פסקי דין על גנגריאן אריה בן ציון

5805/05 פ     03/11/2005




פ 5805/05 מדינת ישראל נ' גנגריאן אריה בן ציון




1
בתי המשפט
בש 004023/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בתיק פלילי 5805/05

03/11/2005
תאריך:
השופטת יעל הניג

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
מבקש
נ ג ד
גנגריאן אריה בן ציון
משיב
החלטה

בקשה למעצר עד תום ההליכים

כתב האישום והבקשה

1. המשיב מואשם בהיזקים לרכוש במזיד, בתקיפות חבלניות של בת זוג ובאיומים, עבירות לפי סעיפים 452, 380 + 382 (ג) ו - 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן - "חוק העונשין"). עוד מואשם המשיב בכליאת שוא, בפגיעה בפרטיות, בהפרעה לשוטר ובהתנגדות למעצר חוקי, עבירות לפי סעיפים 377 ו - 275 לחוק העונשין, לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א - 1981ולפי סעיף 47 א' לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) תשכ"ט - 1969.

2. כתב האישום מפרט כי המתלוננת והמשיב הינם בני זוג המתגוררים לסירוגין בבית המשיב. כתב האישום מפרט סדרת מעשי אלימות ואיומים שביצע המשיב כלפי המתלוננת, רובם בחודש עובר ועד יום מעצרו של המשיב, 14.10.05. על פי כתב האישום הוציא המשיב מפי המתלוננת פלטת שיניים ושבר אותה; היכה בראשה ובגופה של המתלוננת במגב ריצפה לאחר שהטיח בה כי היא מקיימת יחסי מין עם חבריו הטובים; הורה לה להצמיד סכין גילוח לפניה ותוך הפעלת כוח על ידיה גרם לה לחתוך את פניה בחתכים עמוקים; כשהתעוררה מעילפונה איים עליה כי לו מתה, היה קובר אותה ומחביא את גופתה ונעל אותה במקום כשביקש להימלט. עוד על פי כתב האישום, ביום 14.10.05 ביקשה המתלוננת מהמשיב כי לא ישתמש בסמים והוא בתגובה דחף אותה, בעט בה, הפילה על ספה ובעט בראשה. כתוצאה מכך נגרמה לה נפיחות ברגלה ובאפה; בהמשך, שבר המשיב את מכשיר הטלפון באמצעותו ביקשה המתלוננת להתקשר למשטרה ואיים עליה כי היום תמות ואין לו מה להפסיד, הוא חולה והיא תמות עמו; לאחר מכן כלא אותה במקום והיא ברחה דרך החלון ובאמצעות כבלי חשמל עד שהגיעה לדירת השכנים והללו הזעיקו את המשטרה. בהזדמנויות אחרות שקדמו ליום 14.10.05 איים המשיב על חיי המתלוננת וילדיה אם תתלונן על מעשיו במשטרה. שנתיים עובר ליום 14.10.05 על פי כתב האישום כשהמתלוננת ניתקה קשר עם המשיב הטריד המשיב את בנה הקטין של המתלוננת, בין השאר על ידי קללות לטלפון הנייד שלו ורדיפה אחרי הקטין כשיצא מבית הספר, עם סכין. הכל על מנת שהקטין יגלה לו היכן מתגוררת אותה עת המתלוננת. לבסוף מפרט כתב האישום את נסיבות מעצרו של המשיב. בעקבות אירועי יום 14.10.05 הגיעו שוטרים לאתר את המשיב בביתו. דפיקותיהם על דלת ביתו ודלת בית אמו לא העלו מענה. כאשר שבו השוטרים למקום כעבור מספר דקות ירד המשיב במדרגות הבית ולשאלת השוטרים השיב כי שמו "יוסי". רק לאחר שהתבקש להציג תעודת זהות (השיב כי אין בידיו) הזדהה בשמו. בהמשך וכהורו השוטרים על מעצרו, נמלט המשיב. בסופו של דבר נעצר לאחר הוצאת צו מעצר.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה שלפני. עילת המעצר מושתת על חזקת מסוכנות. חזקה זו מתוגברת לפי הבקשה בהתמכרותו של המשיב לסמים, באובססיביות וקנאה מושתת על מחשבות שווא כלפי המתלוננת ובמחשבות אובדניות הכורכות את מות המתלוננת עם מותו שלו. כמו כן מפנה הבקשה למעשי המשיב שנועדו למנוע מהמתלוננת לעזוב אותו, להתלונן עליו, לצאת מהבית, איומים וטרור מהן לא נמלט אף בנה הקטין של המתלוננת וכן להכשלת השוטרים. הבקשה מפרטת עבר פלילי מכביד של המשיב.

