פסקי דין על דור־אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ | פסקי דין על ערין אסמאעיל אבו־מוח | פסקי דין על ערפאן אסמאעיל אבו־מוח | פסקי דין על עבדאללה אסמאעיל אבו־מוח ואח' |
61124-01/14 א 16/10/2018
א 61124-01/14 דור־אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ נ' ערין אסמאעיל אבו־מוח, ערפאן אסמאעיל אבו־מוח, עבדאללה אסמאעיל אבו־מוח ואח'
בית המשפט המחוזי בתל־אביב–יפו
ת"א 61124-01-14
דור
-
אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ נ' אבו
-
מוח
ואח'
ת"א 28235-02-14
אבו
-
מוח
ואח'
נ' דור
-
אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ
16 באוקטובר 2018
ז' במרחשוון תשע"ט
לפני כבוד השופטת שושנה אלמגור
התובעת
דור־אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ
ת"א
61124-01-
14
ע"י ב"כ
עו"ד אחיקם שינדלר
נ
ג
ד
הנתבעים
1.
ערין אסמאעיל אבו־מוח
2.
ערפאן אסמאעיל אבו־מוח
3.
עבדאללה אסמאעיל אבו־מוח
4.
מיסון עדנאן אבו־מוח
5.
מורתג'י אבו־מוח
6.
אבומוך חברה לשירותי רכב בע"מ
ע"י ב"כ
עו"ד דן בן־נר
ועו"ד רוני מישקובסקי
7.
יורשי חיאת מחמד עבדאללה אבו־מוח ז"ל (פורמלי
ים
)
8.
רע'דה מחמד עבדאללה אבו־מוח (פורמלית)
התובעים
1.
ערין אסמאעיל אבו־מוח
2.
עבדאללה אבו־מוח
3.
ערפאן אבו־מוח
ת"א
28235-02-14
ע"י ב"כ
עו"ד דן בן־נר
ועו"ד רוני מישקובסקי
נ
ג
ד
הנתבעת
דור־אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ
ע"י ב"כ
עו"ד אחיקם שינדלר
פ ס ק
-
ד י ן
לפניי תובענה שהגישה דור אלון אנרגיה בישראל בע"מ נגד בעלי הזכויות במקרקעין שעליהם תחנת תדלוק (להלן:
תביעת דור
-
אלון
). על זכויות הבעלים במקרקעין, שאותם ירשו מאביהם, רשומה משכנתה לטובת דור-
אלון. תביעת דור-
אלון הוגשה גם נגד אימם של היורשים, נגד החברה שהפעילה את התחנה והתקשרה עם דור-
אלון בחוזה, נגד מנהלהּ ונגד נתבעים פורמליים. תביעת נגד הגישו יורשי המנוח, בעלי הזכויות במקרקעין, נגד דור-
אלון (להלן:
תביעת אבו
-
מוח
). הדיון בשתי התובענות אוחד.
ה ע ו ב ד ו ת
1.
ילדיו של אסמאעיל מחמד עבדאללה אבו-
מוח ז"ל (להלן:
המנוח
) הם בעלים של 4/6 מהזכויות במקרקעין בכפר באקה אל-
ר'רבייה הידועים כחלקה 11 בגוש 8781 (להלן:
המקרקעין
), שעליהם תחנת התדלוק (להלן:
תחנת באקה
).
ביום 30.09.01 נחתם חוזה בין דור-
אלון לבין
אבומוך
חברה
לשירותי
רכ
ב
בע
"
מ
(להלן:
חברת ההפעלה
), (להלן:
החוזה
המקורי
) אשר הפעילה את תחנת באקה. על החוזה המקורי חתמו גם מורתג'י אבו-
מוח, מנהל חברת ההפעלה; שני בני משפחת אבו-
מוח שהיו הנתבעים הפורמליים בתביעת דור-
אלון לפני שתוקנה; וכן מיסון עדנאן אבו-
מוח, אשת המנוח, שמונתה לאחר מותו לחתום בשם עיזבונו ובשם ילדיהם הקטינים כאפוטרופא שלהם, כפי שיפורט. בחוזה זה (נספח ט לתצהיר מטעם דור-
אלון) הוסכם כי דור-
אלון תספק באופן בלעדי דלק ומוצריו לחברת ההפעלה בשביל תחנת באקה.
תקופת החוזה המקורי נקבעה לשלוש שנים מיום 26.12.01 (סעיף 4.1 לחוזה המקורי). עוד נקבע כי לדור-
אלון יש זכות סירוב ראשון להתקשר עם חברת ההפעלה בחוזה המקורי לתקופה נוספת של ארבע שנים לאחר תום תקופת החוזה. נקבע כי
„
[...]
דור תהיה זכאית לממש את זכות הסירוב הראשונה באותם התנאים של ההצעה הטובה ביותר שיקבל המפעיל משני מציעים תמי לב, המהווים חברת נפט מוכרת. אם המפעיל לא יגיש הצעה כאמור תעמוד לדור האופציה להאריך את תקופת ההסכם ב
-
4 שנים נוספות“
. הוראת סעיף 4.3 לחוזה המקורי קבעה מנגנון דומה באשר לאופצייה להאריך את החוזה בשלוש שנים נוספות, כך שבסך-
הכול ניתן להאריך את החוזה המקורי לתקופה בת עשר שנים, היינו עד ליום 27.12.11. על-
פי סעיף 15.1 לחוזה המקורי להבטחת קיומן של כל התחייבויות חברת ההפעלה הוסכם כי יחידי הבעלים ישעבדו את זכויותיהם במקרקעין במשכנתה בדרגה ראשונה, ללא הגבלה בסכום, לטובת דור-
אלון. ילדי המנוח היו קטינים בעת החתימה על החוזה המקורי, ומיסון חתמה בשמם. בית המשפט לענייני משפחה נתבקש לאשר למיסון לבצע פעולה בשם הקטינים (נתבעים 1–3 בתביעת דור-
אלון) ובשם עיזבון המנוח, ובהחלטה מיום 07.08.02 נתקבל האישור (תמ"ש 8990/02), ומכוחו הוסמכה מיסון לחתום בשם היורשים הקטינים ובשם העיזבון (החלטתו של בית המשפט צורפה כנספח 3 לתצהירי אבו-
מוח).
ביום 16.07.03 נרשמה משכנתה בדרגה ראשונה לטובת דור-
אלון ובשנת 2005 תוקנה בה טעות סופר (נסח הרישום – נספח 2 לתצהירי אבו-
מוח).
בית המשפט לענייני משפחה התיר לבטל את המשכנתה הרשומה לטובת דור-
אלון עוד משנת 1997 ולרשום במקומה משכנתה על זכויות הבעלות של הקטינים לטובת דור-
אלון לפי נוסח שאישר.
בחוזה המקורי (סעיף 15.4) הוסכם כי מנהלה של חברת ההפעלה, מורתג'י, יערוב באופן אישי להתחייבויות
„המפעיל“
, כהגדרת המונח בחוזה, כלפי דור-
אלון, וזאת באמצעות חתימה על כתב הערבות בנוסח שצורף כנספח ה. ביום 10.10.01 חתם מורתג'י על כתב הערבות האישית לטובת דור-
אלון לכל חובותיה של חברת ההפעלה (נספח 8 לתצהירי אבו-
מוח).
ביום 04.08.08 נחתם חוזה נוסף בין דור-
אלון לבין חברת ההפעלה, מנהלה מורתג'י ומיסון (נספח ה לתצהיר מטעם דור-
אלון) (להלן:
חוזה דור
-
אלון השני
), שהאריך את תקופת החוזה עד ליום 27.12.11.
חברת ההפעלה, שהפעילה את תחנת באקה, נקלעה לקשיים כלכליים והיא חבה לדור-
אלון כספים. כדי להימנע מנקיטת הליכים מצד דור-
אלון למימוש המשכנתה הרשומה על המקרקעין, ביקשה חברת ההפעלה, עוד בטרם נסתיימה תקופת החוזה, להכניס חברה אחרת בנעליה כדי שתפעיל את תחנת באקה.
2.
ביום 14.01.09 נחתם חוזה בין חברת ההפעלה ומנהלה (מורתג'י) מצד אחד, אשר כונו
„המשכירים“
, לבין דיזול בע"מ, שכונתה
„השוכרת“
, מהצד האחר (נספח 9 לתצהירי אבו-
מוח) (להלן:
חוזה אבו
-
מוח–דיזול
). מנהלה של דיזול הוא נדאל פונדק. ב
„הואיל“
השני לחוזה אבו-
מוח–דיזול הצהיר המשכיר (חברת ההפעלה ומנהלה) כי נתקבלה הסכמתם של בעלי המקרקעין להעברת זכות ההפעלה לשוכר (דיזול). הוסכם באותו חוזה כי דיזול תפעיל את תחנת באקה למִן יום 01.02.09 ועד ליום 31.01.14. עם זאת ניתנה לדיזול הזכות להביא את ההתקשרות לסיומה בתוך 36 חודשים מיום תחילתה של תקופת ההפעלה בידי דיזול (סעיף 3). תמורת שירותי ההפעלה התחייבה דיזול לשלם למשכירים דמי שכירות חודשיים על סך 23 אלף ש"ח, בצירוף מס ערך מוסף (סעיף 11). דיזול גם התחייבה (סעיף 6) כי בתקופת חוזה דור-
אלון השני היא תרכוש את כל הדלקים והשמנים מדור-
אלון בלבד, וזאת לפחות עד ליום 27.12.11, שהוא יום סיומו של אותו חוזה. נקבע כי הפרה של סעיף זה תיחשב הפרה יסודית של החוזה.
כדי שדיזול תוכל להפעיל את תחנת באקה היה צורך בהסכמתה של דור-
אלון. כפועל יוצא נחתם ביום 21 בינואר 2009 כתב התחייבות המופנה לדור-
אלון, שהוכתר
„הסכם מיום 4.8.08
[...]
– מינוי מפעיל לתחנת התדלוק“
ושעליו חתמו חברת ההפעלה, מורתג'י ומיסון, שכונו יחד
„המפעיל“
(נספח 11 לתצהירי אבו-
מוח). לפי אותו כתב התחייבות (להלן:
התחייבות אבו
-
מוח להפעלה על
-
ידי דיזול
) דיזול תפעיל את תחנת באקה עד לתום תקופת חוזה דור-
אלון השני, ביום 27.12.11.
ביום 29.01.09 חתמה גם דיזול על התחייבות כלפי דור-
אלון (נספח 12 לתצהירי אבו-
מוח) (להלן:
התחייבות דיזול לדור
-
אלון משנת 2009
). בסעיף 2 להתחייבות דיזול לדור-
אלון נכתב כי תפעיל את תחנת באקה מיום 01.02.09 ועד לתום תקופת החוזה (היינו 27.12.11).
3.
מסמך נושא התאריך 15.08.10 שכותרתו
„
[...]
הצהרה והתחייבות בלתי חוזרת“
(כביכול נספח ג1 לחוזה בין דיזול לדור-
אלון מיום 01.09.10, כפי שיפורט) סומן כמוצג ת/2 (להלן יכונה:
נספח ג1
). לפי נספח ג1, שעל-
גביו נחזות חתימות מיסון, חברת ההפעלה ומורתג'י, הוא לפי העולה ממנו התחייבות כלפי דור-
אלון שאביאה כלשונה:
[...]
1.
נחתם בין אבומוך לדיזול בע"מ
[...]
הסכם לשכירות מקרקעי תחנת כפר בקה לתקופה שמיום 1/2/09 ועד יום 31/1/2014
2.
הסכם האספקות שנחתם בין אבומוך לבין דור אלון מיום 4.8.08 כל על תוספותיו ונספחיו יבוטל, וזאת החל מיום _________, מועד בו תחל התקשרות ביניכם לבין דיזול בע"מ לאספקת דלקים לתחנה.
