פסקי דין על יחיאל בן חמו | פסקי דין על ימית בן חמו | פסקי דין על ספדה | פסקי דין על משה ספדה | פסקי דין על יעל גולדברג ספדה |

26734-11/17 עא     08/10/2018




עא 26734-11/17 יחיאל בן חמו, ימית בן חמו נ' ספדה בע"מ, משה ספדה, יעל גולדברג ספדה








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 26734-11-17 בן חמו ואח' נ' ספדה בע"מ
ואח'




לפני
כבוד השופטת
שרה דותן


מערערים

1.יחיאל בן חמו
2.ימית בן חמו
ע"י ב"כ עו"ד יפעת בן דוד-עמית


נגד


משיבים

1.ספדה בע"מ
2.משה ספדה
3.יעל גולדברג ספדה
ע"י ב"כ עו"ד ענבל לביא




פסק דין



ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כב' השופט רונן אילן) מיום 02.10.2017 בתנ"ג 951-05-16, אשר דחה את תביעת המערערים להרמת מסך ולחיובם של המשיבים בנזקיהם הנטענים, וחייב את המערערים לשאת בהוצאות המשיבים בגין תביעה זו בסך של 7,500 ש"ח.


רקע

העובדות, כמפורט בפסק דינו של בית המשפט קמא, הן כדלקמן: המשיבה 1 הינה חברה פרטית שנוסדה בשנת 1996 ועוסקת ביבוא ושיווק מוצרי עיצוב לבית. המשיבים 2 ו- 3 הינם בני זוג, מנהליה ובעלי המניות של המשיבה 1. במהלך 2011 הפעילו המשיבים 2 ו- 3, בנוסף למשיבה 1, חברה פרטית נוספת בשם ספדה חיפויים בע"מ (להלן: "ספדה חיפויים"). המערערים רכשו מספדה חיפויים חומרי חיפוי לדלת הכניסה לביתם. תמורת חומרי החיפוי, שנרכשו ביום 08.11.2011, שילמו המערערים 27,000 ש"ח. בסמוך לאחר התקנתם, הלינו המערערים על ליקויים קשים שהתגלו בהם: התרחבות והתנפחות שהגיעו לכך שלא ניתן היה לפתוח ולסגור כראוי את דלת ביתם.

בעקבות הליקויים האמורים, הגישו המערערים ביוני 2012 תביעה לתשלום פיצויים בסך 140,000 ש"ח נגד ספדה חיפויים (ת"א 20419-06-12; להלן: "התביעה הראשונה"). התביעה הראשונה התבררה במשך כשלוש שנים והוכרעה ב

פסק דין
שניתן ביום 11.06.2015, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "פסק הדין הראשון" או "פסק הדין שניתן בפשרה"). ב

פסק דין
זה חויבה ספדה חיפויים לשלם לנתבעים 65,000 ש"ח. המערערים לא הצליחו לאכפו, והתברר כי חברת ספדה חיפויים חדלה מפעילות.

לאחר שלא הצליחו להיפרע מחברת ספדה חיפויים, הגישו המערערים במאי 2016 תביעה נגד המשיבים (תנ"ג 951-05-16; להלן: "התביעה השנייה"), בה ביקשו סעדים של הרמת מסך ופיצויים בסך 84,870 ש"ח בגין: סכום החיוב בפסק הדין הראשון, שכ"ט עו"ד בגין ניהול הליכי הוצאה לפועל, אגרת פתיחת תיק הוצאה לפועל, תשלום בגין חקירה כלכלית, וכן אבדן הנאה ועוגמת נפש על פי שיקול דעתו של בית המשפט.
בתביעה השנייה, טענו המערערים כי המשיבים 2 ו- 3 נהגו בחוסר תום לב ו"משכו זמן" בניהול התביעה הראשונה רק כדי לאפשר לחברת ספדה חיפויים לסיים את פעילותה ולרוקנה מתוכן, מתוך מודעות מלאה לכך שלא תוכל לעמוד בתשלום החוב. בפרט, הלינו המערערים על ההסכמה שניתנה למתן פסק הדין בפשרה, בידיעה מלאה שהחוב שייפסק לא ישולם. ביחס למשיבה 1 נטען כי נמנעה מליטול אחריות לתיקון הליקויים, למרות שכלל פעילותה של ספדה חיפויים הועברה אליה.
מנגד, טענו המשיבים כי אין כל בסיס לתביעה נגדם, שכן מדובר בחברות שונות שעסקו בתחומים שונים והקפידו על ההפרדה ביניהן. המשיבים דחו את הטענות בדבר הברחת נכסים. לגרסתם, ספדה חיפויים ניהלה עסקיה בתום לב אלא שהם כשלו, ועם הפסקת פעילותה דאגו לשלם את מלוא חובותיה כפי שהיו באותה עת.

