פסקי דין על דניאל נזרי | פסקי דין על ניר לי שיפוצים ובניה | פסקי דין על מוטי לוי ואח' |

10753/96 א     26/10/2005




א 10753/96 דניאל נזרי נ' ניר לי שיפוצים ובניה בע"מ,מוטי לוי ואח'




164
בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
א 010753/96
בפני

השופט יצחק כהן

תאריך:
26/10/2005
בעניין:
דניאל נזרי
ע"י ב"כ עו"ד ח' נבות
התובע

נגד
1. ניר לי שיפוצים ובניה בע"מ

2. מוטי לוי
3. ד' רוטשטיין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד י' שפרבר ואח'
הנתבעים
פסק דין
א. מבוא

1. התובע, יליד 24.8.1957, עותר בתביעתו שלפני לכך שהנתבעים יחויבו לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה שאירעה בתאריך 26.1.96.

בתאונה היה מעורב טרקטור מסוג יעה אופני (דמתקרא- "שופל"), ובתחילה התעוררה מחלוקת האם התאונה היא "תאונת דרכים" כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. במחלוקת זו ניתנה החלטתי בתאריך 18.6.02, שם קבעתי שאין מדובר בתאונת דרכים, וערעור שהוגש על כך לבית המשפט העליון נדחה (וראו: רע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובניה בע"מ
ואח'
נ' נזרי דניאל ואח'
, פ"ד נ"ז(2) 614).
2. התובע נשוי ואב לשלושה ילדים, והחל מחודש יוני בשנת 1995 עבד אצל הנתבעת מס' 1 (להלן – "חברת ניר לי"), שעסקה בביצוע עבודות עפר שונות.

במועד בו אירעה התאונה, ביצעה חברת ניר לי עבודות עפר כקבלן משנה באתר בו הנתבעת מס' 3 (להלן – "חברת רוטנשטיין") היתה הקבלן הראשי. הנתבע מס' 2 היה נהג הטרקטור המעורב בתאונה, ואף הוא היה עובד חברת ניר לי.
ב. התאונה

3. נסיבות התאונה והעובדות הצריכות לעניין נקבעו בהחלטתי מתאריך 18.6.02 ובפסק דינו של בית המשפט העליון, ולא אחזור על הדברים. על קצה המזלג אציין, כי ביום התאונה הורו נציגי חברת רוטנשטיין לנציגי חברת ניר לי, להעביר מכולה, שהייתה מוצבת באתר העבודות, למרחק של 50 מטר. אורך המכולה היה כ- 6 מטרים, רוחבה כ- 2.5 מטרים, גובהה כ- 2.5 מטרים, ומשקלה כשני טון.

חברת ניר לי החליטה להעביר את המכולה באמצעות הטרקטור הנזכר, ולצורך כך חוברה המכולה לרצועה עבה בשתי פינות אלכסוניות נוגדות בגג המכולה, והרצועה הולבשה על ה"שיניים" המותקנות ב"כף" הטרקטור. קודם שהמכולה הונפה על ידי הטרקטור אל על, ובעוד רצועת הקשירה מתוחה, עלה התובע על "כף" הטרקטור כדי לבדוק שהמכולה אכן קשורה כראוי. או אז ניתקה הרצועה, והטרקטור השתחרר באחת מהלחץ שהופעל עליו, וקפץ באופן פתאומי. כתוצאה מכך, התובע, שבאותה עת עמד על כף הטרקטור, נפל ארצה מגובה של כ- 3 מטרים.
ג. נכות התובע

4. בנפילתו נפגע התובע בחולית עמוד השדרה הצווארי 6c ואין מחלוקת כי שיעור נכותו מגיע כדי 100% לצמיתות (וראה הצהרת הצדדים בעניין זה בעמ' 5 לפרוטוקול). התובע לקה בשיתוק מלא בשתי רגליו בשילוב עם פגיעה קשה בידיו, בהן מסוגל לבצע תנועות חלקיות ביותר וגסות (וראה סיכום מחלה מבית החולים לוינשטיין – מוצג ת/10, וחוות דעתו של דר' עמירם כץ – מוצג ת/1).

בשל מצבו נזקק התובע לעזרה צמודה בפעולות היום – יום ולעזרה בניידות. כמו כן גופו של התובע איבד את היכולת לווסת את חום הגוף והתובע אינו שולט על סוגריו.
5. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן – "המל"ל"), לקביעת דרגת נכותו עקב תאונת העבודה מושא התביעה שלפני, ואף הועדה הרפואית שליד המל"ל קבעה כי נכותו הצמיתה מגיעה כדי 100% לצמיתות.
6. ככל שהדברים אמורים בנכותו התפקודית של התובע, הנני קובע כי התובע איבד את כושר עבודתו לחלוטין. אמנם, ב"כ הנתבעים ביקש לרמוז כי התובע מסוגל לבצע עבודות משרד שונות, כגון: עבודות מחשב ועבודות בהנהלת חשבונות, ואולם אין אני מקבל טענות אלה מהטעם שהתובע היה עובד כפיים מאז ומתמיד, ולא שוכנעתי שהאפשרות להסב את מקצועו ולהפכו לעובד מנהלה, המבצע את עבודתו במשרד, היא אפשרות ריאלית.

אין אני פוסל את האפשרות שהתובע ישתלב בעתיד בעבודה במסגרת שיקומית מוגנת, ואולם, גם אם כך יקרה, כי אז נראה לי שמסגרת זאת תספק לתובע תעסוקה במשך היום בלבד ואין לדעתי מקום להתייחס למסגרת שכזאת כאל מקור הכנסה שיש להביאו בחשבון.
ד. האחריות לתאונה

7. לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים והראיות שלפני, הנני סבור כי מבין הנתבעים שלפני, חברת ניר לי היא האחראית לפצות את התובע עבור הנזקים שנגרמו לו.

