פסקי דין על עו"ד ליפסקר נמרוד | פסקי דין על פוליצר גבריאל | פסקי דין על אלכסנדרון עמיאד | פסקי דין על פטר בנימין | פסקי דין על אחראי צביקה |

1750/03 פ     03/11/2005




פ 1750/03 מדינת ישראל נ' עו"ד ליפסקר נמרוד, פוליצר גבריאל, אלכסנדרון עמיאד, פטר בנימין, אחראי צביקה




30
בתי המשפט
פ 001750/03
בית משפט השלום קריות
03/11/2005
תאריך:
כב' השופט מרדכי ארגמן

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
עו"ד ליפסקר נמרוד
ע"י ב"כ
נ ג ד
1 . חיפה כימיקלים
2 . פוליצר גבריאל

3 . אלכסנדרון עמיאד

4 . פטר בנימין

5 . אחראי צביקה

6 . שמגר אפרת (בוטל כ"א)

הנאשמים
החלטה
1. 1. בפני
בקשה מטעם ב"כ הנאשמים, שלא לקבל את בקשת התביעה לקבוע מועד נוסף לשמיעת יתר ראיותיה ולקבוע, כי למאשימה ניתנה ההזדמנות האחרונה להביא את יתר ראיותיה ליום 27.9.05 ומשלא עשתה כן, ביהמ"ש מתבקש לקבוע, כי פרשת התביעה נסתיימה. לבקשה זו ביקשו ב"כ הנאשמים שהות להמציא לביהמ"ש אסמכתאות. ב"כ המאשימה חזר וביקש לאפשר לו להמשיך בפרשת התביעה ולקבוע מועד להמשכה.
2. 2. ביהמ"ש איפשר לצדדים להשלים את טיעוניהם בכתב ולצרף אסמכתאות וכך עשו. ב"כ הנאשמת מס' 1 הגדיל לעשות כאשר מצא לנכון להוסיף ולהגיש ביום 30.10.05 בקשה מטעם הנאשמת מס' 1 להורות על ביטול כתב האישום.
3. 3. התנהלות הצדדים עד כה - עובדות מרכזיות שהן רלוונטיות לבקשות הצדדים.
א. א. בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 6.5.04, כפרו הנאשמים בעובדות כתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 29.6.04. לא למותר לציין כי הנאשמים 2-5, המיוצגים על-ידי עו"ד לוינסון, לא נכחו באותה ישיבה, שכן לבקשת הסניגור מיום 31.3.04, פטר ביהמ"ש את הנאשמים מלהיות נוכחים בישיבת ההקראה, כך גם בישיבות נוספות, כפי שיפורט להלן.
ב. ב. לבקשת הצדדים, מיום 12.5.04, דחה ביהמ"ש את מועד הדיון ליום 21.9.04, כפי שתואם בין הצדדים.
ג. ג. ביום 14.7.04 שוב הוגשה בקשה על-ידי עו"ד לוינסון לפטור את הנאשמים 2-5 מלהיות נוכחים בישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 21.9.04. בין השאר נימק הסניגור המלומד את הבקשה מן הטעם שמדובר במנהלים בכירים והעדרותם עלולה לפגוע בעסקי המפעל. גם לבקשה זו נעתר ביהמ"ש.
ד. ד. לאחר שהוחל בשמיעת הראיות ביום 29.11.04, ביקשו הצדדים לקבוע את התיק לתזכורת הצדדים, על מנת לגשר על בפערים שנותרו ביניהם במטרה להגיע להסדר בתיק זה ובתיק אחר המתנהל במקביל. ביהמ"ש נעתר לבקשה זו וקבע את התיק לתזכורת הצדדים כמבוקש.
ה. ה. בסופו של דבר, בישיבה מיום 3.1.05 התברר, כי הצדדים לא הגיעו להסדר ומשום כך ביקש התובע לקבוע את התיק להמשך שמיעת הראיות. על מנת לזרז את מהלך שמיעת הראיות, נקבעו שני מועדים לשמיעת ראיות התביעה, היינו ליום 13.2.05 וליום 17.2.05.
ו. ו. לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 13.2.05 לא הופיע הנאשם מס' 2 ולבקשת סניגורו נתקיימה הישיבה שלא בנוכחותו. בתום אותה ישיבה ביקש התובע לתקן את כתב האישום ולהוסיף כעדת תביעה את הגב' אפרת שמגר, מי שהואשמה אף היא בעבירות נשוא תיק זה (נאשמת מס' 6) והתביעה ביטלה את כתב האישום נגדה. חרף התנגדות ב"כ הנאשמים, קיבל ביהמ"ש את הבקשה ואישר את תיקונו של כתב האישום בהתאם.
