פסקי דין על פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ | פסקי דין על אריה אטיאס | פסקי דין על מנורה מבטחים ביטוח בעמ |

52106-01/17 תאמ     01/11/2018




תאמ 52106-01/17 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' אריה אטיאס, מנורה מבטחים ביטוח בעמ








בית משפט השלום ברמלה



תא"מ 52106-01-17 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ
נ' אטיאס ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת, סגנית הנשיאה
פרנקל (שיפמן) ליאורה


התובעת

פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ


נגד


הנתבעים

1.אריה אטיאס

2.מנורה מבטחים ביטוח בעמ









פסק דין



לפני תביעה כספית.

להלן העובדות הצריכות לעניין.

טענות התובעת:
1. לטענת התובעת בכתב התביעה, הארוע ארע 11.8.16. נהג הפוגעת יצא מתחנת דלק ברשלנות, ופגע ברכב התובעת וגרם לו לנזקים.
2. לטענת התובעת במהלך הדיון, באמצעות הנהג אשר נהג ברכבה בעת הארוע, מר עוז אזולאי, הארוע ארע בתחנת דלק פז באשקלון, בכניסה לעיר. הוא נכנס לתחנה, היה בכוונתו להיכנס מהצד הימני של המשאבה, מספר מטרים לפניו עמד רכב מצד ימין, היה ברצונו לעקוף את הרכב לצד שמאל.
הרכב הנ"ל עמד והוא המתין לפני הרכב על מנת שהרכב יעבור. הואיל והרכב לא עבר, הוא החליט לעקוף את הרכב ולהתקדם לכיוון המשאבה. ברגע שהתחיל לעקוף, הרכב נכנס לנתיב נסיעתו. הארוע היה מהיר ולא עלה בידו לעצור וארעה התאונה.
3. במהלך הדיון בא כח התובעת הגיש כראיות את דוח הארוע ואת תצלומי הרכב.
4. לבקשת בא כח התובעת הדגים העד באמצעות כלי רכב קטנים, כיצד ארע הארוע. העד העמיד את כלי הרכב באלכסון למשאבה ובמקביל אחד לשני. טען כי הוא עצר את רכבו בעצירה מוחלטת, לכשהבין שהרכב השני לא ממשיך בדרכו, הוא החליט לעקוף אותו על מנת להיכנס "לתוך המשאבה", כך בלשונו, וברגע שהוא החל בנסיעה הרכב שעמד "חתך" אותו, כך בלשונו, וארעה התאונה.
5. לדבריו נגרם נזק לרכבו באזור הקדמי מצד ימין, ולרכב הנתבעים נגרם נזק בדלת הנהג.
6. עת עומת בחקירתו הנגדית עם העובדה לפיה בטופס ההודעה על הארוע נרשם שהתאונה ארעה ביציאה מתחנת הדלק, השיב כי הכוונה היתה שנהג הנתבעים יצא מאזור החניה של תחנת הדלק.
7. העד הבהיר כי הוא ראה את רכב הנתבעים כשהרכב עמד והיה בזווית של לצאת מהחניה. הואיל והוא נהג זהיר, הוא עצר את רכבו, ובלשונו "לא לוקח סיכון עצרתי", אולם לכשראה שהנהג אינו ממשיך בנסיעה, אינו זז, הוא התקדם על מנת לעקוף את הרכב שעמד באמצע הנתיב.
בשלב הנ"ל שהוא החל בנסיעה רכב הנתבעים החל בנסיעה "וחתך אותו", כך בלשונו.
8. לדבריו, בעת שהגיע למשרד בפעם הראשונה לאחר הארוע הוא עדכן את הפקידה שמסרה לו טופס עליו הוא חתם.
9. נשאל והשיב כי הוא לחץ על הברקס ולא הספיק לעצור, היה מדובר בשבריר של שניה.
10. נאמר לעד כי הרכב עבר בדיקת
שמאי שלושה חודשים לאחר הארוע, העד נשאל אם הרכב באותה תקופה נסע נסיעות רבות,
והשיב שהרכב נסע נסיעות רבות.
נשאל והשיב שהוא היחיד שנוהג על הרכב.
נשאל והשיב שממועד התאונה ועד למועד הבדיקה הרכב לא עבר תאונות נוספות. עם זאת מסר כי אפשרי שלפני שהרכב היה בחזקתו, הרכב עבר תאונות ואין הדבר בידיעתו.

