פסקי דין על סופיה אדלר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

41372-11/17 בל     13/11/2018




בל 41372-11/17 סופיה אדלר נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

ב"ל 41372-11-17

13 נובמבר 2018

לפני: כב' השופטת רחל גרוס
נציג ציבור (מעסיקים) - מר שמחה שימחוביץ'

התובעת
:

סופיה אדלר




-

הנתבע
:

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד שרון אושרי


פסק דין

1.
לפנינו תביעתה של הגב' סופיה אדלר
(להלן: "התובעת") להכיר בנפילתה ביום 14.5.2017 כתאונת עבודה, בהתאם למשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי

2.
התובעת מתגוררת בבית פרטי עם חצר מגודרת.

3.
הכניסה לחצר דורשת עלית מדרגה המצויה בקו הגדר של הבית (להלן: "המדרגה").

4.
המדרגה מובילה אל מפתן הכניסה לשער החצר ומהווה חלק משביל הכניסה לבית.
הריצוף במדרגה זהה לריצוף של שביל הכניסה לבית, כך שישנה הפרדה ברורה בין הריצוף במדרגה לבין הכביש הסמוך למדרגה.

5.
ביום 14.5.17, בעת שפניה של התובעת היו מועדות לעבודתה, התובעת יצאה משער החצר וסגרה את השער.

6.
התובעת עמדה על המדרגה במפתן הכניסה לבית.

7.
לאור העובדה כי רכבו של בנה של התובעת חנה בצמוד לשער הכניסה לבית (במטרה למנוע פריצות), התובעת נדרשה לעבור מעל הרכב על מנת להגיע לכביש.

לצורך כך, התובעת דרכה עם רגלה הימנית על קצה המדרגה והרימה את רגל שמאל מעל לפגוש של הרכב.

8.
בזמן שהתובעת דרכה עם רגל ימין על קצה המדרגה, המדרגה נשברה והתובעת מעדה ונפלה.

9.
הצדדים לא חלקו על מקום הנפילה ובפני
בית הדין הוצגו תמונות באשר למיקומה המדויק של המדרגה בה נפלה התובעת.

גדר המחלוקת

10.
השאלה הדרושה הכרעה בהליך דנן הינה האם נפילתה של התובעת הייתה בתחום מעונה או בתחום ה"דרך לעבודה".

טענות הצדדים

11.
לטענת התובעת, התאונה אירעה על חלק השביל המצוי מעבר לשער החצר של ביתה הפרטי. בצילומים המצורפים לכתב התביעה ניתן לראות כי התאונה אירעה מחוץ לשער החצר של הבית, על חלק השביל ה"פולש" לתחום הציבורי; על כן, לא ניתן לומר שהמדרגה נמצאת בבעלותה ובשליטתה של התובעת.
התובעת מוסיפה וטוענת כי הגורם לנפילה היה הרכב של בנה אשר חנה בצמוד לשער החצר ולא המדרגה; לטענתה, המכשול היה הרכב והתוצאה היתה האבן השבורה.

12.
לטענת הנתבע, על פי הצהרת התובעת והצגתה את מקום נפילתה, היא נפגעה בשטח שהוא חלק ממעונה הפרטי, בטרם החלה את "דרכה לעבודה". המדרגה הבולטת מחוץ לשער הבית הינה חלק משביל הכניסה לבית, כפי שניתן לראות מהריצוף הזהה לאורך כל השביל, אשר הינו שונה מריצוף המדרכה. המדרגה משמשת בפועל את התובעת ובני משפחתה בלבד ונמצאת בשליטתה המלאה של התובעת. לחילופין, טוען הנתבע כי המדרגה אינה סיכון דרך, אלא סיכון שנמצא בשליטת התובעת כחלק מביתה הפרטי.

בנסיבות הענין, הנתבע טוען כי לא אירעה לתובעת ביום 14.5.2017 תאונת עבודה כמשמעותה בחוק.