כאמור, התובע היה עובד חברת ניר לי, ובאחריות חברת ניר לי היה לספק לו הכלים הדרושים לביצוע המטלות שהוטלו עליו וכן היה עליה להבטיח לתובע סביבת עבודה בטוחה. על כן, כאשר התעורר הצורך להעביר את המכולה למרחק של כ- 50 מטרים, כפי שביקשו זאת נציגי חברת רוטנשטיין, היה על חברת ניר לי לדאוג לכך שהמשימה תבוצע באמצעות מנוף מתאים, המצויד באביזרים מתאימים ועם אנשים מיומנים בעלי ניסיון בביצוע משימה מסוג כזה. תחת זאת בחרה חברת ניר לי לבצע את המשימה עם טרקטור שלא נועד לביצוע עבודה מסוג שכזה, באמצעות רצועה אחת שנקשרה לשתי פינות אלכסוניות של המכולה, ועם אנשים שלא היו מיומנים בכך, היינו, התובע והנהג. התובע העיד, ועדותו מקובלת עלי, כי לא ביצע משימה שכזאת קודם לכן ולא קיבל הסברים על הסכנות הכרוכות בכך (עמ' 106 לפרוטוקול, שורות 6 – 7).

הראיות שלפני מצביעות אפוא באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי חברת ניר לי הפרה חובות הזהירות, המושגית והקונקרטית, אותן הייתה חבה לתובע.
8. הניסיון להטיל את האחריות על הנתבע מס' 2, שכאמור שימש כנהג הטרקטור, נועד לדעתי לכישלון. הנתבע מס' 2 היה אף הוא מעובדיה של חברת ניר לי, והגם שלכאורה הוצג כמי שהיה לו ניסיון בהנפת מכולות באמצעות הטרקטור, הרי מי שהיה חייב לעמוד בשער ולמנוע את ביצוע העברת המכולה באמצעים לא בטוחים הייתה חברת ניר לי או נציגיה המוסמכים, והנתבע מס' 2 לא היה נציג שכזה.

ההוראה להעביר את המכולה באמצעות הטרקטור, שמלכתחילה לא התאים למלאכה זו, הייתה יוזמתה של חברת ניר לי, והיא ששלחה את הנתבע מס' 2 ביחד עם התובע לבצע משימה זו. האחריות לנזק שנגרם לתובע עקב ההוראה שנתנו נציגי חברת ניר לי, אינה יכולה אפוא לרבוץ על כתפיו של הנתבע מס' 2.
9. אף הניסיון להטיל אחריות, מלאה או חלקית, על חברת רוטנשטיין אינו צליח. חברת רוטנשטיין הייתה הקבלן הראשי באתר הבניה, ומעת ששכרה שירותי חברת ניר לי כקבלן משנה, פטורה היא מאחריות לנזקים הנגרמים על ידי חברת ניר לי, זולת אם מתקיים תנאי מהתנאים הקבועים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין, אשר בהתקיימם מטיל אחריות גם על מזמין העבודה.

התובע לא הוכיח, כי במקרה שלפני התקיים תנאי מהתנאים הדרושים להטלת אחריות על מזמין העבודה, ולפיכך הנני קובע, כי חברת רוטנשטיין פטורה מאחריות לנזקיו של התובע.
10. התוצאה היא אפוא, כי מבין הנתבעים שלפני, רק חברת ניר לי נושאת באחריות לנזקיו של התובע.
ה. אשם תורם

11. לטענת ב"כ הנתבעים יש להטיל על התובע אשם תורם "משמעותי", באשר מדובר בעובד ובעל ניסיון רב בענף הבניה, והיה מקום לצפות לכך שיקשור את המכולה בכל ארבע פינותיה.

הנני דוחה הטענה כי יש להטיל על התובע אשם תורם. חברת ניר לי הטילה על התובע לבצע משימה מסוכנת מעצם טיבה ומלכתחילה לא הפקידה בידו כלים מתאימים לביצועה. התובע, שביום התאונה כלל לא היה אמור לעבוד, הגיע לאתר העבודה לפי בקשת הממונה עליו, מר ג'ורדן צ'יקובסקי, "לעשות ג'וב קטן של הידוק וללכת" (עמ' 155 לפרוטוקול). לדעתי, אין מקום לאפשר לחברת ניר לי לפרוק מעצמה חלק מהאחריות ולהטילה על התובע בנימוק כי היה עובד מנוסה, באשר מלכתחילה האופן בו הורתה חברת ניר לי לתובע לבצע את המשימה היה מסוכן.

אין זה מתקבל על דעתי, שמעביד ישלח עובד לבצע משימה מסוימת, שמעצם טיבה יש בה סיכון לא מבוטל, מבלי שימסור בידי העובד כלים מתאימים לביצועה, ובכך יכתיב מראש דרך מסוכנת לבצע את המשימה, ולאחר מכן יטען כי יש לזקוף אשם תורם לחובת העובד.

על כן, חברת ניר לי היא הנושאת באחריות הבלעדית והמלאה לנזקים שנגרמו לתובע, וחובת תשלום הפיצויים לתובע מוטלת עליה, ועליה בלבד.
ו. תוחלת חיי התובע

12. הצדדים חלוקים בשאלה, האם הפגיעה שנפגע התובע תשפיע על תוחלת חייו.

פרופ' ת' פילר ז"ל, אשר מונה ע"י בית המשפט כמומחה בתחום רפואת השיקום, קבע בחוות דעתו (מוצג ת/8), כי הפגיעה בתובע תגרום לקיצור בשיעור 20% בתוחלת חייו של התובע. לעומת זאת, המומחה מטעם התובע, דר' ע' כ"ץ סבור בחוות דעתו (מוצג ת/1), שאם התובע יקפיד על ביצוע הפעולות בדרושות למניעת סיבוכים ויהיה בטיפול ובמעקב רפואי כנדרש "סביר שלא יהיה כלל קיצור בתוחלת חייו". דר' כ"ץ אינו מתעלם מהספרות הרפואית, המלמדת לדעתו כי לחולה במצבו של התובע צפוי קיצור בתוחלת החיים בשיעור 6%, אך לדעתו מסקנה זו אינה חלה על התובע בשל המוטיבציה האישית של התובע לדאוג לעצמו ולהשתקם ובשל כך שלצד התובע עומדת משפחה דואגת ומסייעת ושירותים רפואיים זמינים ברמה טובה (וראה אף תשובת דר' כ"ץ בחקירתו הנגדית בעמ' 47 לפרוטוקול, שורות 3 – 4).
13. לאחר ששקלתי עדויות שני המומחים וטענות ב"כ הצדדים, הנני מעדיף חוות דעתו של פרופ' פילר ז"ל. התרשמתי כי לפרופ' פילר ניסיון רב בטיפול בחולים במצבו של התובע, וחוות דעתו ניתנה בתוקף מינויו כמומחה מטעם בית המשפט ואין לומר כי היא נוטה לטובת צד זה או אחר.
14. התובע כיום כבן 45 שנים, ואלמלא התאונה תוחלת חייו הצפויה הייתה עוד 33 שנים בקירוב. לאור מסקנתי כי יש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' פילר, תחושב תוחלת החיים במקרה שלפני עד לגיל 72 שנים.
ז. השתכרות התובע ערב התאונה