3.
למרות האמור לעיל: המשכנתא הקיימת על מקרקעי התחנה תשמש כבטוחה לכל התחייבויות דיזול כלפיכם עפ"י ההסכם ביניכם לבין דיזול לאספקת דלקים לתחנת בקה.
4.
היה ומכל סיבה שהיא תחדל דיזול מלהיות שוכרת מקרקעי התחנה, תהיו זכאים, בהודעה בכתב בת 30 ימים מראש, לחדש את
[ה]
התקשרות בינינו עפ"י ההסכם מיום 4.8.08 על כל תוספותיו ונספחיו, לתקופה של 3 שנים שתחילתה במועד החידוש, ויחולו כל הוראות ההסכם האמור, תוספותיו ונספחיו.
5.
אין לנו טענות כלפיכם מכל מין וסוג בגין ההסכם מיום 4.8.08 על כל תוספותיו ונספחיו.
[...]
(כל ההדגשות בפסק-
דין זה אינן במקור)
בתחתית המסמך נחזית חתימתו של עורך-
הדין מוחמד כנעאן כמי שמאשר כי ביום 16.08.10 נחתם המסמך בפני
ו. יודגש כבר עתה כי יורשי המנוח, שהם בעלי הזכויות במקרקעין, לא חתמו על התחייבות זו, אף ששניים מהם כבר היו בגירים.
יוסף כי מסמך שנושא את אותו תאריך אך נוסחו שונה צורף כנספח ח לתצהירי דור-
אלון (וסומן ‚ת/1‘) (להלן:
נספח ח
). לפי נספח ח, שעל-
גביו נחזות חתימותיהם של מיסון, חברת ההפעלה ומורתג'י, ההתחייבויות כלפי דור-
אלון הן כדלהלן:
[...]
המשכנתא לטובת דור אלון על מקרקעי תחנת התדלוק בבקה (גוש 8781 חלקה 11) (להלן: „המשכנתא“) תעמוד בתקפה המלא ותהווה בטוחה לכל התחייבויות דיזול בע"מ
[...]
כלפיכם עפ"י הסכם אספקות שנחתם בין דיזול לביניכם ביום ______ ביחס לתחנת התדלוק בבקה (להלן: „ההסכם“).
אתם תהיו רשאים לממש את המשכנתא בכל מקרה בו תפר דיזול תנאי יסודי מן ההסכם, לרבות, ובלא למעט מכלליות האמור לעיל
–
בכל מקרה בו לא תשלם לכם דיזול תשלום מן התשלומים עפ"י ההסכם.
[...]
גם בתחתית נספח ח נחזית חתימתו של עו"ד כנעאן כמי שמאשר כי ביום 16.08.10 נחתם בפני
ו המסמך. שני המסמכים, נספח ג1 ונספח ח, יכונו להלן
„מסמכי המחלוקת“
. מורתג'י ומיסון טוענים כי לא חתמו על מסמכי המחלוקת ומכל מקום אינם זוכרים שעשו זאת.
4.
ביום 01.09.10, היינו שבועיים לאחר המועד שדור-
אלון טוענת כי בו נחתמו מסמכי המחלוקת, נחתם חוזה בין דור-
אלון לבין דיזול להספקת דלקים ושמנים לשלוש תחנות תדלוק: בבאקה, בכפר-
קרע ובכפר-
מנדא (נספח 13 לתצהירי אבו-
מוח) (להלן:
החוזה בין דור
-
אלון לדיזול
). על-
פי חוזה זה (סעיף 2.1) דיזול תפעיל את תחנת באקה עד לתום שלוש שנים שתחילתן מיום החתימה על אותו חוזה, ובמשך תקופה זו תספק דור-
אלון לדיזול דלקים לתחנה. באותו חוזה הצהירה דיזול כי נחתם בינה לבין חברת ההפעלה חוזה שכירות לתחנת באקה לתקופה שסיומה 31.01.14. תקופת ההספקה הבלעדית היא שלוש שנים ממועד תחילת ההספקה, שלא יהא מאוחר מתוך שבעה ימים מהחתימה על החוזה. בסעיף 4.1 לחוזה בין דור-
אלון לדיזול נכתב כי
להסכם זה מצורף מכתב סיום ההסכמים הקיימים בין אבומוך חברה לשירותי רכב בע"מ
[...]
; מורתג' אבו
-
מוך
[...]
; מיסון עדנאן אבו מוח
[...]
(להלן יחדיו: „אבו
-
מוך“) לבין דור אלון ביחס לתחנת בקה (למעט המשכנתא לטובת דור אלון אשר תהיה בתקפה ותהווה בטוחה להתחייבויות דיזול עפ"י הסכם זה כמפורט להלן בהסכם זה) הכולל הצהרה על היעדר טענות ותביעות – בנוסח המצ"ב כנספח ג'1 להסכם זה, והכולל התחייבות אבו מוך כי היה ומכל סיבה שהיא יבוטל הסכם השכירות שנחתם בינם לבין דיזול, תהיה דור אלון רשאית להמשיך לספק דלקים לאבומוך עפ"י ההסכמים שבוטלו כאמור אשר ישובו לתקפם.
ובסעיף 8.5 לאותו חוזה נכתב כי
„המשכנתה לטובת דור
-
אלון אלון על מקרקעי תחנת בקה תמשיך להוות בטוחה לקיום כל התחייבויות דיזול על פי הסכם זה. הסכמת אבו מוך לסעיף זה מצ"ב כנספח ח“
. כנספח ח צורף המסמך מיום 15.08.10.
נקבע כי דיזול תחל להפעיל את תחנת דור-
אלון בכפר-
קרע וזאת עד ליום 05.12.12. מכיוון שדיזול קיבלה זכות להפעלה בלעדית של התחנה בכפר-
מנדא, סוכם כי דור-
אלון תספק דלקים, שמנים וכיוצא באלה גם לאותה תחנה למשך שלוש שנים.
5.
תוספת ראשונה לחוזה בין דור-
אלון-
אלון לדיזול (להלן:
התוספת הראשונה
) נחתמה ביום 10.07.12 (נספח 16 לתצהירי אבו-
מוח). באותה תוספת לחוזה הוסכם בין הצדדים כי דיזול תסיים את הפעלתה של תחנת כפר-
קרע בשירות דור-
אלון, וביום 11.07.12 תוחזר התחנה לדור-
אלון כדי שתפעיל אותה. הוסכם בין הצדדים כי תקרת חוב האובליגו של דיזול
„
[...]
תעמוד על הנמוך מבין שני אלו: א. הסכום המתקבל מתנאי האשראי למוצרי דור אלון כפונקציה לכמות הרכישות המתבצעת ע"י דיזול בשתי התחנות יחדיו וממחירי מוצרי דור אלון בכל עת; או ב. 6,500,000 (שישה מליון וחמש מאות אלף) ₪ כולל מע"מ“
. כן הובהר:
„
[...]
החישוב יבוצע בגין שתי התחנות (תחנת בקה ותחנת כפר מנדא) יחדיו“
.
בסעיף 5.1 לתוספת הראשונה נכתב כי
„
[...]
כל הבטחונות שניתנו לדור אלון במסגרת ההסכם, ימשיכו לעמוד בתוקפם ואף יבטיחו את קיום התחייבויות דיזול בתוספת זו“
. ויודגש כבר עתה כי אף אחד מבני משפחת אבו-
מוח לא חתם על התוספת הראשונה.
6.
בתוספת השנייה לחוזה בין דור-
אלון לדיזול (מיום 01.09.10) (נספח 17 לתצהירים מטעם אבו-
מוח) (להלן:
התוספת השנייה
), שנכרתה ביום 12.09.12 בעקבות כך שדיזול לא עמדה בתנאי התוספת הראשונה בכל הכרוך בפירעון החוב לדור-
אלון, אישרו אותם הצדדים (סעיף 2.1) כי חובהּ של דיזול לדור-
אלון עומד נכון ליום 15.09.12 על סך של 11,537,636 ₪ (ובכלל זה ריבית פיגורים עד ליום 15.10.12). לפי סעיף 4.1 לתוספת השנייה הצדדים הסכימו כי ביום 27.09.12 תעבור תחנת באקה לתפעולה של דור-
אלון או מי מטעמה למשך 78 חודשים (שש שנים וחצי). עוד נכתב כי
„הסכמת בעלי המקרקעין תחנת בקה להפעלה על ידי דור
אלון מצ"ב כנספח ב‘“
, וכן:
„מובהר כי דיזול מתחייבת להמציא את ההסכמה הנ"ל לדור אלון במקור עד ליום 23.09.2012 כתנאי לקבלת החזקה לצורך הפעלת התחנה על ידי דור
אלון“
. הוסכם כי בתמורה להפעלת התחנה בידי דור-
אלון תהא דיזול זכאית לדמי שכירות על סך 65 אלף ש"ח לחודש בתוספת מע"מ, ודור-
אלון תקזז סכומים אלה מסכום החוב כנגד חשבונית מס כדין (סעיפים 4.4.1–4.4.2 לתוספת השנייה). סעיף 4.6 לתוספת השנייה קובע לאמור:
הצדדים מסכימים כי דור
אלון תנסה לרשום בלשכת רישום המקרקעין את ההסכמה עם בעלי התחנה מיום 15.8.10 כי המשכנתא אשר רשומה לטובת דור אלון על זכויות בעלי תחנת באקה תהווה בטוחה לתשלום החוב הכולל שחייבת דיזול כאמור בנספח ח להסכם. ככל שלשכת רישום המקרקעין תסרב לרישום של התיקון בנוסחו הנ"ל מתחייבת דיזול להחתים את בעלי המקרקעין על מסמך כאמור בסעיף 6.1 להלן.
ובסעיף 6.1 נכתב:
משכנתא תחנת באקה
– בכפוף לאמור בסעיף 4.6 לעיל המשכנתא אשר רשומה לטובת דור אלון על זכויות בעלי התחנה בגוש 8781 חלקה 11 בהתאם לשטר 3158/1 מיום 21.2.05 תתוקן כך שתהווה בטוחה לתשלום החוב הכולל שחייבת דיזול וזאת בהתאם לכתב תיקון שיוכן על ידי דור אלון וייחתם על ידי בעלי המקרקעין.
על מסמך זה לא חתם אף לא אחד מבני משפחת אבו-
מוח.
בפועל חדלה דיזול להפעיל את תחנת באקה בסוף שנת 2012 ונותרה חייבת לדור-
אלון כספים. את התחנה מפעילה כיום דור-
אלון.
7.
ביום 20.01.14 פתחה דור-
אלון תיק הוצאה לפועל (01-09946-14-4) וביקשה למנות כונס נכסים על המקרקעין לצורך מימוש המשכנתה הרשומה לטובתה (נספח 20 לתצהירי אבו-
מוח). בתיק ההוצאה לפועל טענה דור-
אלון כי חובות דיזול מסתכמים לסך כולל של 10,827,353 ₪, ומתוכו היא חבה סך כ-
4.3 מיליון ש"ח תמורת דלקים שסיפקה לה לתחנת באקה. בהחלטתו של רשם ההוצאה לפועל מיום 23.01.14 מונה עורך-
הדין אחיקם שינדלר כונס נכסים. ב-
29 בינואר אותה שנה הוגשה תביעת דור-
אלון, וב-
13 בפברואר הוגשה תביעת אבו-
מוח. בד-
בבד הוגשה בתביעת אבו-
מוח בקשה שבית המשפט יורה בצו מניעה על עיכוב ההליכים למימוש המשכנתה בתיק ההוצאה לפועל. בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסדר זמני (נספח 21 לתצהירי אבו-
מוח) בעניין צו המניעה, שאותו אישר בית המשפט. לפי אותו הסדר (סעיפים 1–4) הושאר המצב הקיים באותה עת כמות שהוא, ובכלל זה תוקפו של צו המניעה וכינוס הנכסים בתיק ההוצאה לפועל, והדיון בתיקים אוחד. דור-
אלון הורשתה לנהל את תחנת באקה בעצמה או על-
ידי בא-
כוחה (סעיף 7). על כל חודש הפעלה, הוסכם (סעיף 5), היא תשלם לאבו-
מוח עשרים אלף ש"ח ומע"מ. הצדדים הסכימו עוד:
[...]
