פסקי דין על משה פרידמן | פסקי דין על אם.סי.מרכז ההשקעות | פסקי דין על חזין ודים | פסקי דין על אביה בן אלחנן | פסקי דין על גרניט 38 |

4909-07/15 א     10/10/2018




א 4909-07/15 משה פרידמן, אם.סי.מרכז ההשקעות בע"מ נ' חזין ודים, אביה בן אלחנן, גרניט 38 בע"מ








בית משפט השלום בירושלים


ת"א 4909-07-15 פרידמן נ' חזין







לפני
כבוד השופטת
קרן אזולאי


תובעים

1
.
משה פרידמן

2
.
אם.סי. מרכז ההשקעות בע"מ


נגד

נתבעים

1. חזין ודים
2. אביה בן אלחנן
3. גרניט 38 בע"מ






החלטה



1.
התביעה שלפניי הוגשה כתביעה לפיצוי ולאכיפה. התביעה הוגשה על ידי אדם פרטי ושתי חברות והתבקשו במסגרתה סעדים כספיים לטובת התובע וכן סעדים במסגרת של תביעה נגזרת שהוגשה בשם שתי החברות. כתב ההגנה נפתח במספר טענות סף. הרלוונטיות מהן להחלטה זו, טענה לפיה בית המשפט נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה, וכן טענה לפיה התביעה הוגשה כתביעה נגזרת מבלי שתתבקש רשות לכך ומבלי לעמוד בדרישות הדין (ובהן, פנייה מוקדמת לחברה). בעקבות הטענות שהועלו בכתב ההגנה הגישו התובעים בקשה לאישור תביעת התובעות 2 ו-3 כתביעה נגזרת.

2.
ביני לביני הופנו הצדדים להליך מהו"ת בעקבותיו ניהלו הליך גישור ממושך שהסתיים בחודש מרץ 2018. ביום 25.6.2018 התקיים קדם משפט. לאחר דיון ממושך שנוהל מחוץ לפרוטוקול בניסיון להביא לפתרון המחלוקות בהסכמה, ותוך שהנתבעים שומרים על טענות הסף שהעלו בכתב ההגנה, הודיעו הנתבעים כי הם עומדים על טענת חוסר הסמכות המקומית, וכן טענו כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה הנגזרת. ביום 15.7.2018 התייחסו התובעים לטענות הסף. ביחס לסמכות העניינית טענו התובעים כי: "יש ממש בטענת הנתבעים כי לבית-המשפט המחוזי סמכות בתביעה נגזרת, ולפיכך, יש מקום להעביר את בירור התביעה לבית-המשפט המחוזי". ביחס לטענת הסמכות המקומית טענו התובעים כי הסמכות מוקנית לבית המשפט במחוז ירושלים או במחוז מרכז. לפי הטענה, ניתן להגיש תביעה כספית במקום שבו אמור הנתבע לשלם לתובע את הפיצויים הכספיים הנתבעים על ידו, ובהיעדר הסכמה, יש לבצע את התשלום במקום מושבו של הנושה. לטענת התובעים, מקום מגוריו של התובע במודיעין, ומשרדיו בעת הגשת התביעה בירושלים ובנווה אילן; ואילו מקום מושבה של התובעת 2 בחיפה ומקום המגורים של הנתבעים הם בעפולה ובתל אביב. משכך, טענו התובעים כי הסמכות עניינית נתונה לבית המשפט המחוזי, ואילו שאלת הסמכות המקומית נתונה לשיקול דעת בית המשפט אם במחוז ירושלים או במחוז מרכז.

3.
הנתבעים הגיבו להודעת התובעים וטענו כי יש לדחות את התביעה על הסף, ולחלופין, להעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז או למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ביחס לסמכות העניינית נטען כי התובעים מודים שבית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה הנגזרת. כמו כן נטען כי אין הצדקה לכרוך בין התביעה הנגזרת לתביעה הפרטית, ועל כן, יש לדחות את התביעה הנגזרת על הסף. באשר לסמכות המקומית טענו הנתבעים כי אף אחת מן החלופות המנויות בתקנות אינה מקנה סמכות לבית המשפט בירושלים. כך, מקום המגורים של נתבע 1 הוא ברמת גן והמען של נתבעות 2 ו-3 הוא בתל אביב. עוד נטען כי מקום יצירת ההתחייבות הוא בתל אביב; כי ההסכם בין הצדדים עוסק בהעברת זכויות וחובות של התובעת 2, שמענה הוא בחיפה; וכי שניים מהפרוייקטים שהועברו לנתבעת 3 התנהלו בחיפה והשלישי בקריית ים. בנסיבות אלה נטען כי לכל הפחות הסמכות המקומית לעניין התביעה הנגזרת אינה נתונה לבית המשפט בירושלים. לפיכך נטען כי ככל שבית המשפט לא ימצא לנכון לדחות את התביעה על הסף ותחת זאת להפעיל סמכותו לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, כדי להעביר את התובענה לערכאה אחרת, התבקש בית המשפט להעביר את הדיון למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

4.
התובעים השיבו לתגובת הנתבעים וטענו כי כללי הסמכות המקומית מותאמים כיום למציאות העובדתית לפיה מדובר במרחקים קצרים. עוד נטען כי בהיעדר הסכמה אחרת, מקום ביצוע ההתחייבות הוא מקום מושבו של הנושה. כמו כן טענו התובעים כי בית המשפט בתל אביב עמוס יותר, ועל כן יש הצדקה להותיר את ההליך בבירור בבית משפט במחוז ירושלים. עוד נטען בתגובה כי נכון לפעול בעניין זה בהתאם לחלופה הקבועה בסעיף 42ב(א)(6) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, באופן שבו התביעה הנגזרת לא תידון במחלקה הכלכלית, אלא בבית המשפט המוסמך לדון בתביעה החוזית, וזאת הואיל ולטענת התובעים מהווה התביעה הנגזרת עניין שולי לתביעה החוזית.

