פסקי דין על חוסני עבד | פסקי דין על מחמוד חסן חנדקלו | פסקי דין על חסן חנדקלו | פסקי דין על מוחמד חנדקלו ואח' |

10617-01/18 תאמ     25/10/2018




תאמ 10617-01/18 חוסני עבד נ' מחמוד חסן חנדקלו, חסן חנדקלו, מוחמד חנדקלו ואח'








בית משפט השלום בחדרה



תא"מ 10617-01-18 עבד נ' חנדקלו ואח'


תיק חיצוני:


לפני כבוד השופטת הדסה אסיף




התובע

חוסני עבד
ע"י בא כוחו עו"ד אדם וינצר


נגד

הנתבעים

.1

מחמוד חסן חנדקלו
.2

חסן חנדקלו

.3

מוחמד חנדקלו
.4

עזאת חנדקלו


ע"י בא כוחם עו"ד סיף וותד



פסק דין


1.
התביעה היא לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב של התובע.
לטענת התובע, הנתבעים 2-4, שבינם לבין בנו יש סכסוך, המתינו לבנו כאשר נהג ברכב ביישוב ג'ת, ואז החלו לחבוט ברכב, להשליך עליו חפצים שונים ואפילו ירו ברכב. בעקבות התקיפה הזו נגרמו לרכב נזקים. לטענת התובע, נגרמו נזקים גם לבנו, אך אלה טרם התגבשו לכדי תביעה.

2.
לטענת התובע, לאחר הארוע הזה, פנה אליו הנתבע 1, שהוא אביהם של הנתבעים 2-4, לקח אחריות כערב על כל הוצאה ונזק שנגרמו לרכב, ואף מסר בידי התובע סכום של 4,000 ₪ במסגרת סולחה שנעשתה בין הצדדים.

3.
התובע טוען כי תיקן את הרכב אך הנתבע1 התנער מאחריותו , והנתבעים סירבו לשאת בתשלום ולכן הוגשה התביעה. לטענת התובע, הנזק שנגרם לרכב הינו בסכום של 9,594 ₪ לפי דוח שמאי שצורף לתביעה. התובע טוען שהיו לו הוצאות נוספות בשל גרירת הרכב ובשל החלפת מערכת אימובילייזר ובסה"כ הוגשה התביעה על סכום של 13,762 ₪.

4.
הנתבעים הכחישו את טענות התובע. לטענתם, הנתבעים 2 ו- 3 כלל לא נכחו במקום הארוע ויש לדחות את התביעה נגדם ולו מהטעם הזה.
אשר לנתבעים 1 ו- 4 – בעניין זה נטען בכתב ההגנה כי ביום הארוע נמסר להם שבנו של התובע נמצא על גג ביתם תוך שהוא מנסה לקפוץ מהגג ולהימלט מהמקום, לאחר שניסה לפרוץ אל הבית. לטענתם, הם הגיעו לכן למקום ואז מצאו שם רבבות אנשים שרודפים אחרי בנו של התובע שהיה ללא חולצה. הנתבעים 1 ו- 4 גוננו על בנו של התובע והנתבע 1, אף דאג לכך שהבן יגיע בשלום לביתו שבעיר באקה אל ג'רבייה.

5.
הנתבעים מכחישים כל קשר לנזקים שנגרמו, אם נגרמו, לבנו של התובע או לרכבו של התובע. הנתבע 1 מודה שילם 4,000 ₪ לידיו של התובע. בכתב ההגנה נטען כי התשלום נעשה לאחר שהתובע איים בפעולת תגמול. לטענת הנתבע, אין בביצוע התשלום כדי ללמד על קיומה של אחריות או חובה מצדו.

6.
בדיון היום נשמעו הראיות.
מטעם התובע העידו התובע, בנו,
וכן עד נוסף, מר עוויסאת באסם. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 1, 2 ו- 4.

7.
לאחר ששמעתי את העדויות הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להדחות. זאת, מאחר שלא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו.

