פסקי דין על י.ד.ברזאני בע"מ | פסקי דין על אלחנן ושדי

37226-09/18 רתק     03/11/2018




רתק 37226-09/18 י.ד.ברזאני בע"מ נ' אלחנן ושדי








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת"ק 37226-09-18 י. ד. ברזאני
בע"מ
נ' ושדי


לפני
כבוד השופטת
חנה מרים לומפ

מבקשת

י. ד. ברזאני
בע"מ


נגד

משיב

אלחנן ושדי


החלטה
לפניי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כבוד השופטת ח' טוקר) מיום
20.08.2018 בת"ק 24629-04-18 (להלן: ״בית משפט קמא״) במסגרתה קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיב וחייב את המבקשת בתשלום סך 23,970 ₪ בגין נזקי תאונת דרכים.

רקע
1.
ביום 25.04.2018 הגיש המשיב תביעה קטנה כנגד המבקשת וכנגד מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ
(להלן: "חברת מוריה") וזאת בעקבות תאונת דרכים מיום 26.2.2018.

2.
בכתב התביעה נטען, כי ביום 26.2.2018 בסביבות השעה 08:30 פנה המשיב שמאלה מרחוב יגאל ידין לכביש הכניסה לשכונת רמת שלמה בירושלים. המשיב נסע בכביש, בעלייה, במהירות סבירה של 40-45
קמ"ש, כאשר מזג האוויר היה גשום וחורפי. בעיקול הכביש ימינה, סמוך לאתר בנייה מטעם המבקשת וחברת מוריה, איבד המשיב שליטה על רכבו, הרכב החליק על בוץ וחצץ שהציפו את הכביש בקטע זה וברח שמאלה לנתיב הנגדי, עלה על המדרכה ופגע בעמוד בצד הכביש. לטענת המשיב, עיסת הבוץ והחצץ בקטע זה של הכביש, נוצרה כתוצאה מכניסתם ויציאתם השוטפת של משאיות כבדות באתר הבניה של המבקשת ומקורה בגלגלי המשאיות, ועל כן המבקשת אחראית לנזקיו.

3.
לשיטתו של המשיב, מדובר במקום מסוכן בו היו מספר רב של תאונות, אשר בעטיין הוגשו מספר רב של תלונות, כאשר המבקשת לא עשתה דבר על מנת למנוע מצב זה, אף לאחר קרות התאונה.

4.
ביום 15.8.2015 התקיים דיון הוכחות לפני בית משפט קמא בו העידו מטעם המשיב, המשיב עצמו ומר אשר שקד, מורה נהיגה שהיה עד לתאונה. באותו המועד העיד מטעם המבקשת מר יוסי ברון המשמש כמנכ"ל המבקשת.

5.
ביום 20.8.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא בה התקבלה תביעתו של המשיב. על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור דנן.

פסק הדין של בימ"ש קמא
6.
בית המשפט קמא אישר הסכמה דיונית בין חברת מוריה לבין המבקשת, לפיה, ככל שתוטל עליה אחריות נזיקית, תישא המבקשת באחריות זו מכוח מערכת יחסים הסכמית ביניהן.

7.
בית המשפט קמא קבע, כי מעדותם של המשיב ושל מר אשר שקד, העד מטעמו, עולה המסקנה שהמשיב עמד בנטל ההוכחה להראות, שהסיבה לתאונה הייתה אבנים וחצץ שהיו על הכביש, אשר מקורם בעבודות בנייה המבוצעות באזור.

8.
עוד סבר בית המשפט קמא, כי הוכח שקיים קשר סיבתי בין הבוץ והחצץ שהיו על הכביש במועד התאונה לבין עבודות הבנייה המבוצעות באזור התאונה, על ידי המבקשת, וזאת בהתבסס על עדותו של המשיב, אשר לדבריו עשה כל שביכולתו על מנת לברר מי מהחברות מבצעת את עבודות הבנייה באזור התאונה.

9.
כמו כן קבע בית משפט קמא, כי המבקשת וחברת מוריה לא הצליחו לסתור את טענת המשיב שהעבודות באזור התאונה בוצעו על ידן, שכן הן טענו טענה כללית, לפיה העבודות באזור התאונה אינן מבוצעות על ידן, וזאת ללא כל פירוט של טענה זו. בהקשר זה ציין בית משפט קמא שטענת המבקשת, כי חלק מהעבודות מבוצעות באמצעות קבלני משנה, אין בה כדי לפתור את המבקשת מאחריות לנזק.

10.
משכך, חויבה המבקשת בתשלום מלוא נזקו של המשיב מן התאונה בסך 21,970 ₪ בתוספת 2,000 ₪ בעבור הוצאות ועוגמת נפש.

טענות המבקשת
11.
לטענת המבקשת, טעה בית המשפט קמא עת הסיק, כי המשיב הוכיח שהחצץ והבוץ הגיעו לכביש עקב תנועת משאיות של המבקשת.

12.
עוד לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא עת הטיל אחריות מוחלטת על המבקשת זאת מבלי להידרש לרשלנותו של המשיב או לאשם תורם מצידו .


13.
לשיטת המבקשת, שגה בית משפט קמא, כאשר הפך את נטל ההוכחה במשפט האזרחי וקבע,
כי על המבקשת להוכיח מי הקבלנים המבצעים את העבודות באזור התאונה, ועוד שגה כאשר קבע שהמשיב עשה כל שביכולתו על מנת לברר מי החברות המבצעות את עבודות הבנייה באזור התאונה.

