פסקי דין על חגי מירום | פסקי דין על קיבוץ יפעת - אגודה שיתופית חקלאית | פסקי דין על עופר שפריר | פסקי דין על קרן הפנסיה עתודות (הוותיקה) |

17538-04/17 א     15/10/2018




א 17538-04/17 חגי מירום נ' קיבוץ יפעת - אגודה שיתופית חקלאית, עופר שפריר, קרן הפנסיה עתודות (הוותיקה)








בית המשפט המחוזי בנצרת


ת"א 17538-04-17 יפעת ואח' נ' מירום ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
2

בפני

כבוד הרשמת
תמר נסים שי


המבקש

חגי מירום


נגד

המשיבים
1. קיבוץ יפעת – אגודה שיתופית חקלאית

2. עופר שפריר
3. קרן הפנסיה עתודות (הוותיקה)








החלטה


לפניי בקשת הנתבע (ולהלן: המבקש), חבר קיבוץ יפעת לשעבר (להלן: "הקיבוץ"), להורות על סילוקה של התביעה על הסף מהטעם של העדר עילת תביעה, העדר יריבות, היעדר סמכות עניינית ומקומית, פגמים בניסוח התביעה והיותה תאורטית בלבד. כן עותר המבקש לסלקה, מחמת העדר ייפויי כח פרטניים להגשתה בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי וחוק השליחות, ואי עמידה בתנאים הנדרשים לצורך הגשת התביעה ואישורה כתובענה ייצוגית, לרבות העדר בקשה נפרדת לעניין זה ותצהיר לתמוך בה. בכל הנוגע למשיב 2, עופר שפריר
(להלן: "שפריר"), אף מהטענה של מעשה בית דין-השתק פלוגתא, חוסר ניקיון כפיים-"פורום שופינג" ואי גילוי.

תמצית ההליך ורקע דרוש

המבקש הינו חבר קבוצה, אחד מתוך כ-260 חברי קיבוץ יפעת, אשר התלכדו במסגרת של קבוצה מס'
k076
(או קבוצה 133 ולהלן" "הקבוצה") למהלך וולונטרי של צבירה הדדית של זכויות בקרן הפנסיה עתודות (להלן: "הקרן"), היא הנתבעת 2. עניינה של התובענה שלפניי בעתירת התובעים, כי יינתן

פסק דין
המצהיר שהכספים שנצברו לזכותו של המבקש בחשבון המשנה שלו בקרן אינם שייכים לו אלא לקבוצה, וכי על הקרן להשיבם מחשבון המשנה לקופה המשותפת של הקבוצה, כאמור בתקנון הקרן והקבוצה ובכתב ההצטרפות.
הרקע לתובענה הינו דרישת המבקש שהופנתה לקרן, בבקשה להעביר לו את הסכום אשר נצבר בחשבון המשנה המשויך לו, בסך של כ – 52,000 ₪, בסמוך למועד הפסקת חברותו בקיבוץ (בשנת 2013) והעתקת מקום מגוריו ממנו.


בגדרי תובענה זו, מתנגד למעשה הקיבוץ לדרישה להעברת הכספים מהקרן למבקש. תמצית טענתו הינה כי בהיות הקיבוץ מחויב להבטחת מחייתם של חבריו שהגיעו לגיל פרישה, ללא תלות בהשתכרות החבר עובר להגיעו לגיל הפרישה, מחויב הקיבוץ לנהוג משנה זהירות ביצירת עתודות פנסיוניות לטובת תשלומים אלה ובמניעת הקניית זכויות חבר מסוים בהן, מעבר למתחייב על פי דין או תקנון. לשם הבטחת עקרון מהותי זה, ומתוך המודעות להשלכות הפוטנציאליות הגלומות באי הקפדה עליו, מוסדרים בדין מנגנוני התחשבנות פנסיונית. כך, במקרה של אדם שהגיע לגיל פרישה ועודנו חבר קיבוץ, בוחן הקיבוץ את כל מקורות הקצבה הפנסיוניים העומדים לרשותו. חבר המגיע ל"פנסיית מטרה" שקבע לעצמו הקיבוץ, אינו זכאי להשלמה שלה ממקורות הקיבוץ, וזאת להבדיל מחבר שקצבתו אינה מגיעה לרף הנ"ל. חבר שקצבתו עולה על רף המטרה, נדרש להעביר לקופת הקיבוץ את עודף הזכויות שלו. גם מי שלעת פרישה כבר אינו חבר קיבוץ, זכאי לקבל מהקיבוץ קצבה פנסיונית חודשית החל מהגיעו לגיל 67. זאת מכוח הוראות התוספת הראשונה לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג - 1973 העוסקות בכללים בדבר זכויות חבר יוצא מקיבוץ (ולהלן: תקנות העזיבה), ובהתאם להן. קצבה זו משולמת לחבר לשעבר על ידי הקיבוץ מתוך אותן זכויות עתידיות, כהגדרתן בתקנות העזיבה, אשר נרכשו עבורו במהלך תקופתו כחבר הקיבוץ. מנגד, חבר קיבוץ עוזב מחויב בהתאם לתקנות העזיבה להמחות או להעביר לידי הקיבוץ במעמד פקיעת חברותו את כל הזכויות העתידיות שצבר.

