פסקי דין על עלי בדארנה | פסקי דין על אמיל חוסיין ח'ליל בדארנה | פסקי דין על חוסיין ח'ליל בדארנה | פסקי דין על סלימאן אבו סאלח |

19227-02/17 א     28/10/2018




א 19227-02/17 עלי בדארנה נ' אמיל חוסיין ח'ליל בדארנה, חוסיין ח'ליל בדארנה, סלימאן אבו סאלח








בית המשפט המחוזי בחיפה




ת"א 19227-02-17 בדארנה נ' קידוחי דרילקינג (אמיל) בע"מ ואח'



בקשה מס'

26



בפני

כבוד השופט
חננאל שרעבי


מבקש

עלי בדארנה


נגד


משיבים

1.
אמיל חוסיין ח'ליל בדארנה
2. חוסיין ח'ליל בדארנה
3. סלימאן אבו סאלח


החלטה

1.
עסקינן בבקשה למתן צו מניעה זמני (להלן: "הבקשה") אשר הוגשה ביום 16.8.18, למניעת ביצוע כל רישום בלשכת רישום המקרקעין ו/או מכר ו/או שעבוד ו/או ביצוע עבודות בניה ו/או תכנון ו/או דיספוזיציה בחלקות המקרקעין הבאות:


חלקה 158 בגוש 21130;

חלקה 161 בגוש 21130;

חלקה 162 בגוש 21130;

חלקה 163 בגוש 21130;

חלקה 164 בגוש 21130;

חלקה 165 בגוש 21130;

חלקה 166 בגוש 21130;

חלקה 167 בגוש 21130.

(להלן: "המקרקעין").

אין מחלוקת כי שטח המקרקעין (בכל החלקות הנ"ל) מסתכם בכ-500 מ"ר ורשום בלשכת רישום המקרקעין על שם המשיב 2 (להלן: "חוסיין").

כן יצויין כי המקרקעין נרכשו בשני הסכמי מכר כדלקמן
:

א.
הסכם מכר מיום 10.11.11 שנחתם בין תאופיק פהד קסום לבין חוסיין, על מכירת שטח של 474.625 מ"ר בסכום של 205,000 ₪ (העתקו צורף לתגובת המשיבים 1-2).

ב.
הסכם מכר מיום 20.11.13 שנחתם בין ח'ליל איברהים שאהין לבין חוסיין על מכירת שטח של 25 מ"ר (העמוד הראשון מההסכם האמור צורף לבקשה).

2.
ביום הגשת הבקשה, 16.8.18, במהלך פגרת הקיץ, נעתר כב' השופט אריה נאמן לבקשה, ונתן צו מניעה זמני כמבוקש במעמד צד אחד (בכפוף למתן ערבויות, שהופקדו), והורה כי הדיון בבקשה במעמד הצדדים יהיה בפני
(המותב שדן בתיק העיקרי) בישיבה הקרובה, שהיתה קבועה ליום
4.10.18.

3.
בתאריך 2.10.18 הגישו המשיבים תגובה לבקשה במסגרתה ביקשו את ביטול צו המניעה הזמני שניתן כאמור במעמד צד אחד ביום 16.8.18 (המשיבים 1-2 אמנם כינו את תגובתם כבקשה לביטול הצו, אך במסגרתה הגיבו למעשה לבקשה).

4.
להשלמת המסגרת העובדתית אציין, כי בעוד שהמשיבים 1-2 הם נתבעים בתובענה העיקרית המשיב 3 לא נתבע בתובענה העיקרית, וצורף כמשיב לבקשה בלבד.

רקע בקצרה

5.
ביום 1.7.18 הגיש המבקש כתב תביעה מתוקן (להלן: "כתב התביעה") נגד המשיבים 1-2 וחברת קידוחי מוסא בע"מ (להלן: "החברה").

6.
המבקש והמשיב 1 (להלן: "אמיל") הקימו את החברה (שעסקה בקידוחים) ביום 8.1.07 בבעלות שווה.
בשנת 2015, לאחר כשמונה שנות פעילות, החליטו המבקש ואמיל לפרק השיתוף ביניהם בכל הקשור לפעילות החברה, וזאת עקב סכסוך שהתגלע ביניהם.

7.
בכתב התביעה טען המבקש לבעלות משותפת במספר חלקות קרקע עם אמיל, לרבות במקרקעין שפורטו בסעיף 1 לעיל.

בנדון טען המבקש בכתב התביעה, כי במהלך תקופת הפעילות המשותפת שלו ושל אמיל במסגרת החברה, הם רכשו יחדיו באופן אישי, במימון משותף ושווה זכויות מספר חלקות מקרקעין, ורשמו הזכויות בהן על שם חוסיין (אביו של אמיל) ועל שם הגב' סלוא בדארנה (אימו של המבקש).

במועד פירוק השותפות ביניהם, ומבדיקת השטחים שנרכשו ואופן רישומם, התברר, כך לטענת המבקש בכתב התביעה, כי על שם חוסיין נרשם שטח עודף של 107 מ"ר. לכן בכתב התביעה ביקש המבקש "להצהיר על זכותו להירשם כבעלים של 107 מ"ר מתוך השטחים שנרכשו, ולחייב את אמיל ו/או הנתבע 3
(חוסיין – ח.ש.)
לפעול ולחתום על כל המסמכים הדרושים להעברת הזכויות בשטח הנ"ל על שם התובע או מי שיבחר מטעמו" (סעיף 14 לכתב התביעה).

8.
להשלמת תמונת הרקע אציין, כי ביום 20.6.17 הגיש המבקש בקשה דומה למתן צו מניעה זמני (במעמד צד אחד) שכוון נגד המשיבים 1-2, אמיל וחוסיין (שאז, בכתב התביעה המקורי, לא צורף כנתבע).

בהחלטתי מאותו יום, 20.6.17, לא נעתרתי לבקשה ליתן צו במעמד צד אחד טרם קבלת תגובת המשיבים.


בינתיים הופנו הצדדים לגישור כעולה מפרוטוקול יום 20.7.17, שבסופו של יום (עקב חילוקי דעות בין הצדדים לגבי היקפו, והאם יכלול מחלוקות נוספות ביניהם) לא יצא אל הפועל.