בפסק דינו, דחה בית המשפט קמא את התביעה השנייה.

באשר למשיבה 1 צוין כי המערערים לא טענו לקשר מסחרי איתה, וכל טענתם מתבססת על היותה חלק מ"אשכול חברות" בבעלות המשיבים 2 ו- 3 ועירוב תחומים בפעילות התאגידים באשכול. לאחר בחינת הראיות, קבע בית המשפט קמא כי טענות המשיבים 2 ו- 3 לא נסתרו, וכי המערערים "לא מציגים כל ראיה לתמיכה בטענה שההפרדה בין החברות היא מלאכותית". עוד נקבע, כי "אפילו נמצא שלאחר הפסקת פעילות חברת ספדה [חיפויים, ש.ד.] הרחיבה הנתבעת [המשיבה 1, ש.ד.] את תחום פעילותה לחיפויי חוץ, לא ברור כיצד הדבר מבסס את הטענה לעירוב תחומים בין החברות". בנוסף, נקבע כי אין יסוד לטענת המערערים לפיה ספדה חיפויים הוקמה משיקולים לא כשרים, ואין מקום להורות על הרמת מסך או על חיוב המשיבה 1 בפירעון חובותיה של ספדה חיפויים. עוד מציין בית המשפט כי "כיוון שהצדדים ויתרו על חקירות נגדיות, קשה לקבוע כיצד בדיוק באו לכדי ביטוי רווחי חברת ספדה [חיפויים, ש.ד.], אלא שאפילו טענת התובעים [המערערים, ש.ד.] נכונה [קרי, העברת יתרות ומלאי, ש.ד.] – לא ברור כיצד היא מבססת טענה להרמת מסך", מאחר שהחלטה על סיום הפעילות והעברת הנכסים היתה החלטה לגיטימית בנסיבות העניין.
בהמשך לכך, קבע בית המשפט קמא כי יש לדחות את התביעה גם ביחס למשיבים 2 ו- 3.

מכאן הערעור שלפני.


טענות הצדדים

בערעור שלפני, מלינים המערערים על ש"התובענה נדחתה ללא שנדונו טענותיהם בכלל וללא שבית המשפט קמא התייחס למעשים החמורים העולים מהדו"חות הכספיים ולפיהם כספה של ספדה חיפויים מוחזק בידי המשיבים 2 ו- 3. וכאשר יש ראיות לעירוב חברות – כך ממש". בהקשר זה, טוענים המערערים כי "ביקשו לבחון את הדברים ובית המשפט קמא הבהיר שבמצב דברים זה, כשכל הנתונים עולים מהדו"חות הכספיים, אין צורך בניהול חקירות". עוד נטען, כי "סיכומיהם של המשיבים מלאים אי דיוקים, הטעיות וחוסר הבנה בקריאה של הדו"חות הכספיים", ועיון בהם ובראיות ילמד כי בעלי המניות במשיבה 1 פעלו למשיכת כספים בזמן שידעו על ההליך המתנהל נגדה, וכי זו "לא הפסיקה פעילותה ביום 08/08/2012 כפי שהצהיר משיב 2 בתצהירו, אלא פשוט שינתה חזות חשבונאית מטעמי מיסוי לחברה משפחתית". לשיטת המערערים "כלל ידוע בפסיקה בכל הנוגע להרמת מסך בחברה משפחתית, שבית המשפט יגלה גמישות ליברלית בהרמת המסך בשל העובדה החשבונאית הפשוטה כי בעלי המניות בחברה בדרך כלל גם בעלי השליטה ומנהלי החברה ועל כן ניתן לייחס ביתר קלות את פעולותיהם לחברה שמנוהלת כעסק קטן בדיוק כמו במקרה זה".

מנגד, תמכו המשיבים בפסק דינו של בית המשפט קמא "אשר רובו ככולו נסב סביב קביעות עובדתיות". בהקשר זה, מטעימים המשיבים כי "המערערים אשר נטל ההוכחה רובץ לפתחם, לא רק שלא הצליחו להביא ראיות להוכחת תביעתם, אלא שהם עצמם ביקשו לוותר על חקירות מצהירים ושמיעת ראיות וביקשו כי יינתן