בשנת 1994 החליט קיבוץ יפעת ליצור עתודות גמל עבור חבריו. כחלק ממהלך זה, הצטרף המבקש בחודש 3/1995 לקרן הפנסיה אצל הנתבעת 2, יחד עם כ – 260 חברים נוספים. הקרן העמידה לרשות הקיבוץ מודל חיסכון במסלול של עמית חבר קבוצה. לפיו, בין היתר, נדרש החבר לחתום על כתב הצטרפות בלתי חוזר הכולל גם את תקנונה הספציפי של הקבוצה ומתן ייפוי כוח לב"כ הקבוצה. כמו כן, חברי הקבוצה הסכימו מראש כי תשלום כספים לחבר מתוך הקרן טעון הסכמה כפולה – של החבר עצמו ושל ב"כ הקבוצה. בכך, כך לטעמו של הקיבוץ, יצרו החברים זכות לחבר שאינה עומדת בפני
עצמה, אלא כזו התלויה בהסכמת מיופה הכוח שהקבוצה בחרה.

מודל זה ענה על צרכיו הייחודיים של המגזר הקיבוצי בכלל וקיבוץ יפעת בפרט. מחד גיסא, ייחוס סכומי כסף לחבר נעשה ללא תלות במצבו התעסוקתי או מצב זכויותיו הפנסיוניות. מאידך גיסא, כל חבר שהצטרף לקרן ידע מראש והבין היטב כי הכספים המופקדים בחשבון המשנה שלו מהווים חלק ממאגר מקורות שעומד באותה עת גם לזכות הקבוצה כולה, באופן כזה שככל שהמקורות הפנסיוניים הצבורים על שמו של חבר יעמידו אותו בעודף ביחס לפנסיה הקיבוצית או בעודף ביחס לזכויות הפנסיוניות להן הוא זכאי לעת עזיבתו את הקיבוץ, לא יתאפשר לו למשוך כספים עודפים אלה. חברי הקיבוץ המצטרפים חתמו על מארג הסכמי המשקף עקרונות אלה, והכספים הופקדו בקרן בהתאם ובהסתמך על כך.

הקיבוץ מוסיף וטוען, כי זכויותיו העתידיות של המבקש נבחנו עובר לעזיבתו את הקיבוץ. התברר, כי אלה עולות בהרבה הן על הקצבה המגיעה לו מכוח תקנות העזיבה והן על מענק העזיבה, ועל כן לא יהא זכאי לכל תשלום מהקיבוץ בשל עודף זכויות פנסיוניות.

משפנה המבקש לקרן לצורך שחרור הסכום שהצטבר בחשבון המשנה שלו, והואיל ולא צורף לבקשה אישור מטעם ב"כ הקבוצה, פנתה הקרן לקבל את עמדת חברי הקבוצה. הקבוצה, באמצעות באי כוחה, התנגדה לבקשה לשחרור הכספים מהטעמים הנזכרים לעיל, ובראשם כי הכספים הצבורים בקרן הינם נכס קבוצתי של הקבוצה ולא נכס אישי, וכי המבקש יודע היטב, ואף ידע במועד עזיבתו, כי הוא מצוי בעודף זכויות פנסיוניות שיש לקזז לטובת יתר חברי הקבוצה. בנסיבות אלה, פנה הקיבוץ והגיש תביעה לסעד הצהרתי. התביעה הוגשה במקורה ע"י קבוצת

k076
לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א 11832-09-16, להלן: התביעה הראשונה).

