פסקי דין על אליעזר אוחיון | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

50879-11/17 בל     04/11/2018




בל 50879-11/17 אליעזר אוחיון נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 50879-11-17



לפני
כב' השופט טל גולן

נציג ציבור (עובדים) גב' ויולט ח'ורי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב בר-אל


התובע:

אליעזר אוחיון

ע"י ב"כ: עו"ד יעקב חדאד


-

הנתבע
:

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב-גולן


פ ס ק

ד י ן


1.
מבוא – לפנינו מונחת תביעתו של התובע, מר אליעזר אוחיון
(להלן: "התובע") כנגד החלטת הנתבע – המוסד לביטוח לאומי
(להלן: "הנתבע"). בהחלטתו מיום 10.8.2017 דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר באירוע שאירע לו כפגיעה בעבודה. התובע הינו
יליד שנת 1940 ועובד כמתווך מקרקעין מאז שנת 1998. בתביעתו
טען התובע לקיומו של אירוע תאונתי ביום 18.1.2017, כאשר במהלך עבודתו הוא יצא מחנות של לקוח שלו במתחם "מול הרים", נתקל במרצפת בולטת ונפל (להלן: "התאונה"). לטענת התובע התאונה התרחשה כאשר הוא היה בדרכו לרכב בתום פגישת עבודה, כדי לחזור למשרדו.

2.
טענות התובע – התובע טוען כי בעת הרלוונטית לתביעה הוא עבד כמתווך נכסים, והיה מעורב בעסקה להשכרת נכס במתחם "חני סנטר" – נכס שהושכר לידי מר פינאן חליחל (להלן: "פינאן"). לטענתו, השוכרים הקודמים של הנכס עזבו כחודשיים לפני קרות התאונה את המתחם ועברו לעבוד במתחם "מול הרים", ורכושם עדיין נותר במתחם "חני סנטר". לטענתו של התובע, הוא הגיע ביום התאונה למתחם "מול הרים" כדי לבקש מפינאן לפנות את רכושו ממתחם "חני סנטר", מאחר ומנעול הדלת בנכס היה פרוץ ומקולקל. תביעת התובע להכיר באירוע כתאונת עבודה נדחתה כאמור על ידי הנתבע, וזאת על בסיס הנימוק כי לא הוכח כי נגרם לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. הנתבע כפר בכך שאירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו ביום 18.1.2017 (ראו סיכומי הנתבע, סעיפים 47-46). כמו כן, הנתבע טען לחילופין, כי התובע נפל ונחבל קלות במקום אחר, וניסה להתאים את הנפילה הנטענת כפגיעה בעבודה (ראו סיכומי הנתבע, סעיף 5).

3.
הכרעת בית הדין בתובענה – בדיון שנערך ביום 16.7.2017 שמענו את העדים בהליך – התובע מחד גיסא, ומאידך גיסא עדי הנתבע: הגב' קדיה אמסלם, חוקרת מטעם המוסד לביטוח לאומי
(להלן: "אמסלם") וכן מר מוחמד טאהא, שהינו אחראי אחזקה במתחם "מול הרים" שבו התרחשה התאונה הנטענת (להלן: "טאהא"). לאחר ששמענו את העדים ועברנו על כלל המסמכים בתיק, וכן על סיכומי הצדדים, מצאנו לנכון לדחות את התביעה. לטעמנו, התובע כלל לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו באשר להתרחשותה של התאונה הנטענת. להלן נפרט את הטעמים לקביעתנו שבנדון.

