פסקי דין על מלכה )קטין(_באמצעות הוריו הטבעיים יעקב | פסקי דין על מלכה אילנה | פסקי דין על מלכה גבריאל | פסקי דין על ועד הבית המשותף בלוק 417 | פסקי דין על המועצה המקומית אופקים | פסקי דין על איילון חברה לביטוח |

6775/01 א     23/10/2005




א 6775/01 מלכה )קטין(_באמצעות הוריו הטבעיים יעקב, מלכה אילנה, מלכה גבריאל נ' ועד הבית המשותף בלוק 417, המועצה המקומית אופקים, איילון חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט
א 006775/01
בית משפט השלום באר שבע
בתיק עיקרי: 006775/

23/10/2005
תאריך:
כבוד השופט אריאל ואגו

בפני
:
1 . מלכה )קטין(_באמצעות הוריו הטבעיים יעקב

2 . מלכה אילנה

3 . מלכה גבריאל

בעניין:
תובע
צילי עמיר
ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1 . ועד הבית המשותף בלוק 417

2 . המועצה המקומית אופקים

3 . איילון חברה לביטוח בע"מ
נתבע
1 . עו"ד ליאור ליפא

2 . עו"ד ראובינוף גבריאל

ע"י ב"כ עוה"ד

נגד

גבריאל ואילנה מלכה
ע"י ב"כ עו"ד צילי עמיר

מלכיאל אוהד
אוהד יוכפת
ע"י ב"כ עו"ד א. חביב

צד ג'

עו"ד חביב אלי

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין

1. זוהי תביעת נזיקין של התובע, יעקב מלכה, שבעת התאונה נשוא התביעה היה קטין, יליד 27.03.85, ובעטיה נפגע בעינו השמאלית, ונגרם לו עיוורון בלתי הפיך, אשר על פי הקביעה הרפואית המקובלת על הצדדים מזכה אותו ב- 30 אחוזי נכות לצמיתות.

התובע נפגע מענף של עץ אשר צמח בחצר הבית המשותף המתוחזק על ידי הנתבע 1, ועד הבית, וענף זה הגיע אל מעל חומת אבן המפרידה בין החצר לבין מדרכה ושטח חניה המשותף למספר בלוקים, שטח המתוחזק על ידי הנתבע 2, המועצה המקומית, אשר הנתבעת 3, חברת איילון, מבטחת את חבויותיה.

התובע טוען כי התאונה התרחשה בנסיבות שנגרמו ואופשרו בשל התרשלות של הנתבעים 1 ו 2, ועל כן יש לחייבם בנזקיו, ונתבעים 2-3, מצידם, לצד כפירה בחבות הגישו הודעת צד ג' נגד הורי התובע וכנגד הוריו של נער נוסף שהיה נוכח במקום, וטענו כי התרשלותם של אלה אשר לא פיקחו על בניהם כיאות איפשרה את התאונה.

המחלוקת במשפט זה, היא אם כן, בשאלת האחריות לקרות התאונה, ובשאלת הנזק וההפסד שנגרמו לתובעים, הקטין והוריו.

2. את נסיבות התאונה לאשורן, ניתן, לאחר שמיעת הראיות, לקבוע בברור, חרף שאינן בדיוק כפי המתואר בכתב התביעה ולפי גירסתו הראשונית של התובע.

את הקביעה העובדתית הצריכה להכרעה בשאלות הקשורות לאחריות, מצאתי לבסס על עדותו של התובע עצמו, כפי שהתלבנה על רקע חקירתו הנגדית, והאמרות שנתן בפני
חוקרת הביטוח, על עדות השכן נורברט בוקובזה והודעתו בפני
החוקרת, ועדות חברו של התובע עד הראיה צור שילה.

