פסקי דין על קרוטר שירן | פסקי דין על קרוטר יצחק | פסקי דין על קרוטר ציםורה | פסקי דין על מועצה מקומית אריאל | פסקי דין על מדינת ישראל -משרד החינוך והתרבות |

128873/00 א     28/10/2005




א 128873/00 קרוטר שירן, קרוטר יצחק, קרוטר ציםורה נ' מועצה מקומית אריאל, מדינת ישראל -משרד החינוך והתרבות




1
בתי המשפט
א 128873/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
28/10/2005
תאריך:
כב' השופט חאג' יחיא

בפני
:

1 . קרוטר שירן

2 . קרוטר יצחק

3 . קרוטר ציםורה

בעניין:
התובע
עופר כהן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . מועצה מקומית אריאל

2 . מדינת ישראל -משרד החינוך והתרבות
הנתבע
עמירם כהן
לנתבעת 1
שמואל צור
לנתבעת 2
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
בפני
תביעה לתשלום פיצויים על נזקי גוף שנגרמו לתובעת.

על פי כתב התביעה התובעת ילידת 1986 , נפגעה ביום 7/10/99 , כשהייתה עדיין בת 13 , תלמידת כתה ז' בבית הספר הנמצא בבעלות הנתבעת 1 , ובפיקוח מנהלי של הנתבעת 2 דרך משרד החינוך והתרבות.

התובעת מתארת את פגיעתה בכתב התביעה כך :

" ביום 7/10/99 בשעה 11:30 בעת ששהתה התובעת בבית הספר במסגרת יום לימודים במהלך הפסקה בין השיעורים , נטרקה דלת הכיתה בה שהתה ע"י תלמידים משתוללים , על האצבע השלישית בכף ידה השמאלית , שנמצאה באותה עת על קורת פתח הכניסה.... "

התובעים טוענים כי יש ליחס לנתבעות את האחריות לאירוע התאונה בה נפגעה זאת בין היתר משני טעמים:

1- 1- לא פיקחו על התלמידים בעת ההפסקה והשתוללות שלהם, ואשר היא זו שגרמה לטריקת הדלת והפגיעה בידה.

2- 2- אי התקנת מעצור הידראולי בדלת, שהיה מונע טריקה .

התובעים טוענים כי יש להחיל על המקרה , את הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין .אך לחילופין, טענו לפרטי רשלנות שונים כפי שפורטו בכתב התביעה .

הנתבעות מתגוננות כנגד התביעה .

הנתבעת 1 אינה סבורה כי יש מקום להחיל את סעיף 41 לפקודה , וכי על התובעים להוכיח את פרטי תביעתם באור הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה , " וטוענים כי לא התקיימו התנאים להחלת הסעיף.

כן טוענת הנתבעת 1 כי היא פעלה ככל רשות מקומית סבירה, ולא הפרה כל חובה , ולא התרשלה במילוי תפקידה , ואף טוענת כי יש ליחס לתובעת 1 רשלנות תורמת במידה כזו שמנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנות כל שהיא - המוכחשת - מצדה ובין התוצאה .

הנתבעת 2 אף היא דוחה את טענות התובעים בדבר אחריות כל שהיא לאירוע התאונה , ומוסיפה כי בית הספר נמצא בבעלותה , וניהולה של הנתבעת 1 והיא האחראית לתחזוקתו , ולא הנתבעת 2.

בעקבות האירוע בו נפגעה התובעת, נגרמה לה קטיעה חלקית של קצה גליל אצבע שלישית ביד שמאל. מומחה מטעם התובעת קבע כי נותרה לה נכות בשיעור של 5%. מומחה הנתבעים קבע כי נותרה נכות של 2.5% .

בישיבת יום 11/5/05 הודיעו באי כוח בעלי הדין כדלקמן :

" הגענו בינינו להסכמה דיונית ולפיה במקרה והפשרה לא תצא לפועל ויהיה צורך בשמיעת הוכחות שחוות הדעת מטעם הצדדים יוגשו כפי שהן לבית המשפט , ללא צורך בחקירת נותני חוות הדעת , ובית המשפט יכריע על פי מכלול הראיות גם בשאלה הרפואית "

אתייחס לשאלה הרפואית בהמשך .

לצורך הוכחת התביעה הגישו התובעים, שני תצהירים , במקום עדות ראשית , של התובעת 1 .

תצהיר אחד ביום 22/7/04 , והשני תצהיר משלים ,ביום 17/6/05 .

בתצהיר הראשון מתארת התובעת 1 את אירוע התאונה בו נפגעה , כשהיא חוזרת מילה במילה על האמור בסעיף 3 לכתב התביעה כפי שצוטט לעיל. בתצהיר השני המשלים, מעלה התובעת 1 טענות בדבר הנזק שנגרם לה בעקבות הפגיעה והנכות שנקבעה .

מעיון בכתב התביעה ובתצהיר הראשון של התובעת 1 , ניתן להבין כי במהלך שהותה בכיתה , בהפסקה בין השיעורים, נטרקה הדלת ע"י ילדים משתוללים, שאין התובעת יודעת מי הם , ועצם טריקת הדלת ע"י ילדים משתוללים, היא עילת האחריות בנזיקין שמיוחסת לנתבעות. התובעים טוענים כי עצם ההשתוללות של ילדים, ללא פיקוח צמוד מצד מחנך הכיתה או מורה תורן , מהוה רשלנות מצד הנתבעות, שאילו קוימה חובת הפיקוח הצמוד, האירוע היה נמנע .