רקע משפטי

13.
סעיף 80(1) לחוק מרחיב את הגדרתו של המונח "תאונת עבודה" כפי שהוא קבוע בסעיף 79 לחוק, ומכליל בתוכו גם פגיעה שאירעה למבוטח בדרך ממעונו לעבודה או בחזרתו מהעבודה למעונו, כדלקמן:




"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -

אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

14.
השאלה מהו תחום המעון של אדם נדונה ופורטה בהרחבה ב

פסק דין
אסתר גלולה נ' המוסד לביטוח לאומי
[1]
.
באותו מקרה, מדובר היה בתאונה אשר אירעה למבוטחת עת ירדה במדרגות ביתה הפרטי, כאשר המדרגות והחצר אליה הובילו שימשו את משפחתה בלבד. בית הדין הארצי פסק כי מטרת החוק אינה להטיל אחריות על המעסיק בשל תאונות המתרחשות בחלקתו הפרטית של העובד, שם הוא חולש על מצב הדברים וגורמי הסיכון אינם נכפים עליו מכח תנאי עבודתו:

" ...כבר בראשית דרכם של בתי הדין לביטוח לאומי גובשה העמדה השיפוטית הגורסת כי יש ליתן פירוש מצמצם לסעיף הנדון, באשר הוא בגדר "חריג" המרחיב את ביטוח נפגעי עבודה כנגד סיכומים שמניבה העבודה ומחילו, בדרך פיקציה, גם על סיכוני דרכים (ראה הפתיח לסעיף הקובע: "רואים תאונת עבודה אף אם"). אי לזאת נקבע כי אין ל"הרחיב" את ה"הרחבה" מעבר לגבולותיה הדווקניים, הגם שבחוק סוציאלי עסקינן המתפרש באורח ליברלי. על פי פרשנות מצמצמת זאת קבעה ההלכה דאז, בהתחקותה אחר כוונת המחוקק, כי אמנם הייתה כוונתו להרחיב את ביטוחו של העובד נגד סיכונים הנובעים מעבודתו ולהחילם גם על סיכונים האורבים בדרכו אליה וממנה, אך לא הייתה כוונתו לבטח את העובד מפני הסיכון הקשור במעונו או בגבולות מעונו..."[2]
.


בית הדין מבהיר ומסכם:

"האם יש הצדקה להטיל על המעביד את עלות התאונות המתרחשות בחלקתו הפרטית של העובד? שם בחלקתו הפרטית, בין אם שביל, חצר, גינה או מדרגות, חולש העובד על מצב הדברים, שם הוא אדון לעצמו וגורמי הסיכון אינם נכפים עליו מכוח תנאי עבודתו. שם הוא בן חורין להתמודד עם הסיכונים כראות עיניו ולנקוט באמצעים לסילוקם.

ככל שלתנאי העבודה אין קשר עם הסיכונים שלהם נחשף העובד,ככל שהוא עצמאי ובלתי תלוי ושולט בסיכונים האורבים לו בחלקתו הפרטית, ואלה אינם נכפים עליו מכוח תנאי עבודתו, מתרופף הקשר בינם לבין העבודה עד כי לא נותר ממנו דבר.

קשר זה מן הדין כי יוותר גם בשיטת משפטנו, כתנאי להכרה בתאונות בדרך כבנות גמלת נפגעי עבודה, שהרי ככלות הכל גם הן אינן יוצאות מגדרן של "תאונות עבודה", אשר בעלות ביטוחם נושא המעביד...

מכאן לערעור שלפנינו: המערערת נפלה על מדרגות המחוברות אל דירת מגוריה. הן היו בשליטתה הבלעדית, דרכן נכנסה לדירתה ויצאה ממנה לכל מטרותיה.

אין כל ייחוד במדרגות האמורות, הקושר אותן לתנאי עבודתה, ואך יד המקרה היא שנפלה תוך ירידתה בהן, שעה שהיו פניה מועדות לעבודתה. לא די בעיתוי נפילתה האמור על מנת ליצור את הקשר המינימלי לעבודה שמבלעדיו אין להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה"[3]
.

