פסקי דין על הידאא' אבו סלם | פסקי דין על ג'מאל אבו מוך

36661-05/17 א     08/11/2018




א 36661-05/17 הידאא' אבו סלם נ' ג'מאל אבו מוך








בית משפט השלום בחדרה



08 נובמבר 2018
ת"א 36661-05-17 אבו מוך ואח' נ' אבו סלם ואח'


בפני
:


כב' השופטת
קרן אניספלד





מבקשת
נתבעת ותובעת שכנגד


הידאא' אבו סלם
ע"י עו"ד פיראס עאזם


נגד

משיב
תובע ונתבע שכנגד


ג'מאל אבו מוך

ע"י עו"ד באסל בואקנה




החלטה


לפני בקשה ליתן נגד המשיב צו זמני שיאסור עליו לפרסם את גן האירועים 'רים אלבואדי' ויורה לו להסיר את הפרסומים שנעשו על-ידו בעניין זה ברשת 'פייסבוק'.

א.
ברקע הבקשה

1.
המשיב הוא תובע ונתבע שכנגד בהליך העיקרי (להלן המשיב). המבקשת היא נתבעת ותובעת שכנגד (להלן המבקשת).

2.
המשיב בעליו של שטח בן 4,000 מ"ר בבקה אלגרביה, בחלקה 25 בגוש 8778 (להלן הנכס). המשיב הקים בנכס גן אירועים בשטח של 2,000 מ"ר; יתרת הנכס הינו חניה שמשרתת את גן האירועים (להלן גן האירועים והחניון).

3.
המשיב השכיר למבקשת את גן האירועים והחניון. בין בעלי-הדין נטושה מחלוקת על-אודות זיהוי הסכם השכירות שחל על יחסיהם, תקופת השכירות שנקבעה בו ותנאי השכירות.

4.
לטענת המשיב יחסי השכירות כפופים להסכם מיום 1.4.2017, על-פיו תסתיים השכירות ביום 30.3.2019; לאחר תאריך זה יוחזרו גן האירועים והחניון לידי המשיב בלי שהמבקשת רשאית להחזיק בהם תקופה נוספת. עוד טוען המשיב כי המבקשת הפרה התחייבות לשלם לו דמי שכירות שנתיים בסך 9,000 ₪ ומע"מ עבור שימושה בגן האירועים והחניון, וכן לא שילמה תשלומים נוספים שחלים על הנכס. בשל כך הגיש המשיב כתב-תביעה בו עתר להורות על פינוי גן האירועים והחניון וסילוק ידה של המבקשת מהם ביום 30.3.2019.

5.
מנגד גורסת המבקשת כי יש להצהיר על בטלות הסכם השכירות שעליו מסתמך המשיב; היא מסתמכת על הסכם שונה שנכרת ביניהם, בו הועמדה תקופת השכירות על ארבע שנים וחצי בתמורה להחזר השקעות בסך של 320,000 ₪, כל זאת ללא חיוב בתשלום דמי שכירות עתיים. טענת המבקשת היא שלא חלה עליה חובה לפנות את גן האירועים והחניון ביום 30.3.2019 והיא זכאית להוסיף ולהפעילם למטרת השכירות, גן אירועים, למשך מלוא תקופת השכירות הנטענת על-ידה. בשל הטענות הללו הגישה המבקשת תביעה שכנגד נגד המשיב.

6.
אין מחלוקת על כך שלעת הזו מחזיקה המבקשת בנכס ומפעילה בו את גן האירועים.

7.
ביום 24.10.2018 הוגשה הבקשה דנן, בה נטען כי המשיב פרסם ביום 14.10.2018 פוסט בדף הפייסבוק שלו, בו הודיע כי הוא מוכן לקבל הזמנות לחתונות בגן האירועים לעונה בשנת 2019 ולמועדים החל מיום 1.4.2019, וציין שאינו אחראי להזמנות שלא נעשו דרכו (להלן הפרסום). עוד נטען כי המשיב מפרסם ברבים בבקה אלגרביה כי הוא זכה בתובענה והחל מיום 1.4.2019 הזמנות לגן האירועים צריכות להיעשות רק באמצעותו. התבקש צו ארעי שימנע מהמשיב להתנהל בדרך זו; הוטעם כי בשל פרסומי המשיב בוטלו חמישה אירועים שהוזמנו מהמבקשת קודם לכן.

