פסקי דין על הנדסה בניה ופתוח יצחק יחזקאל חי בע"מ | פסקי דין על מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד השיכון והבינוי | פסקי דין על ארליך רוברטו ואח' |

12325-07/16 הפ     24/10/2018




הפ 12325-07/16 הנדסה בניה ופתוח יצחק יחזקאל חי בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל, מדינת ישראל - משרד השיכון והבינוי, ארליך רוברטו ואח'








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



ה"פ 12325-07-16 הנדסה בניה ופתוח יצחק יחזקאל חי בע"מ
נ' רשות מקרקעי ישראל -אילת ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
ישראל פבלו אקסלרד


המבקשת

הנדסה בניה ופתוח יצחק יחזקאל חי בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אליהו בר-עוז
ו/או פונט אילנה


נגד


המשיבות

1.
מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל

2.מדינת ישראל - משרד השיכון והבינוי


ע"י פמ"ד – אזרחי
3.ארליך רוברטו

4.מוהר ארליך דלית

5.הילה בן חמו

6.מישל בן חמו

7.ערן חביליו

8.דורה אלטר סילביה

9.רעות מורן

10.איתי קובר

11.אור רודלמן

12.יעל רודלמן

13.משה (בוריס) יפרח

14.ילנה פימנוב

15.בן יורם חורש

16.דורית רחמים

17.יוסי לוי

18.סבטלנה זנין

19.אולגה ויטל-וייסרמן

20.אילן אוסקר

21.אורית אוסקר

22.מדינת ישראל

23.גלית גואטה

24.קרין אסייג

25.ברונו זטלוי

26.אילי זטלוי

27.אירינה לויטין

28.מיכאל אוליצקי

29.סבטלנה אוליצקי

30.דניס ליסיצ'קין

31.אלונה ליסצ'קין

32.אנטולי טרבה

33.וסיליסה טרבה

34.משה אטדגי

35.ולדימיר בריקין

36.קרינה בריקין
37.איגור פיקמן

38.נינה פיקמן

39.משה סלמן

40.יורגה קלאודיה

41.מיכל אהביה

42.קרלוס אלברטו קליימן

43.ניקול קולר אוחנה

44.איתן משה קולר

45.עמליה ורברג

46.מדינת ישראל

47.קלאודיה אוליצקי

48.מדינת ישראל

49.ענת דור

50.אוריה טל

51.ודים שטיינברג

52.טטיאנה שטיינברג

53.יאיר זוטא

54.מדינת ישראל

55.מדינת ישראל

56.איליה גולדין

57.נדיה גולדין

58.רבקה חכים

59.דוד סרנגה

60.גילה סרנגה

61.אינה בייטלמן

62.אלכסנדר בייטלמן

63.יעל עוז בר

64.גלינה רדקוקשין

65.משה בר אילן

66.עמירם אורון

67.ענת דיין לביא

68.אדוארד בלוך מרטין

69.אריה דב אלון

70.ניקול פנחס

71.אלנה גורביץ'

72.דוד סורה

73.שלמה בן חמו

74.ג'וליט בן חמו

75.מדינת ישראל

76.חי חיים קריאף

77.רבקה קריאף

78.יוספה בן צור

79.כפיר בן צור

80.מדינת ישראל

81.מדינת ישראל

82.מדינת ישראל

83.דוד מלמד

84.יפית מלמד

85.ילנה איוונוב

86.זיו נדר

87.רונית צריקר

88.שרון צריקר

89.אהרוני דוד

90.אליה לוי

91.אסתר לוי

92.ציון סמין

93.יסמין גלית

94.חוה אילון אנגלברג

95.ויקטור שיפרין

96.דורטה שיפרין

97.יובל ביטון

98.יהודית ביטון

99.שי זיו

100.גילה זיו

101.ויקטור מורשקובסקי

102.ליודמילה מורשקובסקי

103.רות סדון

104.מדינת ישראל

105.מעיין ברייט

106.אוהד פסטרנק

107.עומר כרמון

108.רותם כרמון

109.מאירי אוחנה

110.ליפז סלע

111.עופר סלע

112.עמוס צור

113.יצחק חיים תקווה

114.אמוץ קרוגליק

115.אסנת שפר קרוגליק

116.אהרן אליאס

117.יוחנה אליאס

118.שלמה פורפטה

119.נעה חן

120.מאיר סולמן

121.ג'ולי סולמן

122.אסף אדמון

123.מרדכי אועקנין

124.איריס אועקנין

125.מדינת ישראל

126.רוטם זיונץ

127.מדינת ישראל

128.סמי אלמלח

129.מלי מלכה אלמלח

130.ויקטוריה גורוצקי

131.אברהם אלמוג

132.אפרים יעקב הענין

133.אולגה מרטינוב

134.שמואל יעקובי

135.בועז גניאל

136.גל לגזיאל

137.דוד עובדיה

138.נילי עובדיה

139.שמעון אלהרר

140.נטע אלהרר

141.איגור דניסנקו

142.יצחק ימין

143.אושר טובלי

144.שי טובלי




פסק דין


עניין לנו במחלוקת לגבי רישום צו בית משותף במגרש בעיר אילת. המבקשת בנתה במקום שני בניינים ובהם 99 דירות, וזאת לאחר שחתמה על חוזה פיתוח ועל חוזה פרוגרמה עם המשיבות 1 ו-2 (להלן: "המשיבות"). 92 מהדירות נרכשו על ידי המשיבה 2, על פי התחייבותה בחוזה הפרוגרמה ובינתיים, הן נמכרו לאחרים. בית משותף נרשם בלשכת רישום המקרקעין בעקבות פעילותה של המשיבה 2, בשנת 2011, מאחר והמבקשת לא קיימה התחייבויותיה לעשות כן. הבניינים נבנו רק על חלק מן המגרש, ויתרת השטח נרשמה כבית משותף. המבקשת חפצה בכך, שצו הבית המשותף יתוקן באופן שיתרת השטח תוצא מן הרכוש המשותף ותירשם בהתאם לתרשים שצורף להמרצת הפתיחה המתוקנת וסומן באות ג'. המשיבות מתנגדות לבקשה ולגבי עמדת המשיבים 3 עד 144 (להלן: "יתר המשיבים"), אתייחס בהמשך הדברים.

