פסקי דין על פואד נאשף |

07/18 בבנ 48-     01/11/2018




בבנ 48-07/18 פואד נאשף נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום בנתניה


בב"נ 48-07-18 מדינת ישראל
נ' נאשף




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
אתי כרייף


מבקש


פואד נאשף



נגד

משיבה

מדינת ישראל







החלטה


הבקשה שלפני נשענת על שני אדנים, האחד – ביטולו של צו הריסה מנהלי בשל פגמים שנפלו בו, השני, ובו אתמקד, ביטול החלטה מיום 1.7.18 להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה המנהלי, לאור בקשה שהוגשה לבית משפט בהיעדר פרטי המשיב או תגובתו בהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין לבקשות בעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע- 2010.


הרקע לבקשה
–
צו הריסה מנהלי הוצא ביום 17.5.18 ביחס לעבודה אסורה של "יציקת רצפת בטון בשטח של כ – 240 מ"ר"(להלן:"המבנה") על גבי קרקע חקלאית מוכרזת בגוש 7828 חלקה 25 ביישוב טייבה והודבק פעמיים על המבנה.

יוער כבר עתה כי המבנה מצוי בשטח מגודר ובצמוד לו מחסן – ואלה נבנו בהתאם להיתר בניה.

בשל קושי בתיאום ובסיוע גורם משטרתי, הגישה המשיבה ביום 1.7.18 בקשה למתן ארכה לביצוע הצו בעניינו של "אלמוני" אשר זהותו אינה ידועה לה, משכך ולאור חלוף הזמן מעת שהודבק הצו, ומאחר שהובהר בקשה כי העיכוב בביצועו נבע מקושי במתן סיוע משטרתי, נעתר בית המשפט לבקשה ללא תגובת "אלמוני" וניתנה ארכה לביצוע הצו למשך
90 ימים (להלן:"ההחלטה").

בתאריך 19.8.18 הגיש המבקש, פואד נאשף
, באמצעות ב"כ, בקשה לביטול ההחלטה, בעיקר מהטעם שההחלטה נתקבלה ללא תגובתו ובניגוד לתקנות התכנון והבנייה.

טעמים נוספים לביטול ההחלטה והצו פורטו בבקשה כפי שיפורט בתמצית להלן, אלא שכאמור, די לטעמי בנתון בסיסי ומשמעותי שיש בו כדי להשליך על התוצאה בבקשה זו, בעטיה מצאתי להיעתר למבוקש, במגבלות הסכמת המבקש לפיה יינתן צו איסור שימוש ועבודות במבנה עד לקבלת היתר או עד החלטה שיפוטית אחרת אשר יכול ותינתן במסגרת הכרעת דין בהליך פלילי, מהנימוקים שיפורטו להלן:


תמצית טיעוני הצדדים

כאמור, המבקש התמקד בפגיעה בזכותו הבסיסית של המבקש לקבל את הצו ולמסור תגובתו, עד אשר גורם משטרתי פנה אליו בסמוך לביצועו, בעוד שבנקל ניתן היה להשיג את פרטיו בדיוק כפי שעשה הגורם המשטרתי, מה גם שלצד המבנה קיים מחסן וגדר שהינם בהיתר ולא בכדי אלה לא נכללו בצו. כן נטען ואושר, כי לפי דוחות הביקור נכחו במקום פועלים וגם באמצעותם ניתן היה לדלות פרטי המבקש.

עוד נטען בבקשה, כי הוגשה בקשה לקבלת היתר לבנייה נוספת במקרקעין וכי אין למבקש כל כוונה לבנות לפני דיון בבקשה בוועדה המקומית בטייבה וקבלת היתר כדין, כי הבניה הסתיימה לפני הגשת תצהיר המפקח, כי הצו אינו דרוש לצורך מניעת עובדה מוגמרת, נטען לאכיפה סלקטיבית ולכך שקיימים באזור מבנים שנבנו ללא היתר ולגביהם לא ננקטו הליכי אכיפה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענה
הצו המנהלי ניתן כדין ואף הודבק פעמיים על המבנה
והמועד הקבוע להגשת הבקשה לביטול הצו (15 ימים)חלף עבר לו זה מכבר ועל כן הצו הפך חלוט ולא ניתן עוד לבקש את ביטולו.

