פסקי דין על גיורא פישר | פסקי דין על גדי נס | פסקי דין על מתילדה בן חיים | פסקי דין על עופר שרון | פסקי דין על עו"ד |

16346/00 א     07/11/2005




א 16346/00 גיורא פישר, גדי נס, מתילדה בן חיים נ' עופר שרון, עו"ד




1
בתי המשפט

א 16346/00
א 16300/00
א 17972/00
בית משפט השלום חיפה
07/11/2005
תאריך:
כב' השופטת ב. טאובר

בפני
:

1. גיורא פישר

2. גדי נס

3. מתילדה בן חיים

בעניין:

התובעים
2-1. א. גולדהמר ואח'

3. ש. רביד
ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
עופר שרון
, עו"ד
הנתבע
ק. גיל

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
מבוא:

1. בפני
י תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי מר גיורא פישר
, גדי נס
ומתילדה בן חיים
(להלן: "התובעים") בגין תלונה במשטרה שהגיש מר עופר שרון
(להלן: "הנתבע") ובגין ארבע כתבות אשר פורסמו בארבעה מקומונים בחיפה ובקריות בתאריך 14/7/00. הכתבות ייחסו לתובע מס' 1 קבלת שירותי דוברות אישיים על ידי התובע מס' 2 ושירותים משפטיים אישיים על ידי בעלה המנוח של התובעת מס' 3, עו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל, כששכרם משולם להם שלא כדין מכספי הציבור עליהם מופקד התובע מס' 1 וכן ביצוע עבירות של מתן ולקיחת שוחד, קבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי האיגוד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הכל כמפורט להלן.

זהות הצדדים:

2. התובע מס' 1 שימש בזמנים הרלבנטיים לתביעה כסגן וממלא מקום ראש העיר חיפה, יו"ר איגוד ערים איזור חיפה (ביוב) (להלן: "האיגוד"), סגן יו"ר איגוד ערים חיפה - שירותי כבאות וכן יו"ר המורשון בקרית חיים - אגודה עממית בע"מ (להלן: "האגודה").
התובע מס' 2 עוסק ונהנה ממוניטין בתחום התקשורת, הדוברות והפרסום ושימש כדובר האיגוד החל מתאריך 1/2/99 וכן כדובר האגודה החל מתאריך 1/11/99.

התובעת מס' 3 הינה אשתו של עו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל אשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה שימש כעו"ד
של האיגוד, חבר במועצת עיריית חיפה וכן היה חבר האגודה.

יצויין כי בין התובע מס' 1 והנתבע נטושה מערכת פוליטית קשה, רוויית השמצות הנמשכת מאז שנת 1994 וזוהי אינה ההתדיינות הראשונה המתנהלת בין השניים בבתי המשפט (ראה עדות הנתבע עמ' 31 לפרוטוקול וכן עדות התובע מס' 1 עמ' 22 לפרוטוקול).

רקע עובדתי:

3. בסמוך לתאריך 4/7/00 הגיעה לידי הנתבע טיוטה בלתי רשמית ובלתי סופית של דו"ח ביקורת שהכין מבקר עיריית חיפה (להלן: "הדו"ח"). דו"ח הביקורת ייחס, בין היתר, לתובע מס' 1 אי סדרים בהעסקתם של דובר האיגוד ועו"ד
עקיבא בן חיים כדלקמן:

"8. בישיבת מועצת האיגוד מ-15.12.95 הוחלט להמשיך ולהעסיק את הדובר במשך שנה נוספת עד 31.12.96. בפועל שירותי הדוברות ניתנו ברצף עד סוף שנת 1997 ולסירוגין במהלך שנת 1998, ללא חוזה העסקה או הסכם כתוב.

9. האיגוד מקבל שירותי ייעוץ משפטי ממשרד עורכי-דין מאז שנת 1990, מבלי שנערך ונחתם הסכם או חוזה המפרט את השירותים לסוגיהם ועלותם. התשלומים בגין שרות זה בשנת 1997 הסתכמו ב-475,295 ₪ (כולל אגרת בית משפט בסך 125,194 ₪). התשלומים בוצעו על סמך פניות בכתב".

4. בתאריך 4/7/00 הוגשה על ידי הנתבע תלונה ביחידה הארצית לחקירות הונאה שבמשטרת ישראל כנגד התובע מס' 1, התובע מס' 2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל. באותו יום ובמקביל הגיש הנתבע את אותה התלונה לפרקליטות מחוז חיפה.
5. בפני
ביהמ"ש לא הוצג מכתב התלונה המלא שהוגש על ידי הנתבע למשטרת ישראל ולפרקליטות. הנתבע עמד על סירובו להגיש המסמך בטענה לפיה התלונה שהוגשה הינה חסויה, אולם בתאריך 20/10/04 הגיש ב"כ התובעת מס' 3 את שני עמודיה הראשונים של התלונה שכותרתה הינה "תלונה על עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים" ובפתיח התלונה צויין כי הינה מוגשת כנגד שני התובעים וכנגד עו"ד
עקיבא בן חיים תוך ציון שמותיהם המלאים.

במכתב התלונה כתב הנתבע כדלקמן:

"4. עו"ד
בן חיים, משחד את גיורא פישר
, כעשר שנים ע"י מתן שירותי עו"ד
, לגיורא פישר
אישית כתובע וכנתבע ולאגודת קרית חיים בראשות פישר, לצרכים הפוליטיים של פישר אישית, הכל ללא תשלום.
התמורה לשוחד, הם מאות אלפי הש"ח, ש"סידר" פישר לעו"ד
בן-חיים כספי הציבור, אותם מקבל עו"ד
בן-חיים, כמפורט בסעיף 9, לדו"ח מבקר עירית חיפה, הרצ"ב ומאגד ערים חיפה - שירותי כבאות.
5. עו"ד
עקיבא בן-חיים נותן לגיורא פישר
שירותי עו"ד
, לצרכיו האישיים והפוליטיים, ללא תשלום - להלן "השוחד". בתמורה לשוחד דאג פישר לסדר לעו"ד
בן-חיים, את תפקיד היועץ המשפטי, בשני אגדי הערים הנ"ל, בתשלום מאות אלפי ₪ בכל שנה, אותם מקבל עו"ד
בן-חיים, מאגד ערים - שירותי כבאות ומאגד ערים - ביוב. התמורה לשירותים האישיים שמקבל פישר מעו"ד
בן חיים, "משולמת" ע"י התיבור, שלא כדין במקביל לשוחד שמקבל פישר מבן חיים."

עוד נכתב בסעיף 8 למכתב התלונה כי:

"סעיף 8, לדו"ח מבקר עירית חיפה, איגוד ערים אזור חיפה (ביוב) המצ"ב, מטפל באי הסדרים בהעסקת דובר האיגוד, שהוא גדי נס
. גם כאן חוזרת, אותה תופעה חמורה המתוארת לעיל, גדי נס
הינו דובר אגד ערים חיפה (ביוב), אגד ערים חיפה - שירותי כיבוי, ועד קרית חיים ולמעשה מתפקד גדי נס
, כדוברו האישי, של גיורא פישר
, כששכרו המסתכם במאות אלפי ₪, בשנה, משולם מכספי הציבור, עליהם מופקד גיורא פישר
, יו"ר איגודי הערים וועד קרית חיים, שגם ממנו מושך פישר מאות אלפי ₪, לצרכיו האישיים.
כך, משחד גדי נס
, את גיורא פישר
, בהיותו דוברו האישי, לכל דבר וענין, כשהתמורה לאתנן, סידר פישר, לגדי נס
, מאות אלפי ₪ מכספי הציבור בניגוד לכללי מנהל תקין, כדובר בכל מוסד ציבורי בו פישר מכהן כיו"ר השולח ידו לקופה הציבורית, לצרכיו האישיים ולקידום מטרותיו הפוליטיות הפרטיות."

עוד ציין הנתבע במכתב התלונה:

"המתואר לעיל, מהווה, עבירות חמורות על חוק העונשין, (תשל"ז) - 1977, (להלן: "החוק"), כדלקמן:
1. מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק.
2. לקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290 לחוק.
3. מתן שוחד, עבירה לפי סעיף 291 לחוק.
4. קבלת דבר במרמה, סעיף 415 לחוק.
5. רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה לפי סעיף 423 לחוק.
6. עבירת מנהלים ועובדים בתאגיד, עבירה לפי סעיף 423 לחוק.
7. מרמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירה לפי סעיף 425 לחוק."

6. בתאריך 14/7/00 פורסמו בארבעה מקומונים בחיפה ובקריות המופצים בסוף השבוע: "הד הקריות", "בעיר חיפה", "זמן קריות" ו"ערי המפרץ" כתבות הכוללות הפניה לדו"ח הביקורת, ציטוטים מתלונת הנתבע במשטרה ובפרקליטות וכן ציטוטים המיוחסים לנתבע.