4.
ראשית, וביחס לגרסתו של התובע:
בטופס הודעה על פגיעה בעבודה מיום 27.3.2017 תיאר התובע את נסיבות התאונה כך: "ביציאה מעסק של פינאן חליחל לכיוון המתחם כשהלכתי על מדרכה מרצפת וכשנפלת רגל ימין נתקלה במרצפת בולטת וכך נפלתי. שומר שהיה במקום עזר לי לקום!!". בטופס תיאר התובע עוד, כי הוא נפגע ב"צלעות + כתף + ירך + קרסול + חזה + ראש". גרסה "משופרת" לזו המופיעה בטופס ההודעה מסר התובע בהודעה לחוקרת אמסלם ביום 22.6.2017, וכך הוא תיאר את נסיבות התאונה: "... יצאתי מהמספרה של פינאן לכיוון הרכב שלי, שחנה מול סופר "אושר עד". תוך כדי הליכה על המדרכה של המתחם, ליד העגלות של הסופר, נתקלתי במרצפת של המדרכה, שבלטה כס"מ או יותר, והשתטחתי קדימה על צד ימין שלי. מהראש ועד הרגל. שכבתי על הרצפה כמה דקות וחטפתי מכה בראש ואז שומר של אושר עד בא אלי ועזר לי לקום לאט לאט. שאל אותי אם הכל בסדר והתיישרתי והלכתי לאוטו לבד. ישבתי באוטו קצת 10-15 דקות ואז נסעתי משם הביתה...".

5.
ניתן לראות כי בגרסה זו הוסיף התובע כי מדובר במרצפת במדרכה שבלטה ב"ס"מ או יותר"; הוסיף כי הנפילה אירעה ליד עגלות הסופר; הוסיף כי בנפילתו קדימה השתטח קדימה על צד ימין ומתאר גם כי הוא שכב מספר דקות וספג פגיעה גם בראשו. אולם, בניגוד לאותו תיאור מתפתח,
נציין כי לא היו כל עדים מטעם התובע לאירוע הנטען, ויש בכך כדי לפגום במידה רבה בטענות התובע. כל זאת, כאשר התרשמנו כי גרסתו של התובע אינה אמינה, והיא רצופה בסתירות ובאי-דיוקים. יש אף לזכור, כי ביחס לתובע, מי שתבע בעבר את הנתבע כ-10 פעמים וגם ביחס לנפילות נטענות (ראו נ/4), יפים הדברים הבאים: "
כאשר עסקינן בעובד עצמאי, לא קמה החזקה הקמה לעובד שכיר לפיה תאונה
שאירעה תוך כדי העבודה אירעה גם עקב העבודה, עד שלא יוכח אחרת
" (עב"ל (ארצי) 66/10 נווה – המוסד לביטוח לאומי
).

6.
וביתר פירוט, ביחס לאי-הבאת העדים: התובע לא הביא לפנינו את עדותו של המאבטח שעזר לו, כך לטענתו, לקום לאחר הנפילה. בהודעתו בפני
החוקרת אמסלם ביום 19.7.2017 סיפר טאהא כנציג מתחם "מול הרים", כי התובע אמר לו שהוא נפל ממרצפת בולטת, ושהוא לא נפל ממש על הרצפה, היות שמישהו תפס אותו. טאהא אף סיפר כי התובע אמר לו "... שבמקרה שומר שעבר שם תפס אותו לפני שנפל על הרצפה". אולם, כאשר טאהא ניסה לברר עם השומרים במתחם לגבי התאונה, אף שומר לא ידע במה מדובר (ראו דו"ח החקירה של הנתבע מיום 20.7.2017, וביחס לתשאול של טאהא שבוצע על ידי החוקרת אמסלם ביום 19.7.2017). בפני
נו טאהא גם טען, כי "יש לי מצלמה שמכוונת בחנות ולא ראיתי אותו יוצא מהחנות" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 10). לתובע לא היה מענה לכך, וכאשר נשאל בחקירתו הנגדית "
אם אני אומרת לך שנעשה בירור עם השומרים ואף אחד לא ידע במה מדובר?
", הוא השיב בצורה בלתי מספקת ש"אני מבקש מכונת אמת. אין לי תשובה".

