פסקי דין על יהושע והבה | פסקי דין על טרקוטה אופקים תעשיות חרס | פסקי דין על אברהם והבה

20011-01/17 א     23/10/2018




א 20011-01/17 יהושע והבה, טרקוטה אופקים תעשיות חרס בע"מ נ' אברהם והבה








בית משפט השלום בבאר שבע


ת"א 20011-01-17 והבה ואח' נ' והבה




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
יעקב דנינו


התובעים:

1
.
יהושע והבה

2
.
טרקוטה אופקים תעשיות חרס בע"מ



נגד

הנתבע:
אברהם והבה


החלטה

מונחת בפני
י בקשה מיום 4.9.18, במסגרתה עותרים התובעים להתיר להם לתקן את כתב התביעה, כמפורט בסעיפים 2-7 לבקשה.

לטענת התובעים, בין הצדדים נוהל הליך גישור, ונעשו ניסיונות נוספים להגיע לכלל פתרון שיהא בכוחו לייתר את המשך ניהול התביעה. ואולם, ניסיונות אלה לא צלחו.

בפרק הזמן שחלף בינתיים, נטען כי התובעים המשיכו לשאת בתשלומים אשר לפי ההסכם בין הצדדים היה על הנתבע לשאת בהם. לאור זאת, תיקון כתב התביעה נועד לשקף את היקף הסכומים הנוספים בהם נשאו התובעים עד הנה.

כן נטען כי לא ייגרם נזק לנתבע מהתיקון המבוקש, מאחר שכתב התביעה המתוקן אינו מעלה כל טענה חדשה שיש בה כדי לשנות את חזית המחלוקת הנטושה בין הצדדים.

בתגובת הנתבע לבקשה
, התנגד הנתבע לתיקון, תוך שטען כי לא ברור כיצד התיקון המבוקש יתרום לליבון השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

הנתבע הוסיף וטען כי התיקון המבוקש איננו משפיע לכאורה על עילת התביעה, וכי קשה להתנער מהרושם כי התובע 1 (להלן: "התובע") חפץ להלך אימים על הנתבע, "תוך ניפוח סכומי התובענה כראות עיניו, בדמות מקצה שיפורים" (ס' 4 לתגובה).

הנתבע הוסיף וטען כי נגרמו לו הוצאות בשים לב לשלב הדיוני בו מוגשת הבקשה, לאחר שהגיש כתב הגנה והצדדים השתתפו בהליך גישור. הלכך, ככל שביהמ"ש יתיר את תיקון כתב התביעה, יידרש
הנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן והדבר יסב לו הוצאות נוספות.

לאור המקובץ, עתר הנתבע להורות על דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה, ולחלופין, להורות על דחיית מועד דיון קדם המשפט על מנת לאפשר לו לשקול את צעדיו.

בתשובת התובעים לתגובת הנתבע
, נטען כי הנתבע לא הצביע על טעם מדוע לא יתוקן כתב התביעה. המניעים שהובילו להגשת הבקשה, כפי הנחזים בעיני הנתבע, אינם בגדר עילה להתנגד לתיקון כתב התביעה.

התובעים חזרו וטענו כי תיקון כתב התביעה נועד בעיקרו לעדכן את סכום התביעה מאז הוגש כתב התביעה ועד הנה, כאשר בפרק הזמן שבינתיים המשיכו התובעים לשאת בתשלומים נוספים בסכום העולה על 400,000 ₪.

עוד הוסיפו וטענו התובעים כי אין בתיקון כדי לשנות את העובדות הכלולות בכתב התביעה המקורי.

לעניין ההוצאות, נטען כי התיקון המבוקש מתייחס לתשלומים בהם נשאו התובעים לאחר הגשת כתב ההגנה. על כן, אין מקום כי ייפסקו הוצאות לחובתם. ממילא, כך נטען, התובעים זכאים להגיש כתב תביעה נפרד בגין הסכומים ששילמו לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, והנתבע יידרש להגיש כתב הגנה נפרד מבלי שיהא זכאי בגין כך לפסיקת הוצאות לזכותו. נוכח זאת, כך נטען, תיקון כתב התביעה אך מקל על הנתבע ומונע ממנו הוצאות נוספות בגין הגשת כתב הגנה נפרד.