במסגרת התביעה הראשונה הגיש המבקש בקשה לסילוק על הסף, כשהוא מצביע על העובדה שקבוצת
k076
אינה בגדר אישיות משפטית כשירה להתדיינות. בהחלטתו מיום 25.11.2016 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ג' ציגלר) כי התביעה כפי שהוגשה אינה יכולה להתברר, והעניק לתובעים שהות לתיקונה. אחר דברים אלה הוגש כתב תביעה מתוקן באמצעות שינוי התובע. התביעה המחודשת הוגשה באמצעות שפריר, אשר תואר כחבר בקבוצת

k076
, המייצג עצמו ומספר מחברי הקבוצה. גם בגין תביעה זו הוגשה בקשה לסילוק על הסף, ובהחלטתו מיום 14.02.2017 קבע בית המשפט כי: "..התובע אינו יכול להיות מיופה הכוח ומיצגם של מי שאינם תובעים בפועל, אינם בעלי דין ואינם צד להליך, אין הוא זכאי לקבל סעד בשמם ובמקומם, ולא ניתן יהיה לברר במסגרת תביעה זו זכויות אחרים מלבדו...". בית המשפט הורה על הגשת כתב תביעה מתוקן, אשר יפרט את הסעד הרלוונטי לשפריר כיחיד ולא כמיצגה של קבוצה. בשלב הזה, הודיע שפריר כי הוא מבקש למחוק את התביעה ובית המשפט נעתר לבקשתו.

אחר הדברים האלה הוגשה התביעה הנוכחית באמצעות שפריר והקיבוץ, אף היא לסעד הצהרתי, אשר יכריע בשאלת הכספים שנצברו לזכותו של המבקש. המבקש הגיש בקשה נוספת למחיקת התביעה נגדו על הסף (זו הבקשה שלפניי). בבקשה נטענו שלל טענות (כנזכר בתמצית לעיל), אשר לגישת המבקש, תומכות במסקנה כי יש להורות על סילוקה של התביעה על הסף. בין היתר נטען להיעדר עילת תביעה לקיבוץ כלפי המבקש, שכן הקיבוץ אינו צד למערכת ההסכמית שבין חברי הקבוצה לעתודות; כי התביעה במהותה היא תביעה שאינה במסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, בהיותה נוגעת לסך שצבר המבקש בשווי 52,000 ₪; כי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט המחוזי בחיפה, שכן המבקש מתגורר במחוז זה. בהקשר זה נטען, כי המשיבים נוהגים בחוסר תום לב עת ביקשו למחוק את התביעה הראשונה והגישוה למותב זה, פעולה הנחזית להראות כ"פורום שופינג" פסול; עוד בנוגע לשפריר, נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניינו הינה בבחינת השתק פלוגתא. משמע, הוא אינו רשאי לייצג מי מחברי הקבוצה ואין לו עילת תביעה עצמאית, כאשר גם במסגרת התביעה הנוכחית הוא לא פרט עילת תביעה אישית כנגד המבקש.

המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה, ורואים בה ניסיון נוסף לסרבול ההליך ומניעת הכרעה עקרונית בשאלה שבמחלוקת. לדידם, הסמכות המקומית לדיון נתונה למחוז צפון, שכן מקום יצירת ההתחייבות הוא קיבוץ יפעת, והמערכת ההסכמית שבין חברי הקבוצה לקרן נעשתה ביוזמת הקיבוץ; עוד הם טוענים, כי ההחלטות במסגרת התביעה הראשונה הן החלטות ביניים בהליך שנמחק, ומשכך, אין הו מקיימות השתק; כי מדובר בתביעה לסעד הצהרתי, שכן המבקש אינו חייב כספים לקיבוץ, מה גם שההצהרה נוגעת לזכויות כלל העמיתים שבקבוצה ששווין עולה על שווי הסכום שבסמכות ביהמ"ש השלום; עוד נטען כי שפריר, כמו יתר עמיתי הקבוצה, אוחזים בזכות תביעה כלפי הנתבעים.

