פסקי דין על ידידה ממן | פסקי דין על יקיר בן דהן | פסקי דין על מישר סי אס |

1633-03/18 תק     31/10/2018




תק 1633-03/18 ידידה ממן נ' יקיר בן דהן, מישר סי אס בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בקריית גת


31 אוקטובר 2018
ת"ק 1633-03-18 ממן נ' בן דהן ואח'


בפני
כב' השופטת
נועה חקלאי




ידידה ממן
ת.ז.
-
300765377
התובעים


נגד

1.יקיר בן דהן
2. מישר סי אס בע"מ

הנתבעים


פסק דין


עסקינן בתביעה שעניינה מחלוקת בדבר תשלום בעבור עבודות קונסטרוקציה שביצע התובע עבור הנתבעים.

רקע :

התו
1.
נתבע 1 הינו בעלים של נתבעת 2. נתבעת 2 קיבלה לבצע פרויקט בניה באתר של חברת אינטל. נתבע 1 ביקש להיעזר בשירותיו של התובע לצורך ביצוע הפרוייקט ולכן סיכמו ביניהם ביום 25.6.17 כי התובע יבצע עבודות קונסטרוקציה, בידוד וגבס בשטח מפעל אינטל, על חלק מהעבודה ישלמו הנתבעים לתובע לפי "יומיות", על בניית קירות הגבס ישולם לתובע
70 ₪ למטר רץ, וכן ישולם לו עבור קורות וסינרים שיבנה, העסקה סוכמה בשיחה טלפונית אשר הוקלטה והוגשה כראיה לתיק בית המשפט. התשלום בגין קורות וסינרים לא סוכם בשיחה הטלפונית.

2.
אין מחלוקת שנתבעת 2 שילמה לתובע עד כה סך של 37,200 ₪, מתוכם סך של 7200 ₪ שולם במזומן, וסך
של 30,000 ₪ בשיק דחוי. במועד הפירעון השיק לא כובד, אך בסופו של יום לאחר שהתובע פנה להליכי הוצאה לפועל, נתבעת 2 פרעה את סכום השיק.

3.
המחלוקת בין הצדדים הינה בדבר יתרת התשלום שמגיעה לתובע בעבור עבודתו, ככל שמגיעה.
התובע טען שהעבודה שביצע הסתכמה בסך של 65,907 ₪, ולפיכך על הנתבעים לשלם לו את היתרה בסך 28,707 ₪. מנגד טוענים הנתבעים, כי העבודה שהתבצעה לא הגיעה אף לסכומים שכבר שולמו שכן התובע כלל לא השלים את העבודה עליה התחייב, ביצע עבודה לא מקצועית, גרם לעיכוב בעבודה, ובשל כך נאלצו הנתבעים להיעזר בקבלן אחר אשר יבצע במקומו את העבודה. עוד טען נתבע 1 כי אין כל עילת תביעה אישית נגדו, שכן ההתקשרות של התובע היתה עם נתבעת 2 ואין עילה להרמת מסך.

4.
בשל המחלוקת בין הצדדים, ולבקשת הצדדים, נדחה הדיון על מנת לאפשר לכל אחד מהצדדים לזמן לדיון עדים מטעמו.

ביום
25.10.18 התקיים דיון ההוכחות בתיק. מטעם התביעה העיד התובע, הוגש דיסק ובו הקלטת "שיחת ההתקשרות", והוגשו תמונות שונות של העבודה שביצע. התובע לא זימן לעדות עדים נוספים מטעמו אשר עבדו עימו באתר. מטעם הנתבעים, העידו נתבע 1, וכן העידו מתן בוחניק, קבלן אשר הוזמן על ידי נתבע 1 כדי לסיים את עבודות הקונסטרוקציה, ואבי ביטון, גיסו של הנתבע, אשר שימש מנהל עבודה מטעם הנתבעים באתר במקום.

5.
לאחר ששמעתי את העדויות, ולאחר שעיינתי בראיות שהוגשו, מצאתי כי לא ניתן לקבוע באופן מדוייק את כל הנתונים הנדרשים כדי לקבוע מהו הסכום המדויק אשר מגיע לתובע בגין עבודתו, כן לא ניתן לקבוע במדויק איזה חלק מהעבודה לא הושלם על ידו, מה עלות הנזקים שנגרמו כתוצאה מהליקויים בעבודתו של התובע, כפי שטען נתבע 1 ומהו הסכום אותו נדרשו הנתבעים לשלם לקבלן בוחניק אשר סיים את העבודה.