בעיתון "הד הקריות" מיום 14/7/00, בעמוד 23 (להלן: "הכתבה הראשונה"), פורסם כדלקמן:

"ביום שלישי שעבר פנה יו"ר לק"ח עפר שרון לשלוחה צפון של היחידה הארצית לחקירות הונאה, הממוקמת במשטרת זבולון, והגיש תלונה נגד יו"ר ועד קריית חיים גיורא פישר
, המשמש גם יו"ר איגוד ערים לביוב אזור חיפה, וליועץ המשפטי של האיגוד עו"ד
עקיבא בן חיים. בתלונה טען שרון, כי במסגרת תפקידו כיו"ר האיגוד עבר פישר על עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים שכללו לקיחת ומתן שוחד, קבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד. לדבריו, מדוח מבקר עיריית חיפה לשנת 1999, שהתייחס גם לאיגוד ערים לביוב באזור חיפה עולה, כי זה עשר שנים נהנה פישר משירותיו של היועץ המשפטי של האיגוד עו"ד
עקיבא בן חיים לצרכיו האישיים והפוליטיים, וכי קיימים באיגוד אי סדרים גם בעבירות העסקת דובר האיגוד גדי נס
, המשמש גם דובר ועד קריית חיים, בראשו עומד פישר, ודובר איגוד ערים לכבאות אזור חיפה, שם שימש פישר עד לא מזמן יו"ר. "גם כאן חוזרת התופעה החמורה המתוארת לעיל", כתב שרון בתלונה. "גדי נס
משמש דוברו האישי של פישר כששכרו מסתכם במאות אלפי שקלים בשנה, משולם מכספי הציבור עליהם מופקד פישר, כדובר בכל מוסד ציבורי בו פישר מכהן כיו"ר השולח ידו לקופה הציבורית, לצרכיו האישיים ולקידום מטרותיו הפוליטיות והפרטיות ... תוכן הדוח חמור ביותר ומעיד על שחיתות והיעדר נוהל תקין באיגוד ערים חיפה. כן הוא מחייב טיפול רשויות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה".

בעיתון "ערי המפרץ" מיום 14/7/00, פורסמה, בעמוד 34, כתבה (להלן: "הכתבה השניה") המשתרעת על פני עמוד שלם וכותרתה:

"תלונה ביאח"ה נגד איגוד ערים לביוב וגיורא פישר
".

בכותרת המשנה נכתב:

"את התלונה הגיש חבר מועצת עיריית חיפה עופר שרון
. שרון מתבסס בתלונתו על דוח מבקר עיריית חיפה, החושף ליקויים חמורים ביותר בעבודת האיגוד ובדרך ניהולו".

בגוף הכתבה נכתב:

"חבר מועצת עיריית חיפה ויו"ר סיעת לק"ח, עו"ד
עופר שרון
, הגיש בשבוע שעבר תלונה במשטרה על "אי סדרים באיגוד ערים לביוב חיפה". בתלונה שהגיש ליחידה הארצית לחקירות הונאה טוען שרון, כי בוצעו "עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים" על ידי יו"ר איגוד הערים, גיורא פישר
, היועץ המשפטי של האיגוד, עו"ד
עקיבא בן חיים, והדובר, גדי נס
. שרון מתבסס בתלונתו על ממצאי דוח מבקר עיריית חיפה..."

בהמשך הכתבה תחת כותרת משנה: "שרון, מחובתי ליידע את המשטרה", נכתב:

"שרון: עו"ד
עקיבא בן חיים נותן לגיורא פישר
שירותי עריכת דין לצרכיו האישיים והפוליטיים, ללא תשלום. בתמורה דאג פישר לסדר לעו"ד
בן חיים את תפקיד היועץ המשפטי בתשלום מאות אלפי שקלים בכל שנה, אותם הוא מקבל מאגד ערים שירותי כבאות ומאגד ערים ביוב. התמורה לשירותים האישיים שמקבל פישר מעו"ד
בן חיים "משולמת" על ידי הציבור שלא כדין. עבודתו של עו"ד
בן חיים בשני איגודי הערים הנ"ל נעשית ללא מכרז, ללא חוזי התקשרות, ללא נוהלי עבודה ואישורי תשלום ובניגוד מוחלט לכל מנהל תקין. אי סדרים דומים קיימים גם בנוגע להעסקת דובר האיגוד, גדי נס
, המתפקד כדוברו האישי של גיורא פישר
בכל מוסד ציבורי בו פישר מכהן כיו"ר, כששכרו, המסתכם במאות אלפי שקלים בשנה, משולם מכספי הציבור, עליהם מופקד פישר, וזאת בניגוד לכל מינהל תקין. פישר מכהן כיו"ר השולח ידו לקופה הציבורית, לצרכיו האישיים ולקידום מטרותיו הפוליטיות, הפרטיות". לטענת שרון, מדובר בעבירות חמורות על חוק העונשין: "מרמה והפרת אמונים, לקיחת ומתן שוחד, קבלת דבר במרמה ורישום כוזב במסמכי תאגיד."

בעיתון "זמן קריות" מיום 14/7/00, בעמ' 10 (להלן: "הכתבה השלישית"), פורסמה כתבה שכותרתה:

"תלונה במשטרה נגד פישר על אי סדרים באיגוד ערים ביוב"

בגוף הכתבה נכתב:

"עו"ד
בן חיים מכהן גם כיועץ המשפטי של איגוד ערים לכיבוי אש, שבו פישר מכהן כסגן היו"ר, ולדברי עו"ד
שרון, בן חיים מייצג את פישר אישית במספר הליכים משפטיים פרטיים. נס משמש גם כדובר ועד קריית חיים. שרון טוען כי ממצאי הביקורת הינם חמורים ביותר, ומעידים על שחיתות והיעדר נוהל תקין באיגוד המחייבים את טיפול רשויות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. שרון: "ההגיון המשפטי פשוט - פישר אחראי על מספר אירגונים הניזונים מכספי ציבור. בחלקם הוא מקבל שירותים מאותו משרד עורכי דין ומאותו דובר. למה? האין זה עניין מוזר?".

כתבה שתוכנה זהה פורסמה אף היא בעיתון "בעיר חיפה" בתאריך 14/7/00 (להלן: "הכתבה הרביעית").

טענות הצדדים בתמצית:

7. התובעים טוענים כי הן הגשת התלונה במשטרה והן הכתבות מהוות לשון הרע כלפי כל אחד מהתובעים. לגרסתם, אין לקבל את טענותיו של הנתבע לפיהן הוא אינו אחראי לפרסומן של הכתבות הן לנוכח העובדה כי לנתבע היה אינטרס ברור לפרסומן, לנוכח סתירות ובקיעים שנבעו בגרסתו של הנתבע ולנוכח הודאותיו של הנתבע בכתב ההגנה ובחקירתו הנגדית לפיהן הוא זה שהביא את דברי לשון הרע לעיתונים וגרם לפרסומה.

התובעים מוסיפים וטוענים, כי בנסיבות העניין לא עומדת לנתבע הגנת "אמת דברתי" וכן לא הגנת תום הלב.

8. הנתבע טוען בסיכומיו כי התובעים לא הוכיחו את אחריותו לפרסום הכתבות ולא הביאו ראיה לכך שהנתבע אכן העביר את מכתב התלונה לעיתונות ו/או גרם לפרסומה. לגרסתו, אי הגשת התביעה כנגד עורכי העיתונים, הכתבים והמוציאים לאור ואי זימונם של אלה כעדים מטעם התובעים, פועלת לחובתם של התובעים.

עוד טוען הנתבע לחלותה של ההגנה בדבר אמת דברתי וכן ההגנות הקבועות בסעיף 15, ס"ק (2), (4), (6) ו-(11) לחוק איסור לשון הרע (להלן: "החוק"), שכן פעל בתום לב ומאחר ובפרסומים היה עניין לציבור. באשר להגשת התלונה למשטרת ישראל, מוסיף הנתבע וטוען כי פעל בתום לב וכי חלה ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק.

השאלות הדרושות הכרעה:

9. בתיק זה עולות מספר שאלות הדרושות הכרעה: ראשית, האם תוכן התלונה במשטרה והכתבות שפורסמו במקומונים מהווה לשון הרע. שנית, האם יש לייחס לנתבע אחריות בגין הפרסום במקומונים. שלישית, האם עומדת לנתבע ולו אחת מן ההגנות המנויות בסעיפים 15-13 לחוק. רביעית, קביעת הסעדים בגין פרסום הביטוי של לשון הרע.

תוכן התלונה במשטרה וכתבות המקומונים האם עולה כדי פרסום לשון הרע:

10. לשון הרע, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק, היא דבר שפרסומו עלול:

"(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם.
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו.
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית".

אין חולק על כך שהכתבות נשוא התביעה הינן "פרסום" כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. לאור פסק הדין בעניין ע"א 3199/93 יוסף קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט(2) 843, אין גם מחלוקת כי הגשת התלונה במשטרה על ידי הנתבע מהווה פרסום במשמעות החוק, כדברי כב' השופט א. גולדברג בעמ' 856 לפסק הדין:

"פירסום על אודות חקירה משטרתית המתנהלת נגד פלוני פוגע בשמו הטוב. הוא הדין בפירסום על מסירת תלונה במשטרה על חשד שפלוני מעורב בביצוע מעשים פליליים, קל וחומר, פירסום החוזר על אותה תלונה והסוקר את התפתחות החקירה המשטרתית, ויותר מכך, פירסום שבו נאמר כי קיימות נגד פלוני ראיות לכאורה. אף כי מבחינה משפטית עומדת לו חזקת החפות כל עוד לא הוכחה אשמתו במסגרת הליך שיפוטי, יש בפירסום כזה כדי לבקוע בקיעים בחזקה האמורה בעיניו של קורא סביר. בקיעים אלה אינם מביאים אמנם לקריסתה של חזקת החפות, אולם די בכך כי קיומם יעיב ויאפיל בעיני הקורא על טוהר מידותיו של אותו פרט כדי שהפירסום יהווה לשון הרע".