בישיבת יום 14.1.18 הבהרתי לב"כ המבקש כי יש קושי ליתן צו מניעה נגד חוסיין כשאינו נתבע בתובענה, ועל-כך השיב ב"כ המבקש כי יגיש בקשה לתיקון כתב התביעה במסגרתה יבקש לצרף את חוסיין לתובענה (עמ' 6 לפרו' שו' 11-12). בקשה כאמור הוגשה, ובסופו של דבר (ולאחר "גלגולים" נוספים שעבר התיק שלשם הקיצור לא נפרטם כיוון שאינם רלוונטיים להחלטה בבקשה הנדונה) הוגש כתב התביעה המתוקן כשחוסיין נתבע בה.


דא עקא, ואציין זאת כבר כעת, הגם שהבקשה הוגשה גם נגד המשיב 3 (להלן: "המשיב"), שרכש לכאורה ביום 4.7.18 המקרקעין מחוסיין, הבעלים הרשום, לא התבקש ע"י המבקש תיקון כתב התביעה במטרה לצרף את המשיב כנתבע נוסף בתובענה.

הבקשה דנן ונימוקיה

9.
כאמור במסגרת הבקשה עתר המבקש לצו מניעה זמני כמפורט בסעיף 1 לעיל.




10.
טען המבקש בבקשה כדלקמן:

א.
יום עובר להגשת הבקשה הבחין במשיב במקרקעין. לשאלתו מה מעשיו, השיב לו המשיב כי "רכש את הזכויות (במקרקעין – ח.ש.) מאמיל ואף שילם לו, וכי אמיל החתים את אביו (חוסיין – ח.ש.) על ההסכם ועל בקשה לרישום הערת אזהרה וכי הוא כבר רשם הערה" (ציטוט מסעיף 7 לבקשה).

ב.
הוא הודיע למשיב על ההליך הנדון (נשוא התיק העיקרי) ועל המחלוקת הקיימת בינו לבין אמיל וחוסיין על הזכויות במקרקעין, והמשיב אמר לו כי אמיל וחוסיין הסתירו ממנו את המחלוקת האמורה ואת ההליך הנדון.

ג.
לאחר אותה שיחה עם המשיב הוציא המבקש נסחי טאבו, וראה כי ביום 5.7.18 נרשמו הערות אזהרה לזכות המשיב על המקרקעין.

ד.
המבקש סבור כי מכר המקרקעין למשיב, כפי שנעשה ע"י אמיל וחוסיין, תוך הסתרת ההליך הנדון, נועד להכשיל ולמנוע ממנו לממש פרי זכייתו בתובענה זאת, ככל שיזכה בה.

ה.
מכאן הדחיפות והצורך במצן צו מניעה זמני נגד המשיבים.

טענות המשיבים 1-2 בתגובתם

11.
כמצויין לעיל, ביום 2.10.18 הגיבו המשיבים 1-2 לבקשה והתנגדו לה, תוך שביקשו את ביטול הצו הזמני שניתן במעמד צד אחד ביום 16.8.18.

12.
נימוקי המשיבים בתגובתם הם כדלקמן:

א.
הבקשה לקונית, בלתי מנומקת, אינה נסמכת על ראיות מהימנות לכאורה שיתמכו בטענות המבקש לזכויות במקרקעין, וכל טענות המבקש לזכויות במקרקעין הן בעלמא וללא בדל של ראיה.

ב.
קיימת מניעות להגשת הבקשה נגד המשיב, שכן אינו צד להליך העיקרי כנתבע ואף אינו הבעלים הרשום.

ג.
הבקשה הוגשה בשיהוי רב, כחודש וחצי לאחר הגשת כתב תביעה (שני) מתוקן וכחמישה חודשים לאחר שלא התקבלה בקשה קודמת של המבקש לצו מניעה זמני.
ד.
טענות המבקש בבקשה הן טענות בעל פה נגד מסמכים בכתב ונגד הרישום בלשכת רישום המקרקעין (שם הבעלות במקרקעין רשומה על שם חוסיין).

ה.
גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, שכן אין חשש לקיומו של נזק בלתי הפיך שלא ניתן לפצות בכסף תמורתו.

ו.
עסקינן למעשה במעשה עשוי, שכן המקרקעין כבר נמכרו למשיב ותמורתם המלאה כבר שולמה לחוסיין, וכן שולמו המיסים בגינה.

ז.
הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, עת המשיב לא גילה בבקשה הנדונה, כי בקשה דומה שהגיש בעבר למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד נדחתה.

טענות המשיב בתגובתו

13.
המשיב הגיש תגובתו לבקשה ביום 2.10.18, במסגרתה גם ביקש את ביטול הצו הזמני שניתן ביום 16.8.18.

14.
נימוקי המשיב בתגובתו הם כדלקמן:

א.
המשיב אינו נתבע בתיק העיקרי, ולא מבוקש כלפיו כל סעד. משלא מבוקש כלפיו כל סעד עיקרי לא ניתן נגדו כל סעד זמני.

ב.
המשיב רכש את המקרקעין כדין מחוסיין,

הבעלים הרשום,
ביום 4.7.18 (טרם מתן צו המניעה הזמני) בתום לב ובתמורה מלאה תוך הסתמכות על הרישום.

עובר לחתימת ההסכם עם חוסיין בדק בלשכת רישום המקרקעין כי המקרקעין רשומים על שם חוסיין ללא כל הערה ו/או שעבוד.

יום לאחר חתימת החוזה רשם המשיב הערת אזהרה לטובתו.

ג.
כאמור הרכישה התבצעה בתום לב, בתמורה מלאה ובהסתמך על הרישום.

לכך מוסיף המשיב, כי אין קשר משפחתי או אחר בינו לבין המשיבים 1-2, אין לו כל היכרות מוקדמת עימם ועובר לחתימת הסכם הרכישה לא היתה לו כל ידיעה על ההליכים המתנהלים בין המבקש למשיבים 1-2 בתיק הנדון.