ז. ז. בתום ישיבת ההוכחות ביום 13.2.05, קבע ביהמ"ש את התיק ל: "גמר ראיות התביעה" ליום 27.9.05. ( הדחיה הארוכה נבעה מכך שביהמ"ש יצא לשבתון מיום 15.3.05 עד לפגרת בתי המשפט). לציין כי דחיה ארוכה זו, נתנה לתביעה שהות מספקת למדי לזמן את כל יתר עדיה ולהכינם כראוי למתן עדותם, דבר שבפועל לא נעשה.
ח. ח. לאור ההחלטה בדבר זימון ישיבה לגמר ראיות התביעה, הגיש ב"כ המאשימה למזכירות ביהמ"ש את רשימת העדים לזימון, הכוללת את העדים דלקמן:
1) 1) שושנה אסא;
2) 2) ד"ר אילן מליסטר;
3) 3) ד"ר מיקי הרן;
4) 4) אריאלה כפיר;
5) 5) ד"ר יעל מייסון.
לבקשת התובע, קבע ביהמ"ש כי זימון עדי התביעה ייעשה על ידי התביעה במסירה אישית.
ט. ט. ביום 10.7.05, הגיש ב"כ המאשימה בקשה דחופה לזמן בשנית את עד התביעה מר אלון בן מאיר, שכבר העיד בישיבה מיום 29.11.04, וזאת על מנת להגיש באמצעותו טופסי דגימות שעליהן העיד ואשר לא היו ברשותו בעת מתן העדות. כמו כן ביקש, שוב, לתקן את כתב האישום ולהוסיף עד תביעה נוסף, מר צדוק ויקטור. גם הפעם התנגדו ב"כ הנאשמים לשתי הבקשות. בהחלטה מיום 8.9.05 קיבל ביהמ"ש את הבקשה בחלקה באשרו לזמן את עד התביעה מר אלון בן מאיר להשלמת עדותו ודחה את הבקשה לתקן פעם נוספת את כתב האישום להוספת עד תביעה נוסף.
י. י. ביום 25.9.05, הגיש ב"כ המאשימה בקשה בהולה לאשר לו לזמן למתן עדות לישיבה שנקבעה לסיום פרשת התביעה ליום 27.9.05 את הגב' אפרת שמגר. ביהמ"ש קיבל את הבקשה והטיל את מלאכת הזימון למסירה אישית של התביעה.
יא. יא. ביום 25.9.05 הגיש עו"ד לוינסון בקשה להתיר לנאשמים 2-5 שלא להיות נוכחים במהלך שמיעת ראיות התביעה, לאור כך שהם מנהלים בכירים והעדרותם עלולה לפגוע בעסקי המפעל. ביהמ"ש קיבל את הבקשה.
יב. יב. ביום 27.9.05 התקיימה ישיבת ההוכחות, שנקבעה לגמר ראיות התביעה. לישיבה זו הופיעה העדה אריאלה כפיר בלבד. בגמר מסירת עדותה הודיע ב"כ המאשימה המלומד כדלקמן:
" יש לנו עדים נוספים בחלקם מהותיים שחלקם זומנו וחלקם לא זומנו. אלה שזומנו אני ביטלתי את זימונם מכיוון שאנו צריכים ללבן עניינים מקצועיים מסויימים. יש עדים אחרים שאנחנו זימנו ולא יכולים להגיע ויש עדים שאני אוותר עליהם.... במצב שנוצר, אני אבקש מביהמ"ש לקבוע את התיק לתזכורת הצדדים, ואני אפעל עד כמה שאני אוכל כדי.. לסיים את התיק בהסדר עם ב"כ הנאשמים" (ע' 28)
בהמשך דבריו ציין ב"כ המאשימה כך, "אני ביטלתי את מיקי הרן, שושנה אסא וד"ר אילן מליסטר, מכיוון שאנו צריכים לפטור עדיין כל מיני בעיות שנוגעות לעדות שלהם.." (ע' 29) (ההדגשות שלי מ.א.)
ב"כ הנאשמים 2-5, עו"ד לוינסון, הסכים לקבוע את התיק לתזכורת הצדדים, אך טען וביקש בכל תוקף, שביהמ"ש יקבע כי פרשת התביעה נסתיימה, שכן הישיבה נקבעה לגמר ראיות התביעה והיה על התביעה לדאוג להופעת כל יתר עדיה. לעמדה זו הצטרף ב"כ נאשמת מס 1. לבקשת הצדדים אפשר ביהמ"ש להגיש אסמכתאות לטיעוניהם וכך עשו, כל צד לפי טעמיו, כאשר, ב"כ המאשימה חוסה בצל האינטרס הציבורי לאפשר לו למצות את הראיות שבאמתחתו, גם אם היו ליקויים בהתנהלות התביעה, עובר לאי זימון כל העדים, וביטול זימונם של מקצת מן העדים שזומנו, והכל שלא ברשותו של ביהמ"ש. לעומתו, ב"כ הנאשמים מפליגים בשבח העקרון לזכות העומדת להם לנאשמים ל"משפט הוגן" ולאי עינוי הדין, שבהתארכות ההליכים כנגזרת מחוק יסוד: כבוד האשם וחירותו.