טענות הנתבעים:
1. לטענת הנתבעים בכתב ההגנה בעת שיצא רכבם מתחנת הדלק לאחר תדלוק ולכיוון היציאה, הגיח לפתע רכב התובעת, סטה מנתיבו, התפרץ לנתיב יציאת רכב הנתבעים ופגע בו.
2. לטענת הנתבעים במהלך הדיון באמצעות הנהג אשר נהג ברכבם, מר שלום עטיה, התאונה ארעה כדלקמן:
הוא חנה בתחנת דלק פז בכניסה לאשקלון, על מנת לצאת מהתחנה דרך המשאבות, ונהג התובעת נכנס ברכבו במהירות ופגע בדלת רכבו.
3. בחקירה נגדית לבא כח התובעת, נשאל מדוע הוא הסכים לחתום על הסכם פשרה בהליך בו היה התובע, ובמסגרת הסכם הפשרה הוצע לו סכום של 35% מהנזק.
השיב כי נאמר לו 'לסגור את הפינה', כך בלשונו, ובעת שהוצע לו ההסדר הוא היה במהלך העבודה בגובה של 60 מטר מעל פני הקרקע. הוא חתם ושלח פקס לבעל הבית שלו אשר שלח את הפקס לעורך הדין.
4. לשאלה מדוע הסכים לקבל 35% מערך נזקו השיב שבמהלך העבודה כשהוא היה בגובה של 60 מטר מעל פני הקרקע, לא היה באפשרותו לדבר רבות בטלפון והוא רצה לסיים את העניין ולא רצה להגיע לבתי משפט.
5. נשאל אודות טופס ההודעה שמסר לחברת הביטוח, שם ציין כי "נסעתי לכיוון תחנת הדלק פז אשקלון יציאה" ובזמן שהוא פנה ימינה נכנס בו רכב מצד שמאל בתוך תחומי תחנת הדלק. נשאל לאור האמור אם בעת הארוע הוא היה ביציאה מהתחנה. השיב כי הוא יצא מהחניה, היה בחניה, יצא מהחניה במהירות של חמישה, ששה ק"מ ולא הספיק לנסוע יותר משבעה עד עשרה מטרים ונפגע על ידי רכב התובעת.
6. אישר שהיה בנסיעה על מנת לצאת מהתחנה. טען כי בדרכו היה חייב לחצות את המשאבות. הבהיר כי הוא התבונן לפני שנסע שמאלה וימינה ולא ראה מאומה. הוא לא ראה את נהג
התובעת.
הבהיר כי הכניסה לתחנה היא באזור לא רחוק מהחניה, ובלשונו: "גם אם הייתי מסתכל ימינה שמאלה והתחלתי לנסוע זה היה בכניסה..." ולא
ניתן לראות את אזור הכביש ממנו הגיע נהג התובעת במהירות.
7. טען כי בעת שהוא יצא מהחניה האזור היה ריק.
8. נשאל והשיב שהנהג התובעת נהג כ – 60 קמ"ש ופגע ברכבו בצד.
9. טען כי אם הוא היה רואה את נהג הרכב לפני התאונה הוא היה מנסה להמנע ממנו.
10. מסר כי הוא הסיק את העובדה שנהג התובעת נסע במהירות הואיל ורכבו נדחף, ובנסיעה איטית לא ניתן לדחוף רכב.