המסגרת הנורמטיבית

ההוראה המתייחסת לתיקון כתבי טענות קבועה בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזו לשונה: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

הוראה זו פורשה על ידי בתי המשפט כך שמעת שהראה בעל דין שהתיקון דרוש כדי להעמיד לדיון את השאלה שהיא באמת השנויה במחלוקת, זכאי הוא, לכאורה, לקבל רשות לתיקון (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, 1995, עמ' 338-337).

בטרם נידרש לשאלה האם אמנם בנסיבות המקרה דנא התיקון יעמיד על מכונו את השאלה המצויה בליבת המחלוקת בין הצדדים, ראוי כי נאמר שבהלכה הפסוקה נקבע שככלל על בית המשפט לגלות מדיניות ליבראלית באשר לבקשות המוגשות לתיקון כתב תביעה (ראה ע"א 721/84 משען נ' מדינת ישראל פד"י מא(1) 755), אלא אם יש בתיקון כדי ליצור קיפוח הצד שכנגד, או כי הבקשה כרוכה בהתנהגות שלא בתום לב מצד המבקש, או כי קיים איחור ניכר בהגשת הבקשה.

ברי כי אין הסייגים הנזכרים מהווים רשימה סגורה של מקרים בהם יסרב בית המשפט לתיקון כתב התביעה. ואולם, יש בהם כדי ללמד שעל דרך הכלל ייעתר בית המשפט לבקשה לתיקון כתב תביעה, ואך במקרים חריגים שבהם לא ימצא ביהמ"ש כי פיצוי הצד שכנגד ירפא את המחדל הכרוך בהגשת הבקשה במועד נתון, יסרב ביהמ"ש להיעתר לבקשת התיקון (באשר לנסיבות נוספות בהן אפשר כי ביהמ"ש ידחה בקשה לתיקון כתב תביעה, ראה ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פד"י מו(3) 214).

אומנם, כבר נקבע כי "כאשר מדובר בתוספת עילה חדשה, שהראיות לגביה שונות הן מאלה של עניין העילה שהובאה בכתב התביעה במקור, וכאשר בקשת התיקון מוגשת בשלב שמסכת הראיות בעניין התביעה המקורית כמעט שנסתיימה, ובהרשאת התיקון יהא משום הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו, אין להרשות את התיקון" (ראה סעיף 6 לפסק הדין בעניין משען).

עילות התביעה המקורית

במקרה דנא, עתרו התובעים בכתב התביעה המקורי לקבלת

פסק דין
הצהרתי, ולחילופין, לחייב את הנתבע בתשלום כספי.

לפי הנטען, התובע והנתבע הם אחים, ובעלים במשותף של מניות התובעת 2 (להלן: "החברה"). ברבות הזמן, החברה צברה חובות לבנק לאומי לישראל בע"מ, וכן לשני מלווים נוספים, מר חיים דובין וחברת פלסטופק בע"מ.

נוסף לכך, צברה החברה חוב לעיריית אופקים בשל חיובי ארנונה.

התובעים הוסיפו וטענו כי החברה מנוהלת מזה שנים רבות על ידי התובע לבדו, אך חובות החברה נצברו בעת שהתובע והנתבע היו מעורבים ושותפים יחדיו בניהול החברה.

התובע והנתבע, אשר היו ערבים אישית לחובות החברה בבנק לאומי לישראל בע"מ, פעלו לסילוק החוב לבנק בתשלום סך של 2,500,000 ₪, ובה בעת, הגיעה החברה להסכמה עם עיריית אופקים אודות גובה חובה של החברה לעירייה בכפוף לתשלום סך של 700,000 ₪ לעירייה באופן מיידי.

לשם סילוק החובות לבנק לאומי ולעיריית אופקים, נטלה החברה הלוואה מהבנק הבינלאומי הראשון בע"מ בסך 2,700,000 ₪, מתוכם הועברו 2,000,000 ₪ לבנק לאומי וסך של 700,000 ₪ לעיריית אופקים. באשר לסכום החסר להחזר ההלוואות, נטלה החברה הלוואה נוספת ממר חיים דובין.

כן נטען כי על מנת להימנע מהמשך תשלומי ארנונה לעיריית אופקים עבור המבנה הניצב על המקרקעין, היה על החברה לפרק את גג המבנה.

ביום 11.10.13 חתמו התובע והנתבע 1 על הסכם, שתכליתו היפרדות ביניהם ביחס לפעילותה של החברה, תוך שמירת המקרקעין עליו ניצב המבנה בידי התובע והנתבע יחדיו, באמצעות חברה משותפת אליה יועברו הזכויות במקרקעין.