4. 4. האינטרסים המתנגשים;
א. א. בסיטואציה, שהובאה לעיל, נאבקים על הבכורה שני אינטרסים בעלי חשיבות מהותית כל אחד בפני
עצמו ושומה על ביהמ"ש למצוא את הנוסחה הגואלת והמובילה להחלטה , שיהא בה משום האיזון הראוי בנסיבות הענין.
* ? האינטרס האחד הינו, האינטרס של כלל הצבור, לאכיפה יעילה ואפקטיבית של הדין הפלילי, היינו גילוי עבירות איתור מבצעיהן, איסוף ראיות והעמדת העבריינים לדין. אינטרס זה יבוא על סיפוקו המלא, רק אם תינתן לתביעה האפשרות להביא את כל ראיותיה בפני
ביהמ"ש, כדי להוכיח את הנטען בכתב האישום. כבר כאן לא למותר להעיר, כי ראוי לו לאינטרס הציבורי, שמלאכת החקירה, איסוף הראיות וניהול התביעה ייעשו בידי אנשי מקצוע היודעים את מלאכתם, במקצועיות ראויה וללא ליקויים.
* ? האינטרס האחר הינו, האינטרס של הנאשמים ל"משפט הוגן", כעולה מעקרונות המשפט הכלליים בכלל ומחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בפרט. האסמכתאות, שצירפו ב"כ הנאשמים לטיעונים נכונות וראויות כדבר הדבור על אופניו. מעקרון כללי זה נגזרת ההגנה הידועה כ"הגנה מן הצדק" וכן הזכות לאי עינוי הדין, שבהתארכות ההליכים הפליליים.
ב. ב. האינטרסים האמורים אינם פועלים בחלל ריק, כי אם במסגרות סדר הדין הפלילי ודיני הראיות. ניווט ההליך הפלילי נעשה על-ידי ביהמ"ש, בהתאם לסדר הדין הפלילי ובהתאם לדיני הראיות ועל הצדדים לכלכל את פעמיהם לפי החלטות ביהמ"ש, לרבות שמירה על מועדי הדיון הנקבעים מעת לעת ועל תכני הדיונים שנקבעים. זאת לדעת, כי מחובתו של ביהמ"ש לדאוג לניהול ההליך הפלילי ביעילות ובחריצות ככל שניתן, אגב שמירה על זכויות הנאשם ומניעת עינוי דין, שבהתארכות הדיונים מעל לנחוץ באופן הוגן וצודק. מלאכה זו הינה קשה ולא ניתנת להשגה בנקל, שכן רבים הם הגורמים, שאינם בשליטתו של ביהמ"ש, שבעטיים מתבקשת דחיית דיון ממועד אחד למשנהו וחוזר חלילה, אם מפאת עניינים הקשורים לתביעה ואם מפאת עניינים הקשורים להגנה, לרבות זמינות עדיהם וראיותיהם. על מטרתם של סדרי הדין, אין לי אלא להפנות לדבריו מאירי העיניים של נשיא ביהמ"ש העליון, כב' הש' שמגר , (כתוארו אז) כפי שבאו לידי ביטוי ברע"פ 3877/93 אורי אבנרי נ' מ"י, פ"ד מז(4) 832, בציינו כהאי לישנא:
" סדרי הדין הם כלי לארגונו של הדיון, על מנת שיקויים באופן מסודר, והוגן. יישום בלתי נאות של הוראות סדרי הדין יכול על נקלה להפסיק מהלכו של כל משפט ולמנוע קיומו: אין לך מילה או מקצתה היוצאת מפי העד שלא ניתן להמציא לגביה טעם להתנגדות, ואין מסמך שלא ניתן להשיג על הגשתו. הרי, עצם העלאת הטענה אינה מותנית בקבלת רשות מראש או בכך שיהיה טעם והצדק להעלאתה. דחיית התנגדות בהליך פלילי כגון זה שבפני
