פסקי דין על שאול בר נוי | פסקי דין על הנהלת אגף רישום והסדר מקרקעין | פסקי דין על הנהלת בתי המשפט | פסקי דין על אפוטרופוס הכללי |

912-03/18 א     07/10/2018




א 912-03/18 שאול בר נוי נ' הנהלת אגף רישום והסדר מקרקעין, הנהלת בתי המשפט, אפוטרופוס הכללי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 912-03-18 בר נוי נ' מקרקעין ואח'


לפני כב' הנשיא איתן אורנשטיין





תובע:

שאול בר נוי


נגד

נתבעים

1.הנהלת אגף רישום והסדר מקרקעין
2.הנהלת בתי המשפט
3. אפוטרופוס הכללי

על ידי ב"כ עו"ד שלומית מפמת"א-אזרחי

4.דבורה ברנדויין

על ידי ב"כ עו"ד שמעון מורמי



פסק-דין

1.
כללי:

התובע הינו אדם פרטי, שאינו מיוצג, המרבה להגיש נגד גורמים שונים הליכים שאין להם כל אחיזה בדין, בדרך שאינה מובנת ונהירה תוך שסדרי הדין הינם בגדר המלצה בלבד עבורו. כך גם בתביעה הנדונה.
אציין, כי

הליך דומה שהוגש קודם לכן לבית המשפט בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים נמחק בהעדר סמכות עניינית (פס"ד כב' השופט ס"נ ורדי מיום 19.2.18 בעת"מ 37593-02-18).

2.
תמצית כתבי הטענות:
2.1
התביעה
ביום 1.3.18 הגיש התובע כתב תביעה הצהרתי שאינו ניתן להערכה, כהגדרתו ובמסגרתו הוא מלין על התנהלות גורמים שונים במערכת המשפט ומחוצה לה ועותר לקבלת זכות ערעור על החלטת הממונה על המקרקעין מיום 28.3.17.
במקביל, הגיש התובע "בקשה לקביעת ההליך כתב תביעה כספי או הצהרתי" ובו ביום ניתנה החלטה על ידי כב' השופט שילה, כי בית המשפט אינו מעניק ייעוץ משפטי כך שעל התובע לבחור בסוג ההליך המתאים. בהמשך, הודיע התובע שהוא עומד על סעד הצהרתי.

התובע הגיש בקשות לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת נתבע וסעד ואף מבלי שניתנה רשות לכך, הגיש ביום 22.5.18 כתב תביעה מתוקן בו הוא עותר לשלושה סעדים:
2.1.1
פסק דין
הצהרתי כי לתובע זכות ערעור על החלטת סגנית הממונה על המרשם מיום 28.3.17 אשר דנה בשתי בקשות הרישום שהגיש התובע בקשר למקרקעין שונים: דירה בתל אביב - בקשת רישום הערת אזהרה בגין זכות מגורים והשכרת חלק מהמקרקעין ואיסור העברת זכויות לאח, עופר ברנדווין, זוגתו וצאצאיו ורישום הערה כי הדירה לא תימכר כל עוד התובע מתגורר בה ושהזכויות העתידיות בדירה שייכות לו בלבד מכוח התחייבות המשיבה 4, אימו, כלפיו כפי שבאה לידי ביטוי בצוואתה; מקרקעין בחיפה
- בקשה לרישום הערת אזהרה לפיה התובע ואחיו זכאים להירשם בחלקים שווים, וכי לא ניתן להעבירם לצד ג', גם זאת בהסתמך על צוואת האם. (להלן: "החלטת הממונה")
2.1.2
כי לתובע זכות לקבל תשובה בסעד שקבעה הרשמת לענייני ירושה בחיפה בהחלטתה מיום 8.2.16 להעביר את התיק בקשר לקיום צוואת המנוח, לבית משפט לענייני משפחה בחדרה.
2.1.3
פסק דין
הצהרתי, כי צוואות הורי התובע הינן צוואות הדדיות.


