פסקי דין על אהרון אברהם ליפשיץ | פסקי דין על בי אנד אייץ משקאות קלים בע"מ

14553-04/17 תצ     18/10/2018




תצ 14553-04/17 אהרון אברהם ליפשיץ נ' בי אנד אייץ משקאות קלים בע"מ










בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"צ 14553-04-17 ליפשיץ נ' חברת יקבי ציון (1982) בע"מ ואח'




בקשות מס' 14 ו
־20

לפני
כבוד השופט דורון חסדאי

המבקש
אהרון אברהם ליפשיץ
ע"י ב"כ עו"ד שלמה בן חיים


נגד
המשיבה 2
בי אנד אייץ משקאות קלים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אייל אבידן


החלטה

רקע כללי בתמצית

1.
המבקש הגיש ביום 6.4.17 בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד המשיבה מס' 2 וכנגד שלוש משיבות נוספות. בתמצית ייאמר כי בגדרה של הבקשה נתבקש בית המשפט לקבוע כי עילות התובענה הן הפרת חובת הגילוי והטעיה בניגוד לחוק הגנת הצרכן, הפרת חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט – 1999, הפרת תקנות הפיקדון על מכלי משקה, התשס"א – 2001, הפרת חובה חקוקה, רשלנות, הפרת חובת תום הלב, הטעיה והפרת חוזה על פי חוק החוזים, עשיית עושר ולא במשפט, פגיעה באוטונומיה ונזק לא ממוני.
לטענת המבקש, המשיבות (לרבות המשיבה 2) התעלמו מחובתן לסמן את האפשרות לקבלת החזר כספי עם השבת מכלי משקה אותם הן משווקות, ובכך הטעו את הציבור וגרמו לו נזק.
תביעתו האישית של המבקש הועמדה על סך 0.84 ₪ וסך התביעה הכולל 4.2 מיליון ₪.

2.
ביום 28.2.18 ניתן

פסק דין
חלקי במערכת היחסים שבין המבקש לבין המשיבה 2 (להלן: "המשיבה
"). יצוין כי המשיבה הגישה ביום 25.9.17 בקשה לסילוק בקשת האישור כנגדה על הסף ולצדה בקשה להארכת מועד להגשת התשובה לבקשת האישור. המבקש בתגובתו מיום 28.2.18 טען כי אין צורך בהארכת המועד לאור הסכמת המבקש להסתלקות מהבקשה כנגד המשיבה.

3.
בפסק הדין החלקי אישר בית המשפט את ההסתלקות, בקשת האישור כנגד המשיבה 2 נדחתה, ונדחתה גם תביעתו האישית של המבקש נגדה. ב"כ הצדדים נדרשו לעדכן את בית המשפט בתוך 10 ימים האם גובשה הסכמה כלשהי ביניהם לעניין ההוצאות.

4.
בבקשה מס' 14 מתבקש בית המשפט על ידי המשיבה לחייב את המבקש בהוצאות; בגדרה של בקשה מס' 20 מתבקש בית המשפט על ידי המבקש להורות על תיקון פרוטוקול הדיון מיום 2.7.18.


בקשה מס' 14 – לחיוב בהוצאות
5.
ביום 11.3.18 הוגשה עמדת המשיבה ביחס לשאלת ההוצאות, כמתחייב מפסק הדין החלקי. בית המשפט נתבקש ליתן

פסק דין
משלים בגדרו יחייב את המבקש בהוצאות הולמות.

6.
המבקש בתשובתו מיום 25.3.18 בדעה כי יש מקום לדחות את בקשת המשיבה תוך קביעה כי מדובר בבקשה מיותרת ולפי שהמשיבה פעלה בניגוד לחובתה להקטין את הנזק. לחלופין נתבקש בית המשפט לפסוק כפי שנקבע ב"עניין טמפו" כי ההסתלקות תהא ללא חיוב בהוצאות ולחלופי חלופין נתבקש בית המשפט לאפשר חקירת מר מרקוביץ', המצהיר מטעם המשיבה, וכן את עו"ד אביגדור גנוט.