נו איננה נושאת עימה תוצאה כלשהי לגבי המתנגד. משמע, אם התנגד ללא הצדקה, כל שיקרה הוא כי ידחו התנגדותו. הא ותו לא. בדרך זו ניתן לחנוק כל הליך בעודנו באבו. מן הראוי שהדיון יתנהל באופן הוגן וענייני ולמען בירורה של המחלוקת. סדרי הדין הם כלי עזר לבירור האמת ולא מכשיר לחסימת בירורה. (שם בע' 835) (ההדגשות שלי מ.א.)
דומני, כי לאור האמור, נקודת האיזון הראויה תמצא את מקומה לפי המבחן הרציונלי הבא, ככל, שהליקויים בהתנהלות התביעה בוטים יותר והיענות לבקשת התביעה למתן אפשרות ל"מקצה שיפורים" יביא ל"עינוי דין" לנאשמים ולפגיעה מהותית בזכות הנאשם ל"משפט הוגן" יטה ביהמ"ש להעדיף את האינטרס של הנאשם שלא להתיר לתביעה מקצה שיפורים למחדליה, גם אם יהא בכך משום פגיעה במיצוי ראיותיה עד תום. לא כן, כשמדובר בליקוי זניח שאין בו משום פגיעה מהותית בזכויות הנאשם. ייצויין, כי סדרי הדין אינם בבחינת כללי תחרות או מאבק בין התביעה לבין ההגנה, שכל סטיה מהם תביא להכרזה על הצד השני כמנצח.
ג. ג. במציאות, שנוצרה במקרה הנוכחי, עומדים זה מול זה שיקולים של יעילות בניהול המשפט, תוך קיום החלטת ביהמ"ש בדבר המועד שנקבע לגמר הבאת ראיות התביעה, אל מול אפקטיביות השפיטה. כידוע מושג היעילות הינו מושג טכני במהותו, היינו מיצוי משאבי השפיטה בעוד שמושג האפקטיביות הינו מושג מהותי מעצם טיבו, היינו, השגת תכלית השפיטה, לאמור; הוצאת האמת העובדתית לאור, אם בזיכוי הנאשם ואם בהרשעתו בעבירה שהוכחה כדבעי, לאחר שלכל צד ניתנה האפשרות המלאה להביא את כל ראיותיו בפני
ביהמ"ש. ברם, כאשר התנהלות התביעה פוגעת ביעילות ניהולו התקין של המשפט ולהתארכות בלתי מוצדקת של ההליכים, מרימים הנאשמים את דגל הזכות ל"הליכי משפט הוגנים" וזועקים למניעת "עינוי הדין", שבהתארכות ההליכים, שהשמירה עליהם לא יכולה להיעשות מבלי לפגוע באפקטיביות של ההליך השיפוטי, לא כל שכן כאשר התביעה פועלת בניגוד גמור להחלטת ביהמ"ש, על דעת עצמה, כמי שמתיימרת לקבוע ולנווט את מהלכי המשפט ואת תוכן הישיבות.
ד. ד. לא נעלמה מעיני ביהמ"ש ההלכה, שנפסקה בבית המשפט העליון, בע"פ 247/87, מ"י נ' אלנסאסרה, פ"ד מא(4) 783 בסוגיה דומה. הנה כי כן באותו מקרה מדובר בהליך פלילי שהתנהל בבית המשפט המחוזי ב"ש ועד התביעה שהיה המתלונן לא הופיע למתן עדותו בביהמ"ש. בקשת התובע לצוות על הבאתו של העד נדחתה ע"י ביהמ"ש מן הטעם שאם המתלונן, "בעל הדבר" בוחר שלא להתייצב במועד שנקבע, ללא הסבר לכך ועל ידי זה הוא גורם לבזבוז זמן לשוא, עליו לשאת בתוצאות. כן ציין ביהמ"ש כי "יש מקרים שבהם חייב ביהמ"ש לנהל את המשפט בצורה מעשית ועניינית ולאו דוקא בצורה פורמלית גרידא". ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בקובעו כדלקמן:
"משהוגש הליך פלילי נגד נאשם אין הענין יותר בין המתלונן ולבין הנאשם או בית המשפט. העניין הוא בין המדינה המאשימה לבין הנאשם; כאשר לא התייצב עד, ויהיה זה המתלונן או כל עד אחר, כאשר אין ויתור על אותו עד והוא לא התייצב לאחר שהוזמן כהלכה, או שיש ספק אם הוא הוזמן כדין, והתביעה מבקשת להיזקק לאותו עד, לא נותר לבית המשפט אלא להעתר לבקשת דחיה ולנקוט בצעדים יעילים להבטחת הופעת העד.... שום "ניהול משפטים בצורה מעשית ועניינית" אינה יכולה להצדיק סרוב לאפשר הבאת עד שעדותו היא מהותית לאותו הליך" (ההדגשות שלי מ.א.)
אכן, ההלכה הפסוקה, כמובא לעיל, ברורה וחד משמעית, בנסיבות המקרה כפי שעמדו בפני
שתי הערכאות. השאלה המונחת לפיתחו של בית המשפט כעת היא, האם נסיבות המקרה הנוכחי, שהן שונות באופן מהותי, כפי שהובא לעיל, וכפי שעוד יפורט להלן, לא מחייבות אבחנה ולו כמקרה חריג ויוצא דופן. על כך תבוא החלטה בהמשך.
5. 5. כעת, מן הכלל אל הפרט;
א. א. לאחר ששקלתי את הדברים מנקודת המבט של האינטרס הציבורי מחד מנקודת מבטם של הנאשמים מאידך. וכן לאור מהות הליקויים שנפלו בהתנהלות התביעה, כפי שהובא בפירוט לעיל ובשים לב לעובדה, שהנאשמים 2-5, שרוממות זעקת עינוי הדין העלול להיגרם להם, בפי סניגוריהם, המלומדים, כלל לא נכחו ברוב ישיבות ביהמ"ש, שהרי לפי בקשתם הופטרו מלהיות נוכחים בישיבת ההקראה ובישיבות פרשת התביעה, הגעתי למסקנה לקבל את בקשת הנאשמים בחלקה ולקבל את בקשת התביעה בחלקה, כפי שיפורט להלן.
ב. ב. עדי התביעה שאמורים היו להעיד ביום 27.9.05 הם העדים המפורטים בבקשת התביעה לזימון עדים מיום 15.2.05, כמפורט לעיל. בנוסף להם היו אמורים לזמן להשלמת עדותו את מר אלון בן מאיר ואת העדה אפרת שמגר.
ג. ג. אשר לעדה אפרת שמגר, התביעה נמנמה במשמרתה, כאשר את העדה אפרת שמגר ביקשה לזמן רק ביום 25.9.05, היינו; יומיים לפני המועד, שנקבע לגמר ראיות התביעה. מכל מקום ביהמ"ש אישר את זימונה ומאמצי התביעה לזמנה ברגע האחרון לא צלחו בידיה. למרות התנהלות זו של התביעה אתיר לזמנה שוב למתן עדות.
ד. ד. אשר לעד התביעה מר אלון בן מאיר, ביהמ"ש אישר לזמנו בשנית בהחלטה מיום 8.9.05, מועד שהוא סמוך ליום שנקבע לגמר ראיות התביעה, משום כך אתיר את זימונו להשלמת עדותו.
ה. ה. אשר לעדה, ד"ר יעל מייסון, התובע הציג ראיית זימון, אך לא היתה הופעה מצידה, מטעמים שלא הובהרו לביהמ"ש. הואיל ועדה זו זומנה וזימונה לא בוטל , אתיר לזמנה שוב.
ו. ו. אשר לעדים דלקמן:
1) 1) שושנה אסא;
2) 2) ד"ר אילן מליסטר;
3) 3) ד"ר מיקי הרן;
עדים אלה הוזמנו, אך התובע, המלומד, מצא לנכון, ללא קבלת אישורו של ביהמ"ש ואף ללא מסירת כל הודעה על כך, לבטל על דעת עצמו את זימונם באומרו:
"אני ביטלתי את זימונם מכיוון, שאנו צריכים ללבן עניינים מקצועיים מסויימים..." (ע' 28)
"אני ביטלתי את מיקי הרן, שושנה אסא וד"ר אילן מליסטר, מכיוון שאנו צריכים לפטור עדיין כל מיני בעיות שנוגעות לעדות שלהם.." (ע' 29)