ד.
הסכם המכר הנדון דווח למיסוי מקרקעין ושולם בגינו מס רכישה (בהתאם להסכם, מס השבח אמור להיות משולם ע"י המוכר).

ה.
מטרת רכישת המקרקעין היא לבניית בית מגורים למשיב ומשפחתו.

לכן, מספר ימים לאחר רכישת המקרקעין כבר פעל המשיב בהליכים לקבלת היתר בניה לבית מגורים.

ו.
כל טענות המבקש בנוגע למקרקעין נוגעות למערכת היחסים בינו לבין המשיבים

1-2, ואינה נוגעת למשיב, בהיותו תם לב ורוכש בתמורה מלאה.

ז.
הבקשה הוגשה בשיהוי, וזאת גם לאחר שלא קיבל סעד בבקשה דומה שהגיש בעבר.

ח.
מתן סעד זמני מחייבת ראיות מהימנות לכאורה. במקרה דנן המבקש לא הראה ולא הציג ראיות מהימנות לכאורה לעילת התובענה.


המקרקעין כאמור רשומים על שם חוסיין, והמבקש לא סתר את החזקה הקיימת בנדון מכח סעיף 125 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 (להלן: "סעיף 125"), על-פיה:

"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו".

ט.
בהתאם להסכם ההיפרדות בין המבקש לאמיל בנוגע לחברה, איזון חלוקת הנכסים ביניהם צריך להתבצע באמצעות פיצוי כספי. לכן יש לומר, כי אפילו יש ממש בטענות המבקש בכתב התביעה, אין מדובר בנזק שאינו ניתן לפיצוי כספי.

י.
בנסיבות המתוארות לעיל (המשיב רוכש בתום לב ובתמורה) מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב.

ישיבת יום 4.10.18

15.
ביום 4.10.18 קיימתי דיון במעמד הצדדים בבקשה ובגורל הצו שניתן במעמד צד אחד ביום 16.8.18.

16.
בישיבה זו נחקרו על תצהיריהם, שתמכו בבקשה או בהתנגדות – המבקש, אמיל והמשיב.

17.
לפרטי החקירה הרלוונטיים אתייחס במסגרת הפרק "דיון והכרעה"
להלן.



דיון והכרעה

18.
תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), העוסקת ב"בקשה לסעד זמני"
קובעת כדלקמן:


"(א)
הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב)
בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1)
הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2)
אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש"
.

על אודות תקנה זו נאמר לא אחת בפסיקה, כי קובעת את השיקולים שבבסיס החלטה על אודות מתן סעד זמני.

שני השיקולים המרכזיים העולים ממנה הם
:

א.
סיכויי ההליך;
ב.
מאזן הנוחות שבין הצדדים;

בין שני שיקולים אלו מתקיימים יחסים של "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן מובהק יותר, כך יפחת הצורך שסיכויי ההליך יהיו גבוהים.

שיקול שלישי העולה מתקנה 362 הנ"ל הוא שיקול שביושר - "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין" (תקנה 362(ב)(2) המצוטטת לעיל).


לענין זה ראו
:
אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 864 (מהדורה שתים עשרה, 2015).

רע"א 5284/17 עלי נ' עזבון המנוח עלי ואח' (15.10.17) – להלן: "ענין עלי".

רע"א 3127/16 עובדיה ואח' נ' אורי ואח' (1.6.16).

19.
משזה המצב המשפטי הנוגע למתן סעד זמני, ולנוכח טענות הצדדים שבפני
, השאלות המרכזיות העומדות להכרעה בבקשה הנדונה הן:


א.
האם המבקש שכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תובענה?

ב.
האם מאזן הנוחות נוטה לטובת עניינו של המבקש, או שמא לטובת עניינם של המשיבים, ובמיוחד עניינו של המשיב 3, בהיותו לכאורה רוכש תם לב, בתמורה מלאה ובהסתמך על הרישום של מקרקעין מוסדרים?

20.
כאמור אלה השאלות המרכזיות שלטעמי מחייבות הכרעה בבקשה הנדונה.

לא נעלם מעיניי כי המשיבים העלו טענות נוספות, אך איני חושב שהן העיקר, ואתייחס אליהן כעת, בקצרה
:

א.
טענת השיהוי – אין בה ממש. המבקש, כך עולה מהבקשה, הגיש הבקשה מיד לאחר שנודע לו כי המקרקעין נמכרו למשיב.
אכן, המשיב הגיש בעבר בקשה דומה לצו מניעה זמני, שאף הובילה לתיקון כתב התביעה וצירופו של חוסיין כנתבע. יחד עם זאת ציין המבקש בבקשתו (סעיף 12), כי בדיון בבקשה ציין אמיל, כי אין לו כוונה למכור המקרקעין, אך כעת מתברר אחרת.
הסבר זה של המשיב מניח את הדעת לענין טענת השיהוי, במיוחד כשעל הפרק עומדת לכאורה שאלת זכותו הקניינית של המבקש במקרקעין.

ב.
אין ליתן סעד זמני נגד המשיב 3 שאינו נתבע בתובענה – אני מסכים כי יש קושי ליתן סעד זמני נגד המשיב כשאינו נתבע בתובענה. עמדה זו הבהרתי לב"כ המבקש בנוגע לבקשה הקודמת שהגיש למתן צו מניעה זמני גם נגד חוסיין שלא היה אז נתבע, דבר שהוביל לתיקון כתב התביעה וצירופו של חוסיין כנתבע בתובענה.


יחד עם זאת המבקש בסיכומיו הבהיר כי ככל שהצו הזמני ישאר על כנו יפעל לצירופו של המשיב כנתבע בתובענה. עוד הוסיף המבקש בסיכומיו, כי גם המשיב היה יכול לבקש את צירופו כנתבע לתובענה לאור העובדה שעלול להינזק מתוצאותיה (סעיפים 23-24 לסיכומי במבקש).


בנוסף – ככל שאקבע כי יש הצדקה להותיר את צו המניעה הזמני על כנו, אורה בעצמי על צירופו של המשיב כנתבע לתובענה,
לאור היותו בעל דין נדרש בתובענה, וזאת מכוח סמכותי על-פי תקנה 24 לתקנות.


