פסקי דין על שאול להט | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון מעלה הגליל

33585-05/18 צה     28/10/2018




צה 33585-05/18 שאול להט נ' ועדה מקומית לתכנון מעלה הגליל






בית משפט השלום בקריות
בצה"מ 33585-05-18 להט נ' ועדה מקומית לתכנון מעלה הגליל

תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני

לפני
כבוד השופטת איילת השחר ביטון פרלה
המבקש

שאול להט
נגד

המשיבה
ועדה מקומית לתכנון מעלה הגליל
החלטה
בקשה לביטול צו הריסה מנהלי.

רקע עובדתי:
1. ביום 3.5.18 הוצא צו הריסה מנהלי לפי סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה); בצו צוין כי בוצעה עבודה אסורה בגוש 18420 חלקה 2 שבמושב עין יעקב, היא: "קיר באורך כולל של כ-50 מ"א בגובה של כ- 1 מ' – 5 מ'". עוד צוין בצו כי: "השלב שהגיעו אליו בבניה הינו יציקת יסוד והנחת תפסנות משני הצדים והנחת רשתות ברזל. טרם יצקו בטון לתוך הטפסנות. הכל ללא היתר ומעבר לגדר הביטחון של המושב ובצמוד לדרך ציבורית".
2. ביום 15.5.18 הגיש המבקש בקשה לביטול צו ההריסה ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע הצו (להלן: הבקשות). הבקשות נדונו בתחילה לפני כב' השופטת לוקיץ, שהורתה ביום 15.5.18 על עיכוב ביצוע של צו ההריסה עד לקיום דיון במעמד שני הצדדים - תוך שייחדה הדיון לפניה לבקשת עיכוב הביצוע בלבד. יוער כי המשיבה, לעת ההיא, ביקשה לדחות הבקשות על הסף בטענה כי המבקש לא עמד בתנאיי הסף להגשתן הקבועים בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע – 2010 (להלן: תקנות לעניין צו הריסה מנהלי); בהחלטה מיום 24.5.18, דחתה כב' השופטת לוקיץ הבקשה לדחייה על הסף.
3. ביום 27.5.18, לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, הורתה כב' השופטת לוקיץ על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד לקיום דיון בקשה לביטולו, תוך מתן הוראה למבקש לחתום על התחייבות להריסת הקיר המתואר בצו ההריסה, לרבות נשיאה בעלויות ההריסה - אם בקשתו לביטול הצו תידחה, וזאת כתנאי לעיכוב הביצוע.
ביום 30.5.18 הוגשה התחייבות המבקש לתיק ולפי לשונה, המבקש התחייב כי: "ככל שבקשתי לביטול הצו תידחה, להרוס את הקיר שבניתי נושא הבקשה על חשבוני וככל שלא יוכשר בהיתר".
4. ביום 17.6.18 הועבר ההליך לניהול לפניי וקבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 27.6.18. ביום 26.6.18 עתר המבקש לדחיית שעת הדיון משעות הבוקר לשעות הצהריים מנימוקים שפורטו בבקשה; בקשתו נענתה, ולאחר מתן החלטה הגיש בקשה שניה לדחיית מועד הדיון מנימוקים אחרים שפורטו בבקשה והדיון נדחה ליום 28.6.18. ביום 27.6.18 הגישו הצדדים בקשה משותפת לשינוי מועד הדיון וקביעתו ליום 1.7.18 ובקשתם נענתה. ביום 1.7.18 התקיים דיון במעמד הצדדים, אך לנוכח נבצרותו של המפקח מטעם המשיבה וקושי לקדם ניהול ההליך בהעדרו, קבעתי דיון ליום 17.7.18. בשל נימוקים אישיים חריגים הקשורים לב"כ המבקש ולאור בקשת הצדדים במשותף, הוריתי על ביטול הדיון שקבעתי ליום 17.7.18 ואפשרתי לצדדים – בהתאם לבקשתם - להגיש בקשה ובה תאריכים מוסכמים מוצעים לדיון בבקשה. כך ביום 23.7.18 הגישו הצדדים הבקשה ובהתאם למועדים שהוצעו נקבע דיון ליום 17.9.18.
5. ביום 17.9.18 קיימתי דיון לגופה של הבקשה, שבמהלכו הגישו הצדדים מסמכים, הוסיפו טיעונים על כתבי טענותיהם וכן נחקרו המפקח והמהנדס מטעם המשיבה.