14.
כמו כן, טוענת המבקשת, באשר לסכום שנפסק בבית משפט קמא בעבור הוצאות ועוגמת נפש, כי המשיב טען טענות בעלמא ולא הביא בדל של ראיה להוכחת נזקיו אלה.

דיון והכרעה
15.
בפתח דבריי אציין, שלאחר שעיינתי בתיק בית משפט קמא, ובבקשת רשות הערעור, מצאתי, כי דין הבקשה להידחות, שכן המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור, כפי שיפורט להלן.

16.
תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מהאזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולי השיפוט המקובלים, וזאת על ידי קיום הליך מהיר, בסכומי כסף נמוכים וללא פורמאליות, ובכך לפתוח בפני
ו את שערי בית המשפט כאשר הוא סבור שנגרם לו עוול (ר' רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ
פ"ד מח (3) 177 (1994); רע"א 5711/98 פרטוק נ' טורג'מן (17.3.2009)). כנגזרת מתכלית זו, הערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות , כאמור בסעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

17.
הלכה מושרשת היא, כי החלטה ליתן רשות ערעור תהא במשורה ובמקרים חריגים ביותר, וזאת כאשר בפסק הדין מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה, או טעות משפטית בעניין שאין בו פסיקה ברורה וחד משמעית, ובתנאי שמדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, 2015, עמ' 851).

18.
על ערכאת הערעור לשוות לנגד עיניה את המטרות לשמן הוקם בית המשפט לתביעות קטנות, היינו, לתת ביד הצדדים הליך יעיל, פשוט ומהיר, שמאפשר להביא לסיום המחלוקת ללא שיהוי, שאינו יקר, בתביעות אשר עלותן הכספית נמוכה, ולפטור את הצדדים מהקשיים הכרוכים בהגשת תביעה רגילה (ר' רע"א 7220/13 אלראי נ' גולדמן (10.12.2013).

19.
אין מחלוקת, כי בית משפט קמא בחן לעומקם של דברים את עדויות הצדדים והראיות שהונחו לפניו, ובסופו של יום הוציא תחת ידיו

פסק דין
מנומק, אף כי לשיטת המבקשת טעה בית משפט במסקנתו, בכך שהפך את נטלי ההוכחה, לא הפחית אשם תורם ופסק סכום נזק על הצד הגבוה מבלי שהובאו ראיות מספיקות.

20.
בקשת רשות ערעור כשמה כן היא, היא אינה בזכות, ועל כן המשוכה העומדת לפני המבקשת היא גבוהה יותר. גם כאשר עסקינן בערעור בזכות, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות, קל וחומר כאשר מדובר בערעור על בית משפט לתביעות קטנות, אשר בעת הדיון לפניו יכול הוא לגלות גמישות בקבלת ראיות ובסדרי הדין, כאמור בסעיף 62 לחוק בתי המשפט. בענייננו, מדובר בסכסוך פרטני בין הצדדים שנסוב על מחלוקת עובדתית. בית משפט קמא בחן את המקרה, קבע ממצאי עובדה ומהימנות, ולא מצאתי להתערב בהם. יוער, שאף אם
ניתן היה להגיע למסקנה אחרת, הן בשאלת האחריות והן בשאלת האשם התורם, אין מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה או בשאלה עקרונית המצדיקה ליתן רשות ערעור.

21.
אשר לשאלת גובה הפיצוי נקבע בפסיקה, כי שיעור הפיצוי בגין נזקים ממוניים, יהיה בהתאם להוכחת נזקים אלה על ידי הניזוק, ולגבי נזק שאינו ממוני, יש לשקול את מכלול נסיבות העניין, וכן את הרצון לתמרץ הגשת תביעות ראויות ויעילות.

22.
יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט נ' הנדל ברע"א 10124/17 אשקר נ' סלימאן (30.01.2018) באומרו כי:

"אכן, במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני
בית המשפט לצורך עריכת אומדנה (שם, בעמ' 809;
ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ
, פ"ד נט

(6) 490, 502-504 (2005)). אולם, במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי "על אף תחושת אי הנוחות" שבהותרתו בידיים ריקות (
רע"א 3608/17

הנסון (ישראל) בע"מ
נ' ספאלדין, [פורסם בנבו] פסקה 13 (10.9.2017); עניין אניסימוב, שם)

".

23.
בעניינינו, אכן פסק בית משפט קמא נזקים לא ממוניים הנוטים לצד הגבוה, בהתחשב בכך שעסקינן בבית משפט לתביעות קטנות. ברם, גם בעניין זה, שיעור הנזק שנפסק מצוי בתוך מתחם הסבירות שערכאת הערעור לא תתערב בו. לא זו אף זו, בית משפט קמא שקל ברכיב זה גם את הוצאות המשפט של המשיב, ובעניין זה כלל ידוע הוא שפסיקת ההוצאות נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית שהתרשמה מדרך ניהול הדיון ע"י הצדדים, ורק לעיתים נדירות תתערב ערכאת הערעור בפן זה של הכרעת בית משפט קמא (ר' ברע"א 6568/05
רוני כץ נ' גניה כץ
, (17.8.05

)).

סוף דבר
24.
על יסוד האמור- הבקשה נדחית.

25.
מאחר שלא התבקשה תשובה, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

26.
הפיקדון יושב למבקשת.
המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשע"ט, 03 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 37226-09/18 י.ד.ברזאני בע"מ נ' אלחנן ושדי (פורסם ב-ֽ 03/11/2018)