שלושה ילדים כבני 7, תלמידי כיתה ב', נגשו לשחק בחצר ביתו של אחד מהם, גידי אוהד, ומדובר בגינת בלוק 417
, שכונת הריף, אופקים. המשחק כלל עליה על החומה המפרידה בין הגינה למדרכה ולמגרש החניה, היתלות, איש בתורו, על הענף שמעל החומה, והתנדנדות על הענף, כאשר שני החברים האחרים ממתינים לתורם, בסמוך, ואף על החומה עצמה בסמוך לילד המתנדנד באותה עת. כאשר הנער גידי היה תלוי על הענף, ומאחוריו התובע ממתין לתורו, הענף "קפץ" למעלה וחלק ממנו פגע בפני
ו של התובע וגרם לנזק הרפואי שהוזכר.

משחק זה היה מקובל על הילדים ומוכר להם מפעמים קודמות, אלא שתמיד נשמר מרחק מספיק בין הממתינים לבין הילד המתנדנד, והענף לא פגע באיש מהם, אלא שהפעם כניראה שהתובע התקרב יותר מהרגיל וכאשר גידי עזב את אחיזתו בענף הועף הענף בזווית כזו שפגעה בפני
התובע.

התובע עצמו אינו מתגורר בבלוק 417
אך ביתו נמצא בסמוך מאד, ושלושת החברים, השכנים זה לזה, נהגו לשחק יחד בשעות הפנאי.

3. כאמור, המקרקעין שמהן צמח העץ הנדון מצויים בחצר הבלוק ואין מחלוקת שועד הבית הנתבע אמון על תחזוקת העץ והטיפול בו, לרבות מניעת מפגעים וסכנות ממנו ומענפיו.

ביחס לחומת האבן שהענף הפוגע צמח עד היישר מעליה, אין חולק שהיא מפרידה בין החצר, רכושם המשותף של דיירי הבלוק, ולבין המדרכה ומגרש החניה אשר מעמדם המשפטי המדוייק לא הוגדר בוודאות, במהלך המשפט, אך כניראה הם מהווים רכוש משותף של דיירי מספר בלוקים התוחמים את המגרש, (חוו"ד המודד י' אברבוך) אולם אחריות תיחזוק ונקיון השטח מצויים בידי המועצה המקומית אופקים
. (עדות מיכה הרמן, דייר הבלוק, ומי ששימש ראש העיריה בין השנים 1993-1998).

לטעמי, אין נפקות לבעלות הפורמלית על החומה והמדרכה בהנתן החובות המוטלות על הרשות המקומית( המועצה הנתבעת שהפכה לימים לעיריה), על רקע פרשנות הפסיקה בדבר הביטויים שהפקודה עושה בהם שימוש.

פקודת העיריות מגדירה "מדרכה" כ- "חלק מרחוב המיועד למעבר הולכי רגל, לרבות אבני שפה, קיר משען, מדרגות וקירות תומכים", כלומר גם חומת האבן שלנו במשמע, ואילו סעיף 235 לפקודה קובע כי חובתה של עיריה למנוע ולהסיר מכשולים המצויים ברחוב.

אין צריך לומר שאי קיום חובות אלה הפרת מהווה התרשלות מצד המפר ואף היפר חובה שבחוק.

הגדרת "רחוב" לצורך האמור אינה מחייבת שמדובר יהיה ברכוש ציבורי דווקא, ובמיקרים שההקשר והמדיניות הראויה מצדיקים זאת, ניתן לראות גם שטח המצוי ברשות הפרט כרחוב לצורך החיקוקים המטילים זכויות וחובות על הרשות המקומית.
ברע"פ 6795/93, אגדי נ. מדינת ישראל ( פ"ד מחו(1), 705) נאמר ( הנשיא דאז שמגר):
"בכל הנוגע למניעת והסרת מכשולים ולהסגת גבול דיבר המחוקק על "רחוב" באופן כללי. אבחנה זו אף מובנת וסבירה, שהרי חובת תיקונו של רכשו הפרט רובצת על הפרט שהוא הבעלים של הרכוש, אך החובה למנוע מכשולים שיש בהם כדי ליצור סיכון לעוברים ושבים ב"רחוב", כהגדרתו בפקודת הפרשנות (נוסח חדש), היא כללית וחלה על כל רחוב. מניעת הסכנה לאדם ולרכוש העולה מן המכשול במקום בו עובר הציבור ניצבת בראש דאגתו של המחוקק ושל העיריה שהוסמכה על ידיו".