11. המבחן לקיומו של לשון הרע בביטוי שפורסם הוא כאמור מבחן אובייקטיבי; ביטוי יפורש בהתאם למובן הטבעי והרגיל של המילים בהקשרן הספציפי לפי הבנתו של האדם הסביר (ראה ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 281, 300; ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון ואח', פ"ד נו(2) 607, 617; א' שנהר: דיני לשון הרע, תשנ"ז-1997 עמ' 112-109).

12. עיון בתלונה שהוגשה על ידי הנתבע למשטרה מעלה כי נכתבה על ידי הנתבע במשיכת קולמוס אחת העובדה כי דו"ח מבקר עיריית חיפה, איגוד ערים איזור חיפה (ביוב) מטפל באי סדרים בהעסקת עו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל, דובר האיגוד גדי נס
וביצוען של עבירות פליליות, לרבות מתן וקבלת שוחד, ניצול לרעה של כספי ציבור למטרות אישיות וכיו"ב המיוחסות לכל אחד מן התובעים מס' 1 ו-2 ולעו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל, לרבות ביצוען של עבירות בחוק העונשין (תשל"ז-1977) (סעיפים 284, 290, 291, 415, 423 ו-425) הכוללות מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד וכן מרמה והפרת אמונים בתאגיד.

עיון בכתבות הראשונה והשניה שפורסמו מעלה כי נכתבו בהן במשיכת קולמוס אחת דבר הגשת תלונתו של הנתבע למשטרה ליחידה הארצית לחקירות הונאה וביצועם של עבירות שוחד, מרמה, הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה ורישום כוזב במסמכי תאגיד ואשר צוטטו על ידי לעיל מצידם של כל אחד מהתובעים מס' 1 ו-2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל. כן מצויינת בכתבות התבססותו של הנתבע על ממצאי דו"ח מבקר עיריית חיפה.
עיון בכתבות השלישית והרביעית, שתוכנן למעשה זהה, מעלה שתוכנן אמנם חמור פחות מתוכנן של הכתבות הראשונה והשניה, ואולם נטען בהן כי התובע מס' 1 מנצל לרעה כספי ציבור תוך קבלת שירותי עריכת דין ודוברות אישיים מהתובע מס' 2 ומעו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל על חשבון כספי ציבור תוך ציון מפיו של הנתבע כי מימצאי הביקורת העלו מימצאים חמורים ביותר המעידים על שחיתות והעדר נוהל תקין באיגוד שבראשו עומד התובע מס' 1.

סבורני כי הן האמור בתלונה במשטרה והן תוכן הכתבות שפורסמו מהווה לשון הרע כמובנו בחוק. התובעים מצטיירים בתלונה ובכתבות הראשונה והשניה כמי שעברו עבירות פליליות, מעורבים במתן וקבלת שוחד וניצול לרעה של כספי ציבור. בכתבות השלישית והרביעית מצטייר התובע מס' 1 כמי שעושה שימוש לרעה בכוח הטמון במשרה הציבורית ומפר את אמון הציבור בו וכמי שמעורב בשחיתות וכמי שמימצאי דו"ח הביקורת ראו את מעשיו כחמורים ביותר.

אין, איפוא, ספק כי הפרסום במתכונתו במכתב התלונה ובכתבות הראשונה והשניה יש בו כדי לבזות כל אחד מן התובעים מס' 1 ו-2, לרבות עו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל, וכדי לפגוע במשרתם בין במשרה ציבורית, בין כעורך דין ובעיסוקו כעורך דין ובין כמי שנותן שירותי דוברות ופרסום לאנשי ציבור ואחרים, ואילו בפרסום בכתבות השלישית והרביעית יש בו כדי להכתים בראש ובראשונה את התובע מס' 1 כמי שמעורב במעשי שחיתות ובניצול לרעה של כספי ציבור מכוח שליטתו בארגונים הנזכרים בכתבה. שרבוב שמם של גדי נס
ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל בתוכן הכתבות מכתים את התובע מס' 2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל כמי שנהנים ממעשי השחיתות וכמי שנותנים לתובע מס' 1 שירותים אישיים על חשבון כספי ציבור.

בהקשר זה אציין כי הן מכתב התלונה והן הכתבות ובפרט הכתבות הראשונה והשניה אינם בבחינת ביקורת ו/או הבעת דעה על התנהגותם של התובעים מס' 1 ו-2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל, כי אם הצבת עובדות ברורות להבדיל מחשדות ביחס לביצועם של מעשי שחיתות ועבירות פליליות על ידי התובעים מס' 1 ו-2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל.
לאור האמור, סבורה אני כי הפרסום מהווה משום לשון הרע שיש בו כדי ליצור חבות על פי החוק.

האם הנתבע אחראי לפרסום הכתבות בארבעת המקומונים:

13. הנתבע אינו כופר בדבר הגשת התלונה כנגד התובעים מס' 1 ו-2 וכנגד עו"ד
עקיבא בן חיים למשטרה. לגבי פרסום הכתבות העיתונאיות טוען הנתבע כי הוא אינו אחראי להן.

14. בכתב הגנתו הודה הנתבע, אם כי בטענה חילופית, כי הוא עצמו מסר את המידע לעיתונות.

בסעיף 46.2 לכתב הגנתו של הנתבע צויין:

"הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך עיתון או לנציגו כדי שיבחן שאלת פרסומה באמצעי התקשורת".

וכן בסעיף 24 לכתב ההגנה:

"ולא תהיה תקומה לתביעתך נגד מי שנטען על ידך כי הביא את המידע לעיתונות, שהרי הגשת תלונה למשטרה והבאת מידע אודות תלונה לעיתונות מוגן מכוח דיני לשון הרע".

15. בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע בסעיף 17 מכחיש הנתבע את מסירת הידיעה לעיתונות, לרבות מסירת הדו"ח ומכתב התלונה שהגיש למשטרה ולפרקליטות, וכדבריו:

"אני מיוזמתי לא העברתי את התלונה לעיתונות וכל מה שעשיתי היה ליתן תגובה והסברים לשאלות העיתונאים".

16. בחקירתו הנגדית מבהיר הנתבע את עמדתו (עמ' 64 לפרוטוקול):

"כשעיתונאי פונה אלי ואומר לי האם הגשתי תלונה או אם כתובה בה כך וכך ושאסביר למה התכוונתי ואנו מנהלים שיחה זה לא ראיון...

העיתונאים כתבו בעצמם כנראה השתמשו בתלונה ובדוח מבקר העיריה וכתבו כתבות שרובן אינן מתיחסות אלי. לא התראינתי כמעביר אינפורמציה. הגבתי על נושאים שהעלו בפני
ולא חידשתי לעיתונאי דבר".

כשנשאל הנתבע במהלך חקירתו הנגדית ביחס לפרסום בעיתון "בעיר חיפה" לפיו העביר את דו"ח הביקורת ומכתב התלונה לעיתונאים (עמ' 63 לפרוטוקול), השיב:

"יש כאן טעות בכך שכתוב כל מה שהועבר על ידי לעיתונות הוא דוח הביקורת והתלונה שלי במשטרה. מה שאני זוכר שאמרתי שכל מה שהועבר על ידי למשטרה הוא דוח הביקורת והתלונה שלי למשטרה וכנראה שזה מה שמצא חן בעיניך".

17. בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, סעיף 11, ובחקירתו הנגדית הוסיף הנתבע וטען כי לאחר הגשת תלונתו למשטרה ביקש ממנו מפקד היחידה הארצית לחקירות הונאה להמנע מלשתף פעולה עם עיתונאים (עמ' 43 לפרוטוקול).

הנתבע חזר בחקירתו הנגדית על גרסתו לפיה המשטרה היא שיזמה פנייתה לנתבע וביקשה את הימנעותו מלשתף פעולה עם העיתונאים (עמ' 43 לפרוטוקול):

"ש. זה היה בעקבות שאלה שלך האם אפשר לפנות לתקשורת או לא או שהוא אמר לך לא לפנות לעיתונאים.
ת. לגמרי לא. זה היה מיוזמתו. הוא ביקש ממני לאפשר למשטרה לחקור בשקט וללא הפרעה".

עוד ציין הנתבע בחקירתו הנגדית, כי פניות העיתונאים אליו החלו כבר יומיים-שלושה לאחר הגשת התלונה למשטרה, אולם לבקשת המשטרה לא נענה לפניות (עמ' 43 ו-44 לפרוטוקול).