עמדת הקרן נשמעה בדיון שהתקיים. הקרן תומכת בטענות התובעים, כי אין למחוק את התביעה וכי יש לברר את השאלות שבמחלוקת כפי שאלה עולות מכתב התביעה. לבקשה שהגישה להאריך לה את המועד להגשת כתב הגנה, צירפה נייר עמדה מפורט שנשלח על ידה ליועץ המשפטי של מחלקת פנסיה, אגף שוק ההון במשרד האוצר. שם פרסה באריכות משנתה במחלוקת. כעולה מהכתוב מצדדת הקרן בעיקר טענות התובעים.

דיון והכרעה

לאחר העיון בבקשה ובמצורפים ולאחר ששמעתי את הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על כלל רכיביה, הכל כפי שיבואר להלן.

ראשית, אדרש למעמדם של המשיבים במסגרת הבקשה הנוכחית וההליך לגופו. איני מקבלת את הטענה להיעדר יריבות והיעדר עילת תביעה בין שפריר למבקש (ואף במסגרת התביעה הראשונה לא נקבע אחרת). שפריר הינו עמית בקרן. ממילא, כל הכרעה אשר משמעותה העברת כספים מחשבון משנה לחשבונה הכללי של הקבוצה (או משיכתם מהחשבון) רלוונטית לגביו. די לעניין זה בעיון בכתב ההצטרפות עליו חתם המבקש, ממנו עולה כי "ידוע לי כי זכויותיו וזכויות שאר חברי הקבוצה תלויות זו בזו ובהתחייבותו וביפוי הכוח עליו חתם".

במסגרת התביעה הראשונה, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי שפריר אינו זכאי לקבל סעד בשמם של אחרים, ולא ניתן יהיה לברר אלא את תביעתו שלו. קביעה זו באה על רקע העובדה כי במסגרת ההליך הראשון, לא בואר מעמדו של שפריר כמייצג הקבוצה ולא צורף כל מסמך רלוונטי בעניין. התביעה הנוכחית הוגשה ע"י שפריר עצמו, הן כבעל דין עצמאי והן כמיצגה של הקבוצה, בהתאם לבחירות אשר נערכו ע"י חברי הקבוצה. מהמסמך אשר צורף לראשונה להליך הנוכחי, עולה כי ביום 06.12.2013 בחרו 198 מחברי הקבוצה חמישה מיופי כוח לפעילות בשמם של יחידי הקבוצה, ביניהם התובע שפריר. עוד יצוין, כי מנגנון בחירת מיופה הכוח הוא מנגנון מובנה ומוסדר, כמפורט בתקנות הקרן (ראה ההוראות בהרחבה בפרקים 3 ו-4 לכתב ההצטרפות לקבוצה וסעיפים 15 ו-19 לתקנון קרן הפנסיה עתודות).

הדברים אמורים גם כלפי מעמדו של הקיבוץ כתובע. מעבר לעובדה כי הקיבוץ הוא זה אשר רכש את הזכויות הפנסיוניות עבור חבריו, הרי שכתב ההצטרפות עליו חתמו עמיתי הקרן, לרבות המבקש, מכפיף מפורשות את זכויות העמית בקרן לזכויות החבר המגיעות לו מן הקיבוץ במקרה של עזיבה. לעניין זה קבע סעיף 6.4.2 לכתב ההצטרפות: "אני מסכים כי הסכומים שיעמדו לזכותי בקרן ביום עזיבתי את קיבוץ יפעת הינם חלק מכלל הסכומים המגיעים לי מקיבוץ יפעת לפי כללי העזיבה. אם זכויותיי בקרן ביום עזיבתי יעלו על הערך המהוון של כלל הסכומים שיגיעו לי כקצבה בגין עזיבתי את קיבוץ יפעת, אשר יחושב ע"י בא כח הקבוצה בהתאם לנוסחת ההיוון הקבועה בתוספת הרביעית לכללי העזיבה- יהיה בא כוח הקבוצה רשאי לנכות את עודף הסכומים שיעמדו לזכותי בקרן מכלל הסכומים המגיעים לי כאמור".