לכן איני רואה בעובדת אי-היותו של המשיב בעל דין (נתבע) בתובענה הנדונה בשלב זה, כגורם המונע את מתן צו המניעה הזמני (היינו גם אם אשתכנע כי המבקש הציג ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה ומאזן הנוחות נוטה לטובתו), בכפוף לצירופו של המשיב כ"נתבע" לתובענה.
סבורני כי מסקנה זאת נכונה במיוחד, לאור העובדה כי המשיב צורף לבקשה, יוצג בה ואף הגיב לה בפירוט.

ג.
העדר תום לב מצד המבקש – בנדון נטען ע"י המשיבים, כי העדר תום הלב מצד המבקש בא לידי ביטוי בעיקר, כשלא גילה בבקשה הנוכחית את דבר קיומה של הבקשה הראשונה שהגיש לצו מניעה זמני שלא נעתרה בחיוב (ראו סעיף 12(ז) לעיל).


סבורני כי טענה זו אינה מדוייקת, שכן המבקש גילה בבקשתו את דבר הגשת הבקשה הראשונה, ואף הקפיד להבהיר למה לא התעקש עליה אז (ראו סעיף 12 לבקשה, שאף הוזכרה בסעיף קטן א' לעיל).


לכן איני חושב כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב.

שאלה א' - האם המבקש שכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תובענה?

21.
כאמור השאלה המרכזית הראשונה העומדת להכרעה בבקשה היא - האם המבקש שכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תובענה?

22.
המבקש תמך בקשתו בתצהיר שהוגש וסומן מב/1.

בתצהירו חזר המבקש על גרסתו שבסיס התביעה, כפי שפורטה בסעיפים 5-7 לעיל.


23.
המבקש נחקר חקירה נגדית על תצהירו מב/1 וממנה עולה כדלקמן:

א.
הוא לא ידע לומר מתי נכרת הסכם המכר נשוא רכישת רוב שטח המקרקעין (עמ' 12 לפרו' שו' 23), כשבפועל הסכם המכר נכרת ביום 10.11.11 (נספח א' לתגובת המשיבים 1-2).

ב.
הוא לא ידע לומר ממי נרכשו המקרקעין, ואף סבר כי
נרכשו מבעלים רבים (עמ' 12 לפרו' שו' 28-31; עמ' 14 לפרו' שו' 29), כשבפועל המקרקעין נרכשו בשתי עסקאות מכר, כשבכל אחת מהן היה מוכר אחד, כמפורט בסעיף 1 לעיל.

ג.
הוא מעולם לא היה בקשר עם מוכרי המקרקעין, אינו מכיר אותם, לא ניהל עימם מו"מ ואף לא העביר להם כסף במישרין, אלא דרך אמיל (עמ' 12 לפרו' שו' 33; עמ' 13 לפרו' שו' 9-10; עמ' 14 לפרו' שו' 30 ו-35; עמ' 15 לפרו' שו' 21-22).

ד.
הוא לא ידע לומר את מחיר רכישת המקרקעין נשוא ההסכם מיום 10.11.11. הוא סבר שמחיר העסקה היה 500,000 ₪ בעוד שבפועל מחיר העסקה היה 205,000 ₪ כמצויין בהסכם המכר (עמ' 15 לפרו' שו' 12-16).

ה.
הוא אף לא נכח במעמד חתימת הסכמי המכר על אודות המקרקעין (עמ' 13 לפרו' שו' 15-16).

ו.
אין בידיו העתק מהסכם המכר שנחתם על אודות המקרקעין ביום 10.11.11 (עמ' 13לפרו' שו' 17-25).

ז.
הוא לא זכר לומר ממי קיבל את ההסכם השני על אודות המקרקעין מיום 20.11.13 (עמ' 14 לפרו' שו' 6-7), ולא היה לו הסבר מדוע צורף רק העמוד הראשון של ההסכם (עמ' 14 לפרו' שו' 16).

הוא גם סבר כי המוכר בהסכם זה מיום 20.11.13 הוא טרביה אמג'ד (עמ' 14 לפרו' שו' 22) כשבפועל המוכר היה חליל איברהים שאהין (כמפורט בסעיף 1 לעיל).

ח.
הוא טוען כי שילם בעבור רכישת המקרקעין 250,000 ₪ במזומן, אותם מסר לאמיל ביד, אך אין לו אסמכתא לתשלום (עמ' 15 לפרו' שו' 1-7).

הוא הודה כי אף אם נוציא תדפיסי בנק שלו לשנת 2011 לא נראה משיכה של 250,000 ₪, וכך גם לא נראה משיכת שיק מחשבונו על הסכום האמור (עמ' 20 לפרו' שורות 25-29).

ט.
בהצהרת ההון שלו למס הכנסה לא דיווח המבקש על חלקו במקרקעין (עמ' 20 לפרו' שו' 24).

י.
גם כל גרסת המבקש לענין "שיטת" רכישת המקרקעין המשותפים לו ולאמיל נותרה מעורפלת מאוד.


לגרסתו, תחילה סוכם בינו לבין אמיל כי ירכשו מקרקעין במשותף וירשמו אותם בחלקים שווים על שם הוריהם (חוסיין אביו של אמיל מצד אחד, וסלוא אימו של המבקש מצד שני) – (עמ'

17 לפרו' שו' 12-13).


למרות הסיכום הראשוני האמור, עובר לעסקת המקרקעין הראשון בשנת 2011 אמיל הציע לרשום את כל המקרקעין על שם אביו חוסיין, וכך נעשה, תוך הבטחה שבהמשך יעביר למבקש חצי מהמקרקעין (עמ' 16 לפרו' שו' 31; עמ' 17 לפרו' שו' 1-2).


בהמשך היתה עסקת מקרקעין נוספת בשנת 2013 של דונם שנרכש במשותף ונרשם על שם חוסיין וסלוא בחלקים שווים (עמ' 16 לפרו' שו' 33).


