פסקי דין על עיריית גבעת שמואל | פסקי דין על ישראל ברדוגו | פסקי דין על מועצה אזורית בני שמעון |

28626-07/18 א     24/10/2018




א 28626-07/18 עיריית גבעת שמואל נ' ישראל ברדוגו, מועצה אזורית בני שמעון








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



ת"א 28626-07-18 ברדוגו ואח' נ' מועצה אזורית בני שמעון
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
1

בפני

כבוד השופט
ישראל פבלו אקסלרד


המבקשת

עיריית גבעת שמואל


נגד

המשיבים
1.
ישראל ברדוגו

2.
מועצה אזורית בני שמעון







החלטה

המבקשת הנה נתבעת בתיק זה. המשיב 1 הוא התובע והנתבעת 2 הנה נתבעת נוספת. המשיב 1 צלם במקצועו והתביעה לסעד כספי למתן צו מניעה הוגשה על ידו בטענה כי המבקשת והמשיבה 2 הפרו את זכויות היוצרים שלו, בכך שפרסמו ללא הסכמתו תמונה שהוא צילם. תמונה אחת נוגעת לשתי הנתבעות והיא של הזמר חנן יובל.
המבקשת טוענת שיש לסלק על הסף את התביעה נגדה ממספר סיבות: מתנהלת תביעה מקבילה של התובע נגד המתנ"ס גבעת שמואל בבית משפט השלום ברמלה, באותן העובדות והשאלות המשפטיות; התביעה הוגשה בחוסר תום לב, תוך הסתרת עובדות ומתוך רצון לבחור מותב שיפוטי; בית משפט זה חסר סמכות עניינית ומקומית לדון בתובענה.

טענות המבקשת
1.
המבקשת טוענת כי חודשיים לפני הגשת התביעה דנא, הגיש המשיב 1 לבית משפט השלום ברמלה תביעה נגד מתנ"ס גבעת שמואל, תביעה זהה לחלוטין ובגין אותם הצילומים נשוא התובענה דנא. נטען שהמשיב 1 הסתיר זאת מבית משפט זה, הדבר עלול להביא לפסיקות סותרות.

2.
לעניין הסמכות העניינית טוענת המבקשת כי משהסירה את כל הפרסומים, לא נותר עוד סעד של צו מניע להכריע בו ולכן יש להיזקק, לעניין הסמכות, לסכום התביעה. הואיל והתביעה הכספית הנה על סך 220,000 ₪, הרי הסמכות נתונה לבית משפט השלום.

3.
אשר לסמכות המקומית טוענת המבקשת כי זו נתונה לבתי המשפט באזור המרכז, שכן זהו מקום עסקיה שלה וזהו מקום מגוריו של התובע. בהינתן העובדה כי המדובר הוא בתביעה שעניינה פרסום באינטרנט, הרי אלו כללי הסמכות המקומית שיחולו. נטען שהמשיב 1 כרך את שתי הנתבעות באופן מלאכותי, שכן המדובר הוא באירועים שונים אשר פורסמו בפלטפורמות שיווקיות שונות ונפרדות. נטען שלא ניתן לקשור בין הנתבעות בעריכת אירועים אשר לקראתם פורסמו הצילומים נשוא התביעה.


טענות המבקש
4.
לטענה בדבר היעדר סמכות עניינית משיב המשיב 1 כי גם לאחר הגשת התובענה, לא כל הפרסומים הוסרו ולכן, נותר הצורך בסעד של צו המניעה. לכן, הסמכות הנה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום.

5.
לטענה דבר כפל הליכים משיב המשיב 1 כי המדובר הוא בעובדות שונות, באירועים שונים, בפרסומים שונים ובנתבעים שונים.

6.
לטענה בדבר היעדר סמכות מקומית טוען המשיב 1 כי לפי תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), כאשר ישנם מספר נתבעים, יכול שתוגש תובענה לכל בית שבו ניתן להגישה נגד אחד מהם. הואיל והמבקש רשאי, לטענתו, לכרוך את שתי הנתבעות באותה התובענה, שכן המדובר הוא במעשים דומים ובתמונה אחת משותפת (של הזמר חנן יובל), הרי רשאי היה להגיש את התובענה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לו קיימת סמכות לגבי המשיבה 1.

דיון והכרעה
7.
כפי שנראה בהמשך הדברים, מצאתי שיש לקבל טענתה של המבקשת לעניין הסמכות המקומית. סבור אני כי כריכתן של שתי הנתבעות בכתב תביעה אחד נעשתה באופן מלאכותי, ללא הצדקה עניינית. לכן, לא תקום לגבי המבקשת סמכות עניינית, שהרי מקום מושבה כמו גם זה של המשיב 1, הוא באזור מרכז. בנסיבות אלה, לא מצאתי שיהיה זה נכון לדון במחלוקות האחרות שעניינן הסמכות העניינית ושאלת "כפל ההליכים" וכי ראוי כי אלה תידונה, ככל שיעלו הדברים, בפני
בית המשפט המוסמך.