2.2
ההגנה:
הנתבעים 1-3 הגישו כתב הגנה
במסגרתו ביקשו לשפוך אור על מסכת האירועים הסבוכה שמייצר התובע ומבקשים לדחות את התביעה לגופו של עניין:
2.2.1
טענות התובע באשר לצוואות הוריו נדונו זה מכבר בערכאות השונות והוכרעו כבר בפסק דינו של בית המשפט העליון (עמ"ש 28871-06-16 ובע"מ 5507/17) ועל כן אין ליתן יד לניסיונות התובע לעקוף קביעות אלו.
2.2.2
אין מקום ליתן לתובע זכות ערעור על החלטתה החלוטה של סגנית הממונה על המרשם מיום 28.3.17 בהעדר טעמים מוצדקים לאיחור הניכר בהגשת הערעור ובהינתן שהערעור עצמו נוגע לסוגיית הצוואות ההדדיות אשר בית המשפט סבר כי אין מקום להתייחס לצוואת האם בעודה בחיים.

2.2.3
גם אילו היה נקבע כי עסקינן בצוואות הדדיות (ולא כך), הרי שבהתאם להוראת נוהל אגף 2.3.2092 שעל פיה מבקש התובע שתירשם הערה בלשכת רישום המקרקעין בדבר היות הצוואות הדדיות, ניתן לעשות כן רק אם קיימת "הוראה המגבילה על בן הזוג הנותר בחיים לערוך שינוים בצוואה לאחר מות בן הזוג הראשון." בענייננו, לא קיימת הוראה מגבילה כאמור ולכן נוהל זו ממילא אינו יכול לסייע בידי התובע.



במסגרת הגנתם מבקשים הנתבעים לסלק התביעה על הסף מכמה טעמים:
2.2.4
העדר יריבות
- טענות התובע בגין התחייבות החוזית הנזכרת בצוואת אימו אשר עודנה בחיים וטענות בקשר להיקף עזבון אביו אינה יכולה להיות מופנית כלפי הנתבעים 1-3.
2.2.5
העדר סמכות עניינית – ככל שהתובע עותר להגדרת צוואת הוריו כצוואות הדדיות מכח סעיף 8א לחוק הירושה, התשכ"ה 1965, אזי דינה של התביעה סילוק על הסף בהעדר סמכות עניינית. אין אף מקום להורות על העברת הדיון לבית המשפט לעניני משפחה, הוא בית המשפט המוסמך לדון בענייני ירושה, שכן הנתבעות 1-2 אינן צד לדיון בהליך מעין זה ומכל מקום,
עניין הצוואות ההדדיות נדון והוכרע
ב

פסק דין
חלוט במסגרת עמ"ש 28871-06-16 מחוזי חיפה (בקשת רשות ערעור במסגרת בע"מ 5507/17 נדחתה ע ידי בית המשפט העליון) ועל כן חל מעשה בית דין.

2.2.6
מעשה בית דין - התובע מושתק מלטעון שוב ושוב בעניין הצוואות ההדדיות,
ובעשותו כן אף עושה שימוש לרעה בהליכי משפט.
2.2.7
חסינות שיפוטית - ככל שמדובר בתביעה נזיקית נגר גורמים שיפוטיים, הרי שדינה לסילוק על הסף נוכח החסינות השיפוטית הקבועה בסעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. מדובר בחסינות מלאה כאשר אין ליתן אפשרות לעקוף הוראה זו על ידי הגשת תביעה נגד המדינה כאשר ברי שהשופט הוא זה
שדה פקטו נתבע.

הנתבעת 4 לא הגישה כתב הגנה וביקשה כי בית המשפט יורה לתובע להעביר לידיה את כל כתבי הטענות וכן יקצוב פרק זמן להגיב לבקשות התובע.