15. התובע החל עבודתו אצל חברת ניר לי בחודש יוני 1995, בעת שהיה כבן 38 שנים, והתאונה אירעה כשמונה חודשים לאחר מכן. לפי עדות התובע, מעת שהשתחרר משירות חובה בצה"ל עבד בעבודות בניין שונות, והחל משנת 1982 עבד בחברות קבלניות שונות שביצעו עבודות עפר ופיתוח.

לתצהיר עדותו הראשית צרף התובע אך שלושה תלושי שכר שקיבל מחברת ניר לי עבור החודשים יוני עד אוגוסט 1996 (ואלה הודפסו בחודש ינואר 1996, ככל הנראה לאחר התאונה), ומתלושי שכר אלה עולה, כי שכרו של התובע היה 4,000 ₪ נטו לחודש, ושכרו ברוטו היה כ- 5,330 ₪ בממוצע לחודש. לאחר מכן הוגש תלוש שכר נוסף (מוצג ת/12) עבור חודש ספטמבר 1995, ואף בו שכרו של התובע הוא 4,000 ₪ נטו, אלא שסכום זה הוא לאחר ניכוי עבור "קופת גמל" שלא היה קיים קודם לכן, ולמעשה בכך הועלה שכרו של התובע ועמד על סכום של כ- 5,500 ₪ ברוטו לחודש.
16. התובע טוען, כי בנוסף לשכר ששילמה לו חברת ניר לי, הוענקו לו תנאים נוספים ב"שווה כסף" והם: אחזקת רכב מלאה, אחזקת מכשיר טלפון נייד ללא הגבלת שיחות וביטוח מנהלים. התובע מעריך הטבות שוות כסף אלה בסכום של כ- 3,000 ₪ לחודש.

ב"כ התובע אכן הגיש כראיה (מוצג ת/16) מסמכים המעידים על כך שהחל מחודש אוגוסט 1995 סודרה לתובע פוליסת "ביטוח חיים ובריאות" בתוכנית "יותר (עדיף) – מנהלים" בחברת הביטוח שמשון. על פי מסמכים אלה פרמית הביטוח שחלה על חברת ניר לי הסתכמה בסך 591 ₪ לחודש (מתוך זה סך 544 ₪ לתגמולים ולפיצויים ועד סך 47 ₪ עבור "שלווה", ומאידך היה על התובע לשלם פרמיה בסך 144 ₪ מידי חודש (כפי שבפועל "נוכה" משכרו ברוטו בתלוש השכר לחודש ספטמבר 1995, מבלי שהדבר פגע בשכרו נטו).

מקובל עלי שהפרשות חברת ניר לי לתגמולים ולפיצויים הן הטבות שיש לזקוף אותן לזכות התובע, לפיכך יש להוסיף לשכרו ברוטו (המופיע בתלוש עבור חודש ספטמבר 1995) סך 544 ₪.

ככל שהדברים אמורים בהחזקת מכונית, העיד מר צ'יקובסקי מטעם חברת ניר לי (עמ' 157 לפרוטוקול בשורה 4) כי התובע קיבל החזקת רכב בסכום של כ- 2,000 ₪ מידי חודש (ולא ברור מדוע אין לכך סימן בתלושי השכר שהופקו לו), ועוד מסר מר צ'יקובסקי כי לתובע נמסר מכשיר טלפון נייד, אשר שימש אותו גם לשיחות בעניניו הפרטיים. ככל שהדברים אמורים במכונית שהועמדה לרשות התובע, התובע יקבל על כך פיצוי בראש הנזק הנוגע לניידות, ומהטעמים שיובהרו בעת הדיון בניידות, אין אני מביא את ההטבה הזו בחשבון (וראה הדיון בעניין זה בסעיף 40 שלהלן).

התובע העריך את שווי ההטבה בעניין הטלפון הנייד בסכום של כ- 700 ₪ לחודש, אך אני סבור כי מדובר בסכום מופרז, והנני מעריך שווי הטבה זו בסך 200 ₪ לחודש. לפיכך, על יסוד האמור לעיל, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לתובע, שכרו של התובע ערב התאונה יעמוד על סך 8,244 ₪ ברוטו, לפי המפורט להלן:

(א) שכר לפי תלושי השכר 5,500 ₪;
(ב) הפרשות חברת ניר לי לתגמולים ולפיצויים 544 ₪;
(ד) החזקת טלפון נייד 200 ₪;
----------
סה"כ שכר ברוטו 6,244 ₪.
17. בתקופה בה עבד התובע בחברת ניר לי, השכר הממוצע במשק, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היה כ- 5,000 ₪ ברוטו בממוצע לחודש.

בשערוך שכרו של התובע ערב התאונה לתאריך

פסק דין
זה, על פי השכר הממוצע במשק, מתקבל, כי שכרו המשוערך של התובע כיום הוא כ- 9,560 ש"ח.
18. מהראיות שלפני עולה, כי התובע היה עובד בדרגה בכירה יחסית, שכן למרות שעבד בחברת ניר לי רק כשמונה חודשים, כבר זכה לקבל תשלום עבור החזקת רכב, טלפון נייד וביטוח מנהלים, ולאור גילו הצעיר יחסית ערב התאונה (38 שנים) מקובל עלי כי היה מקבל העלאות בשכר עבודתו לאורך השנים. על כן, הנני סבור, כי לצורך חישוב הפסדי השתכרותו של התובע לעתיד, יש להביא בחשבון משכורת חודשית בסך 12,000 ש"ח ברוטו בממוצע לחודש, וזאת מהמועד בו היה התובע מגיע לגיל 50 (בתאריך 1.9.2007) ועד הגיעו לגיל 67 שנים.
ח. הפסדי השתכרות בעבר

19. כאמור, שכרו של התובע ערב התאונה עמד על סך 6,244 ₪, ונכות התפקודית 100%.