כן טוענים התובעים, כי בדלת שנטרקה, לא היה מעצור הידראולי , שגם בכך יש משום הפרה של חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, וכי אילו היה מותקן מעצור כזה, התאונה היתה נמנעת.

באי התקנת המעצר-טענו התובעים- יש גם משום היפר חובה חקוקה .

מלבד תצהירי התובעת 1 לא הובאו עדויות בע"פ מצד התובעים להוכחת היפגעות התובעת ע"י דלת כפי שתואר.

בחקירתה הנגדית ביום 19/6/05 , ובתשובה לשאלות בא כוח הנתבעת 1 אישרה התובעת 1 ,עוד שני פרטים שלא מצאו זכר לא בתביעה ולא בתצהיר.

א- א- בזמן שנפגעה מהדלת , היו איתה עוד 2 בנות בתוך הכיתה , ועוד 3 מחוץ לכיתה, קרי היו שם עוד חמש בנות שמן הסתם ראו את האירוע , ויכלו להעיד עליו .

ב- ב- בתשובה לשאלות בא כוח הנתבעת 2 ( עמוד 13 לפרוטוקול) מציינת התובעת כי מי שטרק את הדלת על ידה הנו ילד בשם אלירן ברטל .

אם כי נטען הן בכתב התביעה והן בתצהיר, כי הדלת נטרקה עקב השתוללות של "התלמידים", הרי בחקירתה הנגדית , עמוד 13 לפרוטוקול, אין התובעת עוד יודעת אם היתה השתוללות אם לאו, היא רק שמעה .

"שרצים במסדרון , אני שמעתי את הרעש שהגיע בכיוון אלי "

בא כוח הנתבעת 2 תוהה, וגם אני יחד עימו , מדוע לא מצאה התובעת לנכון להגיש את התביעה כנגד אותו אלירן ברטל, אשר הוא הגורם הישיר לטריקת הדלת על ידה של התובעת 1 .

כמו כן תוהה בא כוח הנתבעת 2 , מדוע התובעת לא הביאה את אותן תלמידות 5 במספר , כדי להעיד על אשר קרה .
ע"א 293/90 - פיליפ גרינהולץ ואח' נ' יעקב מרמלשטיין, תק-על 94(4), 82 ,עמ' 88.

"(2)ככלל, אי העדתו של עד רלוונטי, אשר יש בעדותו כדי לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה כי דבריו היו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן. עם זאת - זוהי הנחה הניתנת לסתירה, ומכל מקום - אין זה כלל מיכני לפיו די בעצם ההימנעות מהבאת העד כדי לערער את גרסתו של בעל דין (ראה ע"א 240/77 כרמל נ' פרפורי, פ"ד לד(301 (1; ע"א 635/76 טייבר נ' טייבר, פ"ד לא(743,737 (2; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(239 (1)".
וכך נאמר בהקשר זה בע"א 465/88:
"סבורני, כי אמת המידה להחלת ההנחה האמורה היא הצפיה ההגיונית והמתבקשת, בנסיבותיו של המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על ידו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, וכפי שאותו בעל דין טוען להן" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (659 ,651 (4) (3)".
ו.

ראה בענין גם את ת"א (תל-אביב-יפו) 167293/02 - באום גדי - נעלי דו קו בע"מ נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ . תק-של 2004(3), 868 ,עמ' 871.

חמש עדות היו למקרה בו נפגעה התובעת לטענתה, והיא לא מצאה לנכון להביא ולו עדה אחת שתתמוך בגרסתה ? הדבר מעור תמיהה ,ואף מטיל ספק באמיתות גרסתה של התובעת.

במהלך חקירתה הנגדית של התובעת 1 , בקשתי ממנה לשחזר את צורת אירוע התאונה . במהלך השחזור עמדה התובעת עם הפנים לכיוון הדלת ( שלצורך השחזור, הדגימה את דלת הכיתה ) ואמרה

" הדלת היתה פתוחה כלפי חוץ לכיוון הפרוזדור , פני היו לכיוון הכיתה , וידי על המשקוף ומי שהוא טרק את הדלת מבחוץ ".

יש לזכור כי אצבע 3 ביד שמאל היא שנפגעה .

תיאור התאונה על ידי התובעת 1 , אינו מתיישב עם ההיגון והשכל הישר . התובעת 1 עמדה בתוך אולם בית המשפט עם הפנים החוצה לכיוון הדלת, וכך שמה את ידה השמאלית על המשקוף . כאשר היא עומדת כך והדלת פתוחה כלפי חוץ ושמה את ידה השמאלית על המשקוף, הרי שהאצבע הכי קרובה אל המקום בו נעצרת הדלת במשקוף היא אצבע מספר 5 , ולא אצבע מספר 3 . זאת ועוד, אם הדלת היתה פתוחה כאשר פני התובעת 1 לכיוון הדלת, יכלה בודאי לראות , הן את הדלת בשעת טריקה, והן את מי שהיה בחוץ ומתחיל לסגור את הדלת.

הנה התובעת אומרת כי היא לא ראתה , מה היה בחוץ, היא רק שמעה צעקות במסדרון.

תהיה נוספת. התובעת אמרה:

" הדלת היתה פתוחה כלפי חוץ , לכיוון הפרוזדור , פני היו לכיוון הכיתה."

הנה בעמוד 13 לפרוטוקול , נשאלה התובעת 1 :

|
" ש. כאשר היד היתה על המשקוף , היכן היו פניך ?
ת. פני היו לכיוון הכיתה "
ועוד נתון על פי התמונות שצורפו לתצהיר העד שלמה ראמי , הדלת מסתובבת על הציר השמאלי שלה כשעומדים בחוץ ומושכים אותה החוצה לפתיחה .