בהמשך עדותו ציין הנתבע כי שבוע לאחר הגשת תלונתו למשטרה הסירה המשטרה את בקשתה מהנתבע להימנע מלשתף פעולה עם העיתונות (עמ' 44 לפרוטוקול):

"ש. אחרי שבוע המשטרה הורידה לך את ההגבלה. נכון?
ת. המשטרה לא הגבילה אותי מעולם. הקצין ביקש ונעניתי.
ש. אחרי שבוע הקצין הסיר את הבקשה. נכון
ת. לא הקצין. אחרי שבוע החוקר קרא לי להמשך עדות. אמר לי חקרנו שאלנו ויודעים על התלונה שהוגשה למשטרה ושאני חופשי".

תלונתו של הנתבע הוגשה, כאמור, למשטרה בתאריך 4/7/00 ואכן במהלך התקופה שבה הנתבע שמר לגרסתו על שתיקה לבקשת חוקרי המשטרה לא פורסמו הכתבות בעיתונות. אלה פורסמו, כאמור, בתאריך 14/7/00 בארבעה מקומונים שונים ולאחר שהוסרה מגבלת המשטרה על הנתבע.

הגם שגרסת הנתבע הינה שהעתק הדו"ח ותלונתו למשטרה הועברה לעיתונאים שלא באמצעותו וכל המידע היה מצוי בידי העיתונאים כבר יומיים-שלושה לאחר הגשת התלונה במשטרה ודבריו לא הוסיפו לעיתונאים דבר, הרי שגם הנתבע נאלץ להודות בחקירתו הנגדית כי הפרסום לא התאפשר בטרם שיתף הנתבע פעולה עם העיתונאים (עמ' 45-44 לפרוטוקול):

"ש. יש לך הסבר למה לא פירסמו את זה במשך שבוע.
ת. אולי מפני שלא שיתפתי איתם פעולה".

מן האמור נובעת תרומתו המכריעה של הנתבע בפרסום הכתבות, שרק בעקבות מעורבותו התאפשר הפרסום בעיתונות.
18. בשלב זה ראיתי לנכון לציין כי בעדותו של הנתבע נפלו מספר סתירות עליהן אעמוד בקצרה להלן ואשר פוגעות במהימנות גרסתו.

א. הנתבע ציין בתצהיר עדותו הראשית בסעיף 5 כיצד הגיע לידיו דו"ח הביקורת:

"כאשר נודע לי כי מבקר העיריה ערך דוח הכולל בקורת אודות האגוד, פניתי אליו לקבלת הדו"ח".

במהלך חקירתו הנגדית שינה הנתבע גרסתו וציין בעמ' 37-38 לפרוטוקול כי דו"ח הביקורת הגיע לידיו על ידי אנשים שסירבו להזדהות והניחו את דו"ח הביקורת בתאו של הנתבע בעיריה, וכדבריו:

"הגיע אלי בעקבות טלפונים שהודיעו לי מאנשים שסירבו להזדהות שהניחו לי בתא שלי כחבר מועצת עיר, לכל חבר מועצת עיר יש תא שאליו מפנים מכתבים, מידע ע"י אזרחים וע"י כל אדם אחר, שבתא שלי הונח דו"ח מבקר העיריה שמכיל עובדות חמורות מאוד ובקשו ממני להעביר את הדו"ח ואינפורמציה נוספת שנמסרה לי על ידם לכל רשות או גוף שתטפל בעניין זה...

העדתי כי על עובדת הדו"ח קיבלתי מידע ממס' אנשים. את הדו"ח הניח כנראה איש אחד או מס' אנשים. הודיע שהונח הדו"ח בתאי איש אחד בלשון רבים ואתה תמצא את הסתירות".

ב. הגם שהנתבע טען ארוכות בעמ' 33 לפרוטוקול כי הוא מנוע מלמסור את שמות האנשים אשר כביכול מסרו לו מידע ביחס לתובעים 1 ו-2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל ואשר היוו את הבסיס לתלונה שהוגשה על ידו למשטרה ואשר תוכנה היה חמור באורח משמעותי ממימצאי דו"ח הביקורת מחשש שיבולע להם שעה שפרנסתם תלויה בתובע מס' 1 ובסביבתו, הרי במהלך חקירתו הנגדית ובסתירה לדבריו אלה העיד הנתבע בעמ' 36 כלדקמן:
"ת. אני יכול לתת שם אחד שהביע את הסכמתו בזמנו לפרסום שמו וקוראים לו אברמוביץ רפאל והוא היה מהנדס איגוד ערים וביוב והוא היחיד שלא פחד מפני שהוא יצא לפנסיה.
ש. פתאום נזכרת שאתה יכול לתת שם. לפני שתי דקות אמרת שהתחייבת לפני כולם לא לתת את שמותיהם. מה קרה ההתחייבות פסה.
ת. לגמרי לא. כשנשאלתי על המקורות השבתי שבאופן כללי לא אמסור חלק גדול מהמידע. היה מידע מאנשים שלא רצו להזדהות. מר אברמוביץ היה היחיד שהסכים לדבר ולהחשף מפני שיצא לפנסיה.
ש. אם הוא הסכים אז אולי תסביר לביהמ"ש למה לא חשפת את שמו כבר בתצהיר.
ת. לא השארתי שום דבר עלום".

ג. גם בעדותו של הנתבע באשר לתוכן התלונה שהעביר הנתבע למשטרה נפלו סתירות. בשלב הראשוני, במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע ובטרם ידע כי עותק חלקי ממכתב תלונתו למשטרה מצוי בידי התובעים, הציג הנתבע גרסה לפיה תלונתו הצטמצמה בהצגת תלונה ביחס לאי סדרים באגד ערים חיפה ביוב ולא תלונה אישית כנגד מי מהתובעים 1 ו-2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל. זאת, בין היתר, כדי להציג בפני
ביהמ"ש תמונה לפיה אין לנתבע אינטרס אישי ברדיפת התובעים ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל כי אם הינו מונע ופועל מרצון כן לשמירה על סדרי שלטון תקינים, ובלשונו (עמ' 48 לפרוטוקול):

"ראוי שיובהר שהתלונה לא הוגשה נגד גדי נס
אלא על אי סדרים באגד ערים חיפה ביוב".

ובהמשך בעמ' 55 לפרוטוקול:

"ש. אתה לא הגשת תלונה אישית נגד עו"ד
עקיבא בן חיים.
ת. אני הגשתי תלונה על אי סדרים באיגוד ערים בחיפה.
ש. לא הגשת אישית תלונה נגד בן חיים, גדי נס
, פישר.
ת. הגשתי תלונה על הנושא של אי סדרים באגד ערים לביוב. הזכרתי את שמות בעלי התפקידים באותו יום שהגשתי את התלונה. כתבתי גדי נס
הוא הדובר, היועץ המשפטי הוא עקיבא בן חיים. הפנתי את התלונה על אגד ערים ולא כנגד אנשים ספציפית".

די, איפוא, בעיון קל בכותרת מכתב התלונה שהגיש הנתבע למשטרה (ת/4) על מנת להיווכח שדבריו אלה של הנתבע אינם מתיישבים עם מציאות פני הדברים:

"מוגשת בזאת תלונה נגד מר גיורא פישר
, סגן ומ"מ ראש העיר חיפה יו"ר איגוד ערים חיפה (ביוב)... נגד עו"ד
עקיבא בן חיים... היועץ המשפטי לאיגוד ערים חיפה (ביוב)... ונגד גדי נס
, דובר אגד ערים חיפה (ביוב), דובר אגד ערים חיפה - שירותי כבאות, ודובר אגודה שיתופית קרית-חיים".

ד. עיון בהמשך מכתב התלונה סעיף 9 בעמ' 2 מעלה כי גם טענתו של הנתבע לפיה הסתפק בהעברת מידע למשטרה אינו מדוייק. הנתבע טען כאמור בסעיף 70 לכתב ההגנה:

"מר שרון העביר למשטרה מידע על מעשיו של התובע ולא ייחס באופן ספציפי עבירות לתובע".

וברוח זו העיד הנתבע בחקירתו הנגדית (עמ' 49 לפרוטוקול):

"אני לא קושר כלום. אני מגיש דיווח על עובדות וידיעות ומידע שהגיע אלי לגוף החוקר במדינת ישראל שהוא המשטרה. המשטרה צריכה לקשור או לא לקשור והיא צריכה לחקור".

בניגוד לאמור, איפוא, בכתב הגנתו של הנתבע ועדותו, פירט הנתבע בסעיף 9 למכתב התלונה שבע עבירות פליליות אותן ביצעו התובעים ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל כשבצד כל עבירה מציין הנתבע את סעיף החיקוק הספציפי בחוק העונשין.
ה. בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי פנה לקבל מידע ממזכירות העיריה ביחס למועד העסקתו של התובע מס' 2 עוד בטרם נשלח אליו מכתב ההתראה של עו"ד
גולדהמר, בא כוחו, ובלשונו בעמ' 51 לפרוטוקול:

"גם לפני. במסגרת הנסיונות שלי לברר את נכונות העובדות שמופיעות בדוח".

