פסקי דין על מרגריטה שפיגל | פסקי דין על ארנולד שפיגל | פסקי דין על אמיר זעטוט | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח | פסקי דין על מוחמד סלימאן ואח' |

27066-12/17 תק     14/10/2018




תק 27066-12/17 מרגריטה שפיגל, ארנולד שפיגל נ' אמיר זעטוט, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, מוחמד סלימאן ואח'








בית משפט לתביעות קטנות בקריות

ת"ק 27066-12-17 שפיגל ואח'
נ' זעטוט ואח'




לפני
כבוד השופטת
אלואז זערורה-עבדאלחלים


תובעים

1.מרגריטה שפיגל

ת.ז. 017284951

2.ארנולד שפיגל

ת.ז. 014391114


נגד


נתבעים

1.אמיר זעטוט

ת.ז. 26581686

2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

3.מוחמד סלימאן
ת.ז. 34626572

4.מנורה חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


1.
לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעים כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 10.9.17, בה היו מעורבים רכב התובעת 2 שהיה נהוג על ידי התובע 1, שני רכבים נוספים – רכב הנתבע 1 המבוטח אצל הנתבעת 2 ורכב הנתבע 3 המבוטח אצל הנתבעת 4.

2.
התובע טען כי ביום 10.9.17 עצר את רכבו ברמזור אדום ולפתע פגע ברכבו מאחור רכב שמספרו 44-862-54 מדגם סקודה בו נהג הנתבע 3 ,
ואשר נפגע על ידי רכב מסוג טויוטה קורולה שמספרה 52-485-30 שהיה נהוג בידי הנתבע 1.

3.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את גרסאות התובע והנתבעיםבאמצעותניגי הנתבעות 2 ו- 4 אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעים 3 ו- 4 ודוחה את התביעה נגד הנתבעים 1 ו- 2.

4.
בתאריך 17.9.18 התקיים לפניי דיון אשר במהלכו העיד התובע ואישר כי רכבו עמד ברמזור אדום וכי רכב הנתבע 3 פגע בו מאחור. התובע העיד כי שמע "בום" פעם אחת בלבד ורכב התנגש ברכבו. עת יצא מהרכב הבחין בכך כי רכב הנתבע 3 פגע ברכבו וכי רכב הנתבע 1 פגע ברכב הנתבע 3
אך התובע לא יכל להבחין, לגרסתו, מי מבין הנתבעים 1 או 3 פגע בשני, ואם הדבר קרה לאחר הפגיעה ברכבו או אחריה. בהודעה על התאונה שנשחה לחברת כלל ואשר העתק ממנה צורף לכתב התביעה טענו התובעים כי רכבם עמד ברמזור אדום וכי רכבו נפגע על ידי רכב מספר 44-862-54 על שם סולימאן מוחמד (הנתבע 3) שאותו העיף רכב מס' 5248530 ע"ש זעטוט אמיר (הנתבע 1). התובע ביקש לתקן את תביעתו באופן שבית המשפט יוסיף לסכום הפיצוי החזר 600 ₪ בגין הפסד ימי עבודה (התובע הציג לעיון בית המשפט תלוש משכורת). כן ביקש כי בית המשפט יוסיף לסכום התביעה הפרשי ריבית והצמדה ממועד התשלומים שביצע בפעול .

5.
הנתבעים 1 ו- 3 בחור לא להתייצב לדיון וגרסתם הובאה באמצעות נציגי הנתבעות 2 ו-3. הנתבעים 1ו- 2 טענות כי הנתבע 3 עצר בפתאומיות ורק לאחר שהתנגש ברכב התובע , רכב הנתבע 1 התנגש ברכב הנתבע 3. הנתבעת 4 טענה כי רכב הנתבע 3 היה בעצירה מוחלטת כאשר הגיח רכב הנתבע 1 והדף את רכב הנתבע 3 אל עבר רכב התובע.