6.
כאמור, התובע צירף לתביעתו דף הכולל את חישוב התשלומים המגיעים לו (נספח ט').
אין מחלוקת בין הצדדים כי סוכם שישולם לתובע סך של 70 מ"ר לפני מע"מ בגין כל מ"ר של חיפוי גבס, אלא שהמחלוקת היא לגבי כמות המטרים המרובעים שהתובע חיפה בגבס. לדבריו חיפה 410 מ"ר, לדברי נתבע 1 חיפה בגבס רק 210 מ"ר (עמ' 5 ש' 23).
המחלוקת בין הצדדים הינה על 200 מ"ר
(16,380 ₪ כולל מע"מ). איש מהצדדים לא צירף מדידה מדוייקת, ואף לא הציג בבית המשפט נתונים על פיהם אפשר לעשות הערכה מדויקת.

הנתון היחיד שבפני
, נלמד מהשיחה הטלפונית, במסגרתה העריך נתבע 1 כי מידות המבנה הם: קירות בגובה 8-10 ממטר, ושטח רצפה של 200 מ"ר, כך שאורך הקירות כ- 10 ו- 20 מ"ר. מהנתונים שלעיל עולה כי שטח הקירות נע בין 480-600 מ"ר (מכפלה של אורך בגובה של 4 קירות).
נתון נוסף שעלה במהלך הדיון הוא, שהקומה הראשונה במבנה נבנתה על ידי הנתבעים ולא על ידי התובע (בקומה זו שולמה עבודתו של התובע לפי "יומיות"), כך שלכאורה חלקו של התובע בבניה הוא 2/3 מהשטח (זאת לאור התרשמותי מהתמונות כי המבנה הוא בן 3 קומות) קרי 320-400 מ"ר. מעדותו של מר בוחניק עולה כי כשהוא הגיע למקום "המקום לא היה מחופה הכל בגבס, היו השלמות של חורים... מקומות מסובכים שקשה להגיע אליהם שכנראה דחו לסוף... פלטות שלמות אולי במקומות מסויימים יש מצב שכן, אבל הרבה השלמות של חורים" (עמ' 10 ש' 32 – עמ' 11 ש' 4), גם מעדותו של ביטון עולה כי "היו רווחים של 3-4 ס"מ שאי אפשר לסגור את זה, .." (עמ' 12 ש' 1-5), לדבריו נאלצו לסגור את החורים בחומר שנקרא "קלסימו" (עמ' 13 ש' 2-4).
כך שמכל הנתונים שלעיל אני קובעת על פי הערכתי
כי התובע בנה קירות גבס בשטח של
כ-
350 מ"ר, וכי על רכיב זה מגיע תשלום בסך 28665 ₪.

7.
באשר לתשלום ימי עבודה, על פי "יומיות", (סעיף ב' בנספח ט' לכתב התביעה) משיחת הטלפון המוקלטת, ומעדויות הצדדים נדמה שאין מחלוקת בדבר חובת הנתבעים לשלם לתובע 8 ימי עבודה שחושבו על פי "יומיות". באשר למחיר שסוכם עבור כל יום עבודה, הגם שלא מצאתי לכך תיעוד בשיחה המוקלטת, הרי שהנתבעים לא חלקו על המחיר שהוצג על ידי התובע, היינו סך כולל של 4680 ₪ בעבור "יומיות".

8.
באשר ל"בניית סינרים", (סעיף ג' בנספח ט לכתב התביעה). התובע טען כי הסכום המגיע לו בגין הסינרים הוא 3510 ₪. (יש לציין כי בנימוקי התביעה שצירף התובעת לכתב התביעה, ציין התובע כי הסכום שסוכם בגין סינרים הוא 3510 ₪ בעוד בנספח ט דרש על אותה עבודה 5323 ₪).
נתבע 1 לא חלק על כך שהתובע בנה את ה"סינרים" ("אמרתי לו לעשות סינר היקפי" (עמ' 6 ש' 18) ואף לא חלק על הסכום שסוכם ביחס לרכיב זה כפי שהופיע בכתב התביעה, אלא שלטענתו התובע לא ביצע את המלאכה כראוי ובכל פעם שהגיע ל"קטע בעייתי" עזב את הסינרים והמשיך לעבודות אחרות ומי שהשלים הסינר הם עובדי הנתבעת והקבלן שהוזמן לאחר מכן להשלים העבודות. (עמ' 6 ש' 18-24). דבריו אלו של הנתבע סותרים את שנאמר על ידו בכתב ההגנה שם טען נתבע 1 כי התובע כלל לא ביצע את העבודה. (סע' 30 לכתב ההגנה). העד בוחניק העיד שהעובדים שלו עבדו בגג וביצעו הסינר (עמ'
11 ש' 16). מר בוחניק, בהגינותו העיד כי לא היה באתר כל הזמן, ואינו זוכר באופן מדוייק מה בוצע על ידו ומה בוצע על ידי התובע. בשים לב לתעריפים הסותרים שדרש התובע בגין רכיב זה של בניית סינרים, אני קובעת כי התשלום בגין רכיב זה יעמוד על הסכום הנמוך מבין שני הסכומים שדרש, קרי 3510 ₪.

