פסקי דין על אריה יובל כהן | פסקי דין על יעקב כהן | פסקי דין על אבן דרך הנדסה ופיתוח בע"מ

7894-08/18 תאמ     15/11/2018




תאמ 7894-08/18 אריה יובל כהן, יעקב כהן נ' אבן דרך הנדסה ופיתוח בע"מ








בית משפט השלום בחיפה


ז' כסלו תשע"ט, 15 נובמבר 2018

תא"מ 7894-08-18 אבן דרך הנדסה ופיתוח בע"מ
נ' כהן ואח'

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
1

בפני

כב' הרשמת הבכירה יפעת שקדי שץ


מבקשים/נתבעים

1
.
אריה יובל כהן

2
.
יעקב כהן


נגד


משיבה/תובעת

אבן דרך הנדסה ופיתוח בע"מ



החלטה

בענין: בקשה להעברת דיון מחמת חוסר סמכות מקומית
1.
ביום 5.8.2018 הגישה התובעת תביעה על סך 32,444 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת כתוצאה מתאונה בה היה מעורב רכב בבעלותו של הנתבע 1, כעת שהנתבע 2 נהג בו.
2.
ביום 7.10.2018הגישו הנתבעים בקשה להעברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית ("הבקשה"), במסגרתה נטען, כי מאחר שמקום מגוריהם של הנתבעים ומקום התרחשות התאונה הינן בעיר נתניה, בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה.
3.
בתגובתה של התובעת נטען, כי דינה של הבקשה להידחות מאחר שלא נתמכה בתצהיר, מאחר שאין לייחס משמעות קריטית לשיקולי סמכות מקומית, וכי העלאת טענה של חוסר סמכות מקומית מהווה חוסר תום לב דיוני.
עוד נטען, כי די בהתקיימות חלופה אחת על מנת להקנות לבית משפט מסוים סמכות מקומית, וכי
בענייננו מתקיימת החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("התקנות"), נוכח המקום שנועד, או היה נועד לקיום ההתחייבות.
לטענתה, בהתאם לסעיף 14 לכתב התביעה, הנתבע 2 התחייב לפצות את התובעת, ובהעדר הסכמה אחרת, יש לבצע את התשלום במקום מושבו של משרדה של התובעת בחיפה [אציין, כי בסעיף 10 לבקשה צוין, מקום עסקה של הנתבעת, אולם מדובר בטעות סופר, והכוונה למקום עסקה של התובעת].
4.
בתשובה לתגובה טענו הנתבעים כדלקמן:
באשר לטענה כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר התומך בעובדות - נטען, כי הבקשה נסמכה על עובדות שאין עליהן מחלוקת ואשר מצוינות בכתב התביעה (עילת התביעה, כתובת הנתבעים, מקום המחדל/מעשה בגינו הוגשה התביעה).
באשר לטענה כי מתקיימת החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(3), ומקום ביצוע ההתחייבות הינו בחיפה - נטען, כי מדובר בתביעה נזיקית, אין בכתב התביעה כל התייחסות להתחייבות חוזית, ולא נטען בכתב התביעה כי מי מהנתבעים הודו באחריותם או התחייבו לשלם, וכי ההתייחסות למקום קיום ההתחייבות נטענה בעלמא כדי "לתפוס סמכות מקומית" [בלשונם של הנתבעים].
דיון והכרעה
:
5.
ראשית, לענין העדר התצהיר לתמיכה בבקשה. אני סבורה, כי מאחר שהבקשה נסמכת על הנטען בתביעה, אין מקום לדחות אותה בשל היעדרו של תצהיר, אולם ממילא, מחדל זה תוקן, עם צירוף התצהיר לתשובה לתגובה.
עתה, לגופם של דברים :
סוגית הסמכות המקומית נבחנת בהתאם לחלופות הקבועות בתקנה 3 לתקנות. על התובע להראות שלפחות אחת מהחלופות בתקנה האמורה מתקיימת באיזור שיפוטו של בית המשפט בו הוגשה התביעה.
בהתאם לתקנה 9(6) לתקנות, נדרש תובע לפרט במסגרת כתב התביעה את "העובדות שמראות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה", ואכן, כאשר נבחנת שאלת היעדר סמכות, יבחן בית המשפט את השאלה לאור העובדות הנטענות בתביעה.