20. על פי נתונים אלה, הפסדי ההשתכרות של התובע מאז התאונה ועד היום מסתכמים כדי הסך 1,370,100 ₪.

חישוב הסכום בוצע באמצעות תוכנת "המשערכת 32", ותויק על ידי בתיק המוצגים כחישוב מס' 1.
ט. הפסדי השתכרות בעתיד

21. התובע כיום כבן 48 שנים ולפניו עוד 19 שנות עבודה. כאמור לעיל, עד לתאריך 1.9.2007 יחושבו הפסדי שכרו לפי שכר בסך 9,560 ₪ ברוטו לחודש, ומתאריך 1.7.2007 יחושב הפסדי שכרו של התובע לפי שכר בסך 12,000 ₪ לחודש.

מסכומים אלה יש לנכות 5% עבור הפרשות לגמל.
22. על פי נתונים אלה הפיצוי המגיע לתובע בראש נזק זה מסתכם כדי הסך 1,911,570 ₪.

החישוב תויק על ידי בתיק המוצגים וסומן כחישוב מס' 2.
י. הפסדי פנסיה

23. כאמור לעיל, תוחלת חיי התובע עד גיל 72, התובע הוכיח כי סודרה לו פוליסה לביטוח מנהלים וכי נוכתה משכרו הפרשת העובד לרכישת זכויות פנסיה. ואולם, התובע נפגע בעת שהיה כבן 38 שנים, ולפיכך יכול היה לצבור זכויות במשך 29 שנים (עד גיל 67), ולפיכך שיעור הפנסיה לפיו יש לחשב את הפסדיו הוא 58%, לפי ההנחה כי היה צובר 2% בכל שנה.

24. על יסוד הנתונים שלעיל הפסדי הפנסיה שנגרמו לתובע מגיעים כדי הסך 259,000 ₪.

החישוב תויק על ידי בתיק המוצגים וסומן כחישוב מס' 3.
י"א. עזרת הזולת ועזרה במשק הבית

25. על פי חוות דעתו של המומחה מטעם התובע (מוצג ת/1), התובע זקוק לעזרת הזולת, לצורך טיפול אישי ליווי והשגחה, במשך 24 שעות ביממה, ובנוסף לכך עזרה בעבודות הבית וקניות בהיקף של 3 שעות ביום.

לעומת זאת, פרופ' פילר, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט סבור בחוות דעתו (מוצג ת/8), כי התובע זקוק לעזרה בפעולות היום יום בהיקף של 6 שעות ביום ולעזרה נוספת במשק הבית בהיקף של 6 שעות בשבוע.
26. התובע מעסיק מטפלת זרה בעלות של 900 דולר לחודש (שהם כ- 4,150 ₪ לחודש בעת מתן

פסק דין
זה), עבור עזרה בהיקף של 8 שעות ביום, ובעת שהמטפלת מצויה בחופשת סוף השבוע אשת התובע מטפלת בתובע.
27. בשלב זה, קופת חולים משתתפת במימון העזרה לה נזקק התובע בסכום של 4,500 ₪ לחודש. בסיכומיו טען ב"כ הנתבעים, כי "משום מה נתון זה "נעלם" (מ)סיכומי התובע". הגם שקטונתי מלתבוע עלבונו של ב"כ התובע צר לי על הערה זו, הפוגעת בב"כ התובע על לא עוול בכפו. ככל הנראה הערה זו נכתבה משום שב"כ הנתבעים לא קרא כראוי את סיכומי ב"כ התובע, והוא מופנה בזאת לעמ' 6 לסיכומים, שם נזכר העניין - פעמיים !

ב"כ התובע טען, כי השתתפות קופת החולים בה התובע חבר ("קופת חולים מאוחדת") נעשית לפנים משורת הדין, וקיים חשש שלאחר שיינתן

פסק דין
הקופה תפסיק להשתתף במימון הסיעוד לו זקוק התובע, ולטענת ב"כ הנתבעים חשש כאמור אינו קיים.

מטעם הנתבעים הונח לפני הסכם שנחתם בין הקופה והמל"ל (מוצג נ/10), ועל פי הסכם זה אין מדובר בתשלום שמבוצע לפנים משורת הדין, ואין בסיס להנחה כי עם מתן פסק הדין התשלום האמור יופסק. על כן, מסכום העזרה שיש לפסוק לזכות התובע, יש לנכות את הסך 4,500 ₪ מידי חודש, אותו מקבל התובע מקופת החולים.
28. עניין נוסף שיש להביא בחשבון הוא העזרה שהתובע מקבל מאשתו, בשעות שהמטפלת אינה עובדת. אשת התובע פרטה הפעולות שהיא מבצעת בתצהירה (מוצג ת/6) ובעדותה לפני, ופעולות אלה כוללות חיתוך המזון, האכלת התובע כאשר אינו מסוגל לאכול לבד (ומדובר במזון נוזלי כגון: מרק), צנתורים והחלפת חיתולים, מתן תרופות, עזרה במעברים, עזרה בהתהפכות במיטה. עדות אשת התובע עשתה עלי רושם אמין, ואין ספק כי היא דואגת לתובע ומטפלת בו במסירות רבה, והעול המוטל עליה הוא כבד וקשה.
29. לאחר ששקלתי את הראיות שלפני ואת טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור כי יש לחשב את הפיצוי עבור העזרה שהתובע נזקק לה לפי חוות דעתו של פרופ' פילר (בקירוב), אותה הנני מעדיף על פני חוות דעתו של דר' כ"ץ. לפיכך, הפיצוי עבור העזרה יחושב לפי 7 שעות בכל יום, בעלות 35 ₪ לשעה, ובנוסף לכך יש לפסוק סך 3,500 ₪ לחודש עבור העזרה שהתובע מקבל מאשתו בשאר הזמן, לרבות בשעות הלילה.