רקע -
1.
בין המבקשת למשיבה 1 נחתם ביום 14.10.1990 חוזה פיתוח, במסגרתו התחייבה המבקשת להקים במקרקעין נשוא המחלוקת (להלן: "המקרקעין") 97 יחידות דיור. בהמשך נוספו 2 יחידות. במקביל, נחתם ביום 25.10.90 הסכם פרוגרמה בין המבקשת לבין המשיבה 2, הסכם שעניינו הרחבת היצע הדיור של המשיבה 2 באילת. הסכם הפרוגרמה כלל התחייבות של המשיבה 2 לרכוש 92 יחידות דיור. אכן, התחייבות הרכישה מומשה והדירות נרכשו ונמכרו למשתכנים מטעמה של המשיבה 2.

2.
בחוזה הפיתוח התחייבה המבקשת להכין ולסיים בתוך תקופת הפיתוח, את כל הפעולות לשם רישום המבנים כבית משותף. עוד נרשם שהמשיבה 1 רשאית להודיע למבקשת כי בכוונתו לבצע את הרישום
על חשבון המבקשת. בחוזה הפרוגרמה, התחייבה המבקשת לרשום בלשכת רישום מקרקעין פרצלציה
וכן לרשום המבנים כבית משותף ואת הדירות, על שם רוכשיהן, הכל על חשבונה של המבקשת. עוד נרשם בהסכם הפרוגרמה, כי אם לא יבוצע הדבר על ידי המבקשת, תהיה המשיבה 2 רשאית לבצע את הרישום או חלקו, על חשבון המבקשת.

3.
המקרקעין נרשמו כחלקה בלשכת רישום המקרקעין בשנת 2006, במסגרת פרצלציה. משלא פעלה המבקשת לרישום הבית המשותף והדירות על שם הדיירים, פעלה המשיבה 2 וביצעה פעולות אלה במקומה של המבקשת.

4.
כיום, טוענת המבקשת כי צו רישום הבית המשותף הוא מוטעה, וכי היה על המשיבות לדאוג לכך שחלק מן המקרקעין יוותר בבעלותה של המבקשת, באופן שיאפשר המשך פיתוח המגרש על ידי האחרונה.

ההליכים והסעדים שנתבקשו -
5.
בבקשה בהמרצת הפתיחה, טרם תיקונה, לא נכללה המשיבה 2 ויתר המשיבים כמשיבים לבקשה. בבקשה המקורית נתבקש בית המשפט ליתן סעד ו"להצהיר כי רשות מקרקעי ישראל לא היתה מוסמכת לפעול לרישום חלק מהמגרש הידוע כגוש 40081 חלקה 14, כרכוש משותף ועליה לגרום לתיקון רישום זה, באופן שיתרת המגרש הרשום כיום כרכוש משותף, (למעט מסגרת שתי (כך במקור) הבניינים בשטח של 773 כ"א), יירשם באופן שיאפשר המשך פיתוח על ידי התובעת". המשיבה 2 צורפה בשלבים מוקדמים של ההליך.

6.
בדיון שהתקיים בפני
י ביום 21.6.17 עלתה הסוגיה, שמא נכון היה
לכלול כמשיב כל אחד ואחד מרוכשי הדירות, בין רוכשים ישירים ובין רוכשים מהמשיבה 2, שהרי, משמעותו של הסעד שנתבקש הוא גריעה מרכוש
משותף, כפי שנרשם על פי צו רישום הבית המשותף. בסופו של דיון, ביקש בא כח המבקשת לאפשר לו לתקן את כתב התביעה על ידי צירופם של יתר המשיבים ועל כך באה הסכמתן של המשיבות.

7.
המרצת הפתיחה אכן תוקנה אך לא בהתאם להסכמה. מלבד הוספת יתר המשיבים כצדדים לבקשה, תוקן הסעד שנתבקש וכן נוספו טענות שונות, בעיקר בעקבות התשובה הראשונה שנתנו המשיבות להמרצת הפתיחה בנוסחה הראשון. בעניין זה,
ביקשו המשיבות בכתב התשובה המתוקן כי אורה על מחיקת כל הטיעונים שהועלו מבלי שניתנה למבקשת רשות להעלותם. לחילופין, ביקשו המשיבות לחייב את המבקשת בהוצאות בשל הצורך בהגשת כתב
תשובה מתוקן, שהרי אלמלא התוספות, לא היה צורך בתיקון כתב התשובה, לטענתן. אומר כבר עתה, כי טענה זו של המשיבות בדין יסודה. לא נתבקשתי להתיר וממילא לא התרתי תיקון נוסף לבקשה, מעבר לזה אשר קשור בהוספת יתר המשיבים. יחד עם זאת,
והואיל ובסופו של יום באתי למסקנה, כי דין התובענה להידחות, והואיל ויש בטענות הנוספות, אלה של המבקשת ואלה של המשיבות, כדי להבהיר את התמונה ולאפשר לי להכריע במחלוקות הקיימות, מצאתי לנכון שלא להורות על מחיקת הטענות הנוספות, והתייחסות אליהן תהיה במסגרת פסק הדין.

8.
גם הסעד אשר נתבקש השתנה. בהמרצת הפתיחה המתוקנת ביקשה המבקשת "להצהיר כי רשות מקרקעי ישראל לא היתה מוסמכת לפעול לרישום חלק מהמגרש הידוע כגוש 40081 חלק 14 כרכוש משותף ועליה לגרום לתיקון רישום זה בהתאם לדרישת התובעת ולמנות את בא כח התובעת ככונס נכסים לביצוע הרישום בהתאם למפת המדידה המצ"ב כנספח ג' ".

9.
המבקשת נדרשה לבצע מסירה אישית של המרצת הפתיחה המתוקנת לכל אחד ואחד מיתר המשיבים והדבר בוצע על ידה.