8.
התובע עצמו כלל לא היה במקום הארוע. לכן, כל מה שידוע לו על אודות הארוע, נמסר לו על ידי הבן. התובע, שהתבקש לספר מה ידוע לו על המקרה, השיב בתשובה ארוכה, שבה נמנע, מסיבותיו, מלספר מדוע נסע בנו לג'ת, ומה היו הארועים שקדמו לתקיפה הנטענת. כאשר נשאל על כך בחקירה נגדית, טען שבנו לא אמר לו בשביל מה הוא נוסע והוא לא שאל את הבן מדוע נסע. תשובתו בעניין הזה היתה מתחמקת ומתחכמת באופן מובהק. היא גם אינה מתיישבת כלל עם ההגיון (עמ' 4 שו' 35 עד עמ' 5 שו' 14). אינני מאמינה לעדותו של התובע שטען שכאשר בנו חזר אל הבית כשהוא חבול, והרכב ניזוק עד שלא ניתן היה להמשיך ולנסוע בו, לא שאל אותו התובע היכן היה, מדוע נסע לג'ת, ומה ארע. לא מיותר לציין שהעניין זה סתרה עדות האב את עדות הבן, שכן בעוד שהתובע טען שהוא כלל לא שאל את בנו מה היה, היכן היה, ועם מי היה (עמ' 5 שו' 2), טען הבן שאביו כן שאל אותו את כל השאלות האלה ואף שלח אותו להגיש תלונה במשטרה (עמ' 12 שו' 29 – 36).

9.
גם כאשר נשאל התובע אם דחק בבנו להגיש תלונה על התקיפה הנטענת, היו תשובותיו רחוקות מלהניח את הדעת (עמ' 4 שו' 28-32). התובע נשאל אם היה במשטרה ואם הגיש תלונה על כך שפגעו לו ברכב וטען שהגיש תלונה כזו אך כאשר הוגש האישור על התלונה, התברר שהתלונה הוגשה על ידי בנו של התובע ולא על ידי התובע (עמ' 5 שו' 27-30 ומסמך נ/1).

10.
בנו של התובע נחקר גם הוא ועדותו הותירה רושם שלילי מאוד. רושם זה נשען לא רק על התרשמות בלתי אמצעית במהלך עדותו בפני
, אלא גם על כך שהוא נמנע מלתת הסבר מניח את הדעת לסיבה שבגינה הגיע לג'ת באותו לילה. זאת, אף שהנתבעים הציגו גירסה מטעמם, והדעת נותנת שלו היה לבן הסבר טוב אחר להגעתו ליישוב שבו הוא לא מתגורר, הוא היה משיב על כך בצורה ברורה. גם לא היה לו הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע שהנתבעים, או מי מהם, יתקפו אותו לפתע פתאום. בנו של התובע נתן לשאלה הזו תשובה מעורפלת:
"ש. אתה יודע למה הם יעשו לך דבר כזה?
ת. כן. יש לזה רקע. אצלנו במגזר לא מדברים על זה הרבה כי זה כבוד. על רקע של בנות. על בחורה." (עמ' 8 שו' 13-15).
מדובר בתשובה מעורפלת מאוד, שלא ניתן לראות בה משום הסבר מניח את הדעת.

11.
בסיכומיו ניסה ב"כ התובע להשלים את החסר וטען שלבנו של התובע היה קשר עם מי שלימים הפכה להיות ארוסתו של הנתבע 4 (עמ' 25 שו' 12 – 14, 17 – 18). עם כל הכבוד, ב"כ התובע אינו יכול להעיד על כך,
ואינו יכול להשלים בסיכומיו דברים שכלל לא נאמרו על ידי מי הצדדים. לא רק שב"כ התובע לא חקר עוד בעניין זה את בנו של התובע בחקירה הראשית, הוא גם בחר שלא לחקור על כך איש מהנתבעים ובכלל זה את עזאת, למעט שאלה אחת ששאל את עזאת בעניין זה (עמ' 21 שו' 27 – 28).

12.
יוצא, שגרסתו של התובע, לפיה הנתבעים תקפו את בנו בשל סכסוך שהיה ביניהם (סעיף 4 ב' לתביעה), כלל לא הוכחה וכפועל יוצא מכך אין בפני
בית המשפט שום הסבר מניח את הדעת לכך שהנתבעים או מי מהם יתקפו פתאום את בנו של התובע שנסע, כביכול, לתומו, בישוב ג'ת. בהעדר הסבר אני מוצאת שגירסת התובע אינה הגיונית, והדבר מערער מאוד את מהיימנותה.

13.
לכך יש להוסיף גם את העובדה שהתובע נמנע מלזמן כעד את חברו של הבן, מר אמיר וותד, אף שלפי עדותו של הבן היה איתו מר וותד בזמן הארוע (עמ' 10 שו' 3 – 7). מחדלו של התובע בעניין הזה פועל לחובתו וההלכות בעניין הזה ידועות. מדובר בעד שיכול היה, לכאורה, לתמוך בגרסת התובע אודות הארועים ומדובר לכן בעדות חשובה ומהותית. החלטתו של התובע לוותר על עדות זו, מחייבת את המסקנה שלו היה העד מגיע לבית המשפט, גרסתו לא היתה תומכת בגרסת התובע, או בגרסת בנו של התובע, באשר לנסיבות שבהן נגרם הנזק לרכב.

