פסקי דין על דוד ריסין עו"ד | פסקי דין על מועצה מקומית קרית טבעון

33027-12/17 תק     01/11/2018




תק 33027-12/17 דוד ריסין עו"ד נ' מועצה מקומית קרית טבעון








בית משפט לתביעות קטנות בקריות



ת"ק 33027-12-17 ריסין נ' מועצה מקומית קרית טבעון
-ב.ע


תיק חיצוני:


לפני
כבוד השופטת
אלואז זערורה-עבדאלחלים


תובע

דוד ריסין
– עו"ד
ת.ז. 03243138-9


נגד


נתבעת

מועצה מקומית קרית טבעון









פסק דין


1.
לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבו של התובע על סך 14,668 ₪.

2.
כבר עתה אציין כי התובע הנו עו"ד
במקצועו ובהתאם ניתנה לנתבעת הרשות להיות מיוצגת על ידי עורך דין בהליך.

3.
התובע הוא הבעלים של רכב מסוג סיטרואן מס' רישוי 82-704-63 (להלן: "הרכב") . בתאריך 6.9.17, נהגה הגב' ריסין ערבה, אשתו של התובע (להלן: "הנהגת"), ברכב ברחוב הנרקיסים בקרית טבעון, ובעודה מחנה את הרכב בסמוך לגן בו לומדים ילדיה, נתקל הרכב בפח אשפה ירוק ונמוך אשר היה מקובע לכביש ומוסתר בתוך צמחייה עבותה. כתוצאה מהפגיעה בפח נגרם לרכב נזק בחלקו האחורי ימני ולאורך צידו הימני. התובע ביקש כי בית המשפט יחייב את הנתבעת בעלות הוצאות תיקון הרכב על סך 11,122 ₪ , ירידת ערך הרכב על סך 776 ₪, שכ"ט שמאי על סך 1,320 ₪ , הוצאות הסעת ילד עם צרכים מיוחדים למשך 6 ימים על סך 900 ₪ ועוגמת נפש על סך 550 ₪.

4.
התובע טען כי הנתבעת התרשלה כאשר הציבה את פח האשפה בצורה רשלנית בשטח ציבורי
ולא דאגה להסירו מהכביש, ובכך היא לא נקטה במידת הזהירות הנדרשת שרשות מקומית סבירה הייתה נוקטת בה. לגרסתו האירוע נגרם עקב רשלנותה הבלעדית והמכרעת של הנתבעת או מי משלוחיה או נציגיה או עובדיה וזאת כאשר מוקם הפח בצורה רשלנית במרחב חניה המסומנת בלבן כאשר חלק ממנו בולט לחניה וחלק מוסתר בצמחיה.
5.


הנתבעת טענה כי דין התביעה להדחות. הנתבעת הכחישה את עצם התרחשות התאונה וטענה כי ככל שיוכח כי התאונה התרחשה הרי כי זו התרחשה בשל חוסר זהירות וחוסר תשומת לב של הנהגת. לגרסת הנתבעת , הפח הוא בבעלה בית פרטי והוצב על ידם תוך פלישה לשטח החניה.

6.
בתאריך 25.10.18 התקיים דיון לפניי במהלכו שמעתי את טיעוני הצדדים ואת גרסת הנהגת. התובע והנתבעת הציגו לעיון בית המשפט תמונות צבעוניות של מקום האירוע .

7.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתמונות אשר הוגשו לתיק ושמעתי את גרסת הנהגת-
הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות.

8.
הואיל ומדובר בתביעה קטנה, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע
בתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