2.3
כתב התשובה:
התובע הגיש תשובה לכתב ההגנה ובה מספר טענות:
2.3.1
הנתבעים לא התייחסו לסעדים 2 ו-3 בתביעה ועל כן יש ליתן פס"ד בהעדר הגנה (התובע אף הגיש בקשות נפרדות לכך).
2.3.2
הוראת הרשמת לענייני ירושה לא בוצעה בבית משפט לעניני משפחה ועל כן אין גם מקום לטעון למעשה בית דין.

2.3.3
אין עסקינן בתביעה לרשלנות גורמים שיפוטיים אלא לתיקון כשליהם של גורמים אלו בדרך של מתן

פסק דין
הצהרתי.


3.
בקשות לקבלת פס"ד בהעדר הגנה

3.1
ביום 20.8.18 הגיש התובע שתי בקשות דומות לקבלת

פסק דין
בהעדר הגנה בסעדים ב' ו-ג' בתביעה, תוך שהוא מוסיף ומגיש את הבקשות בשנית וכן תזכורות למתן החלטה בבקשות אלו. הנתבעים 1-3 הגיבו לבקשות בציינם, כי עסקינן בבקשות סרק שדינן להידחות משום
שביום 16.8.18 הוגש על ידם כתב הגנה, תוך התייחסות מלאה לעילות ולסעדים בתביעה.

3.2
ביום 16.9.18 ניתנה החלטת כב' השופט שילה, כי משהוגש כתב הגנה, אין עילה למתן פסק-דין בהעדר הגנה.

4.
דיון והכרעה



4.1
אקדים סוף להתחלה ואציין, כי דין התביעה להידחות על הסף.


4.2
להלן נימוקיי לדחיית כל אחד מסעדי התביעה;

4.2.1
מתן פס"ד הצהרתי כי לתובע זכות ערעור על החלטת הממונה, בהתאם להוראת סעיף 122 לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969 (הלן:"חוק המקרקעין"):

עסקינן בהחלטה מיום 28.3.17 של עו"ד אילנה יעקבי, סגנית ממונה על המרשם באגף רישום והסדר מקרקעין אשר דחתה את בקשת התובע לרישום התחייבות אם התובע בצוואתה, כמפורט לעיל. התובע הגיש בקשה לעיכוב החלטה זו ונענה, כי עליו לפנות לבית המשפט המוסמך (נספחים 4 ו-5 לכתב ההגנה).

בהתאם לחוק המקרקעין ערעור על החלטה הממונה על המרשם יש להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין. הערעור יוגש
תוך חמישה

עשר

ימים

מיום

שנמסרה

ההחלטה

למערער
,
ואם

לא נמסרה לו-

מן

היום

שבו

הגיעה

לידיעתו, כקבוע בתקנה 76 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשע"ב- 2011.



התובע לא הציג נימוקים לאי הגשת הערעור במועד ועותר עתה, בחלוף שנה, למתן פס"ד הצהרתי כי עדיין עומדת לו הזכות להגיש ערעור כדין. זאת לא ניתן, בוודאי לא ביחס למקרקעין בחיפה, שאינם מצויים באזור שיפוטו של בית משפט זה. בהקשר לכך, ראוי לציין כי במסגרת ערעור משפחה שהגיש התובע לבית המשפט בחיפה על החלטת כב' השופט טל פפרני (עמ"ש 28871-06-16),כרך התובע ערעור על החלטת הממונה דלעיל, אולם בית המשפט שם דחה את עתירתו משום שהיה עליו לפעול בהתאם לקבוע בסעיף 122 לחוק המקרקעין. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט העליון (בע"מ 5507/17).

לגופו של עניין, מתן זכות ערעור על החלטת הממונה משמעה דיון בסוגיית הצוואות ההדדיות וכזאת לא ניתן אם בשל העדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בעניין, אם משום שהעניין כבר נדון והוכרע במסגרת

עמ"ש 28871-06-16, כך שמדובר במעשה בית דין.