7.
המבקש טען בתמצית כי בקשת המשיבה לסילוק על הסף הייתה מיותרת, סתרה הסכמות דיוניות קודמות וכל תכליתה הייתה יצירת נזק דמיוני. נטען כי עובר להגשת התובענה הייצוגית הפנה ב"כ המשיבה את המבקש לפסק הדין בעניין טמפו שנסתיים בהסתלקות תוך שנקבע בין השאר כי המשווקים לא גבו דמי פיקדון מהצרכנים (ר' נספח 5). במקביל טוען המבקש כי ניתנה ארכה למשיבה להגשת תגובתה במטרה לייתרה. המבקש טוען כי סוכם עם ב"כ המשיבה דאז, עו"ד א' גנוט, כי ככל שהמשיבה תגיש תצהיר כי לא גבתה כל תשלום הרי שתוגש לגביה בקשת הסתלקות בהסכמה ללא פסיקת הוצאות. המבקש מציין כי לתדהמתו הגישה המשיבה באמצעות עורך דין אחר בקשת סילוק על הסף תוך חיוב בהוצאות (ר' נספח 6) וזאת מבלי לעדכן מראש את המבקש על החלפת הייצוג. לדבריו המבקש הגיש בקשה לסילוק ארוכה ופרטנית תוך שהשמיט את עניין המגעים המוקדמים בינו לבין המשיבה (ר' גם האמור בסעיפים 37–40 לתשובה).

8.
המשיבה בתגובתה מיום 26.3.18 טענה כי יש לזכור את אשר המבקש מנסה להשכיח מבית המשפט – כי הוא לא הגיש את הסתלקותו במועד שבו כביכול "סיכם" עם עו"ד גנוט על הסתלקות ללא צו להוצאות אלא ההיפך, המבקש עמד בתוקף על בירור בקשתו כנגד המשיבה ואף הגיש התנגדות לבקשתה לסילוק על הסף ורק לאחר שהבין כי דין בקשתו יהא לדחייה "נזכר" להגיש את בקשת ההסתלקות שהוגשה ביוזמתו מבלי שנדרש לכך. עוד טענה המשיבה שלא ניתן שלא לתמוה אם אכן היה עו"ד גנוט מוותר בשם המשיבה על הוצאותיה כנגד ההסתלקות, מדוע לא הסתלק המבקש בזמן אותו "סיכום" בדיוני ומדוע חיכה עד לשלב זה של ההליך ומדוע התנגד נחרצות לבקשה לסילוק על הסף במסגרת תגובתו מיום 7.2.18 (ר' בהרחבה סעיפים 11–13 לתגובה).

9.
בהחלטת בית המשפט מיום 29.4.18 נקבע דיון בבקשה מס' 14 ליום 2.7.18, כאשר הותר למבקש לזמן את עו"ד א' גנוט לדיון. במועד שנקבע, נחקר עו"ד גנוט (ר' עמודים 1–3 לפרוטוקול), נחקר המבקש (ר' עמודים 4–6 לפרוטוקול) ונחקר אף המצהיר מטעם המשיבה, אברהם יוסף מרקוביץ' (ר' עמודים 6–8 לפרוטוקול). ב"כ הצדדים סיכמו על־פה טיעוניהם, כמפורט בעמודים 8–11 לפרוטוקול. עם תום הדיון נקבע כי החלטה מתאימה תישלח בנפרד.


בקשה מס' 20 – לתיקון הפרוטוקול
10.
במסגרת החלטת בית המשפט מיום 11.7.18 נקבע כי ככל שב"כ המבקש מעוניין להגיש בקשה לעניין תיקון הפרוטוקול, הוא יעשה כן בתוך 10 ימים. רק ביום 13.9.18 הוגשה על ידי המבקש "בקשה לתיקון פרוטוקול ולמתן הוראות". בהחלטה מאותו יום נקבע בין היתר כי כל האמור במבוא הבקשה אינו ברור, קל וחומר שהגשתו תמוהה והוא אינו חלק מ"בקשה לתיקון פרוטוקול". כן נקבע כי אין כל מקום בשלב זה של דיון להגיש בקשה כלשהי ל"מתן הוראות", קל וחומר שאין מקום לאפשר כעת 'מקצה שיפורים' בטיעון בצורת סיכומים נוספים. לפיכך הורה בית המשפט כי המשיבה תגיב רק למבוקש בדף 2 לבקשה, שעניינו תיקון הפרוטוקול, עד ליום 16.10.18, בשים לב לחגי תשרי שבפתח.

11.
בגדרי הבקשה לתיקון הפרוטוקול נתבקשו התיקונים כדלקמן:
א.
בעמוד 1 שורה 9, נטען כי צריך להיות "התצהיר שצורף לבקשת הסילוק הינו של הרמן מרקוביץ'".
ב.
בעמוד 4 שורה 8, נטען כי צריך להיות "כן, אני כתבתי את זה גם בתצהיר שלי".
ג.
בעמוד 4 שורה 10, נטען כי צריך להיות "אני חושב שהמערכת ביני לבין עו"ד בן חיים".
ד.
בעמוד 4 שורה 18, נטען כי צריך להיות "לא, הוא אמר לי את זה בשיחה וכתבתי את זה בתצהיר שלי".
ה.
בעמוד 5 שורה 22, נטען כי צריך להיות "לסעיף 55 לחוק החוזים".