לפיכך חישוב הפיצוי עבור עזרת הזולת לה נזקק התובע והעזרה במשק הבית, יעשה באופן הבא (כערכה בתאריך

פסק דין
זה):

(א) עבור עזרה בהיקף 7 שעות ביום, ובסה"כ סך 7,750 ₪ לחודש.
(ב) עבור עזרת אשת התובע, סך 3,500 ₪ לחודש.
----------------
סה"כ 11,250 ₪ לחודש.
(ג) השתתפות קופת חולים 4,500 ₪ לחודש.
------------------
סה"כ 6,750 ₪ לחודש.
30. התובע היה מאושפז במשך תקופה ממושכת, עד לתאריך 31.10.96, שאז שוחרר מבית החולים בית לוינשטיין. על כן, חישוב הפיצוי בראש נזק זה יעשה מתאריך 1.11.96 ואילך ולא מיום התאונה.
31. על יסוד הנתונים שלעיל חישבתי את הפיצויים בראש נזק זה עבור העבר והעתיד. הפיצוי עבור תקופת העבר (כולל ריבית בלבד וללא הפרשי הצמדה) מסתכם לסך 884,100 ₪, והחישוב סומן על ידי בתיק המוצגים כחישוב מס' 4. הפיצוי עבור תקופת העתיד מגיע לסך 1,378,000 ₪, והחישוב סומן על ידי בתיק המוצגים כחישוב מס' 5.
י"ב. התאמת דיור בעבר

32. התובע מרותק לכסא גלגלים, ועקב כך יש צורך לפסוק לו פיצוי עבור התאמת הדירה בה הוא מתגורר למצבו.

ערב התאונה התגורר התובע עם משפחתו בדירה בראשון לציון, בקומה רביעית בבניין ללא מעלית. לפי תצהיר התובע (מוצג ת/9), כתוצאה מהתאונה ובמהלך תקופת אשפוזו בבית החולים בית לוינשטיין, נאלצו התובע ומשפחתו לעבור לדירה אותה שכרו ברעננה. הדירה אותה שכרו התאימה למגבלותיו של התובע ואף הייתה קרובה לבית החולים בית לוינשטיין, המצוי, כידוע, ברעננה.
33. בתאריך 1.7.98 עברו התובע ומשפחתו לדירה אחרת, אף היא ברעננה, ודמי השכירות בדירה זו היו בסך 880 דולר לחודש. את הדירה בראשון לציון השכירו התובע ואשתו תמורת דמי שכירות בסך 600 דולר לחודש, ובחודש אוגוסט 2003 מכרו אותה תמורת הסך 120,000 דולר.
34. לדברי התובע, יש לפסוק לו פיצוי עבור התאמת הדיור בעבר בסכום ההפרש שבין דמי השכירות ששילם עבור הדירה ששכר לדמי השכירות שקיבל מהשכרת דירתו, וכן טוען התובע כי יש לפסוק לו פיצויים בגין סכומים הנובעים מהעברת הדירה, שכן לטענתו, המיסים ששילם בראשון לציון היו נמוכים מאלה שעליו לשלם ברעננה.

אין ספק כי המעבר לדירה המותאמת לצרכי התובע מחויב המציאות והוא נובע באופן ישיר מהתאונה, אולם אני לא רואה כל חובה לעבור לעיר או ישוב אחר אשר יגדיל את ההוצאות החודשיות , אם אכן כך הדבר, כפי שטוען התובע ואין הדבר צריך שיבוא על חשבון המזיק.
35. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הנני מקבל טענותיו של התובע, והנני סבור כי עבור תקופת העבר הוא זכאי לפיצוי בגובה הפרשי דמי השכירות, כמפורט לעיל, וזאת עבור התקופה שמיום 1.11.96 ועד היום. הפרשי דמי השכירות מסתכמים לכדי הסך 280 דולר לחודש, ולפי השער 4.6 ₪ לדולר מדובר בסכום של 1,290 ₪ לחודש. לסכום זה תתווסף ריבית כחוק.
36. על יסוד נתונים אלה הפיצוי המגיע לתובע מסתכם בסך 169,000 ₪, כערכו בתאריך

פסק דין
זה. החישוב שערכתי סומן על ידי כחישוב מס' 6 בתיק המוצגים.
י"ג. התאמת דיור בעתיד

37. על יסוד הראיות שלפני, הנני סבור כי כתוצאה מהתאונה זקוק התובע לתוספת שטח של 40 מ"ר לדירתו, ולהתאמות שונות המתבקשות מנכותו הקשה.
38. הנני מעריך עלות ההתאמות בסכום של 1,200 דולר למ"ר, הכוללים הן את רכישת השטח הדרוש (או בנייתו) והן את ההתאמות שיש צורך לבצע. לפי שער הדולר בעת מתן פסק הדין (4.6 ₪ לדולר) הסכום האמור מסתכם לכדי הסך 5,520 ₪ למ"ר, ובסה"כ 220,800 ש"ח, כערכו בתאריך

פסק דין
זה.
י"ד. ניידות

39. דר' כ"ץ, המומחה מטעם התובע, קבע בחוות דעתו (מוצג ת/1), כי התובע זקוק לרכב מרווח ואמין, עם אפשרות נוחה למעבר עם כסא גלגלים ועם מתקן להרמת הכסא. דר' כ"ץ הוסיף וקבע, כי בנסיבות נכותו של התובע המכונית המתאימה ביותר לצרכיו הינה מסוג ואן.

פרופ' פילר, המומחה מטעם בית המשפט, העריך בחוות דעתו (ראה ת/8) כי במצבו התפקודי של התובע לא יעבור הנ"ל מבחן נהיגה כך שאינו רואה צורך ברכב צמוד. בעדותו בבית המשפט הוצג לפרופ' פילר כי אושר לתובע רכב מטעם המוסד לביטוח לאומי, אולם גם לאחר שעובדה זו הוצגה לו לא קבע פרופ' פילר מפורשות שהתובע זקוק לרכב צמוד, וענה כי אינו יודע ( עמ' 118 לפרוטוקול שורות 19 עד 25).