אחר כך היתה עסקת מקרקעין נוספת משותפת בשנת 2015 בשטח של 286 מ"ר שנרשמה רק ע"ש סלוא, אימו של המבקש (עמ' 16 לפרו' שו' 6-8).


היינו אין אחידות ב"שיטת" הרכישה המשותפת הנטענת.


לא זו אף זו – המבקש לא טרח לעגן בכתובים, אפילו במסמך לא רשמי, את חלוקת המקרקעין המשותפים וחלקו של כל אחד בהם, תוך שטען כי נתן אמון באמיל (עמ' 17 לפרו' שו' 29-34; עמ' 18 לפרו' שו' 1).

יא.
יש עדים (חברים) בפני
הם הודה אמיל כי מגיעים למבקש עוד 107 מ"ר, והמבקש אף פירט את שמות החברים – חאלד קסום וגמאל חאמזי
(עמ' 17 לפרו' שו' 23-25).

24.
אמיל גם הגיש תצהיר תמיכה בהתנגדותו לצו המניעה ובקשת ביטולו, שהוגש וסומן מש/1.
במסגרת תצהירו זה הכחיש רכישת קרקעות משותפת לו ולמבקש, תוך רישום על שם מי מהוריהם.

לטענתו, רישום המקרקעין כפי שהתבצע בפועל, בין אם על שם אביו חוסיין, בין אם על שם אימו של המבקש סלוא ובין אם על שם שני הוריהם משקפת המציאות, וכל טענה אחרת בעלמא, אין לה על מה שתסמוך מבחינה ראייתית.

אמיל גם הכחיש קבלת כספים כלשהם מהמבקש לשם רכישת מקרקעין משותפים.




25.
אמיל נחקר על תצהירו מש/1, ובחקירתו ציין כדלקמן:

א.
אין למבקש זכויות במקרקעין הרשומים על שם אביו חוסיין. הוא לא שילם בעבור רכישתם. מי שטיפל ברכישת המקרקעין ופנה לעו"ד בגין כך היה אביו חוסיין. הוא אמנם נכח בזמן המשא ומתן שהתנהל בין אביו למוכרי המקרקעין, אך כאמור רכישת המקרקעין ותשלום תמורתה נעשו ע"י אביו חוסיין בלבד (עמ' 21 לפרו' שו' 7-31).

ב.
מחיר רכישת המקרקעין נסגר בין אביו למוכרי המקרקעין (עמ' 22 לפרו' שו' 8).

ג.
לגבי מקור הכספים של אביו הוא לא יודע למסור פרטים כיון שזה ענין אישי של אביו (עמ' 22 לפרו' שו' 20-21 ו-32-35).

הוא גם לא ידע לומר אם אביו שילם בשיק, אם כי העריך שזה היה במזומן (עמ' 23 לפרו' שו' 1-3).

ד.
לשאלה מדוע אביו לא נתן תצהיר במסגרת הבקשה השיב,
שלא נראה לו כי הוא היה צריך להגיש תצהיר משהמקרקעין רשומים על שמו בטאבו (עמ' 22 לפרו' שו' 25).

ה.
באופן חד משמעי הכחיש כל מעורבות של המבקש ברכישת המקרקעין, וכן הכחיש כל מעורבות שלו ברכישת המקרקעין שנרשמו על שם סלוא (אימו של המבקש). לכן גם אין לו כל טענות ו/או דרישות בחלקת המקרקעין בשטח של 286 מ"ר הרשומה על שם סלוא, ושנרכשה בעסקת מכר בשנת 2015 (עמ' 23 לפרו' שו' 9-29).

ו.
אביו חוסיין תפס חזקה במקרקעין מיד עם רכישתם (עמ' 24 לפרו' שו' 22-25).

ז.
באשר לטענה כי הודה בפני
אדם כלשהו כי מגיע למבקש שטח של 107 מ"ר, הוא הכחיש זאת (עמ' 27 לפרו' שו' 20-21).

26.
למעשה מהאמור בסעיפים 22-25 לעיל (גרסתם של המבקש ואמיל בלבד) עלי להסיק ולקבוע, אם המבקש הביא ראיות מהימנות לכאורה לתמיכה בקיומה של עילת תביעה.


למשיב, רוכש המקרקעין מחוסיין, אין כל ידיעה על מה שהוסכם, אם הוסכם, בין שני אלה, עובר לרכישת המקרקעין ורישומם על שם חוסיין (ראו מש/2, תצהיר המשיב התומך בתגובתו לבקשה).

לשאלה מהן "ראיות מיהמנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה"
ניתנה תשובה בענין עלי כדלקמן
:

"...ולענין זה די בכך שהוכח כי התביעה אינה טורדנית וקיימת שאלה רצינית הצריכה ליבון"
(סעיף 12 לפסק הדין).

היינו כי סיכויי התביעה אינם נמוכים, שלא לומר קלושים.

27.
במקרה דנן צו המניעה הזמני ניתן ביום 16.8.18 תוך שכב' השופט נאמן, שנתן את הצו במעמד צד אחד, ציין כי הבקשה תידון במעמד הצדדים בדיון הקרוב, שהיה קבוע והתקיים ביום 4.10.18, כחודש וחצי לאחר מכן.

משמעות הדבר היא, כי היה בידי המבקש די זמן לארגן ראיותיו ולזמן עדים לדיון בבקשה במעמד הצדדים, בכדי לחזק את ראיותיו לכאורה בקיומה של עילת תביעה.

על אף זאת, ולמרות שלכאורה ראיותיו של המבקש בנושא השותפות הנטענת בינו לבין אמיל במקרקעין נשענו על אמירותיו בעלמא, ללא כל אסמכתא בכתב או אחרת , והן גם נגד הרישום בלשכת רישום המקרקעין (שעל-פי סעיף 125 "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו"), בחר המבקש שלא להביא
עדים לדיון בבקשה שהיו יכולים לחזק את גרסתו בנדון, כדלקמן:

א.
את אימו סלוא – שתעיד כי רכישות המקרקעין בשנים 2013 ו-2015 הרשומות על שמה (העסקה בשנת 2013 בשותפות עם חוסיין והעסקה ב-2015 על שמה בלבד, כמפורט לעיל), נעשו עבור המבקש ואמיל, שהם הרוכשים האמיתיים בעסקות אלה, וגם מימנו אותן.