8.
הבקשה נתמכה בתצהיר המבקשת. צורפו לה צילום דף הפייסבוק של המשיב ובו הפרסום, בשפה הערבית; תרגום של הפרסום לעברית הובא בגוף הבקשה ובתצהיר המבקשת. צורפה גם התחייבות עצמית בחתימת המבקשת.

9.
המשיב הגישה תשובה לבקשה וביקש לדחותה. המשיב לא הכחיש את הפרסום שעליו נסבה הבקשה אך טען כי מדובר בסוגיה שנדונה והוכרעה בעת שניתנה החלטה בבקשת המשיב ליתן צו מניעה זמני נגד המבקשת – זאת ביום 7.10.2018 (להלן החלטה קודמת בבקשה לצו זמני). הוטעם עוד כי הפרסום נעשה על אחריותו הבלעדית של המשיב, במובן זה שהוא נוטל על עצמו את הסיכון שכרוך בכריתת הסכמים עם צדדים שלישיים לעריכת אירועים בגן האירועים לאחר יום 30.3.2019. לתשובה צורף תצהירו של המשיב.

10.
הבקשה נדונה במעמד בעלי-הדין ובאי-כוחם ביום 6.11.2018. הצדדים לא נדרשו לחקירת המצהירים לצרכי הדיון בבקשה. לא הושגה הסכמה לפי מתווים שונים שהוצעו, ולפיכך יש להכריע בבקשה לגופה.



ב.
החלטה קודמת בבקשה לצו זמני

1.
ביום 9.8.2018 היה זה המשיב שעתר ליתן צו זמני נגד המבקשת; בקשתו כיוונה לצו שיאסור על המבקשת לפרסם, להזמין, לקבל הזמנות חדשות ולקיים אירועים בגן האירועים, זאת מיום 1.4.2019 ואילך. המבקשת השיבה לבקשה וביקשה לדחותה; בתוך כך הפנתה כבר אז לפרסומי המשיב המעידים על כך שלאחר יום 30.3.2019 יש להסדיר הזמנות לגן האירועים באמצעותו.

2.
בהחלטה מיום 7.10.2018 נדחתה בקשת המשיב לצו זמני נגד המבקשת.

3.
בהחלטה דאז נקבע, בין השאר – כחלק מן ההנמקה הכוללת ובאופן שאינו ממצה אותה, כך:

ככל שהמבקש מפרסם את גן האירועים לעת הזו, בטרם הוכרעו הטענות ההדדיות, על-מנת להפעיל אותו על-ידו החל מיום 1.4.2019 - כל זאת מתוך ציפייה כי עמדתו לגבי משך השכירות תתקבל, נושא הוא בסיכון כי לא כך יהיה, ואזי ימצא הוא במצב שבו אין ביכולתו לקיים את התחייבויותיו כלפי צדדים שלישיים. במקרה כזה, יש סימטריה בין הצדדים: כשם שצדדים שלישיים מנועים מלאכוף על המבקש הסכמים שכרתו עם המשיבה לגבי גן האירועים, כך ייבצר מצדדים שלישיים לאכוף על המשיבה הסכמים שכרתו עם המבקש לגבי גן האירועים. בהקשר זה, כל אחד מבעלי-הדין נושא באחריות אישית לסיכונים שהוא נוטל על עצמו, בלי שיהא בכך כדי לחייב אחר זולתו
.


הדברים הללו מבטאים אמירה אגב-אורחא; באותה עת לא הונחה לפני בית-המשפט בקשה סדורה של המבקשת ליתן צו זמני נגד המשיב. מעבר לכך, החלטה בצו זמני איננה מכוננת מעשה בי-דין ואינה חסינה מפני בחינה מחדש, אם חל שינוי נסיבות חיצוני אשר יצדיק זאת [ר' למשל רמ"ש (מח' חי') 39033-05-14 ע' נ' מ' (2014)].

4.
החלטה קודמת בבקשה לצו זמני – בקשה שהוגשה בידי המשיב נגד המבקשת, אינה חוסמת אפוא את הדיון בבקשה שלפני לגופה, לא מן הפן הדיוני ואף לא מן הפן המהותי.

