פסקי דין על סימה סוליקרו | פסקי דין על חברת פרטנר תקשורת בע"מ

44621-12/17 תק     29/10/2018




תק 44621-12/17 סימה סוליקרו נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בקריות



ת"ק 44621-12-17 סוליקרו נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
פנינה לוקיץ


תובעת

סימה סוליקרו

, ת.ז. 029671542


נגד


נתבעת

חברת פרטנר תקשורת בע"מ




פסק דין


בפני
תביעת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 33,400 ₪ (כגבול העליון של סמכות בית המשפט) בגין נזקים שלטענת התובעת נגרמו לה בשל העובדה שהנתבעת אפשרה את ניוד אחד ממספרי הטלפון הנייד שהיו ברשותה לחברת סלקום, מבלי לקבל את הסכמת התובעת לכך.

אין מחלוקת כי התובעת היתה במשך תקופה לקוחה של הנתבעת, אשר החזיקה במספר קווי טלפון נייד אצל הנתבעת עבור עסקה, לרבות מס' הטלפון: 052-3376520 (להלן: "המספר").

במהלך חודש 2/17 גילתה התובעת כי המספר נוייד לחברת סלקום ללא הסכמתה, וזאת כפי שהתברר בדיעבד, ע"י בן זוגה לשעבר של התובעת ממנו נפרדה מספר חודשים קודם לכן.

בעקבות פנייתה של התובעת לנתבעת, וכפי שעולה מכתב ההגנה, ביום 2.2.17 התקבלה במערכת הממוכנת של הנתבעת הודעת סלקום על בקשה לניוד המספר, ומייד עם קבלת ההודעה אושר על ידה ביצוע הניוד, וזאת בהעדר זכות בדין לנתבעת לדחות את הבקשה בהתאם להוראות משרד התקשורת החלות על הנתבעת.

הנתבעת מפנה להורות משרד התקשורת, כפי שגובשו ב"תכנית מספור לעניין ניידות מספרים" בנוסחו האחרון מחודש 12/12 (להלן: "הוראות הניידות"), ואשר בו מצומצמת אפשרות "בעל הרשיון הננטש", שהיא הנתבעת במקרה זה, לדחות הודעת ניוד שהתקבלה מחברה סלולרית אחרת (המוגדרת בהוראות הניוד כ"בעל הרשיון הקולט"), למספר מצומצם של מקרים, שעניינה של התובעת אינו נופל בגדרן. משכך, בעת קבלת בקשת סלקום, כך לטענת הנתבעת, לא היה בידי הנתבעת לדחות את בקשת הניוד, והיא לא היתה מחויבת לנקוט כל פעולה לזיהוי מבקש הניוד או לקבלת אישור הלקוח לפעולה.

מנגד, טענה התובעת בדיון בפני
, כי כשם שבעת בקשת ניוד הנתבעת, כבעל רשיון קולט (דהיינו מי שאליו אמור לעבור הקו), דורשת שהמבקש ימלא טופס לצורך זיהויו כבעל המנוי, עליה לעשות כן גם בעת שהיא נדרשת לאשר ניוד ממנה לחברה סלולרית אחרת. לטעמה, מאחר ומדובר במקרה זה בתובעת שהיא לקוחה ותיקה של הנתבעת, המחזיקה אצלה מס' קווים, חלה חובה כזו עליה ומשלא עמדה בה יש לחייבה בפיצוי בגין הנזק שנגרם כתוצאה מניוד המספר עפ"י בקשת אדם אחר, שאינו התובעת ואינו הלקוח הרשום כבעל המספר.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, עיון בהוראות הניידות החלות על ענייננו, והפסיקה (המועטה יחסית) שהתייחסה אליהן, אני קובעת, כטענת הנתבעת, שהיא לא הפרה כל חובה כלפי התובעת, והיא פעלה כנדרש על ידה בהוראות הניידות.