10.
ביום 18.1.18 התקיימה ישיבה נוספת במעמד הצדדים, ובה נכחו גם המשיבים 114 ו-115. משיבים אלה הגישו, לפני הדיון, כתב תשובה להמרצת הפתיחה ובה הביעו את התנגדותם למתן הסעד המבוקש כאשר עיקר טענתם היא, שאינם מוכנים לוותר על חלק ברכוש המשותף. כן נטענה טענה של שיהוי של שנים בהגשת התובענה. בדיון טענו הצדדים, תוך שהם חוזרים על האמור בכתבי הטענות ובסופו של יום, הם נתבקשו להודיע האם הם מסכימים יינתן

פסק דין
על סמך כתבי הטענות והחומר שבתיק. במהלך התקופה שלאחר מכן, אכן כך הודיעו הצדדים ומכאן

פסק דין
זה. המשיבים 114 ו-115 הודיעו בשלב מסוים, לאחר שנתבקשו להביע את עמדתם לעניין מתן

פסק דין
כאמור, כי הם חוזרים בהם מן ההתנגדות להמרצת הפתיחה, שכן הם הגיעו להסדר עם המבקשת, לפיו, הם יקבלו ממנה שירותי בניה.

11.


ביום 28.2.18 הוגשו 32 "תשובות" מטעם משיבים נוספים מתוך יתר המשיבים. על תשובות אלה ניתנו על ידי החלטות לפיהן, התשובות הוגשו שלא במועד ובניגוד להוראות תקנה 256 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. באותן תשובות, כתבו המשיבים כי המבקשת רוצה להשתלט על קניין שלהם, כי על התביעה חלה התיישנות וכי המבקשת הזניחה את זכותם להירשם בפנקס הבתים המשותפים במשך שנים רבות. נרשם כי המבקשת מנסה להשתלט על שטח המקלטים וכי אין לה שום זכות על שלושת הדונמים שנוספו לחלקה שבה מצויים בתיהם. מעורבות נוספת של 32 משיבים אלה בתיק לא היתה ומכל מקום, טענתם העיקרית באה לידי ביטוי גם בכתב התשובה מטעם המשיבות, והתייחסות לכך נמצא בפסק הדין.

טענות המבקשת -
12.
המבקשת טוענת כי פעלה כמקובל כקבלן או כיזם ומכרה את הדירות כאשר היא שומרת לעצמה את הזכות להמשיך ולפתח את המגרש ולמצות את הזכויות שקיימות או שניתן לקבל. לטענתה, הממכרים היו אך ורק הדירות עצמן וכי שטח הבניינים היה רק 1,546 מ"ר משטח מגרש של 11,700 מ"ר. המבקשת מפנה לסעיף 52 בהסכם הסטנדרטי של מכירת הדירות בו נרשם, בין היתר, כי אין לרוכש עניין במספר הבניינים, במספר הדירות, במספר הבניינים שיכללו בבית המשותף וכי המוכר רשאי לבקש היתרים לניצול נוסף. עוד נרשם בסעיף, כי הרוכש מסכים לכל בקשה שהמוכר יגיש בקשר לשינוי בתוכניות, בהיתרי הבנייה ובהתרת ניצול נוסף של זכויות הבניה במגרש ובפרויקט, על כל חלקיו. טוענת המבקשת כי הסכמים אלה נמסרו למשיבה 1 והיו מוכרים לה.

13.
מוסיפה המבקשת וטוענת כי הסכימה שהמשיבה 1 תקדם את רישום הבית המשותף ולצורך כך שילמה סכום של כ-200,000 ₪. לטענתה, כאשר התברר לה בדיעבד כי נרשם בית משותף, היא בחנה את הרישום ולהבנתה, נפל פגם מהותי בו. לטענתה, היא שימשה כחברה משכנת והתעלמות ממנה בשלב של רישום הבית המשותף גרמה לתקלה.
המבקשת טוענת כי פנתה מיד עם היוודע לה על רישום הבית המשותף, למשיבה 1, בעל פה ובכתב, ואף נערכו פגישות. טוענת המבקשת כי לאחרונה פנתה אליה המשיבה 1 בדרישה להשלים תשלום מכח הסכם הפיתוח והשלמת רכישה של מלוא המגרש וכי בבואה לשלם ולקבל את הסכם החכירה בגין התוספת, התברר כי המשיבה 1 מעכבת את קבלת התשלום עד שתקבל הוראות מתאימות באשר לנוסח הסכם החכירה. המבקשת טוענת כי היא לא קיבלה את הודעות המשיבה 1 מ-23.11.06 ומ-29.7.09 במועדן, והן התבררו רק שנים מאוחר יותר. טוענת המבקשת כי נוסח ההודעה איננו מותנה וכי הדבר מהווה הודאת בעל דין בעילת התביעה ואף שלילה של עמדת המדינה כאילה המבקשת לא היתה רלוונטית להליך.


14.
המבקשת טוענת כי עיון מדוקדק בצו רישום הבית המשותף, אשר נעשה על ידי המשיבה 1 או מי מטעמה, מלמד שנפלו בו תקלות: מבנה המקלט יוחד לבניינים ובכך נמנעה יכולתה של המבקשת לייחד אותו למבנה נוסף שייבנה, ככל שיבנה במגרש; יתרת השטח (למעט המקלט והבניינים) לא הוגדרה כמקובל, ובניגוד לזכויות המבקשת על פי הסכמיה עם המשיבה 1 ורוכשי הדירות.
15.
המבקשת מתייחסת לתגובת המשיבות להמרצת הפתיחה בנוסחה הראשון וטוענת כי לא נשלחה לה ולו הודעה אחת. לטענתה, התכתובת בין נציגי המדינה (נספחים 10 עד 14 לתשובה) מראה, שהיה ברור להם כי העדר הסכמה מצד המבקשת מונע את ביצוע הרישום. המבקשת טוענת כי זכותה החוזית של המדינה לטפל ברישום בעצמה, אינה מאיינת את מעמדה של המבקשת ובהעדר הסכמה פוזיטיבית שלה, לא היתה המדינה רשאית לאיין את התובעת. בעניין זה מוסיפה המבקשת וטוענת כי, הגם שהיא לא השתתפה בישיבות, היה ברור ליועצים המשפטיים של שתי המשיבות, כי ללא צעדים משפטיים מול המבקשת, אין סמכות למשיבה 1 לחתום על מסמכי הרישום. נטען שאפילו לא נשלחה הודעה למבקשת. היה על המדינה לעשות שימוש בזכותה לבצע את הרישום בתום לב והעדר כל פניה מצידה למבקשת, שולל את תום הלב מצידה ואף מהווה הפרה של חובת הזהירות והאחריות של המדינה בהליך הרישום. מוסיפה המבקשת וטוענת כי הפניה היחידה שנעשתה היתה משנת 2006 וכי תוכנה איננו רלוונטי להליכים שהושלמו בשנת 2012. פניה זו נעשתה לפני השלמת הפרצלציה, כך שהיא איננה רלוונטית. פניה זו לא הגיעה למבקשת והכתובת שבה מעולם לא היתה כתובת שלה.