ב.
את שני חבריו חאלד קסום וגמאל חאמזי (ראו סעיף 24(יא) לעיל) – שיעידו כי המבקש הודה בפני
הם כי מגיעים למבקש 107 מ"ר מתוך המקרקעין שרכשו במשותף.

מחדל ראייתי זה משמש לחובת גרסת המבקש בבקשה, מכח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור, כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע
את החשד שיש דברים בגו, וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה נגדית. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגרסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד.
לעניין זה ראה
- יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע – 2009.

המבקש אמנם טען בסיכומיו, בהסתמך על הכלל האמור, נגד המשיבים, בכך שהבקשה לא נתמכה בתצהירו של חוסיין, נגדו טען כי הוא רוכש פיקטיבי למרות הרישום, אך לא ייחסתי לטענה זו במסגרת הבקשה הנדונה משקל משמעותי מהטעמים הבאים:

א.
נטל הראיה והשכנוע להראות בבקשה דנן קיומן של ראיות מהימנות לכאורה בעילת התביעה, מוטל על המבקש ולא על המשיבים.
במקרה דנן מדובר לכאורה בנטל לא פשוט, שכן כנגדו עומד רישום המקרקעין על שם חוסיין, המהווה "ראיה חותכת לתכנו", כקבוע בסעיף 125.

ב.
לזכות חוסיין עומד רישום הזכויות במקרקעין על שמו בלשכת רישום המקרקעין המדבר בעד עצמו ומהווה ראיה חותכת לתוכנו גם בלעדי גרסתו במסגרת הבקשה דנן. זאת לעומת המבקש הצריך לסתור ראיה חותכת זו ללא אסמכתא כלשהיא, ובהתבסס לכאורה על אמירותיו בעלמא.

ג.
עדותו של המשיב בחקירתו הנגדית "ריפאה" למעשה כל מחדל לכאורי באי הבאת חוסיין לעדות במסגרת הבקשה הנדונה.


בחקירתו הנגדית ציין המשיב כי מי שמכר לו את המקרקעין היה חוסיין, שגם נרשם כ"מוכר" בהסכם המכר ביניהם. הוא פנה אליו לצרכי רכישת המקרקעין ועימו סגר את תנאי העסקה (עמ' 28 לפרו' שו' 15-21).


ודוק – העיד המשיב
כי מי שמכר לו את המקרקעין, וגם ניהל עימו את המו"מ על מכירתה, היה חוסיין בעצמו, ולא אמיל ו/או באמצעות אמיל.


בכך לכאורה חיזוק לגרסתו של אמיל כי הרוכש האמיתי (ולא פיקטיבי) היה חוסיין אביו ולא מאן דהוא אחר.

ד.
עדותו של אמיל לכאורה אינה פחותה בחשיבותה ובמשקלה מזו של אביו חוסיין. כלפיו טען המבקש כי רכש את המקרקעין בשותפות עימו תוך מימון משותף. עובדה מרכזית זו, שמשקלה מכריע בתובענה הנדונה, נמצאת בידיעתו האישית של אמיל, והוא אכן הצהיר עליה ואף נחקר עליה תוך הכחשתה, כשרישום המקרקעין על-שם אביו חוסיין תומך בגרסתו בבקשה הנדונה.

28.
מעיון בחקירתו הנגדית של המבקש שעיקריה פורטו בסעיף 23 לעיל,
עולה מסקנה לכאורית (וזאת אני אומר בזהירות ראויה כי עסקינן בשלב זה בבחינת ראיות מהימנות לכאורה בסעד זמני), כי זיקתו של המבקש למקרקעין ורכישתם קלושה, במיוחד כשהמקרקעין רשומים על שם חוסיין בלשכת רישום המקרקעין ללא כל הערה לטובתו של המבקש, ואף נמצאים לכאורה בחזקתו הבלעדית של חוסיין מאז רכישתם.


המבקש בחקירתו הנגדית לא ידע למסור נתונים בסיסיים אשר מתבקשים ממי שטוען לשותפות ברכישת המקרקעין. הוא לא ידע מתי נכרתו הסכמי המכר, מי המוכר, מה המחיר, לא היה שותף במו"מ לרכישתם, לא נכח במעמד חתימת ההסכמים, אין בידיו העתק הסכם המכר העיקרי מיום 10.11.11, אין לו אסמכתא לתשלומי הרכישה ו/או למקור הכסף באמצעותו שילם על הרכישה, הוא לא דיווח לגורם רשמי כלשהו על חלקו ברכישה ואין לו כל אסמכתא שהיא לשותפות הנטענת עם אמיל.


גם שיטת הרכישה במסגרת אותה שותפות נטענת בין המבקש לאמיל נותרה מעורפלת ולמעשה לא היתה שיטה אחידה, כמפורט בסעיף 23(י) לעיל.

מה למעשה השיטה?
האם רישום על שם הוריהם של המבקש ואמיל?
האם רישום על שם אחד מן ההורים ובהמשך תיעשה העברת שטחים לאיזון השטחים בין המבקש לאמיל (המהווה עסקה חדשה עם חיוב מס בצידה)?
מדוע לא היתה שיטה אחת אחידה בנושא השותפות הנטענת?

כל השאלות והתמיהות דלעיל מחלישות מאוד את טענת השותפות הנטענת בין המבקש לאמיל ברכישת מקרקעין.
שותפות נטענת כאמור היתה אמורה להוביל את הצדדים לרשום את כל שטחי המקרקעין שרכשו על שם הוריהם בחלקים שווים, כפי שעשו בעסקת המרקעין בשנת 2013 בה רכשו שטח של דונם אחד, ורשמו אותה על שם הוריהם בחלקים שווים.

אין הגיון כלכלי או אחר לרשום מקרקעין משותפים לכאורה על שם אחד ההורים תוך ביצוע עסקת העברת שטחים בעתיד לאיזון השטחים בין הצדדים, כטענת המבקש בתביעתו, המהווה עסקת מקרקעין חדשה תוך חיוב במס.