בין יתר ההסכמות הנוספות אליהם הגיעו הצדדים בהסכם לצורך החזר ההלוואה לבנק הבינלאומי,
על הנתבע היה לשלם במשך 24 חודשים 5,000 ₪ כל חודש, ובאופן מצטבר 120,000 ₪, ובחלוף שנתיים סוכם כי התובע והנתבע יישאו בחלקים שווים בהחזר ההלוואה.

בפועל, הנתבע לא שילם מאומה מהתשלומים להם התחייב בהסכם, והתובעים לבדם נשאו בהחזר ההלוואה לבנק הבינלאומי.

כן נטען כי בסעיף 11 להסכם נקבע כי גגות המבנה יפורקו, וכי בעלות הפירוק יישאו התובע והנתבע בחלקים שווים, אך הנתבע לא שילם אף את חלקו בנדון.

התובעים הוסיפו וטענו כי הנתבע לא שילם רכיבים נוספים, לרבות תולדת פירוק גג איסכורית ותשלום ארנונה והוצאות נוספות הנובעות מהחזקת המקרקעין.

בצד זאת, נטען כי התובע והנתבע הקימו חברה בע"מ בשם אברהם ויהושע והבה
בע"מ (להלן: "החברה החדשה"), על מנת להעביר את המקרקעין על שמה לפי ההסכם. ואולם, התובע לא שיתף פעולה לצורך העברת הזכויות במקרקעין כמתחייב.

לא זו בלבד, אלא שלפי הנטען, הנתבע לא העביר את מניותיו בחברה לתובע, וכפועל יוצא מהנזכר, לא התבצעה העברת המקרקעין על שם החברה החדשה.

הנתבע הגיש נגד התובעים תביעה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה עתר, בין היתר, להעביר המקרקעין על שם החברה החדשה (ת.א. 35080-11-15 אברהם והבה
נ' יהושע והבה
ואח').

בפסק הדין שניתן על ידי כב' בית המשפט המחוזי, התקבלה עמדת התובעים בתיק דנא, וביהמ"ש קבע כי התניות אינן שלובות, ולכן, כי על התובעים להעביר את המקרקעין על שם החברה החדשה, ובצד זאת כי על הנתבע להעביר מניותיו בחברה הקיימת לתובע.

נוכח זאת, טענו התובעים כי לא נותר להם מנוס זולת הגשת תביעה זו, שתכליתה ביצוע ההסכם והשבת סכומים שונים לתובעים בגינם התעשר הנתבע שלא כדין.

מאחר שהנתבע לא פעל לשלם סכומים שונים, ולאור הוראות הפרק הקרוי "ביטחונות" בהסכם שנכרת בין הצדדים, נטען כי התובע זכאי לקבל 55.47% ממניות החברה החדשה, ולחלופין, כי על הנתבע לשלם לו סכומים מוגדרים כמפורט בכתב התביעה.

מן הכלל אל הפרט

במסגרת הבקשה דנא, נטען כי מאז הוגש כתב התביעה ועד למועד הגשת הבקשה, המשיכו התובעים לשאת בתשלומים שלפי הנטען היה הנתבע אמור לשאת בהם. נוכח זאת, נטען כי התובעים זכאים להחזר סכומים כספיים מוגדרים נוספים, ועל כן, נכון הוא כי ביהמ"ש ייעתר לבקשה, תחת הגשת כתב תביעה נפרד שעניינו אותן סוגיות מושא התביעה דנא.

בנסיבות המקרה דנא, שוכנעתי כי אין המדובר בעילה חדשה, שהראיות לגביה שונות מאלה של העילה שהובאה בכתב התביעה המקורי. הגדלת היקף הסעד המבוקש מגיחה מאותו מבוע עובדתי, ואינה חורגת מהעילה המקורית, היסודית. באשר לטענת הנתבע ביחס למידת זכותם של התובעים לקבל איזה מבין הסכומים הנוספים, ייאמר כי טענה זו תלובן במסגרת התביעה העיקרית, ולא הוברר מדוע הטענה מצאה דרכה לשמש כנימוק להתנגד לבקשה לתיקון כתב התביעה.

בפרט נכון הדבר כאשר טרם נערך דיון מקדמי בתיק לגופו של עניין, וממילא, כאשר לא מצאתי כי יש במתן היתר לתקן את כתב התביעה כדי לקפח את הגנתו של הנתבע.