בנוסף נטען כי מדובר בבניית רצפת בטון בשטח של 240 מ"ר, ללא היתר בניה על קרקע חקלאית מוכרזת אשר תקנות הפטור אינן מתייחסות אליו וכי נעשה שימוש ברצפה זו שאינו חקלאי כפי שניתן ללמוד מהתמונות ומדוחות המפקח אשר ביקר במקרקעין פעם נוספת ביום 2.8.18 במקום מתנהלת מסגריה פעילה שבה נכחו עובדים.

אשר להגשת הבקשה עובר לקבלת ההחלטה, בלא תגובת המשיב (המבקש דנן) ובהיעדר פרטיו– השיבה ב"כ המשיבה בהגינותה, כי גם אם נעשתה טעות לעניין זה, אין מקום לתקן טעות בטעות וכי מרגע הדבקת הצו במקום גלוי, המבקש ישב בחיבוק ידיים ולא עשה דבר עד אשר הונחה החרב על צווארו.

יוער כי עובר לדיון שהתקיים היום, הודיע ב"כ המבקש, ואין על כך חולק, כי המבקש אינו עושה כל שימוש ברצפת הבטון וכי הכלים שהיו מעל רצפת הבטון ששימשה מעין מסגריה פונו ולא מתבצעות במבנה עבודות או שימושים. בנוסף ולאור התפתחות הדברים בדיון, לרבות מחוץ לפרוטוקול, ומאחר והתרשמתי כי המשיבה נהגה בחופזה עת הגישה את הבקשה לבית המשפט בלשון "אלמוני" מה שהביא את בית המשפט להסיק (שלא בצדק) כי נעשו מצידה כל פעולות האיתור הנדרשות כפי שנכון וראוי שתעשה רשות מנהלית תקינה – הצעתי לצדדים כי חלף צו הריסה , יינתן בהסכמה, צו איסור שימוש ועבודות עד לקבלת היתר וכי כל הפרה תביא לחילוט ערבות שעליה יחתום המבקש ולהריסת המבנה על חשבונו, מבלי שיש בכך כדי למנוע מהמשיבה הגשת כתב אישום ובירורו במסגרת הליך משפטי רגיל בהתאם לדין.

המבקש הסכים להצעה זו, לא היה בידי ב"כ המשיבה להסכים להצעת הפשרה ומכאן החלטה.


דיון והכרעה

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בכלל המסמכים שהוצגו לעיוני ובתיק בית המשפט, סבורתני כי אכן נמצא פגם בבקשה להארכת המועד לביצוע הצו בדמות הפרת זכות הטיעון של המבקש במועד מתן הצו ובמועד הגשת הבקשה למתן ארכה לביצוע הצו, אם כי באופן מידתי המצדיק הסתפקות בצו האוסר כל שימוש או עבודה במבנה חלף הריסתו, בהתאם לעקרונות דוקטרינת הבטלות היחסית ובהתאם להסכמת המבקש.

נקבע לא אחת, כי נפקותם של פגמים בהוצאת צו הריסה מינהלי, כמו פגמים בכל החלטה מינהלית, אמורה להיות מוכרעת, בין-השאר, על-יסוד עקרונות דוקטרינת הבטלות היחסית. הדוקטרינה מורה, כי נפקות הפגם תוכרע על-פי חומרת ההפרה בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, וזאת אגב איזון בין שיקולים שבמסגרתם תיבחן: חומרת הפגם, הרלבנטיות שלו ביחס להחלטה, תכלית ההוראה שהופרה, הנזק או העוול שהסבה ההפרה ומידת הפגיעה באינטרס הציבורי (רע"פ 4398/99 ענת הראל נ' מדינת ישראל
(10.8.2000).