באשר לבניית קיר גבס אדום דו קרומי מסביב לדלת וחיפוי הקורות בגבס אדום (סעיפים ד ו- ה בנספח ט). התובע ציין כי המחיר שסוכם במצטבר בגין רכיבים אלה הוא 19305 ₪, כך עולה מנימוקי התביעה (זאת בניגוד למפורט בנספח ט שם דרש התובע
בגין חיפוי קורות


טי 2340 ₪ יותר מאשר דרש בפירוט שמסר בנימוקי התביעה).
הנתבע לא חלק על הסכומים שננקבו על ידי התובע, אלא רק על אופן ביצוע העבודה, הנתבע לא חלק על כך שהתובע בנה בגבס אדום סביב הדלת, אך מלין על כך כי קורות הפלדה אף הן לא נעטפו בגבס אדום, בעוד התובע טען כי לא נתבקש לעטוף את קורות הפלדה אלא
רק את הפתח שמימין לפלדה (עמ' 5 ש' 3-8), כשהנתבע נשאל על ידי התובע מדוע ביקש ממנו לעשות סינרים אחרי קירות הגבס השיב הנתבע "כמו שאמרתי כבר, הייתי מאוד לחוץ בזמן. ... לא נתתי לך להמשיך כי אתה יפה, אלא כי אני צריך לעמוד בזמנים." (עמ' 8 ש' 26-30). באשר לחיפוי הקורות, העיד מר בוחניק (ע"ה 2) כי הוא חיפה קורות (עמ' 9 ש' 25). מדבריו של בוחניק לא ניתן להסיק שהתובע לא חיפה כלל את הקירות, אך כן ניתן ללמוד כי עבודת החיפוי לא הושלמה במלואה על ידי התובע
שכן גם הוא ועובדיו נדרשו לעניין. גם מעדותו של ביטון ניתן ללמוד כי עבודתו של התובע, ובעיקר של העובדים מטעמו לא היתה מקצועית וכי נדרשו תיקונים והשלמות.
אני קובעת כי התשלום בגין רכיב זה יעמוד על הסכום הנמוך מבין שני הסכומים שדרש התובע, קרי 19,305 ₪.

9.
באשר לתביעת תשלום "אוכל" בסך 700 ₪ לפני מע"מ (סעיף ו בנספח ט לכתב התביעה), לא מצאתי לכך כל התייחסות בשיחה המוקלטת. ואף לא בטיעוני הצדדים במהלך הדיון. לפיכך לא מצאתי לחייב את הנתבעים לשלם רכיב זה.

10.
מהמפורט לעיל עולה כי היקף העבודה שבוצעה על ידי התובע (בהתעלם מהפגמים שיש לקזז) , על פי הסכומים הנמוכים יותר שדרש התובע בנימוקי התביעה (להבדיל מהסכומים שנדרשו בנספח ט) מסתכם לסכום של
56,160 ₪ שמורכב מהסכומים: 28665, 4680, 3510 ו- 19305 ₪.

נזקים שנגרמו לנתבעים כתוצאה מעבודת התובע

11.
הנתבע טען כי התובע בנה את הקיר בצורה לא תקנית, לדבריו המרווח בין הניצבים עליהם מונח הגבס עולה על 40 ס"מ על אף שהמרווח התקני הוא 40 ס"מ. הנתבע לא הוכיח טענה זו, לא הוצגה לבית המשפט כל מדידה של רווח בין הניצבים ממנה ניתן ללמוד כי הרווח עולה על 40 ס"מ, מה גם שמהעדויות עולה כי הקומה הראשונה נבנתה על ידי הנתבעים ולא על ידי התובע, וניתן להבחין מהתמונות כי הניצבים בקומות העליונות זהים לחלוטין מבחינת מיקומם לניצבים בקומות התחתונות, כך שככל שיש מחדל במרווחים בין הניצבים, לא הוכח כי הוא רובץ לפתחו של התובע.
הנתבע אף לא הוכיח טענתו כי הקיר שבנה התובע נפל. הנתבע לא צירף כל תמונה המעידה על נפילת קיר, ואף לא הביא עדים מטעמו להוכחת טענה זו. אף לא אחד מעדי ההגנה הזכיר התמוטטות של קיר.
הוכח אמנם בתמונות שחסר ניצב יחיד בקומה העליונה, אך בעניין זה מקובל עלי הסברו של התובע כי כאשר עזב את המקום העבודה לא הושלמה ולכן הושאר במקום פתח על מנת לאפשר הכנסת ציוד.
ועם זאת, כן שוכנתי שהיו פגמים בחיפוי הגבס, נותרו חורים, מרווחים בין הלוחות שהיה צריך לסגור, הדברים עולים הן מעדות הנתבע והן מעדויות עדי ההגנה האחרים. כמו כן עדי ההגנה העידו כי נדרשו לתקן את חיפוי הקורות ולהשלים את העבודה במקומות שלא הושלמו על ידי התובע.