עינינו הרואות, כי בשונה מעובדות המקרה, שנידון בע"פ 247/87, מ"י נ' אלנסאסרה, שהובא לעיל, אין מדובר בעד תביעה שזומן כדין, לא הופיע והתובע ביקש צו הבאה נגדו ולא נענה, אלא בעדים, אשר זומנו כדת וכדין וקיימת לגביהם ראיית זימון, אך התובע הוא זה, אשר למרות שהישיבה נועדה לסיום פרשת התביעה, ביטל את זימונם על דעת עצמו בלבד.
בנקיטת צעד של ביטול זימון עדים יש משום התערבות בוטה בסמכויות בית המשפט. לא למותר לציין, כי הנימוק לביטול זימונם של העדים, כמובא לעיל מפי התובע, חמור עוד יותר מעצם ביטול זימונם בניגוד להחלטת ביהמ"ש. צא ולמד, הכיצד בשלב כה מתקדם של שמיעת הראיות התובע המלומד, מגלה בעיות, שנוגעות לעדות שלהם עד כדי כך, שבטרם בואם למתן עדות במועד שנקבע, זה מכבר על-ידי ביהמ"ש, הוא צריך ללבן עניינים מקצועיים מסויימים. כשלעצמי אני סבור שכל מה שצריך ללבן ביחס לגרסאותיהם של עדים אלה ואחרים צריך להיעשות בטרם הגשת כתב האישום ולא במהלך שמיעת הראיות. במצב דברים זה אין גם לדעת מתי יסיים התובע ללבן את הדברים עם העדים. ברור, איפוא שהתנהלות התביעה ביחס לשלושת העדים הללו לא רק שהיא חורגת באופן מהותי מסדרי הדין התקינים וממחוייבות התביעה לקיים את החלטות ביהמ"ש, אלא, שתוצאתה מביאה בהכרח להתארכות בלתי מוצדקת של ההליכים. כעת, הדרא קושיא לדוכתא, היינו; האם ליקוי חמור זה יצדיק מהלך של החלטה שיפוטית שתחסום את דרכה של התביעה מלהביא בפני
ביהמ"ש את דברי שלושת העדים, בהם קא עסקינן, אשר מן הסתם, ביחד עם שאר הראיות, שהובאו ושיובאו, היוו בסיס להגשת כתב האישום. שאלה זו עומדת ביחס ישיר לשאלה; בדבר מידת "עינוי הדין" ומידת הפגיעה בזכות הנאשמים ל"הליך הוגן". לאחר שהתלבטתי לא מעט בשאלה נכבדה ותקדימית זו, ולאחר ששקלתי את הדברים מנקודת המבט של האינטרס הציבורי מחד ושל הנאשמים מאידך, ובשים לב להלכה שנפסקה בע"פ 247/87, מ"י נ' אלנסאסרה, שהובא לעיל, לאמור:
"שום "ניהול משפטים בצורה מעשית ועניינית" אינה יכולה להצדיק סרוב לאפשר הבאת עד שעדותו היא מהותית לאותו הליך" (ההדגשות שלי מ.א.)
הגעתי למסקנה להתיר לתביעה לזמן גם את שלושת העדים הללו למתן עדות.
5. 5. סוף דבר;
א. א. הנני מקבל את בקשת התביעה לקיים ישיבת הוכחות נוספת שאליה יוזמנו כל יתר עדי התביעה כמפורט לעיל.
ב. ב. אשר להוצאות משפט, כאמור בתקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד - 1974, אחליט לאחר שאשמע את דברי הצדדים בעניין.
ג. ג. הצדדים יתאמו מועדים מוסכמים ביניהם להמשך ראיות התביעה ויעבירו לבית המשפט את המועדים בכתב.
ד. ד. כן יודיעו הצדדים לביהמ"ש אם יש עוד צורך בקיום הישיבה, שנקבעה לתזכורת הצדדים ליום 20.11.05.

למזכירות: נא להמציא לצדדים את ההחלטה.

ניתנה היום א' בחשון, תשס"ו (3 בנובמבר 2005) במעמד הצדדים.

מרדכי ארגמן
, שופט









פ בית משפט שלום 1750/03 מדינת ישראל נ' עו"ד ליפסקר נמרוד, פוליצר גבריאל, אלכסנדרון עמיאד, פטר בנימין, אחראי צביקה (פורסם ב-ֽ 03/11/2005)