פסקי דין על הרב שאול נפתלין | פסקי דין על המועצה הדתית ירושלים

35233-07/18 סעש     21/10/2018




סעש 35233-07/18 הרב שאול נפתלין נ' המועצה הדתית ירושלים








בית דין אזורי לעבודה בירושלים

סע"ש 35233-07-18



לפני:
כב' השופטת
שרה שדיאור

נציג
ציבור (עובדים)
מר שלמה גולדברג
נציג ציבור (מעסיקים)
מר פנחס הומינר

המבקש
:

הרב שאול נפתלין
ע"י ב"כ: עו"ד גילה נפתלין



-

המשיבה
:

המועצה הדתית ירושלים
ע"י ב"כ: עו"ד אשר אקסלרד


החלטה
לפני בית הדין בקשת המבקש להורות בצו מניעה זמני כי פיטוריו יוקפאו ולא ייכנסו לתוקפם עד לסיומם של ההליכים שבנידון.
בהקשר זה עתר המבקש להורות למשיבה לבצע טיפול
בפני
ית הרב שטרן ע"י
רבני המשיבה ומועצת הועדה הממונה על מנת ליתן החלטה בעניין המשך עבודתו של המבקש.
לחילופין עתר המבקש להקפיא את הליכי הפיטורים עד לקבלת עמדת מבקר המדינה ביחס לשאלה האם יכריז על המבקש כ"חושף שחיתות" ויעניק לו סעדים שאותם הוא יכול להעניק על פי הדין לבעלי מעמד מסוג זה, ורק לאחר קבלת עמדת המבקר, יחליט בית הדין בבקשה זו.

יודגש כי ההליך שבפני
נו הוא הליך זמני וכל הנאמר בו הינו לכאורה בלבד, על סמך מה שהובא בפני
נו בהליך זמני זה.

רקע עובדתי:
1.
המבקש עובד אצל המשיבה מזה כעשרים שנה בתפקיד מפקח כשרות אזורי.
2.
ביום 4.3.18 נשלח למבקש מכתב הזמנה לשימוע בגין מתן אישור כשרות לפסח, ללא סמכות ובניגוד למדיניות המשיבה.
3.
ביום 11.3.18 התקיים למבקש שימוע בלשכת הרבנים הראשיים לישראל,
בנוכחות כבוד הרבנים הראשיים, המבקש, ב"כ המבקש – עו"ד גילה נפתלין
, יו"ר המשיבה- מר יהושע ישי (להלן: "מר ישי"), עוזרו של הרב שטרן – הרב לויתן ויו"ר ועד העובדים מר אברהם למברגר.
4.
ביום 1.5.18 נשלח למבקש מכתב המודיע לו על סיום העסקתו כעובד המשיבה.
5.
בעקבות האמור, ביום 7.5.18 הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה כנגד פיטוריו במסגרת סע"ש 14252-05-18.
6.
ביום 17.5.18 התקיים דיון בפני
כבוד השופט עמיצור איתם ובו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה:
"יורחב הליך השימוע שיתקיים למבקש, באופן שיתאפשר לו להופיע בישיבה נוספת בפני
הוועדה ולהשמיע את עמדתו, בהשתתפות רבני העיר וחברי הוועדה הממונה, במועד שייקבע מוקדם ככל הניתן ולפני 1.7.18. לאחר מכן תינתן החלטה סופית של הוועדה. פרוטוקול הוועדה יומצא למבקש ההחלטה תהיה מנומקת".
7.
בהתאם להחלטת בין הדין, על יסוד הסכמת הצדדים, ביום 29.5.18 התקיימה ישיבת שימוע נוספת, בנוכחות המבקש, כבוד הרבנים הראשיים לירושלים, חברי הוועדה הממונה וב"כ המשיבה.
8.
ביום 19.6.18, ניתנה החלטה הועדה הממונה למשיבה, במסגרתה הוצע להשאיר את מכתב הפיטורים שנשלח למבקש ביום 1.5.18 על כנו וכן הוחלט לאשרר את הפיטורים מיום 1.5.18.
9.
ביום 29.6.18 (יום ו') נשלח למבקש מכתב מטעם הוועדה, המודיע לו על החלטת הוועדה כאמור.

טיעוני הצדדים:
10.
המבקש טען הפיטורים נעשו שלא כדין וזאת מן הנימוקים הבאים:

א.
הפורום שקיבל את ההחלטה אינו הפורום המוסמך להורות על פיטורים, כיוון שחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 הוחל על עובדי המועצות הדתיות. סעיף 68 לחוק קובע כי עובד מדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי

פסק דין
של בית הדין. לחילופין טען כי הפיטורים אינם בסמכות יו"ר המשיבה, אלא בסמכות הוועדה הממונה.

ב.
המבקש לא חרג מסמכותו, פעל
בהתאם לעמדת הרבנים הראשיים, ובהתאם לנוהל שבו התנהלו עובדי המשיבה ומשכך לא נפל פגם בעבודתו.

ג.
הפיטורים נעשו כתוצאה מהתנכלות אישית מצד יו"ר המשיבה וזאת כיוון שהמבקש חשף שחיתות של המשיבה בפני
רשויות החוק.
המבקש טען כי ביום 1.3.18 מצא פירורי לחם במפעל של חברת ר.ס. יבוא ויצוא מזון בע"מ (להלן: "ר.ס. בע"מ"), וזאת לאחר שהמפעל עבר הכשרה לפסח. ביום 6.3.18 שלח הודעה על כך ליו"ר המשיבה, ומיד קיבל הזמנה לשימוע, עם תאריך רטרואקטיבי ליום 4.3.18. עוד טען המבקש כי למרות האמור, ר.ס. בע"מ קיבלה תעודת כשרות לפסח למהדרין ביום 15.2.18, היינו שבועיים לפני המועד שבו ביקשה החברה לקבל תעודת כשרות לפסח. כמו כן, ההכשר ניתן לרשימת מוצרים ובתוכן מוצרים עם קטניות, מבלי שהדבר צוין בתעודה.

ד.
הרקע להתנכלויות מצד מר ישי, הוא חשדו של מר ישי כי המבקש הוא שהעביר מידע לרשויות החוק כעולה ממכתבו של המבקש למר ישי מיום 12.6.12 ולפיו מפקחים ועובדי המשיבה עובדים בעבודות נוספות ומשכורתם אינה מדווחת כדין.

ה.
הפיטורים נעשו תוך אכיפה בררנית כיוון שמזכירת האגף הנפיקה אישור כשרות לפסח לחב' ר.ס. בע"מ, ללא חתימת היו"ר והרבנים הראשיים, ולא פוטרה בשל כך ואף לא הוזמנה לשימוע.