12.
המשיבה בתגובתה בדעה כי יש מקום שבית המשפט יתעלם משלל הרחבות החזית שמנסה המבקש לבצע בגדר בקשתו ל"תיקון פרוטוקול". לטענתה יש מקום לדחות את הבקשה ולו רק מן הטעם שהיא הוגשה באיחור, בשים לב להוראת סעיף 68א(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, הקובעת בסיפה כי "[...] בעל דין רשאי להגיש בקשה לתקן רישום בפרוטוקול בתוך 10 ימים מיום שהומצא לו הפרוטוקול" (ר' בהרחבה סעיפים 11–16).

13.
אשר לתיקון מס' 1 בדבר תצהירו של מר הרמן מרקוביץ, מציינת המשיבה כי לא נפל בפרוטוקול כל פגם והשם "אברהם מרקוביץ'" נכון ומדויק לפי שהוא שנתן תצהיר בתמיכה לעמדת המשיבה 2 ביחס לשאלת פסיקת ההוצאות מושא הדיון מיום 2.7.18 (ר' בהרחבה סעיפים 18–23).

14.
אשר לתיקון מס' 2 בדבר מידע שקיבל המבקש מבא כוחו, הרי ששלושת התיקונים המבוקשים בפרק זה הם תיקונים לדברים שאמר המבקש עצמו בחקירה הנגדית. מדובר בתיקונים טכניים חסרי מהות, כאשר בית המשפט עצמו היה משכיל להבין את הפרוטוקול לאשורו אף ללא תיקונים אלו. לשיטת המשיבה, מדובר ב"שגיאות הקלדה" חסרות מהות אשר אין בהן כדי לשבש את קריאת הפרוטוקול. המשיבה מוסיפה כי בחלוף הזמן הרב מאז הדיון אין ביכולתה לזכור במדויק את מילותיו של המבקש בחקירתו (ר' בהרחבה סעיפים 24–28).

15.
אשר לתיקון מס' 3 בדבר הצורך באישור המשיבה, הרי שאין המדובר בבקשה לתיקון פרוטוקול אלא בניסיון נוסף להכניס לסיכומי המבקש טענה שלא נטענה (ר' בהרחבה סעיפים 29–31).

16.
המבקש בתשובתו בדעה כי בקשתו הוגשה מיד לאחר ראש השנה, שכן המועד המקורי היה ביום 22.7.18 במהלך הפגרה. ביחס לתיקון הראשון, המבקש בדעה כי האב אשר היה חתום על התצהיר במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, שם נתבקש חיוב המבקש בהוצאות, "וממילא" העלמתו "משמעותית מאוד!"; ביחס לתיקון השני, טוען המבקש כי שעה שב"כ המשיבה כינה את המבקש "שקרן" הוא היה סבור כי אמירותיו של המבקש חשובות ועתה הוא טוען ל"תקלת רישום טכנית"; ביחס לתיקון השלישי, סובר המבקש כי המדובר בתשובה לשאלת ב"כ המשיבה מדוע לא הוגשה בקשת סילוק מייד כשהתברר שמדובר בתרכיז בגינו אין חובת סימון.

דיון והכרעה


הבקשה לתיקון פרוטוקול
17.
בע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, פ"ד מו(3) 738, נפסק בין היתר כי "פרוטוקול של ישיבות בית-משפט בערכאה ראשונה אמור לשקף את עיקרי דברים שאירעו לפני בית המשפט – עדויות, טיעונים והתרחשויות: ע"א 33/75, 435, בעמ' 551, 556: זאת, בין היתר, כדי שערכאת ערעור תקבל תמונה נכונה על ההליכים בערכאה ראשונה ועל דרך זה תוכל למלא את תפקידה כהלכה: ע"א 33/75, 435 הנ"ל, בעמ' 556: ע"א 417/54, בעמ' 588: זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 584–585. דברים שלא נרשמו בפרוטוקול חזקה עליהם שלא נאמרו או שבית המשפט לא מצאם ראויים להירשם באשר לא היה בהם כדי להשפיע על הדיון".
בע"א 490/13 יצחק פלומין נ' פקיד השומה חיפה (פורסם בנבו, 24.12.14), נפסק בין היתר ש"אין הפרוטוקול בבית משפט זה מהוה בסיס ראייתי אלא נעשה לשם נוחות הטיפול בהמשך, והוא אכן מסייע לכך; אולם אין צורך בהכרעה פרטנית באשר לכל מלה, מעבר לעצם רישום הפניה והתגובה" (ע"א 8876/09 גזית החזקות (מגן מיסודה של גזית אינק) בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב [פורסם בנבו] (30.5.2011). ראו גם: בג"ץ 4578/12 שמחי נ' בודנשטין, [פורסם בנבו] פסקה 20 (14.1.2014))".