אם נסכם את העובדות הנ"ל , ודברי התובעת, הרי היא אומרת כי היא עמדה כאשר פניה אל הכיתה , משמע שגבה היה בכיוון החוץ. במקרה זה , ידה השמאלית לא יכולה להיות מונחת על המשקוף אליו נסגרת הדלת , אלא על המשקוף עליו מונחים צירי הדלת . במקרה כזה כאשר ידה השמאית מונחת על המשקוף בצד שמאל שלה , אבצע 3 ביד שמאל , מונחת על המשקוף והיא הכי קרובה למקום בו נפגשת הדלת עם המשקוף. במקרה זה כדי שאצבע ידה השמאלית של התובעת תימחץ בין הדלת למשקוף חובה היא כי הדלת תיסגר עד הסוף כך שהמרווח אשר בין הדלת למשקוף יהיה פחות מעובי העצם באצבע ידה השמאלית של התובעת. אך תיאור כזה אינו מתקבל על הדעת. שכן כאשר היא עומדת וידה השמאלית על המשקוף עליו מותקנים הצירים של הדלת , הרי שכל גופה נמצא בתוך פתח הדלת , ואין כל אפשרות כי הדלת תיסגר עד הסוף כשהיא עומדת בפתח הדלת , פניה אל תוך הכיתה וגבה אל המסדרון .

התובעים הגישו כראיה מטעמם, נוסף לדברי התובעת עצמה , גם ת/1 דין וחשבון על תאונה שמולא ע"י מנהלת בית הספר גב' אילנה נולמן .

בדין וחשבון זה נרשם אומנם כי :

" במהלך הפסקה נטרקה דלת על אצבע של התלמידה הנ"ל הדלת גרמה לכריתת פרק עליון מאצבע של התלמידה "

אך יש לזכור כי הדברים נרשמו ע"י המנהלת, לא בתור עדות ראיה אלא על פי דברי התובעת עצמה .

לסיכום, לענין היפגעות התובעת כתוצאה מטריקת הדלת על אצבע ידה, לא עלה בידי התובעת 1 להוכיח את הטענה .

א- א- היא לא הביאה לעדות אף אחת מחמש הבנות שהיו עמה בשעת מעשה

ב- ב- לגבי אותו אלירן ברטל שהתובעת 1 טוענת כי טרק את הדלת, היא כבשה את עדותה בענין זה , ולא גילתה את שמו לא בפני
המנהלת, לא בכתב התביעה, ולא בתצהיר שלה במקום עדות ראשית, ורק מסרה על כך בבית המשפט . אותו לירן ברטל, נוסף לעובדה שלא נתבע, , פרטיו כאמור לא נמסרו לנתבעות, ולא ניתנה להן ההזדמנות לחקור את המקרה ולתשאל אותו . גם המנהלת, לא תחקרה אותו מתוך סברה כטענת התובעת כי " תלמידים !" השתוללו וטרקו את הדלת.בלי להתיחס לתלמיד ספציפי.
ג- ג- תיארו התאונה כפי שהסברתי למעלה, אינו מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר.

הייתי מחליט לדחות את התביעה כבר בשלב זה משלא הוכיחו התובעת כי התובעת 1 אכן נפגעה כפי שהיא טוענת כי נפגעה .

אך גם בהנחה כי התובעת אכן נפגעה בגלל טריקת הדלת על ידה , נשאלת השאלה מה היא האחריות של הנתבעות , ומה הם פרטי הרשלנות שניתן ליחס להן או לכל אחת מהן , שהביאה לפגיעה המדוברת.

הלכה היא כי התובע פיצוי על נזק שנגרם במהלך ביצוע עוולת הרשלנות חייב להוכיח חמשה אלמנטים :

א- א- קיומה של חובת הזהירות כלפי הנפגע
ב- ב- הפרת חובת הזהירות,
ג- ג- גרימת נזק כתוצאה מן ההפרה
ד- ד- הקשר הסיבתי שבין ההפרה ובין הנזק
ה- ה- גובה הנזק .

אם כן על התובעים להוכיח בשלב ראשון( לפני שלב הנזק) את קיומה של חובת הזהירות, ואת הפרתה ואת הקשר הסיבתי בין ההפרה והנזק.

במה כשלו הנתבעות , לדעת התובעים?

א- א- בכך שלא התקינו מעצור הידראולי בדלת
ב- ב- בכך שלא קיימו פיקוח צמוד והדוק על התלמידים כדי למנוע השתוללות.

אין כל ספק כי בית ספר והנהלתו, ומפעיליו, וכן משרד החינוך של הנתבעת 2 אחראיים מושגית לשלומם של התלמידים החוסים בצל ניהולם ופיקוחם, והם חייבם לקיים רמת בטיחות הנדרש למניעת פגיעה בהם ובשלומם ., זאת מעצם היתום מחזיקים ומנהלים מוסד שאליו מתקבצים מאות תלמידים לצורך לימוד והדרכה .

שאלת האחריות הקונקרטית תיבחן לגבי כל מקרה ומקרה לגופו לבירור אם הסיכון ממנו נפגע הנפגע הנו סיכון סביר ויומיומי רגיל לו חשוף כל אדם באשר הוא נמצא במקום מסוים, או המדובר בסיכון לא סביר שחובה על מי שאחראי כלפי הנפגע למנוע אותו .