הנה כי כן, בבסיס כתב ההצטרפות לקרן עמדה תפיסת עולם קואופרטיבית , לפיה על הקיבוץ לדאוג לצרכי העמיתים, הן באמצעות רכישת קרן הפנסיה והן באמצעות שילוב הוראות המעניקות לקיבוץ מעמד בעניין זכויותיו הפנסיוניות של החבר. ראוי להוסיף, כי ההפרשות שהופקדו לחשבון המשנה של המבקש, הופקדו באמצעות הקיבוץ - לא כהפרשות משנה בעבור עבודתו בקיבוץ (באותה העת כיהן המבקש כחבר כנסת) אלא מכוח חברותו בקיבוץ. סיכומו של עניין, שאלת מעמדו המשפטי של הקיבוץ בסכסוך שבין עמית לבין יתר חברי הקרן, היא שאלה משפטית סבוכה שראויה להתברר בשעתה. בוודאי אין לומר, כי זהו המקרה הנדיר בו עלה בידי המבקש לשכנע כי אין אפשרות, ולו קלושה, שהקיבוץ יזכה בסעד לו עתר, נסיבות המאפשרות סילוק על הסף בגין העדר עילה (ראה למשל
רע"א 10091/02
siemens
aktiengesellschaft
נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (14.3.2004)).

גם את טענת המבקש בעניין הסמכות העניינית ראיתי לדחות. סבורני, כי תביעה זו ראוי לה שתתברר על דרך של תביעה הצהרתית ולא כתובענה כספית (אף שהיא מקפלת בתוכה סעד כספי), והמקום לבירורה הינו בית המשפט המחוזי, בהיות הסעד הנתבע סעד שלא ניתן להעריך את שוויו בכסף. כאמור, עסקינן במחלוקת חוזית שהתגלעה בין שפריר (הן בעצמו והן כמיופה כוח הקבוצה) ובין חבר אחר בקבוצה, שותף לשעבר לחיי הקיבוץ, בשאלת הזכויות שנצברו בחשבון המשנה שמתנהל על שמו בקרן הפנסיה. האם ניתן להעביר לו את הכספים ללא צורך בחתימת ב"כ הקבוצה כטענת המבקש, או שמא כפופה יכולתו למשוך את הכספים לחתימת ב"כ הקבוצה. ואולם בכך לא מתמצית השאלה הטעונה הכרעה. שכן הלכה למעשה מדובר במנגנון מורכב – קבוצתי שיצר הקיבוץ עבור חבריו לצורך הבטחת זכויותיהם הפנסיוניות כחלק מחובתו כקיבוץ (על כל המשתמע מכך), לדאוג לזכויות חבריו לעת פרישה, כאשר נדבך יסודי ביצירת אגד זכויות אלה הינו שמירה על עיקרון השוויון בין החברים וההתחייבות (לרבות של החברים) לאיזון זכויות בערבו של יום.

אין המדובר בתביעה כספית גרידא כנגד המבקש, שכן אין עסקינן בכספים המצויים בידו או בחזקתו. כאמור בתביעה, הכספים צבורים לזכות המבקש בידי הקרן המשמשת כנאמן עבור חברי הקבוצה. ההכרעה הנדרשת הינה כללית ועקרונית בהיותה נוגעת לנכס, לכאורה קבוצתי, ולפרשנות מסמכים הנוגעים לכלל זכויות חברי הקבוצה ואף לזכות הקיבוץ כמי שרכש את הזכויות הפנסיוניות עבורה ועלול, לשיטתו, ככל שלא יוכרע הסעד, וככל שיינתן למבקש מבוקשו מהקרן, להיוותר בחסר כספי של הזכויות שנצברו עבור כלל הקבוצה. בתוך כך, צריך יהיה להכריע בין היתר בשאלת תוקפן של מגבלות והתחייבויות שנטל על עצמו העמית כלפי חבריו לקבוצה, פרשנות תקנון קרן הפנסיה, היחס בין תקנון הקרן לתקנון הקבוצה, יכולת ביטולו של ייפוי הכוח ועוד (ראה: סע' 18.3 לעמדת הקרן מיום 04.05.16 נספח 1 לבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת 2).

מחלוקות אלה, מעצם טבען ומהותן, מצויות בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, באשר עסקינן בסעד הצהרתי שלא ניתן לכמת את שוויו בכסף. במקרה דנן, כטענת קרן הפנסיה בדיון מיום 09.11.17, אין מחלוקת לגבי הסכום וזה אינו רלוונטי לפתרון המחלוקת. השאלה אינה "כמה" אלא "למי".

לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי הסעד ההצהרתי מקפל בתוכו סעד כספי, ולפיכך מדובר בהכרעה שיפוטית היוצרת השתק. אין בידי לקבל טענה זו. סבורני, כי אין בהליך הקודם כדי להקים מחסום דיוני של השתק פלוגתא ואין רבותא שהטענה נטענה וניתנה בה החלטה.

יובהר - קיומו של 'השתק פלוגתא' מחייב התדיינות קודמת בין בעלי הדין, שהוכרעה על ידי בית משפט מוסמך ב

פסק דין
סופי לגופו של ענין. לעניין זה יש להוכיח ארבעה: האחד, זהות הפלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; השני, התדיינות בין הצדדים ביחס לפלוגתא בהליך הראשון; השלישי, התדיינות זו הסתיימה בהכרעה פוזיטיבית של בית המשפט בפלוגתא (להבדיל מהוכחה שלילית); והרביעי, ההכרעה הייתה חיונית להליך לצורך מתן

פסק דין
(ראה ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד (ב)(2) 561). ארבעה תנאים אלה מקיימים אחר הרציונל של הכלל ומקימים מחסום דיוני בפני
בעל הדין, המונע ממנו להתכחש או לסתור ממצא שנקבע על ידי בית המשפט ביחס לאותה הפלוגתא.
ברם, במקרה דנן, התנאי בדבר

פסק דין
סופי לגופו של ענין לא מתקיים, משהתביעה נמחקה ביום 23.02.17 לבקשת התובע, כאשר התביעה כלל לא נדונה לגופה. משניתן

פסק דין
המוחק את ההליך, החלטות ביניים שניתנו במסגרתו מתמזגות לתוכו (ראה: ד"ר נ. זלצמן "מעשה בין – דין בהליך אזרחי התשנ"א-1991, עמוד 257 ואילך), ואין בכוחה של החלטת הביניים ליצור מעשה בית דין (ראה גם ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' לאה סמסונוב, פ"ד כח (2) 228).

זאת ועוד, בעוד שבבית המשפט המחוזי בחיפה התובע היה מר שפריר בלבד, הרי שבתביעה שבפני
הצטרף גם הקיבוץ, שלגביו ברי שאין השתק.

יש לציין כי גם הקרן מסכימה כי עסקינן בתביעה שהסעד הנכון בה הינו סעד הצהרתי.


בטרם סיום, לא אמנע מלומר דברים אחדים בשאלת הסמכות המקומית בה הרחיבו הצדדים בטיעוניהם. אין לכחד, כי התנהלות המשיבים בכל הנוגע להגשת התביעה, תחילה במחוז חיפה, ולאחר מחיקתה הגשתה למותב הנוכחי, מעוררת במידה מסוימת אי נחת וחשש, שמא ביקשו, בחוסר תום לב, "לשפר עמדות" באמצעות שינוי מותב. הסברי המשיבים, ככל שהם נוגעים לעניין הגשת התביעה במחוז אחר, לא היו ברורים כל צרכם ולא הניחו את דעתי. יחד עם זאת, אין בכך כדי להביא למסקנה כי הפניה לבית משפט זה כבעל סמכות הינה שגויה בעיקרה. עסקינן בצורך בפרשנות של מארג מסמכים שערכו הצדדים. מסמכים אלה שיצרו את ההתחייבות נחתמו על פי המוצהר ביפעת, ומשכך, לבית משפט זה מסורה הסמכות המקומית לדון בפרשנותם כאן.

לסיכום, הבקשה נדחית.

כתבי הגנה יוגשו בתוך 30 יום.

שאלת ההוצאות בגין בקשה זו תידון במסגרת פסק הדין.



ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ט, 15 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


תמר נסים שי
,
שופטת
רשמת בית המשפט המחוזי-נצרת











א בית משפט מחוזי 17538-04/17 חגי מירום נ' קיבוץ יפעת - אגודה שיתופית חקלאית, עופר שפריר, קרן הפנסיה עתודות (הוותיקה) (פורסם ב-ֽ 15/10/2018)