9.
לעניין אחריות רשות מקומית למפגעים בשטחה יפים הדברים שנאמרו בע"א (ת"א) 4195/98 שי חנה נ' עיריית נתניה [פורסם בנבו] (31/10/99):
"מחובתה של עירייה לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינותן של מערכת הכבישים והמדרכות שבתחום השיפוט ואחריותה. מסגרת סבירה לעניין זה נמדדת, בין היתר, במבחנים של סוגי נזקים הצפויים מאי הסרת תקלות, חומרתן והסתברות התרחשותן. במקרה דנן, בו קבע השופט קמא, כי התגבשה החובה המושגית והחובה הקונקרטית, היה על העירייה להוכיח, כי היא עומדת במסגרת המבחנים דלעיל. על העירייה היה לצפות, כי העדר טיפול במדרכה אשר גרם למפגע, יגרום לסיכון בטיחות צעדיהם של הולכי הרגל ושל המשתמשים ברחוב, ועלול להביא לפגיעה בגוף וברכוש. קיומו של המפגע, חרף התגבשות החובה המושגית והקונקרטית, מצביע על רשלנות לכאורה, ועל כן עובר הנטל על העירייה להוכיח שלא תחוב בנזיקין. יפים לענין זה דברי הנשיא שמגר, בע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג (3) 343, 347, במקרה הדומה להפליא בנסיבותיו לענייננו (הגם ששם המדובר במפגע במדרכה שנבע בהצפה ממערכת הביוב):
... נסיבות כאמור מצביעות, לכאורה, על רשלנות מצד העירייה ועליה היה להרים את הנטל הראייתי הנובע מכך כדי שלא תחוב בנזיקין. סיבה נוספת להעברת הנטל אל העירייה נעוצה בידיעתה הייחודית של העירייה של הנעשה במערכת הביוב, אשר על הטיפול בה היא מופקדת.הנטל שהצליח המערער להעביר אל כתפי המשיבה הוא נטל הבאת הראיות, שמשמעותו כי כפות המאזניים נוטות לטובת התובע ועל הנתבע, הרוצה בכך, החובה להחזיר ולאזן ביניהן...תוצאתו הדיונית הרגילה של כלל זה היא הטלת נטל הבאת ראיות נגדיות על הנתבע; היינו, עליו להמציא בראיותיו תשובה כלשהי שיהא בה כדי לעקור את המסקנה הלכאורית בדבר רשלנות (ע"א 411/70 פינס (פנטשי) נ' בן עמירה ואח’,
פד"י כ"ה (2) 297,284). בסופו של דבר יוכרע הדין על פי מאזן ההסתברויות, כאשר נטל השכנוע ממשיך לרבוץ על כתפי התובע (ע"א 705/78, רמון ואח' נ' מאוטנר ואח’,
פד"י ל"ב (1) 725-726, 720; ע"א 612/78, פאר נ' קופר ואח’,
פד"י ל"ה (1) 720 725-(726"
10.
במקרה שלפניי טענה העירייה כי מדובר בפח אשפה מביטון, שאיננו מקובע לקרקע,
שבבעלות בית פרטי הסמוך לחניה מושא התובענה ואינו בבעלות העירייה. נסיבות הפלישה לשטח החניה
אינם בידיעתה אך היא לא ראתה מקום לצרף את בעלי הבית הפרטי כצד להליך ולגרסתה היה על התובע לעשות כן.

11.
הנתבעת לא הכחישה את אחריותה על המפגעים בשטחה ואישרה כי חלה חובת פיקוח והצהירה קיים סיור תחזוקה מטעם העירייה במקום, אך טענה כי נסיבות התאונה מלמדות על כך כי התאונה התרחשה בשל אשם תורם המגיע לידי 100% של הנהגת (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול שורות 23-32).

12.
הצבת פח אשפה מביטון הפולש לתחום חניה הנו מפגע והעירייה מחויבת על פי דין לפקח ולמנוע מפגעים בשטחה. קיומו של המפגע המתואר בתביעה
מלמד כי העירייה הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התושבים בכך כי לא פיקחה בצורה הולמת ומנעה את הפלישה לשטח החניה. אך אדגיש כי קיומה של מפגע אינה מקים עילה לפצות את התובע ככל שיוכח כי עצם המפגע לא גרם ישירות לנזק לנטען.

13.


הנהגת העידה לפניי וטענה כי הגיעה

למקום במטרה לאסוף את ילדיה מגן נרקיסים, "נכנסה" לחניה מסומנת, הרגישה חבטה ושמעה דפיקה, וכשיצאה מהרכב ראתה שכל הצד של הרכב נשרט וכל הפגוש יצא מהמקום בגלל הפח. הסביבה של הגן מוכרת היטב לנהגת אשר מתגוררת כקילומטר מהקמום וילדיה היו בגן קרוב בשנים קודמות (ראו: עמ' 1 שורה 23-24). הנהגת העידה כי המדובר בפעם
הרביעית שבה היא מגיעה ומחנה במקום. האירוע התרחש בשעות אחר הצהריים בהם הסביבה הייתה מוארת.