בפועל אושרה לתובע מטעם המל"ל מכונית "ואן"- מסוג פורד אקונוליין והתובע אף קיבל פטור מלא ממיסים. לטענת ב"כ התובע הנ"ל זכאי לפיצוי בגין עלות רכישת ה"ואן" עליו הוא נוהג מזה חמש שנים וכן עלות אחזקתו בהתאם לממוצע הק"מ אותם עבר במהלך תקופה זו. עוד טוען התובע כי הינו זכאי לפיצוי בגין הוצאות נסיעה בהן נשא במהלך התקופה בטרם רכש את הרכב.
40. ב"כ הנתבעים טען כי יש לנכות מהפיצוי לתובע בראש נזק זה את הוצאות הניידות שנחסכו ממנו. מקובלת עלי בעניין זה טענת ב"כ התובע כי אין לקבל טענה זו, שכן עובר לתאונה התובע השתמש ברכב צמוד שמעבידו העמיד לרשותו, והמעביד היה זה שנשא בתשלום הוצאות החזקת הרכב.

עם זאת, התוצאה המתקבלת היא, שעתה מקבל התובע פיצוי, בין היתר, עבור ההטבה שקיבל ממעבידו ואשר נגרעה ממנו בעקבות התאונה. בשל כך הנני סבור, כי מחד גיסא אין להביא הטבה זו בחשבון בעת חישוב הפסדי השתכרותו של התובע, ומאידך גיסא אין לנכות מהפיצוי עבור ניידות את הוצאות הניידות שנחסכו.
41. לאחר ששקלתי הראיות שלפני וטענות ב"כ הצדדים, הנני מקבל טענות ב"כ התובע, והפיצוי בראש נזק זה יחושב באופן הבא:

(א) רכישת מכונית:

בחודש יוני 1997 התובע רכש מכונית המתאימה לצרכיו תמורת הסך 128,430 ₪. התובע זכאי לפיצוי בסכום זה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית הפיצוי עבור רכישה ראשונית של המכונית עומד על סך 225,360 ₪. החישוב סומן על ידי בתיק המוצגים כחישוב מס' 7.
(ב) אביזרים לנהיגת המכונית:

לצורך נהיגת המכונית היה על התובע להתקין בה אביזרים שונים, ומקובלת עלי חוות דעתו של המומחה מר קצין, כי עלות אביזרים אלה מגיעה כדי הסך 17,641 דולר. לצורך התקנת האביזרים קיבל התובע הלוואה עומדת מהמל"ל, לפיכך, כעולה מחוות דעתו של מר קצין, העלות החודשית של האביזרים מסתכמת בסכום של 192 דולר, ובתאריך

פסק דין
זה (לפי השער 4.60 ₪ לדולר) מגיע סכום זה לסך 883 ₪ לחודש.

על כן, הפיצוי עבור אביזרים למכונית בתקופת העבר יעמוד על סך 115,665 ₪, (וראה חישוב מס' 7(א) בתיק המוצגים). הפיצוי לעתיד יעמוד על סך 179,830 ₪, וראה חישוב מס' 7(ב) בתיק המוצגים.

(ג) החזקה חודשית:

לפי עדות התובע הוא נוסע במכונית בממוצע 16,800 ק"מ בשנה, דהיינו כ- 1,500 ק"מ בחודש (במעוגל).

על פי חוות דעת המומחה מר משה קצין, עלות החזקת המכונית עבור 1,000 ק"מ ראשונים בחודש מגיעה כדי הסך 1,673 ₪, לתאריך חוות הדעת (8.11.00), ומשוערך (לפי עליית המדד בלבד) מגיע סכום זה כדי הסך 1,837 ₪. בנוסף קובע המומחה מר קצין, כי עלות החזקת המכונית עבור כל ק"מ נוסף העולה על 1,000 ק"מ היא 0.62 ₪, ובמשוערך לתאריך

פסק דין
זה 0.68 ₪, ועבור 500 ק"מ מגיע הסכום כדי הסך 340 ₪ לחודש. בסך הכל, עלות החזקת המכונית מגיעה כדי הסך 2,177 ₪ לחודש, כערך הסכום בתאריך

פסק דין
זה. לסכום זה יש להוסיף עלות המעלון במכונית, אשר לפי חוות דעתו של מר קצין מגיעה כדי הסך 302 ₪ לחודש, ובמשוערך לתאריך

פסק דין
זה הסכום הוא 376 ₪. בסה"כ עלות החזקת המכונית מגיעה כדי הסך 2,553 ₪.

עבור תקופת העבר, החל מתאריך 1.11.96 ועד לתאריך

פסק דין
זה זכאי התובע לפיצוי בסך 334,400 ₪, והחישוב סומן על ידי כחישוב מס' 8 בתיק המוצגים.

עבור תקופת העתיד זכאי התובע לפיצוי בסך 521,200 ₪, והחישוב סומן על ידי כחישוב מס' 9 בתיק המוצגים.

הפיצוי הכולל עבור הוצאות הניידות מגיע אפוא כדי הסך 1,376,455 ₪, כערכו בתאריך

פסק דין
זה.
ט"ו. הוצאות רפואיות, אביזרים וטיפולים רפואיים

42. ב"כ התובע טען, כי יש לפצות את התובע עבור הוצאות לטיפולים רפואיים, בעבר ובעתיד, וכן עבור אביזרים שונים שהוא נזקק להם ואשר אותם אינו מקבל מהמל"ל או מקופת החולים בה הוא חבר. ב"כ התובע מעריך הפיצוי בראש נזק זה בסכום גלובאלי של 500,000 ₪.