8.
על פי סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, הסמכות לדון בתובענה זו, בה נתבקשו סעדים של צו מניעה וגם תביעה כספית, הנה לבית המשפט המחוזי. לפי תקנה 3(א)(2) לתקנות, תובענה בשל פרסום באינטרנט תוגש לבית משפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקו עסקו של הנתבע או מקום מגוריו או עסקו של התובע – בלבד.

9.
אין מחלוקת כי מקום מגוריו של המשיב 1 ומקום "מגוריה" ומקום "עסקה" של המבקשת, כולם באזור המרכז. המשיב 1 הגיש את התובענה גם נגד המבקשת בבית משפט זה, בשל קיומה של סמכות עניינית לגבי המשיבה 2. אין מחלוקת כי לגבי המשיבה 2 קיימת סמכות מקומית לבתי המשפט במחוז הדרום. האם די בכך במקרה הזה כדי להקנות לבית המשפט סמכות עניינית לגבי המבקשת גם כן? לטעמי, התשובה לכך שלילית.


10.
אכן, תקנה 22 מאפשרת לצרף נתבעים בתובענה אחת, אם הם נתבעים למתן סעד, "בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות הייתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית". טוען התובע כי הגדרת "מעשה" או עסקה" הנה רחבה. לטענתו, אין צורך שבין כל מעשה ומעשה של הנתבעים יהיה קשר אלא די במעשים דומים מבחינת אופיים או מהותם, המעלים שאלה משותפת. מוסיף המשיב 1 וטוען כי אין צורך בקיומו של קשר בין הנתבעים. לטענתו, די אם מייחס כתב התביעה הפרה של אותן הזכויות ואם מתעוררת שאלה משותפת, משפטית או עובדתית. לטענת המשיב 1, השאלה העובדתית המשותפת היא בכך ששתי הנתבעות פרסמו תמונה של הזמר חנן יובל. כן נטען כי שתי הנתבעות טוענות כי הם קבלו את התמונה מצדדים שלישיים.

11.
לא שוכנעתי כי המדובר במקרה בו עסקינן במעשה אחד או בעסקה אחת או בסדרה של מעשים או עיסקאות. הפרסומים של המשיבה 2 והמבקשת הם שונים. הם פורסמו באתרים ובמקומות שונים. על כך אין מחלוקת. האירועים אשר בהתייחס אליהם פורסמו הפרסומים של הנתבעות הם שונים. אין כל קשר בין שתי הנתבעות לעניין הפרסומים ולא נטען לקיומו של קשר כזה. למעשה, הקשר היחיד בין הטענות המופנות כלפי כל אחת מהנתבעות הוא כי שתיהן עשו שימוש בצילום שצילם המשיב 1, של הזמר חנן יובל. הא ותו לא. לעניין צירוף נתבעים, זהו קשר רופף ביותר, שהרי אין כלל צורך לברר אם חנן יובל הוא שמופיע בתמונה וגם לא אם המשיב 1 הוא זה שצילם את התמונה. קבלת עמדתו של המשיב 1 במקרה הזה עלולה לפתוח פתח רחב לניצול לרעה של כללי הפרוצדורה בדבר צירוף נתבעים: כך, בעלים של מועדון במטולה אשר השמיע שיר מסוים, שזכויות היוצרים לגביו מנוהלות על ידי "הפדרציה הישראלית", מבלי לשלם על ההשמעה כדין, עלול למצוא עצמו נתבע בבית המשפט באילת, רק בשל כך שמסעדה בעיר הדרומית השמיעה את אותו השיר, גם כן ללא תשלום כדין עבור זכות ההשמעה. נדמה לי שאין צורך להכביר במילים לגבי האבסורדיות שבסיטואציה מעין זו.

12.
אשר לטענתו של המשיב
כי שתי הנתבעות טוענות כי קבלו את התמונה מגורמים שלישיים, הר גם בכך לא די, שהרי אין כל טענה כי הדברים נעשו בנסיבות דומות או כי המדובר הוא באותו הגורם.

13.
די בכך שלא מתקיים התנאי הראשון שבתקנה 22(א), כדי לבוא למסקנה כי צירוף הנתבעות לא היה כדין. גם אם תתעורר שאלה משפטית משותפת כזאת או אחרת, הרי לא די בכך.

14.
בהינתן צירוף הנתבעת שלא כדין, ממילא נבוא למסקנה כי לא קיימת סמכות מקומית לגבי התובענה נגד המבקשת.

15.
בהתאם לתקנה 101 לתקנות, אני מורה על דחיית התובענה נגד המבקשת על הסף. צו המניעה הזמני שניתן נגדה מבוטל.

16.
בין היתר בהתחשב בכך שהמבקשת הגישה כתב הגנה, המשיב 2 ישלם למבקשת הוצאות משפט בסכום של 8,000 ₪.







ניתנה היום, ט"ו חשוון תשע"ט, 24 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 28626-07/18 עיריית גבעת שמואל נ' ישראל ברדוגו, מועצה אזורית בני שמעון (פורסם ב-ֽ 24/10/2018)