ראה לענין זה את ע"א 310/89 - אליהו כהן (קטין) נ' לנטוש מאיר ו-2 אח' . פ"ד מו(1), 402 ,עמ' 404-405.להלן .
על פי הראיות ששמעתי, בית הספר, כולל בנייתו, ניהולו, ותחזוקו, והתקנת מתקנים שבו, נעשו ע"י הנתבעת 1. אם כי במימון, הכוונה , ואישור תוכניות בניה ומתקני בטיחות שהותוו ואושרו ע"י הנתבעת 2 , אך בפועל בוצעו ע"י הנתבעת 1.

ואילו הפיקוח החינוכי, על תוכניות לימודים, מינוי מורים , ופיקוח על עבודתם, נעשה ע"י הנתבעת 2 .

בשאלת התקנת או אי התקנת מעצורי ם הידראוליים בדלתות, הדבר נשעה ע"י הנתבעת 1 , פיקוח על מורים וסדרי עבודתם , וחובת הפיקוח שלהם על התלמידים מסורה בידי הנתבעת 2.

בשאלת הפיקוח של המורים על התלמידים, ומידת הידוקו של הפיקוח האמור, ברור כי אלה נעשים על פי סטנדרטים מקובלים, ובמידה סבירה . סבירותה של מידת הפיקוח הנה פועל יוצא של ניסיון החיים עם תלמידים , גילם, התנהגותם הצפויה מעצם היותם ילדים, אירועים בעבר באותו מוסד חינוכי המחייבים מידה יותר הדוקה של פיקוח, וצפייה סבירה של ההנהלה, ושל המורה המחנך או המורה התורן, שגם היא נקבעת על פי ניסיון החים . בכל מקרה אין לדרוש פיקוח צמוד על כל ילד וילד , או על מספר מועט ביותר של תלמידים, עד כדי העמדת מורה על כל קבוצה קטנה של תלמידים. מוסד חינוכי כשמו כן הוא , הנו מוסד בו מקבלים התלמידים חינוך לחיי חברה , סובלנות, שיתוף פעולה עם הזולת , זכויות הפרט ודמוקרטיה . הצמדת מורה לכל תלמיד לא רק שהיא בלתי אפשרית, היא יכולה במדיה מסוימת, לבוא על חשבון פרטיות התלמיד ופגיעה בעצמאותו , והדילמה בין פיקוח לצורך מניעת אלימות, ובין מתן מידה של חופש ופרטיות, לעולם תישאר.

לא רק זו. אין לדעת מה הוא מספר המורים הדרוש , כדי למנוע השתובבות של התלמידים, אשר מעצם טבעם וברייתם נוטים לשובבות . ולעולם לא יהיה ניתן למנוע באופן מוחלט מעשה השתוללות או שובבות של שני תלמידים שיכולים לריב - מטבע הדברים- על כל דבר פעוט ככל שיהיה , ולא יהיה בידי המורה התורן כדי למנוע כל פעולה או תנועה פתאומית שכזו .

מאידך כמובן שאין לאפשר יציאה של עשרות תלמידים לתוך מסדרון צר, לאחר מתח השהיה בכיתה למשך שני שיעורים או יותר, זה אץ אל השירותים וזה רץ לפינה לאכול את הסנדוויץ שלו. זה כועס על חברו מסיבה כל שהיא ומבטא כעס זה בצורה זו או אחרת של חומרה, צועקים, משתוללים, קופצים ומתנועעים .ופורקים מתח .

הכל נמדד לפי מידה , וצריך לעמוד במבחן הסבירות.
ראה לעין זה את ע"א 715/70 גדעון דניאל נ .אורט ישראל נתניה פד"י לה(2)

(א) מידת הפיקוח הדרושה היא פועל יוצא של הנתונים, כגון: גיל הילדים, תנאי השטח, אופי העיסוק והסיכון, הנובע ממנו, וכיוצא באלה.

(ב) בעת הפסקה, משחקים וכדומה, בהם נוטים ילדים להשתובבות ואף לפראות, מתחייב, בדרך כלל, פיקוח כללי, אך אם אין נסיבות מיוחדות לאור הנתונים מן הסוג המוזכר בסעיף-קטן (א), אינו מתחייב פיקוח צמוד דווקא, המכסה כל פינה, אלא מספיקה נוכחות בקרבת מקום, כי הידיעה בדבר נוכחות המורה, יש לה, בדרך כלל, השפעה מרסנת, אף אם המורה אינו נראה בכל רגע בכל אתר, אך נמצא, כאמור, בקרבת מקום.

(ג) ראוי שהמורה יהיה בקרבת מקום, כדי שיוכל להתערב במידת הצורך בקטטה או בפעולה מסוכנת אחרת, או כדי שניתן יהיה להזעיקו על אתר; אך מובן, מאידך גיסא, כי המורה אינו יכול למנוע פעולת פתע או תגובה ספונטאנית, שאינה צפויה מראש. במשחקי ספורט, למשל, אין הפיקוח יכול למנוע, בדרך כלל, מעידה בעת ריצה או התנגשות בין מתחרים, הרצים זה בקרבת זה, אם אלו הם תולדה של אופי המשחק ולא של נסיבות או תנאים יוצאי דופן, אותם ניתן לצפות מראש, כדי למנוע את המשחק או את קיום הנסיבות והתנאים האמורים.