דבריו אלה של הנתבע אינם מתיישבים כלל עם גרסתו של הנתבע כפי שמצאה ביטויה בתצהיר עדותו הראשית בסעיף 23, שם הצהיר הנתבע:

"בעקבות מכתבו של עו"ד
גולדהמר מיום 19.7.00 ניסיתי לבדוק את טענתו של עו"ד
גולדהמר באמצעות פנייה למזכיר העיר חיפה".

בפועל הוגש מכתבו של הנתבע למזכירות העיר חיפה ביום 14/6/01 (ת/3), כשנה לאחר קבלת מכתב ההתראה של עו"ד
גולדהמר, ובו ביקש הנתבע מידע על מועדי תחילת העסקתו של התובע מס' 2 כדובר איגוד ערים חיפה כבאות ושירותי ביוב ובו ציין כי המידע אף התבקש חודשים רבים לפני כן, דהיינו: לא יכולה להיות מחלוקת כי פנייתו של הנתבע למזכירות העיר חיפה לבירור נכונות הפרטים המופיעים בדו"ח נעשתה לראשונה זמן לא מבוטל לאחר משלוח מכתבו של עו"ד
גולדהמר ובכל מקרה לא לפני קבלת מכתב ההתראה.

ו. במסגרת נסיונותיו של הנתבע לתאר את מניעיו הטהורים והעדר מוטיבציה אישית ביחסו עם עו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל, העיד הנתבע בעמ' 58 לפרוטוקול:

"לא הכרתי את עו"ד
בן חיים ולא דיברתי איתו מעולם ולא חיפשתי אותו".

גרסתו זו של הנתבע אינה מתיישבת כלל עם העובדות. במכתב התלונה של הנתבע למשטרה צויינו שלוש קובלנות פליליות שהתנהלו בין התובע מס' 1 והנתבע ובהן יוצגו התובע מס' 1 וועד קרית חיים על ידי עו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל בהליכים כנגד הנתבע.

זאת ועוד, ב-ק.פ. 16/98 שהכרעת הדין שבה הוצגה (נ/4) נפסקו אף הוצאות לחובתו של הנתבע כעדותו (עמ' 59 לפרוטוקול) ובנסיונו לבטלם אף טען הנתבע כי עו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל הטעה את ב"כ, כך שטענת הנתבע בפני
י לפיה כלל לא הכיר את עו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל אינה מתיישבת כלל עם העובדות.

ז. אוסיף ואציין, כי גם סירובו של הנתבע מלהציג את מכתב התלונה שהגיש למשטרה למשך כל ההליכים בתיק זה אינה פועלת לזכותו. הנתבע טען לחסיון אשר חל על המסמך בלא לציין את המקור החוקי לטענה זו ואף לא הובאה בפני
י ראיה כלשהי לפיה צורכי חקירת המשטרה ו/או הפרקליטות מונעים הצגת המסמך, שעה שתלונתו של הנתבע במשטרה הוגשה לפני למעלה מחמש שנים וממילא תוכנה פורסם בעיקרו בכתבות בעיתונים.

מן האמור נובע כי עדותו של הנתבע התאפיינה בחוסר עקביות, בסתירות בנקודות מהותיות בין גרסתו בתצהיר העדות הראשית ובין גרסתו בעדותו בחקירתו הנגדית ובמתן עדות אשר לא פעם לא התיישבה עם המציאות ועם הראיות כפי שהוצגו, תוך בחירת מענה אשר נועד לשרת את הגנתו של הנתבע על פי תפישתו ולא תוך דבקות באמת.

19. הנתבע בסיכומיו חוזר וטוען כי התובעים לא הוכיחו ולא הביאו ולו ראשית ראיה לכך שהנתבע אכן העביר את מכתב התלונה לעיתונות ו/או גרם לפרסום כלשהו בעיתונות חרף העובדה שהנטל להוכחת האמור רובץ לפתחם של התובעים.
הנתבע הוסיף וטען כי ההפניה לעיתונאים "הוארה בזרקור" לתובעים בהחלטת כב' השופט י. כהן מיום 11/2/01 בבקשה לדחיית התביעה על הסף אשר הוגשה על ידי הנתבע. בהקשר זה מפנה הנתבע לדברי כב' השופט י. כהן בסעיף 5 להחלטתו, שם ציין כב' השופט י. כהן כי אם למשיב יש תביעה בעילת לשון הרע כנגד המפרסם, כי אז היה עליו להגיש את תביעתו כנגד עורכי העיתונים, הכתבים שכתבו את הכתבות והמוציאים לאור של העיתונים.

עוד טוען הנתבע, כי באי זימונם של העיתונאים לעדות במסגרת פרשת התביעה יש לראות משום הימנעות מזימונם של עדים חיוניים על כל המשתמע מכך ונסיונו של ב"כ התובעת מס' 3 לזמן את העיתונאים כעדי הזמה יש בו כדי להעיד על כך שאף התובעים היו ערים לכשל שנפל בניהול תביעתם.

20. שבתי ושקלתי את טענות הנתבע שפורטו לעיל, אולם סבורה אני כי במאזן ההסתברות הכולל ההנחה לפיה גרם הנתבע לפרסום הכתבות הינה סבירה יותר מאשר גרסתו של הנתבע ועל כן סבורה אני כי עלה בידי התובעים להוכיח ברמת ההוכחה הדרושה את אחריותו של הנתבע לפרסום קטעי העיתונות. להלן אנמק קביעתי.

21. מהראיות שהובאו עולה כי ארבעה מקומונים בעיר חיפה והקריות פרסמו את הידיעה הנוגעת לתובעים מס' 1 ו-2 ולעו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל ביום 14/7/00. עצם פרסום הידיעות בארבעה מקומונים שונים באותו תאריך כאשר ברשותם של העיתונאים מכתב התלונה שהגיש הנתבע ודברים המצוטטים מפיו, מבססת בסבירות גבוהה את טענת התובעים לפיה הנתבע הינו הגורם האחראי לפרסום הכתבות על תוכנן.

יתר על כן, אף הנתבע עצמו לא הכחיש את תרומתו והשפעתה המכרעת של מעורבותו בשיחותיו עם העיתונאים שהביאה לבסוף אף לגרסתו לפרסום הידיעות בעיתונים ביום 14/7/00, שעה שהפרסום אודות דו"ח הביקורת ותלונתו למשטרה לא פורסמו טרם שוחח הנתבע עם העיתונאים.
22. עיון במכתב התלונה שהמציא הנתבע למשטרה מעלה כי המכתב מפורט ביותר ולשונו הינה ברורה, נהירה וחד-משמעית. גרסתו של הנתבע לפיה נפנה לבקשות העיתונאים ליתן תגובה והסברים לשאלותיהם הינה תמוהה על כן, מה גם שעיתונאים מבקשים את תגובתם של מי שמיוחסים להם האשמות חמורות ולא למתלונן ובנסיבות אלה לנתבע אשר ממילא הפליא לבטא האשמותיו במכתב התלונה שהוגש למשטרה ואשר תוכנו המפורט לא דרש הסברים נוספים.

23. בניגוד לטענתו של הנתבע לפיה הינו מונחה אך ורק "ממניעים של נבחר ציבור שמייצג ציבור וממונה מטעם הציבור על פיקוח ושמירה על כספי הציבור" ומוסיף וטוען כי בנסיבות העניין "לא היה כאן שום מניע אישי כנגד אדם כלשהו" (עמ' 43 לפרוטוקול), סבורה אני כי עיון בתלונת הנתבע במשטרה מצביע על מעורבותו האישית של הנתבע ועל העניין האישי שהיה לו, כעולה מתוכן התלונה, אשר חרג באורח משמעותי ממימצאי דו"ח הביקורת ואשר ייחס לתובעים מס' 1 ו-2 ולעו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל ביצוע בפועל של מעשים פליליים בעוד שדו"ח הביקורת דן בנושאים כלליים של אי סדרים טכניים במהותם בדבר העסקת עוה"ד ודובר האיגוד. מסקנתי זו מתחזקת בשל העובדה שהנתבע לא הסתפק בהגשת התלונה למשטרה, אלא במקביל הגישה גם לפרקליטות.

על רקע דבריו החריפים של הנתבע במכתב התלונה, כמו גם על רקע העימותים והיריבות הפוליטית הנמשכת שבין התובע מס' 1 והנתבע, סבורה אני כי לא ניתן להימנע מן המסקנה כי הנתבע היה בעל אינטרס ראשון במעלה להבאת פרסום תוכן התלונה וההאשמות המיוחסות על ידו לתובעים מס' 1 ו-2 ולעו"ד
עקיבא בן חיים בעיתונות. מסקנתי זו נעוצה גם בעובדה שלא ניתן להתעלם מכך שהכתבות פורסמו כולן בו ביום בתאריך 14/7/00, עם הסרת בקשת המשטרה מן הנתבע להימנע מיצירת קשר עם עיתונאים וזאת בארבעה מקומונים שונים בחיפה ובקריות כאשר בידי כל אחד מן הכתבים היה עותק מתלונתו של הנתבע למשטרה וזאת אף לגרסת הנתבע עצמו, וכאמור, עיון בכתבות מעלה כי בכתבות מופיעים ציטוטים מפיו של הנתבע.
לכל אלה יש להוסיף, כאמור, את העובדה שעדותו של הנתבע התאפיינה במגמתיות תוך שהנתבע לא נרתע, פעם אחר פעם, שלא לדבוק באמת משזו לא התיישבה עם טענות ההגנה שנטענו על ידו ועל כן אינה מהימנה עלי.