סיכומי באי כח הצדדים:
1. סיכומי בא כח התובעת
בא כח התובעת הפנה לגרסת הנהג מטעמו.
טען כי לגרסת נהג הנתבעים בעת שיצא מחניה הוא הסתכל שמאלה. טען כי מתצלומי אזור הארוע ניתן לראות שנהג הנתבעים היה במרחק שלחמישה-עשר – עשרים מטר מהכניסה לתחנה. חרף האמור נהג הנתבעים לא ראה את רכב התובעת עד לרגע הפגיעה. טען כי התאונה ארעה בעת שנהג התובעת נסע ישר ונהג הנתבעים יצא מחניה. טען כי להערכת נהג הנתבעים נהג התובעת נסע מהר הואיל והוא לא הבחין בו עובר לתאונה.
טען כי עסקינן בהערכה בלבד. נהג התובעת מסר כי הוא נסע לאט, נהג הנתבעים לא הבחין בו עובר לארוע, משמע, נהג הנתבעים לא שם לב שנהג הנתבעת נכנס לתחנה, לא הסתכל שמאלה הגם שהיה לו שדה ראייה.
טען כי
אם נהג הנתבעים היה מתבונן שמאלה הוא היה רואה את רכב התובעת מגיע ממרחק ולא היתה מתרחשת התאונה.
טען כי ביציאה מהחניה יש לנהג הנתבעים אחריות מוגברת.

2. סיכומי בא כח הנתבעים
בא כח הנתבעים טענה כי לא ברור כיצד התובעת שסברה שאין לה אחריות לתאונה, שילמה ממון רב לנתבע בשל נזקו.
עוד טענה כי נהג התובעת לא הבהיר מדוע לשיטתו נהג הנתבעים לא נהג כנדרש הגם שנשאל.
זאת ועוד, טענה כי מעיון בטופס ההודעה של נהג התובעת עולה כי נהג התובעת מסר גרסה שונה
בהודעה מהגרסה שמסר במהלך הדיון בבית המשפט.
טענה כי בטופס ההודעה מסר נהג התובעת כי הוא היה בכניסה לתחנת דלק ונהג הנתבעים היה ביציאה ולא התייחס לסוגיית החניה, בעוד בעדותו בבית המשפט מסר כי נהג הנתבעים חנה עובר לתאונה. טענה כי עדותו בבית המשפט היא עדות כבושה.
טענה כי ממוקד הנזק בכלי הרכב המעורבים ניתן ללמוד שרכב הנתבעים כמעט הספיק לעבור את רכב התובעת, משכך, לשיטתה, לא ברור מדוע נהג התובעת לא עצר על אתר, הגם שנהג התובעת טען שנהג הנתבעים נסע לאט.
זאת ועוד, טענה כי התובעת חתמה על הסכם פשרה לפיו היא שילמה 35% מגובה הנזק לנהג הנתבעים, ובתביעה הנדונה עתרה לחייב את הנתבעים ב – 100% מהנזק. משמע, לכאורה חזרה בה מהסכם הפשרה.
עוד טענה כי התובעת לא עמדה בנטל ולא הוכיחה כי על הנתבעים לפצותה בשיעור של 65% מערך הנזק, בשים לב לכך שנהג התובעת לא ידע לומר אם רכב התובעת היה מעורב בתאונות קודמות בטרם הגיע לחזקתו.
בנוסף טענה כי העובדה שהרכב נבדק שלושה חודשים לאחר הארוע מנתקת את הקשר הסיבתי.
טענה כי רכב שנזקו מוערך בעלות כה גבוהה, לא סביר שנבדק שלושה חודשים לאחר הארוע.
לאור כל האמור עתרה לדחות את התביעה.
כמו כן טענה כי יש טעם לפגם בכך שנהג הנתבעים, על פי עצת עורך הדין מטעם התובעת חתם על הסכם פשרה מחוץ לכתלי בית המשפט, במסגרת הליך בתביעות קטנות, וסבר שמסתיימים בכך ההליכים, ובהמשך הוגש כתב התביעה נשוא ההליך דנן.

ממצאים ומסקנות:
שקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, בחנתי את גרסאות הנהגים המעורבים ואת הראיות שהובאו בפני
.