16.
המשיבות צירפו לתגובתן תצהיר מיום 6.5.13 חתום על ידי המבקשת. תצהיר זה נחתם בעקבות כך שדירה אחת בפקוייקט נותרה בידי המבקשת ולא נמכרה לאחרים. בתצהיר זה הצהירה האחרונה כי "מכרנו את כל הזכויות בנכס זה לחוכרים, מלבד חלקת משנה מס' 49 (דירה מס' 49) על צמידויותיה על פי תשריט בית משותף של נכס זה (על פי תשריט זה הוצמדו לדירה זו שני מחסים – ו,ז – ושני גגות – ה, ח). מעבר לזכויות בדירה זו, על צמידויותיה, אין בידי החב' זכויות כלשהן נוספות בנכס נשוא תיק המנהל הנ"ל". המבקשת טוענת כי בשלב הסופי של רישום הזכויות, הוצג המסמך לחתימת המבקשת וכי יורם חי, מטעם המבקשת, שוחח עם אחת הפקידות במשיבה 1 והוא נענה כי המסמך רלוונטי רק למה שכתוב כרגע, וכי "אם יהיה תיקון, יהיה תיקון". נטען שהמשיבה 1 לא רשאית לקשור את ביצוע ההעברה של הדירה (הדבר נעשה על פי צו מכר בהוצאה לפועל) לסכסוך שכבר התנהל בין פרקליטי התובעת לנציגי המשיבה 1).


17.
המבקשת מטעימה כי מעולם לא היתה לה כוונה לוותר על תביעותיה כאמור בסיכום פגישה
מיום 17.5.12 עם נציגי המשיבה 1 וכי הסתמכות המשיבות על אותו תצהיר, מלמד על העדר תום לב, שכן, המבקשת רק ביקשה לקדם את הליכי ההעברה של אותה יחידה מס' 49.

18.
המבקשת טוענת כי בעלי הדירות אשר קיבלו את זכויותיהם הרכוש המשותף בטעות, לא רכשו כל זכות מעבר להסכמי המכר, כך שאת הטעות יש לתקן על ידי המשיבה 1 על פי סמכויותיה ויכולתה. נטען שהמשיבה 1 ידעה על טענות המבקשת בשנת 2012 ובטרם נרשמו בעלי הדירות כבעלים. למרות טענות המבקשת, רשמה המשיבה 1 את הבעלויות על שם הדיירים ללא התחשבות בזכויות המבקשת.

19.
מוסיפה המבקשת וטוענת כי לא ניתן לקבוע בבירור על פי התשריט של הבית המשותף, מהי מעמדה של יתרת השטח וכי השטח לא נצבע ולא שויך. בהתאם להסכמים בין הצדדים, היה צורך לצבוע את השטח ולהשאירו בבעלות המבקשת ולחילופין, המשיבה 1, עד להשלמת הפיתוח על ידי המבקשת. נטען, שקיימות מספר דרכים משפטיות לשמר את זכויותיה של המבקשת ברישום הבית המשותף. כך, לשיטת המבקשת, אם היו המשיבות מערבות אותה בהליך הרישום, יכלה המבקשת להצמיד את השטח לדירה שנותרה בבעלותה, או להפריד אותו בדרך
משפטית אחרת. השטח הפנוי של המגרש צריך להישאר בבעלותה או בשליטתה של המשיבה 1 על מנת לאפשר למבקשת המשך מיצוי זכויותיה על פי הסכם הפיתוח.

טענות המשיבות -
20.
המשיבות טוענות, כי על פי חוזה הפיתוח והסכם הפרוגרמה, ככל שהמבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה לבצע את פעולות הרישום ולאחר שתקבל התראה על כך, הייתה למדינה סמכות לפעול לרישום הבית המשותף תוך חיוב המבקשת בהוצאות. הרציונל שמאחורי הוראות אלה הוא דאגה לזכויות הדיירים. משלא מילאה המבקשת אחר התחייבויותיה, נאלצה המדינה, בשנת 2006 ולאחר הליך הסדר ופרצלציה, לרשום את הבית המשותף בעצמה, תוך שהיא מצמידה את הזכויות בבית המשותף לדיירים. כתוצאה מהליך ההסדר והפרצלציה, שטח המקרקעין גדל וממילא גם שטח הרכוש המשותף. הזכויות בשטחים שהיתוספו נרשמו על שם הדיירים במסגרת צו רישום בית משותף. לא נעשה כל שינוי באחוזי הבניה, כך ששינויו של צו הבית המשותף לא יועיל דבר למבקשת.

21.
נטען שהמבקשת הייתה מודעת היטב כי נרשם בית משותף, כי הכירה אותו לפני ולפנים ובשנת 2013 חתמה על תצהיר שאין לה זכויות נוספות במקרקעין. בשנת 2016 אף חתמה על אישורי העברות זכויות לפי אותו צו בית משותף. המשיבות מטעימות כי הזכויות ברכוש המשותף הוצמדו על ידי הדיירים והם הבעלים שלהם.


22.
המשיבות טוענות שביום 19.3.06 פנתה המשיבה 2 למבקשת ודרשה ממנה לפעול לרישום צו בית משותף. ביום 16.9.10 שלחה המשיבה 2 מכתב למשיבה 1, ובה היא הודיעה כי חובת רישום הפרצלציה והבית המשותף חלה על המבקשת וכי משלא פעלה המבקשת כפי שהתחייבה, הרי המשיבה 2 נטלה על עצמה לבצע את הדבר. המשיבה 2 שלחה מכתב נוסף למשיבה 1 ובו ביקשה לבחון את קידומו של הבית המשותף.
ביום 8.8.11 שלחה המשיבה 2 למשיבה 1 פניה לחתום על מסמכי הבית המשותף.

23.
ביום 10.6.12 הומצא לידי המשיבה 1 מכתבו של בא כח המבקשת, במסגרתו ביקש כי המשיבה 1 תקדם את השלמת רכישת יתרת החלקה ומתן אפשרות לפיתוחה. נטען, שפניה זו מתייחסת להגדרת היקף המקרקעין לאחר השלמת הליך הפרצלציה.