(ד) כאשר נבחנה שאלת הפיקוח והשפעתה על אירועו של נזק, נבחן נושא זה בשני שלבים: ראשית, נשאלת השאלה, אם היה פיקוח נאות, וכאשר התשובה שלילית, אם יש ליחס את הנזק שנגרם להעדרו של הפיקוח" (פ"ד לה(771-772 ,764 (2).
ראה בענין גם את ת"א (ירושלים) 2074/00 - ש. (קטין) נ' בית הספר כנסת יהודה . תק-מח 2003(2), 2526 ,עמ' 2527.

כמו כן נא עיין

ע"א 310/89 - אליהו כהן (קטין) נ' לנטוש מאיר ו-2 אח' . פ"ד מו(1), 402 ,עמ' 404-405.

אין מחלוקת שמורים בבית הספר חבים חובת זהירות כלפי תלמידי בית הספר, וזאת גם שעה שנמצאים הם בהפסקה בין השיעורים בשטח בית הספר מחוץ לכתות הלימוד. אחריות זו מוטלת לפי הנסיבות, לעתים על המורה המחנך, לעתים על המורה התורן בחצר, לעתים על מורה אחר, ולעתים על מנהל בית הספר, אשר אחראי אחריות מנהלית לקביעת סדרי עבודה ופיקוח מצד המורים ביחס לתלמידים. בעניננו נבחנה בערכאה הראשונה השאלה אם קימת חבות מצד מנהל בית הספר או מי מהמורים בבית הספר, שאז אין מחלוקת שהמשיבים חבים בפיצוי המערער. גם בערעור בפני
נו לא נטענה כל טענה כנגד חיוב מי מהמשיבים, ובלבד שקימת אחריות מצד מנהל בית הספר או מי ממוריו. לפיכך, כשנדון בשאלת האחריות, נבחן זאת לאור השאלה אם היתה רשלנות מצד מי מהנזכרים לעיל.

4. לגבי אחריות וחובות מורה כלפי תלמידיו הקטינים כבר נקבע:

"חובתו של מורה לפקח על קטין המסור בידיו, זהה לחובתו של הורה... בטויה כאמור בקיום הפקוח על הקטין כדי למנוע פגיעה בו ופגיעתו באחר". [ע"פ 402/75 אלגביש נ' מ.י., פ"ד ל(561 (2, בעמ' .[570

ברור כי מהות חובת הפקוח הלכה למעשה, ממדיה והיקפה משתנים בהתאם לנסיבות הענין, ובהתאם לגילו ותכונותיו של מי שנתון לפיקוח.

ברור גם, כי אין דומה חובת הפיקוח הנדרשת בתוככי חדר הכיתה לזו שאותה יש לקיים בחצר המשחקים."
נושא השתוללות התלמידים
על פי חומר הראיות מטעם התובעים ,אין לדעת באותו יום כמה מורים היו במסדרון, וכמה תלמידים עברו באותו מסדרון בשעת סגירת הדלת על ידה של התובעת.
התובעת בעצמה אינה יודעת אם היו מורים מפקחים במסדרון בשעת מעשה. מצד אחד בתצהיר הראשון של התובעת מספר 1 , אינה טוענת כי לא היו מורים כאלה במסדרון, היא רק אומרת.

" התאונה אירעה מיד לאחר הצלצול להפסקה , בעת שהמורה שסיימה ללמד באותו שיעור יצאה מן הכיתה והיתה עדיין בפרוזדור ... "

סעיף 7 לתצהיר הראשון .

בחקירתה הנגדית ,עמוד 15 לפרוטוקול , שורה 7 , אומרת כך .

" המורה לא היתה בפרוזדור בזמן התאונה ..."

בהמשך

" היא ( המורה ) היתה בקומה עדיין , אבל בזמן האירוע היא לא היתה בקשר עין איתנו .."

כמו כן מוסרת בעמוד 13 .

" ש. שמעת רעש גדול , רגיל ?
ת. שרצים במסדרון , אני שמעתי את הרעש שהגיע בכיוון אלי
ש. אחרי כן שאלת מישהו מה קרה ?
ת. כאשר הייתי בית חולים , בשלב ההחלמה , באו חברות ילדים מבית הספר , הם סיפרו לי מה קרה . גם אותו ילד שעשה את זה התנצל...... "
יש משום זיג וזג בעדותה של התובעת באשר להימצאותה של המורה בפרוזדור בזמן התאונה , בתצהיר אמרה שכן היתה , בעדותה אמרה דבר והיפוכו , פעם שהמורה לא היתה בפרוזדור, ופעם שהיא היתה בקומה , אך לא בקשר עין על התלמידים.

ואולם כל עדותה של התובעת באשר להמצאות מורה או מורים בפרוזדור ברגע התאונה , ומיד לאחריה, אינה יכולה להתקבל . הרי אמרה התובעת כי בזמן שנפגעה היא עמדה בתוך משקוף הדלת, עם הפנים לתוך כיוון הכיתה .

בעדות זו , אומרת התובעת שלמעשה היא לא ראתה מה היה בפרוזדור בשעה שנפגעה, היא רק שמה על כך מחברותיה שבאו לבקרה בבית החולים . אם היא שמעה רק רעש ולא ראתה מה קורה בתוך הפרוזדור , אליו היה מופנה הגב שלה, הרי שאין בידי התובעת להוכיח כי בזמן שנפגעה לא היה מורה או מורים בפרוזדור, כדי לפקח על התלמידים .

מאחר והתובעת 1 טוענת כי שמעה את הפרטים מחברותיה שבאו לבקרה בית החולים, מקבלת משנה תוקף וחשיבות השאלה מדוע אותן חברות לא הובאו להעיד על כך ?