ניידות מספרי טלפון סלולריים, מזה זמן רב, הינה אופרציה טכנולוגית המוכרת לרשתות התקשורת הטלפונית והמוסדרת בחוק, המאפשרת לבעל מנוי, על פי רצונו, לעבור מחברת תקשורת אחת לאחרת, וזאת ללא כל שינוי במספרו, לרבות הקידומת. ביום 22.08.2005 פרסם משרד התקשורת את הוראות הניידות וזאת מכוח סמכות שר התקשורת בהתאם
לסעיף 5א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב- 1982.
הוראות אשר תוקנו מאז מדי פעם כאשר התיקון האחרון להן נעשה בחודש 12/12. בהוראות הניידות הסדיר משרד התקשורת את נושא ניידות המספרים והתווה את אופן ביצוע הניוד מבעל הרישיון הננטש (אותו עוזב המנוי המתנייד) אל בעל הרישיון הקולט (בו נקלט המנוי המתנייד), על כל שלביו (ראה התיחסות בפסיקה לטעמים שמאחורי ההוראות למשל:
ת"צ (מחוזי תל אביב-יפו) 52142-09-11
חיים אברג'ל נ' פרטנר תקשורת בע"מ
(3.3.13)). הרציונל העומד מאחורי הוראות הניידות הוא, כי כל תהליך הקליטה וההתניידות ייעשה על ידי החברה הקולטת, כך שבעל המנוי לא יידרש לפנות לחברה הננטשת בשום שלב.

כך למשל נקבע בסעיף 4 להוראות הניוד כי:
"בעל רשיון קולט יברר, באופן סביר, עם מנוי המבקש להתנייד אליו, כי המנוי הוא בעל הזכות במספר הטלפון נשוא הבקשה....." תוך שהסעיף מונה את הדרכים לברר זאת (הצגת חשבון טלפון או הסכם התקשרות, הפעלת ציוד קצה המוחזק בידי המבקש וכיוב'), וקביעה כי על בעל הרשיון הקולט לתעד את הליך הזיהוי והבירור, זאת בנוסף לחובתו לידע את המנוי בדבר משמעות ביצוע הניוד, והחתמתו על הצהרה מתאימה בדבר קיום חובה זו.

לעומת זאת בסעיף 5(א) מפורטות חובות בעל הרשיון הננטש, לפיהן מיד עם קבלת הודעת ניוד "...בעל רשיון ננטש יאשר באופן מיידי לבעל הרשיון הקולט כי אין מניעה לביצוע הניוד המבוקש בהודעת הניוד האמורה..", אלא אם כן התקיימה אחת מהסיבות המנויות בסעיף שהן: המנוי לא קיים אצל בעל הרשיון הננטש, מערכת העדכון חסומה לקבלת הודעות ניוד בשל הודעת ניוד קודמת ביחס לאותו מנוי, תבנית המספר שגויה.

עוד יש להוסיף כי סעיף 5(ד)(4) להוראות הניוד קובע כי פרק הזמן להחלפת ספק שירות יהיה קצר ככל האפשר, ולא יעלה על מחצית השעה ביחס למנויי רשת סלולרית, וכן קובע סעיף 5(ה) כי העברת ההודעות בין בעלי הרשיונות (החברות הסלולריות – פ.ל.) תעשה באמצעות קווי תקשורת נתונים ובאופן ממוכן, דהיינו "ללא מגע יד אדם" למעשה, אלא בין מערכות מחשוב.

עיון בהוראות הניוד מלמדנו, כפי שטענה הנתבעת, כי מטרתן הינה למנוע מבעל הרשיון הננטש לנסות ולהשפיע על הליך הניוד, ולאפשר לצרכנים לנייד את קווי הטלפון במהירות. למעשה, ההוראות שללו מבעל הרשיון הננטש את האפשרות להתנגד לבקשת הניוד ואף לא הוטלה עליו כל חובה להודיע למאן דהוא אודות הבקשה, שכן ההנחה בבסיס ההוראות הינה שהבקשה הגיעה מאת המנוי עצמו וכי זיהויו נעשה ע"י בעל הרשיון הקולט כנדרש. לאור המועד הקצר שקבעו ההוראות לביצוע הניוד, ברור שהטלת חובה לבירור זהות מבקש הניוד על בעל הרשיון הננטש, הינה בלתי אפשרית לביצוע. ברי מהוראות הניוד כי האחריות לקבל את אישורו של המנוי לביצוע הניוד רובצת לפתחו של בעל הרשיון הקולט.