כל הכרעה סופית שתינתן בסיום התיק במסגרת פסק הדין תיקח בחשבון במסגרת ההחלטה את איזונם הנכון של הכספים שמשולמים מכוח הסדר זה, ו/או השקעות הכרחיות בתחנה שישלם מי מהצדדים ממועד הסדר זה ע"פ דרישות רשויות החוק השונות ו/או עקב נזקים שאינם תלויים במפעיל התחנה וזאת במסגרת ההתחשבנות הכספית שתבוצע במסגרת פסק הדין, מאחר
[ש]
תשלומם הינם רק פתרון ביניים בלבד
[כך במקור – ש' א']
לצורך הגעה להסדר זה. עד להכרעה בתיק לא יבוצע קיזוז מהתשלום המשולם למבקשים בגין הוצאות אחזקות התחנה ככל שיהיו.
(סעיף 9)
כל צד הורשה לטעון בתצהירי העדות הראשית מטעמו טענות על התשלומים שנקבעו בהסכם: אבו-
מוח – שיש להגדיל את סכומם, בהיותם נמוכים מדמי שכירות ראויים; דור-
אלון – שיש להשיבם אליה ולפצותה על עיכוב במכירת התחנה (סעיף 8).
באי-
כוח הצדדים הסכימו (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון) שבמקום נתבעת פורמלית 7 יבואו יורשיה (ראו החלטתי בעמ' 8).
ט ע נ ו ת
ה צ ד ד י ם
ב ת מ צ י ת
8.
בתביעת דור-
אלון נתבקשו הסעדים המפורטים להלן:
(א)
הצהרה כי המשכנתה חלה להבטחת
כל
התחייבויותיה של דיזול לדור-
אלון בגין שלוש תחנות התדלוק, וזאת מכוח החוזה בין דור-
אלון לדיזול;
(ב)
צו לאכיפת חוזה – התוספת השנייה – שמכוחו תהא דור-
אלון רשאית להפעיל את תחנת באקה עד ליום 27.03.19;
(ג)
סעד כספי של 2.7 מיליון ש"ח לפי הפירוט שלהלן: סך של 550 אלף ש"ח, השקעה בתחנת התדלוק בשל הצפה מחודש ינואר 2013 שעל נתבעים 1–6 להשיב לדור-
אלון,
וכן סכום של 2,161,326 ₪, שהוא הפער בין שווי התחנה כפי שהיא מעריכה אותו (כ-
6.5 מיליון ש"ח) לבין החוב של דיזול בגין תחנת באקה (כ-
4.3 מיליון ש"ח).
תובענה זו הוגשה נוסף על הליך מימוש משכנתה שנפתח בתיק הוצאה לפועל נגד נתבעים 1–3 בתביעת דור-
אלון.
כמו-
כן התבקש בית המשפט לחייב את מורתג'י בסכום החובות שחבה דיזול לדור-
אלון, וזאת מכוח ערבותו האישית, מכוח חוזה דור-
אלון השני, שהאריך את תקופת החוזה עד סוף שנת 2011, וכן מכוח חוזה אבו-
מוח–דיזול.
דור-
אלון טוענת כי המשכנתה שנרשמה לטובתה נועדה בתחילה להבטיח את חובותיה של חברת ההפעלה והיא הוסבה מכוח התחייבות אבו
-
מוח להפעלה על
-
ידי דיזול שעליו חתמו חברת ההפעלה, מיסון ומורתג'י, כך שהוחלה על כל החובות שתצבור דיזול תמורת כל דלק שתרכוש ממנה. לגרסת דור-
אלון בחתימה על מסמכי המחלוקת התכוונו הצדדים שהמשכנתה תבטיח את כל חובותיה של דיזול לדור-
אלון בגין הספקת דלקים ומוצריהם לשלוש תחנות התדלוק. אבו-
מוח טוענים מנגד כי המשכנתה נועדה במועד רישומה להבטיח את חובותיה של חברת ההפעלה לדור-
אלון בגין הספקת דלקים לתחנת באקה בלבד, וזאת עד ליום 27.12.11, ולחלופין את חובות דיזול בגין הספקת דלקים לתחנת באקה עד ליום 27.12.11. מכל מקום לגישת אבו-
מוח לא לדיזול ולא לחברת ההפעלה יש חובות לדור-
אלון בגין הספקת דלקים עד ליום 27.12.11 לתחנת באקה. הם שוללים כי מיסון ומורתג'י חתמו על מסמכי המחלוקת, ומה גם שאין עוררין על כך שבעלי הזכויות במקרקעין לא חתמו עליהם.
לפיכך במסגרת תביעת אבו-
מוח, בין היתר, נתבקש צו עשה שיורה לדור-
אלון להימנע מכל פעולה שעניינה מימוש המשכנתה; צו עשה המורה לבטל ולמחוק את ההליכים למימוש המשכנתה בתיק ההוצאה לפועל; הצהרה כי החובות שהמשכנתה נועדה להבטיח נפרעו וכי המשכנתה נרשמה להבטחת חובות תחנת באקה בלבד וזאת עד ליום 27.12.11 או עד ליום 01.09.10.
השאלה המרכזית שיש להכריע בה בתיק זה היא שאלת תוקפה של המשכנתה ואילו התחייבויות היא באה להבטיח.
ד י ו ן
ו ה כ ר ע ה
9.
החוזה המקורי בין אבו-
מוח לבין דור-
אלון נכרת ביום 30.09.01. חתמו עליו מיסון, כמנהלת העיזבון וכאפוטרופא של ילדי המנוח הקטינים, באמצעות חברת ההפעלה, אשר הפעילה את תחנת באקה, ומנהלה, מורתג'י, והנתבעים הפורמליים המקוריים בתביעת דור-
אלון. כאמור מאחר שילדי המנוח היו קטינים נתקבל אישורו של בית המשפט לרישום המשכנתה ביום 07.08.02, ומיסון הוסמכה לחתום בשם עיזבון המנוח ובשם הילדים, שהיו אז קטינים (עבדאללה, ערין וערפאן). לפי שטר המשכנתה
(נספח 6 לתצהירי אבו-
מוח) משכנו הקטינים את חלקם במקרקעין לטובת דור-
אלון במשכנתה ראשונה בדרגה ללא הגבלה בסכום.
בסעיף 2 לתנאים המיוחדים (נספח 4 לתצהירי אבו-
מוח) הוגדר המונח
„הסכומים המובטחים“
:
„
[...]
מלוא התחייבויות המפעיל לדור על פי ההסכם, לרבות השבת ההלוואה, כהגדרתה בהסכם והשבת הציוד המושאל, כהגדרתו בהסכם, וכן השבת מלוא הסכומים שהמפעיל יהיה חייב לדור על פי ההסכם ו/או על פי הדין, לרבות בגין אספקת דלקים
[...]
“
. על נספח 4
נחזות חתימותיהן של המשיבות הפורמליות כפי שהופיעו בתביעה המקורית. בחודש אוגוסט 2018, לאחר שהתחלתי במלאכת כתיבתו של פסק-
הדין, נתבקשו הצדדים להגיש את התנאים המיוחדים, כשהכוונה לאלו שעליהם חתמה מיסון בשם ילדיה הקטינים. הוגש בשנית המסמך שצורף כנספח 4 לתצהירי אבו-
מוח. משכך אני יוצאת מנקודת הנחה שאלו התנאים המיוחדים של עסקת המשכנתה שנרשמה ושקיבלה את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה.
המשכנתה, במועד רישומה, נועדה להבטיח את חובות
„המפעיל“
כלפי דור-
אלון באשר לתחנת באקה.
„המפעיל“
הוא כינוים במסמך של חברת ההפעלה, של מורתג'י, של מיסון ושל
„
[...]
הממשכן
[...]
“
, שהן שתי הנתבעות הפורמליות כאן
(ה„
הואיל“
השני). בחוזה המקורי נקבע מנגנון להארכתה של תקופת החוזה עד עשר שנים בסך-
הכול, היינו עד לסוף שנת 2011.
ביום 04.08.08 נחתם חוזה דור-
אלון השני, ולפיו הוארכה תקופת החוזה עד ליום 27.12.11, היינו עד תום התקופה שהיה ניתן להאריך לפי החוזה המקורי. הצדדים הסכימו כי בתקופה זו תחולנה עליהם כל ההוראות שבחוזה המקורי, למעט ההוראות שפורטו בחוזה דור-
אלון השני, ונגעו בעיקר למחירים שבהם תרכוש חברת ההפעלה את הדלקים. בסעיף 2.5 לחוזה דור-
אלון השני נקבע כי
„עם מחיקת התשלום האחרון של ההלוואה בסוף שנת 2008 תשמש המשכנתה שבסעיף 15.1 אך ורק להבטחת התשלומים בגין רכישת הדלקים“
. הכוונה כמובן לרכישת דלקים לתחנת באקה.
אין חולק על כך שחברת ההפעלה נקלעה לקשיים כלכליים, ושחוזה להפעלת תחנת באקה שתוקפו עד ליום 31.01.14 נחתם בינה לבין דיזול כפועל יוצא מכך. בית המשפט לענייני משפחה לא אישר חוזה זה. דור-
אלון מסבה את תשומת הלב לכך שבחוזה המקורי, שאותו אישר בית המשפט, נקבעה בפירוש האפשרות להסב את הפעלת התחנה. לפי החוזה המקורי (סעיף 17.5) חברת ההפעלה לא תוכל להסב את הזכויות והחובות לפי אותו חוזה אלא-
אם-
כן קיבלה מראש ובכתב את הסכמת דור-
אלון לכך. בהקשר זה דור-
אלון טוענת כי מכוח הסתמכותה על אישורו של בית המשפט את החוזה המקורי, ובכלל זה אפשרות ההסבה למפעיל אחר באישור דור-
אלון כאמור באותו חוזה, לא היה כל צורך באישור נוסף של בית המשפט נוכח מצגיהם של מיסון ומורתג'י.
דיזול התחייבה לרכוש דלקים מדור-
אלון עד ליום 27.12.11, מועד סיומו של חוזה דור-
אלון השני. מכאן שהתחייבות דיזול, אשר נכנסה בנעליה של חברת ההפעלה, לרכוש דלקים באופן בלעדי מדור-
אלון עמדה בתוקפה עד לסוף שנת 2011, וזאת כדי לעמוד בהוראותיו של החוזה המקורי וחוזה דור-
אלון השני. דור-
אלון נתנה את הסכמתה להעברת הזכות להפעיל את תחנת הדלק מחברת ההפעלה לדיזול. בסעיף 4 להתחייבות אבו
-
מוח להפעלה על
-
ידי דיזול הוסכם שאם תפסיק דיזול להפעיל את תחנת באקה לפני 27 בדצמבר 2011, יוסיף לחול החוזה בין אבו-
מוח לבין דור-
אלון וחברת ההפעלה תמשיך להפעיל את התחנה עד לתום תקופת החוזה ביום 27.12.11. בסעיף 2 לאותו מסמך הבהירו חברת ההפעלה, מורתג'י ומיסון ש
„
[...]