15.
הלכה דומה נקבעה ב

פסק דין
טלי ויסמן נ' המל"ל[4]
במסגרתו נקבע כי מדרגות עליהן נפלה המערערת, המצויות בתחום החצר הפרטית שלה, הן בשליטתה המלאה וכאשר הגורם לנפילה נמצא בתחום החצר הפרטית, אזי הנפילה לא תחשב כתאונה "בדרך לעבודה".

פסק הדין חזר על ההלכה שלפיה כל עוד המבוטח נמצא בשטח שיש לו שליטה על הסיכונים הנוגעים לפגיעתו, הוא אינו נכנס לגדרי סעיף 80 לחוק.


עתירה לבג"צ נגד פסק הדין בעניין טלי ויסמן נדחתה; בית המשפט העליון שב ואימץ את הפסיקה שלפיה הרעיון הבסיסי העומד מאחורי נוסחו של סעיף 80 לחוק הוא שהרחבת הדיבור "תאונת עבודה" והחלתו על הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו חלה באופן עקרוני על נסיבות שבהן ארעה התאונה במקום שכבר חדל להיות רשות היחיד שלו[5]
.

16.
בית הדין הארצי שב וקבע בפסק הדין בעניין משה רונן[6]
כי לא כל תאונה המתרחשת בדרך לעבודה וממנה תיחשב כתאונת עבודה; סיווג התאונה תלוי במידת השליטה של המבוטח על הסיכונים הנשקפים לו בדרך. כאשר המבוטח נמצא בתחום בו הוא אדון לעצמו, בו הוא חולש על מצב הדברים בסביבתו לרבות הסיכונים הגלומים בה, יש לראותו כמי שנמצא ברשות היחיד ב"מעונו", ולא במקום עבודתו. בצאתו מ"מעונו" בא המבוטח ברשות הרבים, מקום בו אין ליחס לו שליטה ייחודית ומלאה על הסיכונים להם הוא נחשף בדרכו לעבודה. בכך הופכים סיכונים אלה, על דרך החזקה לחלק מתנאי העבודה וסיכוניה.

17.
בפרשת אורה עטיה
[7]
הסביר בית הדין הארצי את
משמעותו של סעיף 80 לחוק וציין:

"כידוע, סעיף 80 לחוק הינו בבחינת 'חריג' המרחיב את יסודות ביטוח נפגעי העבודה, אשר נועד ליתן כיסוי ביטוחי לעובד שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו, אף לגבי הדרך מהמעון לעבודה. אותו ביטוח מורחב הוגבל אך ורק לסיכוני דרך אשר על פי טיבם הינם סיכוני רשות הרבים להבדיל מרשות היחיד, באופן בו הביטוח המורחב חל משעה שהעובד נמצא ברשות הרבים. על המבוטח לדאוג לנטרול הסיכונים מהם עלול הוא להיפגע ברשות הפרט (עב"ל 273/05 אורן יחזקאל - המוסד לביטוח לאומי
ועוד)".

18.
עוד נקבע כי-
"הענקת כיסוי ביטוחי לעובד בדרך מביתו למקום עבודתו מהווה הרחבת ביטוח היסוד ולפיכך ביטוח זה הוגבל אך ורק לסיכוני הדרך. מטבע הדברים, סיכוני הדרך הינם סיכוני רשות הרבים להבדיל מרשות היחיד. פרשנות הכוללת ב"בדרך לעבודה" את חצר ביתו הפרטי של העובד ואת המדרגות שבו משמעה הכנסת סיכוני הדרך לתחום רשות היחיד, והיא איננה מתיישבת עם תכלית הכיסוי הביטוחי המוענק לעובד במקרה של תאונה שאירעה לו בדרכו מביתו למקום עבודתו"[8]
.