לעומת זאת אומרת עדת ההגנה 2 גב' אילנה נולמן , את הדברים הבאים :

" ... התאונה אירעה מיד לאחר הצלצול להפסקה , כאשר מחנכת הכיתה שסיימה ללמד באותו שיעור רק יצאה מהכיתה , בעודה בפרוזדור בטרם הספיקה להגיע לחדר המורים , ולא סביר בנסיבות אלה לאור נוכחותה הקרובה שתתרחש השתוללות של תלמידים"

( סעיף 3 פסקה שניה לתצהירה ).

גרסתה זו של העדה נולמן, מנהלת בית הספר , לא רק שלא נסתרה , אלא אף נתמכת למעשה בעדותה של התובעת 1 בתצהיר הראשון שלה , (סעיף 7 ) כי התאונה התרחשה מיד לאחר הצלצול להפסקה כאשר המורה עדיין בפרוזדור .

כמו כן , מעידה המנהלת נולמן ( סעיף 4 לתצהיר ) כי \ף

" ברצוני לציין כי בבית הספר מתקיים פיקוח על התלמידים בהפסקות ע"י מורים תורנים ועל פי רשימות מוכנות מראש . עם סיום השיעור יוצאים המורים התורנים מהכיתות , מניחים את חפציהם האישיים בחדר המורים ויוצאים למקום אליו הם משובצים... ,

אף עדות זו לא נסתרה ע"י התובעים, וגם לא נסתרה ע"י עדותה של התובעת 1 , ששהתה במקום ונפגעה . אדרבה , כנאמר לעיל גרסה זו בדבר נוכחות המורה עדיין בקרבת מקום , נתמכת ע"י עדות התובעת עצמה .

מכל מקום, התובעת לא הצליחה להוכיח את הטענה בדבר העדר פיקוח, או העדר הימצאות של מורה תורן בפרוזדור בשעה שנפגעה .

זאת ועוד , התובעת כשלה להוכיח כי היתה בכלל השתוללות בפרוזדור , שעה שהדלת נטרקה - אם נטרקה - על ידה.

שכן היא מעידה ( עמוד 13 )

" ש- האם ראית את ההשתוללות ?
ת. לא
ש. שמעת מה שהוא?
ת. שמעתי ...
ש. שמעת רעש גדול ? רגיל ?
ת. שרצים במסדרון , אני שמעתי את הרעש שהגיע מכיוון אלי "

ובכן , התובעת לא ראתה שמשתוללים במסדרון, היא שמעה רק רעש ( אך לא ראתה מה הסיבה ) . כך שגם נושא ההשתוללות לא הוכח כלל .

לפיכך אני מגיע למסקנה כי התובעת לא הוכיחה כי התנהגותו של הילד אלירן ברטל , היתה במסגרת השתוללות של קבוצה יותר גדולה של תלמידים, שנגרמה עקב העדר פיקוח מצד מורי בית הספר , שיש בו או היה בו כדי למנוע את השתוללות.

עניין המעצור בדלת.

התובעת טוענת כי יש ליחס לנתבעות רשלנות בכך שלא התקינו מעצור הידראולי בדלת .

כשנשאלה התובעת בחקירה נגדית למה תבעה את העירייה, התייחסה לדלת , ואמרה

" הדלתות של בית הספר מברזל ולא היה שום מיגון על הדלת . כאשר הדלת נטרקת, יש מיגון מעל הדלת , כאשר טורקים אותה היא נסגרת לאט . אני לא יודעת מה זה מעצור הידראולי ..."

אך נניח למינוח , ונצא מתוך הנחה שהתובעת מתייחסת למעצור הידראולי גם אם היא לא יודעת איך מכנים אותו . אין מחלוקת בין הצדדים כי לדלתות הכיתות בבית הספר בו למדה התובעת לא היו מעצורים הידראוליים , כטענת התובעים . ואז נשאלת השאלה הכפולה .

א- א- האם יש בכך משום רשלנות מצד מי מהנתבעות המטילה עליה אחריות בנזיקין .
ב- ב- האם קיים קשר סיבתי בין העדר המעצור ההידראולי והיפגעות התובעת .

משתי השאלות נגזרת שאלה שלישית והיא האם ביצוע המעשה ע"י התלמיד אלירן ברטל, אינו מהווה גורם מתערב , שהוא שגרם לפגיעתה ולנזק של התובעת, ואשר בתור גורם מתערב ניתק את הקשר הסיבתי אשר בין רשלנותן של הנתבעות- אם היא קיימת - ובין התוצאה המזיקה .

באשר לשאלה הראשונה , טוען בא כוח התובעים, כי על פי הנחיות משרד החינוך והתרבות של הנתבעת 2 , מחוייבת כל רשות מקומית להתקין מעצורים הידרואליים לדלתות הכתות בבית הספר . וכפועל יוצא מאי קיום הוראות חוזר המנכ"ל בענין , למעשה כשלו הנתבעות בעוולה של היפר חובה חקוקה.

אין בפני
ראיה כי אכן בזמן אירוע התאונה היו הוראות דין המחייבות את הנתבעות להתקין מעצורים כאלה , ועל כן בהעדר הוראת דין מחייבת אין עוולה של היפר חובה חקוקה.

כן טוען בא כוח התובעים בסיכומיו כי אילו היה מותקן מעצור , יכול היה בגלל החיכוך של הדלת עם הרצפה , למנוע טריקה של הדלת , ומסתמך על דברי הגב' נולן , כי מדובר בחוכמה לאחר מעשה .