אוסיף ואציין, כי גם לא מקובלת עלי ההנחה שבגרסת הנתבע אשר עלתה במובלע ולפיה פעלה המשטרה להדלפת ומסירת מכתב תלונתו של הנתבע לעיתונות ועוד בטרם החלה החקירה ובפרט כשהמדובר בארבעה כתבים שונים אשר פרסמו את הכתבות בארבעה מקומונים שונים.

24. אינני רואה גם מקום לאבחנה שמבקש הנתבע ליצור בין מסירת מידע לעיתונאי ובין מתן תגובה (עמ' 64 לפרוטוקול).

ראשית, מטבע הדברים מבקש הנתבע לגמד את חלקו ו/או אחריותו בפרסום ולאור הסתירות שהתגלו בעדותו, המוטיבציה והאינטרס המוחשי שהיה לנתבע בפרסום, לא ראיתי לקבל את גרסתו זו של הנתבע אשר מבקשת לגמד ואף לאפס את חלקו בפרסום.

שנית, עיון בכתבות שפורסמו מעלה כי מופיעים בהן ציטוטים מפיו של הנתבע ביחס למידע החורג מדו"ח הביקורת וממכתב התלונה שהגיש הנתבע למשטרה ושאינם מהווים אך תגובה או אישור לדברי העיתונאים, כגרסתו של הנתבע. בכך יש, כאמור, כדי לשלול את טענתו של הנתבע ביחס לחלקו הזעום בפרסום במישור העובדתי.

כך בעיתון "ערי המפרץ" בעמ' 34 (ת/2) צויין:

"לטענת שרון מדובר בעבירות חמורות על חוק העונשין: מרמה והפרת אמונים, לקיחת ומתן שוחד, קבלת דבר במרמה ורישום כוזב במסמכי האיגוד. בהגשת התלונה אני מקיים את חובתי האזרחית ואת חובתי כנבחר ציבור - ליידע את היועץ המשפטי לממשלה ואת משטרת ישראל באשר לחשד לביצוע עבירות חמורות על ידי איש ציבור שבתפקידיו הציבוריים הינו בעל זכות חתימה על תקציבים בהיקפים של מאות מליוני שקלים".
וכך גם בפרסום בעיתון "זמן קריות" בעמ' 10 (ת/2) ו"בעיר חיפה" בעמ' 11 (ת/2):

"שרון: ההגיון פשוט - פישר אחראי על מספר ארגונים הניזונים מכספי ציבור. בחלקם הוא מקבל שירותים מאותו משרד עורכי דין ומאותו דובר? למה? האין זה מוזר?".

שלישית, היסוד המאבחן ביחס לקביעת אחריותו של הנתבע לפרסום הינו המידע שהועבר על ידי הנתבע לעיתונות, בין על דרך מסירת התלונה ובין בדרך של שיחה עם עיתונאים, כאשר איני רואה משמעות, מעבר לעיסוק סמנטי גרידא, בשאלה כיצד לכנות את מגעיו של הנתבע עם העיתונאים - שיחה, ראיון או תגובה.

25. אוסיף ואציין, כי לא ראיתי לזקוף לחובת התובעים את הימנעותם מלזמן את העיתונאים לעדות. משהנתבע הגיש את התלונה במשטרה, משלגרסתו היתה התלונה שהגיש במשטרה ברשות העיתונאים ומשצוטט הנתבע בכתבות שפורסמו, סבורה אני כי הנטל לסתירת החזקה העובדתית לפיה הנתבע הינו המקור למידע שנמסר בידי העיתונאים מוטל דווקא על הנתבע, ומשלא עשה כן הנתבע - אין לו להלין בגין כך על התובעים.

בהקשר זה ראוי לציין כי דבריו של כב' השופט י. כהן בתאריך 11/2/01 נאמרו במסגרת בקשה לדחיה על הסף של התובענה, קרי: בשלב ראשוני ביותר של המשפט ובטרם הובהרו הראיות המונחות כיום בפני
ביהמ"ש.

26. עוד אציין, כי לעיתים לצורך ביסוס אחריותו של המפרסם לפרסום ניתן להסתמך על ראיות שאינן ישירות. ואכן, פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה בע"א (חי) 2453/01 ביטון אלי נ' סולן שרין, פרסום הוצאת נבו, שניתן על ידי כב' הנשיאה ב. גילאור, ש. רזי וש. שיף אישר את פסק דינו של בימ"ש השלום (כב' השופט א. אליקים), הגם שביהמ"ש שם ביסס את מסקנתו לפיה מסר המערער את מכתב התלונה לעיתונאי לא על ראיה ישירה כי עם על מכלול התשתית העובדתית שהובאה בפני
ו ועל רקע גרסתו הבלתי אמינה של המערער.
27. משעולה, איפוא, אף לגרסתו של הנתבע, כי ללא שיתוף פעולה מצידו של הנתבע עם העיתונות לא היו הכתבות מתפרסמות, מאשר למעשה הנתבע בדבריו כי הוא הגורם לפרסום. ובפועל, הנתבע כתב את מכתב התלונה, התראיין עם עיתונאים וסיפק בידיהם את המידע הדרוש לפרסום הכתבות, יש לראותו כמי שגרם לפרסום הכתבות וזאת גם בהעדר ראיה ישירה שהנתבע הוא זה שמסר את הכתבות למקומונים. ואכן, ביהמ"ש העליון בבר"ע 657/85 רונן נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 499, 500, פסק כי:

"אדם שהיה "מקור" לידיעה שפורסמה באמצעי התקשורת ישא באחריות לפרסום כמי "שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו"".

28. הגנת סעיף 14 לחוק:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

זוהי הגנת אמת הפרסום הקבועה בסעיף 14 לחוק. על מנת לחסות תחת הגנה זו צריך המפרסם להוכיח את התמלאותם של שני תנאים: האחד, כי יש אמת בפרסום, כלומר קיימת זהות בין המציאות האובייקטיבית לבין תוכן הפרסום, והשני - שקיים עניין ציבורי בפרסום אותה אמת (ראה עניין קראוס, שם בעמ' 857; ע"א 5653/98 אמיליו פלוס נ' דינה חלוץ ואח', פ"ד נה(5) 865, 886).

בענייננו ראוי לציין כי בדיון הנוסף בעניין קראוס, ד"נ 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' יוסף קראוס ואח', פ"ד נב(3) 1, דעת הרוב שללה את האפשרות שמידע מאוחר לפרסום ישפיע בדיעבד על אמיתותו הנבחנת של המידע שהיה ידוע במועד עשיית הפרסום.

29. במסגרת בחינת טענת הנתבע בדבר אמת דברתי, סבורה אני כי ראוי לבחון את אמרות דו"ח הביקורת ביחס לתובעים מס' 1 ו-2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל עם פרסומו של הנתבע, בין במכתב התלונה ובין בכתבות שפורסמו במקומונים, ואשר צוטטו על ידי בסעיפים 3, 5 ו-6 לפסק הדין.

בטיוטת דו"ח הביקורת עליה התבסס כביכול הנתבע תועדו אי סדרים בנוגע להעדר חוזי התקשרות עם דובר האיגוד ועם היועץ המשפטי של האיגוד ובנוגע לכך כי לא נמצאו בהנהלת החשבונות של האיגוד חשבוניות ו/או קבלות אשר ניתנו עבור היעוץ המשפטי.

בטיוטת הדו"ח לא נאמר, איפוא, כלל, ולו ברמז, כי ניתנו שירותי דוברות ושירותים משפטיים על ידי התובע מס' 2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל לתובע מס' 1 כששכרם של השניים משולם שלא כדין מכספי ציבור עליהם מופקד התובע מס' 1. כן לא צויין בדו"ח כי המעשים המיוחסים עולים כדי שחיתות.

זאת ועוד, אין בדו"ח הביקורת זכר, גם לא ברמז, כי מי מבין התובעים ו/או עו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל עבר עבירה של שוחד, עבירה של קבלת דבר במרמה או עבירה פלילית אחרת מבין אלה שהנתבע ייחס לתובעים מס' 1 ו-2 ולעו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל.

הנתבע טען, כאמור, בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי הובאו בפני
ו "מידעים" על ידי אנשים שונים אשר נגעו לשימוש שעשה התובע מס' 1 בכספי ציבור לתשלום לאנשי מקצוע, לרבות התובע מס' 2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל בגין שירותים אישיים, ובלשונו (עמ' 60 לפרוטוקול):

"המידע הנוסף היה על כל המערכת בתוך אגד ערים לביוב כשאנשים שדיברו איתי אמרו שמשרד עו"ד
בן חיים הם עורכי הדין הפרטיים של גיורא פישר
. עו"ד
בן חיים נותן יעוץ משפטי לגיורא פישר
כשכל הפעולות האלה מחייבות את איגוד ערים".
הנתבע לא הציג ולו מסמך אחד המעיד על מידע כלשהו שהועבר לרשותו, לא כל שכן לא ציין הנתבע שמותיהם של מוסרי המידע ו/או זימן לעדות מי מבין מוסרי המידע, לרבות לא את המהנדס רפאל אברמוביץ אשר יצא לגמלאות לפני הגשת התלונה ואשר לא היתה מניעה מצידו של הנתבע לזמנו.