לא תתכן מחלוקת שעצים המצמחים ענפים לגובה ולרוחב יוצרים סיכון פוטנציאלי לעוברי אורח ולמשתמשים במקרקעין הסמוכים, סיכון אשר ניתן לצמצמו על ידי תחזוקה, טיפול, וגיזום כפי המקובל והמתבקש בנסיבות הספציפיות.

התאונות "הקלאסיות" במישור זה הן נזקי קריסת עצים ונפילת ענפיהם ( ת.א (חיפה) 1108/01, תק-מח 2004 (3),1365. אך קיימת כמובן קשת שלמה של ארועים תאונתיים אפשריים אחרים היכולים לנבוע מקיומם של ענפים נמוכים יחסית, ובלתי גזומים, כגון הארוע שהתרחש כאן, כאשר התכנותו התאפשרה בשל כך שילד בן 12 יכול היה להתלות על הענף בעומדו על אותה חומה שכל גובהה 70 ס"מ.

הלכה פסוקה היא כי לעניין מהותה של הצפיות הנדרשת להקמת חבות על מזיק אין צורך שיחזה מראש את פרטי הנזק כמו שהתהווה אלא די בראייתו בקווים כללים בלבד, וכפי שנאמר בע"א 576/81 אילן בן שמעון נ. אלי ברדה פ"ד לח (3) 1:

"המזיק אינו צריך לצפות את פרטי ההתרחשויות. ראייתו אינה צריכה להיות מדויקת וחדה. די לו שצריך הוא לראות את ההתרחשות בקווים הכלליים, מספיק לו שרואה הוא או שצריך הוא לראות את יסודות ההתרחשות ועיקריה".

ומן הכלל אל הפרט- שני הנתבעים יכלו לצפות כי ענפי העץ הנמוכים והגמישים יהוו מפגע שיגרום לתאונה, בדרכים שונות, ובין היתר משום הפיתוי שהדבר מהווה עבור קטינים שדרכם לשחק ולטפס על ענפים כאלה, העלולים להשבר או "לקפוץ" מעלה, וזאת אף אם מנגנון התאונה המדוייק והספציפי לא נחזה מראש על ידי איש.
על כי ועד הבית היה ער היטב לפוטנציאל המסוכן הטמון בעץ הנדון העיד בהגינותו מר ינון כהן, דייר הבניין, אשר הצהיר כי דיירי הבלוק הקפידו שלא לתת לענפי העץ לגדול פרא
"ותמיד דאגנו שענפיו יהיו גזומים ולא יהווה מטרד או סכנה לילדים המתגוררים בבלוק ולילדי הסביבה".

מר כהן הוסיף והעיד על פעילות גיזום שיטתית ומודעת שבוצעה על ידי דיירי הבלוק, אף כי, כפי שאנו יודעים כיום, לא היה בה די למנוע קרות התאונה, ורק לאחריה, בזמן מן הזמנים נגזם הענף המסוכן, כפי שניתן לראות בברור בתמונות נ/2 שצולמו זמן רב לאחר הארוע.

מר הרמן, לימים ראש העיר העיד שהעיריה נהגה לגזום ענפים מסוכנים כאלה ביוזמתה, כאשר מדובר בשטחים הציבוריים, ולהפעיל את מנגנוני הפיקוח שלרשותה כדי לכפות גיזום כזה על הנוגעים בדבר גם כאשר נודע לה על מפגע המצוי בשטח פרטי. (פרוטוקול מיום 9.3.04, עמ' 29).