4. לשיטת המשיב לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, ולחילופין חולשתן מצדיקה שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית אמו או במוסד גמילה. לפי הטענה הרי כתב האישום מבוסס על הודעות המתלוננת שאינה אמינה, נחקרה מגמתית, סותרת את עצמה, נרקומנית בעצמה, מרצונה שבה להתגורר עם המשיב לאחר שהפעיל כלפיה לגרסתה אלימות ואיומים ואין אינדיקציות חיצוניות לתמיכה בדבריה. המשיב עצמו חולה במחלת כבד ומצבו הבריאותי מחייב שחרורו מבית המעצר.

דיון

5. מעיון בחומר החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה לגבי מלוא האישומים בכתב האישום. ככל הנוגע למעשים כלפי המתלוננת, מבוססות הראיות על הודעתה ועל העימות שלה עם המשיב, כמו גם על הודעת השכנה ציפי, על צילומי המתלוננת המצביעים בבירור על חתכים צלקתיים בלחייה ועל נפיחות גלויה ברגלה. ככל הנוגע למעשים כלפי בנה הקטין של המתלוננת, מבוססות הראיות על הודעת הקטין וככל הנוגע לנסיבות שקדמו למעצר המשיב, מהווה דו"ח פעולה של רס"ל בית און ראיה כנדרש.

6. יחד עם זאת עוצמת הראיות הלכאוריות בהתייחס לאישומים השני, השלישי והששי עולה במידה ניכרת על עוצמת הראיות בהתייחס לאישומים האחרים. אשר לאישום השני - חיתוך פני המתלוננת סכין אינו נסמך על דברי המתלוננת בלבד אלא נתמך בצילומי פניה ומשחלף זמן קצר בין האירוע לצילומים. טענת המשיב כי המתלוננת היא זו שחתכה את עצמה דינה להתברר במהלך המשפט ועצם הכחשתו את המיוחס לו אינו פוגם בעוצמת הראיות לעת הזו (בש"פ 8087/95, פד"י נ (2) 133, 147). מעבר לנדרש וככל שניתן להסיק על פני הדברים בשלב מקדמי זה נראית גרסת המתלוננת הגיונית ומסתברת מגרסת המשיב. אשר לאישום השלישי - בעיטות במתלוננת וכליאתה בדירת המשיב, אף הללו אינם נסמכים על דברי המתלוננת בלבד אלא נתמכים בנפיחות ברגלה ובהתנהגותה, בריחתה תוך הסתכנות מקומה שלישית ותאור השכנה בדבר הופעתה בדירתה ופחדה הרב עד כדי חוסר יכולת להרגיעה. אשר לאישום הששי - מבוסס הוא על דו"ח השוטר לגביו לא הועלתה טענה. המשיב עצמו העיד בחקירתו כי נמלט מהשוטרים לטענתו כיון שהיו בחזקתו סמים.

7. באשר ליתר האישומים - אישומים ראשון ורביעי נסמכים על דברי המתלוננת בלבד, הגם שהתעמתה לגביהם עם המשיב ואין להם תמיכה בנתונים חיצוניים. אישום חמישי עניינו באירועים עליהם העיד בנה הקטין של המשיבה אך הם התרחשו לפי המתואר לפני כשנתיים, לא הוגשה לגביהם תלונה ולא הייתי מבססת עליהם החלטת מעצר כיום, הגם שמגלים הם מסוכנות שלא התממשה כלפי הקטין.