טענות הצדדים:
6. המבקש עתר לביטול צו ההריסה; לטענתו, נפלו פגמים חמורים בצו ההריסה המחייבים את ביטולו.
ראשונת טענותיו כי הצו נעדר פרטים על אודות נותן הצו ותפקידו וכל שמצוי בו הוא חתימה שאינה מאפשרת זיהוי בעליה. לאור זאת, כך נטען, גם לא ניתן לאמר שהתקיימו התנאים של הגשת תצהיר מפקח למי שמוסמך לחתום על הצו וכן לא ניתן לקבוע שהגורם המוסמך לחתום על הצו קיים את חובת ההיוועצות. לטענת המבקש, אלו פגמים מהותיים המחייבים את ביטול הצו.
7. טיעון נוסף בידי המבקש, הוא כי העבודה שהוגדרה כעבודה אסורה בצו, אינה דורשת היתר מחמת כך שהיא נכללת בגדרי עבודה הפטורה מהיתר בהתאם לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), התשע"ד – 2014 (להלן: תקנות הפטור). נטען כי תקנה 1.1. קובעת כי גובה של גדר לא יעלה על 1.5 מטר מפני הקרקע בשני צדי הגדר וגובה קיר תומך לא יעלה על 1.0 מטר. למקרא תיאור העבודה האסורה בצו ההריסה, עולה – כך נטען – כי מדובר בעבודה הפטורה מהיתר.
לטענת המבקש, הגדר נבנתה על סמך תוכנית המהנדס מר פאדל פאעור שאישר כי ניתן לבנותה לאור האמור בתקנות הפטור ללא היתר; אישור המהנדס מר פאעור צורף לבקשה (נספח 3).
8. טענה נוספת בידי המבקש והיא כי בצו ישנו תיאור עובדתי שלא תואם את העובדות בשטח; נטען כי בשונה מהמתואר בצו ההריסה, אין המדובר בגדר הבנויה בסמוך לדרך ציבורית ועובדה זאת הוספה לצו ולו בכדי שהגדר תיכלל בגדר החריג לתקנות הפטור המצוי בסעיף 1.1 (ב) ולפיו לא תותר גדר בחזית הבניה הפונה לרחוב או לשטח ציבורי. למעשה, כך נטען, מדובר בגדר שבין גבול של שתי חלקות אדמה שלא עוברת ביניהן דרך פרטית או ציבורית – לא בפועל ולא בתוכנית מאושרת. לטענת המבקש, הגדר הוקמה בחלקה 2 גוש 18420 שבבעלותו, סמוך לקו הגבול המפריד בין חלקתו לחלקה שבגוש 18420 חלקה 27,2 – שהיא חלקה לא מעובדת, נטושה ומצויה מחוץ לגבולות המושב ואין בה דרך פרטית או ציבורית. עוד נטען כי נפקות שאלת הבעלות שעוררה המשיבה, בתחולת תקנות הפטור רק על בניה במקרקעין בידי בעל זכות במקרקעין וטענתו ממלא המדובר במקרקעין שבבעלותו.
9. אחרונת טענותיו של המבקש היא כי בטרם החל בבניה, פנה ביום 23.4.18 למפקח המשיבה, מר מוחמד חנג'ר ווידא אפשרות הקמת הגדר ללא היתר ולאחר שהמפקח השיב לו כי הגדר שיש בכוונתו לבנות פטורה מהיתר – החל בבניה. כראיה לכך, צירף המבקש העתק של הודעת וואטסאפ שנשלחה מהמפקח למבקש ובה מסמך המכיל את תקנות הפטור (נספח 4). המבקש, כך נטען, הסתמך על נציג המשיבה ומשכך אין להתיר הריסת הבניה – אף אם ימצא שנדרש לה היתר.
לאימות הבקשה צורף תצהיר המבקש ובו הצהיר כי הפרטים הכלולים בבקשה הם נכונים.
10. המשיבה בתגובה לבקשה חזרה על עתירתה לדחות הבקשה על הסף מחמת כך שאינה עומדת בתנאיי הסף הקבועים בתקנות לעניין צו הריסה מנהלי. נטען כי המבקש לא המציא כנדרש הבקשות למשיבה עם פתיחת ההליך בבית המשפט. תקנה 6 בתקנות אלה קובעת שבית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו.