14.
התובע גם נמנע מלזמן לעדות את רעייתו, אם בנו, אף שזו ישבה היום באולם בית המשפט ולא היה לכן, לכאורה, שום קושי להעיד אותה. התובע העיד שכאשר חזר בנו הביתה כשהוא חבול, אמו היא שירדה אליו לשמע צעקותיו והיא ששאלה אותו מה קרה ובפני
ה נקב הבן בשמות התוקפים (עמ' 3 שו' 19 – 21). למרות זאת, ולמרות שאם יש ממש בדברים האלה, האמא היא ששמעה ראשונה את גרסתו של הבן, ויש אפוא חשיבות לדברים שאמר לה הבן, בחר התובע שלא להעיד את רעייתו מטעמו. גם המחדל הזה נזקף לחובת התובע.
15.
ב"כ התובע טען שדי בכך שהנתבע 1 הגיע לביתו של התובע ושילם לו 4,000 ₪, על מנת להוכיח את גירסת התובע ואת אחריותם של הנתבעים לנזקים ברכב ולבנו של התובע.

16.
אני דוחה טענה זו.
ראשית, משום שהנזקים לבנו של התובע אינם נושא לדיון בתובענה שבפני
.
שנית, באשר לנזקים לרכב התובע – התובע עצמו טוען כי התשלום לא נועד עבור הנזק לרכב (סעיף 5 י' לתביעה). יוצא שאין בתשלום, לכשעצמו, כדי לשמש ראיה לאחריותו של הנתבע 1 או לאחריותם של מי מהנתבעים לנזק ברכב.

17.
ישנו טעם נוסף לכך שאני דוחה את הטענה כאילו התשלום לבדו מוכיח את אחריותם של הנתבעים או מי מהם. התובע העיד שהנתבע 1 הגיע לביתו והציע תשלום "בגלל הסבל שבסבל הבן שלי". כאשר אמר להם שהרכב מושבת ויש מה לתקן, אמר לו הנתבע : ".. שהכל עליו. שאתחיל לתקן ואביא קבלות והם ישלמו" (עמ' 4 שו' 1). לחיזוק טענה זו, הביא התובע את העד עוויסאת באסם, שטען שהוא נכח במעמד הסולחה ושמע את התחייבותו של הנתבע 1 לשלם עבור תיקון הרכב, אך אינני מאמינה לעדותו של מר עוויסאת.

18.
עדותו של מר עוויסאת הותירה רושם שלילי ומגמתי מאוד. העד טען שאף שישב במקום כשעה עד שעה וחצי, כל שהוא שמע וראה הוא רק את הנתבע כשהוא משלם לתובע 4,000 ₪ ואומר לו "שיתקן את הרכב ונגמור את העניין וישלם לו את היתר" (עמ' 13 שו' 21). כאשר נשאל אם שאל איש מהנוכחים מדוע מבוצע התשלום, טען העד: "לא. לא שאלתי. מה זה העניין שלי. לא התעניינתי בעניין הזה אבל מה שראיתי ומה ששמעתי" (עמ' 13 שו' 29 – 30). מדובר בתשובה שהיא רחוקה מלהניח את הדעת. כך גם טענתו לפיה הוא רק במקרה היה במקום (עמ' 13 שו' 23 ועמ' 14 שו' 6), תשובה שאינה מתיישבת עם תשובה אחרת שנתן שבה אישר שהגיע אל התובע משום שאמרו לו שמגיעים אנשים מג'ת לעשות סולחה והוא הגיע לכן למקום מראש (עמ' 14 שו' 8 – 10).

19.
אף שתחילה טען מר עוויסאת שהוא בכלל לא התעניין על מה הפגישה, בהמשך הוא טען ששמע ש"עומרי (בנו של התובע, ה.א.) והצעירים האלה רבו ביחד והיה מכות ביניהם והיה תקיפה באוטו ומה שהבנתי היו יריות. וכל מיני סיפורים שמעתי..." (עמ' 14 שו' 34 – 3) ובהמשך טען ש: "כל אחד אומר שהוא לא אשם. כל אחד מציג עצמו מה הבעיה ושהוא לא אשם... והיו הרבה אנשים והרבה סיפורים ואני לא יכול לשמוע כל אחד מה הוא אומר" (עמ' 15 שו' 16 – 17). דומה שאין צורך לפרט מדוע מדובר בתשובה מיתממת שכלל לא ניתן להאמין לה. אם הגיע עוויסאת למקום משום שהוזמן להיות נוכח בסולחה, הרי שחילופי הדברים בסולחה הם פרט מהותי, וטענתו לפיה לא שמע מה האנשים אמרו אינה הגיונית. היא גם אינה מתיישבת עם חילופי הדברים שהוא מתאר. מעבר לכך, טענתו של עויסאת, לפיה כל אחד אמר שהוא אינו אשם, אינה מתיישבת עם גרסת התובע עצמו, שטען שבסולחה הגיע הנתבע 1, התנצל, לחץ ידיים והבטיח שהדבר לא יחזור.