8. בהינתן הראיות הלכאוריות להוכחת אשמתו של המשיב כאמור קמה עילת מעצר - מסוכנות למתלוננת מכוח סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים"). אין צורך להידרש לחזקות מסוכנות סטאטוטורית לפי סעיפים 21 (א) (1) (ג) ס"ק (4) או (5). כמו כן קמה עילת מעצר של חשש המלטות מן הדין לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק המעצרים לאור הימלטות המשיב מהשוטרים. על עילה אחרונה זו בלבד לא הייתי מבססת החלטת מעצר באשר קיימים דרך כלל אמצעים להפגת החשש בבסיסה.

9. כעת קמה חובתו של בית המשפט לשקול תנאים להפגת מסוכנות המשיב ואשר מידת פגיעתם בחירות המשיב פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח. המשיב נרקומן. אני מוכנה לצאת מהנחה מיטיבה עם המשיב לצורך החלטה זו בלבד כי המתלוננת שבה להשתמש בסמים ואף שבה לאחר מעשי אלימות קודמים אל זרועות המשיב, אל דירתו ואל מקום עסקו בו עבדה. אין בכך כדי להפחית מעוצמת המסוכנות הנשקפת למתלוננת מהמשיב. הראיה כי אף המתלוננת חוששת מהמשיב וחששה הביאה לברוח תוך טיפוס על כבלי חשמל מדירתו ואף לפנייה לשכנה זרה לה ולהזעקת המשטרה והגשת תלונה. מעשי המשיב לכאורה מגלים אובססיביות למתלוננת, אכזריות וסאדיזם יהיו מניעיו אשר יהיו. לכך יש להוסיף את מחשבותיו האובדניות וגילויי קנאתו למתלוננת על אף ה"פינוקים" שהרעיף עליה לשיטתו ואהבתו לה, עליהם הוא מצהיר בהודעתו.

10. על כל אלה מצטרף עברו הפלילי המכביד של המשיב - הרשעותיו בעבירות אלימות, סמים ובריחה ממעצר כעולה מגיליון הרשעותיו.

11. המשיב אמנם חולה במחלת כבד אך זו לא מנעה ממנו לצרוך סמי רחוב, לסכן את בריאותו ולעבור גם בעבר עבירות רבות וחמורות. המשיב אף מנצל לכאורה את מצבו הבריאותי על מנת ל"שדרג" את איומיו על המתלוננת. אין במצבו הבריאותי של המשיב כדי לחסנו מהמעצר בפרט כאשר בית המעצר מאורגן ליתן טיפול רפואי שוטף.

12. לאור האמור אין לטעמי חלופה המסוגלת להפיג את מסוכנות המשיב ואין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים. אינני נזקקת לתסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בנסיבות הענין.

13. בשולי הדברים ומעבר לכל צורך: המשיב מציע כחלופת מעצר את דירת אמו. האם מתגוררת בבנין בו מצויה דירת המשיב. נסיון העבר כמו גם התרשמותי מאמו של המשיב באולם בית המשפט במהלך הדיון אינו מאפשר מתן אמון בחלופה זו. האם לא השכילה להציב למשיב גבולות בעבר, באולם התערבה בדיון וצידדה בעמדות בנה. זכותה של אם לתמוך בבנה אך מכאן ועד מתן אמון בחלופת מעצר זו נוכח מעשי פראות ואלימות המיוחסים למשיב - רב המרחק.

14. ועוד בשוליים - מעצר המשיב לא קטע הליך גמילה קיים מסמים. בנסיבותיו של המשיב לרבות עברו הפלילי אינני רואה לחרוג מן הכלל הפסיקתי השולל פתיחה בהליכי גמילה תוך כדי המעצר.

15. המשיב נעצר עד תום ההליכים. המזכירות תקבע את התיק העיקרי לפני מותב.

16. המזכירות תשלח החלטה זו לרופא בית המעצר אשר ידאג לטיפול רפואי נאות למשיב לפי שיקול דעתו.
ניתנה היום 3.11.05, 2005 במעמד הצדדים
יעל הניג
, שופטת
בימ"ש השלום ת"א-יפו









פ בית משפט שלום 5805/05 מדינת ישראל נ' גנגריאן אריה בן ציון (פורסם ב-ֽ 03/11/2005)