7.
כמו כן, גם תצהירו של פינאן, שהוגש תחילה כתמיכה לטענות התובע (ובניגוד מוחלט לטענות שהעלה פינאן בפני
החוקרת אמסלם), נמשך מתיק בית הדין עקב אי התייצבותו לדיון ההוכחות. גם בכך יש כדי לפעול לחובת התובע (סעיפים 26-25 לסיכומי הנתבע). כל זאת, כאשר בחקירתו של פינאן בפני
הנתבע ואשר נערכה ביום 19.7.2017, הוא לא זכר האם התובע היה אצלו ביום התאונה הנטענת; הוא לא ידע מתי היתה בדיוק התאונה הנטענת; הוא לא יכול היה להגיד אם התובע היה אצלו באותו יום או לא; לא היה לו כל רישום או תיעוד לביקורים של התובע אצלו (סעיף 20 לסיכומי הנתבע). גם בשיחה טלפונית מוקדמת יותר שערכה החוקרת אמסלם עם פינאן ביום 10.7.2017, הוא לא זכר פרטים אודות התאונה הנטענת, למעט העובדה שנזכר כי התובע סיפר לו בדיעבד כי החליק במתחם ונפגע בצלעות. פינאן לא ידע לומר היכן התובע נפל ומתי, לא ידע מהיכן הגיע ולאן פניו מועדות (סעיף 18 לסיכומי הנתבע). על כן, יש להסיק כי לא הובאה בפני
נו כל עדות ממשית, תיעוד אובייקטיבי ו/או כל חיזוק ביחס לקרות האירועים, מלבד טענותיו של התובע עצמו, שממילא אינן מקובלות עלינו.

8.
שנית, בגרסתו של התובע נמצאו סתירות רבות, עד כדי שיש בהן כדי לערער באופן מהותי את גרסתו. כך למשל, התובע טען תחילה וכפי שכבר צוין, כי הוא הגיע למקום התאונה במתחם "מול הרים" כדי לבקש מפינאן שיפנה את חפציו מהנכס. זאת, מאחר ומנעול הדלת היה פרוץ ומקולקל והייתה "סכנה וודאית", כלשונו, שמאן דהוא ייקח את חפציהם ולא הייתה כל אפשרות לנעול את הדלת. לטענתו של התובע, הוא ביקש כי פינאן יפנה את חפציו מהנכס כדי שהוא יוכל להציעו לשוכרים פוטנציאליים (ראו סעיפים 5-4 לתצהיר). בשונה מכך, בהודעה שנגבתה מהתובע, הוא אמר ש"באותו יום של התאונה אני הגעתי למול הרים כדי לדבר עם פינאן לגבי הציוד שעדיין בנכס בחני סנטר... ישבתי איתו חצי שעה או 40 דק', שתינו גם כוס קפה, והוא הבטיח שמחר ישלח משאית ויקח את כל הציוד". ניתן לראות, כי אין שום זכר לטענת הסכנה הוודאית שאותה העלה התובע רק בשלב מאוחר. זאת ועוד, כשנשאל התובע בחקירתו ביום 22.6.2017 האם פינאן ידע על התאונה, הוא השיב "אולי כן אולי לא". בניגוד לכך, בעדותו בפני
נו הוא טען, וכאשר נשאל ממתי פינאן ידע על הנפילה, כי "לאחר יומיים או שלושה או משהו כזה".