11. לגופו של עניין, נטען שיש לדחות הטענה בדבר פגם המצוי בצו ההריסה; אמנם, כך נטען, הצו לא מפרט את הפרטים האישיים של בעל התפקיד שחתום עליו ואולם המשיבה צירפה תצהיר מהנדס הוועדה, מר מרק פסין – שהוא הגורם המוסמך לחתום על צו ההריסה - שהצהיר כי החתימה המצויה בצו היא חתימתו ועקב תקלה משרדית לא צורפה החותמת האישית שלו שבה מפורטים שמו ותפקידו כמהנדס הועדה המקומית מעלה הגליל. עוד צורף לתגובה לצד צו ההריסה (נספח ב) ותצהיר מפקח הוועדה המקומית (נספח ג) מסמך התייעצות נותן הצו עם תובע החתום בחתימה שזוהתה בידי מר מרק פסין כחתימתו.
12. באשר לטענה כי העבודה שבוצעה אינה טעונה היתר ובנויה בשטח המבקש, נטען כי בשונה מטענת המבקש, רק חלק מחלקה 2 שעליה נבנה הגדר נמצאת בשימוש המבקש כך שחלק מהגדר בנויה בשטח שאינו נמצא בשימושו וחלקה 2 בכללותה אינה בבעלותו אלא בבעלות המושב.
ללא קשר לשאלת הבעלות, כך נטען, הבניה שבוצעה נכללת בתקנות הפטור בשים לב לכך שהגדר אינה אלא קיר בטון בקרקע שייעודה חקלאי ואינה עשויה מחומרים קלים המאפשרים בניה ללא היתר. עולה מהצילומים של הבניה כי הסתמנה כוונה מצד המבקש להמשיך בניית הגדר לגובה מעבר לגובה המותר על פי תקנות הפטור, אף במקרקעין שייעודו אינו חקלאי; כמו כן המבקש לא פעל במתווה הפעולה של מי שבונה בנייה הפטורה מהיתר לנוכח העובדה שלא דיווח על ביצוע העבודה כנדרש בהתאם לתקנה 4א2 לתקנות הפטור. הבניה האסורה, כך נטען, הובאה לידיעת המשיבה רק לאחר שהתקבלה תלונה מאת יו"ר האגודה של המושב עין יעקב.
13. באשר לאחרונת טענותיו של המבקש ולפיה הסתמך על קביעתו של מפקח הוועדה שאין צורך בהיתר בניה לגדר שנבנתה, נטען כי מדובר בהטעיה ובמצג עובדתי שאינו הולם את שאירע בפועל. אמנם, כך נטען, המבקש פנה למפקח הועדה בשאלה כללית לצורך מידע בדבר בניה הפטורה מהוצאת היתר; ואולם, מפקח הועדה, מר מוחמד חנג'ר, מעולם לא חיווה דעתו בנוגע לבניה שטרם החלה ושלח למבקש צילום של תקנות הפטור והנחיות מרחביות - מבלי לצרף להם דעה באשר לבניה שהיא נושא הצו.
14. ביום 17.9.18 במהלך הדיון בבקשה, טענה המשיבה כי התצהיר מטעם המבקש שצורף לבקשה אינו עונה על דרישות החוק בהיותו מפנה לבקשה ומבלי שיש בו תיאור העובדות שלגביהן הוא נערך. עוד טענה המשיבה כי תצהירו של המבקש עומד לבדו מבלי שצורף לו תצהיר של בעל מקצוע שיהא בו לתמוך בעובדות בנושאים תכנוניים הטעונות ביסוס של איש מקצוע. בבקשה, כך נטען, ישנן טענות לעניין הבעלות במקרקעין, גבולותיו והתקשורת שבין מפקח המשיבה ומבקש – ואלה חייבו תיאור העובדות בתצהיר גופו ולא על דרך הפנייה כללית לבקשה לביטול צו ההריסה.
עוד במהלך הדיון האמור עלתה מחלוקת בין הצדדים, באשר למסמכים שצורפו לכתבי הטענות, החתומים בחלקם בידי מי שלא התייצב לדיון ולא ערך תצהיר מטעמו.
מפקח הועדה, מר מוחמד חנג'ר, העיד מטעם המשיבה וצירף תמונות מיום 30.4.18 (מש/2) ומיום 1.5.18 (מש/3), המתעדות את הבניה שלגביה הוצא הצו. מפקח הועדה אישר כי שלח למבקש העתק של תקנות הפטור ואולם העיד כי שליחתם נעשתה לאור פניית המבקש למפקח בשאלה כללית על אודות בניה הפטורה מהיתר וללא כל התייחסות קונקרטית לבניה שהיא נושא צו ההריסה. מפקח הועדה העיד כי אין בסמכותו לאשר לאדם בניה או הריסה של בניה ואינו נותן ייעוץ על אודות בניה - אם היא טעונת היתר או פטורה ממנו.
עוד עלה במהלך הדיון האמור, כי לטענת המבקש העבודה הסתיימה ומנגד טענת המשיבה כי הבניה כפי שתועדה מלמדת כי טרם הסתיימה.