4.2.2
פסק דין
הצהרתי כי לתובע זכות תשובה בסעד שקבעה כב' הרשמת לענייני
ירושה בחיפה מיום 8.2.16, להעביר את התביעה בקשר לקיום צוואת המנוח, אביו של התובע, לבית המשפט לעניני משפחה בחדרה:

ראשית, ערעור על החלטת רשם לעניני ירושה צריך להיות מוגש לבית המשפט לעניני משפחה, בהתאם לסעיף 151א לחוק הירושה, התשכ"ה 1965.
שנית, בהתאם להחלטה דלעיל, התיק הועבר לבית משפט לעניני משפחה בחדרה והתובע קיבל את יומו בבית משפט על ערכאותיו השונות, כדלקמן:
4.2.2.1
ת"ע 45974-02-16 + ת"ע 47075-02-16 נדונו בבית משפט לענייני משפחה בחדרה בפני
כב' השופט טל פפרני. ביום 25.5.16 ניתנה החלטה המורה על מתן צו קיום לצוואת המנוח.
4.2.2.2
עמ"ש 28871-06-16 נדון בבית משפט מחוזי חיפה בפני
הרכב שלושה שופטים אשר דחו את ערעור התובע והותירו את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו.
4.2.2.3
בע"ם 5507/17 בבית המשפט העליון - הבקשה נדחתה מאחר ואין מדובר בעניינים המצדיקים ערעור ב"גלגול שלישי".
בנסיבות אלו, אין כל מקום להיעתר לסעד זה שאף אין לו כל אחיזה בדין הפרוצדוראלי או המהותי, שכן אין לבעלי הדין זכות תשובה על החלטות של גורמים שיפוטיים או מעין שיפוטיים. כך גם אין אפשרות להגיש תביעות נגד גורמים שיפוטים על מילוי תפקידם השיפוטי, שכן קיימת להם חסינות שיפוטית (ס' 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]).


4.2.3
פסק דין
המצהיר כי צוואות הוריי התובע הינן הדדיות:

ראשית, הסמכות העניינית לדון בענייני ירושה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם להוראת סעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995.

שנית, וזה העיקר, נושא זה נדון, הוכרע ומוצה זה מכבר במספר הליכים שונים וביניהם החלטת הממונה ו-עמ"ש 28871-06-16 בו נקבע כי אין לדון בתוקפה של צוואת אדם בעודו בחיים וכן "משקבע המחוקק, כי הגבלת זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה –בטלה היא (ראה: סעיף 27(ב) לחוק הירושה), אין מקום להיעתר לבקשת המערער ולקבוע, בשלב זה, כי מדובר בצוואות הדדיות." (פסקה 27 לפסק הדין). התובע, איפא, מושתק לטעון שוב ושוב בעניין זה ולהטריד, חדשות לבקרים ושלא לצורך, את המערכת המשפטית ובעלי הדין שכנגד.

4.3
בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם , אבקש להעיר, כי התובע עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, על כל המשתמע מכך ומרבה בהגשת הליכי סרק.

שקלתי האם אין מקום להוציא צו חוסם שימנע מהתובע לנצל לרעה את מערכת המשפט בהגשת תביעות סרק. בחרתי שלא לעשות כן לעת הזו ותוך שמוסבת תשומת לב התובע לכך שאם ימשיך בהגשת תביעות סרק, ישקול בית המשפט הוצאת צו חוסם (ר' ת.א 58988-12-16 ואן קול נ' מדינת ישראל ואחר', (פורסם במאגרים המשפטיים, 20.3.17).

5.
סוף דבר
מכל הטעמים האמורים התביעה נדחית.

בנסיבות המפורטות לעיל ובהתחשב בהתנהלות התובע, ישלם התובע הוצאות בסך 5,000 ₪
לטובת הנתבעים 1-3.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ט, 07 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.









א בית משפט מחוזי 912-03/18 שאול בר נוי נ' הנהלת אגף רישום והסדר מקרקעין, הנהלת בתי המשפט, אפוטרופוס הכללי (פורסם ב-ֽ 07/10/2018)