18.
בהתייחס לתיקון הראשון
– בפרוטוקול הדיון (עמוד 1) נרשם ברישה מפי ב"כ המבקש כי התצהיר שצורף לתשובה לתגובה הוא של אברהם מרקוביץ' "וכאן התייצב יוסי מרקוביץ'. אנחנו היום בהשתלשלות של הבקשה לסילוק" (שורות 9–10). בהמשך נרשמו דברי ב"כ המשיבה, כי "המצהיר כן הגיע, אברהם יוסף מרקוביץ'. העמדה של המשיבה 2 מיום 11.3, יש שם שלושה עמודים והעמוד האחרון, הרביעי, הוא תצהיר של אברהם יוסף מרקוביץ, והוא נמצא כאן" (שורות 12–13). בהמשך, לאחר חקירתם של ה"ה גנוט ושל המבקש, נחקר אברהם יוסף מרקוביץ', כמפורט בעמודים 6–8 לפרוטוקול. איני מוצא כל ממש בבקשה הראשונה לתיקון הפרוטוקול, וככל שיש מקום ליתן משמעות כלשהי להעדרותו של אברהם מרקוביץ' יכול היה ב"כ המבקש לטעון בנקודה זו ולייחסה לחובת המשיבה. על כל פנים, אין עסקינן בנושא של "תיקון פרוטוקול" לפי שהפרוטוקול משקף את הדיון.

19.
בהתייחס לתיקון השני – מדובר בתיקון פרוטוקול חקירת המבקש עצמו, בעמוד 4.
א.
בשורה 8 לפרוטוקול, במענה לשאלה האם עו"ד בן חיים משתף אותו במה שקורה בתביעה הנוכחית, נרשם כי "לא, אני גם כתבתי על זה בתצהיר שלי". המבקש מבקש כי המילה "לא" תוחלף במילה "כן".
אין בידי בית המשפט, בחלוף זמן כה רב, כלים להעריך האם אכן נפלה טעות בפרוטוקול והמילה "לא" החליפה את המילה "כן" שנאמרה בפועל. על כל פנים, יש גם משמעות להמשך הציטוט "אני גם כתבתי על זה בתצהיר שלי" לפי שבית המשפט יבחן את התצהיר לגופו ויתרשם מתשובת המבקש.
ב.
בשורה 10 לפרוטוקול, ובהמשך לשאלה הקודמת ביחס לעו"ד בן חיים, נשאל המבקש האם "הוא משתף אותך במה שקורה או לא". התשובה שנרשמה מדברת על עו"ד גנוט. נראה לכאורה כי אכן יש מקום לתקן את הפרוטוקול באופן שיירשם "אני חושב שהמערכת ביני לבין עו"ד בן חיים היא בכל הכבוד– – – משתף, כן".
ג.
בשורה 18 לפרוטוקול, ובהתייחס לשאלות קודמות שנשאל המבקש האם בידו מסמך מעו"ד בן חיים בדבר ויתור המשיבה על הוצאותיה, השיב הוא – כך במקור – "לא. הוא אמר לי את זה בשיחה ושתלתי את זה בתצהיר שלי". בבקשה לתיקון מבוקש להחליף את המילה "ושתלתי" במילה "וכתבתי".
דין הבקשה להידחות. הפרוטוקול מן הסתם משקף את דבריו האותנטיים של העד כפי שנאמרו בדיון. למעלה מכך, משמעות המילה "ושתלתי" ברורה. אין המדובר בשגיאת הקלדה ואין בדברים כדי לשבש את קריאת הפרוטוקול ואת הבנת הדברים.

20.
בהתייחס לתיקון השלישי – המבקש נשאל אם עו"ד א' גנוט הבטיח לו שהמשיבה כביכול תוותר על הוצאותיה בכפוף להגשת בקשת הסתלקות מצדו, מדוע לא הגיש את בקשת ההסתלקות לאחר שעו"ד גנוט הציג לו עובדה זו (עמוד 5 שורות 11–13). במסגרת תשובתו, המשתרעת על פני שורות 14–25, השיב המבקש בין היתר "[...] חיכינו למכתב שלו, הרי אנחנו לא יכולים לוותר, לפי מה שהסביר לי עו"ד בן חיים, הוא הפנה אותי לחוק החוזים, אמר לי שכאשר אתה תובע שניים, אתה לא יכול לוותר לאחד ללא סיבה..." (שורות 22–24). המבקש בבקשתו מבקש כי טרם המילים "לחוק החוזים" יירשם "לסע' 55". אין מדובר בבקשה לתיקון פרוטוקול. ככל שהתוספת "לסע' 55" אכן לא נאמרה על ידי המבקש בהיותה טענה משפטית, אין מקום להוסיפה כחלק מטיעוניו המשפטיים של המבקש כעת. יכול היה ב"כ המבקש עם תום הדיון ובשלב הסיכומים על־פה להתייחס לסעיף זה מפורשות.