9.
גם בנוגע לתיקון המנעול הציג התובע גרסה שהתחלפה והשתנתה. תחילה, התובע אמר בהודעתו בפני
החוקרת אמסלם כי "אני לא המשכתי לטפל בזה בגלל התאונה... אני יודע שהיה צריך להחליף שם מנעול ואני דאגתי להזמין את ג'וני לוק מנעולים והוא החליף מנעול לנכס. שילמתי לו וקיבלתי חשבונית ובסאם יודע על זה". יחד עם זאת, לא הוצגה כל חשבונית כהוכחה לתיקון המנעול. לעומת זאת, בדיון ההוכחות נשאל התובע מתי תוקן המנעול, ועל כך הוא השיב כי "מאוחר יותר, באותו היום הלך לג'וני לוק. אני מתקן. לאחר מספר ימים נודע לי שעדיין לא תיקנו את המנעול אז אני הלכתי לג'וני לוק ... והוא בא ותיקן ושילמתי לו והייתה לי חשבונית שאותה נתתי לפינאן שנתן לי בחזרה סך של 150 ₪" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 16). כל זאת, בניגוד לטענה הקודמת, לפיה הוא הלך לביתו מייד לאחר התאונה. יתירה מכך, בדיון ההוכחות נשאל התובע מדוע הוא בא לתקן את המנעול רק לאחר מספר ימים, והוא השיב כי "זה היה כדרך אגב... לגבי המנעול, באותו יום שהייתי במנהלת, נודע לי שעוד לא תקנו את המנעול, וזה מרחק של 30 מטר מהם.." (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 3). זאת ועוד, בתחילה התובע טען כי כבר באותו יום הוא הלך לג'וני לוק לתקן את המנעול, וכלשונו – "מאוחר יותר, באותו יום הלכתי לג'וני לוק" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 17). לאחר מכן הוא טען כי רק לאחר מס' ימים, כאשר נודע לו שהמנעול לא תוקן, הוא הלך לתקן אותו (עמ' 8, שורה 18). לעומת דברים אלה, התובע טען כי לאחר החבלה לא עניין אותו מה קורה עם הנכס, וכי הוא בא לתקן את המנעול "כדרך אגב..." (ראו עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 4).

10.
נוסף על כך, גם בנוגע לפינוי הנכס נמסרו מספר גרסאות – בהודעה לחוקרת אמסלם מיום 22.6.2017 אמר התובע כי פינאן הבטיח לו שלמחרת הוא ישלח משאית לנכס ויקח את כל הציוד. כאשר נשאל התובע האם פינאן ביצע זאת לבסוף, הוא אמר כי הדבר בוצע "אחרי שלושה ימים רק". לעומת זאת, בדיון בפני
נו התובע טען כי הנכס פונה רק לאחרונה. בנוסף, וכאשר עלתה השאלה מדוע התובע לא התקשר לעדכן את פינאן בנוגע לנכס, טען בפני
נו התובע כי "לא חשבתי להתקשר. באתי אליו, יותר טוב". אולם, לא הועלה בפני
נו הסבר שמניח את הדעת מדוע התובע לא התקשר לפינאן והיה צריך להגיע אליו פיזית, ומה גם שהתובע עצמו מסר לחוקרת אמסלם ש"היום עושים הכל בטלפון".

11.
באשר לרישומיו של התובע ביומנו, הרי שגם אין בהם כל ממש, ולא שוכנענו כי המדובר ברישומים מהימנים ואשר ניתן להסתמך עליהם.
התובע צירף העתק רישום ביומנו שבו הוא תיעד את ענייני העבודה מיום התאונה, ושם נרשם בכתב יד לא קריא משעה 16:00 ואילך כך: "פינאן ... נפילה במיתחם... בגוף ובצלעות בעיקר". כאשר נשאל התובע על ידי החוקרת אמסלם מתי הוא ערך את הרישום שקיים ביומן לגבי התאונה, הוא השיב כי בתאריך התאונה לא מופיע רישום לגבי התאונה – טענה שאינה מתיישבת עם הרישום עצמו. בהמשך וכאשר הבין כי כן קיים רישום על התאונה ביומנו, הוא ניסה להסביר כי הרישום נערך בדיעבד.
בנוסף, ראו ביחס לכך גם בחקירתו הנגדית של התובע, בתחתית עמ' 6 לפרוטוקול דיון ההוכחות ועד עמ' 7, ממנה עולה כי לא ברור מדוע התובע רשם את הפגישה הנטענת עם פינאן, כאשר זו ממילא לא היתה מתואמת מראש. לבסוף נציין, כי התובע טען תחילה כי הוא לא עבד כל התקופה בה היה מושבת בשל הנפילה הנטענת, אך כאשר פינאן טען בפני
ו, כך לשיטתו, שלא פינו את המקום ולא תקנו את המנעול, השיב לו התובע "אני בדרך לשם ואני יכול לעשות את זה בלי בעיות, ואבקש מג'וני לוק. זה לא שזה גורם לעומס על הגוף שלי. (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 16). בניגוד לכך, התובע טען בהודעה בפני
החוקרת אמסלם כי הוא לא יכול היה לעבוד ובקושי זז.