24.
המשיבות מפנות לתצהיר מיום 6.5.13, אשר נוסחו הובא לעיל בפירוט טיעוני המבקשת. המשיבות מבקשות ללמוד מכך, כי המבקשת בעצמה מצהירה שהיא מכרה את כל הזכויות שהיו לה במקרקעין וכי אין לה זכויות נוספות פרט לחלקת משנה 49. נטען כי כאשר המבקשת מתייחסת למקרקעין, לאחר שעברו את תהליכי ההסדר, היא מתייחסת מפורשות לצו הבית המשותף. מכאן, כי לכל הפחות בשנת 2013 המבקשת ידעה על קיומו של הצו ובהסתמך על כך, הצהירה שאין לה זכויות נוספות במקרקעין.

25.
עוד טוענות המשיבות כי המבקשת בעצמה ביצעה אך לאחרונה, בשנת 2016, שינוי במרשם המקרקעין בנוגע לתת חלקה 99, שינוי שנעשה ביודעין על יסוד צו הבית המשותף שכנגדו טוענת המבקשת.

26.
המשיבות טוענות כי המבקשת נוהגת שלא בתום לב ובהעדר ניקיון כפיים,
משנטען על ידה שהתעלמו ממנה בשלב של רישום הבית המשותף, שעה שהחובה על ביצוע הרישום הייתה מוטלת על כתפיה. נטען שהמבקשת לא הביאה בפני
בית המשפט את כל הפרטים הנוגעים לעניין.

27.
המשיבות טוענות להתיישנותה של עילת התביעה, שכן הליך הפרצלציה והבית המשותף נעשו בשנת 2006, אך המרצת הפתיחה הוגשה ביולי 2016. על כן נטען שיש לסלק את התובענה על הסף. כן נטען כי המבקשת השתהתה בשיהוי כבד בהגשת התביעה וכי הדבר גם גרם לנזק ראייתי, לרבות במכירה של דירות לצדדים שלישיים.

28.
עוד נטען מפי המשיבות כי הסעד המבוקש איננו ברור.

29.
לטענת המשיבות, אותו חסם אשר דובר בו בהתכתבות שבין שני גורמים במשיבות, אינו נוגע למחלוקת נשוא התובענה, אלא, בעיקול שנרשם בגין חובות כספיים של המבקשת. העיקול
נרשם בתיק האב של המבקשת אצל המשיבה 1. המשיבה 2, אשר רכשה חלק ניכר מן הדירות, ביקשה לקדם את הליך הרישום חרף חובותיה של המבקשת. אם כן, נטען, החסם אינו מתייחס להעדר הסכמתה של המבקשת, כנטען על ידה בהמרצת הפתיחה, אלא לצווי עיקול ולחובות שרבצו לפתחה של המבקשת אשר מנעו את הרישום על שם המשתכנים.

30.
לטענת המשיבות, ההודעה מיום 19.3.06 בהחלט רלוונטית לרישום הפרצלציה, שהרי זו נעשתה ב-25.5.06, פעולה אשר החלה להניע את תהליך רישום הבית המשותף.


תיקון המרצת הפתיחה -
31.
כפי שראינו לעיל, בדיון הראשון שהתקיים בפני
הייתה הסכמה כי המבקשת תתקן את המרצת הפתיחה על דרך הוספת כל בעלי הדירות בשני הבניינים. לאור ההסכמה, לא נדרשה המבקשת להגיש בקשה לתיקון כתב הטענות. למרות שכך הוסכם וכך אושר, המבקשת ביצעה תיקונים ושינויים נוספים בכתב הטענות, וזאת ללא נטילת רשות ומבלי שניתנה למשיבות ההזדמנות להביע את דעתן באשר לביצוע אותם התיקונים. בדיון השני שהתקיים בתיק, הושגה בסופו של יום הסכמה בדבר הדרך לבירור המחלוקות בין הצדדים, כך שהמשיבות לא פנו בבקשה נפרדת לעניין טענתן כי כתב הטענות של המבקשת תוקן באופן מהותי ללא רשות מבית המשפט. התיקונים הנוספים הינם שינוי משמעותי בסעד שנתבקש והתייחסות של המבקשת לטענות שנטענו על ידי המשיבות בתגובתן להמרצת הפתיחה בנוסחה הראשון.

32.
אכן, המבקשת לא היתה רשאית לתקן את כתב התביעה, כפי שתיקנה אותו, ללא רשות של בית המשפט. די לעיין בפרוטוקול הדיון
מיום 21.6.17,
שם נרשם מפי בא כח המבקשת: "בלית ברירה אנו נסכים לדברי בית המשפט ונבקש לצרף את כל הדיירים להמרצת הפתיחה" (עמ' 4 ש' 28). בהתאם לכך ניתנה החלטתי לפיה "במצב זה, ולאחר שנשמע טיעון קצר מפי באי כח המבקשים לגופם של דברים, מסר בא כח המבקשת כי הוא יתקן את כתב התביעה על ידי צירוף כל הדיירים. לאור הסכמתה של המשיבה לתיקון התובענה באופן זה, אין צורך בהגשת בקשה" (עמ' 6 ש' 2-4).
נדמה לי לא ניתן היה לבטא את התיקון שנתבקש, את הסכמתן של המשיבות לתיקון ואת ההחלטה אשר מתירה את התיקון, בלשון ברורה יותר. נקבע כי אין צורך בהגשת בקשה לתיקון כתב הטענות בשל כך שהתיקון יהיה על דרך צירוף כל הדיירים וזאת גם לאור הסכמתה של המשיבה "לתיקון התובענה באופן זה". משלא הוגשה כל בקשה לתקן את התובענה בדרך אחרת, ממילא לא התייחסו המשיבות לעניין זה וגם היתר לתיקון אחר, לא ניתן.

33.
לאור האמור, סבור אני שיש מקום לקבל את טענתן של המשיבות כי אין על בית המשפט להיזקק בפסק דינו לטענות הנוספות המופיעות בכתב הטענות המתוקן, מלבד אלה אשר קשורות להוספת בעלי הדירות בשני הבניינים.

