פסקי דין על דוד פינטו | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

43523-07/15 בל     13/11/2018




בל 43523-07/15 דוד פינטו נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 43523-07-15


13 נובמבר 2018




לפני:

כב' השופטת
מירב קליימן
נציגת
ציבור (עובדים)
גב' עליזה הרפז
נציג ציבור (מעסיקים)
מר רן ורדי

ה
תובע
:
דוד פינטו
ע"י ב"כ: עו"ד פריינטה ברוכים
-

ה
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד משה אהרון




החלטה

התובע מבקש כי הירידה בשמיעה והטנטון מהם הוא לטענתו סובל יוכרו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995.

עיקרי העובדות וניהול ההליך
1.
ביום 15.2.2017 התקיים בפני
כב' השופטת איצקוביץ קדם משפט ובו נקבעו העובדות המוסכמות הבאות לצורך העברתם למומחה רפואי שימונה בהליך -
א.
התובע יליד 1954.
ב.
התובע עבד ברעש מזיק כ – 30 שנה בתחום המסגרות.
ג.
הצדדים הסכימו לבדיקה מכרעת שבוצעה בבית החולים איכילוב ביום 14.12.2016.



2.
לאחר קבלת החומר הרפואי, מונתה ביום 3.10.2017 מומחית רפואית, ד"ר וינברג דורית (להלן גם: "המומחית"). למומחית הועבר מלוא החומר הרפואי הקיים בתיק וכן הבדיקה המכרעת מבית החולים איכילוב מיום 14.12.2016.

3.
ביום 17.1.2018 התקבלה חוות דעתה, וכך השיבה לשאלות שהופנו אליה –

א.
ש
. לאור פניות התובע ותלונותיו באשר לטנטון על פי החומר הרפואי, האם הוא סובל מרעש תמידי באזניים אשר נגרם עקב חשיפה לרעש מזיק?

ת.
על פי תיעוד ביקורים אצל רופא אא"ג ד"ר נבות דוד, מר פינטו נבדק ב- 30.12.13. צוין כי חשוף לרעשים חזקים ומזיקים במקום עבודתו מזה שנים רבות. מתלונן על ירידה בשמיעה ועל צפצופים מטרידים ורצופים בשתי האזניים. מתקשה להירדם ועצבני. נשלח לאודיו נוסף. מבקש טיפול תרופתי. בבדיקת שמיעה מה – 10.11.13 ירידת שמיעה
pta

עצם מימין 33 דציבל ומשמאל 31 דציבל. בבדיקת אפיון טנטון מהדים מה – 10.11.13 – טינטון ממקור קוכלארי דו"צ. בדיקה אוטוסקופית היתה תקינה. אובחן כסובל מירידת שמיעה תחושתית עצבית דו"צ וטנטון. נרשם טיפול בקפסולות מודל וכדורי ואבן. בביקור חוזר אצל ד"ר דוד נבות מה – 2.2.14 נרשם טיפול תרופתי בביטסטין ולוריבן.

בתאריך ה – 12.12.16 נבדק על ידי רופא אא"ג ד"ר הלברטל ועבר ניקוי צרומן, תופיות תקינות, לקראת בדיקת שמיעה מביטוח לאומי.
בבדיקת השמיעה שצורפה לתיק מתאריך ה – 14.12.16 הודגמה ירידת שמיעה תחושתית עצבית דו"צ , ללא פער משמעותי בין הולכת אויר והולכת עצם עם מיסוך מימין, ובין הולכת אויר והולכת עצם משמאל. ירידת השמיעה מחמירה בתדרים הגבוהים בצורה סימטרית ושיאה ב- 6000 הרץ. סף השמיעה בתדרי הדיבור 500-1000-2000 על פי
pt

(צלילים טהורים) הינו 60.8 דציבל מימין ו – 58.3 משמאל. סף שמיעת דיב
srt

45-50 דציבל מימין ו 45-50 דציבל משמאל.
דיסקרימינציה 84% מימין ו – 80% משמאל.
בהערות הבדיקה צוין כי קיים חוסר התאמה בין
pta
(צלילים טהורים) ל –
srt

(סף שמיעת הדיבור) ולעיתים תגובות לא עקביות. חשד לאגרבציה, הומלץ לבצע בדיקה חוזרת.