כל התמיהות הנ"ל הוצגו למבקש בחקירתו הנגדית אך הוא לא נתן להם הסבר סביר, מלבד אמירה סתמית כי פעל על-פי עצתם של אמיל ואחיו (עמ' 15 לפרו' שו' 28-35; עמ' 16 לפרו'; עמ' 17 לפרו' שו' 1-22).

נזכיר כי המבקש הוא איש עסקים מנוסה, היה שותף מלא של אמיל בחברת קידוחים במשך כשמונה שנים. במצב דברים כזה קשה לכאורה לקבל כמשכנעת את גרסתו כי פעל בנדון
על-פי עצתם של אמיל ואחיו, תוך מתן אמון בהם, ללא הפעלת שיקול דעת עצמאי וללא קבלת כל אסמכתא לנעשה.

29.
לעומת עדותו של המבקש ניצבת עדותו של אמיל, שנמסרה בתצהירו ובחקירתו הנגדית. מהנ"ל
עולה הכחשה ברורה והחלטית מצידו של אמיל (ראה סעיפים 24-25 לעיל) לשותפות נטענת במקרקעין בינו לבין אמיל.

גרסתו זו של אמיל לכאורה לא נסתרה, ואף חוזקה מעצם רישום הזכויות במקרקעין על שם חוסיין בלשכת רישום המקרקעין ללא רישום כל הערה ו/או שעבוד לטובת המבקש.
כן חוזקה עדותו של אמיל מגרסתו של המשיב (שצויינה בסעיף 27(ג) לעיל), על-פיה את רכישת המקרקעין ביצע מול חוסיין בלבד.

30.
כפי שציינו בסעיף 27 לעיל, היה יכול המבקש לחזק את גרסתו וראיותיו בדבר שותפות נטענת בינו לבין אמיל במקרקעין באמצעות עדים, אך הוא לא טרח להביאם, והסתפק בעדותו בלבד, ללא כל אסמכתא שהיא.

31.
במצב דברים זה, שוכנעתי לקבוע כי המבקש לא הציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, ומכאן כי סיכויי תביעתו, כפי שנראים בשלב זה, נמוכים מאוד.

32.
די היה לי בכך בכדי לדחות את בקשת צו המניעה הזמני ולהורות על ביטול הצו שניתן במעמד צד אחד ביום 16.8.18. יחד עם זאת אמשיך ואבחן את שאלת מאזן הנוחות, שלטעמי נוטה בנסיבות המקרה דנן לטובת המשיבים.
שאלה ב' – מאזן הנוחות

33.
הנפגע העיקרי לכאורה במחלוקת שבין המבקש לאמיל הוא המשיב, אשר הגיב לבקשה והתנגד לה.

34.
בתצהיר שתמך בתגובתו (מש/2) ציין המשיב, בין היתר, כדלקמן:

א.
אין לו קשר משפחתי או אחר עם מי מהמשיבים, ואף אין לו הכרות מוקדמת עימם.

ב.
עובר לרכישת המקרקעין מחוסיין הוא לא ידע על ההליך הנדון. הוא בדק נסחי רישום של המקרקעין ומצא כי הם רשומים על שם חוסיין ללא רישום כל הערה, עיקול או שעבוד לטובת צד ג' עליהם.

על ההליך הנדון ידע רק בחודש אוגוסוט 2018, לאחר חתימת ההסכם עם חוסיין ותשלום מלוא התמורה, עת פגש את המבקש במקרקעין.

ג.
הוא רכש המקרקעין בתום לב ובתמורה מלאה ביום 4.7.18 (הסכם המכר שבין
חוסיין למשיב צורף כנספח א' לתגובתו, ממנו עולה כי סכום הרכישה הוא 325,000 ₪).

ד.
הוא שילם את מלוא התמורה במעמד חתימת ההסכם ולמחרת רשם הערת אזהרה לטובתו על המקרקעין.

ה.
הוא דיווח על העסקה לרשויות המס כדין ושילם את המיסוי הנדרש (העתקי אישורי מס צורפו לתגובתו).

ו.
הוא רכש את המקרקעין לשם בניית בית מגורים לו ולמשפחתו. לשם הרכישה האמורה אף מכר את בית המשפחה הקודם וגר בשלב זה (עד בניית ביתו החדש על המקרקעין) עם משפחתו בשכירות (צורף לבקשה העתק הסכם שכירות).

ז.
מיד לאחר רכישת המקרקעין פתח בהליכים לקבלת היתר לבניית ביתו על המקרקעין.

35.
בחקירתו הנגדית בישיבת יום 4.10.18 חזר המשיב על גרסתו האמורה, ותמציתה כדלקמן:

א.
את המו"מ לרכישת המקרקעין ניהל מול חוסיין, איתו חתם הסכם המכר ולו שילם את התמורה (עמ' 28 לפרו' שו' 14-18).

ב.
חוסיין לא סיפר לו על ההליך הנדון (עמ' 28 לפרו' שו' 26-27).

ג.
הוא לא נפגש, בכל הקשור להסכם המכר, עם מישהו נוסף ממשפחתו של חוסיין (עמ' 28 לפרו' שו' 29).

ד.
נודע לו לראשונה על ההליך הנדון, ועל המחלוקת הקשורה למקרקעין דנן, מהמבקש ביום 16.8.18, כשפגש בו במקרקעין ( עמ' 28 לפרו' שו' 31-35).

ה.
עובר לרכישת המקרקעין ביצע בדיקות באמצעות בן דודו שהוא מודד. הוא מסר לו גוש וחלקה, ובן דודו בדק ואמר לו שהכל תקין (עמ' 29 לפרו' שו' 3-6).

ו.
כשנודע לו על ההליך הנדון הוא פנה לחוסיין, שאמר לו כי אינו חייב למבקש דבר (עמ' 29 לפרו' שו' 20-24).

36.
התרשמותי מהמשיב כי אכן רכש את המקרקעין בתום לב ובתמורה מלאה.

גרסתו כי לא ידע על הסכסוך נשוא ההליך הנדון עובר לרכישה לא נסתרה.