12.
הנתבע טען כי אחד התנאים החשובים בהתקשרות עם התובע היה עמידה בזמנים וכי בשל התנהלות התובע איחר בסיום בניית הפרוייקט. הנתבע לא הוכיח טענתו כי הוצגו לתובע דרישות מסויימות ביחס לעמידה בזמנים, ואף לא הוכיח טענתו כי רק בשל התנהלות התובע איחר בסיום הפרוייקט וכי נגרמו לו נזקים בשל האיחור.

13.
הנתבע לא הוכיח את הסכום המדוייק ששילם למר בוחניק על מנת להשלים העבודה. לטענתו שילם למר בוחניק סך של 12,000-18,000 ₪ לצורך השלמת העבודה, אך לא הציג חשבוניות בדבר התשלום. לדברי בוחניק הוא הנפיק שתי חשבוניות האחת על סך 15,000 ₪ לערך ואת סכום החשבונית השניה לא זכר, גם מר בוחניק לא הציג החשבוניות. זאת ועוד, לא שוכנעתי לחלוטין כי העבודות שנעשו על ידי מר בוחניק, חופפות באופן מלא לעבודות שנדרשו על ידי התובע ולא הושלמו על ידו.

14.
לאור כל המפורט לעיל, על דרך האומדנה אני קובעת כי על מנת לתקן ולהשלים את העבודות אשר היו אמורות להיות מבוצעות על ידי התובע,
נדרשו הנתבעים להוציא סכום נוסף של 14,000 ₪.

סיכומו של דבר
15.
מהעדויות שהובאו בפני
, שוכנעתי כי התובע ביצע את מרבית העבודה עליה התחייב אך לא את כולה. עוד שוכנעתי כי בעת הפסקת העבודה במקום, העבודה שביצע התובע לא הושלמה: נותרו חורים בקירות הגבס, חורים בסינרים, ניצבים חסרים ותיקונים נוספים, אשר על מנת להביא העבודה לידי גמר נדרשו הנתבעים להעזר בשירותיו של מר בוחניק.

16.
לא ניתן להעריך במדויק את כמות המטרים שאותה חיפה התובע בגבס, לא ניתן להעריך במדוייק היקף
התיקונים שנדרשו לאחר עזיבת התובע את המקום, לא ניתן להעריך במדוייק את התשלום ששילמו הנתבעים למר בוחניק לצורך השלמת העבודה אשר נתבקשה על ידי התובע ולא הושלמה, לא הוכח הנזק שנגרם לנתבעים בשל טיב עבודתו של התובע, מעבר לכך שנדרש קבלן נוסף להשלים העבודה.

17.
בשים לב למכלול הנתונים, לנטל שמוטל על התובע להוכיח את הסכום המגיע לו, ולנטל שמוטל על כתפי הנתבע להוכיח את סכום הקיזוז המגיע לו, אני קובעת על דרך האומדנה כי העבודה שביצע
התובע מסתכמת לסך 56,160 ₪ (כפי שפורט בסעיף 10 לעיל), מתוך זה שולם סך של 37,200 ₪, כך שיתרת הסכום עומד על סך 18,960 ₪. מתוך סכום זה יקוזז סך של 14,000 ₪, ולפיכך יתרת התשלום שעל
נתבעת 2
לשלם לתובע היא בסך של 4960 ₪. סכום זה כולל מע"מ.

18.
בשים לב שנתבעת 2 היא חברה בע"מ ונתבע 1 נתבע מתוקף היותו מנהלה של נתבעת 2, לא מצאתי כי מתקיימים התנאים המצדיקים לחייב את נתבע 1 באופן אישי.

19.
בנסיבות העניין לא מצאתי ליתן צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.

20.

לפיכך, אני מחייבת את
נתבעת 2 לשלם לתובע סך של
4960 ₪. סכום ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

21.
הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

22.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום,
כ"ב חשוון תשע"ט, 31 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 1633-03/18 ידידה ממן נ' יקיר בן דהן, מישר סי אס בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/10/2018)