ג.
דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי שיש להיעתר לבקשה בחלקה.

1.
אחת מתכליותיו של צו זמני
לשמר את הסטטוס-קוו הקיים עד שייתם בירור ההליך [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 189 (מהדורה שנייה, 2008)]. במקרה דנן, המשמעות שנודעת לכך היא כי עד שיינתן פסק-דין בתביעות ההדדיות ותוכרע המחלוקת, זכאית המבקשת להוסיף להחזיק בגן האירועים ולהפעילו למטרתו ללא הפרעה מצד המשיב. בכך שלטענת המשיב תסתיים תקופת השכירות – ותפקע זכותה של המבקשת להחזיק בגן האירועים ולהפעילו, ביום 30.3.2019, אין כדי לברוא בהבל פה קביעה נורמטיבית שזו תוכנה; המשיב גילה דעתו שאינו יכול לכוף את עמדתו במחלוקת ללא צו שיפוטי, קרי, ללא פסק-דין אשר יכריע בסכסוך ויקבל (אם וככל שיקבל) את טענותיו כפי שפורטו בכתב-התביעה.

2.
נוכח הדברים הללו, מושכלות יסוד הן שהיה על המשיב לכבד את ההליך בו נקט ולהמתין עד מתן פסק-הדין. למעלה מן הצורך יאמר כי מדובר בבירור שסיומו נראה לעין: קדם-משפט מסכם לאחר הגשת ראיות נועד להתקיים ביום 20.1.2018 ונקבעו מועדים לשמיעת כל העדים לתאריכים 18.3.2019 ו- 21.3.2018.

3.
בגדרה של הבקשה דנן, אין מחלוקת על תוכן הפרסום שעשה המשיב. הוא יצוטט כאן
[סע' 9 בתצהיר המבקשת]
:

אולם רים אלבואדי ביופיו ומקומו המיוחד מודיע בזאת כי החל לקבל הזמנות לעונת החתונות לשנת 2019. זאת אומרת מ 1/4/2019. כל המעוניין להזמין לפנות לגמאל אבו מוך בטלפון מס' 0522891099. הערה: המפרסם לא אחראי על ההזמנות שלא בוצעו דרכו. מזל טוב.


צוין בתצהיר המבקשת כי המשיב שיתף את הפוסט בו פרסם את הדברים על-ידי תיוג אחרים [שם, בסע' 10].

4.
כל עוד לא הוכרעה המחלוקת בפסק-דין, לא עומדת למשיב זכות משפטית לתפוס חזקה בגן האירועים, לנהלו ולקיים בו אירועים. יש בכך כדי להשפיע על זכותו להציג עצמו כמי שזכאי לעשות כן. כל עוד לא הוכרעה המחלוקת בפסק-דין, עמדת המשיב כי אין למבקשת כל זכות ומעמד בגן האירועים החל מיום 1.4.2019 – וכי זכות ומעמד להפעיל את גן האירועים נתונים רק לו, אינה אלא טענה, הא ותו לא. טרם ניתן פסק-הדין שמאמצה.

5.
במצב דברים זה, הפרסום שנקט המשיב ותוכנו – בו הוא מציג עצמו כמי שבכוחו לנהל את גן האירועים כבר מיום 1.4.2019, מהווה קריאת תיגר בוטה על סמכותו של בית-המשפט להכריע במחלוקת, תוך מתן ביטוי לעמדת המשיב כי לדידו אין צורך בהכרעה שיפוטית וההליך כולו, בו פתח הוא, מיותר. זוהי התנהלות שחוטאת בעשיית דין עצמית.

6.
בשולי ההחלטה מיום 7.10.2018 הועמד המשיב, בשפה עדינה אך ברורה, על כך שעליו להימנע מעשיית דין עצמית, לכבד את ההליך בו נקט ולהמתין עד הכרעת בית-המשפט. כך נכתב שם:

בשולי הדברים, מצאתי לנכון להתייחס להצהרת המבקש בסעיף 6 לבקשה, לפיה בכוונתו להיכנס לגן האירועים בחלוף יום 30.3.2019, לתפוס בו חזקה ולנהל אותו בעצמו. חזקה על המבקש שלא התכוון בדברים הללו לעשיית דין עצמית אלא להצהרה כי לשיטתו הוא זכאי לעשות כן, תוך שהתנהלותו תהא כפופה לפסק-הדין שיינתן בהליך זה.