גרסתו כי רכש המקרקעין בתמורה מלאה לא נסתרה (המבקש גם לא טען אחרת).
שוכנעתי כי רכש המקרקעין מחוסיין, לאחר שביצע בדיקות מקדימות ומצא כי חוסיין רשום כבעלים של המקרקעין, ללא כל רישום על הערה ו/או עיקול ו/או שעבוד לטובת צד ג' כלשהו.
כן שוכנעתי כי המשיב רכש המקרקעין בכדי לבנות עליהם את ביתו, כשלצורך הרכישה מכר את ביתו וכעת מתגורר עם משפחתו בשכירות.

37.
למעשה, בכך שהמבקש טוען לשותפות במקרקעין אך לא טרח לרשום הערה או שעבוד על זכותו זו, הוא גרם להכשלת המשיב, בבחינת "תאונה משפטית", כמתואר בהלכת גנז (ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ
פד"י נז(2) 385).

38.
זאת ועוד – עסקת המכר שבין המשיב לחוסיין היא עסקת מכר ברורה במקרקעין, דבר שאיני יכול לומר על השותפות הנטענת שבין המבקש לאמיל, ואבהיר את דבריי.


המבקש טוען כי אמיל הבטיח לו, במסגרת השותפות הנטענת במקרקעין, כי יעשו "איזון" בשטחי המקרקעין המשותפים בעתיד.

האם הבטחה או התחייבות נטענת זו של אמיל היא בגדר עסקה במקרקעין? לטעמי התשובה שלילית.

סעיף 8 לחוק המקרקעין קובע כי
:


"התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".

במקרה דנן אין כל מסמך בכתב על התחייבות נטענת זו של אמיל לאיזון שטחים בעתיד, ואף לא נטען ע"י המבקש בתובענה כי המקרקעין נרשמו על שם חוסיין כנאמן בעבור אמיל והמבקש.

מכאן לכאורה עולה מסקנה, כי התחייבות לכאורית זו של אמיל, אפילו תוכח, לא תעלה כדי עסקה במקרקעין
.

לכן יש לומר, כי אף אם בהמשך בירור התובענה יוכיח המבקש את השותפות הנטענת האמורה, איזון שטחי השותפות לא חייב כי ייעשה בשטחים בעין (שהרי אין התחייבות בכתב לכך, כמתחייב מסעיף 8 לחוק המקרקעין), אלא בכסף. קרי – אמיל ישלם למבקש את שווי 107 מ"ר החסרים למבקש, כנטען בכתב התביעה.

39.
בנוסף, המבקש לא פירט בתביעתו מדוע מתעקש לקבל את 107 מ"ר בעין ולא בכסף (שווי השטח הנ"ל). רק בדיון שהתקיים ביום 4.10.18 טען ב"כ המבקש כי השטח האמור נדרש בעין, בכדי שיצורף לשטח קיים ויהיה לו שטח מינימלי לבניה על-פי תוכנית המתאר הקיימת
(עמ' 9 לפרו' שו' 6-13).


תשובה זו לטעמי אינה מספקת מכל אחד מהטעמים הבאים:

א.
המבקש לא פירט בתובענה ו/או בבקשה מהו שטח מגרש מינימלי לפי תוכנית המתאר הקיימת.

ב.
המבקש לא פירט מה השטח שבבעלותו או בבעלות אימו, אם בכלל, הנכלל בתוכנית המתאר האמורה, אליו רוצה המבקש לצרף את השטח נשוא התובענה דנן, בשיעור של 107 מ"ר (בנדון טוענים המשיבים 1-2 בסיכומיהם, כי המבקש ו/או אימו אינם רשומים כלל כבעלי זכויות בחלקות הרלוונטיות המרכיבות את המקרקעין דנן).

40.
לאור כל האמור לעיל, ובהעדר זיקה כלשהי של המבקש למקרקעין (שגם לא תפס בהם חזקה מעולם), אני קובע כי מאזן הנוחות במקרה דנן נוטה לטובת המשיבים, ובמיוחד המשיב 3 (שהינו תם לב ורכש בתמורה מלאה את המקרקעין לבניית בית מגוריו).


זה שיקול, וטעם נוסף, להורות על דחיית הבקשה, וביטול צו המניעה שניתן במעמד צד אחד ביום 16.8.18.

41.
ככל שהמבקש יזכה בסופו של דבר בתביעתו, יהיה רשאי לדרוש את שוויים של 107 מ"ר מאמיל.
אם נקח את מחיר עסקת המכר שבין המשיב לחוסיין כקנה מידה, נמצא כי מדובר לכאורה בסכום של כ-70,000 ₪ המתקבל מהחישוב הבא
:

המשיב שילם לחוסיין בעבור המקרקעין (כ-500 מ"ר) סך של 325,000 ₪.

מכאן (ערך משולש) שוויים של 107 מ"ר הוא 69,550 ₪.

יחד עם זאת, ולמען הסר ספק איני קובע מסמרות בנושא שווי המקרקעין, וכל צד רשאי לטעון ולהוכיח אחרת בענין שווי זה
.

סוף דבר

42.
דין הבקשה למתן צו מניעה זמני להידחות.

43.
צו המניעה הזמני שניתן ע"י כב' השופט נאמן ביום 16.8.19 במעמד צד אחד, מבוטל בזאת.

44.
המבקש יתקן את כתב תביעתו תוך 30 ימים מהיום ויצרף לו גם סעד כספי של שווי המקרקעין, תוך תשלום הפרשי אגרה בהתאם.

45.
המבקש יישא בהוצאות ושכר טרחת באי כוחם של המשיבים בבקשה זו, בסכום כולל כדלקמן:


המשיבים 1-2 – 4000 ₪.

המשיב 3 – 4000 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי צמדה וריבית החל מיום מתן החלטה זו ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

תז' מעקב להגשת כתב תביעה מתוקן – 30 ימים.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ט, 28 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.







א בית משפט מחוזי 19227-02/17 עלי בדארנה נ' אמיל חוסיין ח'ליל בדארנה, חוסיין ח'ליל בדארנה, סלימאן אבו סאלח (פורסם ב-ֽ 28/10/2018)