14.
הנהגת טענה כי לא יכלה להבחין בפח שפולש לתוך החניה בשל צמחייה אשר הסתירה את הפח. כאן אציין כי המדובר בחנייה ראשונה מתוך מספר חניות בצידו הימני של כביש חד סטרי. אמנם באחת התמונות אשר הוגשו וסומנו ת/1 (אשר תסומן לצורך פסק הדין
x
) לא ניתן להבחין מרחוק בפח האשפה אך על פי סרטון אשר הוצג לעיון בית המשפט במעמד הדיון, ועל פי עיון ביתר התמונות אשר צורפו, סביר לקבוע כי ככל שמתקרבים למקום ניתן יהיה להבחין בפח האשפה ו"פלישתו" לשטח החניה.
15.
הצמחייה איננה מכסה את הפח, קיים עמוד חשמל בולט המוצב סנטימטרים ספורים לפני החניה, ואחריו במרחק קצר פח האשפה אשר פולש בחלקו לחניה. נהג זהיר המגיע למקום היה שומר מרחק בכניסתו כדי להימנע מפגיעה בעמוד החשמל וככל שעשה כן – הוא היה מבחין מייד בפח האשפה המונח לידו.

16.
תמוה ביותר כי הנהגת, אשר הגיעה למקום מספר פעמים בעבר ומכירה את האיזור, הגיעה במועד התאונה בשעות אחר הצהריים, בתאורה סבירה,
לא רק שלא הבחינה בפח האשפה מרחוק אלא אף לא הבחינה בו כשהתקרבה למקום ואף בעת שחנתה בפועל כאשר העידה כי רק לאחר שחנתה ונגרם נזק לרכב לכל אורכו שמה לב כי הרכב נשרט- כך העידה :
"
נכנסתי לחניה מסומנת, הרגשתי חבטה ושמעתי דפיקה, כשיצאתי ראיתי שכל הצד של האוטו שלי נשרט וכל הפגוש יצא מהמקום בגלל הפח" (ראו: עמ' 1 שורות 23-24).
משמע- הנהגת המשיכה לנסוע תוך ששרטה את הרכב ולא הבחינה בפחד גם כאשר נסעה לידו.

17.
אופן התרחשות התאונה מלמד כי הנהגת נהגה בחוסר זהירות הנדרשת מנהג סביר, כאשר יכלה למנוע את התאונה באמצעים סבירות ותשומת לב לתנאי הכביש. ניתן לתהות אם הנהגת נסעה במהירות העולה על הנדרש כך שלא הבחינה בפח האשפה מרחוק או עת התקרבה לחניה. עוד עולה השאלה מדוע הייתה הנהגת
צמודה לשוליים עת הגיעה לחניה באופן אשר גרם לתאונה ולא הבחינה בכך כי הרכב פגע בפח אלא המשיכה לחנות באופן שהביא לשריטת הרכב.

18.
אציין כי נהג זהיר המודע לתנאי הכביש היה מבחין בקלות בפח האשפה המונח לפניו טרם הכניסה לחניה ככל שהקפיד על מהירות מתאימה ושימת לב לתנאי הכביש והיה יכול בקלות למנוע את התאונה על ידי שמירת מרחק מהשוליים. כאן אדגיש כי המדובר בכביש צדדי חד סטרי הסמוך לגן ילדים כך שתנאי הכביש מחייבים נסיעה זהירה במהירות סבירה.

19.
לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי נסיבות התרחשות התאונה מלמדות כי התאונה התרחשה באופן בלעדי בשל חוסר זהירותה של הנהגת והיא תרמה תרומה המגיעה לידי 100% להתרחשות התאונה.

20.
לסיכום -
התביעה נדחית.

21.
בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לחייב את התובע בהוצאות.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ג חשוון תשע"ט, 01 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 33027-12/17 דוד ריסין עו"ד נ' מועצה מקומית קרית טבעון (פורסם ב-ֽ 01/11/2018)