7.
עשיית דין עצמית אינה מסוג הדברים שבית-המשפט טולרנטי כלפיהם, ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור.

8.
עשיית הפרסום מיום 14.10.2018 מגלה כי המשיב לא שעה לדברים הללו ובחר, למרבה הצער, בעשיית דין עצמית תוך שהוא פועל לאכיפת עמדתו במחלוקת דה-פקטו, באופן חד-צדדי, בלי להמתין להכרעה דה-יורה. מדובר בהתנהלות שמקומה לא יכירנה, ויש למנוע אותה בצו זמני.

9.
נוכח הדברים הללו חל שינוי בנסיבות שהתקיימו במועד שבו ניתנה ההחלטה מיום 7.10.2018. השינוי, שמקורו בהתנהלות המשיב, מצדיקה היענות לבקשה שלפני, תוך מתן צו שיכפה על המשיב התנהלות שתכבד את ההליך ותאפשר לו לפעול למימוש זכויותיו רק לאחר שקיומן והיקפן יקבעו (אם וככל שייקבעו) בפסק-הדין.

10.
ניתן אפוא צו זמני שמורה למשיב כלהלן:

א.
על המשיב להסיר את הפרסום האמור בסעיף ג(3) לעיל, כל זאת תוך עשרים וארבע שעות מעת המצאת ההחלטה לידיו.

ב.
נאסר על המשיב לפרסם את גן האירועים להפעלה על-ידו, או באופן שמציג את המבקשת כמי שאינה רשאית להפעילו, עד מתן פסק-הדין בהליך דנן, זאת בכל דרך ובכל אמצעי בכתב. הצו לא יחול על פרסום על-פה, זאת בשל כך שאכיפת צו כזה דורשת מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בת-המשפט.

11.

מאחר שהצו הזמני דרוש על-מנת למנוע מהמשיב עשיית דין עצמית – באופן שמשליך על ציר היחסים שבינו לבין בית-המשפט, ומאחר שהמשיב לא חלק על הפרסום האמור, מצאתי שדי בהתחייבות העצמית שצרפה המבקשת ואין צורך במתן ערבות או ערובה מעבר לכך.

12.
בהחלטה מיום 23.5.2018 שניתנה במעמד הצדדים קבעתי כי סוגיית ההוצאות תוכרע בתום הבירור, זאת בכל עניין, והצדדים יוכלו לטעון בעניין זה בסיכומים. הדברים יפים גם ביחס להוצאות הבקשה דנן.

ד.
בשולי הדברים

1.
לעיל הובעה עמדה בהתייחס לעשיית דין עצמית בה נקט המשיב. מן הנמנע להכריע בבקשה שלפני בלי לעסוק בכך.

2.
מדובר בהתנהלות שמגלה זלזול בהליך המשפטי, במשמעותו ובסמכות בית-המשפט להכריע בו בטרם יפנה המשיב למימוש זכויותיו – זכויות שלעת הזו אינן אלא טענה בלבד.

3.
במצב דברים זה מצאתי שלא אוכל לדון בהליך העיקרי: התנהלות המשיב כתיאורה לעיל, אליה נדרשתי להתייחס לשם הכרעה בבקשה, מכוננת עמדה מקדמית לגביו (שאינה בשום פנים, בנסיבות הללו, דעה מוקדמת). ראוי שהבירור המחלוקת יעשה בפני
מותב שלא נדרש למתן הכרעה זו.

4.
אני פוסלת עצמי אפוא מדיון בתביעה; המועדים שנקבעו לבירורה לפני מבוטלים.

5.
המזכירות תביא את ההחלטה לעיון ס' הנשיא ארגמן שתקבע מי מהשופטים ידון בהליך.

המצאה לצדדים
.

ניתנה היום, ל' חשוון תשע"ט, 08 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 36661-05/17 הידאא' אבו סלם נ' ג'מאל אבו מוך (פורסם ב-ֽ 08/11/2018)