פסקי דין על ריטרסקי | פסקי דין על רון נקר ושות' – חברת עורכי דין | פסקי דין על טובה כלף

65467-02/18 א     14/10/2018




א 65467-02/18 ריטרסקי, רון נקר ושות' – חברת עורכי דין נ' טובה כלף








בית משפט השלום בנצרת


14 אוקטובר 2018
ת"א 65467-02-18 כלף נ' ת.ח.ה ריטרסקי
,א.רון ושות' חב' עורכי דין ואח'




בקשה מס' 7


בפני

כב' השופטת הבכירה - שאדן נאשף-אבו אחמד
המבקשים/ הנתבעים

1.

ריטרסקי
, רון, נקר ושות' – חברת עורכי דין


ח.פ 513883272
2. עו"ד תומר ריטרסקי

3. עו"ד רון אבנר


נגד

המשיבה/ התובעת
1. טובה כלף




החלטה


הבקשה הרקע להליכים וטענות הצדדים בפני
י

לפני בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") לעיכוב ההליכים נגדם בתביעה דנן בשל תניית בוררות מכוח הסכם שכר טרחה והנספח המצורף לו שנכרת עם התובעת.

המבקשים, עורכי דין במקצועם, הפנו לתניה שבהסכם, לפיה מחלוקות שתתעוררנה בין הצדדים תתבררנה בפני
בורר והפנו להוראות הדין המעגנות זאת.

התובעת (להלן: "המשיבה") מתנגדת לבקשה בטענה, כי אין מדובר בתביעה הדנה בסכסוך כספי-חוזי רגיל, אלא בתביעת נזיקין שביסודה מקרה מורכב ובעל רגישות ואשר מעלה לדיון את תפקודם של עורכי הדין בייצוג המשפטי שהעניקו לה והנזקים שנגרמו לה לטענתה בעקבות כך. אמנם, המשיבה
אינה מיוצגת אך ניכר כי בהכנת טענותיה היא פנתה לייעוץ משפטי, חרף העדר הייצוג כאמור.

למקרא כתבי הטענות לא ניתן היה להתעלם מכך, כי ביסוד המחלוקת עומדת דרישת המבקשים עורכי הדין לשכר טרחה, אל מול טענות המשיבה לרשלנות או מתן שירות משפטי שלא היה לטענתה כמצופה.

לא ארחיב בסקירת תולדות הייצוג המשפטי שהעניקו עורכי הדין למשיבה מחמת צנעת הפרט, ואסתפק בלציין כי תביעה זו נולדה לאחר שהעניקו המבקשים שירות משפטי, שכלל ייצוג בערכאות משפטיות בפני
בית המשפט לענייני משפחה שהסתיים ב

פסק דין
מיום 10.7.12 בתיק א"פ 32535-06-11, ומשלא הייתה המשיבה שבעת רצון, היא פנתה אליהם בדרישה להשבת שכר הטרחה ששולם על ידה, ומשנענתה בסירוב, פנתה כנגד המבקשים באפיקים אתיים בפני
מוסדותיה של לשכת עורכי הדין כאשר תלונתה נגנזה עפ"י החלטת ועדת האתיקה המחוזית (החלטה מיום 31.12.14), זאת משלא הונחה בפני
ה תשתית ראייתית מספקת לטענת המשיבה כי עורכי הדין בהתנהלותם עברו על כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין. המשיבה לא אמרה נואש והגישה ערר, אך הוחלט ע"י ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין לגנוז את התלונה בהעדר עבירה אתית לאור הנימוקים שפורטו בגוף החלטתה מיום 7.9.15, בין היתר, לאור האמור בפסק דינו של בימ"ש לענייני משפחה אשר אין זה המקום לפרטו (ראו החלטת ועדת האתיקה הארצית הנ"ל על נימוקיה). משכך, נדחתה בקשת המשיבה להגשת קובלנה נגד עורכי הדין ע"י רשויות לשכת עורכי הדין. עוד עולה, כי לאחר מכן עניינה של המשיבה התברר בפני
המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, לאור בקשתה שהיועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה בהתאם לסמכויותיהם כקובלים לפי חוק לשכת עורכי הדין, ובהחלטה מפורטת מיום 30.11.16 הייתה עמדת משרד המשפטים אשר ניתן לחלקה לפי הנדבכים הבאים, כלהלן:

1). לא התקיימו נסיבות שימוש בסמכות פרקליטת המדינה להגשת קובלנה נגד עורך דין, בהעדר ראיה ממשית לסתור את החזקה ולפיה המוסדות האמונים על הטיפול המשמעתי בלשכת עורכי הדין, עושים מלאכתם נאמנה וללא משוא פנים.

2). התלונה עצמה אינה נושאת בהכרח אופי אתי טהור, אלא היא מעלה סכסוך חוזי או מחלוקת כספית לרבות טענות ממשיות הנוגעות לטיב השירות שניתן. אמנם מדובר בגבול דק בין טיב השירות ו ההתנהלות שבסיסו לבין התמורה, אלא שבנסיבות העניין ספק אם מקומה של התלונה בדיני האתיקה, שכן ישנם דינים אחרים המאפשרים לברר תלונה מעין זו.