דיון והכרעה:
15. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי כל שהונח לפני הבקשה לביטול צו ההריסה נדחית.

אעיר כי לא מצאתי להידרש לטענתה המקדמית של המשיבה לדחות הבקשה על הסף לאור החלטתה של כב' השופטת לוקיץ בטרם עבר ההליך להתנהל לפני, לרבות עיכוב הביצוע שניתן עד לקיום דיון לגופה של בקשה.
מטעמי נוחות, אדרש לטענות המבקש תוך שינוי סדר הטענות.
אמנם עלה במהלך הדיון כי ישנה מחלוקת בין הצדדים אם הבניה הסתיימה (המבקש כאמור, טען כי סיים הבניה ואילו המשיבה טענה כי עולה מתיעוד הבניה כי טרם הסתיימה והייתה כוונה להמשיך בבניית הגדר לגובה); ואולם הוסכם כי מדובר בבניה שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה. משכך, אין מחלוקת שהתנאי המקדמי להוצאת צו ההריסה המנהלי בדבר היות הבניה "טרייה" התקיים.
פסיקת בית המשפט העליון חזרה והדגישה החשיבות לשימור התכלית של האכיפה המנהלית והגבלת ההתערבות השיפוטית בתנאים הקבועים בחוק; כך לדוגמה צוין ברע"פ 2341/14 קבועה סלים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (28.5.14) כי:
"תכליתו של צו הריסה מינהלי, היא לסייע באכיפה מהירה ויעילה של דיני התכנון והבניה. הביקורת השיפוטית הנוהגת בבקשות לביטול צו הריסה מינהלי, היא מצומצמת (רע"פ 2958/13 סבאח נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (8.5.2013))."

הגבלת סמכותו של בית המשפט באה לידי ביטוי בטעמים שהוגדרו בחוק, שבעטיים ניתן לבטל או להתלות את צו ההריסה; התנאים לביטול צו מינהלי מפורטים בסעיף 229 לחוק התכנון והבניה והם:
"לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו."
סעיף 229 לחוק התכנון והבניה החליף את סעיף 238א לחוק כפי שהיה עובר לתיקון 116, אך לא שינה ממהותו. ברע"פ 6032/13 זמירה שלהבת אהרן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה (2.2.14) נאמר כי:
"צו הריסה מנהלי, המוצא מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, הוא אקט מנהלי, ולא אקט עונשי. לפיכך, וכפי שקבעו גם הערכאות הקודמות, עומדת למשיב חזקת התקינות המנהלית, היינו חזקה כי פעולתו המנהלית נעשתה כדין. על המבקש לסתור חזקה זו, מוטל הנטל להוכיח את דבר קיומו של הפגם שנפל, לטענתו, בהתנהלותה של הרשות המנהלית (רע"פ 2956/13 דמקני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב – יפו (31.7.13); רע"פ 2958/13 סבאח נ' מדינת ישראל (8.5.13); רע"פ 9174/08 פרץ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב (16.11.08))"

למעשה, על מי שמבקש לבטל או להתלות צו הריסה, לבסס טענותיו כנגד צו מנהלי שהוצא, כאשר תקינותו של הצו מוכללת בחזקת התקינות המנהלית.