זאת ועוד, גם מחקירת בעלי הדין והעדים בפני
י לא בוססו אמירות הנתבע, לא כל שכן ברמת ההוכחה הדרושה לנוכח חומרתן ואפיונן הפלילי. כך, שלא הונחה בפני
י תשתית עובדתית כלשהי לפרסומי הנתבע לפיהן ביצעו התובעים מס' 1 ו-2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל מעשי שחיתות ו/או את העבירות שיוחסו להם ובכלל זה עבירת השוחד ועבירות המרמה הנזכרות במכתב התלונה ומפורשות בכתבות הראשונה והשניה שצוטטו לעיל.

בהקשר זה ראוי להפנות לפסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 670/97 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' בצלאל מזרחי, פ"ד מא(2) 169, שם אוזכרה ההלכה הנוהגת לפיה על הנתבע להביא כמות הוכחה לגבי אמיתות הפרסום שמידתה תעמוד ביחס מתאים לרצינות תוכן הפרסום שיכולה להיות רבה יותר מהכמות הנדרשת במשפט האזרחי. וככל שלשון הרע תכבוד ותלך - כן יכבד וילך הנטל להוכיח את האמת בפרסום.

בשולי הדברים אציין כי גם טענת הנתבע לפיה הוכח במסגרת הראיות כי התובע מס' 1 יוצג על ידי עו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל שעה שהאיגוד מימן את שכר טרחתו של התובע מס' 1 במימון ביניים, אף שדובר היה ביצוגו של התובע מס' 1 בקובלנה פלילית שהוגשה נגדו על ידי הנתבע בקשר לפעילותו בעת הליך בחירות, אין בה כדי לשנות דעתי. מעבר לעובדה שטענה זו מהווה הרחבת חזית, הרי שרב המרחק בין טענה זו ובין טענת השוחד ויתר העבירות הפליליות שפורטו בפרסומים. מכאן, סבורה אני שהנתבע לא הוכיח את טענתו בדבר האמת בפרסום הן ביחס לתובעים מס' 1 ו-2 והן ביחס לעו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל.

לאור כל האמור, לא ראיתי מנוס מן המסקנה כי לא היה בידי הנתבע בעת ביצוע הפרסום מידע המבסס את טענותיו בדבר השוחד ו/או העבירות הפליליות שנטענו. הפרסום במתכונתו חרג חריגה מהותית מהמידע ששאוב מטיוטת דו"ח הביקורת ו/או בכלל והיה מונע מאינטרסים אישיים של הנתבע לניגוח התובע מס' 1 ומי שהצטיירו על ידו כמסייעים לו בעבודתו ומתוך שאיפה שתוכן הפרסום יכה גלים, יגרום לפתיחתה של חקירה פלילית כנגד התובעים מס' 1 ו-2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל ויציגם באור שלילי בציבור.

לא כל שכן, לא הוכיח הנתבע את טענת האמת בפרסום ככל שהדברים מתייחסים לתובע מס' 2. מן הראיות שהובאו בפני
י עולה כי אין בין הדו"ח עליו הסתמך כביכול הנתבע ו/או פרטי המידע העלומים שנמסרו לו, לטענתו, כל קשר עם התובע מס' 2. בזמנים הרלבנטיים לדו"ח לא שימש התובע מס' 2 כלל כדובר האיגוד ו/או האגודה ומעולם לא שימש כדובר באיגוד ערים חיפה - שירותי כבאות.

המסקנה אליה הגעתי, לפיה הפרסום במכתב התלונה ובכתבות לא הציג את האמת, משליכה על העניין הציבורי שבפרסום. שעה שאין ספק כי פרסומם של אי סדרים בניהול כספי האיגוד והעסקת היועצים הוא עניין שידיעתו ברבים רלבנטית להגשמת מטרה ציבורית, הרי הכפשה העולה כדי דיסאינפורמציה אינה יכולה לשמש בסיס לעניין ציבורי, שכן לציבור אין עניין במידע מסולף, חלקי או מעוות כדי כך (ראה עניין קראוס, שם, עמ' 861).

30. הגנת תום הלב:

בסיכומיו טוען הנתבע בהרחבה לעניין הגנת תום הלב החלה בעניין הגשת תלונתו במשטרה מכוח הוראת סעיף 15(8) לחוק. באשר לפרסום בעיתונות טוען הנתבע בסיכומיו בעמ' 24 בהפניה לכתב הגנתו לתחולת ההגנות הקמות מכוח סעיפים 15(2), 15(4), 15(6), 15(8) ו-15(11) לחוק.
תנאי מוקדם לתחולת ההגנות המפורטות בסעיף 15 לחוק הוא יסוד של תום לב בפרסום. בסעיף 16 לחוק נקבעו חזקות בקשר לתום ליבו של המפרסם הנתבע; חזקה לקיומו של תום לב מצידו (סעיף 16(א) לחוק) וחזקה להעדרו (סעיף 16(ב) לחוק), ובלשון הוראת הסעיף:

"16. נטל הוכחה
(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.
(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:
(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו.
(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא.
(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף 15".

סבורני כי לא זו בלבד שלא קמה לנתבע חזקת תום הלב הקבועה בסעיף 16(א) לחוק, אלא שקמה לחובתו חזקת אי תום הלב כהוראת סעיף 16(ב) לחוק. הנתבע לא נקט צעדי זהירות כלשהם לבדוק את אמיתות קביעותיו (כך בפרט לעניין זהותו של הדובר הנזכר בדו"ח הביקורת) ובהיותו של הפרסום פוגע במידה העולה על הסביר בשל הקצנת והחמרת התלונות ביחס לתובעים מס' 1 ו-2 וביחס לעו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל מעבר לכל מידה ותוך יחוס ביצוע מעשי שוחד ושלל עבירות פליליות, סבורני כי מתקיימת חזקת העדר תום הלב הקבועה בסעיף 16(ב)(2) ו-(3) לחוק והנתבע לא השכיל לסתור את חזקת אי תום הלב העומדת לחובתו. באין תום לב, ממילא אין תחולה להגנות סעיפים 15(2), 15(4), 15(6) ו-15(11) לחוק. יחד עם זאת, אדרש בקצרה להגנות אלה.

31. הנתבע טוען להגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק, היינו: שעשה את הפרסום מתוך חובה.
תחילה עלינו לבדוק האם הוכיח הנתבע כי פרסום הכתבות נעשה על ידו בנסיבות האמורות בסעיף 15(2) לחוק. במסגרת זו עולה השאלה הכללית, האם מערכת היחסים שבין הנתבע לציבור הקוראים הטילה על הנתבע החובה לפרסם את הפרסום.

סבורני כי אין עוררין על החשיבות הציבורית בדיווח על עבירות פליליות המבוצעות על ידי אנשי ציבור או מי שהם נהנים מכספי ציבור, אך גם בהנחה שהיתה חובה על הנתבע לבצע הפרסומים, הרי שתוכנן של הכתבות שכלל יחוס מעשי שוחד ועבירות פליליות חמורות לתובעים מס' 1 ו-2 ולעו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל, שעה שדו"ח הביקורת עמד על אי סדרים מנהליים כספיים לכל היותר, הופך את הפרסום לכזה החורג מן הסביר אף אם היתה חובה לפרסם את העניין.

נתבע בלשון הרע אינו יכול להסתפק בכך שיוכיח כי עליו חובה חוקית, מוסרית ו/או חברתית לעשות לפרסום המידע.

ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) מותנית גם בקיומו של התנאי המצטבר השלישי הקבוע בהוראת הסעיף ולפיו, שתוכן הפרסום המהווה את עילת התביעה אינו חורג מהנדרש לביצוע החובה".

אורי שנהר בספרו "דיני לשון הרע", עמ' 285 מציין כי:

"... מרכיב שלישי זה אינו זהה למרכיב תום הלב. ביהמ"ש יקבע כי המרכיב השלישי התקיים רק אם ימצא 'קשר הגיוני' בין החובה לפרסום לבין הפרסום שבמחלוקת, כשמאידך גיסא, 'כל מה שאינו רלבנטי לשם מילוי החובה... לא יהיה מוגן'. כך, למשל, עיתונים שדיווחו על תוכנו של הליך שיפוטי וחרגו בפרסום ממה שנאמר במסגרת ההליך, טענו כי על הקטע שאינו נהנה מההגנה המוחלטת חלה הגנת הפרסום מתוך חובה. ביהמ"ש דחה את הטענה כאשר התוספת היוותה השמצה גרידא של הנפגעים או כאשר התוספת יצרה משפט קדום בלב הציבור".