3). אף לגופו של עניין, קרי בחינת מה שהובטח ע"י עורכי הדין ותשלום שכר הטרחה לבין השירות שניתן בפועל, קשה היה להגיע לממצאים חד משמעיים בעניין בשל העדר מסמוך ופירוט מספק בהסכם שכר הטרחה, אך בחינת החומר מעלה כי הייצוג המשפטי שהוענק ע"י עורכי הדין מול בית המשפט היה הוגן וכי הם פעלו לכאורה במישורים שונים להשגת מושא הטיפול המקצועי שהובטח.


4). התשתית העובדתית העולה מן החומרים הרבים שבתיק, מלמדת על היעדר שביעות רצון ממשית מצד הלקוחה (המשיבה כאן) כמעט לאורך כל הדרך מתפקודם של עורכי הדין ומתן התמורה שהעניקו לה, אל מול שכר הטרחה הלא מועט שגבו. אבל- קשה היה להצביע על עבירות אתיות מובהקות מצדם, בוודאי לא כאלה העולות כדי תרמית כטענת הלקוחה.

עוד נאמר שם, כי פער בין היקף שכר הטרחה לשירות שניתן בפועל מהווה אמנם אינדיקציה להתנהלות ספק תקינה, אך בוודאי שאין בו ראיה חד משמעית להתנהלות המקימה בהכרח עבירה אתית ואין מדובר במקרה המצדיק הפעלת סמכות להגשת קובלנה בדין המשמעתי על ידם.

בחודש פברואר 2018 פתחה המשיבה בהליך המשפטי שבפני
י, תוך שהיא מעלה טענות בדבר רשלנות עורכי דין ועל יסוד טענות אלה, היא עתרה להשבת שכר הטרחה ששולם על ידה וכן לפצות אותה בסכום כספי בסך כ- 150 אלף ₪ ובמסגרתו היא גוללה את סיפור המעשה המתואר לעיל.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובתשובה המבקשים, וכן כתבי הטענות על נספחיהם, אני מחליטה כי במקרה דנן יש מקום להורות על עיכוב ההליכים בתביעה דנן, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, ואבהיר.

סעיף 5(א) לחוק הבוררות , התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") קובע:

"הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך".

סעיף 5(ג) לחוק הנ"ל קובע, כי "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

אכן, עיון בהסכם שכר הטרחה (סעיף 3(1)) תחת הכותרת "הפרות", מעלה כי הוא כולל בחובו תניית בוררות כלהלן:

"הצדדים מסכימים כי כל חילוקי דעות ביניהם בקשר להסכם זה, למעט תביעה לסכום קצוב, ולרבות פרשנותו, נפקותו ועצם קיומו, יובאו להכרעת בורר, דן יחיד, שימונה ע"י המוסד הישראלי לבוררות עסקית. תניה זו תהווה הסכם בוררות כמשמעו בחוק הבוררות. עוד מוסכם ע"י עוה"ד, יחידיו, מנהליו, עובדיו ומי מטעמו כמו גם הלקוח, ערביו ומי מטעמו- נותנים בזאת אף הם הסכמתם לתנית הבוררות – אישית ועל כל המשתמע מכך. סמכות השיפוט המקומית בכל הקשור להסכם זה ולרבות שטרות שניתנו בקשר אליו תעמוד אך ורק לבתי המשפט במחוז תל-אביב".
(להלן: "תניית הבוררות")

ההלכה הנהוגה ביחס לתניית בוררות חוזית בהסכם קובעת כי: "הכלל הוא כי יש ליתן משקל מכריע להסכמת בעלי דין להתדיין לבוררות. רק במקרים חריגים יתערב בית המשפט בהסכמה זו, ורק מקום בו התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, יופקע הסכם הבוררות בשל פיצול הדיון" (רע"א 6450/01 שמחה אוראלי ובניו חברה להנדסה וקבלנות בע"מ נ' מכון טיפול בשפכי אשקלון (ניתן ביום 9.12.01)). קרי, הכלל הוא, כי יש להורות על העברת התובענה למסלול בוררות מקום שההסכם בין הצדדים קובע זאת, אלא אם קיימים נימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן. מסעיף 5 הנ"ל עולה, כי בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב הליכים אם מתקיימים ארבעה תנאים מרכזיים: ראשית, הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למוסרו לבוררות. שנית, הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה על-ידי בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות, וזאת לא יאוחר מהיום שהמבקש טען לראשונה לגופו של עניין בתובענה. שלישית, הצד שעתר לעיכוב הליכים היה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה, והוא עדיין מוכן לכך. ולבסוף, בית המשפט לא מצא "טעם מיוחד" שהסכסוך לא יידון בבוררות.