לסיכום:
לתובע היסטוריה המתוארת של עבודה ברעש מזיק מזה 30 שנה.
התובע התלונן בפני
רופא אא"ג על טינטון מתמיד, כולל קושי בשינה ועצבנות, וכן נרשם נסיון טיפולי להרגעת הטינטון.
קיימת עדות לטינטון ממקור קוכלארי דו"צ בבדיקת מאפייני טנטון.
בדיקת שמיעה מה – 14.12.16 מדגימה ירידת שמיעה תחושתית עצבית דו"צ המחמירה בתדירויות הגבוהות (אם כי יש לציין שעל פי רישום קלינאית התקשורת הבדיקה אינה עקבית והומלץ על בדיקת שמיעה חוזרת).

לאור הממצאים הנ"ל אני בדיעה כי התובע סובל מטינטון.

ב.
ש.
האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות (ממוצע של 3,000 ו – 4,000 מחזורים לשניה) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאזנים?

ת.

כן. על פי בדיקת השמיעה מה – 14.12.16 כושר שמיעתו של התובע פחת בשתי האזניים ב – 3000 הרץ ב – 75 דציבל וב – 4000 הרץ ב – 85 דציבל. לפיכך, פחת כושר השמיעה בממוצע תדירויות 3000 ו – 4000 הרץ ב – 80 דציבל הן מימין והן משמאל (בהתחשב במגבלות דיוק הבדיקה כפי שצוינו לעיל).

4.
הנתבע ביקש לשלוח שאלת הבהרה למומחית וביום 9.4.2018 התקבלה החלטת בית הדין אשר התירה את משלוח השאלה.

5.
ביום 23.4.2018 השיבה המומחית לשאלה שהופנתה אליה בזה האופן :

ש.
מדוע בחרת לבסס את חוות דעתך על שתי בדיקות שמיעה שבהן יש חוסר התאמה בין:
pta

ל
srt

עובדה המטילה ספק במהימנותן ותחת זאת העדפת להתעלם מבדיקת השמיעה מיום 13.7.14 אשר אין ספק במהימנותה ולפיה אין ממוצע ליקוי בתדרי הדיבור באוזן ימין של 20 דציבל כנדרש על פי החוק?

ת.
לא התייחסתי לבדיקת השמיעה מיום ה – 13.7.14 שכן איני זוכרת שהיתה מצורפת כלל לתיק. גם כעת בדיקה זו אינה מצורפת לתיק.
לתיק הרפואי מצורפת כעת רק בדיקת השמיעה מיום ה- 14.12.16. ציינתי בחוות דעתי את הבעייתיות של בדיקה זו וכי בהערות הבדיקה צוין חשד לאגרבציה והומלץ לבצע בדיקת שמיעה חוזרת אולם זו הבדיקה אשר הצדדים הסכימו עליה כבדיקה מכרעת.

6.
באותו היום ניתנה החלטת בית הדין לפיה: 1. המזכירות
תדאג להעביר לכבוד המומחית את בדיקת השמיעה מיום 13.7.2014 המצויה בתיק בית הדין. 2. ככל שלאחר מכן יהיה בכך צורך, תשלים המומחית את תשובתה לשאלות ההבהרה תוך 14 ימים מיום קבלת המסמך.

7.
ביום 13.5.2018 התקבלה התייחסות המומחית להחלטת בית הדין כהאי לישנא:

קיבלתי את בדיקת השמיעה מיום 13.7.14 אשר לא עמדה בפני
בעת כתיבת חוות דעתי.
על פי בדיקת שמיעה זו הודגמה ירידת שמיעה דו"צ תחושתית עצבית ללא הבדל משמעותי בין הולכת עצם והולכת אויר. שיא ירידת השמיעה ב – 4000 דציבל דו"צ וצורתה אופיינית לפגיעת רעש.
סף שמיעת הדיבור
srt
הינו 15 דציבל דו"צ.
ממוצע ירידת השמיעה בתדרי הדיבור 500-1000-2000 על פי
pt

(צלילים טהורים) הינו 17 דציבל מימין ו – 23 דציבל משמאל בהולכת עצם.
בחישוב ממוצע השמיעה בתדירויות הגבוהות – 3000 ו 4000 דציבל פחת כושר השמיעה ב 57 דציבל דו"צ. עוד מצוין כי בתוצאות הבדיקה כי הפלט האקוסטי מתאים לדגם האודיוגרמה וכי טימפנומטריה היתה תקינה.

על פי סעיף 84א' לתקנות הביטוח הלאומי תנאי מקדמי להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה הינו הכרה בליקוי השמיעה.
הכרה זו דורשת בין היתר הפחתה של כושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאזניים בממוצע תדירויות 500-1000-2000.
במקרה שלפנינו ירידת השמיעה באוזן ימין הינה 17 דציבל, כך שאינה עונה על תנאי זה.
לאור זאת
במידה ומסתמכים על בדיקה זו הרי שעל פי התקנות הנפגע אינו מוכר כסובל מטנטון.