6.
כאמור משלא הובאו לפניי גרסאות הנהגים, הנתבעים
1 ו- 3,
ומשלא התרשמתי מעדותם אודות אופן התרחשות התאונה, אין בידי לקבל את גרסת נציגי הנתבעות 2 ו-4 ולקבוע על סמך טיעונים כלליים מי מבין הרכבים , 1 או 3, נפגע תחילה. בשלב הזה ולצורך הכרעה בתביעה שלפניי, אני מקבלת את גרסת התובע, אשר לא הוכחשה על ידי הנתבעים 3ו- 4 לפיה רכב הנתבע 3 הוא הרכב שפגע ברכב התובע מאחור, ובהתאם אני קובעת כי הנתבעים 3 ו-4 אחראים על התאונה בין רכב הנתבע 3 ובין רכב התובע. זאת על סמך

תקנה 49
לתקנות
תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") אשר קובעת כדלקמן:


49 . (א)
לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה.

(ב)
בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב.

(ההדגשות הוספו- א.ז.)

7.
תקנה 50 לתקנות התעבורה
מחייבת שמירה על רווח מספיק בין רכב לבין הרכב הנוסע לפניו כדי להבטיח זרימה תקינה של תנועה,
ותקנה 51
מחייבת כי: "
לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב.
".

8.
תקנה 21 לתקנות התעבורה
קובעת כי :
"לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבו

ת ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך."



9.
כאמור, על אף הסתירות שעלו בגרסת התובע בעניין מעורבות הנתבעים 1 ו- 3 ,אין בידי לקבוע מסמרות בדבר מעורבותם של הנתבעים 1 ו-3 ואופן התרחשות התאונה בין הרכבים שלהם.
נסיבות התרחשות התאונה כפי שהוכחו לפניי, מלמדות כי הנתבע 3 לא שמר מרחק בין רכבו ובין הרכב של התובע ולא היה ער לתנאי הכביש כפי שנדרש מנהג סביר וזהיר, ובמידה והוא היה נוהג בזהירות הנדרש תוך שמירת מרחק באופן המאפשר עצירה מלאה במרחק מרכב התובע, קיים סיכוי סביר כי התאונה לא הייתה מתרחשת. בהתאם אני קובעת כי הנתבע 3 אחראי לנזקי התובע וכי הנתבעים 3 ו- 4
יפצו את התובע על הנזקים אשר נגרמו לרכבו. אדגיש ואציין כי הדרך סלולה לפני הנתבע 3 לפנות בכל הליך משפטי מתאים כנגד הנתבע 1 לצורך בירור אופן חלוקת האחריות בין השניים, הן כלפי התובע והן אחד כלפי משנהו, ככל שבדעתו לעשות כן.

10.
באשר לנזקי התובע - התובע הגיש חוות דעת שמאיות וביקש לחייב הנתבעים בגין הנזקים שנגרמו לרכב, החזר שכר טרחת שמאי וירידת ערך הרכב , הוצאות ניהול ההליך, בזבוז זמנו ואובדן ימי עבודה. הנתבעים
לא ביקשו לחקור את השמאי ובכך אני מקבלת את מרכיבי הנזק כפי שנטענו על ידי התובע. אציין כי לא ראיתי מקום לפסוק לתובע אובדן ימי עבודה מלאים שכן לא הוכח לפניי כי הפסיד ימי עבודה בפועל כטענתו.

11.
לסיכום, התביעה נגד הנתבעים 1 ו- 2 נדחית.

12.
התביעה נגד הנתבעים 3 -4 מתקבלת. אני מחייבת את הנתבעים 3 ו- 4 ביחד ולחוד , לשלם לתובע סך של 7,261 ₪ וכן החזר אגרה והוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של 500 ש"ח. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום,
ה' חשוון תשע"ט, 14 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 27066-12/17 מרגריטה שפיגל, ארנולד שפיגל נ' אמיר זעטוט, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, מוחמד סלימאן ואח' (פורסם ב-ֽ 14/10/2018)