ו.
מיד עם שליחת מכתב הפיטורים, ביום 1.5.18, המשיבה הכניסה מפקח אחר תחת המבקש, על מנת לקבוע עובדות בשטח. השימוע השני נערך למראית עין בלבד, שכן לפי היו"ר השימוע נערך עוד בחודש מאי "כדי שלא להחזיר אותו מפנסיה", ומשכך ההחלטה הייתה ידועה מראש.

ז.
החלטת הועדה הממונה בתום השימוע הייתה כי יאתרו למבקש תפקיד חלופי במסגרת המשיבה – רב במחלקת עירובין. המבקש הסכים להצעה, ומשכך ההחלטה על הפיטורים נעשתה שלא כדין, ובניגוד לעמדת כבוד הרב הראשי שטרן, שהתנגד לפיטורים.

ח.
במכתב הפיטורים נטענו טענות נוספות כנגד המבקש, המתייחסות לתלונות בתיקו האישי.

ט.
לאחר קבלת מכתב הפיטורים פנה למשרד מבקר המדינה וביקש כי יוגדר כחושף שחיתות ויוצא צו למניעת פיטוריו, טרם התקבלה החלטה בעניינו ויש להמתין לקבל את החלטת משרד המבקר.

11.
המשיבה הכחישה טענות המבקש וביקשה לדחות את הבקשה.
12.
לטענתה, הוכח שהמבקש הפר את האמון שניתן בו, והמהווה את הבסיס לקיומו של מערך הכשרות המופעל על ידי המשיבה, ובהתנהגותו, לא הותיר המבקש מקום לספק בדבר אי התאמתו למפקח כשרות מטעמה של המשיבה.
13.
עוד טענה המשיבה כי המבקש פעל בניגוד להוראות כל דין, ובסתירה לעמדת הרבנים הראשיים.
לטענתה, ההחלטה על פיטורי המבקש התקבלה על ידי
הועדה הממונה למשיבה, שהיא האחראית לניהול ענייני עובדי המשיבה והיא קיבלה החלטה שלפיה המבקש אינו מתאים להמשיך ולעבוד כמפקח בשירות המשיבה. המשיבה טענה כי הפיטורים נעשו מסיבה עניינית, ולא כתוצאה מהתנכלות אישית.
14.
עוד טענה המשיבה כי מדובר ב"מעשה עשוי" וכי הבקשה הוגשה בשיהוי.

הכרעת הדין
15.
התנאים למתן סעד זמני הינם שלושה:

א.
על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. דהיינו, האם ההחלטה בדבר פיטורי המבקש התקבלה כדין. לצורך מתן סעד זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחת העובדות השנויות במחלוקת, ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה הסופית בהליך.

ב.
על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, היינו: האם המבקש פנה ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והאם הבקשה לוקה בשיהוי.

ג.
מאזן הנוחות – על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו, אם לאו והשוואתם של הנזקים זה לזה.


16.
נבחן האם מהראיות שהובאו בפני
נו הוכיח המבקש לכאורה טענותיו או שיש לקבל עמדת המשיבה.

הפורום המוסמך לדון בפיטורי המבקש
17.
כאמור, בעקבות הסכמת הצדדים מיום 17.5.18, הוזמן המבקש להשלמת שימוע, אשר נערך ביום 29.5.18. השלמת השימוע נערך במעמד כבוד הרבניים הראשיים לירושלים, המבקש, ב"כ המשיבה, יו"ר המשיבה - מר יהושע ישי, סגן יו"ר המשיבה - הרב יהודה גרליץ וחבר המשיבה עו"ד חגי כהן. פרוטוקול השימוע הוגש כנספח א' לנספח ט"ז לתגובת המשיבה.
18.
המבקש טען לחוסר סמכות לדון בפיטוריו על ידי הנוכחים בשימוע, וזאת חרף הסכמת הצדדים בישיבת יום 17.5.18, אשר קיבל תוקף של החלטת בית הדין.
19.
ככל שהמבקש סבר כי אין זה הפורום המוסמך לדון בפיטוריו, הרי שהיה עליו לטעון זאת בטרם התקיים השימוע השני, או באותו מעמד ולא היה עליו להסכים לכך במסגרת ישיבת בית הדין. התובע עו"ד במקצועו וגם היה מיוצג, הן בבית הדין והן בישיבת השימוע המאוחר.
20.
די באמור לעיל כדי לדחות טענותיו ביחס לסמכות הפורום.
21.
מעבר לצורך יצוין כי טענת המבקש לפיה בהתאם לחוק שירות המדינה נתונה לבית הדין למשמעת נטענה בעלמא, ולא בכדי.
22.
הגם שאולי ניתן היה לפעול במישור המשמעתי, המשיבה לא פנתה לבית הדין למשמעת ולא טענה לעבירת משמעת. טענת המשיבה הייתה כי נוכח התנהלות המבקש לא ניתן ליתן בו אמון ולהעסיקו כמפקח כשרות. זוהי עילה שאינה דווקא במסגרת הליך משמעת .בנסיבות אלו, אין להחיל את חוק שירות המדינה(משמעת) , והמשיבה פעלה כדין במסגרת סמכותה, כמפורט בסעיפים 94-100 לבקשת המבקש.
23.
על כן הפורום שדן בפיטוריו היה הפורום הנאות.