21.
סוף דבר לעניין הבקשה לתיקון – הבקשה נדחית מעיקרה למעט התיקון שאושר בעמוד 4 שורה 10 לפרוטוקול, כמפורט בסעיף 19ב לעיל.

הבקשה לפסיקת הוצאות

המסגרת המשפטית ככלל
22.

ההוראה העקרונית בנדון קבועה בתקנה 511(א) לתקסד"א, שעל פיה "בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו
".

הלכה היא כי פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול דעתה הרחב מאד של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבות הסכסוך, את התנהלות בעלי הדין לאורך המשפט ויתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות (ר' ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391; אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 10, 2009 745) (ר' גם ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה,נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, 615).

23.
בבג"ץ 891/05,
ע"א 2617/00
תנובה מרכז שיתופי ומחצבות כנרת נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא ואח' והועדה המקומית לתכנון ולבניה של נצרת עלית ואח'
(פורסם בנבו, 30.6.05), נפסקה ההלכה לפיה על בית המשפט לפסוק הוצאות משפט ריאליות בכפוף להיותן סבירות הכרחיות ומידתיות (ר' גם ע"א 4630/06 דפנה שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ (11.6.13)). כן נפסק כי הדין החל בישראל מימים ימימה הוא כי באופן עקרוני המפסיד הוא שנושא בהוצאות המשפט של הזוכה בדין. זהו הכלל המוכר כ"הוצאות לפי התוצאות" (ר' ע"א 26/56 טעם חיים בע"מ נ' אסרי, פ"ד יא (1) 550, 553).

24.
לגבי חזרה מן ההליך המשפטי ביוזמת התובע עצמו, נפסק בע"א 3088/06 אליעזר ניר נ' יאיר רבינוביץ – יו"ר הרשות לבקרה תקציבית ואח' (פורסם בנבו, 24.1.08) כדלקמן:
...בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים ויישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. אמנם, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות בעל דין שכנגד. כך למשל, כאשר בעל דין חוזר בו מעתירה לבג"ץ לאחר שזכה בסעד המבוקש על ידו, שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 12.7.1990)). אך כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ ([פורסם בנבו], 13.2.2007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי ([פורסם בנבו], 8.11.2006).



פסיקת הוצאות בתובענה ייצוגית
25.
בע"א 7928/12 אי. אר. אמ טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ
(פורסם בנבו, 22.1.15), נקבע בין היתר כי:
מכשיר התובענה הייצוגית הוא מכשיר דיוני בו אמורים להיות מיוצגים האינטרסים של הציבור הרחב. על הגנת אינטרסים אלו אמון בית המשפט. במסגרת השאיפה לשמר ולקדם את השימוש במכשיר התובענה הייצוגית, על בית המשפט לנהוג במתינות בבואו לחייב בהוצאות מבקשים שבקשתם נדחתה (להרחבה בסוגיית חשיבות התובענות הייצוגיות והחסמים שבהן, לרבות חסמים כלכליים, ראו: אסף פינק "תובענות ייצוגיות ככלי לשינוי
חברתי" מעשי משפט, כרך ו 157 (2014)). ככל שלא מדובר בתובענת סרק שהוגשה בחוסר תום לב, אני סבור כי יש מקום להימנע מהטלת הוצאות אשר עלולות להרתיע תובעים פוטנציאליים מלנסות להגן על אינטרסים ציבוריים (לעמדה דומה ראו: פרשת אולסייל, בפסקה 7 לפסק דינה של השופטת א' חיות).

26.
בדנ"א 944/15 פלאפון תקשורת בע"מ נ' אי.אר.אמ טכנולוגיות בע"מ
, נקבע בין היתר כי:
לא ניתן להבין מפסק הדין
[ע"א 7928/12 אי. אר. אמ טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ
– ד"ח]
כי בכל מקרה בו הוגשה תובענה ייצוגית בתום לב ונדחתה, יש מקום להימנע מהטלת הוצאות כדי שלא להרתיע תובעים ייצוגיים פוטנציאלים. הנכון הוא שבית משפט זה קרא לנהוג במתינות בבוא בית המשפט לחייב בהוצאות מבקשים שבקשתם נדחתה (וראו גם דברים דומים מפי השופטת א' חיות בפרשת אולסייל, פסקה 7). התובענה הייצוגית היא כלי דיוני חשוב ה"מאפשרת לצרכנים לחבור יחד למימוש זכות הגישה לערכאות של כל אחד מהם, ולתבוע נזקים שגרמו להם גופים מסחריים תוך איזון פערי הכוחות החומריים שבין הצדדים בבואם לנהל את ההליך" (ע"א 1509/04 דנוש נ'