כל הביטחונות שניתנו על ידינו במסגרת החוזה וההסכם יעמדו בתקפם המלא וישמשו גם כבטחונות לקיום התחייבויות דיזול כלפיכם“
. עוד נקבע באותה התחייבות כי דיזול תרכוש מדור-
אלון
„
[...]
את מוצרי הדלק והשמנים לתחנה במזומן בלבד, היינו בגין כל הזמנה תעביר לכם דיזול את מלוא התשלום בגינה, והאספקה תבוצע לאחר קבלת התשלום על ידיכם בפועל“
(סעיף 3). גם דיזול התחייבה
לקנות את מוצרי הדלק והשמנים מדור-
אלון במזומן בלבד:
„כנגד כל הזמנה נעביר לכם את מלוא התשלום בגינה, והאספקה תבוצע לאחר קבלת התשלום על ידכם בפועל“
(ראו התחייבות אבו
-
מוח להפעלה על
-
ידי דיזול). בהקשר זה אציין כי ההתחייבות לקניית הדלקים באופן בלעדי מדור-
אלון הייתה עד ליום 27.12.11, ולכן, בהנחה שדיזול שילמה את תמורת הדלקים במזומן בלבד, כפי שהסכימו הצדדים, לא היה בכך כדי להגדיל באופן ניכר, אם בכלל, את הסיכון של היורשים, בעלי המקרקעין, שכן דיזול לא הייתה אמורה לצבור כל חוב לוּ רכשה את הדלקים רק במזומן. אלא שהוצג מסמך (ראו נספח 11.2) שעל-
גביו לא צוין תאריך ושלפיו חברת ההפעלה, מורתג'י, מיסון ודיזול מאשרים כי על אף הקבוע במסמכים דלעיל, לא תשלם דיזול לדור-
אלון את הסכומים בעבור הדלקים במזומן ויינתנו לה תנאי אשראי: בסולר שוטף+60 או 180 (הטקסט אינו ברור בהעתק שהוגש), בבנזין שוטף+15 ובשמנים שוטף+30.
כשנשאל מורתג'י מתי נחתם אותו מסמך (נספח 11.2), שעל-
גביו אין תאריך, הוא השיב כי אינו זוכר (עמ' 162 לפרוטוקול, שורות 8–12). לאחר מכן (עמ' 164, שורות 14–16) העיד כי היה זה לאחר תקופה שראו שדיזול מפעילה את התחנה ומשלמת בזמן. מעדותו של מנהל דיזול פונדק עלה כי תחילה סוכם שהוא קונה דלקים מדור-
אלון במזומן ולאחר מכן,
„
[...]
משהו כמו חצי שנה, לא יותר, מאז נכנסתי“
, זה שונה (עמ' 209, שורות 26–29). את המסמך חיברה דור-
אלון (שם, שורות 30–31).
מקובלת עליי טענת אבו-
מוח כי בהתחייבות אבו
-
מוח להפעלה על
-
ידי דיזול התחייבו חברת ההפעלה ומיסון כי המשכנתה נועדה להבטיח אך את החובות של תחנת באקה, וזאת עד ליום 27.12.11. כך עולה מלשון אותה התחייבות ומכוונתם המשותפת של הצדדים. דיזול נכנסה בנעליה של חברת ההפעלה והתחייבה לרכוש דלקים באופן בלעדי מדור-
אלון לתחנת באקה, וזאת עד ליום 27.12.11
,
תום תקופת החוזה המקורי וחוזה דור-
אלון השני.
מהאמור עד כה עולה כי על-
פי החוזה המקורי וחוזה דור-
אלון השני התחייבותם של אבו-
מוח וחברת ההפעלה כלפי דור-
אלון חלה לכל היותר לגבי תחנת באקה בלבד וביחס לחוב לדור-
אלון בגין הספקת דלקים עד ליום 27 בדצמבר 2011.
אין צורך להכריע בעניין זה בטענת בעלי הזכויות במקרקעין כי אין תוקף מחייב להתחייבות אבו
-
מוח להפעלה על
-
ידי דיזול, אשר נחתמה בחוסר סמכות, וכן אין צורך להכריע אם המשכנתה חלה גם להבטחת חובותיה של דיזול עד ליום 27.12.11, שכן שוכנעתי, כפי שאנמק להלן, כי לא נותרו חובות לדור-
אלון בגין הספקת דלקים עד ליום 27.12.11 לתחנת באקה. חובות דיזול, כך שוכנעתי, הם בגין דלקים שסופקו לתחנת באקה לאחר אותו מועד ובגין הספקת דלקים לתחנות אחרות.
10.
מנספח טז לתצהירי דור-
אלון עולה כי חוב חברת ההפעלה בגין דלקים לדור-
אלון עמד על סך של 1,388,863 ₪, נכון ליום שבו הפסיקה להפעיל את התחנה. אבו-
מוח טוענים כי חובה של חברת ההפעלה לדור-
אלון נפרע במלואו. חברת ההפעלה פרעה סכום של כ-
450 אלף ש"ח מהחוב (עדות מורתג'י בעמ' 109 לפרוטוקול, שורה 11; עמ' 110, שורה 4). נוסף לכך דיזול שילמה לדור-
אלון בשלושים תשלומים מיום 15.06.09 ועד ליום 15.11.11 סך של 938,000 ₪ בגין חוב של אבו-
מוח (אישור דור-
אלון כי התשלומים נתקבלו – נספח 10 לתצהירי מטעם אבו-
מוח). לפיכך חובה של חברת ההפעלה לדור-
אלון נפרע במלואו בנובמבר 2011, לפני המועד שבו הסתיים חוזה דור-
אלון השני. אבי רוזנפלד, מנהל אגף תחנות בדור-
אלון, אישר:
ש:
ואז דיזול נתנה לכם סדרה של צ'קים, של 31 אלף שקל לחודש, זה ש
[ה]
ראיתי לך, ת/10, וגביתם.
ת:
כן.
(עמ' 256 לפרוטוקול, שורות 6–8)
דור-
אלון טוענת כי ביום 27.12.11 היו חובות דיזול גבוהים והיא הייתה רשאית לממש את המשכנתה. היא מבקשת להסתמך על נספח טו, שממנו עולה כי חוב דיזול בגין תחנת באקה עמד נכון ליום 01.09.10 על 2,175,031 ₪ (ראו העמוד הראשון לנספח) וכי ביום 27.12.11, שבו הסתיים חוזה דור-
אלון השני, עמד החוב על 1.93 מיליון ש"ח (בעניין זה היא מפנה לעמ' 4 לנספח טו, שורה 19, העמודה השמאלית). אלא שלפי העמוד האחרון לנספח זה כמה ימים לאחר מכן, בתחילת ינואר 2012, הייתה דיזול ביתרת זכות בכרטסת. ועוד, מעיון בנספח טו עולה שהוא כולל גם התחשבנות בגין הספקת דלקים לתחנות התדלוק בכפר-
קרע ובכפר-
מנדא.
יָתר-
על-
כן דומה כי דיזול הכפילה או שילשה את כמות הדלקים שנמכרו בתחנת באקה. חברת ההפעלה מכרה בממוצע כ-
110 טון בחודש בשנת 2008 (נספח טז). לעומתה, בתוך שנה הגיעה דיזול למכירות של מאתיים טון בחודש בממוצע של שלושת חודשיה האחרונים של שנת 2009, ובחודש יולי 2010 הגיעה למכירות של 344 טון בממוצע בחודש. בשנת 2011 הגיעה תחנת באקה להיקף של 349 טון בממוצע בחודש. פונדק העיד שכאשר נכרת החוזה בין דור-
אלון לדיזול הוא מכר בתחנת באקה בין 350 אלף ל-
400 אלף ליטר בחודש (עמ' 210 לפרוטוקול, שורות 31–33). לדבריו (עמ' 211, שורות 4–5) באותה תקופה הגיע מחיר הדלק לכשמונה ש"ח לליטר, היינו בחודש אחד הוא מכר בכשלושה מיליון ש"ח.
הואיל ודור-
אלון טוענת כי החוב שחבה לה דיזול ביום 31.01.14 בגין תחנת באקה עומד על סך כ-
4.3 מיליון, יוצא מכך שעסקינן בחוב בגין הספקת דלק במשך כחודשיים. ומהעובדה שדיזול הפעילה את תחנת באקה עד לסוף ספטמבר 2012 נובע שהחוב אשר גובהו צוין לעיל מתייחס לתקופה שלא לפני מאי או יוני (לכל המאוחר) ואינו יכול לנבוע מהתקופה שלפני סוף 2011. בהתחשב באמור לעיל, ואף אם מחיר הדלק עמד על שישה ש"ח לליטר, שוכנעתי כי אין חוב של דיזול לדור-
אלון בגין דלקים שסופקו
לתחנת באקה עד ליום 27.12.11.
כשנשאל רוזנפלד מה הייתה יתרת החוב בגין תחנת באקה ביום 31.03.12, הוא השיב כי הייתה יתרת זכות שסכומה 7,800 ₪ (עמ' 249 לפרוטוקול; ראו גם עדותו בעמ' 251, שורות 10–12). בחקירתו החוזרת נשאל על עמ' 8 לכרטסת נספח טו, ואישר שהמחאה על סך שני מיליון שקלים אשר טרם נפרעה נרשמת בכרטיס (עמ' 257, שורות 14–16). בא-
כוח דור-
אלון הוסיף ושאל, אם כך, אם יתרת החוב מתאפסת ברגע קבלת ההמחאה, ואין נפקא מִנה אם נפדתה – והעד אישר זאת (שם, שורות 17–19).
„
[...]
בגלל זה“
, הסביר,
„הוא מראה את הכרטיס בזכות. זה לא נכון“
(שם, שורה 33). על המחאה על סך שני מיליון שנכתב עליה
„חזר“
ואז
„חלופי“
השיב
„זה צ'ק שחזר“
(עמ' 258, שורות 2–3). מעיון בכרטסת עולה כי נעשתה פעולה בחובה של שני מיליון ש"ח. בפרטי הפעולה נכתב
„עבר זמן“
, ומנגד חלופי לצ'ק שחזר נרשמה פעולה בזכות של 2 מיליון ש"ח, כך שביום 24.01.12 נמצאה דיזול ביתרת זכות.
מהטעמים דלעיל שוכנעתי כי לא קיים חוב לדור-
אלון בגין הספקת דלקים לתחנת באקה עד ליום 27.12.11, וכי חובה של דיזול לדור-
אלון נובע מהספקת דלקים מאוחרת יותר.
11.
למעלה מן הצורך אוסיף כי גם אם מכוח החוזה המקורי היה ניתן להסב את הזכות להפעיל את התחנה לאחר בהסכמת דור-
אלון, החתימה על נספח 11.2, שככל הנראה נחתמה חודשים מספר לאחר התחייבות דיזול לדור-
אלון משנת 2009, הגדילה עד מאוד את הסיכון של בעלי הזכויות במקרקעין. הממשכנים – ילדיו של המנוח, שהם בעלי הזכויות במקרקעין – לא חתמו על התחייבות אבו
-
מוח להפעלה על
-
ידי דיזול וגם לא על נספח 11.2, שמאפשר לדיזול לשלם באשראי. במועד החתימה על ההתחייבויות היו עבדאללה וערין בגירים, והמסמך אינו מחייב אותם אלא אם חתמו עליו בעצמם או על-
ידי שליח. לא זאת ולא זאת הוכחו. ערפאן עדיין הייתה קטינה, אך אפילו קיבלתי שאימה חתמה בשמה, חתימתה הייתה מחייבת רק אילו נתקבל אישורו של בית המשפט לענייני משפחה לשינוי בתנאי המשכנתה. אישור כזה לא התבקש ולא ניתן, וספק בעיניי אם היה ניתן. יתרה מזו לא צוין על-
גבי אותו כתב התחייבות שמיסון חותמת בשם ילדיה, בעלי הזכויות במקרקעין. גם על המסמך שנחתם בתאריך עלום כלשהו, ואשר מגדיל את הסיכון כי דיזול תצבור חובות, שלפיו הוסכם כי תשלום דיזל בעבור דלקים לא יהיה במזומן אלא באשראי, לא חתמו הילדים. אפילו קיבלתי שמיסון חתמה בשם ילדיה כדין – ואין אני קובעת כך – בעלי הזכויות במקרקעין ערבים בעצם לחובות דיזול בגין הספקת דלקים לתחנת באקה עד ליום 27.12.11. ראינו כי בתאריך עלום כלשהו נחתם המסמך שכתוב בו שדיזול תשלם לדור-
אלון באשראי. מדובר במסמך שמגדיל לאין שיעור את הסיכון בעסקה, ולא מצאתי בראיות כי הוסברו לערבים לחובות דיזול, בעלי הזכויות במקרקעין, או למי מטעמם הסיכונים ומשמעות החתימה על המסמך הנוסף.