34.
אם כך הם פני הדברים, הרי יש מקום לקבל את טענתן של המשיבות, כי הסעד שהתבקש הינו "סעד אמורפי ולא ברור". ראינו כי בהמרצת הפתיחה המקורית, נתבקש בית המשפט "להצהיר כי רשות מקרקעי ישראל לא היתה מוסמכת לפעול לרישום חלק מהמגרש הידוע כגוש 40081 חלקה 14 כרכוש משותף ועליה לגרום לתיקון רישום זה, באופן שיתרת המגרש הרשום כיום
כרכוש משותף (למעט מסגרת שני הבניינים בשטח 773 כ"א, יירשם באופן שיאפשר טיפוח המגרש על ידי התובעת)". הסעד כפי שנוסח, אינו מציין מהו האופן המבוקש לתיקון הרישום של צו הבית המשותף, שהרי ברור כי קיימים שטחים נוספים, פרט לבניינים והדירות עצמן, המהווים רכוש משותף (בראש ובראשונה המקלט ולא מן הנמנע, כי פרט לשטח שתחת קווי הבניין, גם שטחים נוספים מהווים רכוש משותף כגון מעברים, גינות וכיוצא בזה). צודקות המשיבות בטענתן, כי די היה בכך כדי להביא לדחיית התובענה.


35.
יחד עם זאת, ויש אשר יאמר, מעבר לצורך, מצאתי לנכון להתייחס לכלל המחלוקות שבין הצדדים, כפי שהן עולות מכתבי הטענות המתוקנים, שכן בסופו של יום, מצאתי כי גם אם מתיר הייתי את תיקון המרצת הפתיחה כמבוקש, הרי דין הבקשה היה להידחות.

הפרת התחייבויות המבקשת לבצע הליכי רישום -
36.
ראינו כי במסגרת חוזה הפיתוח, התחייבה המבקשת לסיים, בתוך תקופת הפיתוח, את כל הפעולות הדרושות לרישום המבנים כבית משותף או כבתים משותפים, על חשבונה. באותו החוזה שמרה לעצמה המשיבה 1 את הזכות להודיע למבקשת כי היא זו שתבצע את הפעולות הנ"ל, במקום המבקשת. במקרה כזה, תהיה המשיבה 1 רשאית לעשות זאת על חשבון המבקשת. הוא הדין לגבי חוזה הפרוגרמה – גם שם נטלה המבקשת על עצמה התחייבות לבצע את פעולות הרישום כאמור וכן את רישום הדירות על שם רוכשיהן. גם בחוזה הפרוגרמה נרשם כי המשיבה 2 רשאית לבצע את הרישום או
חלקו על חשבון המבקשת.

37.
לאחר שהסתיימו הליכי הפרצלציה, פנתה המשיבה 2 למבקשת ודרשה לפעול לרישום צו בית משותף וזאת במכתב מיום 19.3.06. אין מחלוקת כי המבקשת לא פעלה לביצוע פעולות הרישום וכי אלה, לרבות רישום צו הבית המשותף ורישום הדירות על שם רוכשיהן, נעשה על ידי המשיבות, על חשבון המבקשת. טוענת המבקשת כי כלל לא קיבלה את המכתב האמור, אך לטעמי, אין בדבר כדי לפטור אותה מביצוע התחייבויותיה בעניין זה על פי חוזי הפיתוח והפרוגרמה. בהמרצת הפתיחה המתוקנת, כתבה
המבקשת כי נוכח רצונה של המשיבה 2 לקדם את רישום הבית המשותף ומתוך הבנה כי זכויותיה במגרש תשמרנה, הסכימה המבקשת שהמשיבה 1 תקדם את הרישום וכי לצורך כך, היא שילמה סכום של כ-200,000 ₪. זו למעשה תשובתה היחידה של המבקשת לטענות המשיבות כלפיה, כי היא לא מילאה אחר התחייבויותיה לבצע את הליכי הרישום וכי אלו בוצעו על ידי המשיבות, בשל כך. למעשה, המבקשת לא מסרה, במסגרת ההליכים דנא, כל נימוק או הצדקה להפרת התחייבויותיה לבצע את רישום הבית המשותף ורישום הדירות על שם הרוכשים. במצב דברים זה, נכונה פעלו המשיבות משהחליטו לשמור על זכויותיהן ועל זכויות רוכשי הדירות ולבצע את הליכי הרישום, בהתאם לזכותן על פי החוזים הנ"ל.

גידול בשטח המגרש -
38.
כפי שעולה מהמסמכים שבתיק, בשנת 2004 החלה המדינה בהליך הסדר ופרצלציה ביחס למקרקעין ושטח המגרש הוגדר כחלק מחלקה 14 בגוש 40081 ובשטח של 14051 מ"ר. נזכיר כי על פי חוזה הפיתוח שטח המגרש היה 11,700 מ"ר.
הובהר כי הגידול בשטח היה תוצאה של הליכי הפרצלציה במקום. בשנת 2006, נרשמה הפרצלציה בלשכת רישום מקרקעין וזהו השלב שבו פנתה המשיבה 2, לטענתה, למבקשת, כי תבצע את הליכי רישום הבית המשותף.

39.
המבקשת טוענת בכתב טענותיה כי "לאחרונה" פנתה המשיבה 1 אליה בדרישה להשלים את התשלום מכוח חוזה הפיתוח לאור הגידול בשטח. יקשה עלי לקבל את הטענה כי הפניה נעשתה "לאחרונה", שהרי מן המסמכים אשר צורפו על ידי המבקשת עצמה כנספח ו' להמרצת הפתיחה המתוקנת, עולה כי המדובר הוא בדרישות מהשנים 2006 ו-2009. אם כן, המבקשת ידעה על הגידול בשטח המגרש כבר בשנת 2006 ותזכורת על כך היא קיבלה בשנת 2009. אין מחלוקת כי בסופו של יום, המבקשת שילמה את התשלום הנוסף שנדרש ממנה.



רישום הרכוש המשותף על שם בעלי הדירות -
40.
לא יכולה להיות מחלוקת על כך כי המבקשת שמרה לעצמה, במסגרת חוזה ההתקשרות עם הדיירים השונים, את הזכות להוציא חלקים מן הרכוש המשותף ולנצל ניצול נוסף את המגרש, לבקש לשנות תכניות, לשנות היתרי בניה וכיוצא בזה. בין היתר, רשאית המבקשת, על פי סעיף 52(ג) לחוזה לדוגמה שצירפה בהמרצת הפתיחה כנספח ד', להצמיד חלקים אשר אינם הדירות עצמן, לדירות אחרות או לשמור לעצמה את אותם החלקים והוא הדין לגבי זכויות בניה נוספת במגרש.