במקרה הנדון צריכה הייתה הרשות המקומית לטפל בענף המסוכן בשני המישורים כאחד, גם משום שהענף חרג והגיע לפחות אל מעל חומת האבן, ומאד סביר שאף חרג אל שטח המדרכה ממש, כטענת התובע, וגם משום שצמיחתו וקיומו של הענף ניצפים בברור וגלויים לעין מתוך שטח מגרש החניה והמדרכה שבאחריות העיריה ועובדיה ואין מדובר בעץ נסתר הצומח בחצר חבויה ורחוקה מעיני עובדי הרשות וגורמי הפיקוח שלה.

באשר שני הנתבעים נמנעו מלטפל נכונה, ומבעוד מועד, במפגע הפוטנציאלי, ולדאוג לגיזומו של הענף לבל יוכלו להפגע ממנו דיירי הבלוקים השכנים או ילדיהם, בדרך כלשהי, נכון וראוי לקבוע כי שניהם התרשלו בקיום חובות הזהירות המוטלות עליהם כלפי התובע, ועליהם לחוב כלפיו בנזק שנגרם.

4. מצאתי כי אין מקום לקבל את הודעות צד שלישי שהופנו כלפי הורי מי מהמעורבים, באשר לא הוכח כי חרגו או חדלו במילוי חובותיהם כהורים זהירים ומסורים לבניהם הקטינים.

לא הוכח כי איזה מבין ההורים היה מודע לקיום המשחק המסוכן של התנדנדות על ענפי העץ, באופן שיכול היה למונעו ולאסור על הקטינים לשחק שם, וההורים העידו, והדבר לא נסתר, כי הדריכו את ילדיהם היטב והורו להם שאל להם להשתעשע במשחקים מסוכנים.

אין לצפות שההורים, מסורים וזהירים ככל שיהיו, יתלוו לילדיהם, תלמידי בית ספר, כבני 7, בכל עת שאלה יורדים לשחק בשטח ביתי ומוכר, בקירבת מגוריהם וכאשר אין מידע כלשהו על כוונתם להשתעשע בדרך שאינה בטיחותית.

איני סבור גם שיש להטיל אשם תורם על התובע עצמו, בלי להיכנס לשאלה העקרונית והלא פשוטה של הטלת אשם כזה על קטינים, משום שאיני סבור שניתן לצפות מילד בן 7 שיחשב אל נכון את המרחק הראוי לעמוד מאחורי חברו המתנדנד באופן שהיה יוצר טווח בטחון מספיק מהענף, בשעה שהוא שקוע בלהט המשחק, ומחכה בקוצר רוח לתורו, ושיקולי מדיניות ראויה מצדיקים במקרה כזה להטיל את מלוא האשם על הגורמים הבוגרים, האחראים, והמצויידים לכך אשר צריכים ויכולים היו בנקל לנטרל את מקור הסכנה באמצעים פשוטים וזולים.

לפיכך, יש לדחות את הודעות צד ג' ששוגרו, ולהטיל את האחריות לקרות התאונה במלואה על שני הנתבעים, כפי שביקש התובע לעשות בכתב תביעתו.

5. אשר לנזקי התובע- משום מה לא זכו אלה להתייחסות מפורטת ולדיון מצד הנתבעים, ותהיתי שמא יש לראות בכך משום הסכמה לכל האמור בחישובי התובע והוריו בסיכומיהם.

עם זאת, אזקק לראשי הנזק הנטענים בתמצית, ואקבע את שיעור הנזק וההפסד כפי שנראה ראוי ונכון על פי העובדות והראיות שלפנינו, וזאת למרות מורת הרוח והתמיהה על התעלמות הצדדים מעניין מרכזי זה, ואעשה כן לא במעט רק כדי לנסות ולחסוך את הצורך לשוב ולהעסיק בכך את ערכאות העירעור, דבר שיקרה כמעט בוודאות אם אאשר את המבוקש בסיכומי התובעים במלואו, כאשר במקצת הפריטים ניראה לי שהחישובים והאומדנים מופרזים.
כאמור- הנזק הרפואי, 30% בשל אובדן הראיה בעין שמאל, מוסכם על הכל.