פסק דין
בהתבסס על סיכומים מטעם הצדדים", ומציינים כי נטל ההוכחה בתביעה להרמת מסך מצוי ברף הגבוה. המשיבים מפנים לקביעותיו של בית המשפט קמא, לפיהן לא הוכחו טענות המערערים לעירוב פעילות בין החברות, להפרדה מלאכותית ביניהן או להקמת ספדה חיפויים משיקולים בלתי לגיטימיים, ותומכים במסקנתו כי יש לדחות את התביעה נגד כל המשיבים. עוד טוענים המשיבים, כי "בהודעת הערעור מנסים המערערים להרחיב את החזית העובדתית במקצה שיפורים ולהעלות טענות חדשות שלא בא זכרן בכתבי הטענות שהוגשו מטע[מ]ם בבית המשפט קמא", שכן לכל אורך הדרך טענו כי חברת ספדה חיפויים הינה חברה לא פעילה, וכעת מעלים טענה לפיה מדובר בחברה פעילה שיש ביכולתה לפרוע את התחייבויותיה. לטענת המשיבים, "המערערים שוויתרו על שמיעת ראיות וחקירת עדים מנועים מלהעלות כל טענה בעניין פרשנות הדוחות הכספיים", מה גם, שנקבע בפסק דינו של בית המשפט קמא כי טענותיהם של המערערים ביחס לדוחות הכספיים אינן מבססות את טענתם להרמת מסך.

בדיון לפני, חזרה ב"כ המערערים על טענתה, לפיה בתביעה הראשונה לא טענו המשיבים כי ספדה חיפויים הפסיקה את פעילותה. מנגד, טענה ב"כ המשיבים כי הטענה עלתה. במענה לשאלת בית המשפט, התחייבה לבדוק האם עלתה הטענה גם במסגרת התביעה הראשונה. בד בבד, טענה כי בהתחשב בכך שהמערערים הם שיזמו את ההליך, אין לייחס משמעות לעניין זה, שכן המשיב 2 ביקש להגן על שמה הטוב של החברה ומטעם זה ניהל את ההליך המשפטי.
בהמשך לכך, ימים ספורים לאחר הדיון, הוגשה לבית המשפט "הבהרה מטעם המשיבים ובקשה להפניה לפרוטוקול מיום 11.6.15 בת"א 20419-06-12" (להלן: "ההבהרה"), אליה צורף פרוטוקול הדיון שהתקיים בתביעה הראשונה ביום 11.06.2015. בקשת המערערים למחוק את ההבהרה נדחתה, מטעם שהמסמך הוגש בהמשך לשאלת בית המשפט, וניתנה להם אפשרות להתייחס לאמור בה. במסגרת זו, טענו המערערים כי האמור בפרוטוקול לא שיקף את מהלך העניינים בבית המשפט. כתוצאה מכך, נמחקו שמותיהם של המשיבים 2 ו- 3 מההליך, ובעקבות זאת הגישו המערערים את התביעה השנייה.


דיון והכרעה

דין הערעור להידחות.

כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות. בע"א 1278/15 מחמוד עבאס נ' מועצה מקומית ג'ת (פסק הדין מיום 30.08.2016, פורסם באתר "נבו") חזר בית המשפט העליון על:

"ההלכה המושרשת, לפיה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר יש בידיה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים שהופיעו בפני
ה, ומאופן הופעתם על דוכן העדים, ולבחון לעומק כל ראיה שהוגשה במסגרת ההליך הדיוני. התערבותה של ערכאת הערעור תעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, או כאשר מתגלים בפסק דינו של בית משפט קמא פגמים מהותיים, היורדים לשורש העניין, בהערכת הראיות ובקביעת העובדות"
.

על אף שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית במסגרתה ויתרו על עריכתן של חקירות נגדיות, יפים דברים אלה גם למקרה שלפני, מפני שהשופט המלומד בחן את שלל הטענות שהועלו לפניו והוציא תחת ידיו

פסק דין
המבוסס על ממצאים עובדתיים. אין זה המקרה בו אוכל כערכאת ערעור לדחות אותם.
הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט קמא תומכים במסקנה המשפטית, ולא גיליתי בכל אלה כל טעות שבחוק. במקרה מעין זה אין מקום להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית ולבחון אותה מבראשית, ואין אני נדרשת להציג

פסק דין
משלי, העונה על מכלול השאלות שהתעוררו לצד פסק דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלי רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (א' גורן, "סוגיות בסדר הדין האזרחי", מהדורה 12, שנת 2015, עמ' 1030-1031).

עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בתביעה הראשונה ביום 11.06.2015 מלמד כי המשיב 2 ציין מפורשות כי המשיבה 1 אינה פעילה. למרות זאת, הציעה ב"כ המערערים דאז, עו"ד תאיר הויזמן, כי יינתן

פסק דין
בהסתמך על סעיף 79א לחוק בתי המשפט.
זאת ועוד, בדיון לפני טענה ב"כ המערערים כי "אמרנו שלא יעלה על הדעת שעומד אדם, שהיה מיוצג כל ההליך, פיטר את העו"ד שלו ערב ההוכחות...". גם דברים אלה אינם מדויקים. עיון במוצגים שצירפה ב"כ המערערים בתגובתה להבהרה מלמד כי הודעה בדבר הפסקת הייצוג הוגשה כחצי שנה עובר למועד ההוכחות ולא בסמוך להן, שכן החלטה בעניין ניתנה ביום 20.01.2015.
במצב דברים זה, אין בידי לקבל את טענות המערערים, כאילו ניהלו המשיבים את ההליך המשפטי בעניינם בחוסר תום לב.
מעבר לדרוש יוער, כי מוטב היה למערערים לו היו קושטים עצמם תחילה ואחר כך קושטים אחרים. בערעור שלפני העלו המערערים טענות כאילו פרוטוקולים שהתקיימו בשתי התביעות לא שיקפו את שאירע באולם בית המשפט (ראו סעיף 5 לעיקרי הטיעון של המערערים, המתייחס לפרוטוקול התביעה השנייה; וכן סעיף 2.4 לתגובתם להבהרה, המתייחס לפרוטוקול התביעה הראשונה). עיון בפרוטוקולים מלמד כי לא ניתן ליישב את טענות המערערים ביחס למהלך העניינים עם האמור בפרוטוקולים. משלא עלתה כל טענה כי המערערים הגישו בקשות לתיקון פרוטוקול, הרי שמדובר בטענות בעלמא, שכל תכליתן ליצור מצג דברים המשרת את עניינם של המערערים.

באשר לטרוניותיהם של המערערים לכך שלא נמצא בפסק דינו של בית המשפט קמא מענה לכל טענה וטענה בטיעוניהם, אין לי אלא להפנותם לרע"א 10257/04 פנחס וימר בע"מ נ' אפרים מאיר (החלטה מיום 19.05.2005; פורסמה באתר "נבו"), שם נקבע כי:

"בית המשפט השומע את עניינם של בעלי הדין אינו חייב להידרש לכלל הטענות המועלות על ידם ואף אם לא מצא לנכון לתת דעתו במפורש לחלקן, אין בכך כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור".

דברים ברוח זו נאמרו גם ברע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר ואח' (פסק הדין מיום 04.03.2014; פורסם באתר "נבו"):

"אכן, בית המשפט חייב לנמק את פסק דינו ולהתייחס לשאלות שעמדו להכרעה ... אין חולק על חשיבות קיומה של חובה זו, והיעדרה אף עלול לשמש עילה לביטולו של

פסק דין
או למתן רשות ערעור במקרה המתאים ... יחד עם זאת, אין פירוש הדבר כי על בית המשפט מוטלת חובה להידרש לכל טענה וטענה המועלית על ידי הצדדים ולהסביר מדוע וכיצד הגיע למסקנתו לגבי כל אחת מהן. לבית המשפט שיקול דעת המאפשר לו לברור את הבר מן התבן ולהימנע מלדון במפורש בכל טיעון וטיעון, תוך שהוא מתייחס לטענות הנראות לו ענייניות ורלוונטיות ... ההנמקה יכולה להיות קצרה ותמציתית, והדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה".

בנסיבות העניין, דחה בית המשפט את טענותיהם של המערערים להרמת מסך ההתאגדות מטעם שלא הציגו ראיות מספיקות להוכחת טענותיהם, ומאחר שגם הראיות שהוצגו לא ביססו את הטענה האמורה. אין כל יסוד להתערב בהחלטתו זו, גם אם נומקה בתמציתיות.

סיכומם של דברים הוא כי הערעור נדחה.

בנסיבות העניין, יישאו המערערים בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ש"ח (כולל מע"מ).
הסכום ישולם למשיבים באמצעות באת כוחם מהעירבון שהפקידו המערערים בקופת בית המשפט, והיתרה, אם תיוותר, תושב להם באמצעות בא כוחם, בכפוף לבדיקה כי אין לכך מניעה אחרת בדין.
ככל שלא הופקד עירבון או שאין די בו, ישולם הסכום בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין. לאחר מכן, יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
כ"ט תשרי תשע"ט, 08 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.













עא בית משפט מחוזי 26734-11/17 יחיאל בן חמו, ימית בן חמו נ' ספדה בע"מ, משה ספדה, יעל גולדברג ספדה (פורסם ב-ֽ 08/10/2018)