chrysler corporation
[פורסם בנבו] פסקה 15 (22.11.2007)). אכן, יש להישמר מפני ניצולו לרעה של ההליך להגשת תביעות סרק חסרות בסיס עובדתי או משפטי כנגד נתבעים בעלי "כיס עמוק" המוגשות בחוסר תום לב. אחת הדרכים היא, כאמור, השתת הוצאות ריאליות על תובע ייצוגי שבקשתו נדחתה.

ר' גם רע"א 5188/16 אי.די.בי. פיתוח נ' יעל כבירי ואח' (פורסם בנבו, 13.10.16).

27.
לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בחנתי את עדותו של עו"ד גנוט ובהינתן כל האמור בהחלטה זו, מצאתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות להתקבל.

28.
עו"ד א' גנוט אישר בחקירתו לב"כ המבקש כי פנה לב"כ המשיבה בעניין התביעה הייצוגית ובבקשה להארכת מועד להגשת כתב תשובה (עמוד 1 לפרוטוקול שורות 17–19). בהמשך העיד:
ש.
לבית המשפט: מה ביקשת בהארכת המועד?
ת.
הגישו את התביעה. אבי היה מאושפז בבית חולים וביקשתי הארכת מועד לשני ההליכים (תובענה ובקשה לאישור תביעה ייצוגית).
ש.
לבית המשפט: מה הייתה עמדת המבקש לבקשתך?
ת.
הסכים. אני חושב שרשמנו אפילו מועד. רשום במייל, פניתי במייל והוא רשם לי 'אתן לך עוד ארכה של איקס ימים'.
(עמוד 1 שורות 20–25).

בהמשך חקירתו נשאל עו"ד גנוט
"האם זה נכון שהצגת לי את עניין טמפו במייל, כתבת לי את עניין טמפו שאני צריך למחוק אתכם בגלל זה?" והשיב:
ת.
כן.
ש.
האם זה נכון שהשבתי לך בחזרה שעניין טמפו שונה מאחר שכאן גבו בפועל כספים, את הפיקדון?
ת.
אכן.
ש.
האם זה נכון שאמרתי לך, אם תציג לי אישור שהמשיבה שלך לא גבתה בפועל לא הגיע אליה הכסף בפועל, אני אמחק את התביעה כנגדך?
ת.
לא זוכר שכתבת כזה דבר, אבל יכול להיות שבשיחת טלפון אמרת לי את זה, עד כמה שאני זוכר.
(עמוד 2 שורות 1–13).

29.
במסגרת החקירה הנגדית ובמענה לשאלות ב"כ המשיבה, ציין עו"ד גנוט כי הוא עמד בקשר עם נציגי המשיבה ועדכן אותם שיש הארכת מועד להגיש תשובה. הוא מסר להם את מלוא המידע (עמוד 2 שורות 16–21). הוצג לעו"ד גנוט מייל אשר הוא שלח לנציג המשיבה ביום 24.5.17 והוא אישר כי אכן זהו מייל שלו (סומן מש/1). בהתייחס למייל, נשאל עו"ד גנוט:
ש.
אתה מפרט בהודעה בצורה די מלאה על אודות שיחתך עם עו"ד בן חיים וכפי שאני רואה, אין שם מילה וחצי מילה על כך ש – כמו שטוען המבקש – אתה הסכמת בשם המשיבה לוותר על הוצאותיה אם תוגש הסתלקות מוסכמת.
ת.
אני הסכמתי?
ש.
אני אומר שלא מופיע שהסכמת.
ת.
נושא ההוצאות לא עלה אף פעם.
(עמוד 2 שורות 27–29).

בחקירה החוזרת נאמר כדלקמן:
ש.
לאור המייל שהוצג לך, אכן אתה נזכר שאמרתי לך שאם אכן תציג לי שלא נגבה כסף אנחנו נמחק את התביעה?
ת.
זה לא נרשם במייל. זה היה לפני שנה ומשהו, אני חושב שהיחס שלך אליי היה הוגן, אני חושב שהייתה שיחה שאמרת לי שאם המשיבה לא גבתה או אם אנחנו נוכיח שלא היה צריך כי אז טענו שזה בקבוק של סירופ וזה לא חייב בכלל, אז תמחקו את התביעה. זה נאמר בשיחה בעל פה בשלב מאוחר יותר.
(עמוד 3 שורות 2–7).