12.

אי דיוקים נוספים נמצאו באשר לגרסת התובע לאופן בו הוא קובע פגישות עבודה: בחקירתו על ידי החוקרת אמסלם, התובע נשאל כיצד מתנהל יום עבודתו והשיב כך: "אני מתחיל יום ב 8:30 – 9:00 בדר"כ. אין שעה מוגדרת לסוף יום . אני עובד מראשון עד שישי ...בשאר הימים הולך או למשרד או לאיזה"ת לראות מה התחדש...". לאחר מכן הוא נשאל כמה שעות ביום הוא מסתובב והשיב: "אין שעות. יש מבנים ונכסים שהם אצלך צד ג' שאני גם מסתובב לראות שהכל בסדר שם אין לי שעות קבועות במשרד ואין שעות קבועות בשטח. הכל לפי איך שיום העבודה זורם...". בתצהיר נמסרה גרסה שונה, ונטען כי "כמנהג ודפוס התנהגות קבוע שרגיל אליו שנים רבות הוא נוהג לרשום ביום את כל פגישותיו ומטלותיו" (סעיף 9 לתצהיר). בעדותו לפנינו התובע שוב סתר את עצמו, ותחילה גרס כי לא היה צורך לתאם פגישה מראש עם פינאן (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 4) ומיד בהמשך גרס כי "יש פגישות מתואמות מראש" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 19), וכל זאת – בניגוד מוחלט לאופי עבודתו כפי שמסר לחוקרת.


13.
ביחס לבליטה במרצפות מהן התובע נפל לטענתו – גם כאן, טענת התובע מעלה תמיהות, שכן
כאשר הוא נשאל "איך בדיוק נפלת מהמרצפת", הוא ענה שאינו יודע. זאת ועוד,
התובע טען כי ישנה בליטה של 1 או 2 ס"מ במרצפות מתחם "מול הרים" ובאופן ספציפי באזור שבו הוא נפל, וכי המשטח באזור הנפילה הינו משופע. אולם, טאהא טען בהודעתו מיום 19.7.2017 – והדברים לא נסתרו, כי הוא לא ראה שום דבר בולט באזור הנפילה הנטענת, וכי עד עצם היום הזה לא תוקן שום דבר. גם בפני
נו הוא העיד, וגם בשלב זה הגרסה מקובלת ואמינה עלינו, כי אין כל מפגע במקום שנפל התובע.

14.
שלישית, בפני
נו התובע טען כי "כשנפלתי והרימו אותי כבר הצלחתי להגיע לרכבי ונסעתי הביתה, כי הבנתי שיש לי מכות חזקות שיחלפו בבוא הזמן". בניגוד לכך, התובע טען בהודעה שנגבתה בפני
החוקרת אמסלם ביום 22.6.2017 כי "בהתחלה לא הרגשתי כלום. לא היו לי כאבים...". עוד נציין, כי פנייתו הראשונה של התובע לטיפול רפואי נערכה רק ביום 22.1.2017, קרי – ארבעה ימים לאחר התאונה. באותה פניה התלונן התובע על כאבים במרפק, חזה מימין, ירך וקרסול מימין. באותה עת לא נמצאו ממצאים כלשהם שהעידו על חבלה כלשהי, למעט רגישות בכתף ובחזה, ואף לא צוין דבר לגבי פגיעה בראש שנטענה בהמשך, לגבי שברים בשיניים. כל זאת, למרות סמיכות הזמנים לתאונה הנטענת. ודוק – פניה מאוחרת יחסית אינה מתיישבת עם טענתו של התובע ולפיה הוא סבל מ"כאבי גיהנום" במהלך הלילה שלאחר הנפילה, ויום לאחר מכן הוא לשיטתו כלל לא הצליח לקום מהמיטה.