כשם שהיקף הביקורת השיפוטית בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי או עיכובו הינו מצומצם בשל חזקת התקינות המנהלית, כך גם מחויבת הרשות בהעברת כל פרט אינפורמטיבי הנוגע לזיהוי המקרקעין ובעליו ולו על מנת על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מהתמונה המלאה עובר לקבלת החלטה מושכלת, זו נשללה מהמבקש ואף מבית המשפט שנתן גושפנקא לבקשה מתוך אמון לתקינות פעילות הרשות המנהלית לרבות איתורו של "אלמוני" עובר להגשת בקשה בהיעדר תגובתו או פרטיו– ולא היא.

אמנם המבקש לא עמד
בפרק הזמן הקבוע לביטול הצו ומה באשר למילוי חלקה של המשיבה בתקנות אלה? כלום פטורה היא מהחובה להגיש בקשה בצירוף עמדת המשיב או למצער לחשוף את פרטיו על מנת שבית המשפט יידרש לאלה עובר להחלטתו?!

די בנימוקים שאביא להלן כדי לבסס את מסקנתי כי לכל הפחות, יכלה המשיבה (בנקל) לאתר את פרטי המבקש מבעוד מועד , לקבל תגובתו בתאם לתקנות, ולהביאם לידיעת בית המשפט עובר למתן החלטה, פעולה זו הינה בבחינת אפשרי ואף מתחייב מהוראות הדין וכללי הצדק הטבעי. על הגבול לסיוע שבית משפט צריך להגיש לרשויות המדינה כאשר אלה אינן עושות את מלאכתן כראוי ראה עפ"א(מרכז) 10975-05-18 אלמוני נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה)

לגופו של עניין,
אין מחלוקת כי בסמוך למבנה קיים מחסן וגדר בהיתר בניה
אשר לא נכללו בצו ולא בכדי, למותר לציין כי פרטי ההיתר ובעליו הינם בהישג יד של ממש. המפקח העיד בהגינותו בדיון כי פועלים שהיו במקום יכלו לכוון לפרטי מעסיקם, אלא שפרטי המעסיק או מספר הטלפון שלו על מנת לאתר מכאן והלאה את בעל המבנה לא נלקחו, המשטרה היא שהודיע למבקש, על כוונתה לבצע את ההריסה ורק מכאן, לאחר שהדבר הובא לידיעתו, נחפז המבקש והגיש את הבקשה לבית המשפט, ברי כי כשם שידעה המשטרה לאתרו חזקה על המשיבה שתדע לאתרו או לפנות לגורמים העומדים לרשותה שיש בידם לסייע בכך כדוגמת הוועדה המקומית או
גורמי אכיפת החוק.

בבחינת למעלה מהנדרש יוער כי לא מצאתי לשנות ממסקנתי, הגם שלא מצאתי כל פגם בהוצאת הצו.
בשקלול כלל הנתונים, לצד אופיו של המבנה ומיקומו, ומבלי להקל ערך בתכלית הצו,
ראיתי לקבל את הבקשה באופן חלקי.

אשר על כן
ובהסכמת המבקש
-

ניתן בזה צו איסור שימוש ופעולות במבנה נושא הצו עד קבלת היתר ו/או עד החלטה שיפוטית אחרת.

המבקש יחתום בתוך 7 ימים מהיום על ערבות עצמית בסך 10,000 להבטחת הצו, לא תחתם התחייבות ייאסר המבקש למשך 7 ימים.

הפרת הצו על ידי המבקש או מי מטעמו תביא להריסת המבנה בתוך 30 יום ממועד התראה שתומצא למבקש או מי מטעמו.

היה וההריסה לא תבוצע על ידי המבקש, תהא רשאית המשיבה לבצע את ההריסה בתוך 90 ימים מתום תקופת העיכוב וההוצאות יחולו על המבקש.


המזכירות תשלח עותק החלטה לב"כ הצדדים

זכות ערעור






ניתנה היום, כ"ג חשוון תשע"ט, 01 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.










בבנ בית משפט שלום 48-07/18 פואד נאשף נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 01/11/2018)