לעומת זאת טוענים הנתבעים, כי לתובע לא מגיע כל פיצוי בראש נזק זה הן משום שהוא זכאי לקבלת הטיפולים הרפואיים להם הוא זקוק או אביזרים רפואיים מקופת החולים או מהמל"ל, והן משום שעד היום לא נשא בתשלום כלשהוא בגין צרכים אלו.
43. מכיוון שהתובע נפגע בתאונת עבודה, וזכאותו לגמלת נכות מעבודה הוכרה על ידי המל"ל, זכאי התובע לקבל מהמל"ל (באמצעות קופת החולים בה הוא חבר) את כל הטיפולים והאביזרים הדרושים לו, וראה לעניין זה סימן ג' בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995, ובע"א 2596/92, הסנה נ' כהן
(פורסם ב"דינים ועוד ...") נקבע:

"אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות (ע"א 30/89 שבו נ' אילוז, פ"ד מו(2) 456, 462). כשיכול הוא לקבל טיפול רפואי מלא מהמוסד לא נגרם לו נזק בר פיצוי בגין טיפול רפואי (דברי השופט ברנזון בע"א 570/75 סייג נ' לוי, פ"ד ל(2) 541, 547 מול האות ו')."

עם זאת, למטה מדברים אלה נקבע:

"אכן, יתכנו מקרים בהם יוברר שטיפול רפואי בעל אופי ואיכות מסוימים אינם מסופקים לנפגע בתאונת עבודה על ידי המוסד, שאז המזיק עלול להיות מחויב בהם. אך תנאי לכך הוא שהתובע יפעל בסבירות לקבל את הטיפול לו הוא זכאי מהמוסד, ורק כשזה לא ינתן לו, יוכל לתבוע פיצוי בגינו מהמזיק. בענייננו לא פעל כך התובע, והעובדות מלמדות שהוא לא פעל למיצוי זכויותיו מהמוסד."


44. לכאורה אפוא התובע זכאי לסיפוק כל צרכיו על ידי המל"ל. ואולם, כאשר מדובר בנכות קשה ובצרכים רבים שהתובע עלול להזדקק להם במהלך חייו, ולעיתים מדובר בצרכים או אביזרים הדרושים באופן מיידי, ולעיתים מדובר בעניינים פעוטים שאינם מצדיקים את הפניה למל"ל. על כן, אין זה מעשי או נכון לדרוש מהתובע לפנות למל"ל בכל פעם שהוא זקוק לדבר מה.

על כן, הנני מחליט לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה, לכיסוי ההוצאות שהתובע נשא מכיסו בעבר וההוצאות בהן ישא בעתיד, אשר בגינן לא מוצדק לדרוש ממנו לפנות למל"ל, ובהתחשב בנכותו הקשה של התובע ובגילו, הנני מעמיד סכום זה על סך 100,000 ₪.
ט"ז. מיזוג אוויר

45. התובע זקוק למערכת מיזוג אוויר בביתו ובמכוניתו, ועל כך עמד פרופ' פילר בעדותו (עמ' 123 לפרוטוקול, שורות 9 עד 13):

" ... בשיתוק גבוה כמו אצל התובע, ויסות החום אפשרי רק באמצעות המצח, כי יתר הגוף מתחת לפלס התחושתי אינו מזיע, כך שאינו יכול להיפטר מעודפי חום. אתה אומר כי הוא זקוק למזגן בכל מקום שהוא נמצא- אני משיב שלא בכל מקום, באוטו הוא צריך מזגן וגם בבית."
46. לאחר ששקלתי חוות דעתו של המומחה מר קצין, הנני קובע כי הפיצוי עבור ראש נזק זה יחושב כדלקמן:

(א) התובע יזדקק לשלושה מזגנים, מתוכם שניים בעלי הספק של 2 כ"ס ואחד בהספק של 1.25 כ"ס.

(ב) על פי הנתונים שבחוות דעתו של מר קצין (מוצג ת/14) עלות התקנת המזגנים,והחלפתם בכל 12 שנים, וההוצאות המשתנות הכרוכות בהפעלתם, מגיעות לסכום כולל של 544 ₪ לחודש כערכו בתאריך חוות דעתו של מר קצין (8.11.2000), ובשערוך לתאריך

פסק דין
זה (לפי מדד המחירים לצרכן) מגיעות הוצאות אלה לסך 600 ₪ לחודש (וראה חישוב מס' 10 בתיק המוצגים).

(ג) לפיכך, הפיצוי לתובע בגין תקופת העבר, בצירוף ריבית כחוק, מסתכם בסכום של 71,260 ₪ (חישוב מס' 11 בתיק המוצגים).

(ד) הפיצוי עבור תקופת העתיד מגיע כדי הסך 110,790 ₪ (וראה חישוב מס' 12 בתיק המוצגים).

(ה) סך כל הפיצוי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, עומד אפוא על סך 182,050 ₪, כערכו לתאריך

פסק דין
זה.
י"ז. כביסה וייבוש

47. בעקבות התאונה איבד התובע את השליטה על סוגריו, ומקובלת עלי טענתו כי יש לפצותו עבור השימוש המוגבר במכונת כביסה ובמכונת יבוש.
48. על פי חוות דעתו של המומחה מר קצין, עלות ההפעלה המוגברת של מכונת הכביסה ומכונת הייבוש מגיעה כדי הסך 60 ₪ לחודש, כערכו בתאריך חוות הדעת (8.11.2000), ולפיכך, בשיערוך סכום זה (לפי מדד המחירים לצרכן) מתקבל הסכום 80 ₪ לחודש, כערכו בתאריך פסק הדין (וראה חישוב מס' 13).
49. על יסוד נתונים אלה, הפיצוי עבור תקופת העבר, בצירוף ריבית, מגיע לסך 10,480 ₪ (חישוב מס' 15), והפיצוי עבור תקופה העתיד מגיע לסך 16,290 ₪ (וראה חישוב מס' 15 בתיק המוצגים).