בסיס עובדתי בצו ההריסה שגוי:
16. המבקש טען כי התיאור העובדתי שבצו ההריסה שגוי ונועד להוציא את הבניה מתחולת תקנות הפטור.
טענותיו של המבקש כנגד התיאור העובדתי שבצו ההריסה נטענו ללא הנחת בסיס ראייתי ותמונה שהוגשה באמצעות המפקח (מש/4) המציגה את הדרך הציבורית המצויה בסמוך לגדר שנבנתה וכן את גדר המערכת של המושב הולמת את התיאור העובדתי המפורט בצו.

טענתו של המבקש בהקשר זה כי התיאור העובדתי נועד להוציא הבניה מתחולת תקנות הפטור. ואולם, כפי שהובהר בדיון על אודות תחולת תקנות הפטור, הוצאת הבניה מתחולת הפטור – על פניה – אינה בשל התיאור העובדתי כפי שהוצג בצו ההריסה. הנסיבות המתוארות בצו ההריסה, כפי שעלה מתשובת המהנדס לשאלות ב"כ המבקש כוונו כדי להציג מצב שנוצר בשל הבניה של "פרוזדור שהוא לא מנוצל לשום דבר ולא נותן אפשרות להיכנס לא מצד אחד ולא מהשני זה לא תקין" (עמ' 15, ש' 22-23 לפרוטוקול).
העבודה בוצעה כדין:
17. לטענת המבקש, הגדר שבנה לא דורשת היתר וזאת בהסתמך על תקנות הפטור; ואולם, המבקש לא הניח תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענה זו - בוודאי לא כזו שיהא בה להעביר הנטל למשיבה להוכיח אחרת.
חוק התכנון והבניה מכליל גדר, כפי שנבנתה, כבניין וסעיף 145 לחוק התכנון והבניה מחייב הוצאת היתר בניה בטרם ביצועה. תקנות הפטור, מאפשרות בתנאים המפורטים בהן, בניה ללא הוצאת היתר; ואולם – על הטוען כי הבניה מוכללת בתקנות הפטור לבסס טענתו –שאם לא כן תמצא בנייתו בגדרו של הכלל המחייב היתר בניה.
טענת המבקש כי תקנות הפטור חלות כרכה שאלות בדבר זהות הבעלים של המקרקעין ובדבר ייעוד המקרקעין – אם חקלאי הוא או אחר. תקנה 2 (1) לתקנות הפטור קובעת כתנאי לפטור עבודת בניה מהיתר כי היא תבוצע בידי בעל זכות במקרקעין או בעל זכות לגביהם המאפשרת ביצוע עבודות. באשר למהות הבניה הרי שתקנה 5 לתקנות הפטור מגבילה בניה של גדר או קיר תומך בפטור מהיתר כאשר גובה הגדר אינו עולה על 1.5 מטרים מפני הקרקע משני צדי הגדר וגובה קיר תמך לא יעלה על 1 מטר. אם הקמת הגדר היא בשטח חקלאי הרי שכדי שתהא פטורה מהיתר, בהתאם לתקנה 7 לתקנות הפטור, עליה להיות מחומרים קלים ולא אטומה.
להזכיר, מדובר בבניה של מה שכונה כגדר ואולם – המדובר בחומה אטומה בנויה מיציקת בטון, טיט ולבנים.
עולה מעדותו של מהנדס הועדה כי ייעוד המקרקעין שעל גביהם נבנתה הגדר הוא חקלאי – זאת אף בהסתמך על התוכנית שצירף המבקש לבקשה. עוד העיד מהנדס הועדה כי מדובר במקרקעין שאינם בבעלות המבקש ורק חלק מהם בשימושו ברשות הבעלים. המבקש לא צירף לבקשה תצהיר של בעל מקצוע שיש בו כדי לבסס אחרת.
המבקש צירף לבקשתו העתק של מסמך המכיל את רשימת העבודות הפטורות מהיתר ששלח לו, לטענתו, מפקח הועדה – בטרם החל בבניה ובו מפורטים תנאים כלליים לביצוע עבודות פטורות מהיתר ובהם הוראה כי "מי שמתכוון לבצע עבודות הפטורות מהיתר נדרש לברר קודם בוועדה מה הן ההוראות החלות על עבודה זו".
במצב העובדתי שהונח לפני הרי שלא הונח בסיס לכאורי לקביעה כי מדובר בבניה הפטורה מהיתר.
הסתמכות על מפקח המשיבה:
18. המבקש, כאמור, טען כי התייעץ עם מפקח הועדה ועל סמך ההתייעצות עמו החל בבניה. ואולם התיאור העובדתי מצד המבקש על אודות אותה התייעצות עם המפקח לוקה בחסר בלשון המעטה. להזכיר, המבקש צירף תצהיר שבו הפנה לעובדות שבבקשה לביטול צו ההריסה. בסעיף 3 א לבקשה נטען כי המבקש פנה "בתאריך 23.4.18 – עוד לפני שהחל בבניית הגדר – למפקח הוועדה החתום על התצהיר שביסוד הצו בשם חמודי (מר מוחמד חנג'ר) אשר השיב לו כי הגדר הנבנית על ידו הינה פטורה מהיתר ואף שלח לו בהודעת "וואטסאפ" העתק מהתקנות הנל תיקון 101 משנת 2014 כאסמכתא".
מפקח הועדה העיד ומסר כי לא ידע פרטים על אודות הבניה המתוכננת וכי אין בסמכותו לאשר בניה או הריסה. עוד מסר מפקח הועדה כי שלח למבקש את התקנות ולא נתן דעתו באשר לגדר שהמבקש ביקש לבנות.
בהינתן החוסר העובדתי שבבקשה לצד עדותו של המפקח – לא מצאתי לקבל טענתו של המבקש כי הסתמך על דעתו של מפקח הועדה. משכך, אינני נדרשת לשאלה מה הנפקות של הסתמכות שכזו – לו הייתה לה אחיזה בעובדות, אך אציין כי המענה לה אינו מוביל בהכרח לביטול צו ההריסה.
אעיר כי התמונות מיום 30.4.18 (מש/2) ומיום 1.5.18 (מש/3), המתעדות את הבניה שלגביה הוצא הצו מלמדות על כך שמדובר בבניה שבוצעה בסמוך למועד הוצאת צו ההריסה ונגדעה באיבה – לאמור חומה בנויה שעל פניה טרם הסתיימה בנייתה ואמורה להאמיר מעבר לגובה קיים של 1.5 מטרים. תקנות הפטור מחייבות דיווח על ביצוע עבודת בניה הפטורה מהיתר ועלה כי המבקש לא דיווח על ביצוע העבודה, אלא זאת נתגלתה בעקבות תלונה. באלה, מתחזק הרושם כי אין המדובר בבניה שהסתמכה על תקנות הפטור.