מכאן שצודקת הנתבעת, שמשהתקבלה אצלה הודעת הניוד מחברת סלקום, לא היה בידיה לעשות דבר מלבד לאשר את בקשת הניוד, ולהפסיק את החיובים בגין מספר הטלפון אצלה, ולא נטען כי עשתה אחרת. במצב דברים זה צודקת הנתבעת בטענתה כי בעלת הדין הנכונה אליה היה על התובעת להפנות טענותיה ואשר, לכאורה, לאור הנתונים הידועים, פעלה ללא הרשאתה, הינה אותה חברה קולטת (סלקום) ולא היא.
בכך שונה למשל מצב הדברים מזה שנקבע בת"ק (י-ם) 17490-03-17 סולומונוב נ' סלקום ישראל בע"מ (8.8.17), שכן שם נקבע כי הנתבעת מלאה שתי פונקציות, הן של חברה קולטת והן של חברה ננטשת, בנסיבות הספציפיות שהיו שם, דבר שאינו מתקיים בענייננו.

לא מצאתי כי יש ב"וותק" התובעת כלקוחה של הנתבעת להטיל עליה חובה או לחייבה לפעול בניגוד להוראות הניוד, ולמנוע או לעצור את ניוד המספר לסלקום. הנתבעת היתה רשאית לסמוך על כך שבעל הרשיון הקולט מילא אחר הוראות הניוד ווידא את זהות המנוי, באיזה מהאמצעים המנויים בהוראות הניוד, ולפיכך למעשה היתה מוטלת עליה חובה לכבד את בקשת הניוד בהעדר אינדיקציה (אשר לא יכולה להתקבל אצלה, בוודאי שלא בפרק זמן של חצי שעה) כי זו לא באה מטעם הלקוח.

בשולי הדברים אציין כי אינני משוכנעת בטענת נציג הנתבעת, כי בהתאם להוראות הניוד די בהחזקת המכשיר עם הקו בידי אדם כלשהו בכדי לזהותו כמנוי שרשאי להגיש בקשת ניוד. לטעמי, קריאת הוראות הניוד יחד עם ההגדרה ל"מנוי" המצויה ב"תכנית מספור לשירותי טלפוניה, שירותים נלווים ושירותי ערך מוסף בישראל" שפורסמה לראשה ב10.12.2000 ומאז עברה עדכונים, האחרון בחודש 9/12 (להלן: "תכנית המספור הראשית"), מחייבת את המסקנה כי מי שרשאי לבקש ניוד הינו אך ורק "מי שקשור בהסכם התקשרות עם בעל רשיון כללי לשם קבלת שירותיו כמשתמש קצה". מכאן, שכאשר בעל רשיון קולט בא לממש את סעיף 4 להוראת הניוד עליו לוודא כי מי שמבקש את הניוד הינו המנוי כהגדרתו זו ואינני סבורה כי יש להבין את סעיף 4(א)(1) כקובע שדי בזיהויו כמי שמחזיק ידו את ציוד הקצה. הרי ברור שיכולים להיות מצבים בהם מכשיר נגנב וטרם נעשתה לו חסימה (ואין המקרה כך במקרה כאן), וכדי למנוע שהגנב גם יצליח לנייד את הקו, על בעל הרשיון הקולט לוודא כי מי שמבקש את הניוד הוא המנוי כהגדרתו בתכנית המספור הראשית באמצעות פרט מזהה שהוא יותר מאשר עצם החזקת המכשיר עם הקו ברשותו.

כאמור דברים אלו נאמרים מעבר לצורך, שכן הנתבעת כאן אינה בעל הרשיון הקולט, אולם ראוי שהנתבעת תיישם בדיקה נאותה של מבקש הניוד (כפי שטענה התובעת שאכן נעשה....) על מנת למנוע תקלות מסוג אחר שיכולות להיווצר.

לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה. מאחר ועמדת הנתבעת פורטה בפני
התובעת קודם להגשת התביעה וקודם לדיון בפני
, אני מוצאת לנכון לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך של 750 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
כ' חשוון תשע"ט, 29 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 44621-12/17 סימה סוליקרו נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/10/2018)