האם השימוע השני נערך למראית עין בלבד
24.
פרוטוקול הישיבה נושא 19 עמודים ומעיון בו ניכר כי ניתנה למבקש זכות טיעון בלתי מוגבלת.
25.
ב"כ המשיבה הבהיר בפתח השימוע: "הסברנו לחברים שלא היו בבית דין מה הולך הקדמנו להם וגם אמרתי שהדיון הזה הוא השלמת דיון השימוע כאשר הכל פתוח בנפש חפצה ובוודאי נשמע ונתייעץ עם הרבנים" (עמ' 2 לפרוטוקול השימוע, עמ' 12 שו' 29-31 לפרו' לעדות יו"ר המשיבה
ועמ' 19 שו' 22-25 לעדות יו"ר המשיבה)(דגש ש.ש.).
26.
מפרוטוקול הישיבה עולה כי ניתנה למבקש הזדמנות להסביר את התנהלותו, אולם המבקש לא נתן הסברים המניחים את הדעת לטענות שהועלו ביחס התנהלותו עם מתן הכשרות.
27.
זאת ועוד, ביום 29.5.18, בתום השימוע השני, התקיים דיון בין חברי הוועדה הממונה וכבוד הרבנים הראשיים. לאחר שמיעת כבוד עמדת הרבנים, הגיעו חברי הוועדה להחלטה לפיה יש לראות את התנהלות המבקש בחומרה, ויש להביא להפסקת עבודתו בגין אי התאמה ושימוש לרעה בתפקידו.יחד עם זאת, לבקשת הרבנים הראשיים , לפנים משורת הדין, תיבחן האפשרות להעביר את המבקש לתפקיד אחר במשיבה, אולם המבקש לא יוכל עוד לשמש כמפקח כשרות במשיבה.
28.
בתאריך 29.6.18, היינו חודש לאחר מכן, התקיים המשך דיון בעניינו של המבקש. במסגרת הדיון הוצגו החלופות השונות שנבחנו לשיבוץ המבקש באגף קיים אחר
ואולם אפשרויות אלו נדחו בהעדר תקן פנוי ונוכח התנגדות מנהלי האגפים לשיבוץ המבקש אצלם. הוועדה ציינה את התמיכה לה זכה המבקש מצד הרב שטרן, ולעומת זאת את התנגדות הרב עמאר לכך שהמבקש ימשיך לעבוד כמפקח כשרות. נוכח האמור, הוחלט לאשרר את פיטורי המבקש.
29.
מהאמור עולה כי תוצאות השימוע כלל לא היו ידועות מראש, עניינו נבחן בכובד ראש, תוך התייחסות למגוון העמדות , ובחינת חלופות שונות לשיבוץ. ממילא דעת הרבנים הראשיים הייתה במחלוקת. קריאת פרו' השימוע מראה כי המבקש נשמע בחפץ לב, עניינו נבחן בפתיחות וטענתו כי התוצאה הייתה ידועה מראש- נדחית.
30.
לא נפל כל פגם בשימוע המאוחר.

האם נפל פגם בהתנהלות המבקש
31.
המבקש טען להתנכלות מצד יו"ר המשיבה, מר ישי, בשל חשיפת שחיתות על ידו. בעניין זה הפנה המבקש למכתב ששלח ליו"ר המשיבה בעניינה של ר.ס. בע"מ ולפיו מצא במפעל פירורי לחם, לאחר מועד הכשרת המפעל לפסח. המבקש דרש להזמין את בעל המפעל לשימוע וסרב לתת למפעל תעודת כשרות מהדרין לפסח. חרף האמור, יו"ר המשיבה נתן לר.ס. בע"מ תעודת כשרות למהדרין לפסח.
32.
המבקש לא הוכיח טענתו לפיה חברת ר.ס. בע"מ קיבלה תעודת כשרות למהדרין. זאת ועוד, כאמור לעיל, יו"ר המשיבה אינו מוסמך להנפיק תעודות כשרות, אלא רק רבני המשיבה.
33.
אף אם נפל פגם בהתנהלות המשיבה, אין המדובר ב"חשיפת שחיתות" והתובע לא הוכיח כל קשר בין ההתנהלות בעניינה של ר.ס. בע"מ לבין פיטורי המבקש.
34.
עוד טען המבקש לאכיפה בררנית שכן לטענתו כי גם מזכירת המשיבה הוציאה מכתב בחוסר סמכות, ואולם אין הנידון דומה לראיה, כפי שיפורט בהרחבה.
35.
המשיבה טענה להתנהלות בלתי תקינה מצד המשיב, תוך חריגה מסמכות ובניגוד לעמדת הרבנים הראשיים.
36.
נוכח חשיבות הדברים, נביא את השתלשלות העניינים כסדרה, לרבות פירוט המכתבים הרלוונטיים:
37.
ביום 7.12.17 נשלח מכתב, הנושא את חתימות כבוד הרבנים הראשיים לירושלים, הממוען לידי ר.ס. חברה ליבוא וייצור מזון בע"מ ולפיו "בהמשך לבקשתכם לאספקת תבלינים "כשר לפסח" לצה"ל לאספקה שוטפת במשך כל ימות השנה. הריני להודיעכם כי לצערנו אין אפשרות לתת כשרות כזו כיוון שלפי מיטב ידיעתו המפעלים המשווקים אינם כשרים לפסח בכל השנה. מיותר לציין שזוהי התשובה לכל המפעלים בירושלים".
38.
ביום 21.1.18 שלח מר אילן רג'ואן, מנכ"ל ר.ס. בע"מ מכתב לכבוד הרבים הראשיים לירושלים ולפיו "... לתדהמתנו הרבה נמסר לנו על ידי צה"ל – משרד הביטחון כי זוכה המכרז בתנאים אלו "לאספקת כשר לפסח כל ימות השנה" הינו מפעל ברמן (בכתב יד נרשם בר – מן) בעטרות הנמצא תחת השגחתכם! מיותר לציין הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו לנו כמפעל המספק תבלינים לצה"ל ברצף מזה 30 שנה. נבקשכם לא לעשות איפה ואיפה ולנהוג באחרים באותן אמות המידה שנהגתם בנו כאמור במכתבכם כלפי על האחרים בירושלים".
39.
מהאמור עולה כי עוד לפני יום
21.1.18 נשלח למשרד הביטחון אישור הכשרות.
40.
בתאריך 24.1.18, שלח יו"ר המשיבה, מר ישי מכתב ולפיו "אכן מפעל בר מן המצוי בעטרות נמצא תחת השגחתנו בכשרות רגילה בלבד. הרבנות ירושלים לא נתבקשה ולא נתנה תעודת כשרות לפסח למשך כל השנה אלא לתקופה שבסמוך לפסח ועבור יצור לפסח. ביחס לזכייתו של מפעל בר מן במכרז של משרד הביטחון לא נותר לי אלא לשער שמדובר בכשרות שניתנה לו על ידי אחד מגוף הכשרות – בד"ץ הפועלים בירושלים". מכתב זה נשלח עם העתקים לכבוד הרבנים הראשיים לירושלים ולמבקש. המבקש אישר כי קיבל מכתב זה (סעיף 30 לסיכומי המבקש), ולפיכך לכל המאוחר ביום 24.1.18 ידע על עמדת המשיבה בעניין זה.
41.
חרף האמור, המבקש לא עדכן את יו"ר המשיבה ולא את הרבנים הראשיים, בדבר הוצאת מכתב הסותר את עמדת הגורמים המוסמכים במשיבה. וזאת בניגוד לטענת המבקש בסיכומיו לפיה בטרם שליחת המכתב עדכן את לשכת כבוד הרב שטרן.
42.
ביום 28.1.18 שלח מר אילן רג'ואן, מנכ"ל ר.ס. בע"מ מכתב למר גיל סנדלר ממשרד הביטחון ובו דרישה להעביר לחברת ר.ס. בע"מ את הזכיה במכרז ולחלופין לפסול את המכרז ולערוך מכרז חדש. במכתב הובהר כי החברה בפנתה למשיבה וקיבלה תשובה לפיה לא ניתן לתת כשל"פ לכל ימות השנה לכל המפעלים בירושלים, ומשכך הציעה החברה להסתפק בכשל"פ לתקופת הפסח וכשרות רגילה לכל ימות השנה. לטענתה, הצעתה היא הזולה ביותר לאספקת כשל"פ בתקופת הפסח, ואף הזוכה במכרז – חברת בר מן, ללא יכולת אספקת כשל"פ לכל ימות השנה, ובמחיר גבוה יותר.
43.
ביום 24.2.18, לכל המאוחר, גם לגרסת המבקש, המבקש שלח מכתב למשרד הביטחון ולפיו:

"... הננו לאשר כי מפעל בר מן... מקים מחלקה נפרדת ומיוחדת אשר לה יוקצו מכונות טחינה ומכונות אריזה מיוחדות לתבלינים אשר יהיו כשרים לפסח ללא חשש קטניות למשך כל השנה. הקמת המחלקה ותפעולה יהיו בפיקוח משגיח צמוד מטעם רבנות ירושלים אשר יפקח על הליך היצור, לצורך כך גויס משגיח בשם הרב... אשר הוכנס לעבודה במשרה מלאה. האישור האמור הינו על המוצרים המפורטים במכרז משרד הבטחון...".
44.
במכתב נרשם כי העתק הועבר ללשכת הרבנים הראשיים בירושלים. חרף האמור, הוכח לכאורה כי
העתק מהמכתב לא הועבר.
45.
על סמך מכתב זה הכריז משרד הביטחון על חברת בר מן כזוכה במכרז.
46.
ביום 24.2.18 נשלח מכתב מהגב' זיוה בן כנען, מנה"ר – ר' תחום בקרת הרכש במשרד הביטחון ולפיו חברת בר בן העבירה את האישורים הנדרשים, לרבות אישור הרבנות לעניין אספקת כשל"פ למשך כל השנה, ומשכך נדחתה פניית ר.ס. בע"מ.
47.
באותו יום, היינו, ביום 24.2.18 שלח יו"ר המשיבה, מר ישי מכתב לגב' זיווה בן כנען, בעניין התשובה שנשלחה לחברת ר.ס. בע"מ ולפיו: "... על פי חוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983, רק רב מקומי, המכהן במקום שבו נמצא מפעל הייצור של המצרך, רשאי לתת תעודת הכשר. כיוון שהרבנות הראשית לירושלים אינה מנפיקה אישורי כשרות לפסח אלא לתקופת הפסח בלבד ולא לכל ימות השנה, אני מעלה תמיהה בנוגע לאישור שהוצג לכם. בהתאם לכך אודה לכם אם תואילו להעביר לידינו בדחיפות עותק ממסמך זה כדי לבדוק את אמינותו".
48.
ביום 1.3.18 שלח שלח מר רג'ואן מכתב נוסף ולפיו בניגוד לטענות המשיבה, בידי משרד הביטחון אכן קיים אישור כשל"פ לחברת בר מן, מטעם המשיבה לכל ימות השנה.
49.
ביום 4.3.18 שלח משרד הביטחון למשיבה את אישור הרבנות שהעבירה חברת בר מן, מטעם המשיבה.
50.
ביום 4.3.18 שלח מר רג'ואן למר ישי מכתב לפיו בעקבות חלופת המכתבים כאמור, פנה למבקש, וזה מסר כי אכן שלח את המכתב לחברת בר מן, "בהתאם לסמכותו המלאה ולשיקול דעתו הבלעדי". מר רג'ואן טען בפני
המבקש כי מכתבו גרם לנזקים כספיים אדירים ולאפליה בינם לבין בר מן, שכן גם ר.ס. בע"מ ביקשו לקבל אישור כשל"פ לכל השנה, וקיבלו סירוב. מר רג'ואן ביקש להרחיק את המבקש מכניסה למפעל ולבטל את תוקף אישור הכשל"פ לחברת בר מן.
51.
עוד ביום 4.3.18 שלח מר ישי מכתב למשרד הביטחון ולפיו אישור הכשרות שהמציא המבקש לחברת בר מן נחתם על ידי המבקש, שאינו מוסמך לתת תעודת כשרות.
עוד נכתב כי האישור מתייחס לעתיד, טרם הוקמה מחלקה נפרדת, המחלקה לא אושרה, זהות המשגיח לא אושרה ולפי תשובת הרבנים הראשיים נראה כי לא יצא מתחת ידם אישור.
משכך, לאישור הכשרות אין כל תוקף.
52.
רק במועד זה, קרי: ביום 4.3.18 הודיע המבקש למר ישי לראשונה, באמצעות הודעת וואטסאפ
כך: "נתתי אישור לפסח כל השנה לפי דרישת הצבא לבר מן תבלינים לאחר שהקים מחלקה נפרדת לחלוטין הכולל מטחנה אריזה סימון ומשגיח צמוד. ובגיבוי בד"ץ עדה חרדית שיאשרו גם כן. כפי שיש לקפה רגואן. טחינה ירושלים. יקבי ירושלים".
53.
ביום 11.3.18 שלח מר ליאור שמחוני, מנכ"ל בר מן מכתב לכבוד הרבנים הראשיים וליו"ר המשיבה לפיו נודע לו כי כבוד הרבנים והיו"ר שלחו מכתבים לחברה מתחרה, בניסיון לסכל מכרז של משרד הביטחון, לבקשת הצד המתחרה, ומבלי שניתנה לחברת בר מן אפשרות להביע עמדתה. לטענתו המכתב בלתי חוקי, מקפח וחורג מהמדיניות לגבי מפעלים אחרים. מר שמחוני ציין כי שומר על זכותו לתבוע את המשיבה, הרבנים והיו"ר באופן אישי בגין כל נזק שיגרם לחברה. בכתב יד הוסף "הייתי אצל הרב שטרן בפגישה בשעה 11:00 הוא טוען שאין כל מניעה לתת כשרות למפעל. לפיכך ביקשתי להיכנס לרב עמאר לפגישה וסורבתי. יו"ר המועצה הדתית מסרה להוציא אישור כשרות".
54.
המבקש טען כי רק רבני המועצה מוסמכים לתת תעודת הכשר, אולם לו כמפקח יש סמכות לתת אישור כשרות המשמש לפסח, או להאריך תעודה למספר חודשים במידת הצורך ודבר זה נעשה כעניין שבשגרה. התובע לא הוכיח טענה זו, אולם אף לו היה מוכיח, לא היה בכך כדי לסייע לו, שכן המבקש לא נתן אישור כשרות לפסח, אלא הוציא מכתב, על דעת עצמו, ללא התייעצות עם רבני המשיבה, לגורם שלישי – משרד הביטחון, תוך חריגה מסמכותו.
55.
נוכח ביטול הזכיה במכרז, כתוצאה מהתנהלות המבקש כמתואר לעיל, הגישה חברת בר מן עתירה לבג"ץ נגד הרבנות הראשית לישראל, המשרד לשירותי דת, המשיבה והרבנים הראשיים לירושלים.
56.
יש לראות חומרה מיוחדת בכך שגם כיום נראה כי המבקש אינו מבין את הפגם שבמעשיו. המבקש אף הגדיל לעשות וטען כי הרב הראשי פעל בחוסר סמכות בעת שליחת המכתב, תוך התערבות במכרז (סעיף 87 לסיכומי המשיב).
57.
בשימועים שנערכו לו מסר המבקש כי לא עדכן את מר ישי בזמן אמת על המכתב, כי לא ייחס לכך חשיבות. יחד עם זאת, לא נתן כל הסבר לכך שדווקא במועד זה (כשכבר הבין שמכתבו נתגלה), בחר המבקש לדווח על מכתב.
58.
במסגרת שתי ישיבות השימוע עימת מר ישי את המבקש עם האמור במכתב זה, וציין כי בטרם שליחת המכתב, ברר את העניין עם המבקש, אולם גם בשלב זה המבקש לא עדכן את מר ישי כי אכן הוא שלח מכתב בעניינה של בר מן, למשרד הביטחון.
59.
במסגרת השימוע הראשון (מיום 8.3.18) טען תחילה המבקש כי לא ידע על הפנייה מטעם חברת ר.ס. בע"מ, אולם לאחר מכן הודה שקיבל את הטיוטה וששוחח עליו עם היו"ר, בטרם שלח היו"ר את תגובתו:

"יו"ר: אתה ראית את המכתב
הרב נפתלין: איך ראיתי?
יו"ר: אני אגיד לך כי כשניסחתי את התשובה שלי, זה היה אחרי התייעצות איתך. וגם קיבלת את הניסוח של תשובה שלי על טיוטה. הראיתי לך את הפניה של הרבנים.
הרב נפתלין: שלחת לי במייל את המכתב שלך ושאלת אותי בטלפון, תגיד נתת את המכתב לפני המכרז? אמרתי "בחיים אני לא אתן" ולכן זה מה שכתבת".
60.
כך גם בישיבת השימוע השניה, מיום 29.5.18:

"יו"ר יהושע: סליחה החי לא יכחיש את החי, המכתב לפני שכתבתי אותו נכנסת אלי למשרד.
הרב נפתלין: אתה התקשרת אלי בטלפון.
יו"ר יהושע: אתה נכנסת אצלי במשרד ויש לי את התמונה לנגד עיני, אמרתי לך שהרבנים הראשיים הוציא מכתב כזה. אני לא רוצה להגיד עוד פעם מה שאתה הגבת כי יכול להיות שאני טועה בתגובה שלך, אבל אמרתי לך ולכן יש מציאות כזאת שהרבנים טועים? אמרתי לי לא, אז אמרתי לך יכול להיות שהבד"ץ נותן? ואז כתבתי את המכתב כמו שכתבתי
.."(עמ' 5).
61.
בהמשך הישיבה סתר עצמו המבקש וטען כי היו"ר ישי פנה אליו במייל, ולא בשיחת טלפון (עמ' 6). ולאחר מכן סייג המבקש את דבריו ואמר: "אני חשבתי שזה היה בטלפון והוא אמר שזה בעמידה (עמ' 7).
62.
הגם שאין כל משמעות איך פנה היו"ר ישי למבקש, ניתן ללמוד מתשובותיו של המבקש על אופן התנהלותו בחוסר תום לב. המבקש לא חלק על התוכן, אולם ביקש להסיט את הדיון לעניינים שוליים כגון כיצד נעשתה הפניה, וזאת במטרה לחמוק מתשובות ענייניות ביחס לעצם שליחת המכתב.
63.
כך פעל המבקש אף ביחס למועד הוצאת המכתב.
64.
המבקש נשאל ע"י ב"כ המשיבה "הנקודה החשובה זה שקיבלת מכתב וידעת שממוקד אליך שאלה קונקרטית הזאת, ענית לו ביושר וזה היה נכון בשעתו, שבועיים אחר כך מוציא מכתב כזה, כשאתה יודע שתשומת הלב מופנית לזה. מה יותר קל מלפנות ליו"ר ולשאול אתה זוכר ששאלת אותי? עכשיו אני מוציא"
65.
בתגובה התייחס המשיב למועד שליחת המכתב, אם המכתב נשלח חודש לאחר שנשאל על כך, או שבועיים לאחר שנשאל על כך, הגם ששאלה זו אינה מהותית כלל ואין בה כדי להפחית מחומרת המעשה.
66.
המבקש ניסה בתשובותיו להסיט את הדיון לשאלות שאינן רלוונטית כלל, היינו כיצד נעשתה הפניה ומתי, וזאת על מנת להתחמק ממתן תשובות בדבר המהות, והיא האם שלח את המכתב, תוך חריגה מסמכות ובניגוד לעמדת כבוד הרבנים הראשיים.
מכתב שהוא ידע שמשמעותו הכספית והעקרונית לצדדים מסויימים היא אקוטית.
67.
ביחס לעצם כתיבת המכתב, בתחילה טען המבקש כי לא הוציא מכתב בניגוד למכתב ששלחו כבוד הרבנים הראשיים לחברת ר.ס. בע"מ: "לא הוצאתי מכתב בניגוד למכתב זה (עמ' 5 שו' אחת לפני האחרונה). כך גם בהמשך: "אני אומר לא פעלתי בניגוד למכתב (עמ' 6 שו' 4-5) וכן "אמרתי לו לא הוצאתי מכתב כי אני לא מתערב במכרזים (כמ' 6 שו' 9).
68.
חרף האמור, לבסוף המבקש הודה כי שלח את המכתב.
69.
בניגוד לכל האמור לעיל, בסיכומיו טען המבקש כי בטרם שלח את המכתב לחברת בר מן, עדכן בכך את לשכת הרב שטרן. לו אכן היה מעדכן בכך בטרם השליחה, הרי שהיה מציין זאת אף במהלך השימוע, ואולם המבקש לא פעל כן, ולא בכדי.
70.
המבקש אישר בשימוע כי פעל בחוסר סמכות: "גם אני טועה ובטוח טעיתי כי אני נמצא פה היום. אני הייתי צריך לתפוס את הרב, תחתום אתה, תחתום אתה, וגם יהושע" (עמ' 4).
71.
היינו, המבקש הודה כי הסמכות להוציא את המכתב, הייתה בידי כבוד הרבנים הראשיים לירושלים, ולא בידיו. חרף האמור, הוציא מכתב, על דעת עצמו, בניגוד לעמדת כבוד הרבנים, ואף מבלי ליידע את כבוד הרבנים ואת יו"ר המשיבה מיד או בסמוך להוצאות המכתב.
72.
לטענת המשיבה המבקש כתב את המכתב שבועיים לאחר שנשאל על כך, היינו ביום 12.2.18, והפנתה למכתב בכתב יד ממועד זה, הזהה בתוכנו למכתב המאוחר יותר. המבקש הכחיש את שליחת המכתב במועד זה, אולם כאמור לעיל, עוד לפני יום 21.1.18 נשלח למשרד הביטחון אישור הכשרות, בהתאם למכתב מטעם חברת ר.ס. בע"מ.
73.
נוכח כל האמור לעיל, המבקש פוטר כדין, לאחר קיום שימוע וישיבת שימוע מאוחר נוספת(שהוסכם עלי בהליך ), בפורום הנדרש. ניתנה למבקש זכות שימוע, המבקש שטח טענותיו, אולם לא הפריך טענות המשיבה בדבר חריגה מסמכות. התנהלות המבקש גרמה עוגמת נפש רבה לשני מפעלים, ר.ס. שסיפק תבלינים לצבא במשך עשרות שנים, לחברת בר מן אשר זכייתה במכרז בוטלה, ואף גרמה להגשת בג"ץ כנגד המשיבה וכנגד כבוד הרבנים הראשיים.
74.
חרף כל האמור לעיל, המבקש לא נטל כל אחריות, לא התנצל, ולא הבין את חומרת מעשיו.
75.
בנסיבות אלה, נראה כי לא נותרה למשיבה כל ברירה, אלא לפטר את המבקש. כל תוצאה אחרת הייתה חסרת אחריות, בעיקר שעה שעסקינן במתן כשרות לעסקים, היינו בדיני נפשות ממש, כמצוין בפרוטוקול ישיבת הוועדה הממונה מיום 19.6.18:

"הדיון ברב נפתלין הוא דיון בעובד המשמש מפקח כשרות אזורי האמור לפקח על עשרות בתי עסק באמצעות משגיחי הכשרות המועסקים בבית העסק, מידת הפיקוח על מפקחי הכשרות האזוריים הוא במידה רבה רופף ונסמך בעיקר על האימון שהרבנות והמועצה נותן בהם שימלאו תפקידם כראוי הן מבחינת נוכחותם בעבודה והן מבחינת האחריות המקצועית המוטלת על כתפיהם. זהו אימון שאין למעול בו גם לא בשל קלות דעת, דווקא ממפקחי הכשרות מצופים דפוסי התנהגות אחרים במיוחד בעניין ההקפדה היתירה שצריך לנקוט בכשרותם של מוצרי מזון. פגיעה או סטייה מאימון זה מביאה לידי החטאתו של ציבור שלם, ציבור המקפיד על כשרות המזון. דווקא מעשיו של הרב נפתלין ומעורבותו בהליך המכרז של משרד הביטחון הם המחייבים הוצאתו ממעגל העוסקים בכשרות. הבנה או הבלגה של מעשיו יש בהם כדי לשדר מסר מוטעה לכל העוסקים בענייני הכשרות...
" (דגש ש.ש.)
מילה בסלע.

התנהלות קודמת של המבקש
76.
כאמור, המבקש פוטר אך ורק בעקבות הטענות בדבר חריגה מסמכות ובניגוד לעמדת הרבנים הראשיים, ולא בגין עניינים אחרים. יחד עם זאת, נוכח טענות המבקש לפיהן במשך 20 שנות עבודתו במשיבה לא היו כלפיו טענות, אין מנוס מהתייחסות לטענה זו.
77.
מפרוטוקול ישיבת הועדה הממונה מיום 19.6.18 עולה כי בתיק האישי של המבקש מצוינות תלונות על תפקוד המבקש. בשנת 2009 הוזמן המבקש לשימוע בעקבות דו"ח מבקר המדינה משנת 2008 הקובע: "משרד מבקר המדינה רואה בחומרה יתרה את התנהלותו של מפקח הכשרות שאול נפתלין" לא זו בלבד שעבד בעבודה פרטית ללא היתר, הוא מסר למבקר המדינה מידע שאינו נכון ועל ידי כך ניסה לשבש את הביקורת. התנהלות זו היא בגדר פגיעה בטוהר המידות". (דגש ש.ש.)
78.
חרף האמור, בישיבת יום 31.7.18 מסר המבקש כי
יש דו"ח של מבקר המדינה על המועצה הדתית בירושלים, אולם הוא לא נוגע אליו ונמסר לו כי לא נפל דופי בעבודתו (עמ' 4-5). התברר כי המבקש התייחס לדו"ח עתידי. כאשר נשאל על דו"ח קודם השיב "2010 זה לפני 8 שנים ואני לא צריך לענות" (עמ' 5 שו' 7).
79.
בשנת 2010 נערך למבקש שימוע נוסף, בעקבות דיווח כוזב בדו"ח הנוכחות. המבקש טען אז בכתב כי "אכן, טעות נפלה בידי הח"מ מחוסר תשומת לב, והח"מ מתנצל על כך... טעות זו נפוצה, ושכיחה אצל רבים, ביניהם גם מנהל המחלקה עצמה". מדובר היה בדיווח נוכחות עבור תקופה שבה היה המבקש בחו"ל.
80.
ביום 10.6.13 שלח מר יעקב רוחמקין מייל ליו"ר המשיבה בזו הלשון: "אני חושב, שא"א לעבור לסדר היום בקשר לנפתלין, אחת הסיבות העיקריות, שלחצתי זה זמן רב, בקשר לדיווחים היא נפתלין, שאגב אין לי קשר איתו זה זמן רב, בין היתר לא הגיב לטלפונים וכדומה, חייב לקרוא לו לסדר".
81.
בשנת 2016 נשלח למשרד לשירותי דת דיווח בגין התנהלות המבקש ואף הועלתה טענה למינוי משגיח תוך ניגוד עניינים.
82.
ביום כ"ג אדר תשע"א שלח כבוד הרב שלזינגר, ראש מערך הכשרות ברבנות ירושלים מכתב ליו"ר מהשיבה לפיו: "עם כל הידידות שלי למפקח שאול נפתלין, אבל הוא ממש לא מתאים לעבודתו. הוא לעולם לא זמין, לא אני ולא אף אחד מהמשגיחים או בעלי העסקים לא יכולים להשיג אותו, וכך אי אפשר לעבוד. אבקשך לטפל בענין בהקדם, אחרי שנים של סבלנות אין קץ". (דגש ש.ש.)
83.
ביום כ"ו אדר תשע"א שלח כבוד הרב שלזינגר מכתב נוסף ליו"ר המשיבה בשמו ובשם קבוצת אברכים שטובת הציבור חשובה להם ולפיו המבקש אינו ממלא את תפקידו, עסוק כל יום וכל היום בתפקידו כעו"ד ומטפל בכמאה תיקים בשנה. המבקש לא מקדיש מזמנו אפילו שעה אחת בשבוע למערכת הכשרות, הגם שאחראי על אזור גדול שבו מצויים עסקים רבים, חלקם בכשרות מהדרין. "זוהי בושה וחרפה למערכת הכשרות שבה מועסק אדם שאיננו ראוי... אנו בטוחים שכבודו... ידאג להחליף את המפקח "הרב" שאול נפתלין באופן הדחוף ביותר כי זו מכשלה גדולה מאוד לציבור שומרי התורה".
84.
הוכח לכאורה
כי המבקש עו"ד, לרעייתו משרד עו"ד וכי הוא הופיע בהליכים משפטיים כעו"ד בנוסף לתפקידו ברבנות.
85.
מכל האמור לעיל עולה כי כנגד המבקש היו מספר תלונות קודמות וחמורות, על דיווחים שלא כדין, על אי מילוי התפקד, אי זמינות ועוד, בחלקם אף הודה . הוכח לכאורה שלא מדובר בעובד שלא נפל רבב בהתנהלותו. ההיפך הוכח לכאורה שהתנהלותו, לאורך שנים מעוררת קושי לשון המעטה.