12.
דור-
אלון, בתמיכה לטענתה כי המשכנתה שנרשמה לטובתה על המקרקעין נועדה להבטיח את
כל
החובות שחבה לה דיזול בגין רכישת דלק ומוצריו לשלוש תחנות התדלוק שהפעילה, מבקשת להסתמך על מסמכי המחלוקת, וכן על החוזה בין דור
-
אלון לדיזול ועל התוספות לו. אבו-
מוח מטילים ספק בטענה שמורתג'י ומיסון חתמו על מסמכי המחלוקת, וכל צד הגיש חוות דעת של גרפולוג.
כבר עתה, עוד לפני שניכנס בעובי הקורה בשאלה אם מסמכי המחלוקת זויפו אם לאו, יובהר כי בעלי המקרקעין, יורשיו של המנוח, לא חתמו בעצמם על המסמך. ערין ועבדאללה אבו-
מוח הם תאומים ילידי שישה בספטמבר 1989 (נספח 22 לתצהירי אבו-
מוח) שהפכו בגירים כבר ביום 06.09.07 (נספח 22). ביום 16.08.10, התאריך שנטען כי בו נחתמו מסמכי המחלוקת, חל שלושה שבועות לפני יום ההולדת 21 שלהם. אחותם ערפאן הייתה קטינה באותו מועד (היא בגירה מאז 11 באוקטובר 2010 – ראו סעיף 4 לתצהירה; עמ' 57 לפרוטוקול, שורות 7–8), ומכיוון שבמשכנתה עסקינן היה צורך לקבל את אישורו של בית המשפט המוסמך לחתימה בשמה על שעבוד הנכס. סעיף 20(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962,
קובע כי כל פעולה בשם קטין שתוקפה מותנה ברישום בפנקס המתנהל על-
פי דין מצריכה את אישורו של בית המשפט. סעיף 97 לחוק הירושה, התשכ"ה–1965, קובע כי מנהל עיזבון יהיה רשאי לבצע כל פעולה הדרושה למילוי תפקידיו, וסעיף 97
(3)
לאותו חוק קובע שמנהל העיזבון אינו רשאי לבצע פעולה שתוקפה מותנה ברישום בפנקס המתנהל על-
פי דין ללא קבלת אישורו של בית המשפט. משכנתה היא עסקה במקרקעין שיש לרשום אותה בפנקס המתנהל על-
פי דין.
ערין ועבדאללה היו בגירים במועד שנטען כי מסמכי המחלוקת נחתמו בו. באותו מועד הם יכלו לחתום על המסמכים בעצמם אך הם לא חתמו עליהם, ואף לא ייפו את כוחה של אימם לעשות כן. ערפאן, אף היא מבעלי הזכויות במקרקעין, הייתה קטינה באותו מועד, והיה צורך לקבל את אישורו של בית המשפט להתחייבות שלה למשכן נכס מקרקעין שבבעלותה לטובת חובותיה הכבדים של דיזול כלפי דור-
אלון הן מהתחנה שבבעלות המשפחה הן בגין שתי תחנות תדלוק אחרות שבינן לבין הקטינה ונכסיה לא היה שום קשר.
אני דוחה את הטענה שמיסון שימשה שליחה של ערין ועבדאללה אם חתמה על מסמכי המחלוקת. כדי שתחתום בשם ילדיה הבגירים על מסמכי עסקה במקרקעין נדרש ייפוי-
כוח נוטריוני בלתי חוזר כדין. חזקה על חברה כמו דור-
אלון שידעה זאת. היא ידעה שבעסקה משנת 2001 היו הילדים קטינים ונתבקש אישורו של בית המשפט, ובוודאי גם ידעה שלאחר עשור יהפכו בגירים. גם אם מי מהם עוד נותר קטין נדרש לקבל את אישורו של בית המשפט לשינוי כלשהו, בוודאי שינוי כל-
כך מהותי בתנאי המשכנתה.
עבדאללה העיד שאילו נדרש בזמן אמת להרחיב את תוקף המשכנתה כך שתחול על חובות דיזול בשלוש תחנות התדלוק הוא לא היה מסכים לזה (עמ' 43 לפרוטוקול). כמו-
כן הוא הבהיר כי המשכנתה נועדה להבטיח את ההתחייבויות לדיזול עד לשנת 2011 (שם; עמ' 47, שורות 5–7). ערפאן העידה כי לא טיפלה בעסקים המשפחתיים אלא התרכזה בלימודיה (עמ' 57–58).
13.
כעת אתייחס לחוות דעת המומחים שהוגשו: המומחה סיוון זמיר, בחוות דעת מיום 24.02.16 שהוגשה מטעם אבו-
מוח, ציין כי בדק את מסמכי המחלוקת המקוריים. הוצגו לפניו גם חתימות מקוריות של מורתג'י ומיסון אבו-
מוח. המומחה חיווה דעתו כי
[...]
לאחר התחקות אחר האלמנטים הגרפיים המוטוריים והצורניים מצאתי הבדלים ניכרים בין החתימות על נספח ג1 לבין החתימות על נספח ח' בהשוואה לדוגמאות החתימה על מסמכים א ו-
ב
[שעליהם חתימות אחרות של מורתג'י ושל מיסון, בהתאמה – ש' א']
. להערכתי, וזאת בסבירות גבוהה מאוד, שאינה מותירה בי מקום של ספק (דרגת סבירות 1), שהחתימות על נספח ג1 בוצעו בכתב ידו של אבו מוך מורתגי ובכתב ידה של מיסון עדנאן אבו מוך. באשר לנספח ח', כאן לא מצאתי התאמה בתכונות הכתיבה בהשוואה בין 2 חתימות המחלוקת לבין דוגמאות ההשוואה, ואני סבור גם כאן בדרגת סבירות גבוהה שאינה מותירה מקום של ספק ש 2 חתימות אלה לא נחתמו ע"י אבו מוך מורתגי ומיסון עדנאן אבו מוך.
אם כן מחוות הדעת שהוגשה מטעם אבו-
מוח עולה כי בדרגת סבירות גבוהה מאוד החתימות על-
גבי נספח ג1 נחתמו בכתב ידם של מורתג'י ומיסון, אך לא כך הדבר באשר לחתימות על-
גבי נספח ח, ששוכנע המומחה כי שתיהן זויפו. גם בעדותו בבית המשפט אישר המומחה זמיר כי בדרגת סבירות גבוהה מאוד החתימות על-
גבי נספח ג1 הן אותנטיות (עמ' 178 לפרוטוקול, שורות 5–7; ראו גם עמ' 179, שורות 15–17). הוא הסתייג באומרו ש
„יש ויכוח כלשהו לגבי החותמת
[...]
“
של חברת ההפעלה, אך אישר כי לא העלה הסתייגות זו בחוות דעתו (עמ' 178, שורות 12–14).
המומחה יונתן נפתלי חיווה דעתו מטעם דור-
אלון כי קרוב מאוד לוודאי שמורתג'י ומיסון חתמו על שני מסמכי המחלוקת. הוא הסכים שיש שוני בין חתימותיו של מורתג'י על נספח ח לבין חתימותיו על מסמכים אחרים, והוא
„
[...]
השרבוט הפנימי במרכז החתימה
[...]
“
(עמ' 201 לפרוטוקול, שורות 22–31; עמ' 202, שורה 7), אך הוסיף:
„אני מתקשה לראות שזייפן יטריח את עצמו דווקא לסבך לעצמו את החיים ולעשות לולאה שהיא במרכז החתימה וזה כל
-
כך
obvious
“
(שם, שורות 10–11).
מכאן שלפי חוות דעתם של שני המומחים החתימות של מיסון ומורתג'י על-
גבי נספח ג1 לא זויפו. איני מקבלת את חוות דעת נפתלי כי מיסון ומורתג'י חתמו על נספח ח1. התבוננתי בחתימות על מסמכי המחלוקת ובחתימות על מסמכי ההשוואה ונוכחתי בהבדל משמעותי בחתימת מורתג'י המוצגת על נספח ח1. שני מסמכי המחלוקת דומים במהותם, ותמוה שנחתמו כביכול באותו יום. מקובלת עליי חוות הדעת של המומחה זמיר כי החתימות על-
גבי נספח ח1 קרוב לוודאי אינן אותנטיות. אלא שמטעמים שיפורטו להלן לא שוכנעתי כי מורתג'י ומיסון חתמו גם על נספח ג1.
14.
את עו"ד מוחמד כנעאן – אשר אישר לכאורה את החתימות על מסמכי המחלוקת, שעליהם דור-
אלון מבקשת להסתמך – לא זימנה דור-
אלון ליתן עדות והדבר אומר דרשני. בית המשפט העליון כבר קבע כי
„אי
-
הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד
[]
כי יש דברים בגו וכי בעל הדין
[]
שנמנע מהבאתו
[]
חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד“
(ע"א 465/88
הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו
, פ"ד מה
(4)
651, 658ה–ו [1991]). להערתו של בית המשפט ציין בא-
כוחה של דור-
אלון כי מרשתו תזמן את עו"ד כנעאן ליתן עדות. כשנשאל אם סירב הפרקליט ליתן תצהיר הוא השיב:
„הוא אמר אני עו"ד מישראל, אני לא נותן תצהירים, מי שרוצה שיזמן אותי
[...]
“
(עמ' 92 לפרוטוקול, שורה 24–עמ' 93, שורה 3). דור-
אלון הבהירה כי תזמן את עו"ד כנעאן, שהוא עד רלוונטי, ואי-
זימונו פועל לחובתה. אין
פשוט יותר מזימונו של פרקליט לעדות על אישור חתימות שנתן, לכאורה. ההימנעות המהדהדת מהבאתו של עו"ד כנעאן נזקפת לחובת דור-
אלון, ועל-
כן לא נחה דעתי כי מיסון ומורתג'י חתמו על איזה ממסמכי המחלוקת.
נציגי אבו-
מוח הצהירו כי אינם זוכרים אם חתמו על מסמכי המחלוקת אם לאו. מורתג'י הצהיר:
„להסכם דור–דיזול צורפו שני נספחים [נספח ג1' ונספח ח'] אשר לא נחתמו על ידי בעלי המקרקעין אלא נחזים להיות חתומים על ידי החברה, הח"מ ומיסון“
(סעיף 50 לתצהירו), וכן:
כפי שכתבתי אני לא זוכר שחתמתי על מסמך כזה וביקשתי לבדוק את המסמך המקורי על ידי מומחה. עד עתה לא קיבלנו את המסמכים המקוריים. בכל מקרה גם אם חתמתי על המסמך הזה וגם אם לא זה לא משנה את התוצאה הסופית שהבעלים של המקרקעין לא חתמו על המסמכים.