30.
במייל של עו"ד גנוט מיום 24.5.17 אשר הופנה ליוסי (ככל הנראה יוסי מרקוביץ', מנהל המשיבה 2), נאמר בין היתר כי: "שוחחתי עם עוה"ד שלמה בן חיים המייצג את התובעים בתביעה הייצוגית שהוגשה. הראיתי לו את פסה"ד של טמפו בו נכתב כי סירופ להכנת משקה לא נחשב כמשקה ולפיכך אין צורך בסימון כפיקדון. הוא אמר לי שאם אכן כך הדברים, הרי שהם ימחקו את תביעה נגדכם אולם, לאחר מכן חזר אלי ואמר לי שהמקרים לא דומים שכן בטמפו לא גבו דמי פיקדון כלל אבל במקרה שלכם הציג לי חשבונית רכישה מ"יש" שם רשום במפורש כי נגבו דמי פיקדון בגין הבקבוק. לאור זאת ואם אכן לא גביתם דמי פיקדון אלא רק "יש" גבו על דעת עצמם הרי שכנגד הטענה של אי סימון כפיקדון ניתן להתגונן כאמור לעיל שאין צורך לסמן וכנגד הטענה כי נעשתה פה גבייה שלא כדין ועושק הרי שיש לטעון כי אתם לא גביתם ולא הרווחתם שקל ולכן התביעה היא רק כנגד "יש" בנוסף לכך הייתי ממליץ להגיש הודעת צד ג' כנגד "יש" כך שלמעשה אתם מגלגלים אליהם את התביעה וכל סכום שאתם תחויבו "יש" צריכה לשלם
".
על פניו אין כל התייחסות במייל שנשלח למנהל המשיבה באשר להארכת מועד כלשהי שאושרה. לא הוצג לפני בית המשפט מייל בתמיכה לטענת עו"ד גנוט כי ב"כ המבקש רשם לו "אתן לך עוד ארכה של איקס ימים" (עמוד 1 לפרוטוקול שורות 24–25).
ראוי לזכור כי עו"ד גנוט נשאל על ידי ב"כ המשיבה דהיום האם הוא הסכים בשמה לוותר על הוצאות ותשובתו הייתה "אני הסכמתי?" ולדבריו "נושא ההוצאות לא עלה אף פעם" (עמוד 2 שורות 27–32).

31.
ביום 29.8.17 הוגשה על ידי ב"כ המשיבה "בקשה (בהסכמה) מטעם המשיב 2 למתן ארכה להגשת התגובה לבקשה לאישור תובענה יצוגית". בבקשה נתבקש בית המשפט בהסכמת ב"כ התובע הייצוגי לארכה המבוקשת, להאריך את המועד להגשת התגובה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית מטעם המשיבה 2, עד ליום 15.10.17. הנה כי כן, בהסכמת הצדדים הוארך המועד להגשת תשובת המשיבה 2 לבקשה לאישור התובענה כייצוגית עד ליום 15.10.17. מדובר בהסכמה חדשה עם מועד מוגדר אשר אין בה כל אזכור ל"הסכמות מהעבר" ובוודאי שאין בה ארכה בלתי מוגבלת (לעת ההיא) להגשת התשובה או הגדרת הסכמה כלשהי להסתלקות המבקש מבקשתו כנגד המשיבה 2 בהתקיימותם של תנאים כלשהם.

32.
ואכן, ביום 25.9.17 הגישה המשיבה 2 בקשה לסילוק התובענה על הסף (בקשה מס' 3) ולצדה בקשה להארכת מועד להגשת התגובה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית עד לאחר הכרעה בבקשה לסילוק על הסף.