פגם בצו ההריסה:
19. מצו ההריסה נשמטו פרטי הגורם שחתם על הצו ושזוהה רק לאחר מכן כמהנדס הוועדה – הוא הגורם המוסמך לחתימה על הצו. להזכיר, בצו ההריסה ישנה חתימה במקום המיועד לחתימה של הגורם המוסמך ואותה החתימה מופיעה במסמך ההתייעצות של נותן הצו עם תובע. הוראת סעיף 229 לחוק התכנון והבניה מתארת הפגם שבשלו יש לבטל הצו כ"פגם חמור"; לאמור – לא כל פגם יוביל לביטול הצו. משזוהה הגורם שחתם על צו כמהנדס הועדה וכן לאור המסמכים שצורפו לצו (תצהיר מפקח הוועדה המקומית ומסמך ההתייעצות נותן הצו עם תובע) מתברר כי תהליך הוצאת הצו נעשה בהתאם להוראות החוק.
בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הפגם הנטען יש בו כדי להוביל לביטול צו ההריסה (בהקשר זה ראו הערת כב' השופט מלצר בהקשר של העדר חתימת תובע על כתב אישום ברע"פ 4624/13 –א רוסלן קוזניצוב נגד מדינת ישראל (27.8.13) שם, שולי פסקה 13). מדובר בפגם טכני, שאינו יורד לשורשו של עניין – וכל עוד מצויה חתימתו של מהנדס הועדה על גבי הצו והמסמך הנלווה, שזוהתה כחתימתו של המהנדס, הרי שבכך הובהר כי מדובר בפגם טכני שאינו מהותי.

סוף דבר,

20. הבקשה נדחית. עיכוב הביצוע מבוטל.

בהתאם לסעיף 222 לחוק, צו ההריסה ניתן לביצוע בתוך 60 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ט תשרי תשע"ט, 28 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


1 מתוך 7








צה בית משפט שלום 33585-05/18 שאול להט נ' ועדה מקומית לתכנון מעלה הגליל (פורסם ב-ֽ 28/10/2018)