41.
ואולם, המבקשת, היא אשר היתה אמורה לבצע את פעולות הרישום כאמור, לא מילאה את התחייבויותיה בעניין זה
ותהליך הרישום נעשה על ידי המשיבות. יתכן כי אם הייתה זו המבקשת זו אשר פועלת לבצע את רישום הבית המשותף, לא מן הנמנע כי הייתה בידה האפשרות, בכפוף לכל דין, להצמיד רכוש משותף לדירה שהייתה אותה עת בבעלותה או לשמור על זכויותיה הנטענות, בדרך כזאת או אחרת. סבור אני כי משחדלה המבקשת בעניין זה ומשנרשם הבית המשותף על ידי אחרים, ומשלא עשתה המבקשת דבר בעניין זה במשך שנים לאחר מכן, הרי אין לה להלין אלא על עצמה.

42.
בעניין זה, טענתה העיקרית של המבקשת היא כי המשיבות לא היו מוסמכות ולא רשאיות לרשום את הבית המשותף באופן שנרשם ותוך התעלמות מזכויותיה של המבקשת. לטענתה, היה ברור לנציגי המדינה, כי העדר הסכמה של המבקשת, הוא שמונע את הרישום. נטען כי זכותה החוזית של המדינה לטפל ברישום בעצמה, אינה מאיינת את מעמדה של המבקשת ובהעדר הסכמה פוזיטיבית, לא הייתה המדינה רשאית להתעלם מהמבקשת ולבצע את הרישום כפי שבוצע.

43.
נזכיר כאן כי המשיבות טוענות שהמבקשת כבר הביעה בשתי הזדמנויות את הסכמתה לצו הבית המשותף כפי שנרשם. הן מסתמכות על תצהיר שנחתם על ידי המבקשת ביום 6.5.13 שם מצהירה המבקשת, בין היתר, כי מכרה את כל הזכויות לחוכרים וכי מלבד חלקת משנה 49 (דירה שנותרה בבעלותה של המבקשת – י.פ.א), אין בידי המבקשת זכויות כלשהן נוספות בנכס. כמו כן, סומכות המשיבות את ידן על כך שבשנת 2016 ביצעה המבקשת שינוי במרשם המקרקעין בנוגע לתת חלקה מס' 99, ביודעין, על יסוד צו הבית המשותף אשר כנגדו טוענת המבקשת כיום. המדובר בדירה שהיתה בעבר בבעלות המבקשת.

44.
תשובתה של המבקשת בעניין זה היא, כי עניינה של ההצהרה מיום 6.5.13 הוא במכירת דירה שלה במסגרת כינוס נכסים והוצאה לפועל, כאשר בשלב הסופי של הרישום, הוצג המסמך הנ"ל לחתימת המבקשת. נטען כי מנהל המבקשת שוחח עם פקידה במשיבה 1
ואמר לה את עניין הבית המשותף וכי היא השיבה "אם יהיה תיקון, יהיה תיקון". נטען שאין לקשור את ביצוע ההעברה עם הסכסוך שכבר היה קיים בין המבקשת למשיבה 1. לעניין המסמך השני שעניינו שינוי בנוגע לחלקה 99, לא מצאתי תשובה בהמרצת הפתיחה המתוקנת.

45.
אין ספק כי הסכמתו של מנהל המבקשת לחתום על ההצהרה מיום 6.5.13, מעוררת תמיהה, שהרי אין מחלוקת כי דבר רישומו של צו הבית המשותף כפי שנרשם, כבר היה ידוע לו אותה עת. מצופה היה כי אם מבקש הוא לשמור על זכות כזאת או אחרת, היה מבקש לרשום הסתייגות או לפחות להביע את הסתייגותו בדרך אחרת, כדוגמת מכתב לוואי. אמנם, אינני סבור שיש לראות בהצהרה הנ"ל, כשלעצמה, נימוק מספיק לדחיית התובענה. יחד עם זאת, נוכח השיהוי המשמעותי
בפני
יתה של המבקשת לבית המשפט, יש מקום לתת להצהרה הנ"ל, אשר באה ללא הסתייגות, משקל מסוים.

מודעות המשיבות לעמדת המבקשת בדבר זכויותיה -
46.
הבית המשותף נרשם בשנת 2011 (ולא 2006 כפי שנטען בכתב התשובה המתוקן מטעם המשיבות). המבקשת טוענת כי המשיבות היו מודעות לכך שיש התנגדות מטעם המבקשת לרישום הבית המשותף כפי שנרשם
ובשל כך, היתה מניעה (חסם) אשר עיכבה את ביצוע הרישום. בעניין זה מסתמכת המבקשת על נספח 12 לתגובת המשיבות, שזהו מכתב של המשיבה 2 למשיבה 1 מיום 16.9.10, שם נרשם, בין היתר "נבקשכם לשקול להסיר את החסם לרישום הבית המשותף... ". לטענת המבקשת, אותו חסם הוא התנגדותה של המבקשת לרישום הבית המשותף. עוד סומכת המבקשת את ידיה על נספח 13 לכתב התשובה המתוקן מטעם המשיבות שהוא
מכתב המשיבה 2 למשיבה 1 מיום 24.3.11, שם נרשם, בין היתר, "במקביל המחלקה המשפטית בממ"י במחוזכם, תטפל במגבלות בתיק האב מול הקבלן בדרכים משפטיות". על כן, טוענת המבקשת, ידעו המשיבות על עמדת המבקשת ועל עמדתה לקבל את יתרת המגרש לבעלותה.

47.
את תשובתן של המשיבות בעניין זה נמצא בתצהירה המשלים של גב' אדם לילך, תצהיר שצורף לכתב התשובה המתוקן. המצהירה כותבת כי הדברים ידועים לה מידיעתה האישית, מתוקף עבודתה וממסמכים אשר הוצגו לה. כותבת היא כי למבקשת היו רישומים, חובות כספיים בתיק האב, אשר בגינם הוצאו צווי עיקול בין השנים 2004 עד 2006. המדינה, אשר רכשה חלק ניכר מהדירות בבניינים, ביקשה לקדם את רישום הבית המשותף למרות החובות של הקבלן וזאת מתוך דאגה לדיירים, לבל יישארו בני ערובה בידי הקבלן (המבקשת). מצהירה הגב' אדם כי לגבי החובות הכספיים של המבקשת, סברה המשיבה 1 שיהיה זה נכון לייחד את צווי העיקול לדירות שנותרו בבעלות המבקשת. החסם אליו מתייחסת המבקשת בהמרצת הפתיחה איננו מתייחס להעדר הסכמה של המבקשת לרישום הבית המשותף, כי אם צווי העיקול. לתצהיר צורפו גם
רשימת העיקולים וצווי העיקול (נספח 18 לכתב התשובה המתוקן).