טענת ההתנכלות:
86.
המבקש טען להתנכלות מצד מר ישי וכי הוא שפעל לפיטורי המבקש.
87.
יו"ר המשיבה העיד כי אין לו דבר נגד המבקש (עמ' 10 שו' 1).
88.
יו"ר המשיבה נשאל כיצד השאיר את המבקש בתפקידו, חרף טענותיו בדבר התנהלות המבקש בעבר ומסר כך:

"ת. ב-2008 היתה החלטה שהוא נשאר בתפקידו בתנאים כפי שפורטו בהחלטה ובפרוטוקול של השימוע. התנאים לא קויימו.
ש. 10 שנים שאתה טוען שהתנאים לא קויימו ואתה נותן לו להמשיך לעבוד בלי לעשות שום דבר.
ת. את מתלוננת על אורך רוח שיש לי כלפי העובדים? גם אחרי המכתב של הרב שלזינגר לא פיטרתי אותו. גם אחרי הדרישה הישיבה של מנהל האגף לא פיטרתי אותו. לא עשיתי את הזה כי אז הוא לא היה זכאי לפנסיה. והשאלה של 7 ילדים שיש לכם לגדל היתה יותר מעיבה מהיום. יכול להיות שטעיתי" (עמ' 13 שו' 7-13).
89.
יו"ר המשיבה אף נשאל על המועד שבו הודע למבקש על ההחלטה לפטר את המבקש ומסר:

"באופן עקרוני, במהלך שנות כהונתי, גם כשקיבלנו החלטה לפטר, לא פיטרנו בחודש שלפני פסח ובחודש שלפני חגי תשרי, גם לא הוצאנו לגמלאות. תמיד השהינו את זה לאחרי החג כדי לא להעיב על החג של העובד"
(עמ' 11 שו' 26-27).
90.
מהאמור עולה כי יו"ר המשיבה נמנע מלפטר את המבקש חרף קיומם של שימועים קודמים בגין התנהלותו הלקויה, וזאת תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות ובאי זכאות לפנסיה באותן תקופות. גם בפעם זו
נקט יו"ר המשיבה ברגישות עת דחה את ההודעה על הפיטורים לאחר החג.
91.
בנסיבות אלה, הטענה להתנכלות אישית נדחית. הוכח כי יו"ר המשיבה נהג כלפי המבקש לפניי ולפנים משורת הדין. זאת לאורך זמן וגם עתה.
92.
המבקש לא עיגן טענותיו בדבר התנהלות לא תקינה של יו"ר המשיבה בעניין הליקויים במפעל ר.ס. בע"מ לאחר ההכשרה לפסח. מעדותו של יו"ר המשיבה עולה כי התעודה ניתנה למפעל כבר בינואר, כמו למפעלים אחרים. המבקש פנה בעקבות ליקויים שמצא במפעל, בהתאם לסמכותו, התלונה נבדקה וטופלה (עמ' 26 שו' 11-18).

אכיפה בררנית
93.
המבקש טען כי גם מזכירת המשיבה שלחה אישור כשרות למפעל ר.ס. בע"מ ולא הוזמנה לשימוע בגין כך.
94.
הטענה כלפי עובדת זו נטענה בעלמא, העובדת לא הוזמנה לעדות ולא הוכח דבר בעניינה.
95.
מעבר לכך, אף לו הוכח כי עובדת אחרת פעלה בחוסר סמכות, אין בפעולה זו, כשלעצמה, כדי לחייב הזמנה לשימוע, ויש לבדוק את כלל הנסיבות. ודאי שאין בכך לתקן את הליקויים בהתנהלות המבקש .
96.
עוד יש הבחנה מהותית ביניהם המבקש הוא "מפקח כשרות" , בעל חובת אמון מוגברת, ולא " מזכירה" על כל המשתמע מההבדל. כאמור טענתו נטענה בעלמא ולא הוכחה לכאורה.
97.
לו פעל המבקש אך בחריגה מסמכותו, סביר להניח כי לא היה מוזמן לשימוע. עיקר הטענות כלפי המבקש הן שפעל בניגוד לעמדת הרבנים הראשיים באותה נקודת זמן, מאחורי גבם, בלי לידע או להתייעץ עם הרבנים ועם יו"ר המשיבה, והסתיר,
הגם שנשאל על כך, ואף גרם ליו"ר המשיבה לשלוח למשרד הביטחון מכתב שאינו נכון. כתוצאה כאמור בוטל מכרז של משרד הביטחון, תוך גרימת נזק כלכלי ואף הוגש בג"ץ בעניין.
98.
משאין הנידון דומה לראיה, ויש אבחנות מהותיות, ומשלא הוכח לכאורה ,טענת המבקש בדבר אכיפה בררנית, נדחית.