העיקרון העומד בבסיסו של סע' 5 לחוק הבוררות הוא, כי הסכם הבוררות הינו חוזה לכל דבר ועניין, וככזה- יש לכבדו לאוכפו, זולת אם קיימות נסיבות מיוחדות (בר"ע 381/04 לנדאוי נ' עו"ד רסלר (ניתן ביום 30.1.05)). לעניין "הטעם המיוחד" שבגינו יסרב בית המשפט לעכב את ההליכים נפסק "שזהו פתח מילוט צר שרק במקרים חריגים עשוי לחלץ את המתקשר בהסכם מן החיוב להתדיין בבוררות". ואכן, המקרים בהם הוכר בפסיקה "טעם מיוחד" המונע עיכוב הליכים הם מקרים חריגים, כגון כאשר עלה חשש שמא תניית הבוררות שנכללה בחוזה אחיד היא תניה מקפחת, או כאשר מתעוררות שאלות בעלות חשיבות ציבורית והשלכה כללית" (ראו: ה"פ 7383/08 ההסתדרות הרפואית הישראלית נ' פרופ' יורם פינקלשטיין (החלטה מיום 10.3.09) וההפניות שם).

בענייננו, התנאי הראשון ועד השלישי מתקיימים במקרה דנן. בתגובתה של המשיבה, אף לאחר שבחנתי אותה בזהירות הדרושה מחמת היות המשיבה לא מיוצגת בהליך דנן, אינה מעלה נסיבה מיוחדת שלא לפעול בהתאם לתניית הבוררות החוזית, כך שעולה ברורות כי ליבת הסכסוך חוסה תחת הסכם שכר הטרחה ותניית הבוררות החוזית, סכסוך העוסק בתשלום ו/או השבת שכר הטרחה ששולם על ידי המשיבה וטענותיה של האחרונה בדבר התנהלות עורכי הדין שבבסיסה שירות מקצועי שבעיני הלקוחה הוא אינו ראוי או מספק ואינו נותן מענה לתמורה ששולמה בעדו, לרבות ההלימה בין מה שהובטח במעמד ההסכמות על הייצוג
המשפטי ותשלום שכר הטרחה לבין השירות שניתן לה בפועל, במיוחד שהמשיבה מציינת בריש גלי את דרישתה להשבת שכר הטרחה במלואו לאור הטענות שהיא מעלה כלפי עורכי הדין ואין בפני
ה למוסדות לשכת עורכי הדין במישור האתי כדי לרוקן את תניית הבוררות מתוכן, משעתה אנו עוסקים בתביעה בקשר להסכם שכר הטרחה עצמו ודרישות התשלום או ההשבה שמכוחו, כמבואר למעלה. טענות אלה, בדבר רשלנות עורכי הדין, וכל מסגרת הייצוג שהוענקה ללקוחה והסכסוך הכספי בעקבותיו ביחס לשכר הטרחה, אין מניעה שיתבררו ויוכרעו במסגרת הליך הבוררות.

אין בידי לקבל טענות המשיבה, כי שומה היה על המבקשים לעורר את נושא הפנייה לבוררות כבר בשלב המקדמי ההתכתבויות, הפגישה ושלב הפניה לוועדות האתיקה, על מנת לעמוד בתנאי "ההזדמנות הראשונה", כיוון שאין בכך בלבד כדי ללמד על הכוונה שלא להיזקק להליך בוררות, בפרט
כאשר בענייננו פניות אלו היו יזומות על ידי המשיבה בעצמה להלין על עורכי הדין במישור האתי ואין לזקוף לחובת המבקשים את העדרה של דרישה מצדם לקיים בוררות עובר להגשת התביעה דנן, בשלב בירור תלונותיה ועררה של המשיבה בפני
מוסדות לשכת עורכי הדין בהיבט האתי, כפי שאין לראות בהעדר הצעה מטעמם לפנות להליך בוררות במכתב התשובה מיום 23.4.13 כאי נכונות לקיום בוררות, בהעדר בקשה מפורשת מטעם המשיבה בעצמה להתדיין בבוררות (רע"א 363/01 נרקיס בניה בע"מ נ' ד.ש.י אריאל לבנין והשקעות בע"מ (ניתן ביום 29.3.11)). בנסיבות העניין דנן, נקיטתם של הליכים משמעתיים, אשר תחילתם בתלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, המוגשת על ידי המשיבה בעצמה, אשר לימים נגנזה, אינה יכולה להעיד על העדר נכונות מצד המבקשים לקיים את תניית הבוררות, בניגוד לטענת המשיבה בתגובתה, ודי בנכונות המבקשים שהובעה במסגרת הבקשה דנן, אשר הוגשה בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה כאמור בסע' 5(א) לחוק (השוו: ה"פ 7383/08).

לאור כי הנימוקים שנמנו לעיל, אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק דנן לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות וזאת בהתאם לסעיף 3(1) להסכם שכר הטרחה. על הצדדים לפעול בהתאם לתניית הבוררות, כפי שנקבע בהסכם, וזאת מכוח סעיף 5(א) לחוק הבוררות.

המזכירות תסגור את התיק מחמת עיכוב הליכים לאור פנייה להליך בוררות כאמור.

בנסיבות העניין, לא ראיתי מקום לפסיקת הוצאות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים
.

ניתנה היום,
ה' חשוון תשע"ט, 14 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 65467-02/18 ריטרסקי, רון נקר ושות' – חברת עורכי דין נ' טובה כלף (פורסם ב-ֽ 14/10/2018)