(סעיף 59)
גם בדיון הקדם-
משפט הראשון התבקש מורתג'י לאשר כי חתם על מסמכי המחלוקת, אך השיב כי אינו זוכר שעשה זאת (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 6–18). בחקירתו הנגדית העיד:
ש:
להסכם דור צורפו שני נספחים
[,]
ג' 1 ונספח ח', והם נחזים להיות חתומים ע"י החברה, החתום מטה ו
[מ]
יסון, אז הם נראים כאילו שכן חתמת עליהם.
ת:
נראים אבל אני לא חתמתי, אני חוזר שוב שאני לא חתמתי. נראים.
(עמ' 63, שורות 12–14)
ולאחר מכן העיד:
„
[...]
אני בטוח במיליון אחוז שלא חתמתי, לא נתבקשתי מעולם לחתום, לא פגשתי אף אחד מהצדדים שחתומים
[...]
“
;
„
[...]
נשבע בקוראן, בתורה, באמת שאף פעם לא חתמתי ולא נתבקשתי לחתום על מסמך כזה. ומוכן ללכת לפוליגרף“
(עמ' 65, שורות 21–22; עמ' 66, שורות 6–7). מורתג'י העיד תחילה כי לא זכור לו שחתם על מסמכי המחלוקת, אך לאחר מכן העיד כלה ונחרצה כי לא חתם (ראו גם עמ' 74; עמ' 63, שורה 4; עמ' 64, שורות 13–14). מיסון הצהירה:
„מורתג'י אמר לי שיש מסמך שהוא חושב שהוא מזויף
[.]
אני סומכת על מורתג'י“
(סעיף 17 לתצהירה). בחקירתה הנגדית העידה כי לא היא חתמה על מסמכי המחלוקת (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 4–8; עמ' 30, שורות 1–20). כשנשאל מורתג'י מדוע אמר בתצהירו שאינו זוכר אם חתם על מסמכי המחלוקת, ואילו בבית המשפט העיד באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי לא חתם עליהם, הוא הסביר (עמ' 66, שורות 23–24) כי על התצהיר חתם לפני שבחן את המסמך המקורי. עורך-
הדין המליץ לו שלא להיות נחרץ, שמא שכח שחתם (ראו גם עמ' 67, שורות 6–8). לעדות זו מצטרפת כאמור הכרזתו של בא-
כוח המשיבה כי עו"ד כנעאן, שלכאורה אישר את החתימות על מסמכי המחלוקת, יזומן ליתן עדות. העובדה שבסוף לא זומן מעוררת תמיהות ומהווה חיזוק לעדותו של מורתג'י אבו-
מוח
כמבואר לעיל.
זאת ועוד: חברת ההפעלה משכה המחאות לדיזול להשבת סכומים ששילמה בשבילה לדור-
אלון, וחלק מהן שלא נפרעו (הוצגו כמוצגים ת/3–ת/6). נדאל פונדק נשאל על אודות אותן המחאות. בהמחאה ת/6 נכתב כי הנפרעת היא דיזול ושונה בכתב יד לפ.ע. שיווק דלקים ושמנים בע"מ. העד אישר שאת השם פ.ע. שיווק דלקים ושמנים בע"מ הוא כתב (עמ' 207, שורה 8; עמ' 208, שורה 8). לדבריו מורתג'י השאיר את שם הנפרע פתוח ולא כתב לא
„דיזול“
ולא את שם החברה האחרת (עמ' 207, שורה 33). בא-
כוחם של אבו מוח הטיח בו:
„אני אומר לך שהחתימות בשינוי כתב יד הן שלך. הייתה לך חותמת שנקראת ‚אבו מוך, חברה‘, והשתמשת בה“
(שם, שורות 17–18), והוא השיב:
„בן
-
אדם חייב לי הרבה כסף, מה אני צריך לחתום בשמו? לא נכון“
(שם, שורה 19). לאחר מכן שלל העד כי יש בידיו חותמת של חברת ההפעלה (שם, שורות 17–21). כשנשאל מי שינה את שם הנפרע ואת תאריך הפירעון, ענה שלא הוא ותהה:
„
[...]
מה ההיגיון שלי לתקן תאריך
[...]
, לדחות בשלושה חודשים?“
(שם, שורות 24–28). בנסיבות אלה אין לשלול אפשרות שפונדק או מאן דהוא חתם על מסמכי המחלוקת ולא מורתג'י ומיסון. ועוד סתירות בגרסתו של פונדק באשר לחתימות על התיקונים על-
גבי הצ'קים:
ש:
אני רואה שיש שינוי תאריך מקורי עם חתימה בצד.
ת:
זו חתימה של מורתג'י.
(עמ' 207, שורות 9–10)
ובהמשך:
ש:
הלכת למורתג'י שיתקן חתימה ותאריך, הוא חתם בצד?
ת:
כן.
(שם, שורות 13–14)
ואולם אחר-
כך, כשנשאל העד אם לאחר שתיקן את שם הנפרע בכתב ידו הוא ביקש ממורתג'י לחתום, הוא ענה:
„לא הלכתי אליו שיחתום כי לא צריך“
(עמ' 208, שורות 13–15). לדבריו לא ידוע לו לשם מה תוקן השם ו
„
[...]
החתימה לא בגלל התיקון“
(שם, שורה 17).
מורתג'י גרס כי לא חתם על ההמחאה לצד התיקון בתאריך (עמ' 170, שורות 3–5, 24–25). גם החותמת אינה אותה חותמת שבה נהג לחתום. עדותו של פונדק כי החתימה ליד שינוי התאריך היא חתימתו של מורתג'י אינה מהימנה עליי. מהתבוננות בשתי החתימות על-
גבי ת/3 דומה כי החתימה ליד שינוי התאריך (ככל הנראה מ-
21.01.12 ל-
21.08.12) שונה מהחתימה שנחתמה במקום המיועד לכך בהמחאה. גם במוצג ת/6, המחאה שנמחק בה שם המוטבת
„דיזול בע"מ“
ונכתב
„פ.ע. שיווק דלקים“
, החתימה שליד התיקון נראית שונה מהחתימה במקום המיועד למושך ההמחאה. גם חותמת החברה נראית שונה. כך גם החתימות על-
גבי ההמחאות ת/4 ות/5. המסקנה המתבקשת היא
שמי מטעם דיזול עשה שינויים על-
גבי ההמחאות וחתם לידם, ומכל מקום לא שוכנעתי כי חתימת מורתג'י מתנוססת ליד השינויים במועד פירעון ההמחאה או בשם הנפרע. כאמור גם חותמת החברה על-
גבי ההמחאות ליד השינוי שונה מהחותמת שבה השתמש מורתג'י כשמשכה חברת ההפעלה את ההמחאה.
משלא העיד פרקליטו של פונדק כי מורתג'י ומיסון חתמו בפני
ו על מסמכי המחלוקת, מששוכנעתי כי החתימות על נספח ח1 זויפו, ומשנוכחתי כי גם על-
גבי ההמחאות מופיעות חתימות של חברת ההפעלה ליד שינויים שלא מורתג'י חתם על-
ידם, הדבר מעורר ספקות כה גדולים שלא אוכל לקבל את חוות הדעת כי החתימות על-
גבי נספח ג1 הן של מורתג'י ומיסון. יוסף בהקשר זה כי החותמת של חברת ההפעלה על מסמכי המחלוקת נראית זהה לזו שבה השתמשו בחתימות ליד השינויים על-
גבי ההמחאות, שכאמור נוכחתי כי מורתג'י לא חתם לידם, מה שמחזק את מסקנתי כי החתימות על ג1 זויפו, וזאת למרות חוות הדעת של המומחים. בהקשר זה כבר נפסק:
[...]
הלכה היא מלפנינו, כי בית המשפט רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים „ידע והתמצאות מדעיים או טכניים“
(ד"נ 20/85 בחרי ואח'
נ' פלדון ואח'
[...]
, בעמ' 465),
ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי
-
יד. על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי „הגיע לדרגת מדע שימושי ממש...“
(עמ' 352/71 טל נ' מדינת ישראל
[...]
, בעמ' 112),
ולכן מותר
–
ולעתים קרובות אף רצוי
–
לעשות שימוש בחוות
-
דעתו של גרפולוג על
-
מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי
-
אמיתותה) של חתימה. מובן כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא
[...]
המחליט אם לתת אמון בחוות
-
דעתו של המומחה, איזה משקל
–
אם בכלל
–
יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות
-
דעת זו עם שאר הראיות שבתיק (ראה
ע"א 46/77 בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ
[...]
, בעמ' 719)
. בית המשפט הוא גם
[...]
המחליט אם
–
בנסיבות העניין
–
חיוני לשמוע עדות מומחה, שהרי
אין
חובה גורפת על בית המשפט להיזקק לעדות כזו
(ד"נ 20/85
[...]
הנ"ל, בעמ' 465; ע"א 86/58 פהום נ' רוזפלד
[...]
, בעמ' 478)
, ובית המשפט רשאי להשוות בין החתימות בעצמו.
(ע"א 5293/90
בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ
, פ"ד
מז
(3)
240, 261ז–262א [1993]; הדברים הובאו בע"א 45/15
נבולסי נ' נבולסי
, פסקה 18 [פורסם באר"ש, 15.05.2017])
התוצאה היא שמהטעמים דלעיל לא שוכנעתי כי מיסון ומורתג'י חתמו על מסמכי המחלוקת.
15.
ויודגש: הגם שבחוזה בין דור
-
אלון לדיזול דובר בהפעלת שלוש תחנות, בנספח ג1, שנטען כי נחתם שבועיים לפני כן, נכתב מפורשות כי המשכנתה הקיימת על המקרקעין תשמש בטוחה לכל התחייבויות דיזול
„
[...]
לאספקת דלקים לתחנת בקה“
ומוזכרת ההתקשרות
„
[...]
לאספקת דלקים לתחנה“
, בלשון יחיד. לא נכתב „לאספקת דלקים לשלוש תחנות התדלוק“. גם נספח ח, כמצוטט לעיל, עוסק במשכנתה על
„
[...]
מקרקעי תחנת התדלוק בבקה
[...]
“
. כלומר מלשונם של מסמכי המחלוקת עולה כי הם מתייחסים לתחנת באקה בלבד, וזאת אני מציינת למעלה מן הצורך, שכן שוכנעתי כי החתימות על-
גבי מסמכי המחלוקת אינן של מיסון ומורתג'י.
אין בידי לקבל את טענת דור-
אלון כי רק בשגגה צוין במסמכי המחלוקת שהכוונה לתחנת באקה בלבד. החוזה בין דור-
אלון לדיזול נחתם שבועיים אחרי החתימה על מסמכי המחלוקת. לא מצאתי ולא הוכח היגיון כלכלי או אחר שיניע את אבו-
מוח לערוב להתחייבויות דיזול כלפי דור-
אלון בתחנות תדלוק שאין להם כל קשר אליהן. הדעת נותנת שגם לולא הוזכרה תחנת באקה בנספח ג1, היה אפשר להבין כי הכוונה לחובות דיזול באשר לאותה תחנה, גם מפני שזו התחנה היחידה שהפעילה אז דיזול, גם מהטעם שבואר לעיל וגם מלשון המסמך גופו.
התוצאה היא שאני דוחה את הטענה כי תוקפה של המשכנתה הורחב כך שתבטיח את מלוא חובותיה של דיזול בגין שְלוש תחנות התדלוק גם בגין חובות מהתקופה שלאחר 27 בדצמבר 2011. יש לזכור שכפי שהעיד רוזנפלד, את המסמכים ניסחה דור-
אלון, וגם אם הם היו ניתנים לפירושים שונים – ואין אני סבורה כי זהו המצב – פירוש בנסיבות העניין הוא נגד המנסחת דור-
אלון.