8.
השלמה זו הועברה לתגובת הצדדים. התובע הגיש תגובתו להשלמה במסגרתה
עמד על כך כי המומחית בתיק מונתה על סמך העובדות המוסכמות שנקבעו בדיון המוקדם לצורך הכרעה על סמך הבדיקה המכרעת בתיק; המומחית קבעה כי על פי בדיקה זו התובע סובל מטנטון. בבקשה להעביר שאלות הבהרה חזר בו הנתבע מהסכמתו והפנה את המומחית לבדיקה שאינה רלבנטית שנערכה שנתיים קודם לכן, בשנת 2014 ולא הפנה שאלות בנוגע לספק אותו העלה בישיבה המקדמית באשר לעקומת השמיעה והיותה לא אופיינית לחשיפה לרעש מזיק כך שהנתבע למעשה חזר בו מטענתו זו. התובע עמד על כך כי מאחר וחוות דעת המומחית הינה ברורה ויש בה לספק תשובה לשאלה הרלוונטית בהליך נכון יהיה אם יודיע הנתבע כי הוא מקבל את התביעה.

9.
הנתבע לא הגיש תגובה עניינית מטעמו במועד ולאחר שחלף המועד התקבלה תגובתו לפיה סיכומיו יוגשו תוך 30 יום מסיכומי התובע. סיכומי הצדדים הוגשו לתיק.





עיקר טענות הצדדים בהליך
10.
התובע טוען כי בהסכמת הצדדים התבצעה בדיקה שלישית ומכרעת לעניין ליקוי השמיעה והטנטון בבית חולים ציבורי ובית הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים. הבדיקה בוצעה בבית החולים איכילוב ביום 14.12.16.

11.
בדיון המוקדם שהתקיים ביום 15.2.17 חזר ב"כ הנתבע על כך כי מדובר בבדיקה מכרעת והוסיף כי רופא הנתבע לא ציין כי לא מתקיים התנאי של 20 דציבל בתדירויות הדיבור והוא מניח כי תנאי זה מתקיים והסכים להעברת ההכרעה בעניין הקשר הסיבתי למומחה שיכריע על סמך הבדיקה המכרעת.

12.
בחוות דעת המומחית קבעה על סמך הבדיקה המכרעת והתיעוד הרפואי שעמד מולה כי התובע סובל מטנטון וכי סף השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של יותר מ – 20 דציבל בשתי האזניים בהתאם להוראת סעיף 84 (א) לחוק הביטוח הלאומי, כאשר עובדה זו לא הייתה במחלוקת על ידי הנתבע. זאת ועוד, חרף העובדה שבטופס הבדיקה צוין כי קיים חשד לאגרבציה ומומלץ לבצע בדיקה חוזרת, כפי שאף ציינה המומחית, הנתבע היה עיקש בדעתו כי זו הבדיקה המכרעת והיא זו אליה יופנה המומחה שימונה מטעם בית הדין.

13.
בהמשך וחרף הסכמתו, ביקש הנתבע להפנות את המומחית לבדיקה מטעמו ממכון קולות משנת 2014 כדי שהמומחית תתייחס אליה. התובע סבור כי לא היה טעם בשליחת שאלת ההבהרה למומחית כאשר הנתבע הסכים כי הבדיקה המכרעת הינה מיום 14.12.2016 ועל כן הנתבע מנוע ומושתק כעת לטעון כנגדה. משכך סבור התובע כי יש לקבל את ממצאי הבדיקה המוסכמת, המכרעת והעדכנית ביותר שהתבצעה בבית חולים ציבורי ובעניין זה מפנה התובע להלכות שניתנו בעניין.

14.
עוד מטעים התובע כי מהתנהלות הנתבע אשר לא שאל במסגרת שאלות ההבהרה לגבי אופיה של עקומת השמיעה ובהתאם להסכמתו כי התובע היה חשוף לרעש מזיק 30 שנה, חזר בו הנתבע מטענתו לפיה עקומת השמיעה על פי הבדיקה המכרעת אינה אופיינית לחשיפה לרעש מזיק.

15.
משכך, סבור התובע כי יש להכיר בתביעתו להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון מהם הוא סובל כ"פגיעה בעבודה" כהגדרתה בחוק.