המתנה להחלטת מבקר המדינה בענין המבקש כחושף שחיתות
99.


המבקש טען כי פנה למשרד מבקר המדינה בבקשה כי יוגדר כחושף שחיתות.
100.
המבקש לא צרף את נוסח הפניה, לא ציין מתי לאחר קבלת מכתב הפיטורים הגיש את הבקשה ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.
101.
מעבר לצורך יצוין כי נוכח הביקורת הקשה בעניינו של המבקש מצד משרד מבקר המדינה, כבר שנים, וכן שעה שהמבקש עצמו טוען כי הגיש את הבקשה רק לאחר פיטוריו, אין הצדקה
להמתין עד שבקשתו בעניין זה תידון ותוכרע
על ידי משרד מבקר המדינה.
102.
מכל מקום, אין להמתין עד לקבל עמדת משרד מבקר המדינה, נוכח העומס המוטל על מפקחי הכשרות נוכח הראיות שהגיש המבקש בהליך.
103.
ענייני כשרות אינם סובלים דיחוי, אין מקום להשאיר ספיקות בכל הנוגע לכשרות. גם מטעם זה הטענה נדחית.


שיהוי
104.
המשיבה טענה לשיהוי ולמעשה עשוי כיוון שהפיטורים נכנסו לתוקף כבר ביום 1.5.18 והוכנס עובד במקום המבקש.
105.
הבקשה הוגשה ביום 15.7.18. הודעת הפיטורים נשלחה למבקש כאמור ביום 29.6.18, יום שישי, כך שהגיעה למבקש רק ביום 1.7.18.
106.
הגם שניתן היה להגיש את הבקשה במועד מוקדם יותר, לא מצאנו כי הבקשה הוגשה בשיהוי. אין להתייחס למועד 1.5.18, שהנו מועד קודם לישיבת השימוע המאוחר , שנקבעה בהסכמת הצדדים.
107.
נוכח האמור, טענת המשיבה לפיה הבקשה הוגשה בשיהוי, נדחית.


ניקיון כפיים
108.
תשובותיו של המבקש הן בשימועים שנערכו לו והן בבית הדין היו מתחכמות, לא ענייניות, וניכר כי המבקש מנסה לזרות חול בעיני המשיבה ובעיני בית הדין.
109.
המבקש אף סתר עצמו ביחס למכתב ששלח בחוסר סמכות, כאמור לעיל ולא רק בעניין זה.
110.
נוכח כל המפורט לעיל, התרשמנו כי הבקשה נגועה בחוסר ניקיון כפיים.

מאזן הנוחות
111.
המבקש טען כי בבוא בית הדין לבחון את מאזן הנוחות יש להביא בחשבון את שנות עבודתו הרבות במשיבה, וכי לא נפל פגם בעבודתו ולפיכך דחיית הבקשה תביא בן לפגיעה בעיסוקו ובשכרו והן לפגיעה בשמו הטוב. עוד טען המבקש כי לו תופסק עבודתו עד למתן

פסק דין
בעניינו בהליך העיקרי, תפגע באופן ממשי בסיכוייו לסעד העיקרי בתביעתו לאכיפת המשך יחסי העבודה באמצעות ביטול הפיטורים.
112.
מנגד טענה המשיבה כי המבקש הופרש לפנסיה ומקבל גמלה בגובה כ- 40% משכרו. המשיבה צרפה עותק מתלוש תשלומי הפנסיה לחודש 6/18 ממנו עולה כי המבקש קבל סך של 4,731.24 ₪.
אף בכך יש להוכיח לכאורה כי הבקשה היא לצו עשה , לאחר שהוצא לפנסיה, מעשה עשוי, סעד שיינתן במשורה.
113.
עוד ציינה כי התובע עו"ד במקצועו, וכי ההמתנה עם פיטוריו, למרות תלונות חוזרות במהלך השנים,
הייתה לאפשר לו פרישה מכובדת ולא לפגוע בו.
114.
בשים לב לכל האמור לעיל, ולדחיית טענות המבקש בעניין תפקודו כעובד, מצאנו כי מאזן הנוחות נוטה לרעת המבקש.
115.
מדובר במעשה עשוי
וקיים צד - והוא המפקח החדש, שגם עליו שומה על בית הדין לחשוב ואת הנוחות והאינטרס שלו על בית הדין לשקול. גם בעניין זה הכף נוטה לרעת המבקש.
116.
צד נוסף חשוב לא פחות הוא הציבור הרחב, בין אם יצרנים ובין אם עמך שומר כשרות, שגם האינטרס שלהם, לסמוך בלב שקט על כשרות, מטה את הכף לטובת המשיבה במאזן הנוחות.
117.
נוכח מכלול האמור, מאזן הנוחות מצדיק דחיית הבקשה.

סוף דבר
118.
מכל האמור לעיל עולה כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו, ולא הוכיח לכאורה כי נפל פגם בהליך הפיטורים. כך גם לא הוכחה התנכלות מצד המשיבה או מי מטעמה. בנסיבות אלה אין מקום לאכיפת יחסי העבודה על המשיבה.
119.
מנגד, המשיבה הוכיחה לכאורה כי הפיטורים נעשו כדין, לאחר קיום שיחת שימוע וכן שיחת הרחבת שימוע, לאחר הליך משפטי,
בנוכחות הגורמים המוסמכים. הוכח לכאורה כי הפיטורים נעשו משיקולים מקצועיים, ענייניים ונוכח התנהלות המבקש, כמפורט בהרחבה לעיל. הוכח לכאורה כי נעשה נסיון לשיבוץ חלופי שלא הצליח. השימוע המאוחר נעשה כיאות ובנפש חפצה ועל כן הוכח לכאורה כי ההחלטה לפטרו נעשתה לאחר שניתנה לו הזדמנות אמיתית לטעון.
120.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
הפיטורים נותרים על כנם.
121.
לאחר ששקלנו, נוכח התוצאה היה מקום להשית הוצאות על המבקש,יחד עם זאת נוכח פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין פנסיונרים, ולא בלי היסוס ,כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשע"ט,
(
21 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.










נציג ציבור עובדים
מר גולדברג

נציג ציבור מעסיקים
מר הומינר

שרה שדיאור
, שופטת












סעש בית דין אזורי לעבודה 35233-07/18 הרב שאול נפתלין נ' המועצה הדתית ירושלים (פורסם ב-ֽ 21/10/2018)