ועוד בהקשר זה נדרשת הסכמת הערב לכך שהבטוחה שנתן תשמש להבטחת חוב של אחר. ולכן היה צורך בהתחייבות עצמאית חדשה כדי שבעלי המקרקעין ימשכנו את המקרקעין לכל חובות דיזול לדור-
אלון שמקורם ברכישת דלקים לשלוש התחנות.
„הערבות“
, נקבע
בסעיף 3 לחוק הערבות, התשכ"ז–1967,
„נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה
[...]
“
. שינוי התנאים המיוחדים למשכנתה מצריך רישום בלשכת רישום המקרקעין. כך לא נעשה – לא לאחר שנתבקש שהמשכנתה תבטיח את חובות דיזול בשנת 2009 ולא לאחר שנתבקש לכאורה כי תחול על כל חובות דיזול בגין הספקת דלק לשלוש תחנות.
ראינו כי בסעיפים 4.6 ו-
6.1 לתוספת השנייה נכתב שדיזול תתקן את תנאי המשכנתה כך שתשמש בטוחה לתשלום החוב הכולל שהיא חייבת, גם באשר לתחנות קרע ומנדא וגם בגין התקופה שלאחר 27.12.11,
„
[...]
וזאת בהתאם לכתב תיקון שיוכן על ידי דור אלון וייחתם על ידי בעלי המקרקעין“
. ואולם מסמך כזה לא נחתם. מכאן שגם דור-
אלון הבינה כי מסמכי המחלוקת, אפילו קיבלתי שחתמו עליהם מיסון ומורתג'י, אינם מספיקים ואין בהם לחייב את בעלי הזכויות במקרקעין. רוזנפלד נחקר:
ש:
כשקראתי לך קודם את נספח כ, את הסעיף הרלוונטי, 4.6, מי שקורא את זה מבין שדור הבינו שהמשכנתה, יש בה פגם. אתה ידעת את זה?
ת:
לא ידעתי.
(עמ' 248 לפרוטוקול, שורות 2–4)
אינני מקבלת עדות זו. מכל האמור עולה כי המשכנתה שנרשמה נועדה להבטיח את מלוא התחייבויותיה של חברת ההפעלה כלפי דור-
אלון בתחנת באקה על-
פי ההסכם, שהיה יכול להיות מוארך עד ליום 27.12.11, ולא עוד.
יתר-
על-
כן מסמכי המחלוקת נחתמו לכאורה ביום 16.08.10, כלומר
לפני
המועד שבו נחתם החוזה בין דור-
אלון לדיזול, שבו קיבלה דיזול על עצמה להפעיל את תחנת דור-
אלון בכפר-
קרע והתחייבה לרכוש דלקים מדור-
אלון לתחנת כפר-
מנדא שהפעילה. במסמכי המחלוקת כתוב שהמשכנתה לטובת דור-
אלון על המקרקעין תעמוד בתוקפה המלא ותיחשב בטוחה לכל התחייבויות דיזול כלפי דור-
אלון על-
פי
„
[...]
הסכם אספקות שנחתם בין דיזול לביניכם ביום ______ ביחס לתחנת התדלוק בבקה (להלן: ‚ההסכם‘)“
. מועד ההסכם נשאר ריק והוא נחתם כזכור רק כשבועיים לאחר מכן. גם פונדק העיד כי מסמכי המחלוקת הוכנו קודם שנכרת החוזה בין דור-
אלון לדיזול (עמ' 211 לפרוטוקול, שורות 20–22, 27–28). הוא גם העיד כי חיברה אותם דור-
אלון והוא לא שותף בניסוחם (שם, שורות 22–24, 32). אבי רוזנפלד מסר לו את המסמכים וביקש ממנו שיחזיר אותם חתומים (שם, שורות 31–32; עמ' 212, שורות 5–6). דור-
אלון מבקשת לקבל כי תכליתם של מסמכי המחלוקת להוסיף שהמשכנתה תבטיח את כל חובות דיזול גם בגין שתי תחנות התדלוק הנוספות. אך ההסכם לא צורף למסמכי המחלוקת ולא הוכח שמיסון ומורתג'י קיבלו אותו לעיונם לפני 16 באוגוסט (אם בכלל). כאמור דור-
אלון נמנעה מזימונו לעדות של עו"ד כנעאן, שחתימתו מתנוססת על מסמכי המחלוקת כמי שאימת את חתימתם של מיסון ומורתג'י, וכך נמנעה מבית המשפט גרסתו על אודות מה שהוסבר, אם בכלל, לחותמים כביכול על מסמכי המחלוקת. אפילו חתמו על מסמכי המחלוקת או על איזה מהם, לא הייתה לפנינו הוכחה כי החותמים ידעו על הוראות החוזה בין דור-
אלון לדיזול, שנכרת שבועיים מאוחר יותר. ושוב אדגיש כי בעלי המקרקעין (ערין ועבדאללה), שהיו בגירים, לא חתמו על מסמכי המחלוקת ולא נתקבל אישורו של בית המשפט לעסקה בשם הקטינה.
דור-
אלון טוענת כי התוספת הראשונה והתוספת השנייה לחוזה בין דור-
אלון לדיזול נחתמו משהתברר בחודש יולי 2012 כי דיזול אינה מצליחה להפעיל את שלוש התחנות ולשלם בעבור הדלקים. לפי התוספת השנייה תחנת באקה נועדה לעבור להפעלת דור-
אלון ביום 27.09.12. במועד החתימה על אותה תוספת, כך נטען, הסתכם החוב בכ-
11.5 מיליון ש"ח. בתוספת השנייה הוסכם גם שדור-
אלון תהא רשאית להפעיל את התחנה למשך 78 חודשים וכי דיזול מתחייבת להמציא את הסכמת בעלי המקרקעין לכך. הסכמה כזאת לא הוצגה ולא הוכח שניתנה.
מהאמור עד כה עולה כי המשכנתה לא נועדה להבטיח את חובות דיזול מרכישת דלקים לתחנות הדלק כפר-
קרע וכפר-
מנדא. כפי שציינתי לכל היותר המשכנתה נועדה להבטיח את חובות לדור-
אלון מתחנת באקה, וזאת נכון ליום 27.12.11. כבר מצינו כי לא הוכח שחברת ההפעלה ודיזול חבו לדור-
אלון כספים בגין דלקים שסופקו עד ליום 27.12.11.
16
.
דור-
אלון טוענת כי מיסון ומורתג'י הציגו לפניה מצג שלפיו היו מוסמכים באופן אבסולוטי לחתום בשם היורשים ללא כל צורך בקבלת עמדתם. לעמדתה, אם היורשים טוענים שנחתמו המסמכים ללא ידיעתם והסכמתם, אז נתבעים 4–6, שחתמו על המסמכים, אחראים לחוב ולנזקיה בשל המצגים שהציגו לפניה. טוב היה לטענה שלא נטענה משנטענה. זוהי טענה מיתממת ומוזרה כשהיא מובעת מפי חברה כל-
כך גדולה שמנהלת עסקים וחותמת, קרוב לוודאי, על התחייבויות ועל מסמכים מהסוג נושא תביעה זו חדשות לבקרים. אין בידי לקבל את טענת דור-
אלון כי ברגע שהותר למיסון סמוך לחתימה על החוזה המקורי לחתום בשם היורשים, היא לא הוגבלה בביצוע כל פעולה שהיא במשך 11 שנה. העד מטעם דור-
אלון, רוזנפלד, העיד (עמ' 246 לפרוטוקול, שורות 28–31) כי
איש מדור-
אלון לא הקפיד לפנות למורתג'י ולוודא שמסמכי המחלוקת נחתמו. כמו-
כן העיד:
מבחינתנו, ולאורך כל השנים, אני עבדתי מול ה... אדון
–
–
–
אדון אבו
-
מוח, שהציג את עצמו כמנכ"ל החברה, מנהל החברה
[,]
והאפוטרופוס של הילדים, לאורך כל השנים. סיפר לי איך הוא לוקח את הדודות שלו לבית החולים, ומטפל בזה, ואחר
-
כך גם נפטר אח שלו, אז הוא טיפל גם באח שלו, הייתי בבית שלו פעם אחת, עם הילדים
–
עד שהגענו לבית המשפט בכלל לא ידעתי שיש ערין ועבדאללה... מיסון הכרתי כי היא חתומה פה. לפני זה בכלל לא הכרתי את הילדים. קצת לפני שהגענו לבית המשפט, כשניסינו לעשות הסכם, הסכם הארכה, אז הוא סיפר לי ש
[יש]
עבדאללה, והוא צריך לנסוע אליו כי
[הוא ל]
ומד ברומניה, או בהונגריה, והוא מתנגד כי הוא רוצה עוד כמה שקלים.
(עמ' 245, שורות 25–34)
אלא שמטבע הדברים ילדים אינם נשארים כאלה לנצח. הם גדלים והופכים לבגירים, ועל-
כן משידעו מי מנציגיה של דור-
אלון כי אבו-
מוח או מיסון הם אפוטרופוסים על הקטינים, היה עליהם לוודא בכל שינוי בחוזים כי הקטינים טרם בגרו וכי יש אישור בית משפט למשפחה לשינויים בהתחייבות. אם בגרו הקטינים יש לקבל את הסכמתם ואת חתימתם לשינוי אפילו כשהם מעוניינים, כדברי העד, ב
„עוד כמה שקלים“
. ספק אם דובר בשקלים בודדים בנסיבות העניין. לא הייתה בפי העד תשובה לשאלה אם דור-
אלון בדקה שמא כבר בגרו הקטינים ונדרש אישורם (עמ' 247, שורות 1–4). רק כשנפתח ההליך כאן הוא הבין זאת, לגרסתו (עמ' 256, שורות 23–27). לפי
רוזנפלד הוא באופן אישי לא ידע על ילדי המנוח (ובהקשר זה אציין במאמר מוסגר כי מעדות עד זה עלה שטיפל בעניינים נושא תיק זה רק משנת 2009 – עמ' 239, שורות 12–16). גם אם מורתג'י הציג את עצמו לפניו כמורשה וכמי שמוסמך לפעול בשם חברת ההפעלה, היה עליו לדעת כמבואר לעיל – ובוודאי דור-
אלון ידעה גם ידעה – כי הוא אינו בעלי המקרקעין, ושכדי לשנות את תנאי המשכנתה יש צורך בהסכמתם של בעלי הזכויות במקרקעין. ניסיונה של דור-
אלון להחיל את המשכנתה על חובות דיזול משלוש תחנות התדלוק, ואפילו על אחת מהן, במועד שבו נחתמו מסמכי המחלוקת, הוא עזות מצח. אף אם עדיין היה מי מהילדים קטין, אין ספק כי דור-
אלון ידעה שיש לבקש ולקבל את אישורו של בית המשפט לשינוי המשמעותי בתנאי המשכנתה. ניסיונה לממש את המשכנתה, בנסיבות העניין, נדון לכישלון, ומעבר לדרוש אוסיף כי הויא נעדרת תום לב.
17.
למעלה מן הצורך אידרש לטענת בעלי הזכויות במקרקעין כי הופרו חובות כלפיהם כערבים.
סעיף 1(א) לחוק הערבות
קובע כי
„ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי“
. המשכנתה שנרשמה נועדה להבטיח את חובות חברת ההפעלה לדור-
אלון הקשורים להפעלתה של תחנת באקה. גם אם נקבל את הטענה כי בחוזה אבו-
מוח–דיזול הפכו ילדי המנוח ערבים לחובות דיזול, ברי שהערבות היא לחובות בגין תחנת באקה בלבד ועד ליום 27.12.11. גם במסמכי המחלוקת הוגבלו החובות לתחנת באקה בלבד. כאמור שוכנעתי שנכון ליום 27.12.11 לא דיזול ולא חברת ההפעלה חבו לדור-
אלון כספים בגין הספקת דלקים לתחנת באקה.