6.
בעניינו, נסובה המחלוקת האם רשאית התובעת להסתמך על החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(3) "המקום שנועד, או היה מכוון, לקיום ההתחייבות".
טענות התובעת בתביעה הנוגעות לחלופה זו הינן, כפי שנטען על ידיה בתגובתה, בנטען בסעיף 14 לכתב התביעה:
"לבית המשפט הנכבד הסמכות העניינית והמקומית לדון ולהכריע בתביעה לנוכח מהות התביעה והמקום שנועד או שהיה מכוון לקיום התחייבות (תשלום הפיצוי לתובעת בעקבות התחייבותו לפעול כן) והן בהתחשב במאזן הנוחות הנוטה לצד ניהול ההליך בבית משפט השלום בחיפה".
איני סבורה כי יש בנטען בסעיף זה כדי לבסס סמכות מקומית לבית משפט זה.
ראשית
, הצדק עם הנתבעים, כי בכתב התביעה לא נטען כי מי מהנתבעים הודה בחבותו או התחייב לפצות את התובעת, ועל כן לא ניתן לטעון כי יש סמכות בהסתמך על התחייבות זו.
שנית
, הסתמכות על מקום ביצוע תשלום הפיצוי הנטען כמקנה סמכות מקומית אינה מתאימה לתביעה לפיצוי בגין תאונת דרכים בנסיבות ענייננו (במובחן בתביעה כספית המבוססת על יחסים חוזיים, כאשר יש מקור עליו ניתן להסתמך ביצירת החיוב), הן מאחר שהמשמעות של הסתמכות על פרשנות זו הינה הנחה, בתחילת ההליך, לפני שהתבררו הדברים בפני
בית מהמשפט, כי הנתבעים מחויבים בתשלום (כלומר הנחה כי טענות התביעה התקבלו); הן מאחר שאין למעשה מערכת יחסים ממנה ניתן להסיק מהו מקום קיום ההתחייבות; והן שהתוצאה של הנחה כזו הינה, שבפועל, כאשר נתבעים פיצויים בשל נזק, ניתן יהיה לתבוע תמיד בהתאם למקום עסקו של התובע (בניגוד ללשון תקנה 3 ולרציונל של עקרון הסמכות המקומית).
בהקשר זה אפנה לת.א. (ת"א) 1592-01-15 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מחמוד תיתי; לת.א. (ת"א) 62368/06 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד דבור ספא (פורסם ביום 19.3.2007) ("ענין דבור ספא"); ולת.א. (ת"א) 44352-10-16
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד רסמי אבו מוך (פורסם ביום 26.7.2016).
7.
בעת מתן החלטה זו ער בית המשפט לכרסום במעמדה של הסמכות המקומית, והאופן שבו על בית המשפט לבחון טענות בהקשר זה, אולם קבלת עמדתה של התובעת במקרה שלפניי משמעותו התעלמות מתקנה 3, והרחבת הטווח של תקנת משנה 3(א)(3) (וראה בהקשר זה את האמור בסעיף 20 לפסק הדין בענין "דבור ספא").
סוף דבר
:
8.
מסקנתי היא כי לא ניתן להסתמך על הטענה בכתב התביעה, כדי לבסס סמכות בהתאם לתקנת משנה 3(א)(3) לתקנות שעה שלא פורטו העובדות הנוגעות להתחייבות נטענת שכזו.
9.
בהתאם, אני מקבלת את הבקשה, ובהתאם לסמכותי על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 אני מורה על העברת התביעה לנשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז (אליו שייך בית משפט השלום בנתניה) על מנת שתנתב אותו לבית המשפט המתאים, על פי שיקול דעתה.
10.
באשר להוצאות הבקשה, בנסיבות הענין לא מצאתי ליתן צו להוצאות, ובית המשפט הנעבר ישקול זאת בסיום ההליך, ככל שימצא לנכון.

המזכירות תפעל להעברת התיק למחוז מרכז ותעדכן את הגורמים הנדרשים בבית משפט זה.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ט, 15 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 7894-08/18 אריה יובל כהן, יעקב כהן נ' אבן דרך הנדסה ופיתוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/11/2018)