16.
עמדת הנתבע היא כי דין התביעה דחייה. לטענתו, על פי הבדיקה מיום 13.7.14 אשר אליה התייחסה המומחית בחוות דעתה המשלימה מיום 1.5.18, לא היה מקום לקבל את התביעה. הנתבע היה נכון ליתן לתובע הזדמנות לבדיקה נוספת מכרעת, אלא שהתובע לא התנהג כיאות במסגרת אותה בדיקה, כאשר המומחית עצמה קובעת כי הבדיקה המכרעת היא בעייתית וכי בהערות לבדיקה צוין חשד לאגרבציה והומלץ על בדיקה חוזרת. כך שאף המומחית סבורה כי הבדיקה המכרעת אינה יכולה להיות מכרעת וכי נדרשת בדיקה חוזרת.

17.
הסכמת הנתבע ניתנה בתום לב ולאמינות במסגרת הליך משפטי, ולא כך היה. הנתבע מצרף לסיכומיו את הערת רופא המוסד מיום 31.10.18 ומפנה לכך כי בחוות דעתה המקורית של המומחית אין התייחסות ברורה לקיום תנאי הסף של הדציבלים והיא חותמת את חוות דעתה בכך כי האמור הוא: "בהתחשב במגבלות דיוק הבדיקה כפי שציינו לעיל".

18.
הנתבע מסכם וטוען כי יש לדחות את התביעה כיוון שבדיקה מכרעת שהפכה לבעייתית לא יכולה להוות בסיס לקבלת התביעה. לחלופין עותר הנתבע לעריכת בדיקה נוספת שתועבר לעיון המומחית.


דיון והכרעה
19.
עיינו בטענות הצדדים ולטעמנו קיים טעם בהפניית התובע לבדיקה נוספת שתערך אף היא בבית חולים ציבורי לצורך העברתה למומחית. נבהיר להלן מסקנתנו.

20.
על מעמדו של המומחה הרפואי הממונה מטעם בית הדין הורחב רבות בפסיקה (ר'
(
דב"ע (ארצי) נו/244-0 המוסד לביטוח לאומי
- יצחק פרבר
(26.2.97))
ואכן הסמכות הרפואית היא שלו והוא המכתיב, ככלל, לבית הדין את ההכרעה בתיקים בהם ממונה מומחה, זולת אם נמצאה הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות מחוות דעתו (
(עב"ל (ארצי) 7875-10-13 לוי נ' המוסד לביטוח לאומי
, 20.1.15; עב"ל (ארצי) 22879-08-12 אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי
, 20.8.14,; עב"ל 64257-12-14 יהוד נ' המוסד לביטוח לאומי
, 9.8.16)
.

21.
בענייננו, ניתן לראות כי עוד בחוות הדעת המקורית עמדה המומחית על הבעייתיות שבבדיקה המכרעת בציינה כי בהערות לבדיקה צוין כי קיים חשד לאגרבציה והומלץ על ביצוע בדיקה נוספת עוד במסגרת הבדיקה. באורח זה, עמדה על מגבלות דיוק הבדיקה בחוות דעתה. אגרבציה הוא ניסיון של הנבדק להציג מצג גרוע יותר מכפי שהוא והדבר משפיע על מהימנות תוצאות הבדיקה.

22.
אכן עולה תמיהה מסוימת באשר להסכמת הנתבע להיותה של הבדיקה מיום 14.12.2016 בדיקה מכרעת לפיה יכריע המומחה בתיק, כאשר על פניו ניתן לחזות בבעייתיות שבה. תמיהה זו באשר להתנהלות המוסד בהליך ובאשר להסכמה בדבר היות הבדיקה מיום 14.12.2016 מוסכמה בתיק, אין בה, לטעמנו, כדי להביא לקבלת התביעה על סמך בדיקה שעל פניה אינה יכולה להוות בדיקה מכרעת וכאשר המומחית עצמה
- וזאת אף אם לא ניתן דעתנו להשלמת חוות הדעת מיום 1.5.18 – אומנם קובעת קיומו של טנטון וירידה בשמיעה כנדרש בחוק על סמך אותה בדיקה, אך מסייגת ומציינת את מגבלותיה באותה הנשימה.

23.


לאור האמור, מצאנו כי יש מקום להורות לתובע להיבדק בבדיקה עדכנית. ב"כ הצדדים יצרו קשר לצורך תיאום בדיקה חוזרת של התובע בהקדם בבית חולים ציבורי. הצדדים יגישו את תוצאות הבדיקה לתיק בית הדין. תוצאות הבדיקה יועברו להתייחסות המומחית.

24.
לעיוני ביום 1.1.2019
.


ניתן היום, ה' כסלו תשע"ט, (13 נובמבר 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








גב' עליזה הרפז
נציגת ציבור עובדים

מירב קליימן
, שופטת
אב"ד

מר רן ורדי
נציג ציבור מעסיקים












בל בית דין אזורי לעבודה 43523-07/15 דוד פינטו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 13/11/2018)