

משיב
משרד הפנים



החלטה

ביום 17.5.2016 הגישו העותרים עתירה במסגרת עתרו להסדיר מעמד קבע בישראל לעותר 2, מכוח נשואיו לעותרת 1. ביום 19.7.16 התקיים דיון במסגרתו הודיעה ב"כ המשיב: "הגענו להסכמה לפיה לפנים משורת הדין המשיב מוכן לאשר לעותר להישמע בפני
ו ולהציג את מלוא טענותיו וראיותיו נכון למועד זה. תונפק תעודת המעבר הזמנית שתהיה בתוקף עד למתן החלטה. האמור אינו מבטל מידע שבידי המשיב וכל צד שומר על זכויותיו וטענותיו." ב"כ העותרים הודיעה כי היא "מאשרת את ההסכמה".

בהתאם, ניתן

פסק דין
בעתירה בו נרשם: "אני נותן להסכמה שבין הצדדים תוקף של

פסק דין
. כל צד יישא בהוצאותיו. בשים לב לשלב בו מסתיים הדיון ניתן להשיב אגרה לעותרים, בהתאם להוראות התקנות, ובאמצעות ב"כ".

ביום 13.8.18 הוגשה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט ובמסגרתה נטען כי המדינה אינה מקיימת את ההסכמה שקיבלה תוקף של

פסק דין
ואינה מנפיקה לעותר תעודת מעבר. העותרים טוענים כי המשיב מחדש את תעודת המעבר של העותר בכל פעם לחודשיים ימים, כאשר בין חידוש לחידוש נאלץ העותר לשטוח תחינתו כי יאות המשיב ויחדש עבורו את תעודת המעבר, והמשיב מצדו לא מיהר והמתין בין חידוש לחידוש, דבר המכביד על העותר ומעביר אותו מסכת ייסורים עד שנאלץ להגיש בקשה לפי פקודת הביזיון.

בהחלטה שניתנה ביום 14.8.18 ציין בית המשפט כי ספק אם הליך של בזיון בית משפט הוא המתאים לדון בטענות העותר, ובכפוף להערה זו התבקשה תגובת המשיב. תגובת המשיב הוגשה ביום 18.9.18 במסגרת צוין כי ניתנה תעודת מעבר לעותר 2 לתקופה של שלושה חודשים, זאת בשים לב לטענות בדבר צורך דחוף. טרם ניתנה התייחסות למכלול טענות העותרים, כפי שפורטו בבקשה לנקיטת הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט.
בית המשפט נתן החלטה לפיה תבהיר ב"כ העותרים אם היא עומדת על דיון בטענות העותרים במסגרת הליכי בזיון בית משפט. ב"כ
העותרים הגישה תגובה מפורטת במסגרתה היא מבקשת לקים את הדיון.

לאחר עיון בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, החלטתי לדחות את הקשה ללא קיום דיון בה, מאחר ואני סבור כי לא ניתן לדון בכל הטענות העולות בה במסגרת הליכי בזיון בית משפט. ככל שמבקשים העותרים לדון בכל מסכת הטענות, אלו שהיו חלק מעתירה זו ביום הגשתה, ואלו שהצטברו במסגרת השנתיים שחלפו מאז שניתן פסק הדין, כי אז יש לברר את הטענות במסגרת הליך חדש שיבחן וידון בכל טענות העותרים, לאחר בירור מלא של כל העובדות (יוער כי במסגרת הליך חדש, בהתאם להוראות החוק כפי שתוקנו מאז שניתן פסק הדין, יהיה על העותרים גם לשלם את האגרות הנדרשות כמתחייב מנקיטת הליך משפטי).

הכלל המנחה בהליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט, הוא שמדובר בהליך המצוי באזור הדמדומים שבין המשפט הפלילי לבין המשפט האזרחי [רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, 57 (2004);
רע"א 9182/08 פאנדנגו איסוף ומיחזור בע"מ נ' כהן, פסקה 7 (12.4.2009)]. כפועל יוצא מהאמור, השימוש בהליך מסוג זה נעשה במשורה
כאשר להחלטה השיפוטית נשוא ההליך ניתנת פרשנות מצומצמת. על זאת נוסיף כי "הליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צווים הברורים על פניהם או שניתן ללמוד על משמעותם ללא טרחה יתירה ואין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות של מומחים כדי להתחקות על כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין" [רע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש - מפסקי כרם שלום, פ"ד מה (1) 617, 19].