20.
הסתירות בין שתי הגירסאות, באשר
לחילופי הדברים באותה פגישה, מערערות מאוד את מהימנות שתי העדויות. לכך יש להוסיף את העובדה שהתובע נמנע, מטעמים שלא פירט, מלהעיד את אחיו חסן שעל פי עדותו של עוויסאת היה במקום בזמן הסולחה. למעשה, התובע עצמו נמנע מלציין מי היה באותה פגישה, סולחה, מטעמו. מר עוויסאת ציין שהיו במקום אנשים רבים, וביניהם אחיו הגדול של התובע, חסן. בנסיבות האלה, החלטתו של התובע שלא להביא את חסן לעדות מחייבת את המסקנה שלפיה לו היה חסן בא להעיד, עדותו לא היתה תומכת בגרסת התובע באשר לחילופי הדברים באותה פגישה.

21.
יוצא, שלא ניתן לקבל את טענת התובע, כאילו בעצם הפגישה עצמה ובכך שהנתבע שילם לו סכום של 4,000 ₪, נטל על עצמו הנתבע 1 אחריות לנזקי רכב התובע, בין בעצמו ובין בשמם של מי מהנתבעים.

22.
די בכך כדי להביא לדחיית התביעה כנגד הנתבע 1, שגם התובע וגם בנו אינם טוענים בכלל שהיה מעורב בארוע עצמו או בגרימת הנזק לרכב.

23.
אשר לנתבע 2 – גם דינה של התביעה נגדו להדחות, ולמעשה ברור שמלכתחילה לא היה מקום להגישה. זאת, מאחר שבנו של התובע כלל לא נקב בשמו של הנתבע 2 כאחד האנשים שתקפו אותו או את הרכב. בנו של התובע נשאל מספר פעמים מי היו האנשים שעצרו אותו וגרמו לו, על פי הנטען, לנזקים בגוף ולרכב, ונקב בשלושה שמות, אך לא בשמו של הנתבע 2. למעשה, הבן ציין מפורשות כי את הנתבע 2 כלל לא ראה במקום (עמ' 10 שו' 36 עד עמ' 11 שו' 3).

24.
לא ברור אפוא מדוע הוגשה התביעה נגד נתבע זה. ב"כ התובע התייחס לכך בסיכומיו וטען שהתביעה כנגד נתבע זה הוגשה לאור מספרי תעודת הזהות והנתונים שקיבל התובע מהמשטרה (עמ' 25 שו' 1). אני דוחה טענה זו. ראשית, משום שמדובר בטענה עובדתית שב"כ התובע אינו יכול להעיד עליה. שנית, משום שלא הוגשו מסמכים מתיק המשטרה על מנת שניתן יהיה לדעת אילו שמות מסר שם בנו של התובע. שלישית, וזה העיקר, משום שראוי היה שהתובע יברר את גירסת בנו לפני הגשת התביעה, ולא לאחריה.
לכן, הטענה כאילו רק עתה שמע התובע שהנתבע 2 אינו מעורב בארועים, אינה יכולה להועיל לתובע.

25.
לכן, אני מורה גם על דחיית התביעה כנגד הנתבע 2 שמלכתחילה, ולאור גרסתו של הבן, לא היה מקום להגיש נגדו את התביעה.

26.
אשר לנתבעים 3 ו- 4 – אני דוחה את התביעה נגדם משום שכפי שפורט לעיל, אינני מאמינה כלל לגרסת התובע ולעדות בנו של התובע, וממילא לא הורם הנטל להוכיח ששניים אלה תקפו את בנו של התובע,
חיבלו ברכב וירו עליו.

27.
התוצאה היא אפוא, שאני דוחה את התביעה כנגד כל הנתבעים.
התובע יישא בהוצאות הנתבעים, יחד ולחוד, בגין התביעה, ובנוסף בשכ"ט עו"ד לנתבעים, יחד ולחוד, בסכום של 5,000 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.


ניתן היום,
ט"ז חשוון תשע"ט, 25 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 10617-01/18 חוסני עבד נ' מחמוד חסן חנדקלו, חסן חנדקלו, מוחמד חנדקלו ואח' (פורסם ב-ֽ 25/10/2018)