יתכן והיה ניתן למנוע את התאונה ואת הנזק. יתכן וניתן למנוע , באמצעים ובשיטות ובנסיבות מעבר לסטדנרד המקובל, כל נזק . אך לא זו השאלה . שאלת הרשלנות של מזיק נבדקת לאור השאלה אם הוא נקט באמצעים סבירים ומקובלים למניעת נזק. מידת סבירותם של האמצעים שיש לנקוט מושפעים כמובן ממידת הסבירות והצפייה כי אותו אירוע שהביא לנזק יתרחש.

במועד בו אירעה התאונה , לא היתה נקוטה השיטה של התקנת מעצורים לדלתות , לא היה סטנדרד מקובל בבניה אז כי יותקנו כאלה, וגם אם השיטה היתה ידועה , אך לא נקטו בה בבית ספר ספציפי זה, אין משמעות הדבר , מיד , רשלנות של מנהלי בית הספר, או האחראים לאחזקתו .

הנתבעות נהגו במקרה זה כמו שנהוג בכל בתי הספר בארץ , ולא הפעילו בבית הספר שיטה אחרת מן המקובל בבתי ספר אחרים , ולא נמנעו מלהתקין מעצורים הידראוליים בבית ספר זה דווקא שעה שמעצורים כאלה הותקנו בבתי ספר אחרים . דבר כזה לא נטען , ולא הוכח . עצם העובדה כי ניתן היה באמצעים שונים ומשונים למנוע נזק מסוים, והוא לא נמנע, אין בה - אוטומטית- משום רשלנות המטילה אחריות.

זאת ועוד

. , בשאלה השניה שהעליתי לעיל. אינני רואה את הקשר הסיבתי בין אי התקנת המעצור ובין היפגעות התובעת .

אי התקנת מעצור , לא היה פגם מובנה בתוך הדלת, אשר היא לכשעצמה , תוך שימוש רגיל וסביר בדלת , גרם לתאונה . לא מדובר בכשל ביצור הדלת, או רשלנות בצורת התקנתה , או בחומרים מהם היא עשויה , שכשל זה , הוא בלבד , גרם לתאונה . התאונה לא אירעה תוך שימוש רגיל ויומיומי, וסביר ע"י התובעת . אלא כתוצאה מטריקתה ע"י אחר . לא הדלת היא שגרמה לנזק , אלא טריקתה ע"י האחר , וכתוצאה ממעשה פזיז, ורשלני של אותו אחר .

וכאן אני מגיע לשאלה השלישית, שאלת גרימת הנזק ע"י גורם מתערב.

גם אם אגיע למסקנה כי היה על הנתבעות לנקוט שיטה בלתי מקובלת ומעל לסבירה במקרה זה , ולהתקין מעצור הידראולי, שלא הותקן ובכך נוצרה רשלנות. הרי כאמור לא רשלנות זו היא שגרמה לתאונה אלא תוספת התנהגותו של הגורם המתערב , הוא התלמיד אלירן ברטל, שגרמה לנזק .

למה הדבר דומה . למקרה שתלמיד מרים כיסא ומשליך אותו על תלמיד אחר . אין ספק שהיה ניתן למנוע את הרמת הכיסא והשלכתו לעבר התלמיד הניזוק, אילו למשל הכיסא היה מחובר לרצפה באופן שלא ניתן להתיקו . האם תהיה משום רשלנות מצד הנהלת בית הספר בכך שלא הידקה את הכיסא לרצפה כדי למנוע הזזתו והשלכתו לעבר התלמיד הנפגע ? הרי במקרה זה , הנזק נגרם כתוצאה מהשלכת הכיסא לעבר הלמיד , ולא עקב כך שהכסא לא היה מהודק לרצפה .

אינני סבור כי באי התקנת מעצור הידראולי לדלת, במיוחד במקרה שהנזק נגרם לא תוך שימוש רגיל וסביר בדלת אלא כתוצאה מטריקתה ע"י תלמיד אחר , יש משום רשלנות מצד הנתבעות שיחובו עליה בנזיקין .

המסקנה אליה הגעתי כי התובעים לא הצליחו לבסס את עילת תביעתם על עוולת הרשלנות של הנתבעות, ודין התביעה להידחות.

לענין הנזק.

אם המסקנה אליה הגעתי בענין האחריות לתאונה אינה נכונה, ואילו הייתי מגיע למסקנה הפוכה , הרי הנזק שהייתי פוסק לתובעת.

לענין הנכות שנגרמה בתאונה

כאמור התובעת הגישה חוות דעת מטעמה שנערכה ע"י רופא שקבע לה נכות בשיעור של 5% . הנתבעות הגישו חוות דעת בה נקבעה הנכות ל 2.5% . באי כוח בעלי הדין הסכימו להגיש את שתי חוות הדעת לעיוני , ללא חקירת המומחים , וללא צורך במינוי מומחה שלישי מטעמי .

עינית בשתי חוות הדעת .\

המומחה מטעם התובעת , ד:ר קמחין , מסכם את חוות הדעת שלו וקובע

" מדובר במצב לאחר פציעה של קצה אצבע 3 עם קטיעה של כשליש מהאצבע . היום נותרה עם קצה אצבע ללא תחושה עם עיוות של הצפורן ורגישות יתר ללחץ על הגדם וכן צלקות נוספות בכף יד ובמרפק כפי שתוארו.

אומנם סעיף 43(3)ד' מדבר על קטיעה של מחצית גליל , אך מאחר שבנוסף לקטיעה של שליש קיימת גם רגישות והפרעה בתחושה ודיפורמציה של האצבע יש מקום להפעלת סעיף זה ולהעניק 5% נכות צמיתה "

יוער כי ככל הנראה ד"ר קמחין טעה כאשר רשם ( שליש האצבע ) והתכוון לשליש גליל סופי של האצבע .