19.
לאחרונה שב בית הדין הארצי על פרשנות סעיף 80 בפסיקה, וקבע:

"בהלכה הפסוקה הובהר כי סעיף זה הינו בבחינת חריג המרחיב את ביטוח נפגעי העבודה, וככזה הוגבל לסיכוני דרך אשר על פי טיבם הם סיכוני רשות הרבים להבדיל מרשות הרבים (עב"ל (ארצי) 19/99 המוסד לביטוח לאומי
– משה רונן, פד"ע לז 721 (2002); עב"ל (ארצי) 1515/04 המוסד לביטוח לאומי
– אורה עטיה (6.6.07)).

בהתאם, נקבע כי נפילה בחצר ביתו הפרטי של המבוטח, או במדרגות שבה, אינה מוגנת במסגרת ביטוח נפגעי העבודה שבחוק (עב"ל (ארצי) 9575-06-11 מחאג'נה דלאל – המוסד לביטוח לאומי
(3.6.12); כן ראו את בג"צ 4197/97 טלי ויסמן נ' בית הדין הארצי לעבודה ( 15.6.98))"[9]
.

מן הכלל אל הפרט

20.
בגרסתה בפני
חוקר המוסד[10]
טענה התובעת: "דרכתי על על המדרגה שיש לי מחוץ לשער בפינה שלה ואז האבן במדרגה נשברה לי" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). התובעת הסבירה כי היא לא נפגעה מהרכב של הבן שחנה בצמוד לשער, אלא שהיא עמדה על המדרגה שמחוץ לשער הבית "ובקצה של המדרגה איפה שעמדתי המדרגה נשברה ובגלל שהמדרגה נשברה עיקמתי את הרגל, לא הספקתי להגיע לאוטו שלי"[11]
. התובעת הוסיפה והבהירה כי "המדרגה הזו שנשברה היא ההמשך של שביל הכניסה לבית, המדרגה שייכת לבית ולשטח הפרטי, לא נפלתי בשטח הציבורי של העירייה, ולא תבעתי את העירייה"[12]
(ההדגשה הוספה- ר.ג.).

21.
גם בכתב התביעה התובעת תיארה את מקום הנפילה כחלק מרשות היחיד שלה: "במדרכה של ביתי הפולשת אל מעבר לשער הגינה" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

22.
בעדות בבית הדין, התובעת שבה והעידה כי המרצפת שבה נפלה "היא המשך של השביל שלי למרות שהיא מעבר לשער"[13]
(ההדגשה הוספה- ר.ג.). התובעת הבהירה כי המדרגה מצויה בשטח שבבעלותה, כי היא זו אשר בחרה את הריצוף במקום ואף שילמה עבורו[14]
.

23.
זאת ועוד, מהצילומים שהוצגו כראיה[15]

עולה כי אמנם מדובר במדרגה אשר הינה מעבר לשער חצר ביתה של התובעת; ואולם עיון בתמונות מעלה כי ניתן לקבוע בוודאות את מקום תחילת רשות היחיד לעומת מקום השטח הציבורי, הן בשל גובה שונה של השטח הפרטי לעומת הרחוב הציבורי, הן בשל קיומו של ריצוף מסוג שונה (ריצוף הזהה לריצוף שביל הכניסה לבית) והן בשל העובדה כי המדרגה מצויה בתחום קו הגדר של חצר הבית. המדרגה מהווה את מפתן הכניסה לשער החצר והינה חלק משביל הכניסה לבית המשמש רק את התובעת ובני משפחתה לצורך כניסה למעונם.

24.
מהאמור לעיל עולה, כי המדרגה בה התובעת מעדה ונפלה מצויה בשטח מעונה; ועל כן, אין לראות בנפילתה תאונת עבודה שארעה לה "בדרכה" ממעונה לעבודתה.