במקרה שבפני
הוסכם בין הצדדים, ולהסכמה זו ניתן תוקף של

פסק דין
, כי "...המשיב מוכן לאשר לעותר להישמע בפני
ו ולהציג את מלוא טענותיו וראיותיו נכון למועד זה. תונפק תעודת המעבר הזמנית שתהיה בתוקף עד למתן החלטה" (הדגשות הוספו. ר.ש.). ניתן ללמוד מההסכמה וההחלטה כי מדובר בהחלטה זמנית, על פי מצב נתונים נכון לעת בה גובשה ההסכמה. אין חולק, גם לפי טענות העותרים בקשתם, כי מאז אותו

פסק דין
ניתנו כבר מספר החלטות זמניות שעניינן במתן היתרים זמניים והנפקת תעודות מעבר זמניות. מכאן שבמבחנים המקובלים בהליכי בזיון בית משפט לא ניתן לומר כי לא ניתנו כלל החלטות בעניינו של העותר 2,
כפי שהיה על המשיבה לעשות בהתאם להסכמה נשוא פסק הדין, כפי שנוסחה ע"י הצדדים.

במקרה שבפני
, תוכן ההחלטה שקיבלה תוקף של

פסק דין
, וכל ההתנהלות והחלטות זמניות שניתנו במשך השנתיים שחלפו מעת שניתן פסק הדין, יוצרים אי בהירות. יתכן ואי בהירות זו טעונה בירור

זאת במיוחד בשים לב להסכמה, כפי שגובשה, שעניינה בהנפקת תעודת מעבר והסדרת מעמד באופן זמני ועד למתן החלטה (לא נאמר סופית). החלטות, כאמור, ניתנו זה מכבר. אינני מביע עמדה בעניין זה.

ואולם כאשר פרשנותו של צו שיפוטי או של

פסק דין
אינה ברורה וחד-משמעית, לא ראוי לעשות שימוש בפקודה לשם אכיפת הפסק [בר"מ 4717/06 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' עירית קרית אתא (6.8.2006);

רע"א 6858/14 עמית צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ
(11.1.2015)
.

אוסיף עוד כי מאחר ובית המשפט לא קיים דיון ולא שמע את הצדדים, אין זה המקרה בו יש מקום שבית המשפט יבהיר את פסק דינו. יתכן והסכמת הצדדים במקרה זה אינה ברורה, ומכאן גם ההתנהלות, ואולם פסק הדין עצמו אינו כזה הטעון הבהרה.

מעבר לאמור, סוגית השימוש בהליך של בזיון בית משפט טעונה ליבון במקרה המתאים, ואין זה המקרה שבפני
, ואולם ברור כבר כעת כי לא בהליך זה יבוא המענה לטענות העותרים. במסגרת הליך לפי פקודת ביזיון בית משפט יוכל בית המשפט לחייב את המדינה לשלם לעצמה קנס, או לרצות מאסר. לא ניתן לתת צו אופרטיבי אחר במסגרת הליך זה. מצאתי לנכון להעיר את הדבר, מאחר ונראה כי יש לשקול הליכים אחרים כנגד המדינה, מקום בו יקבע בית משפט כי היא מפרה צוו ברור לביצוע פעולה, ואין זה המקרה שבפני
.

בסיכומו של דבר אני מורה על דחיית הבקשה, כפי שהוגשה. אדגיש כי אין באמור כדי להביע עמדה לגופן של הטענות, הראויות בירור בהליך המתאים. בנסיבות העניין אין צו לתשלום הוצאות.

המזכירות תשלח החלטה לצדים.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"ט, 05 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 35846-05/16 ספא טמיש, עומר ברגוטי נ' משרד הפנים (פורסם ב-ֽ 05/10/2018)