המומחה של הנתבעים , לעומת זאת, ד"ר אנגל .

" על פי קובץ התקנות 2533 אין הנפגעת זכאית למעשה לנכות , היות ולא מדובר בקטיעת הגליל הסופי או חצי ממנו , קיים קיצור של של הכרית ועל כן ייתכן ונכון לזכותה בנכות מותאמת בשיעור של 2.55 על פי תקנה 43039 ד' '

בחנתי את ידה של התובעת במהלך המשפט וראיתי כי מדובר בחיתוך חלקי של הקצה המרוחק של הגליל הסופי עם ספק פגיעה בעצם של האצבע .

סעיף 43 (3) ד' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ) 1956 המשמשת כמורה נבוכים לרופאים בבואם לקבוע את הנכות גם בפגיעות שנגרמו שלא בתאונת עבודה , נקבע

תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956
(3) אצבע 3
א. קטיעת אצבע 3 עם עצם המסרק או חלק ממנה 15% 12%
ב. קטיעת לפחות 2 1/2 גלילים 12% 10%
ג. קטיעת 2 או 1 1/2 גלילים 10% 10%
ד. קטיעת גליל סופי או חצי ממנו 5% 5%
ובכן על פי המבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי הנ"ל רק קטיעה של הגליל הסופי באצבע 3 או חצי ממנו , מזכה את הנפגע ב5% נכות.

יש תמימות דעים בין שני הרופאים, וגם אני התרשמתי כך כי לא מדובר בקטיעה של מעל למחצית הגליל הסופי, או קטיעה כל שהיא בעצם הגליל הסופי של האצבע ,ועל כן לא מגיעה לתובעת נכות בשיערו שנבקע.

אין במבחנים דרגת נכות של פחות מ 5% , , כך שעל פי התקנות , צודק המומחה מטעם הנתבעות כי לא מגיע לתובע נכות .

אולם רופא רשאי לקבוע את הנכות של נבדק גם על פי שיקול דעתו הכללי , והתרשמותו , גם אם לפגיעה או פגימה גופנית שהוא מאבחן אצל הנבדק אין סעיף מתאים למקרה הספציפי . התקנות- כבר נפסק - הנן המדריך, או המסגרת שבתוכה יבצע המומחה את הבדיקה וקביעת הנכות, אך אין הוא מוגבר באופן מוחלט, לאמור בהן בבחינת זאת ראה וקדש. יש נכות על פי התקנות, תיקבע על פי התקנות, ובאין אין . המצב איננו כזה ולרופא מסור שיקול דעת , כשאינו חורג מן המסגרת הכללית לקבוע את הנכות גם אם אין סעיף מתאים למקרה .

כמו כן נקבע כי

"בית המשפט ולא המומחה הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אין בית המשפט חייב לפסוק על פי חוות דעתו של המומחה, אם כי למעשה יתן לחוות דעת מוסמכת כזאת את מלוא משקלה בכל הנוגע לצד הרפואי המקצועי" (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(168 ,164 (2).

כמו כל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, כך גם חוות דעתו של מומחה רפואי: היא אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני
בית המשפט, אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו (ע"א 311/66 נחמיאס נ' לקט קואופרטיב לאיסוף נייר פסולת, פ"ד כ(50 ,48 (4; ע"א 124,128/79 מדינת ישראל נ' קמינר, פ"ד לד(622-621 ,617 (1; ע"א 675/77, אלטשולר נ' נציב המים, פ"ד לד(737 ,731 (1; ע"א 409/84 מדינת ישראל נ' שגב, פ"ד מ(711-710 ,706 (3).

ראה בענין זה את ע"א 2160/90 - שרה רז נ' פרידה לאץ ואח' . פ"ד מז(5), 170 ,עמ' 171-172.

תוך שימשו בסמכותי לקביעת הנכות, ותוך היעזרות בחוות הדעת של שני המומחים מטעם הצדדים, אני קובע כי הנכות שנותרה אצל התובעת 1 , הנה בשיערו של 2.5% , שלא עקב קטיעה של מחצית הגליל הסופי , או כל חלק ממנו , אלא עקב הגדם שנוצר ועיוות הצורה בצפורן האצבע כפי שהתרשמתי מהם .

נכות זו איננה אלא נכות קוסמטית גרידא , שאין בה כדי להשפיע בכהוא זה על כושרה של התובעת לעבוד ולהשתכר בכל עבודה. כולל עבודה על מחשב ומקשים .

לפיכך אני אומד את נזקה של התובעת כדלקמן

א- כאב וסבל בסך של 20000 ₪
ב-הוצאות וטיפולים ועזרת הוריה בזמן הטיפול 5000 ₪

זאת בתוספת האגרה ששולמה, שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מהסכום ומע"מ

אך כאמור החלטתי לחדות את התביעה .

התובעת תשלם לכל אחת מן הנתבעות סכום של 5000 ₪ בתוספת מע"מ בתור הוצאות משפט
ניתן היום כ"ה תשרי תשס"ו 28/10/05 ע.ג'.חג' יחיא, שופט

לצדדים בדואר









א בית משפט שלום 128873/00 קרוטר שירן, קרוטר יצחק, קרוטר ציםורה נ' מועצה מקומית אריאל, מדינת ישראל -משרד החינוך והתרבות (פורסם ב-ֽ 28/10/2005)