מכל מקום ילדי המנוח, בעלי הזכויות במקרקעין, אינם בגדר „חייב עיקרי“ לכל חובותיה של דיזול בגין הספקת דלקים לשלוש התחנות וגם לאחר שתמה שנת 2011. הם לא קיבלו בזמן אמת הודעות בדבר הפרת החוזה מצד דיזול, ומכתב נשלח אליהם רק בשלהי שנת 2013. ראינו כי התוספת הראשונה נחתמה ביום 10.07.12, ומטבע הדברים דיזול הפרה את החוזה עוד לפני כן. דור-
אלון גם מצאה לנכון לשלוח מכתב התראה ביום 23.08.12 לנדאל פונדק, שערב לחובות דיזול (נספח יא1 לתביעת דור-
אלון), אך לא פנתה לבעלי המקרקעין שלטענתה ערבו לכל חובות דיזול.
אבי רוזנפלד מטעם דור-
אלון אישר כי החברה לא פנתה לערבים לפני חמישה בדצמבר 2013 (עמ' 251 לפרוטוקול, שורה 22).
ש:
אתה לא חושב שחובת ההגינות של דור לבוא ולהגיד לאדונים האלה, שהם כבר ערבים להסכם: דעו לכם, אנחנו מגדילים את המסגרת, אנחנו מגדילים לשישה מיליון, אנחנו משנים את האשראי? אתם ערבים. מעדכנים אותם פעם מה מצב החובות?
אני שואל אותך.
ביהמ"ש:
מה תשובת אדוני?
ת:
אני לא יודע.
ש:
אתה עדכנת אותם? שלחת להם חשבון?
ת:
לא.
(עמ' 252, שורות 1–8)
דור-
אלון הפרה את חובתה על-
פי חוק להביא לידיעת הערבים בזמן אמת כי דיזול הפרה את החוזה וכי החיוב תפח ועומד על מיליוני שקלים. כך שאפילו קיבלתי את הטענה כי בעלי המקרקעין ערבו לחובות דיזול שנצברו עד לסוף שנת 2011, היה עליי לומר כי דור-
אלון הפרה את חובת תום הלב בקיום חוזה ולא יידעה אותם בגובה החובות ושיש לפטור את הערבים מחבותם כדי הנזק שאי-
מתן ההודעה גרם להם ובנסיבות המקרה שחרור מהערבות. קביעה זו היא למעלה מהצורך, שכן כאמור שוכנעתי כי לכל היותר המשכנתה שימשה בטוחה לחובות דיזול בגין הספקת דלקים לתחנת באקה עד ליום 27.12.11 וכאמור לא השתכנעתי כי נותר חוב כאמור.
18.
אשר לטענה בדבר ערבותו האישית של מורתג'י (נספח 8) – דור-
אלון טוענת כי היא חלה על כלל חובותיה של דיזול. כתב הערבות האישית של מורתג'י נחתם ביום 10.10.01, כשנכרת החוזה המקורי, ושם נקבע כי
„יחיד המפעיל 2, שהינו מנהלה הרשום של חברת ההפעלה יערוב באופן מלא ואישי למלוא התחייבויותיהם של המפעיל ו/או חברת ההפעלה כלפי דור, זאת על
-
דרך חתימת כתב ערבות בנוסח המצ"ב כנספח ‚ה‘ להסכם זה“
(סעיף 15.4 לחוזה המקורי).
בכתב הערבות (נספח 8 לתצהירי אבו-
מוח) התחייב מורתג'י אבו-
מוח לערוב לכל התחייבויותיה של חברת ההפעלה, הן הקיימים הן העתידיים, וזאת ללא הגבלה בסכום. בהתחייבות אבו
-
מוח להפעלה על
-
ידי דיזול, שעליו חתם גם כן, הוא התחייב כלפי דור-
אלון כי דיזול תפעיל את התחנה עד ליום 27.12.11, היינו תום תקופת החוזה, וכי
„
[...]
כל הביטחונות שניתנו על ידינו במסגרת החוזה וההסכם יעמדו בתקפם המלא וישמשו גם כבטחונות לקיום התחייבויות דיזול כלפיכם“
(סעיף 2). לפי זה גם כתב הערבות ישמש ביטחון לקיום התחייבויות דיזול עד ליום 27.12.11. אומנם באותו כתב התחייבות הוסכם כי דיזול לא תרכוש מדור את הדלק ואת מוצריו אלא במזומן, כך שהחוב לא היה אמור לתפוח. אלא שכאמור במסמך אחר שאינו נושא תאריך הסכים מורתג'י בין השאר שהתשלום של דיזול לדור-
אלון לא ייעשה במזומן, ולכן היה טעם בחתימה על הערבות.
מהאמור לעיל מקובלת עליי טענת מורתג'י כי ערבותו נועדה להבטיח את חובותיה של תחנת באקה עד ליום 27.12.11. מורתג'י אישר בעדותו כי חתם שהוא ערב לחובות דיזול עד ליום 26.12.11 (עמ' 89, שורה 25–עמ' 90, שורה 3; ראו גם עמ' 90, שורות 12–13; עמ' 93, שורות 23–25), וכאמור, שוכנעתי כי החוב היום של דיזול לדור-
אלון הוא בגין הספקת דלקים לתחנת באקה מתאריך מאוחר מיום 27.12.11. לפיכך דור-
אלון אינה רשאית להיפרע היום לפי כתב ערבות זה. יוער כי מסמכי המחלוקת נגעו אך למשכנתה ולא לערבותו של מורתג'י. בסעיף 6 לתוספת השנייה נזכרים הביטחונות, אך ערבות מורתג'י אינה מוזכרת. מעבר לדרוש אוסיף כי רוזנפלד נשאל אם דור-
אלון ביקשה ממורתג'י ערבות כשהתקשרה בחוזה עם דיזול, והשיב:
„אני לא חושב“
(עמ' 255 לפרוטוקול, שורות 7–8), ובהמשך:
„אדון מורתג'י, היה לו משכנתה של אדון מורתג'י. הוא לא צריך ערבות אישית“
(שם, שורה 16). אבו-
מוח מבקשים לראות בכך הודאת בעל-
דין.
מכל הנימוקים דלעיל התוצאה היא שדור-
אלון אינה יכולה להיפרע כיום מכתב הערבות האישית שעליו חתם מורתג'י בשנת 2001.
19.
אין להיעתר גם לתביעת דור-
אלון לאכיפת חוזה שכירות לפי הוראות התוספת השנייה, שבמסגרתה דור-
אלון מבקשת כי בית המשפט יצהיר שהיא זכאית להחזיק בתחנת באקה עד ליום 27.03.19.
כבר קבעתי כי על-
פי התוספת השנייה סוכם בין בין דיזול לבין דור-
אלון כי ביום 27.09.12 תעבור תחנת באקה לתפעול של דור-
אלון או של נציגיה למשך 78 חודשים (שש שנים וחצי). כן נכתב באותו חוזה כי
„הסכמת בעלי המקרקעין תחנת בקה להפעלה על ידי דור אלון מצ"ב כנספח ב'“
, אך באותו סעיף (סעיף 4.1) נכתב עוד כי
„
[...]
דיזול מתחייבת להמציא את ההסכמה הנ"ל לדור אלון במקור עד ליום 23.09.2012 כתנאי לקבלת החזקה לצורך הפעלת התחנה על ידי דור
אלון“
. הסכמת הבעלים לא נתקבלה. למותר לציין כי בהתחייבות דיזול אין די. לפיכך תביעת דור-
אלון לאכיפת חוזה שכירות לפי התוספת השנייה נדחית.
דור-
אלון מבקשת להסתמך על מסמך המחלוקת (נספח ג1) שנטען כי נחתם ביום 16.08.10. שם, כמצוטט לעיל, נקבע בסעיף 4:
היה ומכל סיבה שהיא תחדל דיזול מלהיות שוכרת מקרקעי התחנה, תהיו זכאים, בהודעה בכתב בת 30 ימים מראש, לחדש את
[ה]
התקשרות בינינו עפ"י ההסכם מיום 4.8.08 על כל תוספותיו ונספחיו, לתקופה של 3 שנים שתחילתה במועד החידוש, ויחולו כל הוראות ההסכם האמור, תוספותיו ונספחיו.
מזה דור-
אלון מקישה כי הייתה זכאית לחדש את ההתקשרות למשך שלוש שנים ממועד החידוש, כלומר עד חודש ספטמבר 2015, שהוא שלוש שנים מיום יציאתה של דיזול, והבטוחות תמשכנה לחול – כך לטענת דור-
אלון. ובכן קבעתי כי חתימות אבו-
מוח על-
גבי מסמכי המחלוקת זויפו. אפילו לא זויפו, לא הוכח שנחתם חוזה חידוש ההתקשרות או הודעה על חידוש מכוח סעיף זה. ושוב, נוסף על כך בעלי המקרקעין, שהיו בגירים, לא חתמו על המסמך וגם לא נתבקש אישורו של בית המשפט באשר ליורשת שהייתה קטינה במועד שנטען כי נחתם בו מסמך המחלוקת.
ס ו ף
ד ב ר
20.
מהטעמים דלעיל תביעת דור-
אלון לסעד כספי של 2.7 מיליון ש"ח נדחית בזאת. נדחית גם עתירתה ליתן צו לאכיפת חוזה (התוספת השנייה מיום 01.09.10) שלפיו דור-
אלון תפעיל את תחנת באקה עד ליום 27.03.19. דור-
אלון לא הייתה זכאית להפעיל את התחנה לכל הפחות מאז יום 31.01.14, והיא עושה כן רק לפי הסדר ביניים פרוצדורלי שאליו הגיעו הצדדים בתיק זה. פועל יוצא מכך שעל דור-
אלון לפנות את התחנה מכל אדם וחפץ השייכים לה, ואני מורה לה לעשות כן בתוך שלושים יום מהיום.
תביעת אבו-
מוח מתקבלת ואני מורה לדור-
אלון לסגור את תיק ההוצאה לפועל למימוש המשכנתה. אני מורה על ביטול ההליכים למימוש המשכנתה בתיק ההוצאה לפועל. ניתן בזה פסק-
דין שלפיו החובות שבאה המשכנתה להבטיח נפרעו זה מכבר.
מן האמור לעיל ומהסדר הביניים שעליו חתמו הצדדים ביום 09.03.14 (נספח 21 לתצהירי אבו-
מוח), שקיבל תוקף של החלטה, אני קובעת כי אין בפסק-
דין משום מעשה בית דין ככל שהדבר נוגע לדמי השכירות או לתשלומים אחרים שחבה דור-
אלון לאבו-
מוח מכוח הפעלת התחנה לפחות מיום 31.01.14.
בהתחשב בגובה התביעה, בסכום מימוש המשכנתה בתיק ההוצאה לפועל ובסכום התביעה הכספית בתיק זה, תשלם דור-
אלון לאבו-
מוח הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך-
דין בסכום כולל של 400,000 ₪, בצירוף מע"מ.
ניתן בלשכתי היום, ז' מרחשוון תשע"ט (16 באוקטובר 2018).
המזכירות תשגר את פסק
-
הדין לצדדים.
שושנה אלמגור
, שופטת
א בית משפט מחוזי 61124-01/14 דור־אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ נ' ערין אסמאעיל אבו־מוח, ערפאן אסמאעיל אבו־מוח, עבדאללה אסמאעיל אבו־מוח ואח' (פורסם ב-ֽ 16/10/2018)