התובע טוען כי יש בכך להביא לגריעה של 50% מכושר השתכרותו העתידי לרבות בשל הגבלות על תחומי העיסוק שיוכל לבחור.

יש לזכור שהמומחה פרופסור ברסון, אומנם מציין בחוות דעתו שהתובע יהיה מוגבל בעבודה הדורשת ראיה דו עינית, אך מצויין שמדובר בפחות מ-10% מהעבודות הקיימות במשק וכן ש"לצורך הראיה הרגילה והעיקרית בחיי יום יום-ראייתו טובה".
מנגד- המומחה מדגיש שיש אפשרות של הופעת לחץ תוך עיני מוגבר בעתיד בעין הפגועה.

ניראה לי, לאור זאת, שתביעת התובע במישור זה מופרזת, וניתן להעמיד את הפסדו העתידי, לאחר הוון כפול, כנדרש, על כשליש מהסכום שחושב על ידי ב"כ התובע, כלומר- במעוגל- 300,000 ₪.

כאב וסבל- בהתחשב באופי הפגיעה ובחשש להופעה של לחץ תוך עיני מוגבר בעתיד בעין הפגועה, והדאגה הנובעת מכך, יש להעמיד את הפיצוי בפריט זה על 150,000 ₪.

עזרת זולת בעבר- אין ספק שבתקופת אישפוזו של התובע, כשלושה שבועות, לאחר התאונה, ולאחר שיחרורו מבית החולים נזקק התובע לטיפול וליווי צמודים של הוריו וזאת על חשבון ימי עבודה וחופשה שהיו זכאים להם. יש לפסוק בפריט זה סכום של 20,000 ₪ בערכי היום.
לא מצאתי כי הוכחה הזקקות כלשהי של התובע לעזרת זולת בעתיד בהנתן סוג הפגיעה והשפעתה על חיי היום יום הרגילים שניתן להמשיך ולנהל גם כך.

הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר- בגין הצורך בנסיעות מוגברות בתקופה הראשונה לאחר התאונה, והצורך לכסות באופן פרטי חלק מהתרופות ומשככי הכאבים שאין קופת החולים מממנת במלואן, ראוי לפצות את התובעים בסכום של 5,000 ₪.
גם כאן לא מצאתי כי הוכח נזק עתידי או הוצאה צפויה לעתיד לבוא שהם ברי פיצוי.

סיכום נזקי התובעים והפסדיהם הוא כדלקמן:
הפסד כושר השתכרות- 300,000 ₪.
נזק לא ממוני- 150,000 ₪.
עזרת זולת עבר- 20,000 ₪.
הוצאות עבר- 5,000 ₪.
סה"כ: 475,000 ₪.

6. סיכום ותוצאה-
התביעה מתקבלת כלפי הנתבעת 1, והנתבעים 2-3 סולידרית.
הודעות צד ג' נדחות.
על הנתבעים לשלם לתובעים את הסך 475,000 ₪ (אין להוסיף ריבית וכל הסכומים מחושבים להיום) וזאת בתוך שלושים יום מהמצאפת פסק הדין.

הנתבעים ישלמו הוצאות המשפט כפי שהוצאו וכן שכ"ט עו"ד של התובעים מחושב לפי 17.5% ומע"מ.
הנתבעים 2 ו 3 שולחי הודעת צד ג' ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של הצדדים השלישיים המיוצגים על ידי עו"ד חביב וזאת בסכום של 7,500 ₪.

ניתן היום כ' בתשרי, תשס"ו (23 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

אריאל ואגו
- שופט
006775/01א 134 אריאל ואגו








א בית משפט שלום 6775/01 מלכה )קטין(_באמצעות הוריו הטבעיים יעקב, מלכה אילנה, מלכה גבריאל נ' ועד הבית המשותף בלוק 417, המועצה המקומית אופקים, איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/10/2005)