25.
לא מצאנו לקבל את טענת התובעת שלפיה הגורם לנפילה היה הרכב של בנה אשר חנה בצמוד לשער החצר ולא המדרגה. לעניין זה יובהר, כי בעת מסירת גרסת התובעת לחוקר המוסד, התובעת הבהירה כי הנפילה נגרמה כתוצאה מהמדרגה שנשברה (ראו סעיף 21 לעיל). בנסיבות הענין, מצאנו להעדיף את הדברים כפי שנמסרו לחוקר המוסד באופן ספונטאני ושוטף ואשר אף מתיישבים עם ההגיון הסביר.

26.
לא נעלמה מעינינו טענת התובעת שאילולא הרכב של בנה היה חונה בצמוד לשער, היא לא היתה נדרשה לנסות ולעבור מעל לרכב וממילא לא היתה נדרשת לעמוד בקצה המדרגה; ואולם, אין בטענה האמורה כדי לסייע לתובעת היות והנפילה עצמה נגרמה כתוצאה מהמדרגה השבורה אשר הייתה בשליטתה ותחת אחריותה.


למעלה מן הצורך נוסיף ונציין, כי גם הרכב שחנה בצמוד לשער החצר היה רכב של בני המשפחה של התובעת[16]
, כשמטרת החניה בצמוד לשער היתה למנוע אפשרות פריצה לבית[17]
. מכאן, שגם הרכב החונה בצמוד לשער היה בשליטתה של התובעת, כשמטרת החניה נועדה להגן על רשות היחיד שלה והינו בגדר סיכון המצוי בשליטת התובעת.

סוף דבר

27.
לאור קביעתנו כי מעידתה של התובעת אירעה בתחום מעונה הפרטי, לא ניתן לראות את האירוע כתאונת עבודה לפי הוראות סעיף 80(1) לחוק.

28.
לאור האמור, הננו מורים על דחיית התביעה.

29.
בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ט,
(
13 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.



מר שמחה שמחוביץ'
נציג ציבור (מעסיקים)

רחל גרוס
שופטת


[1]
ראו דב"ע נג/0-66 גלולה – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ"ו 134 (1993)(להלן: "פרשת גלולה").

[2]
שם, בעמ' 137.

[3]
פרשת גלולה, לעיל ה"ש 1, בעמ' 140-141.

[4]
דב"ע נ"ו/ 0-222, וייסמן טלי נ' המוסד לביטוח לאומי
(פורסם בנבו, 20.5.1997) (להלן: "עניין טלי ויסמן").

[5]
בג"צ 4197/97 ויסמן טליה (טלי) נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (פורסם בנבו, 15.6.1998) (להלן: בג"צ טלי ויסמן").

[6]
עב"ל 19/99 המוסד לביטוח לאומי
נ' משה רונן פד"ע לז 721 (2002).

[7]

עב"ל (ארצי) 1515/04 המוסד לביטוח לאומי
נ' אורה עטיה (פורסם בנבו,6.6.2007).

[8]

עב"ל (ארצי) 9575-06-11 מחאג'נה דלאל - המוסד לביטוח לאומי
(פורסם בנבו, 3.6.12).
[9]
עב"ל 16519-11-16 משה בוטבול נ' המוסד (פורסם בנבו, 14.12.2017).

[10]
ראו נ/4 עמ' 1.

[11]
ראו נ/4, עמ' 2.

[12]
ראו ה"ש 11.

[13]

ראו פרוטוקול מיום 16.10.18, עמ' 4, ש' 2.

[14]
ראו פרוטוקול מיום 16.10.18, עמ' 4, ש' 2-6 וכן ש' 22-24.

[15]
ראו נ/5.

[16]
ראו נ/4, עמ' 1, שורה אחרונה.

[17]
ראו פרוטוקול מיום 17.4.18, עמ' 1, ש' 17-18 וכן פרוטוקול מיום 16.10.18 עמ' 5, ש' 19-21.






בל בית דין אזורי לעבודה 41372-11/17 סופיה אדלר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 13/11/2018)