1. במהלך הדיון נטען ע"י ב"כ הנתבעים ולא נסתר, הגם שפסק הדין לא הוגש כראיה, כי התקיים הליך מקביל בבית המשפט לתביעות קטנות במסגרתו, התובעת בהליך שלפני, והנתבעת במסגרת ההליך האחר, הגיעה להסדר פשרה עם נהג רכב הנתבעים בהליך שלפני, והתובע בהליך האחר, לפיו התובעת שלפני שילמה לנהג הנתבעים שלפני
35% מנזקיו.
נהג הנתבעים שלפני לא היה מיוצג בהליך שם, נטען כי הפשרה נרקמה בין מי ממשרדו של עו"ד שייצג את התובעת שם לבין נהג הנתבעים.

2. לטענת ב"כ הנתבעים נהג הנתבעים סבר כי בכך הסתיימה המחלוקת בין הצדדים. בעוד לטענת ב"כ התובעת, נהג הנתבעים הבין היטב על מה הוא חתם והיה ער לכך שנזקי התובעת הם בשיעור של 65% מהנזק.

3. לא מצאתי שעלי להכריע בטענת הנתבעים לפיה סבר הנהג ברכבם כי הסכם הפשרה היה בו כדי לסיים את המחלוקת בין הצדדים וכי לא היה מקום לדון בתביעה שלפני, ואפרט מדוע.
לציין כי התביעה שלפני הוגשה עובר לתביעה שהוגשה בהליך של תביעות קטנות.

4. על התובעת בהליך שלפני מוטל הנטל להוכיח את תביעתה במאזן הסתברויות של 51%.

5. מטעם התובעת מסר עדות הנהג מר עוז אזולאי, אשר בזמן אמת, בעת שהודיע לתובעת אודות הארוע, הודיע כדלקמן: "רציתי להיכנס לתחנת הדלק רכב צ"ג בדיוק יצא ממנה ואני נכנסתי בו" (המוצג ת/1).

6. במהלך הדיון מסר מר אזולאי כי בעת שהוא נכנס לתחנת הדלק ורצה להיכנס מצידה הימני של המשאבה, עמד רכב מצד ימין שלו, מספר מטרים לפניו, והוא רצה לעקוף את הרכב
מצד שמאל. הרכב עמד, הוא המתין ועצר לפני הרכב על מנת שהרכב יעבור, ומשלא עבר, החליט לעקוף אותו ולהתקדם לכיוון המשאבה. באותה עת ארע הארוע.

7. תאור הארוע כפי שמסר עד התובעת בהודעה על הארוע אינו זהה לתאור הארוע אשר מסר מעל דוכן העדים, והסברו בחקירה נגדית, לפיו מי שכתב מטעמו את ההודעה התכוון שנהג הנתבעים יצא מאזור החניה, לא עולה בקנה אחד עם השכל הישר, הואיל ויציאה מאזור של חניה אינה זהה ליציאה מתחנת הדלק.

8. זאת ועוד, סעיף 47 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 עניינו "עקיפה".
סעיף 47 (ד) מורה:

תק' (
"
נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא".

9. במקרה הנדון נהג התובעת טען כי משראה שרכב הנתבעים עומד ואינו זז, הוא החליט לעקוף את רכב הנתבעים. בפועל ארעה תאונה מיד עת החל בנסיעה. משכך הדעת נותנת כי נהג התובעת לא פעל בהתאם לתקנות.

10. לא זו אף זו, מוקד הנזק ברכב התובעת הוא בחזית הרכב, בעוד מוקד הנזק ברכב הנתבעים, כפי הנטען בטופס ההודעה על תאונת דרכים, הוא בצד השמאלי של הרכב, וכפי שעלה במהלך הדיון מעדות הנהגים המעורבים, לרכב הנתבעים נגרם נזק בדלת הרכב.

11. לאור כל האמור אני סבורה כי התובעת לא הרימה את נטל הראיה ולא הוכיחה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת לפתחם של הנתבעים.

12. אני דוחה את התביעה.
בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,

כ"ג חשון תשע"ט
, 01 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 52106-01/17 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' אריה אטיאס, מנורה מבטחים ביטוח בעמ (פורסם ב-ֽ 01/11/2018)