48.
כפי שצוין, הצדדים לא ביקשו לחקור מצהירים ובנסיבות העניין, נראה בעיני סביר יותר ההסבר של גב' אדם לילך בתצהירה, הסבר אשר נתמך במסמכים (נספח 18), מאשר ההסבר הכללי שמצאנו בתצהירו של מר יורם יחזקאל חי מטעם המבקשת, אשר כלל לא היה צד לאותה התכתבות בין המשיבות כך שדבריו לגבי מהות החסם, הינם בגדר סברה גרידא ותו לא.

שיהוי -
49.
המבקשת נדרשה, עוד בשנת 2006, להתחיל בפעולות הרישום של הבית המשותף וזאת בסמוך לאחר שנרשמה הפרצלציה. אין מחלוקת שהיא לא פעלה בעניין זה. גם אם נכונה טענת המבקשת כי לא קיבלה את הדרישה משנת 2006, הרי וודאי מוכרות היו לה הוראות חוזה הפיתוח והפרוגרמה, המקימות למשיבות הזכות לבצע את הרישום במקומה של המבקשת. במיוחד הדברים אמורים, כאשר המשיבה 2 היא זו אשר רכשה את רוב רובן של הדירות (92 מתוך 99) וסביר היה להניח כי תעמוד על זכותה לכך שהליכי הרישום יתקדמו, לטובתה ולטובת הדיירים אשר רכשו את הדירות ממנה. מכל מקום, החשוב הוא כי ההתחייבות הראשונית הייתה של המבקשת והיא לא מילאה אחריה.

50.
המבקשת לא הציגה, ולו ראיה אחת, לכך שיידעה את המשיבות, קודם לשנת 2012, על כך שקיימות בפיה טענות בדבר זכויות שנותרו לה במקרקעין, פרט לאלה אשר נובעות מהיותה בעלת דירות שם. נוכל לדעת כי במאי 2012 , ונזכיר כי הבית המשותף נרשם בשנת 2011, הביעה המבקשת את עמדתה ואת טענותיה בעניין זה וזאת מסיכום פגישה
מיום 17.5.12
בנוכחות נציגי המשיבה 1, עו"ד מטעם המבקשת ומנהל המבקשת
(נספח ט' להמרצת הפתיחה המתוקנת). מאותו סיכום אנו למדים , בין היתר, כי המינהל בדעה שהרכוש המשותף שייך לדיירים כל עוד לא יוכח אחרת. עוד נקרא שם שסוכם שהמבקשת תפנה למשרד השיכון בבקשה לקבל את עמדתו לעניין הרכוש המשותף ובניה נוספת בשטח. עורך דין של החברה הביע את דעתו כי צו הבית המשותף לא משקף נאמנה את זכויות המבקשת בנכס וכי לדעתו, בשלב ראשון, יש לפנות למפקח על הבתים המשותפים בבקשה לתקן את הרישום.


51.
פרט לסיכום הפגישה הנ"ל ומכתב של עו"ד של המבקשת מיום 10.6.12 למשיבה 1 (צורף לכתב התשובה המתוקן של המשיבות כנספח 15), לא הוצגה בפני
כל ראיה לכך שהמבקשת המשיכה לפעול על מנת לעמוד על זכויותיה הנטענות במקרקעין.

52.
אם כן, חלפו להן 4 שנים מפנייתה האחרונה של המבקשת בעניין הזכויות במקרקעין ו-10 שנים מיום שנדרשה המבקשת לבצע את רישום הבית המשותף, עד אשר החליטה לפנות לבית המשפט. בעיני, זהו שיהוי ארוך ובלתי סביר: הפניה הראשונה נעשתה לאחר שנרשם הבית המשותף ומן הסתם, המבקשת ידעה ובכל מקרה אמורה הייתה לדעת כי הבית יירשם כבית משותף, משהדבר לא נעשה על ידה, כפי התחייבויותיה. דירות
נרשמו על שם דיירים ורכוש משותף אף הוא נרשם על שמם. בכל אותה תקופה, פעילותה של המבקשת בעניין הנדון הייתה מינורית ורק במחצית 2012: בהשתתפות בפגישה ובמכתב בודד למשיבה 2. על שהוי בלי סביר המצדיק דחייתה של תובענה ראה למשל ע"א 410/87 עזבון ליברמן נגד יונגר, פ"ד מ"ה (3) 749. בנסיבות אלה, עסקינן בשיהוי משמעותי אשר יש בו כדי להצטרף לנימוקים הנוספים לדחייתה של התובענה.

סוף דבר -
53.
לא עלה בידי המבקשת להצביע על המקור המשפטי לגריעה מזכויותיהם של 99 בעלי דירות ברכוש המשותף, תוך רישומו של זה על שמה של המבקשת. עת הייתה בידי המבקשת האפשרות כי תיבחן דרישתה לקבל בעלות, בדרך כזאת או אחרת, ברכוש המשותף, בחרה המבקשת לנקוט ב"שב ואל תעשה", מה שחייב את המשיבות לבצע את פעולות הרישום, לטובת רוכשי הדירות בעצמם. פנייתה של המבקשת לערכאות נעשתה תוך שיהוי רב, כאשר במהלכו נרשמו זכויות ברכושם של 99 בעלי דירות.







54.
בשל כל האמור לעיל, אין לי אלא להורות על דחיית התובענה.


55.
המבקשת תשלם למשיבות הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ תוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום,
ט"ו חשוון תשע"ט, 24 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.











הפ בית משפט מחוזי 12325-07/16 הנדסה בניה ופתוח יצחק יחזקאל חי בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל, מדינת ישראל - משרד השיכון והבינוי, ארליך רוברטו ואח' (פורסם ב-ֽ 24/10/2018)