כן סבורני כי אין בהרשאת התיקון משום הכבדה ממשית על ניהול ההליך דנא, לבד מן העובדה כי על הנתבע יהא להגיש כתב הגנה מתוקן, במסגרתו תהא לו הזכות להתייחס לסכומים הנוספים הנטענים.

אכן, מתן היתר לתקן את כתב התביעה בעת הזו, יעניק לנתבע זכות מוקנית לתקן את כתב ההגנה, תוך מתן אפשרות לבעלי הדין להשלים את ההליכים המקדמיים, ואפשר כי בשל כך ייווצר קושי לערוך את הדיון הקבוע ליום 12.12.18 במועדו. ואולם, בהינתן העובדה שהתובעים זכאים לכאורה להגשת תביעה נפרדת ביחס לרכיבים הכלולים בבקשה לתיקון כתב התביעה (מבלי לחוות דעה באשר לזכותם לקבלת הסעד), סבורני כי יעילות דיונית מובילה למסקנה שאף אם תוצאת הבקשה תוביל לעיכוב מה בקידום ההליך דנא, הדבר עדיף על ניהול שתי תביעות במקביל ביחס לסוגיות חופפות.

ויודגש
. אין בכך כדי לבטא מסקנה שיפוטית לפיה, לתובעים תהא שמורה הזכות שביהמ"ש ייעתר לבקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, ככל שתוגש על ידם בשלב מאוחר יותר של ההליך. זאת, מאחר שאין צריך לומר שככל שההליך מתקדם, יש בהרשאת התיקון משום הארכת הדיון וסרבולו, ובכל מקרה, אין מקום לאפשר לתביעה בכל פעם ליסוג אחור בשל רצון התובעים לתקן שוב את תביעתם.

ואולם, בשים לב לשלב המקדמי בו אנו מצויים, ולעובדה כי טרם נערך קדם משפט ראשון, כמו גם מאחר שלפי הנטען הבקשה לתיקון כתב התביעה סבה בעיקרה אחר מועדים מאוחרים למועד הגשת כתב ההגנה, אינני סבור כי יש מקום לחסום דרכם של התובעים מבירור עניינם המלא, לפי נוסח התיקון המבוקש.

ככלל, במקרה בו ביהמ"ש מתיר את תיקון כתב התביעה, הוא רשאי לעשות כן, בין היתר, בכפוף לפסיקת הוצאות לטובת הנתבע, אשר יידרש בוודאי להגשת כתב הגנה מתוקן. ואולם, אחר שלא מצאתי כי בנסיבות העניין היה מקום להתנגד לתיקון כתב התביעה, אלא אך לעמוד על פסיקת הוצאות, לא מצאתי כי יש מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבע.

אומנם, הנתבע ציין בתגובתו כי ככל שביהמ"ש יאפשר לתובעים לתקן את כתב התביעה, כי מבוקש לחייב את התובעים בתשלום הוצאות (ס' 11 לתגובה). ואולם, מדובר בסעד חלופי בלבד, כאשר עמדת הנתבע לכל אורך תגובתו משקפת התנגדות מיותרת לתיקון כתב התביעה.

נוכח כל האמור, מצאתי להתיר את תיקון כתב התביעה. כתב תביעה מתוקן יוגש לתיק ביהמ"ש לא יאוחר מיום 30.10.18. כן יוגש עותק נוסף, כרוך ומדוגל, למזכירות בית המשפט.

הנתבע יפעל להגשת כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן, וזאת לא יאוחר מיום 29.11.18.

בעלי הדין ישלימו ההליכים המקדמיים, לרבות גילוי מסמכים הדדי ועיון בהם, תשובות לשאלונים אם יוחלפו ופרטים נוספים אם יידרשו, וזאת עד ליום 30.12.18.

כדי לייעל את קדם המשפט ולאפשר דיון ענייני, יש להגיש את בקשות הביניים, לאחר שהצדדים ימצו ההליכים ביניהם, בהקדם האפשרי לאחר שהתעוררה עילת הבקשה ולכל המאוחר עד ליום 30.1.19.

לא יאוחר מיום 8.11.18 יודיעו הצדדים עמדתם ביחס להותרת קדם המשפט הקבוע ליום 12.12.18, בשים לב לכך שעד למועד הדיון לא יחלוף המועד להשלמת ההליכים המקדמיים.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשע"ט, 23 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 20011-01/17 יהושע והבה, טרקוטה אופקים תעשיות חרס בע"מ נ' אברהם והבה (פורסם ב-ֽ 23/10/2018)