15.
לאחר מכן, ביום 25.1.2017 נערך לתובע צילום חזה, ולא נראה בו שבר; ביום 1.2.2017 ישנו רישום רפואי נוסף שבו חזר התובע על תלונותיו; ביום 8.2.2017 פנה התובע למיון בית החולים "העמק" לגבי סחרחורות שהוא החל להרגיש אותן יום לפני כן, וקישר אותן לתאונה הנטענת. האבחנה היתה כי אין עדות לממצא חבלתי. כמו כן, אובחן כי התמונה מתאימה לאירוע ורטיגו התקפי תנוחתי. נפנה בעניין זה גם לסיכומי הנתבע, המצביע על כך שבפני
בית הדין התובע טען כי הוא נפל לאורך כל צד ימין (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 12). אולם, ביום 8.2.2017 וכאשר התובע פנה למיון והתלונן לראשונה לליקוי בראש, החבלה מצד שמאל יוחסה אך ורק לצד שמאל של הראש, וגם אז לא נצפו סימני חבלה (סעיף 10 לסיכומי הנתבע). זאת ועוד, בכתב התביעה הועלו לראשונה טענות ביחס לפגיעה בשלוש השיניים הקדמיות, כאשר לגבי ליקוי נטען זה מעולם לא הוגש תיעוד רפואי כלשהו, ואין כל אסמכתא גם לפגיעה באותו אזור בגוף (סעיף 12 לסיכומי הנתבע).

16.
לסיכום – לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע להוכיח את התאונה הנטענת ועל כן דין התביעה להידחות.
ציינו רק חלק מהסתירות ואי-הדיוקים הרבים העולים מגרסתו של התובע, ודי בכלל האמור עד כה כדי להתרשם מהקושי העולה באמינות גרסתו של התובע ככלל, ובעיקר לגבי נסיבות התאונה. התובע אינו עקבי בגרסתו ואינו מספק תשובות המניחות את הדעת לגבי האופן בו הוא נהג לבצע את עבודתו ולגבי האופן בו הוא נפל. בנוסף, לא שוכנענו כי התובע אכן נפל בשל מפגע בולט, וממילא לא הוכח מפגע שכזה. בנוסף, התובע נמנע מלהביא עדויות רלוונטיות מטעמו. לבסוף, גם המסמכים הרפואיים אינם מתיישבים עם גרסתו של התובע כפי שהוא מנסה לצייר אותה בפני
נו ובכל הקשור לפגיעות הנובעות מהתאונה הנטענת.

17.
הוצאות – משעה שסברנו כי גרסתו של התובע בפני
נו היתה לא מהימנה באופן מופגן, ואף לאור העובדה שהתובע צירף לסיכומיו וללא היתר ראיות חדשות שאין להתייחס אליהן, שקלנו האם יש מקום לחייב את התובע בהוצאות הנתבע, ולפנים משורת הדין נמנענו מלפסוק כך.

18.
ערעור – ניתן להגיש ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום מיום קבלתו לפני בית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ט (04 נובמבר 2018
)
, בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.










נציג ציבור
(עובדים)



טל גולן
שופט

נציג ציבור (מעסיקים)







בל בית דין אזורי לעבודה 50879-11/17 אליעזר אוחיון נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 04/11/2018)