בענייננו חרג תוכן הכתבות שפורסמו במקומונים, כפי שצויין על ידי לעיל, באורח משמעותי מהאמור בטיוטת דו"ח מבקר העיריה שהגיע לידי הנתבע. גם אם יש יש לנתבע חובה לפרסם את תוכנו של הדו"ח כפי שהובא לידיו, בודאי חובה זו אינה משתרעת על האישומים החמורים שזקף הנתבע לחובת התובעים מס' 1 ו-2 ולעו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל ואשר כללו עבירות פליליות חמורות רבות, לרבות קבלת ומתן שוחד ושלל עבירות מרמה נוספות אשר לא באו במסגרת הדו"ח.

לאור העובדה שהפרסום בכתבות כלל, איפוא, אישומים חמורים כלפי כל אחד מהתובעים מס' 1 ו-2 וכנגד עו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל, אשר אינם מעוגנים בדו"ח טיוטת הביקורת ואמיתותם לא הוכחה בפני
י במסגרת הראיות, סבורני כי נשללת הגנת תום הלב של הנתבע ביחס לפרסום והוא אינו בא, איפוא, בגדר ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק.

32. הנתבע מבקש לחסות תחת ההגנה שנקבעה בהוראת סעיף 15(4). הגנה זו אינה יכולה לעמוד לנתבע. הדברים שנכתבו בכתבות ביחס לתובעים מס' 1 ו-2 ולעו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל אין בהם משום מתיחת ביקורת או הבעת דעה, אלא קביעת עובדות חד-משמעיות גרידא. המשתמע מן הפרסומים הוא כי התובעים מס' 1 ו-2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל ביצעו שורה של עבירות מרמה חמורות, לרבות מעשה שוחד. מסקנה עובדתית זו שזורה בכתבות ואין זו מסקנה אותה מזמין הנתבע את קוראי הכתבות להסיק באופן סביר על סמך עובדות או נתונים שפורסמו בגוף הפרסומים. פרסומי הנתבע אינם עומדים לא בדרישת ההבחנה בין עובדות לדעות ולא בדרישות נכונותה של התשתית העובדתית ומעבר לדרוש אוסיף כי גם מרכיב תום הלב, כפי שצויין על ידי לעיל, לא נתקיים בפרסומי הנתבע ועל כן אין פרסומי הנתבע יכולים לחסות בצל ההגנה הקבועה בסעיף 15(4).

33. הנתבע מבקש אף לחסות תחת ההגנה שמציע סעיף 15(6) לחוק, אולם בפרסומי הנתבע לא היה משום ביקורת הוגנת ולגיטימית על התובעים מס' 1 ו-2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל, כי אם חריצת דין בביצוע עבירות פליליות חמורות ובכללן מרמה ושוחד.
זאת ועוד, כב' השופט א. גולדברג בע"א 3199/93 יוסף קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', פ"ד מט(2) 843, 875, הביע דעתו כי ההגנה המתאימה לפרסום הנוגע לפעולות שביצעו עובדי ציבור במסגרת מילוי תפקידם היא ההגנה שקבועה בסעיף 15(4) לחוק אשר הוסדרה למצבים מעין אלה.

34. בהעדר יסוד תום הלב ולאור האמור, לא ראיתי גם כי קמה לנתבע ההגנה הקבועה בסעיף 15(11) לחוק. זאת ועוד, אף לא הובאה ראיה כלשהי מצידו של הנתבע כי מסר את המידע לעיתונאים תוך הבהרה בצורה ברורה ומפורשת שהוא מצפה כי אלה יבחנו האם היא ראויה לפרסום, בטרם פרסומה.

35. לאור כל האמור, סבורה אני כי הנתבע לא נהג בתום לב ולא עומדות לנתבע ההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק בכל הנוגע לפרסומן של הכתבות בעיתונות.

36. הגנה על תלונה לרשות המוסמכת - הגנה על התלונה למשטרה:

סעיף 15(8) לחוק קובע כי הגשת תלונה "לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה" אין בו משום הוצאת לשון הרע על הנפגע.

ההצדקה להגנה זו ברורה: בבסיסה עומד הרצון שלא להרתיע את הציבור מלדווח למשטרה או לרשות אחרת על עבירות, פשעים או אי סדרים חברתיים ו/או מנהליים.

אמנם לאור לשון התלונה קביעתי כי פרסומי הנתבע נעשו שלא בתום לב, ספק אם ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק, המותנית אף היא בכך שהתלונה הוגשה בתום לב, יכולה לעמוד לנתבע.

יחד עם זאת, לאור הכלל שקבע כב' הנשיא א. ברק בע"א 788/79 אברהם ריימר נ' עזבון המנוח (ברקו) דב רייבר, פ"ד לו(2) 141, 150, לפיו כוונת זדון ורצון לפגוע בנפגע לא תשלול כשלעצמה את ההגנה החלה על הגשת תלונה במשטרה שעה שהמתלונן האמין באמיתות הפרסום, מוכנה אני להניח ולו בדוחק כי התקיימה לנתבע הגנת תום הלב ככל שהמדובר בהגשת התלונה למשטרה (ת/4), כאמור בספרו של א. שנהר, "דיני לשון הרע", עמ' 260:

"כי אף שדרישת תום הלב הקבועה ברישא של סעיף 15 חלה על כל הסעיפים הקטנים, למעשה יש לבחון את מהותו של "תום הלב" בנפרד לגבי כל אחד מהסעיפים הקטנים... מהותו של תום הלב הנדרש בכל אחת מההגנות הספציפיות נגזרת מהאינטרסים שלמענם נקבעה אותה ההגנה".

הגנה זו בדבר תום ליבו של הנתבע חלה, כאמור, רק על הגשת התלונה למשטרה, שכן שעה שהפניה למשטרה הינה הפעולה הטבעית והסבירה ביותר שאין להלין עליה לאור הוראת הסעיף, שונה המצב שעה שהנתבע פרסם את האשמותיו ביחס לתובעים מס' 1 ו-2 ועו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל בעיתונות.

37. לאור כל האמור, פרסומי הנתבע נשוא התביעה מהווים לשון הרע כנגד התובעים מס' 1 ו-2 וכנגד עו"ד
עקיבא בן חיים ז"ל. ביחס לתלונה שהוגשה על ידי הנתבע למשטרה (ת/4) עומדת לנתבע ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק.

38. הפיצוי:

התובעים מס' 1 ו-3 לא הוכיחו שיעור נזק שנגרם להם בעקבות פרסום הכתבות בארבעת המקומונים בחיפה והקריות.

על פי סעיף 7 א' לחוק הפיצויים לנפגע לשון הרע אמורים לשרת מספר מטרות: מטרות תרופתיות שעניינן לעודד את רוחו של הניזוק שנפגע בלשון הרע, לתקן את הנזק לשמו הטוב ולמרק את זכותו לשם הטוב שנפגע בגין לשון הרע. לצד אלה לפיצויים גם מטרה הצהרתית: ליתן סיפוק לנפגע על ידי כך שמכירים בעוולה שנעשתה כלפיו ובפגיעה בשמו הטוב לשווא ולבסוף משקפים הפיצויים מגמה עונשית מחנכת ומרתיעה כאחד (ראה ע"א 802/87 עקיבא נוף נ' אורי אבנרי, פ"ד מה(2) 489, 494; רע"א 4740/00 לימור אמר ואח' נ' אורנה יוסף ואח', פ"ד נה(5) 510; א. שנהר, "דיני לשון הרע", בעמ' 370-369).

בהגיע השעה לפסוק פיצויים לפי לשון הרע יערוך ביהמ"ש את הנזק בהתחשב בטיב הפרסום, היקפו, אמינותו, בחומרת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים (ראה רע"א 4740, שם, בעמ' 525; א. שנהר, "דיני לשון הרע", בעמ' 370-371).

במקרה שהפרסום נעשה על ידי כלי תקשורת כמו מקומון, עיתון, רדיו או טלויזיה, ככל שהתפוצה היא רבה יותר, הנזק עשוי להיות גדול יותר והפיצוי רב יותר (ראה ע"א 552/73 הרצל רוזנבלום ואח' נ' ראובן כץ, פ"ד ל(1) 589, עמ' 596; ע"א 334/89 רבקה מיכאלי ואח' נ' בלה אלמוג, פ"ד מו(5), 555, 571-570; רע"א 4740/00, שם, עמ' 526).

39. סעיף 19 לחוק מונה ארבעה שיקולים שבהם רשאי ביהמ"ש להתחשב בבואו לפסוק פיצויים, אולם למצער בנסיבות העניין לא ניתן להחילם לזכותו של הנתבע.

40. לאור כל האמור, הנני קובעת כי סכום של 30,000 ₪ הינו פיצוי ראוי וסביר בנסיבות העניין לכל אחד מן התובעים.

בנוסף ישא הנתבע בהוצאות כל אחד מהתובעים מס' 3-1 ובשכר טרחה בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ לכל אחד מן התובעים מס' 3-1.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

41. מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ה' בחשון תשס"ו (7 בנובמבר 2005), בהעדר הצדדים.

_________________
ב. טאובר
, שופטת

הקלדנית: רויטל מ.









א בית משפט שלום 16346/00 גיורא פישר, גדי נס, מתילדה בן חיים נ' עופר שרון, עו"ד (פורסם ב-ֽ 07/11/2005)