5.
בחנתי את טענות הצדדים. כאמור לעיל, אין בין הצדדים מחלוקת כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בהליך (ולכל הפחות, בתביעה הנגזרת; ראו, הודעת התובעים מיום 15.7.2018; כמו כן ראו סעיף 42ב(א)(2) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. ראו עוד, תנ"ג (מחוזי ת"א) 27061-07-16
צרפתי נ' אתו שוקי הון (14.6.2017)). בנסיבות אלה, נשאלת השאלה האם יש להורות על העברת ההליך לבית המשפט המחוזי. בשים לב לטיבן של המחלוקות בין הצדדים לא מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 79 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, ולהורות על העברת ההליך לדיון בבית המשפט המוסמך. כידוע, הסמכות להורות על העברת ההליך לדיון בפני
הערכאה המוסמכת היא סמכות שברשות ולא סמכות חובה (ראו, ע"א 4491/97 ג'ינו נ' האגודה האיטלקית (א.נ.מ.י), פ"ד נג(1) 673 (1999)). בעניין שלפניי, בעוד שהצדדים הסכימו כי הסמכות העניינית מסורה לבית המשפט המחוזי, הם חלוקים ביניהם הן ביחס לשאלת הסמכות המקומית, הן ביחס לשאלת כריכת התביעה החוזית עם התביעה הנגזרת. לשיטת הנתבעים, התביעה הנגזרת היא התביעה העיקרית, ועל כן, התביעה החוזית "נגררת" ויש לבררה באותה ערכאה שבה תתברר התביעה הנגזרת. לעומתם סברו התובעים כי התביעה החוזית היא התביעה העיקרית, ואילו התביעה הנגזרת היא שולית, ועל כן, בית המשפט המחוזי רשאי להעביר את התביעה הנגזרת לדיון בבית המשפט המוסמך לדון בתביעה החוזית, וזאת ככל שהנזק מפיצול הדיון עולה על התועלת מקיום הדיון בפני
בית המשפט המחוזי. במצב דברים זה, ישנו קושי לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 79 לחוק בתי המשפט. ככל שהתובענה הנוכחית, על כל רכיביה, תועבר מכוח סעיף 79 האמור לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה הנגזרת, לא ניתן יהיה לפצל את התביעה או להעבירה לדיון בבית המשפט המוסמך בהתאם לחלק העיקרי של התביעה (היינו, התביעה החוזית או התביעה הנגזרת). זאת, כיוון שבהתאם לסעיף 79(ב), בית המשפט אליו הועברה התביעה לא יעבירנו עוד. לזאת יש להוסיף כי ממילא, ככל שהתובעים יעמדו על הטענה לפיה יש לקיים את הדיון בבית המשפט המוסמך לדון בתביעה החוזית, יהא עליהם להגיש כתב תביעה חדש שיפרט את הטענה האמורה (שאין חולק שלא נטענה בתביעה הנוכחית). נוסף על כך, בנסיבות העניין הנוכחי, ספק אם יש הצדקה לנהל את שתי התביעות במסגרת של כתב תביעה אחד. זאת, בשים לב לעובדה שהתביעה הנגזרת טעונה אישור וטרם אושרה, כמו גם בשים לב לכך שככל שהתובעים יבחרו לפצל את שתי התביעות ולנהל אותן בנפרד, נראה כי הסמכות העניינית לדון בכל אחת מן התובענות היא שונה.

6.
בשים לב לאמור לעיל, לא מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכות לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט. משכך, לא ראיתי צורך להכריע גם בשאלת בית המשפט המוסמך לדון בתובענה מבחינת הסמכות המקומית. יחד עם זאת, לא ראיתי לנכון לקבל את בקשת הנתבעים לדחות על הסף את רכיבי התביעה הנגזרת בשל חוסר סמכות עניינית. כאמור, שאלת היחס שבין שני החלקים של התביעה צריכה להתברר בפני
בית המשפט המוסמך לכתחילה לדון בתביעה הנגזרת ואין הצדקה בשלב זה של ההליכים לדחות את התביעה הנגזרת (שטרם אושרה). במכלול הנסיבות שתוארו לעיל, ראיתי לנכון להורות על מחיקת התביעה, וזאת, באופן שיאפשר לתובעים לשקול הן את האופן שבו יבחרו להגיש את התביעה, ובהתאם לכך, את הערכאה המוסמכת, הן מבחינת הסמכות העניינית הן מבחינת הסמכות המקומית.

7.
אשר על כן, אני מורה על מחיקת התביעה. לעניין ההוצאות: אני סבורה כי ראוי שעניין זה יידון בתביעה העיקרית שתנוהל בין הצדדים, ועל כן טענות הצדדים בהקשר האמור שמורות להם. המזכירות תשיב את האגרה בהתאם לתקנות.


ניתנה היום, א' חשוון תשע"ט, 10 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 4909-07/15 משה פרידמן, אם.סי.מרכז ההשקעות בע"מ נ' חזין ודים, אביה בן אלחנן, גרניט 38 בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/10/2018)