סך כל הפיצוי בראש נזק זה מסתכם אפוא לסך 26,770 ₪, כערכו בתאריך

פסק דין
זה.
י"ח. כאב וסבל

50. ב"כ התובע גורס, כי בנסיבות העניין ראוי לפסוק לתובע פיצוי בסך 1,500,000 ₪ עבור הכאב והסבל שנגרמו לו, ומאידך סבור ב"כ הנתבעים כי פיצוי בסך 350,000 ₪ "משקף כיאות את נזקיו של התובע וסבלו ואין להוסיף מעבר לכך".
51. על הקושי בהערכת הפיצוי בראש נזק זה עמד בית המשפט העליון מספר פעמים, ובע"א 2055/99 פלוני ואח'
נ' הרב נסיים זאב ואח'
, פ"ד נ"ה(5) 241, בעמ' 273 – 274 קבע כב' הנשיא ברק:

"קביעת הפיצוי בגין נזק לא ממוני קשה היא. כך, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה, הן בשל הקושי להעריך בערכים כספיים את שיעורו של נזק מסוג זה (ע"א 6978/96 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית ( לא פורסם) ) בה בעת, עיקרון היסוד בדיני הנזיקין, של החזרת המצב לקדמותו, חולש גם על ראש נזק זה ומחייב, על כן, פיצוי הולם בגינו. מהו פיצוי הולם זה ? התביעה שבפני
נו הוגשה על יסוד פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל כן, אין מגבלה פורמלית על שיעור הפיצוי אותו ניתן לפסוק בגין כאב וסבל (ראו סעיף 3)4) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975; וכן ראו: ע"א 3843/90 אוחיון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). על כן, המבחן אינו של גבול אלא של מהות; הפיצוי צריך לשקף את מורכבות הנזק לניזוק האינדבידואלי ואת השלכותיו עליו. "
52. בהתחשב בגילו של התובע בעת התאונה, בנכותו הקשה ואשפוזו הממושך, ובכאב והסבל הנגרמים לו מידי יום ביומו, ואשר למרבה הצער ילוו אותו בכל חייו, ובכל יתר הנסיבות הצריכות לעניין, הנני פוסק לתובע סך 500,000 ₪, כערכו של סכום זה בתאריך פסק הדין.
י"ט. ניכויים מהפיצויים
53. מטעם הנתבעים הוגשו חוות דעת אקטואריות שערך האקטואר שי ספיר, בהן קבע המומחה את הסכומים המהוונים של קצבאות המל"ל השונות שמקבל התובע.

לטענת ב"כ התובע, יש להפחית מהסכומים הנקובים בחוות הדעת האמורות את שיעור הקצבאות המתבקש מקיצור תוחלת חייו של התובע, וב"כ הנתבעים מתנגד להפחתה זו.
54. הדין בעניין זה הוא עם הנתבעים, שכן אפילו סברתי אחרת, ההלכה המחייבת בעניין זה נקבעה בבית המשפט העליון בע"א 6935/99 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עטא אבו סרייה ואח'
, פ"ד נ"ה(3) 599, שם נקבע כי יש לנכות את תגמולי המל"ל על פי טבלאות ההיוון אשר בתקנות ההיוון, ואין לבצע התאמה של סכומי ההיוון המתקבלים על פי טבלאות ההיוון לקביעת בית המשפט בדבר קיצור תוחלת החיים.
55. על פי חוות של המומחה מר ספיר, אלה הם הסכומים שיש לנכות מסכום הפיצויים:

(א) היוון קצבת נכות מעבודה 2,089,653 ₪;
(ב) היוון קצבה מיוחדת וקצבת ניידות 3,148,396 ₪;
(ג) מענק להתאמת דיור (משוערך) 69,330 ₪;
(ד) מענקים לרכישת רכב ואביזריו (חישוב מס' 16) (משוערך) 309,700 ₪;
(ה) מענקים לרכישת אביזרי עזר שונים (חישוב מס' 17) (משוערך) 34,025 ₪;
-----------------
סה"כ סכומים לניכוי 5,651,104 ₪.
כ. סיכום

56. על יסוד כל האמור לעיל, הפיצויים המגיעים לתובע, כערכם בתאריך

פסק דין
זה, יהיו כמפורט להלן:

(א) הפסדי השתכרות בעבר (סעיף 20 לעיל, וחישוב מס' 1) 1,370,100 ₪;
(ב) הפסדי השתכרות בעתיד (סעיף 22 לעיל, וחישוב מס' 2) 1,911,570 ₪;
(ג) הפסדי פנסיה (סעיף 24 לעיל, וחישוב מס' 3) 259,000 ₪;
(ד) עזרת זולת בעבר (סעיף 31 לעיל, וחישוב מס' 4) 884,100 ₪;
(ה) עזרת זולת בעתיד (סעיף 31 לעיל, וחישוב מס' 5) 1,378,000 ₪;
(ו) התאמת דיור בעבר (סעיף 36 לעיל, וחישוב מס' 6) 169,000 ₪;
(ז) התאמת דיור בעתיד (סעיף 38 לעיל) 220,800 ₪;
(ט) ניידות (סעיף 40 לעיל וחישובים 7 עד 9) 1,376,455 ₪;
(י) הוצאות רפואיות, אביזרים וטיפולים (סעיף 44 לעיל) 100,000 ₪;
(יא) מיזוג אוויר (סעיף 46(ה) לעיל, וחישובים 10 עד 12) 182,050 ₪;
(יב) כביסה ויבוש (סעיף 49 לעיל, וחישובים 13 עד 15) 26,770 ₪;
(יג) כאב וסבל (סעיף 51 לעיל) 500,000 ₪;
-----------------
סה"כ 8,377,845 ₪;

(יד) ניכויים מהפיצויים (סעיף 55 לעיל): 5,651,104 ₪;
-----------------
יתרה לתשלום 2,726,741 ₪.
57. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני מחייב את הנתבעת מס' 1 (ניר לי שיפוצים ובניה בע"מ
) לשלם לתובע סך 2,726,741 ₪, כערכו בתאריך

פסק דין
זה.

(ב) הנני מחייב את נתבעת מס' 1 לשלם לתובע כל הוצאות המשפט שנגרמו לו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך כל הוצאה והוצאה.

(ג) הנני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 545,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום, כ"ג בתשרי, תשס"ו (26 באוקטובר 2005), בהעדר הצדדים.
מזכירות בית המשפט תשלח העתקים לב"כ הצדדים.
מותר להפצה מהיום.
יצחק כהן
- שופט








א בית משפט מחוזי 10753/96 דניאל נזרי נ' ניר לי שיפוצים ובניה בע"מ,מוטי לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 26/10/2005)