33.
ביום 8.2.18 הגיש המבקש תגובתו לבקשה לסילוק על הסף. בתמצית ייאמר כי בית המשפט נתבקש לדחות את בקשת המשיבה העומדת לכאורה בסתירה לעובדות עליהן לא חלקו יתר המשיבות כי הן אכן גבו דמי פיקדון בגין אריזות המוצר מתוצרתה של המשיבה (ר' בהרחבה המבוא וסעיפים 1–4). כן צוין בתגובה כי עו"ד א' גנוט, ב"כ המשיבה דאז, פנה לב"כ המבקש תוך שהפנה את תשומת לבו לת"צ 10651-10-14 מליחה נ' טמפו, שם אושרה בקשת הסתלקות ואף הציע כי תוגש בקשה בהסכמה להסתלקות בלא הוצאות, שכן מדובר לטענת המשיבה במקרים זהים משפטית ועובדתית (סעיף 5). ב"כ המבקש מציין כי הפנה תשומת לב עו"ד גנוט "כי בניגוד לעניין טמפו הבקשה דנן הוגשה לאחר שנגבתה תמורה מן הצרכנים על ידי משיבות 3–4" וכי הוא אף הציע כי "המשיבה תציג לו תצהיר מטעמה כי לא קיבלה כל תמורה וממילא האחריות יכול ותוטל לפתחן של מבקשות 3–4 [...] זאת כמובן ככל שהיו מודות בעובדות הנטענות על ידי המשיבה" (סעיפים 6–7).
עוד נטען בבקשה כי לתדהמת המבקש, נמסרה לו לפתע הודעה על החלפת הייצוג שלוותה בבקשת הסילוק, במסגרתה טענה המשיבה כי לא קיבלה כל תמורה (סעיף 8). בפסקת הסיום של התגובה נטען כי התיק דנן כלל אינו דומה לעניין טמפו. המשיבות 3–4 אישרו כי קיבלו תמורה שהוגדרה לכל הדעות "פיקדון" ולפיכך יש לדחות את בקשת הסילוק ולחלופין או בנוסף להורות ליתר המשיבות להבהיר מהו מקור הסמכות לגביית דמי פיקדון על מוצר שאינו חייב בפיקדון וכשדמי הפיקדון לא הועברו ליצרן לפחות על פי טענתו של היצרן (סעיפים 22–27).
ראוי להדגיש כי בגדרי תגובת המבקש לא נטען להארכת מועד כלשהי או להסכמה כלשהי לפיה לא תגיש המשיבה בקשות כלשהן או לוויתור על הוצאות נוכח הסכמה זו
.

34.
ביום 28.2.18 הגיש המבקש תגובתו לבקשת המשיבה 2 להארכת מועד. המבקש מציין כי לאחר עיון לעומק בתגובות יתר המשיבות שלשיטתו, בשל התנהלות המשיבות 3–4 שלא חלקו על כך שהן גבו דמי פיקדון על הבקבוק מתוצרת המשיבה 2, הוא הוטעה לחשוב כי המשיבה הפרה חובתה החקוקה ועשתה עושר שלא במשפט ועוולה כלפיו. בנסיבות העניין הביע המבקש עמדתו כי יש לקבל את הודעתה של המשיבה 2 ולסלק את הבקשה כלפיה (ר' סעיפים 1–4 בעמוד 2).
בסיפת התגובה נאמר כי הארכת המועד מתייתרת לאור הסכמת המבקש לסילוק התביעה ומשכך נתבקש בית המשפט לסלק את הבקשה כנגד המשיבה 2 ביחס לאחריותה בשיווק המוצר (סעיף 6).
אף בתגובה זו לא נטען על ידי המבקש להארכת מועד כלשהי שניתנה למשיבה 2 או להסכמה כלשהי לפיה היא לא תגיש בקשות כלשהן או תוותר על הוצאות נוכח הסכמה זו
.

35.
בסופו של יום, ההסכמה האחרונה שגובשה בין הצדדים ושהוצגה בפני
בית המשפט היא זו מושא הבקשה מיום 29.8.17 בגדרה הוארך המועד למשיבה להגיש תגובתה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית עד ליום 15.10.17. המבקש לא עמד בנטל להראות כי המשיבה הגישה את הבקשה לסילוק על הסף בהפר כלשהו של הסכמה שגובשה בין הצדדים ולפיכך דין טענתו, כי אין מקום לפסוק הוצאות, להידחות.

36.
סבורני כי משהביע המבקש הסכמתו להסתלקות מהבקשה ומהתביעה כנגד המשיבה 2, וזאת רק לאחר שהוגשה בקשתה לסילוק על הסף, ראוי לפסוק למשיבה הוצאות בגין הגשת בקשה זו.

37.
לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בשים לב למסגרת המשפטית שצוינה לעיל ובהינתן כל האמור, לא מצאתי כי יש מקום לשלול מהמשיבה זכותה לפסיקת הוצאות. לפיכך אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות הבקשה לסילוק על הסף (בקשה מס' 3) אשר הוגשה טרם ההסתלקות ומתן פסק הדין מיום 28.2.18, בסך כולל של 12,000 ₪.

38.
כמו כן מצאתי לחייב את המבקש בהוצאות הבקשות מס' 14 ו־20 (שנדחתה ברובה המכריע), בסך כולל של 5,000 ₪.

39.
הסכומים שחויב המבקש לשלם למשיבה, ישולמו לה בתוך 30 ימים מהיום ולאחר מועד זה ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד מועד הפירעון המלא בפועל.


ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ט, 18 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.










תצ בית משפט מחוזי 14553-04/17 אהרון אברהם ליפשיץ נ' בי אנד אייץ משקאות קלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/10/2018)